התגלו חיים בים המוות

10 yamHmelach

ארנון סגל

 

גם התושבים עצמם לא יודעים להסביר במדויק את תנועת ההתחדשות שפוקדת את בקעת יריחו בואכה ים המלח, אבל לצד ההזנחה רבת השנים, לא יכולנו שלא לחוש את התחייה כמעט מכל עבר * בעשייה הציונית הזאת שותפים חילונים שלא מתנצלים על נגיעות בורגניות קלות אבל גם לא מתביישים לדבר על ערכים וחינוך, לצד דתיים שמחפשים התיישבות "קצת פחות מיליטנטית" כהגדרתם * זכינו גם לביקור נדיר באתרי מורשת שאין אליהם גישה בשלב הזה, אבל הם חלק מבטיח מהתכנית השאפתנית להפרחת המקום הנמוך בעולם

עם בוא הסתיו מתעורר חבל הארץ השומם הזה לחיים. תרדמת הקיץ מגיעה לסיומה, מזג האוויר נעשה נסבל ובאלמוג כבר לא מתרכזים רק בברֵכה. הברכה בקיבוץ הזה, כדאי לדעת, פתוחה למשך עונת הרחצה הארוכה ביותר בישראל – מפסח ועד סוכות. אחר כך, כשהטמפרטורות יורדות מתחת לנקודת הרתיחה, אפשר להסתובב גם בשבילים ולהיפגש בגני המשחקים ולא רק בחסות המזגן או המים.

ברוכים הבאים לחצר האחורית של מדינת ישראל. בקעת יריחו, לא נעים לומר, נראית קצת כמו אזור אסון. כל מה שהיה פעם יפה מוקף היום בגדר והגישה אליו חסומה. יריחו, מיותר לומר, סוגרת ומסוגרת בפני בני ישראל ופתוחה רק בפני פלשתינים. ים המלח נסוג מכאן קילומטרים רבים דרומה וממשיך בתהליך הנסיגה, מותיר מאחוריו אדמה חרוכה וחסום בגדרות למלוא רוחב האופק מאימת הבולענים. מלכי סדום ועמורה נפלו בהם כשברחו מכדרלעומר, והיום כבר לא לוקחים סיכונים. הירדן – שפעם היה נהר שוטף כל ימי קציר וכל הבקעה שלו הייתה מלאה צמחייה סבוכה – בקושי זורם. עד לפני מאה שנה נצפו כאן אפילו דובים, והיום לא דובים ולא יער. הרבה מים זרמו בירדן מאז התקופה שבה זרמו הרבה מים בירדן. היום הוא תעלה קטנה, וגם זו מחמאה גדולה בעבורו. דוברת המועצה האזורית מגילות כבר הכינה אותנו לפגישה עם נהר יבש לחלוטין בתקופת הסתיו היבשושי הנוכחי. למרבה המזל הוא בכל זאת זרם מעט והציל את המצב המדכדך.

 

את המחיר על הפעלת סכר דגניה והשאיבות הגוברות של מקורות הירדן מצד כל המדינות שבהן הם עוברים, משלם במלואו ים המלח – דרכו האחרונה של הירדן ביותר ממובן אחד. בצפון ים המלח, ליד מועדון ה'לידו' שהיה פעם מועדון לקציני הצבא הבריטי ואחר כך מסעדה ירדנית רומנטית על שפת האגם המלוח, מזח העץ הישן נותר גבוה באוויר, רחוק חמישה-שישה קילומטרים מהים. מהמועדון היפהפה עצמו נותר רק שלד, ובמקום שפת ים צמודה הוא תקוע באמצע שממה. ראיתי פעם חוף שנחל עזבו אבל מדכא לראות חוף שים עזבו.

ליד מועדון ה'לידו' שהיה פעם מועדון לקציני הצבא הבריטי ואחר כך מסעדה ירדנית רומנטית על שפת האגם המלוח, מזח העץ הישן נותר גבוה באוויר, רחוק חמישה-שישה קילומטרים מהים. מהמועדון היפהפה עצמו נותר רק שלד, ובמקום שפת ים צמודה הוא תקוע באמצע שממה. ראיתי פעם חוף שנחל עזבו אבל מדכא לראות חוף שים עזבו

 

זיכרון ילדות עמום מאמצע שנות השמונים משדר לי שכבר הייתי פה לפני כשלושים שנה, והים עדיין היה קרוב למדי. מאז הוא בורח מכאן בקצב גובר והולך. עד לשנים האחרונות המפלס ירד בכמטר בשנה, אולם בארבע השנים האחרונות הואץ הקצב והים יורד בכל שנה בכמטר וארבעים סנטימטרים, שמתורגמים בפועל לשטחים בני מאות מטרים שנחשפים בכל שנה והופכים לשממה מלוחה. יש מה לעשות עם זה אבל המדינה לא ממהרת למצוא פתרונות. דובר כבר בלי סוף על תעלת הימים שתזרים לכאן מים מים סוף או מהים התיכון ותציל את הימה המתייבשת, אבל בינתיים דבר לא קורה. רק קצב בניית הגדרות סביב הים הואץ.

מבני השכונה העברית של עובדי מפעלי האשלג מימי המנדט עוד כאן, עזובים ופזורים בשטח. בזמן השלטון הבריטי האזור הזה פרח. כאן, במלון קלי"ה (ראשי התיבות: קם לתחייה ים המוות), שמע בן גוריון בכ"ט בנובמבר 1947 על החלטת האו"ם להקים ליהודים מדינה משלהם. אבל אין כאן אפילו מוזיאון. סתם שטח הפקר. וההפקרות חוגגת.

גם הגישה לירדן, כמעט בכל השטח שבין בית שאן לים המלח, הפכה בלתי אפשרית. גדרות המערכת הצה"ליות ואזהרות מפני מוקשים הפכו את הנהר לבלתי נגיש. וגם כשכבר ניגשים אליו, לאחר תיאומים, זו חוויה די מאכזבת. רק בנקודה אחת אִפשר בשנים האחרונות צה"ל גישה עד לקו המים – בקַסְר אל יאהוד שמול יריחו, המזוהה כנקודה שבה חצה עם ישראל את הירדן בימי יהושע. נוצרים בהמוניהם מגיעים לכאן. ישראלים מהמניין עדיין לא.

כמו בלא מעט אזורים אחרים בישראל שאינם צפון תל אביב או רעננה, מדינת ישראל הותירה את התושבים להתמודד לבדם במאבק על כבוד האזור הזנוח הזה ועל מקומו בתודעה הישראלית של 2016. אלו שגרים כאן אכן נלחמים בעוז בים השִכחה, שבניגוד לים המלח ממדיו ממאנים להתכווץ. 1,400 תושבים מתגוררים במועצה האזורית מגילות שבצפון ים המלח, בארבעה קיבוצים: בית הערבה, קלי"ה, אלמוג ומצפה שלם, מושב אחד – ורד יריחו ויישוב קהילתי אחד – אבנת. רק האחרון הוא דתי, אם כי במועצה האזורית מגילות הילדים לומדים יחדיו עד כיתה ו' בבית הספר הממלכתי בקלי"ה. התלמידים הדתיים מקבלים תגבור הכרחי כדי שיוכלו להגיע ללימודים העל-יסודיים בממלכתי-דתי, בלי לחוש שהם נופלים במשהו מבני גילם שגדלו בחמ"ד. מעבר לכך, במצפה שלם החילוני, החליטו שהם פותחים שעריהם גם לדתיים. בלי חששות ובלי הגבלות.

 melach1

 

החלוצים גאים ביורשיהם

אבל למרות ההזנחה הממלכתית, מוכרחים להודות שמשהו טוב קורה כאן בשנים האחרונות. והוא בא לגמרי מהשטח. לקיבוצים שמספר תושביהם הלך והצטמצם, שאנשיהם רק חיכו שהמדינה כבר תפנה אותם אל הקו הירוק ותשלם פיצויים – שבה ממש לאחרונה ואט אט חדוות החיים. ילדים חיים כאן ומשפחות חדשות עוקרות הנה מהעיר הגדולה לאחר שהופתעו לגלות שהמקום קרוב לירושלים ממש כמו מודיעין, שאפשר לעבוד שם ולגור כאן, בשקט הממכר ומול הנוף שככלות הכול הווא חלומי ואין שני לו. כזהו למשל הסיפור של לירון, דוברת המועצה שעברה לכאן ממודיעין עם שלוש בנותיה ובעלה – חבלן במשטרת ירושלים.

 

מורשת המקום מחייבת, והתושבים החדשים מתחקים אחריה לצורכי תעצומות הנפש הנדרשות גם כיום באופן שוטף. נחמה מסוימת הם מוצאים כנראה בתולדות בית הערבה ההיסטורית. לחלוצים של פעם, ללא ספק, היה קשה יותר. מים אמנם לא היו חסרים להם, לצד הירדן שזרם אז בשפע, אבל היה מי שטרח לרפות את ידיהם ולומר שאין מצב שאדמה שספוגה ב-17% מלח תצליח להצמיח משהו. בכל זאת הם הצליחו. במשך חודשים היו מציפים את החלקות במים וכך מגרשים את המלחים עד שהאדמה הטובה שבה להאיר להם פנים. והיא אכן האירה. רק ימי הלחימה הקשים עם הלגיון הירדני שבאו אחרי הקמת המדינה אילצו אותם לעזוב את גן העדן.

 

האתר שבו שכן קיבוץ בית הערבה ההיסטורי בין תרצ"ט לתש"ח, על שפת הירדן, נעול גם הוא כיום בפני אזרח מהמניין. אבל אנחנו איננו אזרחים מהמניין, אלא אורחי דוברת המועצה שאפילו שערי גדר המערכת נפתחים לפניה. שרידי גשר עבדאללה המנדטורי שמעל הירדן, גשר שפוצץ בידי צה"ל בסיום מלחמת ששת הימים, מרמזים על ממדי הנהר של אז. מבית הערבה הסמוך לא נותר שריד מלבד קבר אחים. פעם בשנה, בי"א באייר, היום שבו בשנת תש"ח הוחלט על עזיבת הקיבוץ, כשהובן שאין בכוחה של ישראל הצעירה להגן על נקודת היישוב המרוחקת כל כך – מגיעים לכאן אנשי קיבוץ בית הערבה החדש ושרים את שירם של חיים חפר ועמוס קינן: "אני זוכר את בית הערבה, פיסת מדבר צרובה בארץ חרבה. ירדן זורם שקט כמו חלום, וים המלח מת, מכאן ועד לסדום. המדבר כיסה אותה באבק לבן ורך. עץ ירוק בארץ חרבה, איך נשכח את בית הערבה".

melach12

 

לירון מצביעה לכיוון נקודה סתמית שבה שוכנות כמו בכל מקום כאן ערמות חול, ומספרת שבדיוק שם שכנו ברכות הדגים של הקיבוץ החרב. כמו בגוש עציון – המקביל לחבל הארץ הזה בכל כך הרבה עניינים – הירדנים לא השאירו כאן אבן על אבן.

לירון מספרת שבכוונת המועצה להקים כאן בקרוב אתר זיכרון ראוי וגם לשחזר את מבנה חדר האוכל. במקום שטח הפקר יוקם כאן אתר מורשת, וזה רק בתור התחלה. לכוחות הרעננים במועצה האזורית מגילות, מתברר, יש אנרגיות בלתי נדלות ומוטיבציה עצומה להפריח את השממה. החלוצים של פעם, אין ספק, לא היו מתביישים בהם.

עד לאחרונה שטח המועצה האזורית מגילות נחשב לשומָקום, נקודת מעבר הכרחית בין עיר המגורים לבין מחוזות החלומות הישראליים, עין גדי ואילת. כאן לא עצרו אפילו כדי לתדלק. התחושה הייתה שאין לישראלים מה לחפש כאן.

ולגמרי לא ברור למה. אבנת הוא יישוב עם נוף עוצר נשימה. לא ברור למה צימרים לא יאכלסו כאן תיירות פנים מסוכות ועד פסח. לא ברור מדוע רק שלושים וקצת משפחות גרות כאן ולא 3,000 ומעלה. לא ברור למה ביוב ממלא את נחל קדרון הסמוך, יוצר תחושה של אתר שפכים, במקום מה שהאזור הזה באמת – חבל ארץ חלומי. באבנת עובדים כיום על שלבי בנייה נוספים. גשר אמור לעבור מעל לקדרון ולגשר בין אבנת הוותיקה יותר – בת 15 שנים בסך הכול, לבין זו העתידית שתיבנה במהרה בימינו אמן. גם במצפה שלם המרוחק עשר דקות נסיעה דרומה מכאן מייחלים למשפחות חדשות. במצפה שלם מקבלים את כולם: גם דתיים וגם חילונים, גם את מי שמעוניינים להיות חברי קיבוץ וגם את מי שלא.

אורית וג'קי בן זקן מקיימים בקיבוץ עסק של שיט על גבי האגם המלוח הסמוך. במבט של סיום מלמעלה, ככלות הכול, ים המוות הכחול נראה גם כיום, אחרי כל המשברים, קסום ונהדר. פתאום מבינים את כוח המשיכה של המקום הנמוך בתבל. זיכרונות של פעם מתעוררים, כשמימיו הגואים של הים לא אפשרו דרך אחרת מלבד שיט בסירה למי שביקש להגיע מיריחו לסדום. ותושבי העמק הזה, אין ספק, ותיקים וגם חדשים, עוד מאמינים בים שנטש. אם רק ייאחזו כאן בעמק כמו האבות המייסדים, הם מאמינים, ויצליחו להוכיח לעצמם וגם לאחרים שגם כאן זו מדינת ישראל, גם הים עוד ישוב לכאן יום אחד. הוא ישוב בגדול.

 melach13

 

גם האפרסמון חזר

הדבר הראשון שאפשר לראות במועצת מגילות כשמגיעים אליה מכיוון עיר הבירה, הוא מטע בשמי הקטורת של גיא ארליך הצופה אל כביש ירושלים–יריחו. מטע יחיד במינו בעולם כולו, כך נראה. ארליך (46), חבר קיבוץ אלמוג מזה שמונה שנים, ייבא מתימן, מאתיופיה ומערב הסעודית את צמחי הבושם המקראיים שמרכיבים את הקטורת המקדשית. ב'גבעת הלבונה', שבה שתל ערב השמיטה האחרונה כמה שורות נסיוניות של לבונת הקטורת, העצים הללו מתנשאים כבר לגובה מרשים של שניים-שלושה מטרים.

החביב והפופולרי ביותר בחוות האפרסמון של גיא הוא כמובן האפרסמון – לא הפרי הכתום המוכר בשם הזה אלא הצמח המקורי שנשא את השם 'אפרסמון', הלא הוא הצרי המקראי – הבושם שהביאה מלכת שבא לשלמה. "לא בא כבושם ההוא", התרגש ממנו התנ"ך. השרף של העצים הללו מפיק ריח משכר, ניחוח שנדבק בנו ולא עוזב גם אחרי כמה שעות. ידינו נטפו מור ואצבעותינו מור עובר. מתוך עשרת אלפים שתילי האפרסמון שברשותו שתל כבר ארליך באדמת בקעת יריחו יותר ממחצית, ולצדם עוד מאות שתילים של לבונה, מור, נרד וכרכום, קנה וקינמון עם כל עצי בשמים.

לאחרונה נקלע ארליך לקשיים כלכליים עם המיזם שלו, לא מעט באשמת ה-BDS, תנועת החרם על ישראל שהניסה מכאן חברה אמריקנית שכבר חתמה עמו חוזה, וכיום ארליך תר אחרי חוזה חדש שיאפשר לו לשרוד ולצמחיו להמשיך ולהפריח את העמק. "כגן ה' כארץ מצרים", נאמר על המקום הזה לפני שסדום נהפכה, וארליך חותר להשיב אותו להיות פורח ממש כפי שהיה. וגם ריחני כפי שהיה.

מעבר לחלום היהודי החדש-עתיק ארליך מחפש משקיע שיאפשר לו להמשיך לפתח את הבשמים היוקרתיים של ימי קדם, צמחים שהוא משוכנע שיכולים להוסיף לא מעט לאיכות חיינו בימים מודרניים אלו גם בלי קשר לבית המקדש. בין השאר הוא מנסה לפתח את תוצרי הצמחים הללו מההיבט הרפואי, שהוא מאמין שטרם נאמרה בו המילה האחרונה. קבוצות שמעוניינות להיחשף למיזם הציוני, לחוות חוויה משכרת, רוחנית וריחנית ולחלום יחד עם גיא חלומות על העתיד בגן שיר השירים שלו בקיבוץ אלמוג, מוזמנות ליצור קשר בטלפון 052-4498200 או באמצעות אתר האינטרנט ודף הפייסבוק של חוות האפרסמון.

melach15

 

atarMbaolam

 

 

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עיר בלי חומה

  מאמר מאת הרב אברהם...

רונן, תודה

  הרב עמיחי גורדין מוקיר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם