המורה שלנו לגמרא

b 10 more shelanu gmara

כשהלבבות נפתחים

חן מנלה, מחזור י', ישיבת אמי"ת כפר גנים פ"ת

תודה לרב ניצן ברגר, שלימד אותי אהבת תורה מהי.

יום ראשון של כיתה י'. הר"מ החדש נכנס לכיתה ונועץ מבט בעינו של כל תלמיד ותלמיד, מבט חודר וממלא יראה. "בואו נלמד", מכריז הרב ודורש מאתנו באופן ישיר את מה שהוא אוהב – ללמוד תורה.

ממבט ראשון אפשר היה להבחין כי מדובר בר"מ רציני, או איך שאנחנו ראינו את זה – ר"מ קשוח ומפחיד. אבל הפחד והחששות שצצו בתחילה נתגלו במהרה כאזעקות שווא. הרב הקשוח והמפחיד הפך לרב הרציני והנחמד, רב עם לב על השולחן ומוח בעננים. סדר היום השתנה, היקף הלימוד ורמתו גדלו, נוספו סדרים בסוף השבוע והאווירה בכיתה הפכה מכבדת וטובה.

הרב שלי באמת אוהב את התורה, באמת אוהב לפתוח דף גמרא וללקק דבש מדפי התלמוד העתיקים. אז גם אנחנו אוהבים גמרא, כי כשמישהו באמת אוהב משהו זה פותח לבבות, וכשהלבבות נפתחים נכנסת אהבה – אהבה לתורה.

ציון המאה הראשון שלי בגמרא פתח לי חיים – תודה למורה יצחק ז"ל

אברהם כהן

בשעה טובה סיימתי זה עתה שלוש שנות שירות בצה"ל. עשרות מורים ומפקדים חינכו אותי, אך מעטים מהם צרובים בזיכרוני עד עצם יום הזה. אחד מהם הוא המורה לגמרא שהיה בבית הספר היסודי, יצחק כהן המנוח, שחולק עמי שם משפחה זהה.

במבט לאחור אני יכול לומר שהמורה יצחק לימד אותי את יסודות הגמרא, את המבוא, כמו מלאך שעומד בפתח השער וחושף לפניך עולם מתוק שכולו גמרא. כזה היה המורה יצחק. מפיו מפיק המרגליות זכיתי לינוק את האהבה לגמרא - למעשה המקצוע היחיד שפעם אחר פעם הצלחתי לחלץ בו ציון מאה. גם בבגרות האחרונה (שהייתה לפני ארבע שנים) במסכת קידושין, כאשר המחנך יניב התפעל מידיעותיי הרבות בסוגיות הסבוכות, אמרתי לו: הכול בזכות המורה יצחק (ז"ל).

אני זוכר את אותו מורה עם השפם האופייני שניצב בפתח הכיתה, והיה חייב לזרוק בדיחה מצחיקה כדי לפתוח את השיעור באווירה טובה. הוא זה שלמעשה גרס עמנו את סדר הסימנים "זמ"ן נק"ט", הלוא הם ראשי התיבות של שישה סדרי משנה. תמיד היה מריץ בדיחות עם תלמידיו. בין היתר ידע המורה יצחק שכאשר אני מוציא ציונים גבוהים, מ-90 ועד 100, אני מקבל סכום צנוע מאבי היקר כדי לחסוך. את השיעור פתח בשאלה: "כמה כסף ייתן לך אביך בעקבות הציון במבחן?" חמש דקות שלמות הוא הקדיש בעבורי כדי לאתגר אותי בסכום הזכייה שאקבל בעקבות הציון בגמרא. ואז הגיע השלב שהוא מחלק לתלמידים את הציונים של המבחנים, וכדי למתוח אותי עד הסוף - הוא השאיר אותי אחרון. והנה הרגע שבו הוא נועץ בי מבט חטוף כמי ששמח לבשר שקיבלתי 100 - 100 במבחן הראשון שלי בגמרא!

הסיפור הזה מלווה אותי עד היום, בכל פעם שאני מרביץ דף גמרא מתוק, בכל פעם שאני מסיים מסכת (ברוך ה' יצא לי לסיים את קידושין ואת תענית!) ובכל שיעור גמרא שכבוד הרב מעביר. איך אומרים, "מתוך שלא לשמה בא לשמה" (סנהדרין ק"ה). כך בדיוק היה. עד היום דמותו של המורה יצחק, שנודע באהבתו לארץ ישראל, זכורה לי ועולה בראשי בכל פעם שאני חותר ברבדים העמוקים של עולם הגמרא. לצערי סיפורו הטראגי של המורה יצחק התרחש בהיותי בכיתה ו', כאשר נודע לנו בבוקר קודר של בכיות כי המורה נפטר אמש מדום לב. כמה שעות לפני שנפטר זכיתי לראות אותו בפעם האחרונה במהלך חוג במתנ"ס, עם השפם והחיוך הייחודי שהיה מרוח מאוזן לאוזן. המורה יצחק היה ונשאר מורה לחיים, לא ויתר לי ולא ויתר עליי.

בכיתה י' הרב אילן ז"ל הפך אותי לר"מ לעתיד

אברהם לוי רחובות

בלימודי הגמרא בישיבה התיכונית, עד לכיתה י', התמודדתי עם קושי בהבנת הסוגיות בגמרא והרגשתי חוסר חיבור לנלמד. הישגיי וציוניי כמובן היו בהתאם, והגעתי לייאוש ולחוסר אמונה בעצמי שאוכל להצליח. עם כניסתי לכיתה י"א נעשה שינוי כיוון ממשי - חשתי שאני מבין את הסוגיות הנלמדות ומצליח ללמד אחרים. תחושת החיבור לגמרא התגברה, ואף הישגיי וציוניי עלו בהתאם.

את שינוי הכיוון הזה אני זוקף לזכותו של ר"מ מיוחד - הרב אילן דנינו ז"ל. הרב אילן היה דמות חינוכית ייחודית, איש נעים הליכות, תורני ומעמיק. הרב אילן העניק יחס מיוחד ואוהב לכל תלמיד. בלימוד הגמרא נקט הרב אילן שיטות מיוחדות שהעניקו לנו עקביות וסדר בלמידה ותחושת חיבור לנלמד. הרב התבלט לא רק בזכות שיטת הלימוד, אלא בעיקר בזכות הדוגמה האישית שלו. כל כמה חודשים היה מסיים מסכת בגמרא. את המסכת היה לומד בנסיעה ברכבת ממעלות לישיבה בקריית שמואל.

כל אלו גרמו לי לאהוב את הגמרא, להתחבר אליה ולהצליח בלימודיי.

הרב אילן דנינו, לצערי הרב, נפטר בקיץ האחרון, לאחר מאבק ממושך במחלת הסרטן.

היום ב"ה אני בעצמי ר"מ בישיבה תיכונית, ובהוראת הגמרא שלי אני מתבסס רבות על מה שלמדתי וספגתי מהרב אילן. יהי זכרו ברוך!

אם מישהו היה אומר לנו בתחילת כיתה י"א שאנחנו ניכנס לכיתה מרצון בכדי ללמוד עם הרב סוגיה בגמרא, היינו צוחקים לו בפנים
כך סיימתי מסכת בפעם הראשונה

דניאל דנון, תלמיד י"ב, אמי"ת מדעי כפר בתיה, רעננה

הכול התחיל לקראת המסע לפולין השנה. הציעו להתארגן לסיום מסכת תענית (15 תלמידים) בישיבת חכמי לובלין. לא ידעתי אם זה מתאים לי אבל המחנך שלי שכנע אותי להצטרף. לאחר חשיבה נוספת הסכמתי וצורפתי לקבוצת הלימוד לקראת סיום המסכת. הקצב היה מהיר – דף ביום – ולא קל, בין השאר מכיוון שהחלטנו שלא לומדים בשיעורים אלא בזמן הפנוי. נעזרנו בקבוצת וואטסאפ לעודד זה את זה. הכלל היה שמי שמסיים את הדף שולח הודעה בקבוצה. המחנך שלי תמך בי ועודד אותי להתמיד ולא לוותר. הימים חלפו ואני הצלחתי, עמדתי בקצב, ואז הגיע השלב שהרגשתי שאני יכול לעמוד במשימה והמוטיבציה גדלה. הגענו לפולין והציעו לי לערוך את הסיום בשם כולם. ממש שמחתי (ואמא שלי עוד יותר...) ובסיום עצמו התרגשתי והרגשתי שעולם התלמוד קצת נפתח לפניי.

תודה על העידוד לאורך כל הדרך, מחנך יקר.

שלי - שלך.

המיתולוגיה של יבנה חיפה

אבי

ברצוני להמליץ על הרב שלמה קליינמן (הידוע בכינוי "הבלונדי"), מי שזכיתי ללמוד ממנו ולקבל את היסודות במדרשייה בשנות השבעים המוקדמות. לימים היה הרב קליינמן ראש ישיבת יבנה בחיפה.

הרב קליינמן, בוגר ישיבת חברון, עודד אותנו להעמיק בלימוד. העברת הסוגיה הייתה בעמקות ובמתיקות כאשר הראה לנו את הדרך בלימוד בשעת ה"סדר". כדי לעודד אותנו בלימוד התחרה בנו במשחק השח-מט כאשר שיחק בו זמנית מול כמה תלמידים, או לחילופין התחרה בטיפוס על עמוד, אף שהתקשה בהליכה. את ציוני המבחנים היה רושם על קופסת סיגריות "אסקוט" כדי להגיד במילים עדינות עד כמה בשקלול הציון המבחן לא היה המרכיב המשמעותי. הרב קליינמן היה מסור לתלמידיו והיה בקשר גם עם הבוגרים שלא המשיכו בדרך שחינך אותם אליה. האהבה שכל הבוגרים הרעיפו עליו במפגשי מחזור או באזכרות לחברים מלמדות הכול.

ההערכה והזיכרון של הלימוד הביאה את תלמידיו בוגרי מחזור כ"ח לייסד שיעור חודשי לזכרם של בוגרי המדרשייה שנפלו, בנחלים. עד לאחרונה הרב הגיע מדי חודש לשיעור, אך בתקופה האחרונה ההגעה קשה לו. בשיעור משתתפים בוגרי מחזורים כ"ג עד ל"ב.

זיכרון הלימוד, חדות המחשבה והאתגר לפצח את הסוגיה מלווים את תלמידיו לאורך שנים, בנוסף לדוגמה האישית ולמסירות לבוגרים לאורך השנים.

הרב גבעון לא לימד גמרא, אלא חינך גמרא

מאיר פרייליכמן, מורה ועו"ד, פתח תקווה

הרב יחזקאל גבעון, שהיה הרב והמחנך שלי בכיתות י"א-י"ב, החדיר בי ובחבריי את אהבת הגמרא, ואת ההבנה שהתלמוד הוא לא משהו ש"גדול" עלינו, אלא שכל אחד ואחד מאתנו יכול לפתוח דף גמרא ולהתמודד.

הרב גבעון לא לימד גמרא, הוא "חינך" ללמוד גמרא.

הוא חיפש בכל תלמיד את נקודת החוזק שלו במקצוע הזה, ולכן כל אחד מחבריי לכיתה הצליח לעבור בסופו של דבר את הבגרות בגמרא, רובנו בהצלחה יתרה.

אם מישהו היה אומר לנו בתחילת כיתה י"א שאנחנו ניכנס לכיתה מרצון כדי ללמוד עם הרב סוגיה בגמרא, היינו צוחקים לו בפנים. היינו כיתה שהייתה מאוד "אנטי" ללימודים בכלל ולגמרא בפרט.

את אהבת הגמרא שיש לי עד היום אני חייב לרב גבעון, שהיה מורה לחיים - מחנך אמתי, בלב ובנפש, כזה שעד היום - יותר מעשור לאחר סיום הלימודים בישיבה - אנחנו מתקשרים אליו בערבי חגים ומזמינים אותו לשמחות.

לסיום אציין שבזכות הרב גבעון אני עוסק במה שאני עוסק כיום - למרות הכשרתי (בעל תואר ראשון ושני במשפטים ועו"ד) אני מורה בבית ספר, ומלמד גמרא.

את אהבת החינוך ובעיקר את אהבת לימוד הגמרא אני חייב לרב גבעון. 

 

okm shvat

 

 

 

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עיר בלי חומה

  מאמר מאת הרב אברהם...

רונן, תודה

  הרב עמיחי גורדין מוקיר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם