חלף עם הרוח

B m 8 ruach

ארנון סגל

משהו קרה לפקולטה למדעי הרוח. הכיתות ללימודי פילוסופיה, היסטוריה, ספרות, מחשבת ישראל וכל מה שתחת הכותרת 'לימודים הומניים' הלכו והתרוקנו * ההסבר המתבקש, שכולם פשוט מחפשים מקצועות שבהם עושים כסף, לא מתיישב בקלות עם פריחת בתי המדרש ולימודי התנ"ך * האם החברה עתידה לשלם מחיר על עזיבת עולם הרוח האקדמי? האם בתי המדרש העוסקים בקודש מהווים אלטרנטיבה מספקת? וגם כיצד יצליח דור המידע הזמין לחזור לעיסוק במחשבה? * ויש גם מי שסבורים שהעזיבה נבלמה ושהחלה כבר מגמת עלייה מחודשת

מדעי הרוח הולידו את האוניברסיטאות, אבל היום הם מפרפרים. בלימודי רפואה כללית התמודדו בשנת הלימודים תשע"ז 3.8 מועמדים על כל סטודנט שמתקבל, ואילו במדעי הרוח הכלליים מתמודדים רק 1.3 מועמדים על כל תלמיד בפועל. בשנת הלימודים תשנ"ו, יש לדעת, הובילו מדעי הרוח ברשימת התחומים המבוקשים עם יותר משליש מכלל הסטודנטים בישראל – 36.7 אחוזים מהסטודנטים פנו ללימודים בפקולטה הזו באותה שנה. בתשע"א ובתשע"ב, לעומת זאת, מספר הסטודנטים למדעי הרוח ירד אל מתחת לרבע – 23.4%. בשנים האחרונות ניכרת אמנם התאוששות מסוימת, אולם הירידה במספר הסטודנטים עדיין ניכרת. במדעי הרוח למדו בשנה שעברה בסך הכול כרבע מהסטודנטים בישראל, 25.4%.

המושג "מדעי הרוח", יש לדעת, התקבע בעברית בעקבות השפעת הגרמנית על התרבות האקדמית העברית בראשית הדרך, אי אז לפני כמאה שנה. באנגלית, לעומת זאת, מכונה התחום הזה 'מדעים הומניים', או בעצם מדעי האדם. בפקולטה למדעי הרוח נכללים בין השאר החוגים לארכאולוגיה, למחשבת ישראל, לתלמוד ולהיסטוריה, אך תחומי מדעי הרוח העיקריים הם פילוסופיה, ספרות, אמנות ושפות. והנה עוד כמה תחומים נידחים בעלי שמות מסעירים שנכללים אף הם תחת הכותרת הגדולה 'מדעי הרוח': אגיפטולוגיה, אשורית, איטלקית, מוזיקולוגיה, פולקלור, אכדית, לימודי אפריקה ולימודי יידיש.

כדי להבין את עומק השבר נשווה זאת לנתונים מתחומים אחרים. להנדסה ולאדריכלות פנו בשנת הלימודים תשנ"ו 11.2% מהסטודנטים ואילו בתשע"ו 18.2%. במשפטים למדו בתשנ"ו 5.5% מהסטודנטים ואילו בשנה שעברה הגיע שיעורם ל-8.5%. רפואה וענפיה נלמדו בתשנ"ו על-ידי חמישה אחוזים מהסטודנטים, ואילו בתשע"ו צמח שיעורם ל-7.6%. במדעי החברה ובמנהל עסקים השיעור נותר כמעט ללא שינוי (29.7% בתשנ"ו, 29.0% בתשע"ו) וכך גם במתמטיקה ובמדעי הטבע (11.1% בתשנ"ו, 10.7% בתשע"ו). ורק במדעי הרוח – ירידה עצומה.

אבל את התמונה העגומה אפשר להבין במלואה רק כשצוללים לעומק הנתונים. 309,000 סטודנטים למדו בישראל בשנת הלימודים תשע"ו, 71,460 מהם לומדים לתואר ראשון בתחום מדעי הרוח. אבל נתמקד עוד: קרוב לשני שליש מהסטודנטים לתואר ראשון בתחום מדעי הרוח, כלומר 44,769 סטודנטים, לומדים לתואר ראשון בחינוך ולהכשרה להוראה. סטודנטים לחינוך ולהוראה הם מוכווני מטרה, ששכרה, גם אם הוא לא מציאה גדולה – בצדה. כלומר, אלו מצויים מחוץ לתחום השבר הגדול. ככלות הכול, אין מדובר ממש במדעי הרוח גם אם באופן רשמי הם מסווגים ככאלה. למדעי הרוח הכלליים, לעומת זאת, פנו רק 9,944 תלמידים ואילו בלימודי שפות, ספרויות ולימודים רגיונליים (=אזוריים, כלומר מתמקדים באזורים שונים בעולם) לומדים רק 5,331 תלמידים לתואר ראשון. כלומר, בסך הכול, ללא החינוך, פנו בשנה שעברה למדעי הרוח רק 7.5% מהסטודנטים לתואר ראשון. כאן מוקד הכאב.

היו שטענו שאשמת השקיעה במדעי הרוח נעוצה בהזנחה של אותם מדעים כבר בשלב התיכון, כולל קיצוצים משמעותיים בשעות הלימוד המוקדשות לספרות כללית ועברית, להיסטוריה כללית ויהודית ולתנ"ך. כך או אחרת, התוצאות מדברות בעד עצמן: בשנה א' בחוג לתלמוד שבאוניברסיטה העברית למדו בשנה שעברה רק שני סטודנטים, וכך גם בשנה ב'. בספרות עברית למדו בשנה שעברה רק 14 סטודנטים בשנה א' ועשרה בשנה ב'.

ההנחה מראש – לפני הבדיקה שקיימנו – היתה שבעולם אקדמי שבו הכסף הוא המדד החשוב, מקצוע שלא מביא הרבה כסף ומיד לא מצליח לשרוד. במבט לאחור, אחרי סיום הכתבה, קשה לומר שההנחה הזו הופרכה.

אבל לפני שנופלים לבכי ולאנחות, הבה נאזן: התלמוד איננו ספר זנוח בישראל, וגם לא התנ"ך. מאות אלפים, אם לא למעלה מזה, לומדים תלמוד. התנ"ך לא נופל ממנו, כמובן. בתי מדרש מכל סוג שהוא, לכל דורש מכל מין, נפתחים כל העת. נכון, זה לא מתבטא באקדמיה, שם התחום היהודי כמעט נטוש, ובכל זאת לא ברור שיש כאן באמת על מה לקונן.

כשלכל נסיך היה פילוסוף חצר

8 rat

הרב משה רט (36) מקרני שומרון הוא דוקטור לפילוסופיה, וכמי שעבר בתחום הזה שנחשב מלך מדעי הרוח, הוא מכיר היטב בקיומו של משבר: "קל לראות באוניברסיטאות שהמחלקות לפילוסופיה הן לא הכי שוקקות חיים, בלשון המעטה. רוב אלו שלומדים שם לוקחים רק קורסים מהצד ולא מתמקדים בפילוסופיה. לחלופין, מדובר בפנסיונרים שמתעניינים בזה כהעשרה. מעטים מאוד ממשיכים בפילוסופיה מעבר לתואר ראשון. ההשפעה של העובדה הזו איננה רק בעולם האקדמי. רמת הדיון בין אנשי ציבור, פעילים חברתיים או פוליטיקאים היא פשוט רדודה. אין נסיון להציג תפיסות עולם מורכבות או מבוססות מבחינה הגיונית. הפופוליזם פורח.

"נכון, מעולם לא הייתה מציאות שבה כולם למדו מדעי הרוח, אבל במאות הקודמות הייתה להם הרבה יותר יוקרה. העיסוק שלי הוא בפילוסופיה אנליטית, בלוגיקה ובצורת ההכרה, ולצערי מעטים מאוד משקיעים בתחומים הללו. זה חסר מאוד.

"אפשר להצביע על שתי סיבות עיקריות לעובדה שהתחום של מדעי הרוח לא פופולרי בזמננו. בעבר הייתה הערכה לחכמה כשלעצמה, לשמה. פעם לכל נסיך או אציל היה פילוסוף חצר והם היו משקיעים בו כדי שילמד אותם חכמה. היום, לעומת זאת, כל התקציבים הולכים לטכנולוגיות ואילו התחום הזה מוזנח. מאז שהחל העידן המדעי כל חכמה נתפסת כאמצעי שאמור להביא לתוצאות מעשיות – טכנולוגיה, מחשב או תרופה. אין לאנשים סבלנות לעסוק סתם כך בהבנה של הדברים. ממילא מדעי הרוח פחות מעניינים כי הם לא מסתכמים בכסף ואין בהם חידושים שאפשר גם למכור.

"מלבד זאת, התפרצות הפוסט-מודרנה הנחילה את התפיסה שאין דבר כזה 'אמת'. קיים ייאוש מהאמת. שום דבר לא נלקח ברצינות כדבר שאפשר לחקור וצריך לחקור. ממילא הפילוסופיה נתפסת כשעשוע אינטלקטואלי בלתי מחייב. ניטשה חזה את הופעת האדם האחרון, שכל כך מנותק מהרוח ומהנשגבות עד שהוא איננו מסוגל להבין שום דבר גדול כי אין לו כלים לזה. יש בזה משהו".

בעולם הישיבות קיים עיסוק ברוח. הוא לא נותן מענה למשבר הקיים? אולי אין באמת משבר במדעי הרוח אלא פשוט העתקה של העיסוק בענייני הרוח לבמות אחרות ולכלים אחרים?

הרב דוקטור רט לא משתכנע: "זה לא מספיק. קיימות ישיבות שבהן לא עוסקים כלל בענייני מחשבה, אבל גם בישיבות של הציבור הדתי-לאומי שבו עוסקים במחשבה תקועים בימי הביניים, באזור הכוזרי והמורה נבוכים, ולא מתקדמים משם והלאה. אין כמעט רבנים שמכירים את הפילוסופיה של ימינו. אפשר לספור אותם על אצבעות יד אחת. אין מענה מספיק, וזה חבל. זה כמו שאביר מימי הביניים יבוא להילחם מול טנק".

במחלקה לפילוסופיה יש תחושה של 'כולם נשא הרוח, כולם סחף האור' לכיוון המחלקות למנהל עסקים, משפטים וכדומה?

"העובדה שהפקולטות למדעי הכסף שהזכרת מושכות הרבה יותר סטודנטים, היא פשוטה. ולא שפעם המצב היה הפוך. גם היום לא חסרים כאלו המתעניינים ולוקחים לפחות כמה קורסים בפילוסופיה, אבל מה לעשות שבשורה התחתונה אין בזה פרנסה ולכן רק מעטים משקיעים בזה ברצינות. בטקס קבלת התואר שלי היו לצדי רק מקבלי תואר בודדים. פעם פילוסופיה הייתה מלכת המדעים, היום היא נחשבת 'פלסף'. להבנתי, כפי שבכל תחום קיים היום יועץ משפטי, צריך שיהיה גם יועץ פילוסופי בכל תחום. כל מנהיג חברתי או פוליטיקאי צריך להתייעץ עם פילוסוף שידאג שהעמדה שלו תהיה עקבית ומנומקת. שלא יסתור את עצמו".

כלומר, אתה רוצה לחזור לימים שבהם לכל מלך היה פילוסוף.

בדיוק. צריך שפוליטיקאים, למשל, לא יהיו קשקשנים. צריך לחזור למה שהיה בזמן הרמב"ם, כשהמלכים קיימו ויכוחים פומביים".

אתה פסימי בעניין מדעי הרוח?

"לא יודע. יכול להיות שדברים ישתנו, שאולי יתרחש משבר הפוך ויתייאשו גם מהמדעים האחרים. בבתי ספר לומדים מדעים, אז למה לא פילוסופיה?"

החוג לתלמיד

8 Shalom Rosenberg

פרופ' שלום רוזנברג (82) היה ראש החוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, ועוסק בעיקר בפילוסופיה של הדת. בתחומו ומנקודת המבט שלו הוא בהחלט מכיר את המשבר במדעי הרוח. עד לפרישתו למדו בחוג למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית כמה עשרות תלמידים בכל שנה. אלו סדרי הגודל.

ביחס ללימודי משפטים זה לא הרבה.

"טוב, זה מקצוע שעשוי להביא למשכורת גבוהה. מספר התלמידים במשפטים פרופורציונלי ביחס למספר הגנבים שיש במדינה. במחלקה למחשבת ישראל באוניברסיטה העברית, בכל אופן, לא למדו יותר מ-120 תלמידים אפילו בתקופות הטובות. לומדים פחות תלמידים במקצועות הללו גם ביחס לפעם. זה פשוט מאוד. ברור מאוד שיש נפילה במספר התלמידים. הכיתות לא ריקות, חלילה, אבל מגיעים פחות תלמידים. המשבר חריף במיוחד במדעי הרוח היהודיים. בתלמוד, אגב, מיעוט התלמידים איננו חדש. מאז שהגעתי לאוניברסיטה העברית תמיד כינו אותו 'החוג לתלמיד'. אבל ככלל אני חושב שאחד מהאשמים במשבר במדעי היהדות הוא החינוך הדתי. העולם הדתי רוצה לחזור למסגרות דתיות קלאסיות יותר, ומצד שני החילונים התרחקו מהחינוך היהודי שהיה פעם נחלת הכול: מקרא, תלמוד ותורה שבעל פה. ממילא יש כאן צבת שחונקת – וזו עובדה. אלו פחות מעוניינים ביהדות, ואלו לא כל כך רוצים חינוך שכולל ביקורת המקרא וביקורת התלמוד.

"צריך להביא לכך שצורת הלימוד במחלקות היהדות לא תפגע ברגשות הדתיים של הלומדים חובשי הכיפה. אם הייתה יותר רגישות להיבט האמוני של העניין ולרגשות הישיבתיים המצב היה יותר טוב. חבל שלא מגיעים הרבה תלמידים כי ממה שראיתי התלמידים שנכנסים ללמוד תלמוד בתואר ראשון מצויים כבר ברמה שבהרבה מאוד מקצועות אחרים נמצאים בה רק בסיום התואר הראשון".

"יש לנו במדעי הרוח תחומים שמצויים בעלייה ויש כאלו שלא. אלו שטוענים שהתחום הזה התכווץ ביותר ממחצית שוכחים לציין שבאותה תקופה שאותה בוחנים, מספר הסטודנטים בישראל הוכפל מ-150 אלף ל-300 אלף ויותר ונפתחו עוד שישים מכללות – שבהן לא מלמדים כלל מדעי הרוח. יש לנו תחומים המצויים בצמיחה, כדוגמת לימודי אסיה והמזרח התיכון. כל הזמן יש שם יותר תלמידים, אבל יש תחום אחד שבו באמת קיימת ירידה משמעותית, והוא מדעי היהדות"

איך תסביר את העובדה שהמשבר הזה קיים גם בלימודי פילוסופיה ולא רק במקצועות היהדות?

"זה ברור. אם הדור הופך ליותר ויותר מעוניין באותם מקצועות שיכולים לתת לו מענה כלכלי, הוא לא ילך לדברים אחרים".

8 wais

פרופ' הלל ויס פעל במשך 42 שנים בחוג לספרות עם ישראל באוניברסיטת בר אילן ושנים אחדות גם עמד בראשו, וכן כיהן במשך 22 שנים כראש החוג לספרות במכללת אורות ושלוש שנים נוספות שימש בה מרצה מן המניין. הוא משוכנע שקיים שבר במדעי הרוח ולדעתו שורשיו עמוקים מאוד ורוחניים בעיקרם: "כל האוריינות נשרפה. חלו שינויים אפילו במוח של האדם, מבחינה פיזיולוגית. אתה יכול לראות אנשים שמשתמשים בווייז ולא יודעים להתמצא. כלומר, המוח התנוון. פעם אנשים היו יכולים לשנן וללמוד והיו להם אסוציאציות, והיום הכול נמחק.

"מלבד זאת, החוויות הנוראות שהאנושות עברה הכניסו את האוניברסיטאות ואת המדע לפוליטיקה ברמה הכי וולגרית. כולם שבויים בתוך זה. זה לא רק בארץ. קיימים עליבות וזיוף במדעי הרוח, וההמצאה השטנית היא השימוש בנרטיב. זה אפילו לא בגדר 'כל אחד והאמת שלו', אלא כבר אין אמת כלל".

ויס לא מתרשם בהכרח מההידלדלות המספרית בספסלי הסטודנטים, ולדעתו זו איננה הבעיה העיקרית: "תמיד היו סטודנטים טובים, זה לא עניין כמותי של מספר נרשמים ותקציבים. זו בוודאי בעיה, אבל לא עיקרית. מה שמידלדל הוא הרטוריקה. האחריות. כיום, למשל, העתקת עבודות היא חלק מהתרבות. בזמננו זה נחשב פשע. לא שזה לא היה, אלא שזה היה פשע. הבעיה היא חוסר השליטה במרחב התרבותי, בשפות, בארמית, בלטינית, ביוונית, באסוציאציות אישיות וביכולת ניתוח אישי. זה דבר מהותי. היום מתחילים ישר מהמחשב. כבר בכיתה א' מעתיקים ועושים מצגות, וזה מהלך הרסני. התרבות כולה מניידת את עצמה ליעד שהוא חסר תכלית. אין מיקוד: מקדש, הר הבית, קדושה. כל הבדלה נעשתה גזענות. הלכה הבּינה. אם אין בינה אין 'בֵּין' – אין הבדלה בין קודש לחול, בין אור לחושך, בין ישראל לעמים, בין יום ללילה ובין איש לאישה.

"הכול נעשה רדוד הרבה יותר. לאנשים אין אסוציאציות. כבר לא משננים. לא ראיתי רב שפוסק ממחשב או מפרויקט השו"ת. אתן דוגמה: אני קראתי כאלפיים דפים על שירת שמואל הנגיד כי הנושא היה חשוב לי. העניין של ההשקעה, החידה הרוחנית והאסוציאציות הוא הדבר שעליו קיימת התרבות. תרבות הספר נהרסת. ברוח משרד החינוך כבר אין ספרים ואין לוח. ילד בא עם אייפון והוא רק צובע ומעתיק. ככה אי אפשר לדעת כלום. ציר הזמן מתבטל. אותו הדבר לגבי חגים, יציאת מצרים, ציונות, עם ישראל, אין עם מי לדבר. בעזרת שליטה במקלדת ובמאגרי מידע אפשר להעתיק את כל הספריות אבל אין כאן שום דבר שכלי. זה חיקוי. הפסיקו להאמין באמת. זה ייאוש מהאמת, ייאוש מהשפה.

"צורת הקליטה, ההטמעה והיצירה והיכולת להוליד דברים הן מהותיות. אחרת אדם חוזר להיות קוף. יש לו כלים, אבל הוא לא יודע מה עושים בהם מלבד חיקוי חיצוני בשימוש כפי שכולם עושים. כשיש מידע והוא לא עובר תהליכי עיבוד, ובעיקר עיבוד על ציר הזמן, כולל יכולת אבחנה, אז אין מדע. זה גורם לשינויים פסיכולוגיים באדם. אם אין אחריות – יש ייאוש. ואם כך, אין מדע ובוודאי אין מדעי הרוח".

לא היה כלום כי אין כלום

8 doron

פרופ' דורון ורמן הוא דיקן הפקולטה למדעי הרוח באוניברסיטה העברית. בניגוד לדוברים הקודמים הוא לא חובש כיפה ואף מגדיר עצמו 'חילוני גמור'. להבנתו אין משבר במדעי הרוח ולא היה משבר. בעצם היה. אבל עכשיו בוודאי אין.

מהבדיחה של פרופ' רוזנברג על חשבון המחלקה לתלמוד הוא לא צחק: "המחלקה לתלמוד היא דוגמה אקזוטית ונחמדה, אבל אין בה משבר. באופן קבוע קיים בה מספר קטן מאוד של תלמידי בוגר (תואר ראשון, א"ס). צריך לדעת שזו המחלקה הטובה ביותר בעולם בתחום הזה, והיא הצמיחה את רוב הדוקטורנטים החזקים בעולם ואת רוב המורים החזקים בארץ. זו מחלקה שמחזיקה תחום ידע ייחודי נדיר. אנחנו אלה שיודעים לעשות זאת. זה המקום היחידי בעולם שמאפשר בחינה של נוסחים ומאפשר להגיע לטקסט המקורי של הגמרא. החוג לתלמוד הוא חריג כי אנחנו לא מודדים אותו לפי תלמידי בוגר. אגב, אצלנו בפקולטה למדעי הרוח מצויים הרבה חוגים קטנים שבהם שלושה-חמישה תלמידים.

"גם בישיבות של הציבור הדתי-לאומי שבו עוסקים במחשבה תקועים בימי הביניים, באזור הכוזרי והמורה נבוכים, ולא מתקדמים משם והלאה. אין כמעט רבנים שמכירים את הפילוסופיה של ימינו. זה כמו שאביר מימי הביניים יבוא להילחם מול טנק"

"יש לנו במדעי הרוח תחומים שמצויים בעלייה ויש כאלו שלא. אלו שטוענים שהתחום הזה התכווץ ביותר ממחצית שוכחים לציין שבאותה תקופה שאותה בוחנים, מאז אמצע שנות התשעים של המאה הקודמת, מספר הסטודנטים בישראל הוכפל מ-150 אלף ל-300 אלף ויותר ונפתחו עוד שישים מכללות – שבהן לא מלמדים כלל מדעי הרוח. החשבון היחיד שנכון לבדוק הוא האם ירד חלק האוכלוסייה שמחפש מדעי הרוח, והתשובה היא כן, אבל הירידה קטנה מאוד. זו ירידה שקיימת בכל העולם, והיא לא דרמטית. בעצם זה מביא לכך שתלמידים שבאים אלינו מכוונים יותר למה שאנחנו עושים. יש לנו תחומים המצויים בצמיחה, כדוגמת לימודי אסיה והמזרח התיכון. כל הזמן יש שם יותר תלמידים, אבל יש תחום אחד שבו באמת קיימת ירידה משמעותית, והוא מדעי היהדות. בתלמוד המצב לא השתנה, כאמור, והיה כך גם בתקופות שבהן נרשם שיא בחוגים אחרים במדעי היהדות. אבל בספרות עברית, למשל, קיים משבר. אגב, בכל הארץ יש ירידה בחוג הזה. ההסברים לכך מורכבים. בחוגים מסוימים בחברה הישראלית נרשמת ירידה בעניין בתחומי היהדות, ואילו בציונות הדתית, לעומת זאת, צמחו חלופות לאוניברסיטאות בלימודי תואר ראשון. מכללות כדוגמת הרצוג מספקות את החינוך לתואר ראשון בלי ביקורת המקרא וביקורת התלמוד.

"בקיצור, אין משבר במדעי הרוח. זה מתגלגל בעיתונות כבר שנים, אבל פשוט לא נכון. היה משבר גדול בשנות התשעים שהיו אסון לכל ההשכלה הגבוהה בישראל, מסיבות פוליטיות ותקציביות. אז זה היה נראה על סף כליה, אבל זה מאחורינו. מאז שהתחלתי ללמד בארץ ב-2004 אני רואה באוניברסיטאות רק פריחה".

צילום: האוניברסיטה העברית, ויקיפדיה

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שבת של מי?

  מאמר מאת איתמר סג"ל

אז למה מצווה ועושה

  מאמר מאת יאיר שח"ל,...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם