כשר אבל מרתיח

 8sherki asa

האם יש לנקמה מקום במוסר היהודי? כיצד יש לנהוג מול אוכלוסייה אזרחית? האם אנחנו נלחמים בין עמים או רק מול פרטים? אפילו על המילה ניצחון היה בחדר הזה ויכוח * המפגש בין הרב אורי שרקי לפרופסור אסא כשר בתל אביב השבוע היה לא פחות מהתנגשות שחידדה את פערי תפיסת העולם בין מי שמייצג היום את רוח צה"ל למוסר המגיע מבית המדרש * את תוצאותיו הקיומיות של הוויכוח הזה, לטוב ולמוטב, נראה במערכה הצבאית הבאה
רועי אהרוני

הקהל החל למלא את האולם הקטן במשתתפים הקבועים שמגיעים מדי שבוע לשיעורו של הרב שרקי ב'ראש יהודי' ובאורחים שבאו במיוחד לדיון הסוער שעתיד להתחולל בינו לבין פרופסור אסא כשר, אחד ממנסחי הקוד האתי של צה"ל. במובנים מסוימים כשר הוא פניהן של אמות המוסר הצה"ליות כפי שאנו מכירים אותן ב-21 השנים האחרונות.
כשניגשתי אל הפרופסור הוא הודה כי אמנם הוא משתתף באין-סוף פאנלים ודיונים, אך לא הרבה רבנים משתתפים באירועים מעין אלו. את הרב שרקי הוא לא הכיר לפני הערב הזה, וקשה לו להניח שימצאו הרבה נושאים שהם מסכימים עליהם.


דברים השתנו מאז ניסחת את רוח צה"ל?


"מה שהשתנה הוא בעיקר דפוס הלחימה. זו כבר לא לחימה מול צבא של מדינה אלא מול ארגון ואפילו רק מול יחידים. זה לא משנה את הערכים אלא את המסקנות שצריך לגזור מהם. גם צה"ל מוסיף לעצמו עם השנים עוד מסמכים ותובנות, וכך צריך להיות".


מה דעתך על דברי הביקורת שלפיהם צה"ל שם דגש פחות מהנדרש על הערך 'חתירה לניצחון' ויותר על הערך 'טוהר הנשק'?


"קודם כול, המושג 'חתירה לניצחון' הנזכר במסמך רוח צה"ל הוא לא המילים שלי אלא של הרמטכ"ל מופז. הן נדבקו למסמך כמו איזה טלאי, שלדעתי הוא מופרז. המחשבה שיש ירידה בניצחון בגלל טוהר הנשק היא אי-הבנה מונומנטלית. המילה 'ניצחון' גדולה על המצבים שאנו מדברים עליהם. היא הייתה נכונה כשניצחנו את צבא סוריה או מצרים, אבל איך אפשר להגיד 'ניצחנו את הטרוריסט'? הביטוי 'ניצחון' פשוט מושאל ממקרים אחרים, ולכן לא צריך להשתמש בו".


הרב שרקי נכנס לאולם ושניהם מתיישבים לצד שולחן הדיונים. אווירת הדיון מתחילה בנינוחות, כשהרב מספר שאת ספריו של סבו של הפרופסור, הרב מנחם מנדל כשר, הוא "לומד בשקיקה". הפרופסור מספר שהוא שמח שמזכירים את סבו ושקוראים בספריו.


בתחילת הדיון מתחילים הרב והפרופסור לשטוח את משנתם על האתיקה הצבאית. "צה"ל הוא הצבא היחיד בעולם שמתייחס לפיקוח נפש כדוחה את הכול", אומר הפרופסור. "זה לא אומר שלא צריך להסתכן לפעמים או שאין אבדות למרבה הצער, אבל זה אומר שהעובדה שאני עכשיו במלחמה לא מפקירה את חיי החיילים. אני צריך לבצע את המשימות שלי גם כשהן מסוכנות, אבל אני צריך לעשות כמיטב יכולתי כדי להחזיר את החיילים הביתה בשלום".


הרב שרקי שואל את פרופסור כשר מהם הערכים שלדעתו עומדים ביסוד האתיקה הצבאית. "יש ערך אחד שהוא הסלע שביסוד העניין", עונה הפרופסור. "הערך הבסיסי, האחד והיחיד, והוא שמירה על כבוד האדם באשר הוא אדם. השאר הם רק נגזרות שלו".


פרופסור כשר סבור שחובת המדינה להגנת האזרחים שלה נובעת מערך כבוד האדם. "ומהי ההגנה הטובה ביותר על האזרחים מפני האויב?" הפרופסור שואל ועונה, "העיקרון שאומר – טוב השלום על המלחמה. השלום עם מצרים גרם שלא היו קרבות בין הצבאות מאז, וזה המיגון האולטימטיבי. עכשיו כשיש בעיה אנחנו מדברים ולא יורים. לדעתי על כל ממשלה מוטלת החובה לחתור למצב שבו אם יש בעיה אנו מדברים ולא יורים".


לאחר מכן הפרופסור מרחיב את הדיבור על האיזון שבין הצורך להגן ובין הצורך לפעול למזעור הנזק, "שייהרגו כמה שפחות חיילים וכמה שפחות שכנים של הטרוריסט שלא חטאו. אני חייב להתאמץ כדי למזער את הנזק בקרב אלה שלא פשעו."הרמה המוסרית שלנו טובה יותר משל מדינות אחרות", טוען הפרופסור. "לא מזמן ביקר בישראל גנרל אמריקני שאמר שהוא מאמץ את פרקטיקת 'הקש בגג'. ישראל היא המדינה היחידה בעולם שמקיימת מאות אלפי שיחות טלפון עם השכנים של הטרוריסט, ואף מזהירים אותם עם חימוש מרעיש הנקרא בלשון העם 'הקש בגג'. הוראות הפתיחה באש של צה"ל הן ברמות המוסריות הגבוהות ביותר של הצבאות במדינות דמוקרטיות, שלא לדבר על צבאות אחרים".


כשהפרופסור מסיים לשטוח את משנתו הרב שרקי נוטל את המיקרופון ואומר: "אני רוצה להציע משנה ערכית אלטרנטיבית". משפט הפתיחה הזה גורם לקהל להזדקף במקומו.
"כששמעתי בדבריו של פרופסור כשר שיש 'ערך אחד', עוד לפני שידעתי מהו – נחרדתי" אומר הרב. "המוסריות איננה יכולה להיות ביכור של ערך אחד על פני ערכים אחרים. לפי היהדות, כפי שאני מבין אותה, אחדות הערכים היא המוסר. אם אנחנו מקריבים ערך אחד בגלל ערך אחר, כשלנו מבחינה מוסרית.


"כבוד האדם הוא בוודאי ערך, אבל הוא נגזרת של ערך עוד יותר כולל, והוא האהבה, אהבת האדם אל זולתו – החסד. אני בעצם שומע כאן הד למסורת הנוצרית, שאינה מכירה שום ערך אחר מלבד האהבה. הערך המשלים של האהבה הוא הצדק. האם עשיית הצדק נחשבת בעינינו לערך?


"האג'נדה השלטת היום בשיח הציבורי היא שהצדק הוא סוג של הכרח בל יגונה, וההגנה העצמית היא נגזרת של הצדק. כלומר – לא הייתה בררה, העמידו אותי מול הקיר ולכן הייתי צריך להתגונן. המעשה הנאצל ביותר הוא להקריב את עצמך בשביל שהאחר יחיה. יש סרטים שמנסים לחנך אותנו לעמדה המזעזעת הזו, שצריך לעשות הכול, כולל סיכון עצמי, על מנת שלא ייפגע הצד שכנגד.


"שמעתי פעם קצין בצה"ל שהסביר במסגרת פעילות צבאית שאנחנו צריכים לאזן בין דרישות המוסר לדרישות הביטחון. האמירה הזו גונזת בתוכה עולם ערכי שלם, והוא שהביטחון אינו מוסרי. הוא אמנם קיומי והוא מותר, אבל הוא לא בכלל הערכים. קל וחומר כאשר מדברים על מילה יפה ומשובחת מאוד – נקמה".


הפרופסור זע בכיסאו בחוסר נוחות, אבל הרב אינו מתבלבל: "היום בצה"ל אסור לדבר על נקמה. נקמה אינה אחד מערכי צה"ל, וזה משום שאנחנו התבלבלנו בין הנקמנות, שהיא מידה רעה בהיותה תולדה של מידת הכעס, הנובעת מנשלטות של האדם על ידי כוחות חיצוניים, ובין הנקמה כעשיית הצדק.


"אחד העקרונות הבסיסיים ביותר ביהדות הוא שצריך להשקיע גם כוחות ולפעמים להקריב את החיים כדי שהצדק ייעשה. הנקמה היא מהיסודות ההכרחיים של כל מי שיש לו הכרה מוסרית. אם אינך מוכן לעשות צדק כיוון שעל ידי הצדק ייפגע הזולת או מי מכוחותיך, יש כאן כשל מוסרי.


"התרבות הנוצרית בנתה עולם שלם על ערך החסד לבדו, ולא הצליחה למנוע את התפרצות האלימות הנוראה של שתי מלחמות עולם. האין בזה תעודת כישלון לכל העולם המערבי-נוצרי כולו?"
הרב גם לא מסכים לאמירתו של הפרופסור בדבר החתירה בכל מחיר למצב ללא מלחמה. "זו העדפה של אג'נדה פוליטית מסוימת", טוען הרב. "השיבה ההיסטורית של עם ישראל לארצו מניחה את האפשרות שהמימוש של הזכות ההיסטורית יהיה גם במלחמה על הארץ. החדרת המסר של שלום בכל מחיר כאחד מערכי צה"ל היא הטיה של המערכת לטובת אג'נדה פוליטית אחת.


"ההתחשבות היתרה באזרחים המשמשים מגן חי על חשבון הניצחון, כפי שקורה במלחמות ישראל, מהווה בעיניי כשל מוסרי ולא מעלה מוסרית. בוודאי שבמלחמה יש העדפה של העם שלי על פני העם האחר, ואם אינני מסוגל להכיר בזה – אינני מכיר בצדקת הדרך שלי, ומשום כך גם אין לי לגיטימיות להילחם".


הרב מסכם: "יש כאן מלחמה בין שלושה ערכים: החסד, שכולנו מסכימים על ערכו, הצדק, שנעדר לגמרי מהשיח האתי, וההגנה העצמית, שיכולה להיחשב כצורך קיומי ולא תמיד כערך מוסרי. מתוך שלושת הערכים יש כיום שמירה על ערך ורבע: על החסד ומעט על הקיום. עשיית הצדק נעדרת לצערי מהשיח הציבורי, וחסרונה עולה לנו בחיי אדם ובהפסדים במלחמות".
"אין משפט אחד שאמרת שאני מסכים לו", מגיב הפרופסור. "צריך לסלק כמה טעויות. קודם כול, אין לחסד הנוצרי דבר וחצי דבר עם מה שאנחנו מדברים עליו. החסד הנוצרי הוא חסד של מתנה, ואנו לא מדברים פה בתחום המתנות. אנו מדברים כאן בתחום החובה המוסרית, תחום שהוא רעיון יהודי".


עם זאת הפרופסור מודה כי "יש רגליים לטענה שבהיסטוריה של העקרונות המלחמתיים יש פרקים נוצריים. העקרונות של ההבחנה והמידתיות נוצרו במחשבה הקתולית, שלא רצתה להושיט את הלחי השנייה לתוקפים המוסלמים. אבל הפרק הנוצרי הזה מזמן מאחורינו, ואיננו מחויבים למסורת הנוצרית בשום צורה. יש לנו מושגים שלנו שהתחדדו במשך שלוש מאות שנים של הבחנה ומידתיות.


"תפיסת המלחמה הצודקת מחלקת את המלחמה לשניים: הלוחמים והאזרחים. יכול להיות שהאזרחים מוחאים כפיים או שהם בני המשפחה של הלוחמים, אבל הם לא משתתפים בלחימה ולכן לא אפגע בהם. האויב שלנו מצפצף על התפיסה הזו, והוא פוגע בכוונה תחילה באזרחי ישראל ופועל מקרב אזרחים. האם בשל כך גם אני צריך לצפצף על החוקים?
"זה לא שאני נוהג כפי שאני נוהג בגלל שיש עסקה בינינו, וברגע שצד אחד הפר את העסקה גם הצד השני יכול. אני נוהג כך כי אלו הערכים שלי, ואני לא רוצה לפגוע במי שלא ראוי לפגוע בו. אין הליך שבו האדם מאבד את צלם האלוקים שבו, ולכן אם יש לנו בררה לא נהרוג".

 

ערכי מוסר ולא גחמה חולפת


הרב שרקי מדגים את טענותיו ומספר על טרוריסטים שידעו שחיילי צה"ל משקיפים על הבית שבו הכינו הם מטענים, ולכן הניחו תינוקות על אדני החלונות. הוא שואל את הפרופסור: "האם במצב כזה היית יורה או לא?"


הפרופסור מסרב לענות כי לדעתו חסרים פרטים רבים במשוואה. הרב חושב שהחייל זקוק לתשובות שהתאוריות של הפרופסור אינן מספקות לו, והוא מסביר מדוע נתן את הדוגמה הזו: "אני רוצה לקדם כאן משנה ערכית אחרת", אומר הרב. "ראשית, הפושע שרוצח את התינוקות הוא לא אני אלא מי שהעמיד אותם בחלון", בנקודה הזו הפרופסור מסכים עם הרב. "שנית, חיי אזרחינו קודמים לחיי כל אדם אחר. שלישית, עיקרון בסיסי במוסר הוא ההדדיות, כמו שאמר שמשון: 'כַּאֲשֶׁר עָשׂוּ לִי כֵּן עָשִׂיתִי לָהֶם'.


"במילים אחרות, חשוב מאוד מבחינה מוסרית לרדת לרמה של האויב", אומר הרב, ורחש עובר בקהל. "חשוב מאוד שהמשתמש ברשעות ידע שהוא ייתקל באותה מידה של רשעות, רק שלא מתוך הזדהות. 'עַל דַּאֲטֵפְתְּ אַטְפוּךְ'. האי-הסכמה לדבר הזה היא בעייתית מבחינה מוסרית.


"במלחמת העולם השנייה היו יפן וגרמניה דיקטטורות מהסוג הקשה ביותר", ממשיך הרב. "שתי המדינות הללו הפכו לדמוקרטיות רק לאחר שעל האחת הופלו שתי פצצות אטום ולשנייה פוצצו את דרזדן. כשהבריטים והאמריקנים ראו את הבליץ הם הבינו שכך צריך לעשות כדי להכניע את האומה הגרמנית. הנשיא טרומן ידע שאם הוא לא רוצה לאבד עוד מאתיים אלף חיילים עליו להטיל פצצת אטום שתוצאותיה אכזריות ביותר. אני מוכרח לומר שאני מזדהה אתו, הייתי עושה את אותו הדבר".


"פצצות אטום על אוכלוסייה אזרחית הן דבר איום ונורא שחבל שקרה", מזדעק הפרופסור. "לא פלא שזה לא קרה עוד פעם, וטוב אם זה לא יקרה לעולם. נשק גרעיני הוא סוג של הרתעה שלא נועדה לשימוש.


"אני באופן קיצוני לא מסכים לרעיון הזה, שחובתי המוסרית לרדת לרמה של האויב", מוסיף הפרופסור. "זה ממש ההפך הגמור מהעמדה שלי. אני אקים מחנות השמדה לגרמנים שהשמידו יהודים? אני אירה ללא הבחנה על אזרחים כמו החמאס והחיזבאללה? הדבר האחרון שאני רוצה הוא לרדת לרמה שלהם, אני אמשיך לשמור על ערכי המוסר שלי".


"הידיעה שאנו פועלים בשם ערכי מוסר ולא בשל גחמה פנימית או כעס ודפיקות לב, היא שתשמור על המוסריות שלנו", אומר הרב. "אם אתה בא בשם עולם ערכי בנוי מאוד, אתה יודע בדיוק מתי לעשות את ההבחנות המוסריות. על זה אומר הכתוב על מלחמה אכזרית ביותר: 'וְנָתַן לְךָ רַחֲמִים וְרִחַמְךָ וְהִרְבֶּךָ' – אם אתה עושה את הדברים מתוך מערכת ערכים ברורה מאוד, לא תהפוך לחיית אדם אלא תדע שפעלת בשם המוסר".


"הרב דיבר יפה מאוד על סכנת ההידרדרות המוסרית", אומר הפרופסור, "אני רק אוסיף על זה שאחת מסכנות ההידרדרות היא לדבר יותר מדי על נקמה".

הטרוריסטים: פושעים או אויבים?

שהפרופסור מבחין בין אזרחים ללוחמים מטשטשות את מאבק הלאומים שמתחולל כאן. כתגובה לטענות הללו אומר הפרופסור: "אפשר להכביר מילים על שזו הסתכלות על יחידים כאשר בפועל המלחמה היא בין עמים. אבל אני אומר ממש את ההפך: אפשר להכביר מילים על שיש פה מלחמה בין עמים או ציוויליזציות, אבל בפועל – אלו אנשים. מי שמקבל כדור מיותר בראש הוא אדם ולא אומה, ואני חס על בני אדם. כל אדם שקיבל כדור בראש כואב לי הלב עליו גם אם הוא טרוריסט. רק שבמקרה של הטרוריסט הכדור מגיע לו ואני הורג אותו בלי נקיפות מצפון, אך עדיין מצטער שהגענו למצב כזה שאנחנו צריכים להרוג אותו".


"הזדעזעתי מוסרית עמוקות מהאמירה שמגיע לטרוריסט" אומר הרב בתגובה. "אינני אלוקים. אחת הבעיות היא שאנחנו מסתכלים על המלחמה כעל בית המשפט. כשאני אומר 'אני לא פוגע בחפים מפשע', בזה אוטומטית אמרתי שמי שאני כן פוגע בהם הם הפושעים, ומי אתה שתקבע שהוא הפושע? אולי הוא מרגיש צדיק גמור כשהוא יורה עליך?
"איננו פוגעים בו משום שאנו שופטים אותו כפושע", אומר הרב, "אנחנו פוגעים בו משום שהוא האויב, וזה לא חשוב האם הוא צדיק או רשע. לכן ההבחנה בין אומות ליחידים היא משמעותית מאוד, כי האויב שייך לאומה אחרת".


לפרופסור כשר חשוב להבהיר לקהל שהוא לא חושב שראוי שצה"ל יסכן חיי חיילים כדי להציל אזרחים שסירבו לעזוב את ביתם אחרי הודעות חוזרות ונשנות של צה"ל. "כשכתבתי על זה עם האלוף עמוס ידלין חטפתי ריקושטים מישראל ומחוצה לה, אבל אני עדיין חושב שלא מסכנים חיילים בשביל שכנים של טרוריסט שהפכו את עצמם למגן אנושי. במידה רבה צה"ל פועל על פי העיקרון הזה למרות שרבים ניסו לשכנע אותו לנהוג אחרת. פרופסור אחד כתב לי: 'ומה אם יש שם מישהו שלא רצה לעזוב את הבית כי הוא מפחד שיגנבו לו את השטיחים?' אנחנו לא נסכן חיילים כדי לשמור על אדם שמפחד על השטיחים שלו".

מוות למחבלים?


למרות הניסיון לשמור על דיון תאורטי, הנושא הטעון ביותר שמרחף בחלל החדר הוא תוקפו המוסרי של מעשהו של החייל אלאור אזריה, שירה במחבל בחברון. פרופסור כשר אומר שאינו רוצה לדון בעניין, כי לדעתו "זו ממש הידרדרות טוטלית של השיח הציבורי, המתעסק בירייה אחת שירה חייל אחד כאילו עליה עומד העולם כולו".
עם זאת לשמע דרישת הקהל אומר הפרופסור: "בלי קשר לחקירת המשטרה שמתנהלת בפרשה, המפקדים כבר נתנו את ההערכה האתית שלהם. את ההערכה הזו ביטאו הרמטכ"ל ושר הביטחון, ולפיה נעשה שם מעשה המנוגד לערכי צה"ל".


"שר הביטחון טען שעלינו לא להיות צבא מתבהם" אומר הרב. "זה משקף התייחסות ללוחמה בטרוריסטים כחבורת פושעים ברחוב. כשמדובר בפושעים יש מקום לחילוק בין מעורבים ללא מעורבים, בין סכנה לאי-סכנה ועוד. אבל כאן לא מדובר בכנופיית רחוב אלא במלחמה.


"הפקודה שלפיה אפשר שהמחבל יישאר חי היא הלא מוסרית" קובע הרב. "כחלק ממסגרת ההרתעה, שהיא חלק מערכי המוסר, צריך להיות ברור לכל מי שהולך לפעולה כזו שהוא לא יוצא ממנה חי. אילו נוסחה הפקודה כראוי החייל היה צריך להיענש אם הוא לא ירה במחבל.


"ההתלבטות שהחייל צריך להתמודד אתה עלולה לעלות בשלב מסוים בחיי אדם. יש פה חדירה אל התודעה של מצבי נפש שעשויים לסכן כל לוחם, כי לוחם שצריך לחשוב קצת יותר מדי אם יש לו עו"ד ופסיכולוג שישפוט את התנהגותו, אינו יכול להילחם".


"אז אין הרתעה", מסכם הרב שרקי.
"הרתעה אינה סוג של משימה צבאית", עונה הפרופסור. "לא יוצאים למלחמה ולא מסכנים חיילים כדי ליצור הרתעה. הרתעה היא תוצר לוואי חיובי של מלחמה שנעשית לשם הגנה עצמית. אם תהרוג את אזרחי האויב לשם הרתעה, הרי שתהפוך את האדם למכשיר. היית הורג את המחבל ששוכב ואינו מסכן אותך כדי שחבריו לא יבואו בעקבותיו?"
"אכן", עונה הרב שרקי בשלווה אופיינית.


"זוהי בדיוק ההגדרה של מעשה בלתי-מוסרי", עונה הפרופסור באמירה קנטיאנית. "אתה משתמש באדם אחר כדי להשיג את מטרותיך, ומעשה בלתי-מוסרי הוא שימוש בזולת על מנת להשיג את מטרותיך".


הקהל, שהיה די מאופק עד השלב הזה, כבר יוצא מכליו. אחד מהאנשים צועק: "בוודאי שמותר! חיילים בצבא הם מכשירים כדי להציל חיים, כדי למנוע את המלחמה הבאות. כדי להרתיע אותם שמחר לא יבואו עוד פעם להרוג אותנו".


"אתה טועה", עונה לו פרופסור כשר. אבל האיש לא נכנע: "השיטה שלך מייצרת עוד ועוד מלחמות. אנחנו חווים עוד ועוד סבבי מלחמה כיוון שאיננו יורדים לרמה שלהם. אם נמשיך כך הסבבים יימשכו ושפיכות הדם תימשך. בסוף מתברר שאתה מוזיל את קדושת ערך חיי האדם שבשמו אתה מדבר".


"אתה מציע ניתוח שהוא מצוץ מן האצבע", עונה לו הפרופסור. "אתה חושב שאילו רק היינו קצת יותר אלימים, החמאס היה מצטרף לחובבי ציון. יש מחשבה לא מתוחכמת מספיק, לא מקצועית בכלל, לא מבוססת על שום דבר, שאומרת – אם רק אחטיף לו חזק יותר הכול ייגמר".


האיש מהקהל לא נשאר חייב: "לא רק פרופסורים מבינים, גם העם מבין דברים, לא כל העם הוא המון נבער ולא מקצועי".


"נכון, רק חלק מהעם", מסכים הפרופסור. "ואתה מייצג אותו טוב מאוד. בכל תחום יש אפשרות להתעסק בשטחיות ואפשרות להתעסק בהעמקה. יש בכל תחום מומחים וחובבנים ואנשים שחושבים שיש להם מה לומר".

הסכמות – לא בכל מחיר

הגיעה שעת סיום הדיון, והוא נקטע בשיאו. לרב עוד יש נסיעה ארוכה לפניו, אבל פרופסור כשר נשאר עם רבים מהקהל, הצובאים עליו כדי לשאול אותו שאלות על דבריו. פרופסור כשר נשאר דקות ארוכות ועונה לכל השואלים.

אני מלווה את הפרופסור ביציאתו אל הרחוב התל אביבי.


נראה שהתהום הפעורה בין שתי העמדות רחבה מאוד. האם יש בכלל טעם לנסות לגשר?


"תמיד יש עניין לנסות להגיע להבנה משותפת", אמר הפרופסור. "איני מזלזל בערך של הסכמות, אבל לא בכל מחיר. לא צריך לעשות פשרות מזויפות, הרי כמעט שלא היו הסכמות בין שנינו".
אתה חושב שיש ליהדות מה להגיד בשאלות מוסריות כאלה?


"הרבה פחות ממה שחושבים, מסיבה מובנת. היהדות כפי שהיא מתבטאת בהלכה היא דת פרקטית מאוד. הרבנים עסקו בשאלות הלכתיות שנגעו להווי התקופה, ואנו במשך שנים לא עסקנו במלחמות, לכן אין לנו מסורת של התעסקות בשאלות הללו. כל מה שאנו עושים הוא ניסיון לשאוב קצת ממקורות עתיקים שהם לא רלוונטיים כל כך למלחמות של ימינו. אנו שואבים מהעקרונות הכלליים, מהמידות ומהרעיונות היפים שיש ביהדות, אבל קונספציה שהיא אלטרנטיבה לאתיקה הנוכחית, כמו שהרב רוצה לטעון שיש – אני חושב שאין ולא צפוי שתהיה".
כשהפערים כה גדולים, האם אפשר לייצר מוסר שהעם יחוש שהוא מביע את רחשי לבו?


וכאן עונה הפרופסור תשובה שראוי שתהיה חומר למחשבה בעיקר לנמצאים בצד שכנגדו: "אני לא רוצה להביע את רחשי לבו של העם, נקודה. רחשי לבו לא מעניינים אותי. מעניין אותי שנתנהג כמו מדינה מתוקנת, מדינה שיש לה עקרונות שהיא מיישמת".


האם גם בשיח הציבורי הרחב יהיו בצד התורני והיהודי מי שיהיו מוכנים לומר את אשר על לבם באומץ כזה?

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם