ההכחשה היהודית

8 Warsaw Ghetto

רועי אהרוני

מלחמת הנרטיבים על השואה היא אולי הקרב השקט הכי משמעותי על האתוס של מדינת ישראל של הדור שבו כמעט ולא נותרו מספרים חקוקים על הזרועות * ממש כמו אי אז ערב מלחמת העולם השנייה, עת יהודים רבים סירבו להאמין עד הרגע האחרון שאכן רוצים מכולם דווקא אותם, מושמדים – גם היום יש מי שמתעקשים לשים את הנכים, המיעוטים ויתר הפרטים שרצחו הגרמנים, תחת אותה משרפה שיטתית ואובססיבית של ששת מיליון היהודים * ומכאן כל מה שנותר הוא להשוות בין מה שעשו הגרמנים לבין מה שמעוללים היהודים היום לפלסטינים... * כך ממש בימנו, בתוך מדינת ישראל, במורשת השואה שמועברת בצה"ל, בביקורים הרשמיים ובסיורים בפולין יש מי שבשיטתיות מעדיף לשכוח את מה שהגרמנים התאמצו שלא נעז לשכוח: שהכל הכל היה בגלל שאנחנו, אחרי ולפני הכל – יהודים * ראיון עם אברהם קריגר מייסד מכון "שם עולם"

נתחיל בשאלה לכאורה פשוטה: כמה נהרגו בשואה? כיוון שהמספר המחריד שישה מיליון עוד מזעזע אוזניים יהודיות, ניתן לשער שהרוב ידקלמו את המספר הזה מבלי למצמץ. אולם העובדה שהיום חלקים לא מעטים ינקבו במספר גבוה יותר, ולא בגלל שהם מונים אחרת את הקורבנות היהודיים, מלמדת שבא לשכונה נרטיב חדש.

רובנו אולי לא חשים את זה ביום-יום, אבל מתברר שבעשור האחרון מתרחשת מלחמה של ממש בין שני נרטיבים של סיפור השואה: הנרטיב היהודי, שמספר אודות הניסיון חסר התקדים להשמיד את עם ישראל בכל התבל, והנרטיב ההומניסטי, המדבר על רציחות הנאצים האכזריות של צוענים, להט"בים, נכים, וגם יהודים.

כדי להבין את אופיה של מלחמת הנרטיבים הזו, שוחחנו עם הרב אברהם קריגר, מייסד מכון "שם עולם". הרב קריגר טוען כי "מדובר בתהליך שבאופן די גורף מקיף היום כמעט את כל מכוני השואה". לדבריו, זה התחיל כניסיון התבדלות מתפיסת השואה הממלכתית של "יד ושם".

"המיינסטרים של 'יד ושם' הוא הסיפור שרוב הציבור בישראל מכירים: סיפור שהוא קודם כל סיפור יהודי", אומר הרב קריגר. "כל יהודי באשר הוא, היה מועמד להשמדה על ידי הגרמנים. מבחינתם, כל מי שקשור לעם היהודי נידון להשמדה".

הרב קריגר מתאר כי בעשור האחרון, הרבה מן המכונים החלו לנטוש את המיינסטרים ולדבוק בנרטיב ההומניסטי. "הטענה הפורמלית הייתה שיש ניסיון לפתח את הנרטיב ההומניסטי כדי לצאת עם סיפור השואה גם לעולם הלא-יהודי", הוא אומר. "כשמדברים כך במוזיאון הסובלנות בארצות הברית, שם מארחים בעיקר קבוצות לא יהודיות בכלל ומיעוטים בפרט, הדבר מובן. אבל בתוך מדינת היהודים? זה בא ממקום של ניסיון טשטוש".

"רוב מוחלט של המכונים האחרים נמצא במקום מאוד מסוים של המפה הפוליטית, בחלק שהפך אנטי-ציוני ואנטי-יהודי", טוען הרב קריגר. "יש כאן הכחשת שואה לחלוטין. זו הכחשת שואה רכה, בגלל שהיא מתוחכמת, אבל זו עדיין הכחשה.

"בשנים הראשונות של המדינה היו מנסים למחוק סממנים יהודיים בדרכים ברוטאליות, והיום נוקטים בדרכים יותר מתוחכמות. כחלק מאותה אג'נדה שמנסה לטשטש כל מה שמדיף ריח יהדות או לאומיות, החלקים הללו בשמאל הישראלי לא מוחקים במפורש סממנים יהודיים, אלא מכניסים תרבות אחרת. הם נוקטים במושגים ראויים כמו שוויון או 'לכבד את האחר' אך לוקחים אותם למחוזות רחוקים".

הרב קריגר טוען כי אותם ארגונים שוחטים כל פרה קדושה והופכים כל אבן כדי לעשות טיהור אתני-רוחני לעם היהודי. "עד לפני עשור, הסיפור של השואה נותר האבן האחרונה שאותה לא הפכו", אומר הרב קריגר. "בעבר 'יד ושם', וכן חוקרים מרכזיים כפרופסורים ישראל גוטמן ויהודה באואר, בידלו את השואה מכל סיפור לאומי אחר. הם הדגישו את ייחודיותה של השואה".

ייחודיות השואה, לפי הרב קריגר, הייתה מקובלת על רוב מוחץ של החוקרים, יהודים ושאינם, והיא באה לידי ביטוי בכמה תחומים: "ראשית, מדובר באסון לאומי שאין לו אח ורע בהיסטוריה האנושית. כל האסונות הלאומיים שאנו מכירים, אפילו אלו שגבלו בניסיונות להשמדת עם, היו תמיד על רקע מאבק אתני או לאומי. כחלק מניסיון הטשטוש של הייחוד הזה, מנסים להגיד שהייתה 'שואת הארמנים'. היה אמנם אסון לאומי של הארמנים, אך מדובר בסכסוך עתיק יומין בין הטורקים והארמנים, בשונה משואת היהודים.

"שנית, מדובר בניסיון שיטתי למחוק את קיומו של עם שלם. הטורקים לא יצאו לחפש את כל הארמנים שבעולם, ומאפריקה לא יצאו כדי לחסל את כל האנשים מדרפור שנמצאים על פני הגלובוס – שם זה היה מאבק שהתחולל במיקום גיאוגרפי מסוים. רק בשואה היה ניסיון להשמיד את כל יהודי התבל, שרק בגלל ההפסד במלחמה הם לא הביאו אותו לידי ביצוע סופי. אין קבוצה שחיפשו אותה בכל מקום בעולם למטרת השמדה שיטתית.

"שלישית, הסיפור השואתי הוא סיפור יהודי. לא באו להשמיד אותם כי לכולם יש אף ארוך או כי הם קמצנים. הם באו להשמיד את העם היהודי. על גבי זה חיברו תיאוריות גזעניות, אנטישמיות, ביולוגיות. אבל בהגדרה – אם אתה יהודי, אין לך זכות קיום".

הרב קריגר סבור שהסיבה השלישית מהווה "אבן נגף" עבור "קבוצות מהשמאל שמנסות לעמעם את הזהות היהודית-לאומית". העובדה שהסיפור השואתי הוא סיפור כל כך יהודי הוא לצנינים בעיניהם. זו הסיבה שהם מנסים לטשטש את כל הסממנים שמראים את ייחודיותה של השואה.

"הם לוקחים את סיפור השואה, עוקרים ממנו את המושג היהודי והופכים אותו למושג אנושי", אומר הרב קריגר. "יש מקומות בהם המושג 'יהודי' יורד מהשיח, ומדברים רק על בני אדם. ברגע הראשון זה נשמע מובן: אתה מדבר על בני אדם כי אתה רוצה להגיד שזה יכול לקרות גם לבני אדם אחרים. אבל זה טשטוש של העובדות. אף אחד לא הרג אותנו כי היינו בני אדם עם מאפיינים כאלה ואחרים. הרגו אותנו אך ורק בשל העובדה שהיינו יהודים".

harav kriger

הרב קריגר אומר שהמושגים הללו מחלחלים לשיח והופכים לגיטימיים, הגם שמשתמשים בהם לעיתים בהקשרים איומים. "כולנו זוכרים את ההתבטאות ההזויה של סגן הרמטכ"ל, שטען שהמציאות הישראלית מזכירה לו ימים אפלים של שנות השלושים בגרמניה", אומר הרב קריגר. "או שהוא יודע אפס בנושא השואה, או שמישהו דפק לו עם פטיש על הראש. הדברים שאמר הם עיוות טוטאלי. גם לפי ההשקפה השמאלנית ביותר, מדובר כאן במאבק בין הלאום הערבי למדינת ישראל, ועל הרקע הזה אפשר לבקר את המידתיות המוסרית. אבל לדבר במושגים של גרמניה הנאצית, בה חיפשו כל יהודי באשר הוא כדי למגר אותו, הרבה לפני שלב הפתרון הסופי? האם לנו מפריע הערבי שחי במצרים, בירדן או במדינת ישראל בשקט ובשלווה"?

הרב קריגר סבור שהדברים של האלוף יאיר גולן לא הופיעו משום מקום. "הצבא הכניס פנימה גופי שמאל קיצוניים שהחדירו את השיח הזה", טוען הרב קריגר. "לא בכדי הרמטכ"ל איזנקוט זיהה את זה, וקיבל החלטה שהוא לא נותן לגופים הללו לפעול בתוך המסגרת".

במסגרת הוראת השואה, מקיים צה"ל את הפרויקט המוצלח "עדים במדים", פרויקט שבמסגרתו יוצאות משלחות של צה"ל למסע בעקבות השואה במזרח אירופה. הרב קריגר סבור שגם לפרויקט הזה מחלחל הנרטיב ההומניסטי, והדבר גורם לקטסטרופה. "היום חיילים שנוסעים לפולין במסגרת 'עדים במדים' עוברים שטיפת מוח אנטי-יהודית", טוען הרב קריגר. "הם לקחו את סיפור השואה ושמו במרכז את הרוע הגרמני במקומם את המוסר היהודי. משתמשים שם במושגים הזויים כמו 'מדרון חלקלק'".

הרב קריגר מכוון לדברים שנחשפו כאן לפני כשנה (גיליון 549) מתוך תיק חומר למפקד מסע של "עדים במדים", בו מציעים למפקד להעביר יחידה שנקראת "הרוצחים". בנקודות לדיון מציעים למפקד לדון: "האם הרוצחים היו אנשים רגילים? מה גורם לאנשים רגילים להפוך לרוצחים? באילו תנאים אותם אנשים רגילים עלולים להידרדר במדרון החלקלק? ולו אנו במקומם, כיצד היינו נוהגים? לו היית אתה שם, נאמן לארצך, למלחמתה, חלק מתוך הקולקטיב, מתוך היחידה, דואג למשפחתך בעורף, מבין שאינך יכול לעצור את המצב לבדך, מה היית עושה"?

כפי שהראינו אז, מדובר בחלק אינטגרלי מהמסרים בהוראת השואה בצה"ל. במצגת שפרסם חיל החינוך ניתנו דגשי הסברה על נושא השואה בצה"ל. בין הדגשים הוא מציין את "השואה כמנוף להפנמת 'רוח צה"ל' בדגש ערך יסוד 'כבוד האדם' וערכי 'חיי אדם' ו'טוהר הנשק'". בעוד שלטענתם יש לעסוק עם החיילים הפשוטים ב"מסרים ייחודיים לעם היהודי", עם המפקדים יש לעסוק ב"מסרים אוניברסליים", שהם: "כבוד האדם, ציות לסמכות וגבולותיו". לדבריהם, גם יש לברר את "משמעויות השואה עבור צה"ל כיום... כגוף צבאי הפועל מול אויב ומול אוכלוסייה אזרחית".

"השמאל חווה חוויה של פרפורי גסיסה. כחלק מפרפורי גסיסה אלה, הם יורים לכל הכיוונים ומנסים להרוס את כל הנושאים שהם מגדירי זהות. זה מזכיר את מה שהקומוניסטים עשו בשנות החמישים במזרח אירופה. באנדרטאות לזכר ההרוגים במחנות, בבורות ובגאיות ההריגה, היה רק רשום 'אזרחים': פולנים, ליטאים, אוקראינים. הרי זה רק מקרה שכל ה'אזרחים' הללו היו יהודים. המעשה של הקומוניסטים כונה דיקטטורי, ואילו היום זה מכונה כחשיבה פתוחה ופלורליסטית – אבל זה בא מאותו המקום"

האם אי אפשר לטעון שכמו שבגרמניה הובילה הגזענות של שנות השלושים להשמדה של שנות הארבעים, כך גם הגזענות במדינת ישראל תוכל להצמיח פשעים כנגד אוכלוסיות מיעוט?

"השאלה שלך לגיטימית, אך מדובר בהבדל שבין קריקטורה ותצלום", עונה הרב קריגר. "בקריקטורה אתה לוקח דברים צדדים ולא משמעותיים ומעצים אותם. העם היהודי, ברוך ה', לא נמצא שם, לא במדרון ולא בחלקלק. אתה רוצה לשמור את העם היהודי בזוך המוסרי שלו? בסדר גמור. אבל קח את זה מהאספקט של הזוך המוסרי שהעם היהודי שמר בתוך התופת של השואה. במקום בו האנשים עם הכוח לא הצליחו לשמור ולו על טיפת אנושיות, דווקא החלשים שהפכו אותם לתת-אדם שמרו על האנושיות שלהם ועל הזהות היהודית שלהם".

===

הרב קריגר נותן דוגמאות נוספות לשימוש הפוליטי שעושים מכוני השואה כיום במדינת ישראל. "מכון משואה, למשל, חנך אגף חדש במוזיאון בנושא אנטישמיות", מספר הרב. "מה מככב בחלק הזה של המוזיאון? בית"ר ירושלים, גזענות במגרשי הספורט, התבטאויות קיצוניות של העם היהודי. לקחו דברים שעומדים בשוליים של השוליים, והם בכלל לא באים בהקשרים כאלה, והפכו אותם. העמידו את העם היהודי עם הגב לקיר, והפכו את העם שסבל מגזענות להיות העם הגזעני".

הרב קריגר מציע להתבונן היטב בימי העיון שעורכים המכונים הללו. דוגמה לכך היא יום העיון שערך בית לוחמי הגטאות בשנה שעברה לרגל יום השואה הבינלאומי. הכנס עסק בנושא "פליטות והגירה", אך עלעול בתכנית מגלה תכנים שרחוקים מאוד מהשואה. הפאנל המרכזי הוא "פליטות והגירה – אז והיום", ובנוסף יש בתכנית "עדותו של ג'מאל עומר – פליט מסודן" וכן "מופע אמנותי של להקת פליטים מדרום תל אביב".

הרב קריגר מציין לטובה את "יד ושם", שלדבריו עדיין שומר על עצמו מלהידרדר לשיח ההומניסטי שמנסים להביא אותו אליו. "אבל לצערי, גם ביד ושם זה נוגע", טוען הרב קריגר. הרב קריגר סבור כי "לפחות ברובד הפורמלי, הרשמי, בהנהלה של 'יד ושם' הנרטיב הזה לא פגע", הוא אומר, "אבל בדרגי השטח יש בפירוש בעיה".

הוא מזכיר את הדברים שכתב הרב יוני לביא ב"שבת בשבתו" בעקבות השתלמות של מחנכים שהייתה ב"יד ושם". הרב יוני לביא כתב שם כי "מחנכים שחזרו מן ההשתלמות האחרונה שהסתיימה רק לפני שבוע מספרים על קו הסברה המוטה באופן חריף לצד אחד ונותן למסע צביון מסוים וחד-מימדי: מאוד מאוד אוניברסאלי ומעט מאוד יהודי".

הרב יוני לביא סיפר אז על "המרצה המרכזי שעמד לפני מאות המחנכים והגדיר את המטרה כך: 'שואה היתה לא רק ליהודים. היו עוד שואות לפניה לעמים אחרים, והיו עוד הרבה אחריה. המסע הזה צריך להעצים בתוכנו את ההומניזם, הרגישות לזר ולשונה ומלחמה בגזענות ובשנאה (כשעל המסך מוקרנת תמונה של מסתננים מדרום תל-אביב ושל שירה בנקי). אתה נוסע לפולין קודם כל כבן-אדם ורק אחר-כך כיהודי...'".

בעקבות הדברים שכתב, פנה "יד ושם" לרב יוני לביא והדגיש כי מדובר ב"תמונה מוטעית", שכן "יד ושם" מנסה לאזן בין שני הנרטיבים הללו. עם זאת, גם כתב לו אדם שסיפר כי עבד כמדריך ב"יד ושם" במשך ארבע שנים וחצי. "עשרות ומאות קבוצות עברו תחת ידיי", הוא העיד. "מעולם לא נדרשתי להעביר תוכן כלשהו של הרבי מפיאסצ'נה ובטח שלא לדון בשאלות של זהות יהודית. יכול להיות שיש תכנים שכאלה, אי שם, במגירה נשכחת, מעלות אבק, אבל אני לא נתקלתי בהן. מה כן? לימדתי קציני צה"ל שכל אחד יכול להיות רוצח. העברתי סדנאות שבהן נאמר שהעולם היהודי-דתי ההוא חרב לחלוטין ללא זכר".

הרב קריגר מציין שתי סיבות להתפתחות התופעה בעשור האחרון: "קודם כל, אין ספק שמנצלים את זה שדור ניצולי השואה הולך ונעלם, ואלו שעדיין איתנו לא יכולים להקים קול זעקה", הוא מסביר. "בנוסף, השמאל חווה חוויה של פרפורי גסיסה. כחלק מפרפורי גסיסה אלה, הם יורים לכל הכיוונים ומנסים להרוס את כל הנושאים שהם מגדירי זהות.

"זה מזכיר את מה שהקומוניסטים עשו בשנות החמישים במזרח אירופה. באנדרטאות לזכר ההרוגים במחנות, בבורות ובגאיות ההריגה, היה רק רשום 'אזרחים': פולנים, ליטאים, אוקראינים. הרי זה רק מקרה שכל ה'אזרחים' הללו היו יהודים. המעשה של הקומוניסטים כונה דיקטטורי, ואילו היום זה מכונה כחשיבה פתוחה ופלורליסטית – אבל זה בא מאותו המקום".

---

ההתגוששות בין שני הנרטיבים בעיצומה, ואם עד לא מזמן היה נדמה שהנרטיב ההומניסטי הוא בשולי השיח, הרי שהיום הוא מנסה בכל כוחו להיות השליט החזק, אם לא הבלעדי, של ממלכת הוראת השואה. "לצערי, היום נער ונערה וחייל וחיילת הולכים ונחשפים יותר ויותר לנרטיב ההומניסטי", טוען הרב קריגר. "התהליך הזה רק בן עשור, וקשה לראות את כל ההשפעות שלו כי הן רק בראשיתן, אבל ברור שמדובר בתהליך חזק ואינטנסיבי שהשפעותיו הולכות ומחריפות. לא מדובר רק בפליטת פה הזויה של סגן הרמטכ"ל.

"ביום השואה הבינלאומי האחרון, אמר דובר צה"ל כי '11 מיליון איש נרצחו על ידי הנאצים בשואה'. זה אותו טמטום. כששאלו אותי ברדיו אם אני מזדעזע מכך שהוא לא ציין את המילה 'יהודים', אמרתי – אני מזדעזע מזה שהוא הגיע ל-11 מיליון. למיטב ידיעתנו, ניספו בשואה בסביבות השישה מיליון. המספר שהוא נקב בו נובע מלקיחת לאומים אחרים שנהרגו גם הם בתקופת השואה וקשירתם עם הגורל היהודי. אף לא אחד מהם היה מכוון להשמדה שיטתית, ולא חיפשו את אומתו כדי להרגה. ואת הדברים הללו אומר דובר צה"ל! זה אומר שאותם הלכי-רוח בעיתיים כבר מחלחלים באופן חד משמעי".

הנרטיב ההומניסטי היה שזור לכל אורך דברי דו"צ בדברים שאמר אז, ביום השואה הבינלאומי האחרון. לדבריו, הנאצים רצחו אנשים "בגלל שהם היו יהודים, להט"בים, צוענים, מתנגדים פוליטיים, נכים, סלבים... שונים". הרב קריגר מעמיד את דו"צ על טעותו החמורה: "הנאצים לא יצאו לחפש את כל הנכים או ההומואים שבעולם. הם עשו דבר מזעזע כשלעצמו, והשמידו אותם מתוך החברה הגרמנית, כחלק מהרצון החולני ליצור חברה גרמנית טהורת גזע".

הרב קריגר מזכיר את מבצע אותנסיה, מבצע בו חיסלו הנאצים כ-200 אלף גרמנים שסבלו מפגמים גופניים וממחלות שונות כדי לדאוג לטיהור הגזע הארי. דווקא ההשוואה של מבצע זה להריגת היהודים בשואה מראה את ההבדלים הכבירים: "הנאצים רצו להשמיד את הקבוצות הללו בתוך גרמניה, אולם אף אחד מהם לא יצא לטהר את העולם מן הקבוצות הללו. הם לא יצאו לחפש את הנכים בפולין. לעומת זאת, הם יצאו לרחבי העולם כדי לנקות אותו מיהודים. הם היו יכולים להגיע לאי בודד באיי יוון, עם קבוצה שלמה של אנשי אס.אס על אונייה, כדי לחפש משפחה יהודית אחת בלבד שחיה על האי".

הרב קריגר לא מבין כיצד ניתן להשוות את הטוטאליות של רצח היהודים לרצח של כל קבוצה אחרת על ידי הנאצים. מבצע אותנסיה נתקל בהתנגדות ובמחאות מצד קרובי הנרצחים והכנסייה, עד שהובילה את הצורר הנאצי להורות על הפסקת המבצע.

בספרו "תלייניו מרצון של היטלר", טוען החוקר דניאל יונה גולדהגן שהעובדה שהמחאה העממית הגרמנית הצליחה להפסיק את מסע הרציחות של מבצע אותנסיה, מראה על יכולתה של המחאה העממית להביא לשינוי בפעולות המשטר הנאצי. גולדהגן מסיק מכך שהגרמנים לא תפסו את המתת היהודים בשואה בצורה שלילית שעוררה אותם למחות עליה.

"החברה הגרמנית לא אפשרה למשטר להמשיך לבצע את רציחות הקבוצות הללו במבצע אותנסיה, והמשטר הנאצי נאלץ להפסיק. אבל החברה הזו לא התפכחה כשבאו לרצוח יהודים", מסכם הרב קריגר.

---

"הנאצים רצו להשמיד את הקבוצות הללו בתוך גרמניה, אולם אף אחד מהם לא יצא לטהר את העולם מן הקבוצות הללו. הם לא יצאו לחפש את הנכים בפולין. לעומת זאת, הם יצאו לרחבי העולם כדי לנקות אותו מיהודים. הם היו יכולים להגיע לאי בודד באיי יוון, עם קבוצה שלמה של אנשי אס.אס על אונייה, כדי לחפש משפחה יהודית אחת בלבד שחיה על האי"

נראה שהדלק שמניע את השיח של הנרטיב ההומניסטי מיוצר בעולם האקדמי. הרב קריגר טוען שיש בזה הבדל בין חוקרים יהודיים ללא-יהודיים, הבדל שמעלה חיוך-מר על השפתיים: "החוקרים הלא-יהודים דווקא עוסקים בליבת הסיפור השואתי, אולם החוקרים היהודיים עוסקים בנושאי מעטפת כמו שואה וחברה, שהם יכולים לייצר באמצעותם דה-מוסריזציה של העם היהודי היום במדינת ישראל.

"באקדמיה שלנו זה זוועת עולם. אנשים כמו בלטמן ובאואר, שהיו חוקרי שואה דגולים, הפכו להיות אנשי שמאל קיצוני והפכו את עורם. באואר תוקף את המושגים שהוא עצמו הטביע. הוא היה מאלה שטבעו את המושג של 'הסיפור היהודי', והיום הוא טוען שזה סיפור אנושי.

"כולנו תורמים היום בעקיפין להכחשת שואה אקטיבית", קובע הרב קריגר. "גם גופים פורמליים של מדינת ישראל, הגם שלא בכוונה. הם מובילים מסעות לפולין, בלי להשגיח על כך שבתוך המסעות הללו יצרו אג'נדות.

"למשל, יש אג'נדה מאוד בולטת של ניסיון לייצר את הפולנים ככאלה שלא היו אנטישמיים מובהקים אלא חסידי אומות העולם. זה שעמים אירופאים מנסים לעשות זאת כדי להתמודד עם עברם הקשה, זה מובן גם אם איני מקבל זאת. אבל זה שאנחנו הפכנו להיות סכלים שמאמצים אל חיקנו דברים כאלה"?

הרב קריגר מספר שהמכון שהוא עומד בראשותו, "שם עולם", ארגן לפני שנתיים כנס בנושא "הכחשת שואה רכה במדינות מזרח אירופה. "קיבלנו איתות מפקידים מסוימים במשרד החינוך, שאמרו שלא יכירו בכנס הזה אם נדבר על נושאים כאלה ואחרים. ניסיון של פקידים שבאים מצד מאד שמאלי של המפה הפוליטית לשכתב את ההיסטוריה. הם רוצים שנגיד שגם הפולנים סבלו בשואה, שהם היו קורבנות של הסיטואציה".

לדברי הרב קריגר, מי שמעמיד לא פעם את מובילי האג'נדה הזו על טעותם הם דווקא הפולנים עצמם. "החוקרים הפולנים מוציאים מדי פעם ספרים שטופחים על פניהם של 'ההיסטוריונים' הישראלים", הוא מספר. "רק לאחרונה יצאו שני ספרים של חוקרים פולניים שמראים גילויי אנטישמיות בפולין בתקופת השואה – מהסגרת יהודים ועד רצח אקטיבי שלהם בידי הפולנים. זה נכון שהיו גם פה ושם חסידי אומות עולם פולניים, וברור מדוע הפולנים מנסים לפאר אותם באופן קיצוני – אבל איך אנחנו קונים את הלוקש הזה והופכים את הפולנים לשיה תמימה"?

ייתכן שחלק לא מבוטל של אימוץ הנרטיב ההומניסטי נובע מרצון להשאיר את העבר הכואב מרחוק ולהתחיל חיים חדשים עם היבשת האירופית, הספוגה בדם אבותינו. כשהמילקי זול יותר בברלין, קשה להישאר עם הנרטיב היהודי. "לפני שלוש שנים הוצאנו למסע קבוצה של מפורסמים ישראליים בראשות יהורם גאון", מספר הרב קריגר. "אחת מהמשתתפות במסע הייתה הזמרת אפרת גוש. תוך כדי המסע היא סיפרה לי שנסעה בחייה לא מעט פעמים לגרמניה, זאת למרות שהיא ספגה מהסיפור השואתי מסבה וסבתה. גם היא באה מהכיוון של פתיחת דף חדש עם גרמניה.

"היא סיפרה לי שנוצרו לה בגרמניה הרבה ידידים וידידות, ופעם אחרי בילוי משותף אחד מהם הציע ללוות אותה בחזרה לביתה ברכבת. תוך כדי הנסיעה, אותו ידיד, שהיה שיכור, פתח את פיו והחל לשפוך ביטויים אנטשימיים, קללות ונאצות. היא נכנסה להלם.

"אני לא אומר שכל הגרמנים הם כאלה. אבל מי שחושב שהעם היהודי חי בעולם אחר או שהשואה התרחשה במקום אחר, זה חלק מאותו טשטוש לאומי. אנחנו רוצים לקוות שהחברה שסביבנו נהיית טובה יותר, אבל לא משלים את עצמנו שהיא הפכה לגמרי את עורה".

הרב קריגר חושב שככל שניצולי השואה הולכים לעולמם, כך הנרטיב ההומניסטי יילך ויחריף. "לכן זה חשוב וקריטי לעמוד כסכר מול הניסיון של הכחשת השואה הרכה והאנטישמיות", אומר הרב. "לדור השני והשלישי יש כוח עצום היום להיות שליחים באמת של הזיכרון, גם בזמן שהאנשים שחוו את הסיפור עצמו כבר לא יהיו בין החיים. האחריות שלנו היא לא רק לספר את הסיפור, אלא גם לעמוד מול הרוחות שמנסות בצורה מאוד מתוחכמת לשנות את הנרטיב היהודי של השואה".

"אני חושב שחשוב שבמדינת ישראל, אנשים שעוסקים בתחום ההיסטוריה ובעיצוב המדיניות, לא יטמנו את ראשם בחול. אי אפשר להסתפק באמירה שאין נושא שלומדים אותו יותר מאשר נושא השואה. זה נכון, אבל אדרבה – אם יש לזה נוכחות בשיח, יש לזה משמעות אדירה בעיצוב התודעה, ולכן השאלה לאיזה מקום לוקחים את הנושא הזה הופכת הרת-גורל. אם לא נעמוד על המשמר – מדינת היהודים ושרי הממשלה, משרד החינוך וצה"ל – מי יעשה זאת? אם נמשיך לפחד מההתנגחות החברתית ומ'מה יגידו', נהרוס לעצמנו את הנרטיב היהודי".

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם