"הנשק היה אהבת ישראל"

m 4 yachin

רועי אהרוני

 

בגיל 90 ואחרי כל כך הרבה קרבות ומערכות פוליטיות, עזרא יכין (אלנקם) יודע לספר את הסיפור הישראלי בלי להתבלבל לרגע בשום צומת שבה חלקנו מעדיף לגמגם. המילה אהבה עולה בדבריו בערך באותה כמות שבה מוזכרת החשיבות בזיהוי האויב * מבחינתו מדינת ישראל היא התינוק שנולד לפני 69 שנה, יצא מילדות לראשונה בששת הימים, אבל עיקר הסיפור שלו עוד לפנינו

עזרא יכין נושק ל-90, ובכל זאת התקשינו למצוא חלון זמן כדי לקיים את השיחה הזו. הימים הם ימי הקוממיות שבין חג עצמאותנו העתיק לחג עצמאותנו המתחדשת, ויכין, שגם בימות החול הרגילים לא נח בבית, מתרוצץ ברחבי הארץ. "אני מעביר בתקופה הזו בין שלוש לארבע הרצאות מדי יום", הוא מספר. כשאני שואל אותו אם זה לא קשה, הוא עונה: "יותר קשה להישאר בבית".

סיפורו של לוחם הלח"י האמיץ מתחיל בעצם כבר במאורעות תרפ"ט, עת היה תינוק בן שנה וחצי. "החברים הראשונים שלי היו ילדים שהתייתמו מרציחות הערבים", הוא מספר. "מאז שאני תינוק ועד היום אני שומע שערבים רוצחים יהודים. עוד לפני שהייתה מדינה, עוד לפני שהייתה ציונות – ערבים הרגו יהודים, גם אם לא כל הסיפורים התפרסמו. הם לא מפסיקים אלא כשהם נחלשים וחוששים מתגובה, אבל אז הם מתאוששים ושוב רוצחים. זו תישאר בעיה עד שנבין שמדובר באויב שיש להילחם בו".

אצל טיפוסים כמו יכין הטובים והרעים מאוד ברורים והוא בטח לא בגיל שכללי תקינות תקפים לגביו. "מאז שהייתי ילד הוקסמתי מסיפור המכבים שנלחמו ביוונים, ובנעוריי הבנתי שהבריטים הם בדיוק כמו היוונים", אומר יכין. "שלטון זר, ללא זכות לשלוט בארץ, מתעמר ביהודים וגוזר עליהם גזרות קשות – לא מאפשרים לעלות לארץ, גזרות הספר הלבן ועוד. היהודים מרדו ביוונים, מרדו ברומאים – עכשיו הזמן למרוד באנגלים".

יכין סבור שההבדל בין הערבים לבריטים הוא ההבדל שבין צורר לאויב. "הבריטים היו אויב מעצם העובדה שהם שלטון זר", מסביר יכין. "הערבים הם צורר מפני שהם שונאי ישראל שלא רוצים שנחיה בכלל, כמו הנאצים באירופה. נגד היטלר לא יכולנו להילחם, כי זה היה בארצות שלא שייכות לנו, אבל בארצנו?!".

"הגיעו כל הזמן ידיעות שמשמידים יהודים. אמנם התקשורת והפוליטיקאים ניסו כל הזמן להפחית את מה שמתרחש, אבל לא היו יכולים להסתיר זאת לגמרי. בד בבד, שמענו שהמנהיג של ערביי ארץ ישראל, המופתי, חובר להיטלר במלחמת העולם ומסית להשמדת יהודים. כך ראינו שאין שום הבדל בין הערבים לבין הנאצים ביחס כלפינו. זו הייתה דעת הציבור הרחב באותם הימים".

"ההנהגה הפוליטית קראה להם 'ממשלת המנדט' ולאחר גזירות הספר הלבן 'ממשלת הספר הלבן'. עם ממשלת מנדט משלימים, עם ממשלת ספר לבן מתווכחים. אבל אלדד קרא להם 'אויב' ו'שלטון זר'. באויב נלחמים, בשלטון זר מורדים. בהטבעת המונחים חייבת להיות תפיסה ברורה.

"זה כמו שהיום קוראים לערבים 'פלשתינים'. עם פלשתינים משלימים, עם אויב וצורר נלחמים. הגיע הזמן שלאלו שרוצחים אותנו כל יום, ואם לא רוצחים גוזלים, ואם לא גוזלים שורפים יערות – נקרא 'אויב', 'הצורר הערבי' או 'עמלק'. מי שמזנב בנו כדי לרצוח בנו, הוא עמלק. הם מזנבים היום בנחשלות של המנהיגים שלנו ורוצחים כמעט מדי יום".

 

לדעתך, אין בזה שום שינוי במאת השנים האחרונות? אילו היה להם היום כוח, הם היו עושים לנו כפי שעשו במאורעות תרפ"ט?

"צריך בכלל להסביר את זה"? הוא עונה. "זה ברור לכל עין שפקוחה. אני בעין העיוורת שלי רואה דברים שאנשים בעלי שתי עיניים לא רואים".

---

"עשינו לאנגלים את המוות עד שהם יבינו שאסור להם להישאר בארץ" מספר יכין – "הם עשו כל מאמץ להישאר בארץ שהם יכלו – הביאו לכאן מאה אלף אנשי צבא ומשטרה, הציפו את הארץ במחנות צבא, בערים ומסביב לערים. הביאו לארץ את היחידה הקשוחה ביותר באימפריה האנגלית – S.A.S, יחידת הקומנדו הבריטית שפועלת עד היום מאחורי הקווים בסוריה ובעיראק. הביאו אותם מקצות הארץ לטפל בנו.

"אנחנו היינו מעטים במעטים מול הצבא האדיר הזה, והם אחרי כל פעולה של המחתרת היו מתבצרים יותר ויותר. היינו מתבוננים בהם גוררים עוד גדרות תיל ועוד שקי חול כדי למגן את עצמם, ומתלחשים – תראו איך שהם מפחדים מאיתנו".

 

איך קבוצת נערים מצליחה לנצח אימפריה?

"הרוח", עונה יכין. "לא היו לנו כמעט נשקים ולא תנאים להתאמן, אבל הייתה לנו רוח של אהבת ישראל.

"אהבת ישראל של משה רבנו הגיעה לשיאים שקשה לתאר – הוא מוכן כדי להציל את העם מכליה לבקש 'מחני נא מספרך'. כגודל אהבת ישראל שלו, כך שנאתו לאויבי ישראל – נגד המצרי שמכה עברי, המדינים, העמלקים, האמורים. ממנו אני לומד איך להתייחס לאויבים שלנו. 'עשה לך רב'? עשיתי לי את משה רבנו".

 

מה אמרת להורים?

"בהתחלה הייתי מספר כל מיני סיפורים, אבל עם הזמן הם הבינו. התחינות שלהם והניסיונות לשכנע אותי לעזוב – היו נוראיות. הם ידעו שהדרך שלנו צודקת, אבל היה להם קשה שהייתי נתון כל הזמן לסכנת מוות. אבל אי אפשר שכל מי שיש לו הורים שלא יילחם.

"בכל פעם שהייתי יוצא מהבית ויורד במדרגות, הייתי שומע את קולה של אמי מתייפחת ומתפללת – שתלך לשלום ותשוב לשלום, ושהקדוש ברוך הוא יסנוור את עיני אויביך. האמת, תפילתה התקבלה בשמיים. כל כך הרבה פעמים נחלצתי ממוות בצורה מדהימה – הייתי מולם ולא ראו אותי, או שאם ראו אותי, לא הבינו את מעשיי".

יכין מתאר את החיים בלח"י כקשים, וסבור שזו הסיבה שרבים עזבו את המחתרת. "הגבורה לא הייתה בהסתערות על האויב, אלא ביום-יום", טוען יכין. "יש לא מעט אנשים שהצטרפו כי חשבו שזו הרפתקה, אבל כשגילו שמדובר בחיים קשים – הם עזבו. מי ששרד במחתרת הם האנשים בעלי האמונה".

 

---

באתר הלח"י כתוב על יכין כי מרגע שצורף לחטיבה הלוחמת הוא "השתתף בפעולות רבות נגד האנגלים". "פוצצנו את כל מטות המשטרה ומרכזי הבולשת, חיסלנו את רוב הבלשים הבריטים, פרצנו לשדות תעופה צבאיים, העלינו בלהבות 33 מטוסי קרב בלילה אחד. שום דבר לא עזר להם", מתאר יכין בהתרגשות. "האנגלים, עד היום, נשארו איפה שנתנו להם להישאר – עיין ערך גיבלרטר או פוקלנד. זה מראה שהסיבה שהם עזבו את ארץ ישראל היא רק פעילות המחתרת".

לדבריו, חלק גדול מהפעולות לא יצאו לפועל בגלל מלשין שהושתל בשורות הלח"י, שהיה מודיע לאנגלים וגורם לביטול הפעולות ואף למותם של הלוחמים. "תאר לעצמך את דוד ההולך להרוג את גוליית, ובאים אחים שלו ודוחפים לו סכין לגב", אומר יכין. "כך הרגשנו. המלשינים האמינו למנהיגים שהסיתו אותם – הרי קשה להאמין שבן גוריון לא צודק".

 

היה בך כוח אחרי זה לסלוח להם?

"ידענו שהם פועלים מתוך טמטום, מתוך חוסר רגישות, מתוך הסתה. היה להם ברור שהם עושים את הדבר הנכון. משה רבנו הטמין את המצרי בחול, אך לא עשה אותו הדבר לעברי שהכה את העברי. הכרזת האו"ם בכ"ט בנובמבר, טוען יכין, הייתה מאורע עצוב עבורו. "כל העם רקד, וחבריי ואני היינו עצובים", מספר יכין. "חלמנו על עיקרי התחייה של הלח"י, על מלכות בית דוד שתשתרע מנהר פרת ועד נהר מצרים. שוכחים את כל המקומות ששייכים לנו – סיני, יהודה, שומרון, הגליל המערבי, באר שבע, ומעל לכל – ירושלים של מלכות בית דוד, שאליה מעולם לא חדל העם מלהתפלל, לא תהיה חלק מהמדינה, ואתם רוקדים"?

נחמתו היחידה של יכין באותם רגעים הייתה הערבים. "ראינו שהערבים לא מקבלים את התוכנית הזאת", הוא אומר, "וקיווינו שבמהלך המלחמה נוכל לשחרר את המקומות הללו".

מלחמת העצמאות פורצת יום לאחר הכרזת האו"ם, וירושלים "לא רק מתבוססת בדמה, אלא גם נחנקת במצור קשה", לדבריו. "ככל שמתקרב סוף שלטונם של האנגלים בארץ, כך מתגלה יותר פרצופם המרושע. יום אחד האנגלים הציבו שלוש מכוניות תופת במרכזה של ירושלים, ברחוב בן יהודה, וחמישים איש נהרגו. הגעתי למקום ונגלה לעיניי מחזה מחריד. היה קשה לשמוע את נאקת הפצועים ויללת השכולים.

"החלטתי שצריך לתקוף את האנגלים לפני שיעשו עוד מעשה נבלה שכזה. יצאנו והעלנו בלהבות שתי משאיות עם חיילים אנגלים. חבריי פוצצו קרון רכבת עם חיילים אנגלים. טאטאטנו אותם מהארץ במטאטא של אש, כדי שיידעו שאסור להם להמשיך להרוג בנו".

 

---

יכין מספר על קרבות קשים בין הערבים והיהודים בירושלים ובגוש עציון. "הייתי פוגש אנשים ביום אחד, ולמחרת שומע שכולם נהרגו. כזה היה המצב! והערבים חוגגים. כל יהודי שנופל לידיהם חי – לא נשאר בחיים יותר מכמה שניות. ומה שהם היו מעוללים לגופות ההרוגים שלנו! מרטשים אותן, עורפים את הראשים, קוטעים איברים. בכפרים שלהם התנהלה בורסה – מי שיש לו יותר צילומים של איברים כרותים או ראשים ערופים של יהודים, מנפח את הכיסים שלו ונחשב יותר מכובד. וכל הזמן זיהמו את חלל האוויר הצריחות שצרחו מצריחי המסגדים: 'אידבח אל יהוד' – לטבוח ביהודים"!

יכין מספר כי "הפעילות נגד הערבים בירושלים הייתה הכי מסיבית. פעלנו בירושלים יותר מכל ארגון אחר, למרות שהיינו הארגון הקטן ביותר". אחד הקרבות המוכרים ביותר בהם השתתף היה הקרב בדיר יאסין. "הלח"י פנו לאצ"ל והחליטו לאחד כוחות כדי להגיע להישגים שעוד לא הגיעו עד אז", מספר יכין בהרצאותיו את גרסתו לאירוע. "ההחלטה הייתה לכבוש את הכפר דיר יאסין בדרך לירושלים.

"האצ"ל רצו שנשתמש ברמקול כדי להזהיר את תושבי הכפר שאיננו רוצים לפגוע בנשים וילדים. אנחנו התנגדנו – זה יהרוס את כל אלמנט ההפתעה, האלמנט היחיד שנתן לנו הצלחות עד כה. בנוסף, התנגדנו לעשות כאלה חשבונות לאלה שלא ריחמו על נשים ועל ילדים. אבל קיבלנו את זה עלינו.

"בגלל הרמקול הזה, כבר כשהתקרבנו לכפר החלו לפגוע בנו. קיללנו את הרגע שהשתמשנו ברמקול הזה – עוררנו את השטן נגדנו. הם ירו עלינו מהגגות, מהגדרות, מהמרפסות. המון כדורים שורקים מסביב לראשי. אני מנסה לעשות הכל בקפיצות כדי להינצל כמה שיותר מהר מהכדורים. נכנסתי לסמטה וראיתי מולי ערבי עם נשק דרוך. כשאני מנסה לדרוך את הנשק, אני מגלה שהוא מקולקל. בשנייה האחרונה התחמקתי והמפקד שלי הרג אותו. לקחתי מהערבי את הרובה שלו והמשכנו הלאה.

"במהלך הפעולה נתקלנו ברשת נשים ערביות שירו עלינו. מפקד הפעולה, בן ציון כהן, נפצע קשה מכדורים של אישה ערביה. הפעולה הייתה קשה עד שהשתלטנו על הכפר. בזכות זה הערבים לא היו יכולים לשלוח תגבורות לקסטל, דבר שהוביל את הקסטל להישאר בידינו ואפשר לסלול את כביש בורמה – הצלנו את ירושלים מסכנת רעב, ולא זו בלבד – אלא שגם הכרענו את האויב הערבי".

הקרב בדיר יאסין נצרב בתודעה ההיסטורית כ"טבח בדיר יאסין". יכין מסביר זאת כך: "כשהפעולה בדיר יאסין נודעה לערבים, כשהם שמעו שמדובר בגיבורי האצ"ל והלח"י, הם נתקפו בבהלה. המנהיגים שלהם הבטיחו להם שאוטוטו הם הולכים להשמיד את היהודים, ולכן התקשו להסביר להם את המפלה. אז הם החלו להפיץ שמועות, כאילו היהודים עשו טבח נורא בחפים מפשע והתעללו בנשים. אנחנו התעללנו בנשים שלהם?! אבל הם האמינו לשקרים של עצמם, ולכן הייתה בריחה המונית של ערבים ברחבי הארץ.

"מאז, כשערבים שמעו שיהודים מתקרבים, הם נתקפו בהלה. זה לא היה לפני דיר יאסין. אפשר לומר שבעקבות דיר יאסין הוכרעה המלחמה".

גרסתו של יכין לאירועי דיר יאסין זכתה לפני כ-15 שנים לביקורת, כאשר חברת הכנסת נעמי חזן (מרצ) התלוננה בפני שר הביטחון דאז, שאול מופז, על הרצאותיו של יכין. חזן טענה שהיא רואה בגרסתו של יכין "חינוך סובייקטיבי והתעלמות מעובדות שהן חלק מההיסטוריה של עם ישראל, גם אם אינן מסתדרות עם תפיסות עולם מסוימות".

יכין ענה לה אז בתגובה כי: "לחמתי בדיר יאסין בפלוגת לח"י בירושלים. אני מספר לחיילי צה"ל על הקרב שניהלנו שם. איך עברנו מבית לבית. אפילו נשים ירו בנו. נכון שנהרגו נשים וילדים, אבל לא היה מכך מנוס. היינו צריכים להילחם על חיינו, ומעבר לזה לא היה טבח... כנראה שיש במרצ אנשים שהאמת ההיסטורית לא מוצאת חןבעיניהם".

מלשכת שר הביטחון כתבו לחזן בתגובה שצה"ל בודק את הנושא והרצאותיו של יכין הופסקו. אך כעבור זמן קצר צה"ל הזמין אותו לחזור ולהרצות, דבר שהוא עושה ברצף מאז ועד היום. כיום הוא חייל המילואים המבוגר ביותר בצה"ל.

"חברת הכנסת חזן טענה שידוע שהיה טבח ואיך אני מספר שלא היה", אומר יכין. "אבל בצבא ביררו את העובדות ומסתבר שהגרסה שלי היא הגרסה הצודקת, ולכן החזירו אותי להרצות".

 

זה מכעיס אותך שעדיין טוענים שביצעתם טבח בדיר יאסין?

"לא", עונה יכין. "טוב שהערבים יחשבו שהיה טבח בדיר יאסין, זה לא מזיק לנו. אנחנו מחפשים דרכים להרתיע אותם, אז לפחות שהסיפורים האלה קצת יעשו את העבודה".

---

 

יכין השתתף בקרבות רבים, אך נראה שהכל מתגמד אצלו למול הקרב לשחרור העיר העתיקה. "ברגע שהאנגלים פינו את מגרש הרוסים, ידענו שהדרך פתוחה לכיבוש העיר העתיקה", הוא משחזר בהרצאותיו. "פנינו לארגונים אחרים לאחד כוחות, אבל לצערנו הם לא הסכימו לבוא איתנו. ידענו שלבד לא נצליח במשימה הזו, אך גם לא יכולנו לוותר – ירושלים מחכה לנו אלפיים שנה. אמרנו לעצמנו שנכבוש מה שנכבוש, העיקר שנקדם את עם ישראל לפאתי מזרח".

יכין מספר שהקרב באותו לילה היה קשה והם ספגו אבדות. עם זאת, במהלך הקרב, צעקו לו: "אלנקם, תודיע לחבר'ה שלך שם. אתמול בן גוריון הכריז בתל אביב על הקמת המדינה, קמה מדינת ישראל". "אני שמח לשמע הבשורה", מעיד יכין, "אך מעבר לחלון אני רואה את חומת ירושלים בהישג יד, כשאנחנו רק קומץ לוחמים תשושים וללא תחמושת".

m yachin

 

כעבור חודשיים, הוא מספר, מתקבלת הסכמה לפעולה משותפת של ההגנה, האצ"ל והלח"י – לעלות בכוחות משותפים לעיר העתיקה. "קשה לתאר את ההתרגשות שאחזה בנו", הוא מעיד. "בדמיון שלי אני חושב על המכבים שעלו לירושלים, טיהרו אותה וזכו לתהילת עולמים. עכשיו תורנו".

בשעות הצהריים הם מקבלים תדרוך ונשק, ומפקד הלח"י משמיע להם את פקודת היום, בה הוא אומר כי "הלילה אנחנו הולכים לגאול את בירת דוד מלכנו".

יכין וחבריו לנשק התקרבו לחזית וחיכו לקבל פקודת הסתערות. "היה לילה חשוך, אבל ראינו את האויב מפגיז את ירושלים", משחזר יכין. "למרות שכבר עברה השעה 23:00, בה הייתה אמורה להתחיל הפעולה, לא קיבלנו פקודה. לפתע פגז אחד חדר מתחת לקסדה שלי. כל הגוף ספג רסיסים, הראש נפצע קשה והתעוורתי בעין ימין. כשפינו אותי למקום בו הגישו לי עזרה ראשונה, שאל אותי השוכב לשמאלי איך אני מרגיש, ואני עניתי – עזוב את זה, למה לא פורצים לעיר העתיקה?

"לא הספקתי לשמוע את התשובה שלו, כי נשמעה התפוצצות אדירה שהרעידה את כל הסביבה, ומיד לאחריה קריאות "החומה נפרצה". כששמעתי את שתי המילים הללו, אמרתי – מה הפציעה שלי לעומת שתי המילים הללו. זו חומה שעמדה בין עם ישראל לבין ירושלים, בינינו לבין הר האלוקים. עם ישראל חוזר"!

 

אולם כשהגיע יכין לבית החולים, ולאחר ניתוחים ארוכים ללא הרדמה, שמע מהאחות שברגע האחרון החליטה הממשלה להכריז על הפסקת-אש, והעיר העתיקה נשארה בידי הערבים.

"מבחינה גופנית התאוששתי, הראש שלי החלים פחות או יותר. אבל הלב? לראות את הערבים גודשים את בתי הכנסת שלנו בעיר העתיקה והממשלה לא עושה דבר חוץ מלשלוח מחאה לאו"ם, כאילו שלאו"ם אכפת.

"למה הפסקת-אש כשיש שבויים שלנו בידיהם"? זועק יכין היום. "אותה טעות הייתה כשעשינו הפסקת אש כשגלעד שליט היה בידיהם, אותו הדבר עם משפחות גולדין ושאול. היינו צריכים להגיד להם – קודם תשחררו אותם, אחר כך נדבר על הפסקת-אש. הרי הם מבקשים הפסקת-אש כשהם רואים שהם הולכים לאבד את הלחימה, אז למה לא לדרוש מהם אז את החזרת השבויים"?

 

אתה לא יכול להבין את המניעים של ההנהגה המדינית בהפסקת האש במלחמת העצמאות?

"אתה יכול להבין את המניעים של המתיוונים ללכת עם היוונים? ההיסטוריה שלנו היא כזו. כאלה הם הפוליטיקאים, לא חשים את צרכי העם, את הדופק של עם ישראל, את הדם שנשפך. אם הם באמת היו מוטרדים מהדם שנשפך, לא היה נשאר שריד מאויבינו בארץ. אבל הם רק יודעים לשלוח תנחומים, בזה הם מומחים".

יכין לא מסיים את הרצאותיו במלחמת העצמאות, אף על פי שהפרק בשירותו הקרבי הסתיים אז. הוא ממשיך למלחמת ששת הימים, כי היא מבחינתו הסיום האמיתי של המלחמה שהחל אי אז בתש"ח: "במשך 19 שנים הייתה לנו מדינונת בצורת סימן שאלה וגם במצב של סימן שאלה, והערבים ניצלו את זה יום יום. כעבור תשע עשרה שנים, באה מלחמת ששת הימים והבשורה – יהודה, שומרון, סיני, ירושלים שוחררה – הר הבית בידינו"!

עם זאת, יכין לא חוסך את שבטו מכך שלא השכלנו לנצל את הנצחון האדיר של ששת הימים: "לא הייתה לנו אז מנהיגות בשיעור קומתו של יאיר שטרן, בשיעור קומתם של המכבים", הוא טוען. "המכבים ברגע שהר הבית היה בידיהם, קודם כל החלו לטהר אותו. הרבנים הגדולים שלנו אומרים שאסור לעלות להר הבית. לפחות תגידו שגם לגויים אסור לעלות עד שתסתדר העלייה המחודשת להר הקודש.

"עד מלחמת ששת הימים, כל העולם כולו ציפה שנבנה את בית המקדש – רק היהודים לא. הערבים רעדו מפחד, עד שדיין הרגיע אותם, אמר להם 'תישארו', נתן להם את המפתחות של הר הבית, ולא הייתה שום מחאה מצד המנהיגים הרוחניים שלנו.

"דם יהודי נשפך כל הזמן, ולא שמעתי את ההנהגה הרוחנית קמה בזעקה – תפסיקו את זה. ההנהגה הרוחנית צריכה להוביל את המאבק נגד שפיכת דם עם ישראל, עמו של הקדוש ברוך הוא. מדברים על המן ובניו, ונותנים להם לעשות בנו היום דברים שהמן לא עשה בנו. אין לנו מרדכי כזה שיזעזע את המדינה מכך שעדיין רוצחים יהודים מתוך שנאת ישראל, ואנחנו מנהלים איתם משא ומתן?

"זה מזעזע שבמקום להחריב את עזה, החריבו לנו את גוש קטיף. ניתנה לנו ברכה עד סיני – גילויי נפט ודיונות פורחות – והורסים הכל? להרוס בתי כנסת ובתי קברות בשביל למצוא חן בעיני קרטר, שהתברר שהיה שונא ישראל?

 

אבל את זה עשה בגין, שהיה מפקד האצ"ל.

"בהיסטוריה שלנו היו גיבורים גדולים הופכים את עורם"

"יש שני סוגים של יהודים: יהודים שרוצים להימלט מהפוגרומים ולעלות לארץ כדי להקים מדינה ככל הגויים ויש יהודים שרוצים לעלות לארץ כי זו ארצנו. אלו ואלו הלכו יחד כל זמן שמטרת העלייה לארץ הייתה משותפת. כששחררנו את חבלי ארצנו בששת הימים, התברר הפער התהומי בין שתי הקבוצות, בין קבוצה שחושבת שאנחנו צריכים להיות בכל רחבי ארצנו ובין קבוצה שחושבת שכבשנו שטחים לא לנו שאנו צריכים לוותר עליהם. כאן התחיל הקרע הגדול שממשיך עד ימינו.

"העניין הוא שלא אנו קובעים את גורלנו, לא השמאל ולא הימין. כל ילד ערבי יודע מה קורה בפוליטיקה שלנו, והפוליטיקאים לא יודעים. ארץ ישראל היא בית הקברות הגדול ביותר בעולם לתוכניות שלום, וימשיכו לקבור פה תכניות שלום עד שנאלץ להחליט: ארץ ישראל השלמה בלי ערבים או ערבים בלי ארץ ישראל".

---

כשאני מספר ליכין על המגישה בגל"צ שהשוותה באחרונה בין לוחמי המחתרות למחבלים הערביים, הוא מכיר את ההתבטאות ההזויה, אך מסרב להתרגש. "הם לא יודעים כלום, כי המנהיגים שלנו מסבירים להם שזו לא ארצנו.

"צריך גם להבין את ההבדל בין המניע של הערבים לבין המחתרות. מה היה המניע של המחתרות? אהבת ישראל. מה המניע של המחבלים? שנאת ישראל. שום דבר אחר. בעומק, שנאת ישראל היא שנאת האנושות כולה. היטלר התחיל נגד היהודים וגמר נגד האנושות כולה. גם הערבים התחילו בנו והגיעו לטרור כנגד האנושות. היות שאנחנו עומדים בחזית האנושות יותר מכל עם אחר, אז שונאי האנושות שונאים אותנו יותר מכל עם אחר".

 

הביקורת הקשה שיש לך על ההנהגה הפוליטית ועל הדרך בה מובלת הספינה הציונית, מעמעמת את שמחת חג העצמאות?

"לא", הוא עונה בהחלטיות. "יום העצמאות הוא היום שבו נולד הפג, שבמלחמת ששת הימים יצא מהאינקובטור. לראות את הפג הזה מתפתח בתוך האינקובטור היה מחזה יפה, וגם לראות אותו יוצא מהאינקובטור".

 

אתה אופטימי לגבי עתידה של מדינת ישראל?

"מאוד. אני רואה שאהבת ישראל הולכת וגוברת, עד שהיא תפרוץ כמו לבה רותחת מלוע הר געש ותעשה את כל מה שצריך לעשות".

צילופ: מרק ניומן, לע"מ

 

atarMbaolam

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
"אנחנו פצועים"

  השבת מעלים את נפגעי...

תפסיקו לשחק בנוער

  מאמר מאת יו"ר נוער...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם