עלון מוצאי השבתות

b 10 world

 

מאמר מערכת

 

"איך לשמור על אורח חיים מתירני בעולם תורני?"

היוש חברות, חברים, וכל מי שבוחר שלא להגדיר את מגדרו. הציבור שלנו מתמודד לא אחת עם מציאות יומיומית לא פשוטה. כאנשים שאינם מאמינים בערכים מוחלטים, אך כן מאמינים בערכים מוחלטים-אחרים שאותם אנחנו מקדשים על פי ראות עינינו - ערכים של 'חיה ותן לחיות טוב', 'קיצוניים יש בשלושת הצדדים', 'גם אתה אישה, אדוני' וכדומה, אנחנו מתקשים לעמוד מול הרוחות התורניות והשמרניות המנשבות אלינו מכל פרצה. כל נער, או נערה, או נער שהוא בפנים נערה, או נערה שהיא בחוץ מזכ"ל תנועת מפא"י בן 89 מהקריות, שיוצאים מהחממה של 'הצופים' ומגיעים לשכונתם (הסגורה לכניסת רכבים בשבת כמובן), עלולים להיתקל באדם שמרן, שלא לומר דתי, שהעולם המתירני הוא רחוק ממנו כמרחק בין המבורגר לגבינה צהובה אצלו במטבח. מה יעזרו שנים על גבי שנים של חינוך לחירות הפרט, לזכות-לכבוד-והחובה-לזכות-לחייב-את-הזכאי-לחירות-האדם-וחירותו, אם במבט אחד הם נתקלים באדם שאוסר על עצמו לאכול (!) לפני התפילה. ההשפעה היא מידית.

אז איך אנחנו באמת מצליחים לשמור על אורח חיים מתירני בעולם תורני?

הדבר החשוב ביותר הוא המודעות. צריכה להיות לנו המודעות לסדר העדיפויות בחיים - מה משמעותי ומה פחות, מה זמני ומה נצחי, מה יעשה אותך שמח בזה הרגע ומה יבאס לך את הצורה. כבר הרחיבו על זה רבות ה'בקסטריט בויז' בשירם "אז לונג אז יו לאב מי" - "לא משנה לי מי את, מניין הגעת, מה עשית, כל עוד את אוהבת אותי". למרות מה שיגידו המשפחה, החברים, המורים, אנחנו לא צריכים להתרכז בשאלות זהות מעייפות ובערכי משפחה מאוסים. העיקר שיש אהבה (וכסף). מהו הנצח לעומת הרגע? והמודעות הזו היא כמו מצפן שמראה לנו את דרום מזרח ככה.

אז בפעם הבאה שאתם עולים לאוטובוס, אמנם הבנים מקדימה והבנות מאחורה, אבל אתם תזכרו שזה עדיין לא משנה את המתירנות הפנימית שלכם.

שלכם באהבה אין קץ ובדאגה לעתיד העולם הפתוח, כינור-חירות בן חמו-סבידור. עורכת.

 

כתבת שטח
"הבית של כולנו"

 

שון כוכבא

 

טוב, זה הדבר הכי מוש שקרה פה בעשור האחרון. ולא, אני לא מדבר על הבחירה של תמר זנדברג במקום הראשון ב'מאה החילוניות המבטיחות של המגדר'. גבירותיי ורבותיי, ברוכים הבאים לשכונה החדשה שלכם/ן: "ליברל טאוורס".

אי שם במרכז העיר החרדית-לאומית הרצליה, בין שלל בתי כנסת, דוכני חב"ד, צמוד ממש לסניף בני עקיבא הנפרד בעיר, ניצבים בגאווה חמישה בניינים רבי-קומות (אמנם מוקפים בגדר אבל בואו לא ניתפס לקטנות), המהווים גולת הכותרת של ה'קבוקים החילוניים' (ראה הרחבה) - שכונת "ליברל טאוורס".

השכונה הייחודית הזו היא אכן עוף מוזר בנוף החד-גוני והדתי בעליל, מכיוון שהיא מיועדת למשפחות ולזוגות מגוונים בלבד. לא תמצאו כאן אבא ואמא, איש ואישה, זכר ונקבה - תגיות OUT, שוויון IN.

אני פותח את השער לשכונה, ומגלה מגרש משחקים צנוע, שאותו מאכלס ילד אחד שחום עור. אני ניגש אליו.

 

שלום חמוד, איך קוראים לך?

 

ילד שחום: טימותי

 

וכמה זמן אתה גר כאן?

 

טימותי: שנתיים בשכונה וחמש שנים באריתריאה.

 

וואו, אתה פליט. ואיפה ההורים שלך עכשיו?

 

טימותי: אחד בבית, אחת במכולת, ואחד בבית כנסת.

 

מה?

 

טימותי: יש שם הפגנה נגד הצפירה.

 

הצפירה שלפני כניסת השבת?

 

טימותי: גם, וגם בכניסת חנוכה, פורים, ויום פטירת הרב קוק.

 

תודה טימותי. אתה פליט.

 

אני נכנס לבניין הראשון ועולה לקומה אחת. על הדלת שלט מאיר עיניים: "כאן גרות מבחירה לביאה ועזית". אני מצלצל בפעמון. נביחות. פותחת את הדלת אישה תמירה על עקבים, ומזמינה אותי להיכנס ולשבת על הפוף ליד הכלבה שלה.

 

איך זה לגור כאן לביאה?

 

לביאה: וואף

 

עזית: לביאה זו היא (מצביעה על הכלבה), אני עזית.

 

אה, כי הייתי חושב שדווקא עזית היא ה-

 

עזית: כן

 

אז איך זה לגור כאן עזית?

 

עזית: תשמע, זה לא קל. כמו שאתה רואה, מכל חלון רואים ילדים בכיפות ענק, מהחלון המזרחי רואים את הממ"ד 'נחלת אבותינו' עם הצלצולים האלו של השירים של שוואקי (זמר חסידי ידוע בעולם. ש"כ). זה די נורא.

 

אז מה בעצם מביא אתכן לגור כאן?

 

עזית: אני יכולה לדבר רק בשם עצמי. אני באתי לכאן בתור שליחות. חשוב לי שיהיו גם מקומות ליברליים חילוניים צמחוניים במדינה שלנו. לגבי לביאה תשאל אותה.

 

אז מה בעצם מביא אותך לגור כאן לביאה?

 

לביאה: וואף.

 

ואתן בעצם גרות יחד?

 

לביאה: וואף.

 

ואיך השכנים שלכם מקבלים את זה?

 

לביאה: וואף וואף וואף וואף וואף סלאם עליכום.

 

סליחה?

 

עזית: לביאה היא חצי פלסטינית חצי לברדור.

 

אני מתרגש. עזית מציעה לי צ'אי מסאלה ("אין פה בחנויות כי זה לא בד"ץ, קניתי ברוואבי"), לביאה מציעה לי עצם, אבל אני נאלץ לסרב כי עוד בתים נוספים לפניי.

 

בניין מספר 3, קומה שמינית. אין שלט על הדלת כי אין דלת, יש וילון חרוזים. אני עובר מבעד לווילון ופוגש את סטיב - אם חד הורית לשלושה נכדים קטנים וחמודים - יאן, יאן, ויאן הגדול.

 

סטיב: אנשים אומרים שבאנו לפה כדי לעשות פרובוקציות ואני אומר לך שזה ממש לא נכון. אני בעד שלום עם כולם, אפילו עם הדתיים, ותדע לך שכל יום שישי אני הולך לבית כנסת כדי לכבד את המסורת.

 

יאן: שלינג!

 

יאן: שלינג!

 

יאן הגדול: לגמרי.

 

סטיב: וגם רוב הדתיים הם ממש בסדר, לפעמים יש כאלו קיצוניים שלא אוהבים את זה שאני מסתובב עם חולצת בטן.

 

אני: בעיניי היא מקסימה.

 

יאן: פוצ'ינג!

 

יאן: פוצ'ינג!

 

יאן הגדול: יאללה תשתקו כבר.

 

סטיב עושה לי סיור בבית ומסביר לי שאת השכונה הם בנו מתקציבים של 'המועצה לשלום הנכד', שהיא עמותה פרטית החיה על תרומות, כי הממשלה לא מפנה תקציבים לפרויקטים כאלו.

 

סטיב: זה לא קל, בתור אם חד-הורית, לפרנס שלושה נכדים. והקוריאנים הקטנים האלו אוכלים לא מעט ברוך ה'. הנה אתה רואה נפלט לי ביטוי מקודש, חחח...

 

בעיניי אתה מקסים.

 

יאן הגדול: יאללה תשתוק כבר.

 

תגיד, לא חשבתם אולי להתערבב קצת בעיר? לנסות להשפיע ולא להסתגר בגטו הליברלי הנהדר הזה?

 

סטיב: בעיקרון יש גם 'קבוקים חילוניים' שמתערבבים יותר בקהילה, אבל לנו זה פחות נוח. בעיקר מבחינה חינוכית, עוד מעט יאן עולה לכיתה א';

 

איזה מהם?

 

סטיב: הסודני.

 

אוקיי.

 

סטיב: בכל מקרה אני לא מעוניין שהוא ילמד על בהמות שנשחטות על המזבח, אתה מבין? לילדים פה בשכונה יש קלפים כאלה שהם משחקים בהם. הנה תראה -

 

סטיב מראה לי קלף משחק עם הכותרת "בהמות שמזין את דמן על קיר המזבח", אני מסיט את המבט מיד.

 

סטיב: אתה מבין?

 

אני מסתובב לי בינות העצים ומתקני השעשועים ברחבה של השכונה (מה שתפס את תשומת לבי במיוחד היה ה'קרוסל' - קרוסלה ממין זכר, שהסתובבה נגד הכיוון הרגיל של הקרוסלות), ונתקלתי בשלט גדול שבו מוזכר שמו של יזם פרויקט הבנייה הזה - הר-ציון חברוני. נשמע לי קצת מוזר, שם מתנחלי ממש. קבעתי אתו פגישה, וכשהוא הגיע, חטפתי שוק. הר-ציון הוא דתי, עם זקן ארוך, כיפה סרוגה, וציצית סרוגה.

 

הר ציון: כולם מופתעים. יש כאלו שאפילו מעקמים את האף. "מה אתה הולך שם לחד-זוגיים האלו". אבל אותי זה ממש לא מרתיע.

 

אז מה באמת מביא אותך להשקיע במקום שהוא האנטיתזה של הציבור הרחב?

 

הר ציון: תשמע צודיק (צדיק, אדם המקיים תורה ומצוות. ש"כ), אתה יודע מה גרם לחורבן בית המקדש?

 

שהרגו מלא חיות חמודות?

 

הר ציון: לא רבנו (ביטוי סתמי שלא מבטא כלום בעצם. ש"כ), מה שגרם לחורבן היה שנאת חינם. ומה שיגרום לו להיבנות שוב הוא אהבת חינם.

 

אני חייב לומר שאני שיא המופתע.

 

הר ציון: שיא המה רבו.

 

כן.

 

הר ציון: וחוץ מזה אני מעדיף שכל היצורים המוזרים האלו יהיו סגורים שם מעבר לחומה הזאת, מה אני צריך לראות את כל הסדום ועמורה הזה, בחייך.

 

*הקבוקים החילוניים:

 

לפני חמש עשרה שנה, הוקם הקבוק החילוני הראשון בבאר שבע, עיר שהייתה מורכבת רובה ככולה מדתיים מזרחיים ושיוועה למעט רוח חילונית (ובהירת עור - לשיקול העורך..). חברי הקבוק גרו בפחונים ממוחזרים ושמרו על חיי קהילה פתוחים המתאפיינים בחופש הפרט, חופש הנישואין וחופש החופשת לידה לאבות חד-ילדיים. מאז ועד היום הוקמו עשרות קבוקים חילוניים ברחבי הארץ ושמו לעצמם למטרה להשפיע מבפנים על הציבור, וגם להביא לארץ את ליידי גאגא להופעה בסחנה. בשנה שעברה קיבל המפעל את אות הנשיא בקטגוריה 'אנשים שמשתדלים'.

 

מכתב מקומונרית

 

"תמידאתך?"

 

תשריאלוני, קומונריתבסניףמגידושלהשומרהצעיר

 

שוקולד.ריבועים.טבלה.

 

כלהקוביותהשוות,שוותזולזו.

 

אבלהקובייההשמנה,שמנהבדרכההמוחפצתשלה.

 

פרה.

 

האםחשבתםפעםעלהמילההזו?

 

פרה.תגידושוב.פרה,פרה,פרה

 

פרה,פרה

 

פרה

 

פרהפרהפרההפרהפרהפר.פר.

 

זכרי.

 

מתבונןמנגד,עלמושאחפצותוהפר;הגברי;התוקפן;ומחכה;

 

לאטלאטהואמסייםקובייהועוד;אחת;

 

הקוביותישרותאבל

 

כלכךעקוםפה

 

ועודאחתשנשארתבסוף.זההסוףשלה.

 

לאדילהשהיאבהמההנדונהלביזה,היאגםבהמה

 

נקבית.

 

ליטריםעלליטריםשלקקאווחלבלאיסירואתהחרפה.

 

וזהחולףלידך.חולףעםהרוח (לפחותרוחהיאגםנקביתוגםזכרית)

 

תמידלידך.

 

שוקולד פרה.

 

 

שו"ת סמס

 

שאלה:

 

אם זה נכון שאין אלוקים (ככה הדתיים כותבים) אז איך זה שהדתיים מצליחים כל כך בדה וויס?

 

פרופ' בראון:

 

צירופי מקרים קורים בעולם באופן תמידי. למשל אני כותב לך עכשיו תשובה ובמקרה לא נתקלתי בעמוד האם זה אומר שיש אלוקים? אז בוא. (אריסטו, קמ"ג)

 

שאלה:

 

חבר שלי (לא אני) נתקל בחב"דניק שניסה להניח לו תפילין והוא התפתה (הוא רק רצה לבדוק ובסוף זה נגרר גם לקרוא קריאת שמע ולהגיד יחי המלך המשיח). האם אני צריך לספר להורים שלי? כי אני קצת מפחד מהתגובה שלהם.

 

ד"ר ברנע:

 

לכולנו יש נפילות, וכבר נאמר "להיפגע וליפול כל אחד יכול" (א' דוכין). במקום לספר להורים ולהבהיל אותם לחינם הייתי מציע לך ללכת יותר לים, לפאב, לטיב טעם, ולשאר מקומות שייתנו לך אווירה מתאימה יותר. ("אל תניח לי", י' פילונסקי, עמוד 167).

 

שאלה:

 

אני מתגייס לישיבה עוד חצי שנה ומתלבט אם לדחות את הישיבה ולעשות שנה במרכז יצחק רבין למחקר. אמא שלי אומרת לי שזה בזבוז זמן.

 

עו"ד ניצה ברזילאי-קופמן:

 

הדור הקודם חי במציאות יותר דתית ולכן אמא שלך לא מבינה את הערך של העמקת ההשכלה לפני שמגיעים לישיבה, ששם אפשר להתנוון מבחינה השכלתית. כדאי לנסות להסביר לה את החשיבות. (תומס אדיסון, חשמל ועוד, בכריכה בסוף שמה)

 

שאלה:

 

האם ביום פרס מותר ללכת לים?

 

רויטל פוזן-שפירא:

 

מהשאלה שלך ניכר שאינך מבין את חשיבות היום. אבל מותר בתכל'ס.


b7underdos5


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עיר בלי חומה

  מאמר מאת הרב אברהם...

רונן, תודה

  הרב עמיחי גורדין מוקיר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם