יש משורר בעירו

b 10 vizen

 

נדב גדליה

עם כל אמירותיו השנויות במחלוקת, קשה למצוא בתחום השירה האליטיסטית מי שלא מכיר בעצמת התופעה התפיסתית והמקצועית שמביא אתו יהודה ויזן * מדובר בצעיר בן 31, שממש כמו באגדות עד לא מזמן שימש בימים כשיפוצניק למחייתו ובלילות ערך את כתב העת המוערך ביותר בתחום השירה * בלי שמץ של התלהמות ומצמוץ הוא מנמק בפשטות מדוע לדעתו לא לכולם צריכה להיות זכות הצבעה, למה לא כל אחד יכול לכתוב שירה, מה הייתה האמירה שבגללה עיתון מרכזי חזר בו מהצעת העבודה שנתן לו, וגם מדוע יהודי שלא מבין שאיננו עם ככל הגויים שואף למעשה להתבוללות ולאיבוד הזהות שלנו * יש שירה מתחת לפני השטח

קשה לי להירדם בלילה הנוטה ללון כדרכו ללא רחם, אחרי הפגישה עם המשורר, הסופר והמתרגם יהודה וַיְזֶן. כל ימיי גדלתי בין חכמי בית המדרש ולא מצאתי צוף לנשמה אלא תשוקה ומסירות נפש. לא מורכב למצוא מסירות נפש בין כותלי בית המדרש: רבים וטובים מחבריי הקדישו את חייהם ללימוד תורה שלא על מנת לקבל פרס תוך כדי חיים צנועים למדי ומלגה של פחות מאלפיים שקלים בחודש.מהצד השני של המתרס מתרוצצים רבים אחרים מידידיי המוסרים נפשם על אמנות ויצירה - ספרות, שירה וקולנוע, אך לכולם מכנה משותף אחד המובנה לרוב בעשייתם והוא הרצון להרוויח משהו: הכרה, פרנסה, תשומת לב ציבורית. מה שמוביל למתח תמידי עד שהפריצה המיוחלת מתרחשת, אם בכלל. ואף כשזו מתחרשת, הלחץ נמשך מכיוון אחר - איך משמרים את ההצלחה? לא פשוט.

יהודה ויזן לא מוכר לרוב עם ישראל, אך בקהילת המשוררים והסופרים בישראל הוא נחשב אחת הדמויות המוערכות והמשפיעות ביותר, ורק לפני שנה סיים את העשור השלישי לחייו. פעילותו הענפה כוללת אינסוף תרגומים לספרות ושירה מגדולי הכותבים בעולם, ביקורות שירה שכתב במגוון מקומות, וכמובן כתיבת שירים בקולמוסו, ספר ביכורים בשם 'פקח' שבו להטט בין ספרות לשירה בצורה מעוררת התפעלות, וגולת הכותרת, הבשר האמתי שמציב אותו כמייסד ומנהל של אחד ממפעלי השירה והספרות המוערכים ביותר כיום, אם לא המוערך שבהם - כתב העת 'דְּחַק'. הוא יוצא מדי כמה חודשים וחושף במאות עמודיו מגוון רחב ועמוק ביותר של כתבי שירה וספרות, ניתוחים והגות, שנדיר למצוא במחוזות השירה והספרות המסחרית. כתב עת הרחוק כמטחווי קשת מכל מה שמזין היום את תרבות האינסטנט.דפים שיישארו לנצח כאלה הנמכרים ליודעי ח"ן ומופצים במאות עותקים בלבד.

ויזן עצמו חי עם אשתו מיכל, ד"ר לפילוסופיה במרכז תל אביב ומתפרנס מעבודות קטנות המאפשרות לו "לחיות בפשטות ולעשות את מה שהוא אוהב באמת" – כפי שהוא מתאר זאת. כלאחר יד הוא מדבר על סך ההכנסות הנמוך שלו – "אין לי בעיה לדבר על כמה אני מרוויח בחודש גם כי אין ממש כסף לדבר עליו וגם כי אני לא מתעסק בלעשות כסף. גם אם תתן לי מיליון דולר תמורת מחיקת השירים שכתבתי – ברור שלא הייתי מסכים לזה".

את יומו מתחיל ויזן בצהריים, עת הוא קם ממנוחת הבוקר שלו אחרי שעבד כל הלילה על כתיבה ועריכה הקשורה למפעל חייו - 'דחק', הכולל גם הוצאת ספרי שירה נוספים מלבד כתב העת. "אני עובד על שישה פרויקטים במקביל", הוא מספר,"ולא שאני לא מתבטל, אני צריך לפחות זמן בטלה שווה לזמן שבו אני כותב ועורך,כדי לעכל, לחשוב, לתכנן, לחוות. אני למשל די טוב בפיפ"א 2011 וכל מיני משחקיםישנים שיש במחשב הישן שלי", הוא צוחק. לא בוש ולא נכלם להציג את חייו כפי שהם. חף מכל נצנוצי פוזת הסופר המורם מעם, אך לא חת ממתיחת ביקורת נוקבת ומנומקת. תכף נגיע גם לזה.

מעצבן את השיח, בשלווה

אנחנו יושבים ב'נסיך הקטן', חנות ספרים חמודה ובית קפה קטן בלב תל אביב. הבית השני של ויזן. היסטוריה ארוכה למקום שנפתח ונסגר כמה פעמים והיה בעבר המקום המרכזי שבו נפגשו אנשי הבוהמה והאמנות התל-אביבים.

"אנשים רבו זה עם זה אז הסיפור נגמר פה ואז נפתח שוב", מספר ויזן תוך כדי שהוא לוגם תה עם מקל קינמוןשפרגן לו על חשבונו בעל הבית, מר נעים כהן, המכבד את ויזן מאוד. "משוררים הם אנשים מאוד רגישים, ומצד שני יש להם מה להגיד", ממשיך ויזן. "אתה יושב עם מישהו ואחר כך קוטל אותו בביקורת על חומר שהוא הוציא, והוא שונא אותך, לוקח את הדברים אישית, בצורה לא בוגרת, והקהילה והחברותיות מתמגרים להם". ויזן עצמו, כמבקר שירה וספרות, זכה לקיתונות זעם של טוקבקיסטים לא פעם בחייו,אבל לדבריו זה אף פעם לא הזיז לו. "לא אכפת לי מה ההמון אומר עליי, אכפת לי מה אנשים חכמים שאני מעריך אומרים עליי", הוא מסביר את לוגיקת הנפש שלו.

הדעות שהוא מחזיק אינן קלות לעיכול. אם מקובל לשמוע על סופרים ומשוררים המתבטאים דרך קבע בכיוון השמאלי של המפה הפוליטית, הרי שאצל ויזן ההפתעה גדולה מכיוונים אחרים. הפוליטיקה אמנם ממנו והלאה, ובכל זאת דבריו מעוררי סערה ועניין. מול דעותיו של ויזן נדמה שהתבטאות פוליטיות הן לחם עבש ומשעמם לעניי דעת.כך למשל, לפני כארבע שנים פרסם מאמר תחת הכותרת "מובלים כצאן לקלפי", ובו הסביר כי יש לשלול את זכות הבחירה בקלפי מכמאתיים אלף ישראלים שאינם בריאים בנפשם. למי שטרח לקרוא את המאמר מעבר לכותרות המשנה והציטוטים המובלטים, הוא פרשׂ ביאור מנומק על השחיתות המתרחשת בבחירות ע"י מפלגות המשתמשות באנשים מסכנים ובחולי אלצהיימר לקידום מספר המצביעים להן בבחירות.ויזן כיוון לערטל את השחיתות ממצביעים לא כשירים,אך בעולם הנוטה את אתונו לכיוון הכותרת גרידא הוא נכתש היטב ע"י מי שטענו שהמאמר אינו ראוילפרסום וכי הוא פוגע בחולים עצמם.

לא מזמן קבל הצעה לכתוב בעיתון מרכזי נחשב, אך אחרי שבירר אצל העורך אם יוכל לכתוב בטורו את אשר עולה על לבו - ההצעה נפלה.למרות הכל הוא מקפיד שלא לפגוע בעיתון באופן ישיר כדי לשמר את העיקרון ולא לרדת לרמה אישית כתפיסתו. "רציתי לכתוב למשל למה הרב יעקב אריאל צדק מנקודת מבטו בדברים שהביע נגד ההומואים", הוא מספר בחיוך קל של מי שמכיר היטב את סתימת הפיות הצפויה דווקא במחוזות הנחשבות למעוז הליברליזם."היהדות זה לא לאהוב, לחבק ולקבל את כולם. ביהדות יש כללים, יש עונשים, יש חוקים. אלוקים לא 'נחמד', הוא דווקא כועס ומחליט להרוג את כולם לא פעם. אנחנו לא הנצרות. וכשבתנ"ך כתוב שהומוסקסואליות היא בעיה אי אפשר לטייח את זה ולהגיד שזה בסדר.הרב יעקב אריאל הוא רב, איך הוא יכול לקבל הומואים? מה לא ברור כאן?"

הלם. התרגלנו שדברים כמו הנ"ל נאמרים בזעזוע עמוק, באמוציות, בהתלהמות. אבל ויזן נינוח להחריד. מנמק את דבריו בשלווה ואפילו מוותר על יישור מבט נוקב.הוא לא חובש כיפה אך דוגל במסורת."אם אתה הומו, אתה לא יכול להתעלם ממה שכתוב בתנ"ך ולטעון שאתה בסדר", הוא חותם ולוגם שלוק קטן מכוס התה האוזלת שלו.

לפי דבריך, איך מסתדר לך שאתה מנהל אורח חיים לא דתי?

"זו בדיוק הנקודה", אומר ויזן, "אני מקיים חלק קטן מהמצוות וחלק גדול לא. אבל אני לא אומר על מה שאני לא מקיים שזה בסדר. אני חוטא. כן.קשה לקיים את כל המצוות, ואני חי עם זה. אבל להצדיק דרך אבסורדית שסותרתדברים מפורשים במסורת - את זה אי אפשר לעשות. כמו שלהיות עם ככל הגויים אי אפשר, כי אנחנו יהודים".

למה?

"חילוניות היא פיקציה. אנשים תמיד מקדשים משהו. אם לא את אלוקים, את המדע. אם לא את המדע, את שיח הזכויות ואת האחר. אותה חילוניות מתנשאת, או נאורות מתנשאת, היא זו שרואה את האדם הדתי כאדם פרימיטיבי, כמישהו חשוך, כשהיא בעצמה מתגלה כחשוכה.מדובר בדרך כלל באנשים נבערים למדי שמדקלמים סיסמאות ריקות".

אמירה אחרת של ויזן טענה שהיהודים הפכו לנוצרים."זה פועל יוצא של עובדת היותנו קולוניה אמריקנית שניזונה בעיקר מתרבות נוצרית.ואז, כיהודים, אנחנו נדרשים ליישר קו, בשם הקדמה והנאורות, עם ערכים נוצריים".

מה אתה מציע שנעשה?

"כפי שאני רואה את הדברים, יש לעקור מן השורש את השאיפה המשכילית להיעשות עם ככל העמים. זהו האלמנט ההרסני שבאוניברסליזם. שום עם אינו ככל העמים. כל שכן העם היהודי. יהודי שמבקש להיעשות עם ככל העמים - מבקש למעשה להתנער מיהדותו ולהתבולל. היהודי הוא מחוקק עצמאיבעל מערכת חוקים יהודיים משלו.ההבדל המטאפיזי מחייב אותו לדחות את החוק הבינלאומי כשזה אינו מתיישב עם חוקיו היהודיים".

"היהדות זה לא לאהוב, לחבק ולקבל את כולם. ביהדות יש כללים, יש עונשים, יש חוקים. אלוקים לא 'נחמד', הוא דווקא כועס ומחליט להרוג את כולם לא פעם. אנחנו לא הנצרות. וכשבתנ"ך כתוב שהומוסקסואליות היא בעיה אי אפשר לטייח את זה ולהגיד שזה בסדר"

אני בוהה בבן שיחי הצעיר המשלב רהיטות לשון, שחרור מכבלי הפוליטיקלי קורקט וידע עצום באמנות הנחשבת לאחת מהגבוהות ביותר - השירה. הוא חף ממניירות ופופוליזם זול ומצרף נימוק בהיר לכל מילה היוצאת מפיו, ובדיוק כשאני תוהה עד היכן דעתו מגעת הוא שולף:"רציתי פעם לכתוב מאמר על הנשיא קצב", הוא פותח.

ולהסביר שהוא זכאי?

"זה לא העניין. יש פה עניין מטריד אחר שאינו הנשיא הנואף קצב. העניין הוא ריקון של מושגים מתוכן. כאשר ההוגה הפמיניסטית אנדריאה דבורקין, למשל, טוענת כי 'כל חיבור מיני הוא אונס', הרי שהיא בעצם מרוקנת מתוכן את הדבר הזה שנקרא אונס. זו המגמה של ימינו. מיסוס גבולות. כל דבר הוא גזענות, הכול פאשיזם, הכל הטרדה מינית ובכל פעם שיורד גשם,מודיעים בחדשות שתהיה סערה".

בין כדרור לשיפוץ

יהודה ויזן נולד ביהוד. הוא למד בתיכון בליך ברמת גן,כתב שירים בעודו ילד צעיר לימים, וכשהיה כבן 20 החל לפעול בפומבי בתחום השירה הגבוהה ביתר עוז. הוא הקים את כתב העת 'כתם' יחד עם עודד כרמלי. השניים ערכו יחדיו את שלושת הגיליונות הראשונים, ואילו את השלושה הבאים ערך ויזן לבדו. שנה לאחר מכן ייסד עם כרמלי את פסטיבל תל אביב לשירה, שנערך במקביל וכתגובה לפסטיבל מטולה שבו נלחמו השניים (ותכף נבאר מה חקוק על סלע המחלוקת המרתק בעולם השירה דהיוםומי הנפשות הפועלות). בהמשך נפרדו דרכם של ויזן וכרמלי ומשם שימש ויזן כמבקר השירה של "וואלה!", "Time Out תל אביב", ותכנית התרבות "דיבור חדיש" ששודרה בערוץ 8.

בשנה שעברה יצא לאור רומן הביכורים הראשון שלו 'פֶּקַח' בהוצאת אחוזת בית, וזיכה אותו עוד בטרם פרסומו, בפרס שרת התרבות.

זו העת לנסות להבין איך מגיעים לתחום נדיר כשירה והשתקעות בה עד כדי התמסרות טוטאלית. ויזן מספר שלא התרחש אצלו אירוע מכונן כלשהו ושהעניינים זרמו בספונטניות מאהבת המילה הכתובה. "אני לא חסיד של אירועים מכוננים", הוא אומר בחיוך. "אהבת התחום כוללת תהליך ארוך, הפנמה של דברים. התבגרות במובנים מסוימים, והמון למידה. אני משתדל ללמוד כל הזמן. 'דחק' שפתחתי לבסוף הוא בעצם שיקוף של אותו תהליך למידה. הוא המחקר עצמו וגם תוצאות המחקר. וכמובן, בכדי לזכות במבט רחב ככל האפשר, יש להעמיק בנושאים רבים ולקשור דבר בדבר. וכך, מדור שירה חובר למדור פרוזה, שחובר למדור הגות שחובר למדור יהדות ודרמה ומחשבה מדינית, וכמובן למדור הביקורת והאמנות, וחוזר חלילה. הדברים קשורים זה בזה בעבותות ואי אפשר לעצב תפיסת עולם מעמיקה בהעדר מבט פנורמי".

במקביל לעשייתו הספרותית התפרנס ויזן לאורך השנים מאימון קבוצות כדורסל ומעבודות בניין וגבס, דבר שלאחרונה הוא אינו עושה כמעט עקב עבודתו במשרה חלקית כמורה בבית ספר לאמנות המילה בירושלים. "אני עדיין עושה עבודות בניין פה ושם, בעיקר לחברים או בבית", מספר ויזן. "הגעתי ממשפחה שכולם בה יודעים לעבוד, ואבא לימד אותנו איך בונים כבר מגיל צעיר. הכלל החשוב ביותר שהוא לימד אותנו, שנכון גם לתחומים אחרים, היה 'קודם כול תיקח את העבודה, ואחר כך נראה מה יהיה'. וגם 'לא נורא אם אתה שובר משהו, הרי אתה זה שאמור לתקן את זה'. אלו דברים שנכונים גם לגבי הספרות וגם לגבי תרגום. מעבר לזה, זו עבודה נפלאה, אמנם קשה מאוד פיזית אבל גם מאוד מספקת, ויש בה ממד לא מבוטל של יצירה פשוטה. קודם לא היה כאן קיר, ועכשיו ישנו. קודם לא היה כאן שיר, ועכשיו ישנו".

כשאני תמה מה למשורר בבית המשפצים הוא לא מבין את תמיהתי. לדידו, אין כל סתירה בין עבודת כפיים, פיפ"א 2011 ושירה גבוהה. הוא לא חש שהוא 'משלב'כפי שרובנו נוטים להגדיר אנשים המערבבים שמחה בשמחה.נדמה לי לפתע שויזן הוא הטבעי האמתי ורק אנחנו הם אלה שמקטלגים במהירות את הסופר ומצמידים לו מקטרת ופנים מיוסרות ואילו את עובד הכפיים אנו משבצים לקריאת עיתון ספורט וצפייה בחדשות של שמונה בערב.

מיהם משוררי האמת

אם מחפשים את ההגדרה למשורר רציני בימינו מגיעים בנקל למלחמה הקרה המתרחשת בשנים האחרונות מתחת לפני השטח של עולם השירה. מצד אחד עומדים המשוררים החדשים דוגמת רועי חסן וחבורת 'ערס פואטיקה' הזוכים לפופולריות רבה, ומהעבר השני המשוררים התל אביבים האקטיביסטים הליברלים (כמו אנשי כתב העת 'מעין' ו-'הו!' - וויזן מהבולטים שבהם - הדוגלים בשימור מסורת השירהבת מאות השנים: רבי שלמה אבן גבירול, רבי שלום שבזי, עבור דרך משוררים שאינם יהודים דוגמת טי-אס אליוט, ג'יימס ג'ויס, וכלה בהערכת האסכולה הישנה-חדשה יותר דוגמת מאיר ויזלטיר,אהרן שבתאי, גבריאל מוקד ורבים אחרים."כשאתה קורא שיר, הוא אמור להעביר אותך חוויה נפשית-רגשית כלשהי", טוען ויזן. "וזה בהחלט לא מה שקורה אצל רבים מהמשוררים המכונים 'משוררים מזרחיים'.מה זה משורר מזרחי? רבי שלום שבזי היה משורר מזרחי? הוא היה משורר. 'ערס פואטיקה' באים להעביר את החוויה שלהם כמזרחים, מקופחים, הם לא עושים שירה".הדבר בנפשו של ויזן, והוא כתב מאמר בן 14 עמודים שבו ביאר בהרחבה ובסבלנות אין קץ את התנגדותו למשוררים החדשים.דבריו נפתחו כך: "עד כמה שקשה הדבר, לעתים נאלץ מבקר הספרות לעזוב את ארצו ומולדתו ולעסוק גם בתופעות שאינן בהכרח ספרותיות. לפיכך, אבקש לציין כבר בפתח הדברים, כדי להסיר כל ספק, כי הטקסטים הנדונים ברשימה זאת מובאים כאן במטרה להדגים מספרטענות עקרוניות כנגד אי אילו תפישות מוטעות המשחירות ומשחיתות את ספרותנו בעת האחרונה, ואין בכוונתה של רשימה זו לעורר בקורא הישר את הרושם המוטעה שמא בשירה עסקינן. תודה וסליחה". עיקר טענתו של ויזן הייתה שכמו שיהדות נטועה במסורת, אף השירה - יסודה בהררי ותק."המוטו שלי הוא שאי אפשר לכתוב בלי לקרוא", הוא מסביר לי. "לשירה אמור להיות מבנה מסוים, פואטיקה, לא כל מה שכותבים והופך פופולרי נחשב שירה טובה, אם בכלל. הניסיון מראה שרק שירה טובה שורדת את מבחן הזמן, ושהמגמה הנוכחית, כדרכן של מגמות שאין להן אחיזה של ממש בספרות,תדעך בהדרגה, תחלוף עם חלוף ההד התקשורתי, ולא תותיר זכר – לפחות לא בשדה הספרות הממשי".

"האם היית נותן לאדם לנתח את לבך רק משום שהדבר בוער בו? לכתוב מדם הלב זה יופי, בתנאי שאתה יודע איך שולטים בדימום. אחרת אתה סתם משפריץ דם ומלכלך את הדף"

כתב העת 'דחק' שהוא מפיק מהכיס הפרטי שלו ושל אשתו ושאותו הוא עורך, מפיץ ואפילו מעצב גרפית, מסמל יותר מכל את מלחמת התרבות האמתית המתנהלת מתחת לפני השטח בתחום השירה (ופחות בספרות) בין שני הזרמים המרכזיים. לדידו של ויזן, 'דחק' נועד לשמר את השירה האמתית ולסלק מהעולםאת השירה הפופוליסטית, המיינסטרימית, זו שאינה שירה, לטענתו. "נשמת אפו של 'דחק' היא המסורת", אומר ויזן וכך גם פתח את גיליון 'דחק' הראשון שהוציא. "ת"ס אליוט לימד אותנו כי 'אין זה נכון להפר את הכללים בטרם למדת כיצד לציית להם'.המטרה שלי היא לייצר כתב-עת שיהיה בלתי נגיש עבור חלק ניכר ממה וממי שמכונה כיום 'המיליה הספרותי'; כתב-עת שיצליח לשמור על רמת-דיון שמחייבת קריאה ומחשבה - צמד מילים שדי בו כדי להטיל מורא על מרבית עסקנינו, סופרינו וקוראינו, ותוך כך לייצר שדה ספרותי ממשי, שבתחומו הופך העיסוק בספרות לאפשרי. את אותו שדה נבקש לכנות בשם שכבר נשתכח מתודעתנו בהקשר הספרותי - ואולי גם בהקשרים אחרים - מרכז. ואין כוונתנו, בשום פנים ואופן, למרכז פוליטי-פנים-ספרותי כמו זה שהורגלנו אליו, או לניסיון לקלוע לדעת הקהל או לתכתיבי האקדמיה המתחלפים, כי אם למרכז שמתהווה ויתהווה מתוקף משקלו הטקסטואלי גרידא. מתוקף המסה הקריטית.נבקש להשפיע טעם ולחנך להבנת ספרות טובה".

ובכל זאת, יהודה, יש אנשים הנוהמים מלבם. מדוע להחמיר איתם ולהתעקש על מסורת ומקצב, כשאת לבם הם מניחים על השולחן, וזה לכאורה הכי חשוב באמנות.

"האם היית נותן לאדם לנתח את לבך רק משום שהדבר בוער בו?" תוהה ויזן "שירה היא כמו כל אמנות אחרת. היא דבר שיש לו מסורת, שיש לו כלים מסוימים שבהם יש לפתח שליטה, שיש לו חומר שהוא השפה, שצריך להכיר את תכונותיו. לכתוב מדם הלב זה יופי, בתנאי שאתה יודע איך שולטים בדימום. אחרת אתה סתם משפריץ דם ומלכלך את הדף. תקרא לזה איך שאתה רוצה. שירה זה לא".

 

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק

תמונות: דפנה טלמון

 

b7underdos5


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שריון הזכוכית

  איתמר סג"ל על הבנות...

חוגגים 100 למקום בעולם

  מוזמנים להצטרף לאלפי המנויים...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם