פני הדר

8 hadar

 

נדב גדליה

גם לו עצמו לא לגמרי ברור מה יש בצביקה הדר שמצליח להישאר מר בידור כל כך הרבה שנים, אבל מה שכן ברור הוא שהמסע הארוך מימי 'קומדי סטור' ועד הצגת יחיד אישית, עשו לו הרבה סדר בראש על מה באמת מצחיק כאן ומה פחות

שכונת 'מחנה יהודה' בפתח תקווה שבה אני מתגורר מילדותי, מלאה עד אפס מקום בבתי כנסת תימניים.אחד מול בית הוריי, אחר סמוך לבית הרב, וגם מול הבית שלי - בית כנסת קטן ואינטימי. 20 מקומות ישיבה, בהגזמה.גבאי בית הכנסת מר משה הלל יצא לפנסיה לפני 15 שנה. מאז הוא מעביר את ימיו בהתנדבויות שונות ובסיוע לחיילים, כשמפעם לפעם הוא מפציע כניצב בתכניות טלוויזיה וסרטים ישראליים.חרף היותו אדם משעשע וייחודי, מעבר לקמצוץ התהילה, כמו רוב האנשים המיוחדים המהלכים בינינו, לעולם הרחב לא נודע על קיומו.

בתכנית האירוח החדשה של צביקה הדר, החליט המגיש הוותיק להפנות זרקור דווקא לאנשים הפשוטים והמיוחדים האלה, החיים סביבנו.באחד הפרקים האחרונים הזמין הדר את מר משה הלל להשתתף בתכנית כקהל,ובאמצע התכנית, בהפתעה גמורה ערך אתו ריאיון לעיני הקהל המשתאה המורגל לשמוע על ציוציהם של מפורסמים שאין בלתם.

"מר משה הלל הוא איש גדול, חביב. תכל'ס כולם אנשים", מתלהב הדר כשאני מזכיר את הדמות השכונתית."גם אני אדם פשוט", מסביר הבדרן הכי עממי בישראל. "כולנו אנשים ואני מחפש אנשים כאלה. יש כל כך הרבה חפירות בחדשות, בפוליטיקה, ואתה רוצה לפגוש משהו אחר. אני לא מיתמם. אני מביא גם סלבס כי זה מושך קהל,אני לא רוצה להיות מאוד צודק ולא חכם, אבל יש גם דגש על לתת זרקור לאנשים מהעמך".

הדר היה מזוהה שנים רבות עם הזכיינית 'קשת', שם ייסד והנחה את 'כוכב נולד' מעת לידתה, עד שהחליט לעשות סוויץ' בעלילה וביקש ליצור סדרה בסגנון דוקומנטרי על חייו.ב'קשת' ביקשו שיעשה שינויים בתסריט, אז הוא מצא את מקומו עם הסדרה החדשה 'לצבי יש בעיה'בעסקת דיל עם 'רשת' המתחרה, שאפשרה לו אמנם להציג את חייו כפי שהם, אך גם חייבה אותו להרים תכנית אירוח שתשודר במוצאי שבת ובימי שישי - משבצות שידור לא ממש נצפות בתקופה האחרונה.

טובי הקולמוסים נשתברו כדי למצוא את הסיבה האמתית לנטישת הקהל את תכניות הטלוויזיה של ימי שישי,שפעם היו סמל חילול השבת ההמוני, עד שלפי ההנחה הרווחת - הקידוש ניצח. "יום שישי הוא יום צפייה מאוד בעייתי", אומר הדר שהנחה תכנית אירוח דומה לפי שנים בשם 'שישי שואו', שהתרסקה וירדה מלוח השידורים אחרי תכניות בודדות בלבד. "נורא קשה לעשות את זה היום. פעם זה היה מדורת שבט והיום זה כבר לא רלוונטי".

הסיבה היא, כמו שנעים לדתיים לומר - התחזקות המונית של עמך בית ישראל?

"ייתכן. בשנים האחרונות אנחנו מקבלים את זה שאנשים מסורתיים יותר ומקפידים יותר. הרבה יותר. וכן, נחים בלי טלוויזיה.העולם נהיה אישי יותר. פעם בטלוויזיה היה משהו עם ערכים. היום מה אתה רואה בערוץ 2? ריאליטי וחדשות. לא תמיד הילדים שלך מותאמים לדברים האלה.לכן ניסינו לתת בתכנית החדשה, שמיועדת גם לדתיים במוצאי שבת - אלמנטים של טלוויזיה ישנה. געגוע. אני חושב שצריך לחזור לזה שימי שישי יהיו משפחתיים".

אתה מדבר בנשימה אחת על משפחתיות וטלוויזיה בו בזמן שדווקא טלוויזיה גורמת למשפחה לבהות במסך ופחות לדבר זה עם זה.

"אני לא נכנס לכל משפחה", מצטדק הדר שמצד אחד קל להאמין לחיבורו האישי למשפחה ולמסורת, אך בתווך עומדת תכנית הטלוויזיה שמפרנסת את אותה משפחתיות - והוא מוכרח שגם היא תצליח. הדר מנסה לנתח: "בדרך כלל בתשע בערב, אחרי שכבר מדברים ואוכלים, מחפשים מה לעשות. זה כבר ה'אפטר פרטי של הקידוש' ולשם אני מגיע, בלי קשר לבית כנסת לפני או לא".

טלוויזיה וקידוש ביחד לא ממש נשמע טוב לדתי הקלאסי. יותר כמו קלישאה של מסורת ומודרניזציהשלא מצליחות להחליט מי מהן מוביל.

"הקשר שלי למסורת מתבטא בחינוך ובערכים הבסיסיים של הילדים שלי", מסביר הדר את דרכו, שיסודותיה טמונים עמוק בדור הקודם שלמעשה המציא את המושג 'מסורתי' בארץ הקודש החדשה. "אני בעד בין אדם לחברו ולכבד זה את זה ולהיות בנאדם. אני גאה מאוד בחינוך שהוריי נתנו לי - ששילב את הדברים.סבתא שלי הייתה דתייה והריבים היו ללכת לבית כנסת או לא, אבל בפועל לא תמיד הלכנו. מה שכן, היה קידוש. קידוש ונוסעים. עד היום זה ככה.

"אני לא רואה משהו בחינוך הדתי שהוא שונה מהחינוך החילוני. הילדים שלי לומדים בבית ספר ממלכתי-דתי. בית ספר סולומון בכפר הירוק. עכשיו תשמע, הילדים הגדולים שלי למדו בממלכתי, ובינינו, אני רואה את אותם ערכים:הכול קשור במחנך טוב ואני לא רואה הבדל גדול.הבסיס של הערכים וכיבוד אב ואם - זה דבר שנלמד הרי בכל בית ספר". למה בכל זאת הוא הלך הפעם על הדתי? "רציתי בית ספר שמלמד באופן פרטני יותר. היה לי חלום כזה וכשמצאתי בית ספר כזה, ממש לא הפריע לי שהוא דתי".

ואם הילדים שלך יחליטו להיות דתיים עד הסוף?

"שיהיו מה שהם רוצים. אותי לא מפחיד שהילד שלי יהיה דתי. הייתי שמח שגם לא יפחיד הורה דתי שהילד שלו יהיה חילוני. אני בכלל לא מאמין בדתי וחילוני.הדיון הזה סתם שם אותנו בגטאות.מגיעים לבית הספר של הילדים שלי הרבה אנשים מחו"ל, והם מדברים על זה שכשאתה בחו"ל אתה עושה יותר חגים, אתהמחפש את החברים היהודים, עושים חג יחד, כי אתה מרגיש צורך לשמור על הגחלת ועל הביחד היהודי. פה בארץ הגשמנו את החלום הציוני, ודווקא פה אנחנו רוצים להראות עד כמה אנחנו שונים אחד מהשני, וחבל שבזה אנחנו מתעסקים.

"אני רוצה שילמדו כולם באותו מסגרת: ערבים, חרדים, חילונים, כמה שנטעם יותר זה את זה – ייטב לנו.יש לי כמה חברים חרדים, וכשאתה מכיר אותם מקרוב הכול נראה אחרת, פתאום אתה מבין אותם ואוהב אותם.אבל בכותרות זה פוליטיקה, מלחמת אחים, אומרים שהם לא עובדים ולא מתגייסים -וזה לא תמיד נכון. ברגע שהדת הופכת לפוליטית - זה דרעק", חותם הדר את המונולוג.

רגע, צביקה, אתה באמת חושב שחרדי ישלח את הילד שלו ללמוד עם הבן שלך?הרי יש חשש סביר שהוא ייקח אותו למקומות תרבותיים שהוא מאוד לא מעוניין בהם.

"למה?", מתפלא הדר בתום מסורתי מתוק ומאחד שאין לתאר."אם אדם דבק בחינוך שלו - מה הבעיה? אני לא מבין את זה.כמו שזה עכשיו אצלם - זה להכניס אדם לתוך גטו. זה נורא. זה לא חינוך. כשבנו את המדינה כל הדברים שנוצרו פה באו מהיחד, כולם היו יחד, חרדים וחילונים - כולם רצו לבנות את המדינה.פתאום אנחנו מחפשים את האגואיזם שלנו. רואים את עצמנו ולא את הכלל".

כבוד לכל אדם (וגם למצוות "מוזרות")

באחד מפרקי הסדרה האישית שלו 'לצבי יש בעיה', הציג הדר את חרם האמנים על הופעות מעבר לקו הירוק - מהצד השני של המתרס: כסטדנאפיסט מוקע ושנוא רק כי לא יישר קו עם השמאל ולא חתם על כך שלא יופיע ביישובים שמעבר לקו. הפרק גרר תגובות אוהדות בקבוצות אמנים ברשתות החברתיות, שהצדיעו להדר שסוף סוף זעק על התערטלותהמלך בכך שחשף כי אמנים אמתיים נהנים ומעוניינים להופיע בפני כל קהל שמריע בסופו של מופע כדבעי.

נראה שמאוד חרה לך שניסו למשוך אותך לחרם האמנים עד שהקדשת לכך פרק שלם.

"אני לא מבין אתה הדבר הזה", נסער הדר. "אני אזרח שומר חוק ובבחירות אני מצביע כי זו חובתי. מטריף אותי מי שלא מצביע, אגב. אפשר לעשות הפגנות ולהביע דעה, אבל מהרגע שיש חוק – מי אני שאקבע? כאמן תפקידי ומתנת הא-ל שלי זה להופיע בכל מקום. אנשים עובדים ומשלמים מסים. איזו שאלה זאת בכלל אם נופיע שם או לא? אתה רוצה - תילחם פוליטית, תביע דעה, אבל מה זאת דמוקרטיה? אני לא סובל חרמות. אי אפשר לומר אמנות וחרם ביחד. אמנות היא חופש מוחלט. גם הפוך על הפוך קשה לי – תן לאמנים להגיד מה שהוא רוצה".

גם סיפור האמן והדגל מסתדר לך?

"אין לי בעיה עם זה. אני יכול לומר שהוא אידיוט וזהו. זה האמנות שלו. הכול הולך. אלא אם כן עברת על החוק.אני לא מבין ממה מפחדים. מי שמפחד יש לו מה להפסיד. אם אתה שלם בעצמך - אין לך בעיה עם כלום. יש לי חברים שחזרו בתשובה והם באים אליי חופשיכי הם בטוחים בעצמם, ואני מצדי מבין אותם ונותן להם לשתות בכוס חד פעמית".

ולא נעלב שלא שותים מהכוסות הטמאות שלך.

"אני נפגע אם חבר לא בא אליי, לא אם הוא מבקש חד פעמי. הייתי בחתונות נפרדות - ואני מכבד את הבנאדם. זאת השמחה שלו.להיעלב זו בחירה. מצד שני, הסגירות והפחד שמה יקרה משהו - גם הם לא ברורים לי.

"גם 'שמירת נגיעה' אני מבין. בהתחלה היו באות להצטלם אתי והייתי עושה פאדיחות. הייתי מחבק, ואמרו 'שומרת נגיעה'. כל אחד שישמור מה שחשוב לו.העיקר להסביר את עצמך".

יש נשים שנפגעות מאוד כשגבר לא לוחץ להן את היד. מרגישות טמאות.

"נשים נפגעות וזו בורות", פוסק הדר. "אם האישה מכירה את המושג 'שמירת נגיעה' ויודעת שאין כוונה להעליב אותה - הכול בסדר".

הזכרנו את נושא הבחירות. איפה אתה בנושא הזה?

"בבחירות התלבטתי בין לפיד וכחלון, ונתתי בסוף את הקול שלי ללפיד", מגלה הדר."אני חושב שבמקום שהכול סקטוריאלי, צריך מישהו שהוא מרכז-פרגמטי-קלאסי עם כוח פוליטי צעיר, שבא ממקום חדש ופחות מושחת.הזיהוי שלו עם אבא שלו לא נכון.בפוליטיקה הוא מתבטא אחרת. הוא מתקדם למקום אחר, רחב יותר. קשה לי עם אנשים בעלי ראייה צרה ואני מחפש מישהו שיילחם על ערכים שחשובים לי".

יש שמאל בישראל?

"מדברים הרבה על ימנים ושמאלנים ואין כמעט הבדל בפועל. לא מבין איך במדינה כמו שלנו מצליחים על עניין ביטחוני כזה או אחרלעשות בחירות, למרות ש-80 אחוז מסכימים ואין ויכוח מה צריך להיות פה.הבעיה פה היא יותר הפערים החברתיים והכלכליים. בביטחון כולם עושים את אותו הדבר - בנט, ליברמן, יש צבא ויש אחריות.מהכיסא אתה רואה הכול אחרת. מקצינים בתקשורת הכול. גם את הפעריםבעניין של גזענות ומזרחים. בשכונה אתה לא רואה את כל הצעקות האלה".

מוות קליני באמצע החיים

הדר (51) גדל בבית מסורתי בשכונת ד' בבאר שבע בשם צבי פְרוּכְטֶר להורים שעלו מרומניה ב-1963. הוא למד תיאטרון באוניברסיטת ת"א ולאחר מכן הצטרף לערוץ 2 כשעוד היה בחיתוליו. התחיל בפינה קומית אצל גיא מרוז, המשיך לתכניתו של דודו טופז ועשה בה פינת סטנדאפ, ופרץ ללב המיינסטרים הישראלי ב'קומדי סטור' המיתולוגית, שבה גילם את ז'וז'ו חלסטרה המשעשע.מאז הוא על המסכים בטלוויזיה ובקולנוע הישראלי: כשחקן, מנחה ויוצר, כשבתווך הוא חורש את הבמות במופע סטנדאפ משל עצמו. המופע, שרץ כשלוש שנים וחצי ומדבר על חייו הסוערים של הדר, הוצג עד עתה כבר מאות פעמיםובו פותח הדר את חייו האישיים שכללו גירושין, נישואין מחדש וגידול שבעה ילדים בסך הכולעם אשתו החדשה, וגם מוות קליני שחווה לפני כחמש שנים וגרר צנתור וקמפיין לקופת חולים מאוחדת.

סוף טוב הכול טוב. "הייתי במוות קליני שלוש דקות והרגשתי שנעשה לי נס גלוי. אם לא הייתי בבדיקה בקופת חולים באותו רגע - לא הייתי חי היום", הוא אומר.

איך זה קורה?

"זה קורה מאלף ואחד דברים: גנטיקה, עבודה, לחץ".

"הדברים שעשיתי בתחילת הקריירה לא היו אני. תמיד דמויות. אולי אלטר-אגו. וכשקרה הדום לב הזה – הוא בא לי כמין תמרור, ורמי ורד שכתב אתי את המופע יעץ לי לעשות להתחיל לדבר יותר על עצמי האמתי. אנשים התפללו עליי ושלחו ברכות, הבנתי שאוהבים אותי והכול היה בחוץ. ואז אמרתי – הכול בחוץ, אז יאללה - בוא תדבר על עצמך דרך מופע אמנותי"

ראית את האור במוות הקליני? זה דבר שגורם לאנשים להיות דתיים לא פעם.

"כולם שואלים אם ראיתי את האור או את המלאכים. אז ככה: ראיתי אחרי שלוש דקות פלורסנט של בית חולים... עשיתי בדיקה אם רואים ומה רואים ולמה לא ראיתי כלום, אז אמרו לי ששתיים וחצי דקות במוות קליני לא מספיקות כדי לראות את האור...".

ובכל זאת, יש תובנות על החיים בעקבות כך?

"לא כואב למות, זאת תובנה מעניינת. לא חשתי כלום. סחרחורת וזהו. התעלפתי, אני בהליכון, בדיקות, פתאום מיטה ואחות יושבת מעליי. הרגע של המוות עצמו לא כואב. כל הדבר הזה חיבר אותי לאבא שלי ז"ל שנפטר כשהייתי בן 24. זה נתן לי שלווה אבל סערת נפש מהצד השני: הטריף אותי שיותר לא אראה את האישה והילדים. היומיום הכה בי, לא רציתי להפסיד אותם. הייתה תקופה שהייתי מחבק אותם פתאום הרבה כל כך בגלל זה. רוב הזמן בחיים אתה בטענות על הילדים ולא עוצר להחמיא להם ולחזק אותם, את הקשר אתם, הדברים הפשוטים".

שקלת לעזוב את המקצוע התובעני בעקבות האירוע?

"יש לי חבר טוב שעובד בסופר והוא לחוץ לא פחות ממני... אז לא, לא שקלתי לעזוב. לקחתי פסק זמן קצת לבדוק מה שמתאים לי ועשינו את המופע. במה וקהל זה החיים שלי. על הבמה כל פעם זה אחרת, באווירה שונה. אני רוצה לתת השראה לאנשים, להראות שלא כל הנוצץ זהב. ומי שנראה באור הזרקורים הוא לגמרי רגיל ויש לו פחדים ושאלות אם הוא ימשיך להיות רלוונטי או לא".

לא מביך לפתוח כך את הכול בפני כולם?

"אני במקצוע שמבוכה היא לא חלק מהעניין", אומר הדר. "דווקא בעולם שהכול בו ריאליטי שבעצם אין שם ריאליטי והז'אנר כלוא בגבולות הז'אנר,ומה שקורה שם זאת עריכה, לאו דווקא הסיפור האמתי - היה חשוב לי לעשותדברים אמתיים יותר. אני לא נגד פרסומות אבל רוצה שידעו שזו פרסומת".

"לא כואב למות, זאת תובנה מעניינת. לא חשתי כלום. סחרחורת וזהו. התעלפתי, אני בהליכון, בדיקות, פתאום מיטה ואחות יושבת מעליי. כל הדבר הזה חיבר אותי לאבא שלי ז"ל שנפטר כשהייתי בן 24. זה נתן לי שלווה אבל סערת נפש מהצד השני"

כמי שייסד את כוכב נולד 1, מראשוני הריאליטי בארץ,אתה ממליץ לאמנים ללכת לתכניות כאלה?

"פרשתי מכוכב נולד כי זה הלך לפטנטים", מספר הדר. "כשעשיתי אותה באמת חיפשנו כישרונות של אנשים שחיפשו במה.עם השנים הכול נהיה הפוך: סיפור אמתי של בחורה מקריית גת כבר לא עובד. היום סף הריגוש עלה וסתם סיפור מרגש וקטן פחות מתאים. אני בן חמישים וחשתי שזה פחות הולם אותי. העברת התוכנית לאדם צעיר כמו אסי עזר הייתה דבר נכון. כל אחד עושה את מה שהולם אותו. אני לא טכנולוגי, פחות מחובר למסכים.פייסבוק ו-וואטסאפ הם פלא בעיניי".

הכול על השולחן (?)

מה הקסם שמשאיר אותך כל כך הרבה שנים בפרונט?

"אני לא יכול להבין את זה, לא יודע", אומר הדר במבוכה שאולי בכל זאת יש שמינית ממנה גם אצל אמני במה משופשפים."אני חושב שאני עושה דברים בלב שלם. יש הרבה מנחים שלא תמיד זה נהיה 'שלהם'.אצלי - הכול נורא מובהק, הכול עליי, אני מייצג את הדבר, אוהב אותו. טוטלי. מקפיד כמעט תמיד לעשות את מה שאני אוהב. כשאתה מוכר - יש יותר ציפייה ממך. אנשים אומרים לי שהם גדלו עליי.מה זה גדלנו עליך? אני ילד בן ארבע. יש לי בבית שבעה ילדים ואני לא מעכל את זה.אני לא מבין בכלל שאני בן חמישים. בסדרה למשל, זו הייתה ההזדמנות להתעסק בקומדיה אבל להביא דרכה מסע נפש. לא חינוך, אבל מסע בנפשו של אדם שחושבים שכולם מכירים אותו".

עד כמה צביקה הדר האמתי רחוק מהפרסונה הציבורית שלו?

"יש מרחק לא גדול. 20 אחוז הפרש", אומר הדר. "הדברים שעשיתי בתחילת הקריירה לא היו אני. תמיד דמויות. אולי אלטר-אגו.וכשקרה הדום לב הזה – הוא בא לי כמין תמרור, ורמי ורד שכתב אתי את המופעיעץ לי לעשות להתחיל לדבר יותר על עצמי האמתי. אנשים התפללו עליי ושלחו ברכות, הבנתי שאוהבים אותי והכול היה בחוץ.ואז אמרתי – הכול בחוץ, אז יאללה - בוא תדבר על עצמך דרך מופע אמנותי".

יש דבר פשוט נוסף שלא כולם נחשפו אליו: אתה גם מוזיקאי - כותב ומלחין. הוצאת אפילו סינגל ראשון בשם "לך תדע".

"עשיתי אלבום שלם", אומר הדר בכובד ראש ועננה קלה מכסה אט אט את עיניו."היה לי חלום במשך שנים לעשות מוזיקה, ובגיל 40 עשיתי אותו.בפסטיבל הפסנתר הופעתי והוצאתי את 'לך תדע' - שיר מאוד אישי של חשבון נפש.לא משבר גיל הארבעים, אבל הגירושין שהיו בזמנו והפסנתר שניגנתי בו מגיל ילדות והתגעגעתי אליו עשו משהו. היה לי נורא קשה לשים את כל הקרביים על השולחן, ובסוף הפסטיבל,המון כתבים בחוץ חיכו לי והתחילו לשאול שאלות רדודות: 'אז מה, גם אתה רוצה להיות כוכב נולד?' זה כל כך ביאס אותי וגנזתי את האלבום. השארתי את זה רק שיהיה לכיף, בשבילי ובשביל הקרובים אליי".

חלמת בזמן ה'קומדי סטור' שתמשיך במקצוע?

"בחיים לא. שאלתי את טמירה ירדני, המפיקה כל פעם מחדש אם אני אעבוד בזה בעוד שלוש שנים? מה, חלסטרה כל החיים? לא ידעתי שזה המקצוע שלי. הייתי בנוער שוחר מדע בכלל, הייתי אמור להיות מדען היום. אבא שלי ז"ל לא האמין שהלכתי ללמוד משחק. אבל אתה כנראה נועד להיות שחקן".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק

צילום: עדי אורני

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תנו קצת אשראי לגיבורה הזו

  הטור של אבינועם הרש....

לא ימין לא שמאל

  מאמר מאלף של הרב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם