רווק עם אלוקים

b 11 nadav hamelech

מורדי מילר

טיפול אישי ברזולוציה גבוהה
גם אחרי שמרימים גבה על הנכונות להיחשף מול מצלמה שמתעדת את קורי השינה שלך, בסוף קשה שלא להעריך את האומץ ואפילו את הענווה שהחשיפה הזו טומנת בתוכה – עם מבט נטול התייפייפות גם אל המקומות הפחות מחמיאים שיש בנו * לא סתם הסרט העצמי של נדב גדליה, שצולם במצלמה ביתית, הצליח לגעת בלא מעט אושיות שצפו בו. גם במורדי מילר * הוא משלנו, הוא משלנו

מוצאי שבת 'ויחי'. בעוד דקות אחדות תחל הקרנת 'רווק עם א-לוהים', סרטו של נדב גדליה, במתחם ה'גולה' שבפתח תקווה. המקום כבר מלא עד אפס מקום, ומי שלא הספיקו לבוא בזמן נאלצו לסוב על עקבותיהם. מה שרוב הבאים לא ידעו הוא שבקהל יושב יוצר הסרט וסוקר בהתרגשות את הנכנסים. "היו שם אנשים מבוגרים בני 60, לצד צעירים בני 16, וכולם צוחקים בקטעים הנכונים", מתאר נדב בהתלהבות. "היה כיף לשבת בקהל ולראות את התגובות, התחושה הייתה כמו של ריגול". בסיום ההקרנה, אף שלא תכנן לעשות זאת, עלה נדב לבמה והודה לקהל. ידיים הורמו באוויר ועד מהרה הוא מצא את עצמו עונה לשאלות הקהל הסקרן.

hakrana

חסר מנוח

שלוש שנים עבד נדב על 'רווק עם אלוקים'. את מצלמת הווידאו לקח אתו לכל מקום, ואת הסרט צילם בסגנון 'מחוברים' - כלומר, סרט שבו האדם מצלם את עצמו במקומות שונים ובמצבים שונים, ומספק לצופים הצצה לחייו. "עשיתי את כל הסרט לבד", משחזר נדב, "צילמתי, שיחקתי וביימתי, וזה מאוד מאתגר. כשאומרים שסטיבן שפילברג עשה סרט מתכוונים לומר שהוא ביים את הסרט, והרי יש עשרות אנשים תחתיו שעשו את המלאכות ה'שחורות'. הסרט הזה נעשה בלי שום תיווך כי רציתי להביא את הסיפור האישי שלי כמו שהוא". חייו של נדב כמו שהם, כך מתברר, נגעו בלא מעט אנשים. די בעובדה ש'רווק עם אלוקים' סוקר הן בערוץ 2 והן בעלון השבת 'קרוב אליך', כדי להעיד על הקהל המגוון שהתעניין בסרט.

"יש אנשים שהם יוצרים ועושים את זה מעולה, אבל זו לא אמנות אם זה רק נעים ושמח, ואין צעקת הלב. ואם אין לב, אתה חווה יצירה ולא אמנות. בסרט הזה האמנות קדמה ליצירה"

נדב, הכותב גם כאן ב'עולם קטן' כידוע, הספיק לא מעט יחסית לגילו (30). קשה לעקוב אחר התחומים הרבים שבהם ניסה את מזלו בלי לחוש סחרחורת. הללו כוללים (רשימה חלקית בלבד): הגשת תכנית רדיו, כתיבת ספר, כתיבה באתרי חדשות ובעלונים, הוצאת דיסק ויצירת סרטים. אישיותו התזזיתית לא נותנת לו מנוח, כך שלא רק תחומי עיסוק הוא מחליף חדשים לבקרים, אלא גם זהויות ומגזרים. במהלך 24 שעות, כך הוא מתעד את עצמו בסרט, נדב מספיק לעבור בין שלושה עולמות: בשעות הבוקר הוא מדריך נוער דתי-לאומי ב'נחלים', אחר הצהריים הוא עוטה מגבעת ונוסע לשטייגען עם החברותא בישיבת 'קול יהודה' שבבני ברק, ומשם, בשעות הערב, לבוש ג'ינס וחולצת טריקו הוא ממהר לתל אביב להקלטת שיריו. תסכימו שמדובר בהספק מרשים.

לצד הצלחותיו, נחל גם לא מעט עגמת נפש. כפי שהוא מציג באומץ בסרט, מגיבים רבים לטור שלו באתר 'כיפה' לא התחברו - בלשון המעטה - לסגנון הכן והישיר שלו, וגם לא טרחו להסתיר את דעותיהם על כתיבתו. את אלבום השירים שהוציא נאלץ לממן בעצמו, ולהשיג קונים לא תמיד היה קל, וספרו עוד ממתין לפגוש בהוצאה-לאור שתשמש לו בית. עד צאת הסרט נראה היה שצרכן התרבות הממוצע לא לגמרי מתחבר להתנהלות ה'נדבית': הנלהבות, השפה המליצית וחוסר הגבולות, נתפסו לא אחת על ידי הקהל כנקודת חולשה. והנה - מעז יצא מתוק. כשנדב כיוון את המצלמה כלפי עצמו, התגלו התכונות שעד כה נתפסו כמגרעות כתכונות מעוררות השראה והתפעלות. את אותה ישירות שהפנה כלפי חוץ ידע נדב להפנות, בכישרון רב, כלפי עצמו, וכך הצליח להציג בפני הצופים חוויה אותנטית.

באחד מביקוריו בבית הוריו מחליט נדב לבקש מההורים שלו חיבוק ונשיקה. אחרי שנים שבהן חש ריחוק הוא אומר לאבא שלו בפרץ של כאב: "הגעתי למסקנה שאני צריך את התמיכה שלך. אני צריך לשמוע כל הזמן תמיכה. נון-סטופ". לאחר מכן הוא מכריז ש"מהיום אני מתחיל להגיד לך 'אני אוהב אותך' וגם לאמא".
 
b 11 nadav hamelech
לספר הכול, גם כשזה לא נעים

"מצחיק מאוד, עצוב מאוד, מסעיר מאוד, אופטימי מאוד", כתבה הסופרת יעל משאלי על הסרט. ואכן נדב יודע היטב איך להביא לצופים את ה'מאוד'. לדבריו, יש להבחין בין יוצר ובין אמן. בעוד יצירה יכולה להיעשות על ידי כל אדם מוכשר, הרי שאמנות נובעת רק מזעקה פנימית שדורשת לצאת החוצה. "יש אנשים שהם יוצרים ועושים את זה מעולה, אבל זו לא אמנות", הוא מסביר בלהט, "אני לא קובל על זה. אני לגמרי מבין את זה. יש מחיר גבוה מאוד לאמנות שנקרעת לך מהלב. לא כל אחד מסוגל נפשית לשלם את המחיר וזה בסדר גמור. אבל זו לא צעקת הלב. ואם אין לב, אתה חווה יצירה ולא אמנות. בסרט הזה האמנות קדמה ליצירה". נדב מאמין שאת הסיפור האישי שלו הוא צריך לספר, גם כשהוא לא תמיד נעים. המצלמה מלווה אותו ברגעים יפים, אבל לא אחת גם כשהוא שוכב עייף במיטה ומקבל שיחת טלפון שבה מודיעים לו שהוא פוטר מעבודתו. בהחלט לא נעים. "כל אחד הוא סיפור מורכב ומרתק", אומר גדליה, "אני מביא את נדב גדליה. אדם שרוצה לעשות סרט בשביל המסר ובשביל לספר לנו את תפיסת החיים שלו, את זה שמענו כבר מיליון פעם", הוא ממשיך. "למה אנשים לא מספרים את הסיפור שלהם? כי יש להם חסמים. זה יגרום למריבה עם ההורים, עם הקהילה. הפחדים מונעים מאתנו לשמוע סיפורים מרתקים על אנשים שכמותם יש רק אחד בעולם. נוח לנו להישאר בנליים".

אחד הכאבים הגדולים שחווה נדב בסרט הוא כאב הרווקות, כפי שמעיד שמו של הסרט. בצורה נוגעת ללב עונה נדב לטלפון מול המצלמה המתעדת-כול ושומע מעבר לקו בנות שאיך לומר, לא בדיוק מעוניינות בו. נדב לא חוסך פרטים וקושי. באתרי ההיכרויות שאליהם נרשם הוא מקבל הודעות כגון "אני לא חושבת שזה מתאים", ולב הצופה נחמץ עם לבו של נדב.

גם הצילום עצמו מסייע לצופה להתחבר לסרט - דווקא העובדה שהמצלמה לא תמיד ממוקדת, והקטעים לא ערוכים בקפידה, הופכת את הצפייה לאותנטית יותר ונוגעת.

נדב סוחף את הצופים למסע בין עולמות: ריבוי זהויות המרכיבות את עולמו, החיפוש אחר בת זוג לנישואין, ויחסיו המורכבים עם הוריו. הלוך ושוב הוא נע בין העולמות ומעורר ציפייה לבאות. האם ימצא נדב, שמחליף זהויות ביממה יותר משאחרים מחליפים כל חייהם, זיווג הגון? חבריו של נדב המופיעים בסרט מספקים לו תשובה חד-משמעית: לא. כל אחד בדרכו מסביר לו שאם הוא לא יהיה מוגדר, הוא לעולם לא יוכל להתחתן. "תשתייך מגזרית!" מצווה עליו אחד החברים בסרט, "אין מה לעשות, כדי להקים בית אתה צריך להשתייך מגזרית. אתה לא מבין את זה?!" אפילו אברי גלעד שראיין את נדב אחרי צאת הסרט, לא התאפק וסנט בו: "אתה עוף מוזר, כי אתה לא ניתן להגדרה".

שוב ושוב הוא חוזר לחבריו כדי להתייעץ אִתם, ושוב ושוב ישנה תחושה שאולי היה עדיף שיקבל החלטות בעצמו. כששאלנו את נדב למה הוא מתייעץ כל כך הרבה הוא השיב בכנות ש"אני יודע שמהמפגש עם החברים אני אצא סחוט, ובכל זאת אני הולך. זו בעיה אמתית שיש לי". הצורך באוזן קשבת, שכולם יכולים להזדהות אתו בצורה כזו או אחרת, מגיע לשיא בקטע מרגש במיוחד בסרט. באחד מביקוריו בבית הוריו מחליט נדב לבקש מההורים שלו חיבוק ונשיקה. אחרי שנים שבהן חש ריחוק הוא אומר לאבא שלו בפרץ של כאב "הגעתי למסקנה שאני צריך את התמיכה שלך. אני צריך לשמוע כל הזמן תמיכה. נון-סטופ". לאחר מכן הוא מכריז ש"מהיום אני מתחיל להגיד לך 'אני אוהב אותך' וגם לאמא".

אתה צוחק או רציני?

זוכרים שאמרנו על נדב שהוא חסר גבולות? אז זהו שלא בדיוק. נכון, הוא שופך את הקישקעס בפנינו, אבל יש לבחור גם גבולות ברורים. "אני רוצה ליצור תרבות יהודית, מקורית ואיכותית שמגיעה מהנפש באמת", הוא אומר, ומסביר כי הוא רוצה "ליצור קולנוע שהוא מצד אחד נקי מדברים שאינם ראויים לצפייה, ומצד שני קולנוע שהוא הכי חושפני, מרגש, אמתי ומגיע מעומק הלב. אני שם את עצמי בפוזיציה הכי חשופה והכי צנועה". ואכן, במהלך הסרט כולו מצליח נדב להיות נאמן לצניעות מבלי לגרוע מהחשיפה של התהליכים הפנימיים שהוא עובר.

היו דברים שנמנעת מלהכניס לסרט?

"היו מקומות שבהם בכיתי וחתכתי את הבכי בעריכה כדי לא להלאות את הצופים. צריך שתהיה חוויה שיודעת לאזן בין צחוק ובין דמע. יש גם דברים מסוימים שאמרתי למצלמה שקשורים לשמירת העיניים ושמירת המחשבה שהחלטתי לשמור לעצמי".

לא רק שאלות של רווקות ויחסי הורים וילדים עולות בצפייה בסרט, אלא גם תהיות יסודיות יותר. למשל, בנוגע לגבול שבין צחוק ורצינות. אם יצא לכם לומר פעם משהו מתוך כאב עמוק בעוד הסביבה פירשה בטעות את דבריכם בהומור, תוכלו להזדהות. שוב ושוב הופעתו שגובלת בתיאטרליות מעוררת צחוק, בעוד שהוא עצמו מדבר ברצינות תהומית. אפילו בשיחה עם אבא שלו נדב מתוסכל מכך שהוא נתפס כלא רציני. "אני מדבר מכאב ואתה צוחק", הוא אומר לו באחת משיחותיהם. אותנו הוא משתף בכך שבעבר ניסה לצאת לדייטים עם נשים העוסקות כמוהו בתקשורת, אך "גיליתי שהתדמית הקלילה שלי גרמה לכך שאותן נשים תפסו אותי כלא-רציני".

גדליה: "למה אנשים לא מספרים את הסיפור שלהם? כי יש להם חסמים. זה יגרום למריבה עם ההורים, עם הקהילה. הפחדים מונעים מאתנו לשמוע סיפורים מרתקים על אנשים שכמותם יש רק אחד בעולם. נוח לנו להישאר בנליים"
המאיים הפך לשותף

רובנו נמתחים ומתיישרים בדריכות ברגע שהמצלמה מופעלת, ולא ממש מצליחים להבין כיצד אפשר להתנהג בטבעיות כשכל רגע מתועד. מתברר שזה עניין של הרגל וכשהמצלמה הופכת להיות חלק בלתי נפרד מהסביבה, לומדים כיצד לא מאפשרים לה להפריע. נדב מתאר כיצד גם המצלמה שלו הפכה בהדרגה מפולש חיצוני לשותפה אינטימית שאפילו פתחה בתוכו מקומות שאולי לא היה מגיע אליהם בלעדיה. אלא שבעוד נדב רגיל למצלמה, לא תמיד המצולמים האחרים יודעים איך להתמודד אִתה. לא מעט פעמים המצולמים בסרט מגלים חוסר סבלנות כלפי המצלמה המכוונת אליהם. "תכבה את זה כבר, נו, אני לא יכול ללמוד ככה", מתלונן חברותא של נדב בחיוך, ואפילו חבר שלו העובד ברדיו אומר במבוכה "נדב פה מלחיץ אותי עם מצלמה".

אתם בטח רוצים כבר לדעת אם נדב התחתן בסוף, וכיצד מתפתחת העלילה מול הוריו ומול עצמו. את זה נשאיר לכם לגלות בעצמכם. והאמת היא שבארבעים הדקות האלה, הסוף הוא אולי החלק הפחות חשוב.

***

רווק עם אלוהים, 40 דקות, נדב גדליה | טריילר הסרט לצפיה: https://youtu.be/707vsa18_us

הסרט מופץ כעת באופן עצמאי בהקרנות פרטיות + מפגש במאי לאחריהן. להזמנות: 0545645411

 

b7underdos5

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מתקפה גרעינית

  ד"ר יוסי לונדין בעקבות...

לא תחמוד

  הרב יהודה ברנדס על...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-662190

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם