מורה דרך

B 6 moreh

 
חינוך לאהבת הארץ – דרך הרגליים

הרב שמואל לורנץ, ראש ישיבת בנ"ע 'נחל יצחק' נחלים

האם אפשר לחנך לאהוב? לכאורה הדבר בלתי אפשרי. או שיש לך אהבה לארץ, או שאין.

ובכל זאת, אחד הערכים החשובים בחינוך הוא החינוך לאהבת הארץ. אז איך עושים את זה?

ראשית, לא בדיבורים אלא במעשים. אני עומד בראש ישיבה שהיא איננה "ישיבה סביבתית", אך ערך הטיולים בארץ אצלנו הוא משמעותי מאוד. מלבד הטיול השנתי (שבו אנו מקפידים לא לישון במלונות או באכסניות), אנחנו מקיימים מדי שנה מסע עלייה לירושלים – ברגל – מהמרכז עד הכותל המערבי.

מדובר במסע אתגרי במיוחד, שבמהלכו התלמידים צועדים בסביבות 80 ק"מ! (להשוואה – מסע כומתה של גולני היום הוא 50 ק"מ) במשך שלושה ימים. ביום הראשון צועדים קרוב ל-40 ק"מ, ביום השני הליכה של כ-25 ק"מ עם טיפוס ראשון על הרי ירושלים, וביום השלישי כ-15 ק"מ עד לכותל המערבי. אמנם המסע הארוך אינו חובה, וכל תלמיד יכול לבחור אם לצאת למסע השלם או להצטרף ביום השני או אפילו השלישי; אך אפילו ילדי כיתה ז' ברובם מצטרפים למסע ועומדים בו בגבורה!

השינה, כמובן, בשטח. האתגר הוא עצום, אבל כל מי שעבר את כל הדרך, ובליל יום ירושלים רוקד בעיר העתיקה לכיוון הכותל המערבי לאחר מאמץ וחוויה משמעותיים כל כך, קונה ממש ברגליים את אהבת הארץ.

אני אישית הולך את המסלול עם התלמידים, נהנה כל פעם מחדש, מכיר את התלמידים במצבים מאוד לא שגרתיים ומתרגש בתפילת יום ירושלים בכותל עם כולם.

אז, כמו שבמשפחה אני אוהב את אמא ואבא מעצם החיים לידם, ולא רק בגלל שיעורים והרצאות, כך באהבת הארץ: מעבר ללימוד צריך פשוט להיות שם, וזה אכן קורה.

 

גאוגרפיה היא מקצוע קודש

תמר לוי

רציתי לספר לכם על מורה מדהימה שהייתה לי בתיכון חורב בירושלים: מיכל נגר, המורה לגאוגרפיה. גאוגרפיה לא הייתה המקצוע האהוב עליי, אבל מיכל הצליחה לגרום לכולנו לאהוב את המקצוע – ובעיקר לאהוב את ארץ ישראל.

קודם כול מבחינתה גאוגרפיה היא מקצוע קודש! בעיקר כשלומדים על ארץ ישראל. בלי מבחנים היא גרמה לנו להתעניין, להשקיע וללמוד על ארץ ישראל! בכל חודש הגשנו לה עבודה שבה היינו צריכות לכתוב על מקומות בארץ לבחירתנו, על שירי ארץ ישראל. בהתחלה קיטרנו אבל מהר מאוד העבודות נעשו חוויה לכל המשפחה.

בכל שיעור היינו שרות משירי ארץ ישראל הקשורים לנושא שלמדנו. מדי פעם מיכל לימדה אותנו ריקודי עם, חגיגה אמתית של אהבת הארץ, והשיא היה בסוף השנה, כשהיא ארגנה ערב שירה לכל השכבה שלנו ולאימהות.

את כל האנרגיות שלה ואת אהבת הארץ שלה היא הצליחה להעביר לנו – ובגדול!

 

חינוך של ארץ ישראל

נגה בצלאל

מכל מלמדי השכלתי, ובמיוחד מהמורה לספורט.

המורה שלי לספורט, המורה ציפי, עלתה לארץ מארצות הברית. לא היה אפשר לפספס את המבטא שלה. המורה ציפי התאמצה מאוד לרכוש את השפה העברית, ולמרות הקושי לא התייאשה. במשך יותר מעשרים שנה היא הגיעה לאולפנה בחיוך רחב ובנמרצות שגרמה לכולנו "להזיז את הגופות". בשנה האחרונה המורה ציפי הגיבורה שוב נלחמה במחלה. כולנו התפללנו, ביקשנו, קיווינו, אבל לצערנו הרב המורה ציפי כבר אינה מחכה לנו באולם הספורט. במהלך השבעה שמענו ממשפחתה על המסירות ועל ההתמדה, על אהבת הארץ על אף כל הקשיים ועל הדבקות בה. תודה, המורה, על הלימוד הגדול, ובבניין ירושלים ננוחם.

לזכר המורה ציפי דביולר ז"ל, אולפנת רעיה

 

התאהבנו במדינה

יניב כהן

תלמיד כיתה י' בישיבת בני עקיבא חדרה

בגדול, יש מקצועות שנחשבים חשובים, כמו אנגלית, מתמטיקה, גמרא, ויש מקצועות שנחשבים דרגה אחת פחות, ובהם ספרות ואזרחות.

אבל הכול משתנה כשהמורה לילך זינדר נכנסת לכיתה. משהו בהתלהבות שלה מידבק. היא מדברת על מדינת ישראל ויוצאת לה אש מהעיניים. היא מדברת על תפקידנו כאזרחים ויש לה תשוקה שנהפוך להכי טובים שיש. היא מגיעה לשיעור תמיד עם סרטון, מצגת, קטעי קריאה ושאלות מרכזיות. זה שיעור חי ובועט ואני מוצא את עצמי נמנע מלמצמץ כדי שלא לפספס משפט או פתגם.

לילך הצליחה לגרום לנו להתאהב במדינה, בדמוקרטיה שלנו, להיות מעורבים יותר במה שקורה כאן. לילך היא לב ענק – מקשיבה, מתעניינת, יודעת לתמוך, מוצאת דרכים מקוריות לשאוב אותנו לשיעור. ענית נכון – ויש לך צ'ופר ביד, ובשיעור הבא אתה כבר עונה ולא בגלל הצ'ופר, אתה מעורב בשיעור כי זה אזרחות וכי זו המורה לילך שנמצאת מולך. וכמו שכבר כתבתי, אי אפשר שלא להידבק בהתלהבות.

 

מטיול שנתי למסע משמעותי

אופק כהן

תלמידת אמי"ת הלל רחובות

"אל ארץ צבי, אל דבש שדותיה" – שיעורי של"ח עם המורה זאביק זמין הם לא עוד שיעור, הם מתנת חיים. תחושה שאהבת הארץ מוגשת לנו על מגש של כסף. זאביק יוצר תחושה של שייכות, חיבור וזיקה לשרשרת הדורות המקופלים בהיסטוריה של עם ישראל; הוא מוביל תנועה ואהבה עזה לארץ צבי.

בניית מנהיגות של תלמידות המובילות את המסעות לאחר שיצאו לקורס פש"ציות ומש"ציות, תכנון הטיול וארגונו בשיתוף התלמידות והצוות, מחברים ופותחים עולם של גילויים שלא ניכרו בשיעורים רגילים. מפתיע עד כמה הפסיעה עם מקל על רגבי האדמה רוויית ההיסטוריה מעצימה את תחושת השייכות.

המפגש עם דור ניצולי השואה במעגלי השיח שנתיים מובילה אותנו התלמידות לראייה, להתבוננות ולחיבור עז עם ארצנו ועם מורשתנו.

"הוי ציוניוני הדרך..." – זאביק היקר, אתה מורה לחיים, לאהבת הארץ ולמורשת, בחן, באצילות ובהמון יזמה וחדשנות. אלו רגעים קסומים שיהיו חקוקים בזיכרוננו עוד שנים רבות.

 

מורה הדרך שלי

אמיתי צורי, תלמיד כיתה י"ב באמי"ת מדעי בכפר בתיה, רעננה

ישראל נכטיילר ז"ל, המורה לשל"ח באמי"ת מדעי ברעננה, הלך לעולמו לפני חמש שנים והניח אחריו דורות של תלמידים וגעגועים. לזכרו של ישראל סללו התלמידים שביל ב'שביל ישראל', הקימו כיתת שטח וגמ"ח לנזקקים – כל אלו שילוב של המורשת שלו, אהבת ישראל.

התחלנו בעלייה, וכמו בכל פעם שלח ישראל את הקבוצה קדימה ועלה בעלייה בקצב שלו. לכל מסלול בארץ הוא יצא – גם לקשים ביותר. כל רגב אדמה אהב, גם את הנוקשה והמדברי ביותר, ולא הסכים לוותר על שום עלייה למרות שהרופאים אמרו שאפילו קומה אחת הוא לא יצליח לעלות.

זכיתי להיות אחד מ'בני ישראל'. "אמצ'י, תישאר לעלות אתי". זה היה בהר אלעזר, מול מצדה. עלייה חדה. בכל כמה מטרים עוצרים, נחים, שותים, והכי חשוב – מדברים. זמן איכות עם ישראל, הדרכה מקצועית ועניינית בבית הספר וגם בשבילים. למידה אין-סופית מתוך אהבת הארץ, אהבת האדם, אהבת ישראל בנשמה.

המשכנו לעלות והגענו למעלה... החיוך של ישראל היה חיוך של סיפוק מתהליך, מתהליכים שידע להוביל ובמיוחד ללמד אותנו להוביל בעצמנו. לא זכור לי כמה זמן זה לקח בהשוואה לשאר הקבוצה, שכבר הייתה למעלה, אך נהניתי כל כך. לא אשכח את העלייה הזו אתך, ישראל. לא אשכח אותך.

הלכת מאתנו בטרם עת, נפטרת צעיר. תמיד היית צעיר, לא בגוף – בנפש. נפש של ילד שאינו מוכן שהמבוגרים יהרסו לו את התמימות ורוצה תמיד להמשיך ללמוד וללמד. למדתי ממך המון, ישראל. שרירי רגליך, שתמיד הבטנו בהם בהערצה, כבר נאספו אל אדמת ארץ ישראל שכה אהבת, אך אותך אנו זוכרים – וחיים. ממשיכים ללכת על אדמת ארץ ישראל באהבת ישראל.

 

תורת ארץ ישראל

עדי כהן, תלמידת כיתה י' באולפנה לחינוך סביבתי, ערד

הרב יהושע פיינה, ראש האולפנה והמדריך הסביבתי שלנו, הוא הדמות שהכי מחברת אותי לארץ ישראל. כשאני מסתכלת על הרב יהושע אני רואה את ההתלהבות הגדולה שלו מארץ ישראל, את העיניים הנוצצות כשאנחנו הולכים לטיולים. הוא מאמין בהשתייכות לארץ, הוא מאמין בהליכה בשבילים היפים שלה. ארץ ישראל בשבילו היא יותר מסתם אדמה, זאת אדמה קדושה שצריך להילחם בשבילה.

הרב יהושע סיפר לנו על הקרב שהוא נפצע בו במהלך שירותו הצבאי וזה העצים בעיניי את החשיבות של הארץ. זה הגביר את האהבה לאדמה, לארץ ישראל. הוא מלמד אותי לאהוב כל דבר שנמצא פה. מבעלי החיים עד הצמחייה העשירה של ישראל. יש פה כל כך הרבה יופי ודברים שמייחדים את ישראל, והוא מראה לנו אותם בצורה הכי יפה. כשאנחנו יוצאים לטיולים הרב יהושע מלמד אותנו דרך התנ"ך על המקום שאנחנו נמצאים בו, וזה עושה לי הרגשה טובה לדעת שאנחנו לומדים מתוך התורה. מחברים תורה ועבודה.

כשאנחנו בשטח זה מעצים אצלי את אהבת הארץ, אנחנו נמצאים בשטח ולא לומדים על הארץ מתוך הכיתה. אנחנו מנצלים את השטח ללימוד ערכים חברתיים ולימוד תורני. הלימוד של הרב יהושע מחנך אותי לערכים של אהבה גדולה לארץ ישראל.

כשאדם אוהב באמת את האדמה, את הארץ, הוא מצליח לשכנע את האחרים שהוא צודק, שיש פה אמת. אותי הוא שכנע, ואני חושבת שאין כמו ארץ ישראל.

 

atarMbaolam

 

 

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עיר בלי חומה

  מאמר מאת הרב אברהם...

רונן, תודה

  הרב עמיחי גורדין מוקיר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם