הכירו את החצוף

8 Mark Twain Cigar

ארנון סגל

 

יש קללות שבלעדיהן אי אפשר להבין את עצמת הברכה * בספר מבריק ומכעיס יצר העיתונאי האמריקני המחוצף והמוכשר מארק טוויין תיעוד מפעים של ארץ ישראל, ממש רגע לפני שבניה החלו לחזור אליה ולשנות את פניה לבלי הכר * במסע ציני שערך לכל אורכה של הארץ המובטחת יצר טוויין תיאור מפעים לדמותה של הקללה במלוא עצמתה, ממש רגע לפני תומה * לתפארת מדינת ישראל

 

מאה שנים בדיוק לפני מלחמת ששת הימים, בראשית יוני 1867, כ"ט באייר תרכ"ז אם להשתמש בתאריכים עבריים, יצא מארק טוויין למסעו הארוך מניו יורק לארץ הקודש. מחירו של התענוג היה 1,250 דולרים • זה היה מסע תיירות מאורגן ראשון של אמריקנים אל מעבר לאוקיינוס, וההפלגה של ספינת 'קווייקר סיטי' עוררה בשל כך רעש רב בארצות הברית השבורה אחרי מלחמת האזרחים • אולם טוויין (1835-1910), ששמו האמתי היה סמואל לנגהורן קלמנס, היה ההפך הגמור מדמות הצליין האמריקני הנרגש מביקור בארץ המובטחת. הוא היה עיתונאי אמריקני נשכני וציניקן גדול, בן 31 בסך הכול בעת שיצא למסע וכבר דמות מפורסמת באמריקה. מחבר 'תום סויר', 'בן המלך והעני' ו'האקלברי פין' הידועים, שלח במהלך מסעו מזרחה שישים טורים למערכת עיתונו 'דיילי אלטה קליפורניה', ובהם הלעיג וגיחך את התלהבותם של חבריו למסע, נוצרים אדוקים, מארץ ישראל הנטושה והזנוחה של אמצע המאה ה-19. מצדו כתב עליה: "מכל הארצות הנודעות בנופן המכוער, חושבני שזו ראויה לכתר האליפות" • הטורים – שסיקרו את כלל המסע שהקיף גם חלק מבירות אירופה ואת צפון אפריקה, כמו גם את לבנון, סוריה ועבר הירדן המזרחי – קובצו שנתיים מאוחר יותר לספר בשם "תמימים בחו"ל". מתוכם תורגמו לעברית הפרקים המתייחסים לביקורו בארץ ישראל כספר בפני עצמו שכונה בשם הלועג "מסע תענוגות לארץ הקודש". זה היה כינוי שהעניק טוויין עצמו ככותרת משנה לספרו המקורי: "מסע תענוגות בארץ הקודש – סיור צליינים חדש". השם הזה עורר עליו זעם של רבים באמריקה בעת פרסומו. הם ראו בו חילול הקודש בשל היותו פרודיה על יצירה נוצרית פופולרית באותה עת, "סיור צליינים", שנכתבה במאה ה-17 ושימשה ספר חובה לנוסעים לארץ הקודש. מיותר לומר שבספר המקורי הארץ תוארה בקווים אידיאליים, זבת חלב ודבש • בסגנון עוקצני, בוטה ואפילו מרושע, טוויין הרבה לצטט בטוריו גם את תיאוריו הוורודים של "מדריך הטיולים לארץ ישראל וסוריה" שבו החזיק בנוגע למקומות שאליהם הגיע, ולעומת זאת הוסיף את מה שראו עיניו במציאות: ארץ עזובה, מדוכאת, ענייה ופרימיטיבית • הוא מלגלג בלי סוף על תיאורי ספרי המסעות שקדמו לו, שהכינו את הנוסעים האירופים או האמריקנים לנופים חלומיים ולחוויה רוחנית שאין דומה לה • ארץ ישראל שטוויין פגש הייתה ריקה מתושבים ושוממת לגמרי. רק בהזדמנות אחת, בדרכו ממורדות התבור לנצרת, הוא מדווח על פקק תנועה של שיירות חמורים וגמלים שבו נתקע כשעתיים, וגם שם אין למצוא מילים חיוביות על הארץ ואוכלוסייתה. עיקר פרנסת תושבי הארץ ב-1867, אם להאמין לטוויין, הייתה על קיבוץ נדבות מהנוסעים העשירים • "הבוקר", מתאר אותם טוויין בלי רחמים, "בשעת הארוחה, ישב קהל החלכאים המצוי באורך רוח מחוץ למעגל של המחנה, והמתין לפירורי מזון שבכוח החמלה להעניק להם בסבלם... כל הנשים והטף נראו יגעים, מדוכדכים ומזי רעב. הם הזכירו לי את האינדיאנים. לאנשים אלה שמסביב לנו היו תכונות נוספות שאותן מניתי באדום העור (=אינדיאני) הנאצל: הם היו רוחשי כינים והבוץ הגליד עליהם עד שהפך לקליפה" • "מכל המקומות, נראה שנוף ארץ ישראל הוא המדכא והקודר ביותר. הגבעות שוממות, העמקים הם מדבר מכוער וצחיח, כל תרשים נוף כאן הוא גס וצורמני", כתב בסיכום הספר. וזאת הגרסה הממותנת. במכתבו המקורי, שנשלח מירושלים בסוף קיץ 1867, כתב: "אני חושב שהשמש הייתה מדלגת על ארץ ישראל, לו הייתה יכולת הבחירה בידה" •

Migdal

 

"מקום שמתאים למכשפה"

 

חלילי הרועים שהפעימו את לבם של עולי הרגל הנוצרים זכו גם הם להתייחסותו הלעגנית: "רועי העדר נראו ממש כדמותם וכצלמם של יוסף ואחיו – אין לי שום ספק בכך. דומני שבחורים אלה מוכנים למכור את אחיהם הקטנים, אם רק תזדמן להם שעת הכושר לכך. מנהגיהם, הרגליהם, לבושם, משלח ידם והמוסר הרופף שלהם הם כשל הדור הקדמוני. אמש התקיפו את מחננו, ואין לבי רוחש להם טובה" • על שפת הכנרת מצא טווין רק עץ תאנה בודד וזקן לשבת בצלו. חמתו של טוויין בערה במיוחד בשל הנוהג הרווח של צליינים שגדלו לצד נהרות ענק כדוגמת המיסיסיפי והמיזורי לְזכות כל טפטוף מים מבין הסלעים בתואר הכבוד "מעיין" • באותו אופן לא מחמיא מתאר טוויין גם את 'מגדלא', המושבה מגדל של היום: "אוסף קטן של בקתות הבוץ, מהמזוהמות והמסריחות שראיתי בארץ ישראל, השורצות עכברים, נשים מקועקעות וילדים חולי עיניים. מגדלא הוא מקום עלוב. כפר סורי במלוא מובן המילה, ופירוש הדבר שהוא מכוער, מצופף, מזוהם, בלתי נוח ונאלח. כל הבתים עשויים מתכונת שרירותית אחת – בתבניתו המכוערת של ארגז. נקישת פרסות הסוסים העירה את האוכלוסייה המטופשת, וכולם יצאו בהמוניהם. זקנים וזקנות, נערים ונערות, סומים, מטורפים, נכים – כולם לבושים בלואים מזוהמים, וכולם קבצנים מתרפסים מעצם טבעם וחינוכם" • ממגדלא המשיכו טוויין וחבורתו לטבריה, "עוד עיר מנוולת של בקתות חומר". "הדרך להתבונן באנשי טבריה – היא מרחוק", לא מפסיק טוויין לעקוץ. "הללו הם יהודים, ערבים וכושים – כולם מכוערים ביותר. הסחי והעוני הם גאוותה של טבריה" • את מה שנהגו עולי הרגל הנוצרים לפניו לתאר כ"גן עדן", טוויין מקפיד להשמיץ. על מי הכנרת, למשל הוא כותב ש"בלתי הוגן לכנותם כחולים". על הגליל: "המדבריות הללו ריקים מאדם, תלים דהויים אלה של שממה... טול אותו תל חרבות, כפר נחום; טול את טבריה, כפר אווילי המתנמנם בצל ששת דקליו האבלים... טול אגם חד-גוני, קודר ונטול מפרש זה, הנח בתוך טבעת גבעות צהובות וגדות נמוכות ותלולות. כל הדברים האלה – אם אינם מהווים חומר מצוין לשיר ערש מרדים, הרי לא ייתכן שיר ערש בעולם" • ירושלים מתוארת באופן קשה אפילו יותר: "מצורעים, נכים, סומים ומטורפים מסתערים עליך מכל עבר, ומסתבר שאינם יודעים אלא מילה אחת בשפה אחת – 'בקשיש' (שוחד, נדבה) נצחי. למראה המוני בעלי המומים והחולים המתקהלים במקומות הקדושים וחוסמים את השערים, עשוי אדם לחשוב שימי קדם חזרו. ירושלים עיר קודרת, שוממה וחסרת חיים" • את ארץ ישראל כולה כינה טוויין 'ארץ הבכא' • על עמק החולה כתב: "השעה שבע בבוקר ומאחר שאנו נמצאים בחיק הטבע צריך היה העשב לנצנץ בטל, הפרחים להפיץ ריחם והציפורים לזמר בעצים. אך למרבה הצער אין כאן לא טל, ולא פרחים, לא ציפורים ולא עצים. ישנה בקעה ואגם ללא צל, ומעבר להם הרים חשופים" • רכוב על סוס צולע, עיוור ונטול שיניים בשם בעלבק, חצה טוויין את אזור הבניאס, והגיע מותש אל נחל הדן. "שלולית זו היא מקור חשוב של הירדן", רשם ביומנו בלגלוג, והוסיף בציניות הרגילה: "למרות הכתוב במדריכים, היופי הלא ייאמן של המקום אין בו כדי לערער את שיווי משקלו של אדם מאוזן בנפשו". וגם: "הלילה הוא הזמן היפה לראות את הגליל. תחת שמי הכוכבים המאירים נקייה הכנרת מכל כיעור" • ביומנו כתב בסיכום אחד מימי המסע: "האנשים במחוזות האלה בימי התנ"ך היו בדיוק אותם אנשים כבימינו, נבערים, שטופים באמונות הבל, מזוהמים, ריקים, אנשי חמס" • מהצפון המשיכה החבורה דרך ג'נין ושכם לירושלים, לרמלה וליפו • טוויין עבר במסעו גם בעין דור המקראית, סמוך לעין חרוד של היום. את מקום בעלת האוב מספר שמואל מסכם טוויין במשפט: "עין דור, מקום שמתאים למכשפה. גללי גמלים על הגגות או דבוקים על קירות הבתים לייבוש" • בירושלים לן העיתונאי והסופר האמריקני במלון 'מדיטרניאן' (=הים התיכון) היוקרתי בניהולו של היהודי המומר משה הורנשטיין, שבאותן שנים רחוקות שכן בבית ויטנברג שברובע המוסלמי – אותו בית ברחוב הגיא שדירה בו נרכשה לימים בידי אריאל שרון ושבו התגורר הרב נחמיה לביא הי"ד • טוויין, אגב, שהה במקום שני לילות בלבד • מה שמתאר טוויין כחדר במלון שנועד למנוחת האורחים שייך כיום למשפחת שרון, ומשמש בפועל כחדר לימוד של ישיבת עטרת כוהנים • "ההיגיון שבצדיקות", טוויין לא מרפה מהציניות גם בשלהי הביקור בארץ הקדושה, "מצווה עליי לספר את השקר הנעים והמקובל, שבלא חמדה נאלצתי להינתק מעל כל מקום נודע בארץ ישראל. זאת מספרים כולם, אולם יורשה לי להעיר שאני מטיל ספק בדיבורו של כל המספר זאת" • משעלה על האנייה כתב טוויין: "מסע עולי הרגל הארוך בא אל סופו, ומשום מה רווח לנו. לא היה אכפת לנו כעת לאן הספינה הולכת, ובלבד שתרחק מהר ככל האפשר מתחום הראייה של היבשה" •

5017100572494490490no

[מגדל] : "אוסף קטן של בקתות הבוץ, מהמזוהמות והמסריחות שראיתי בארץ ישראל, השורצות עכברים, נשים מקועקעות וילדים חולי עיניים. מגדלא הוא מקום עלוב". מעניין מה היה כותב טוויין על המושבה מגדל היום.

 

עבד אצל הרצל

 

בניגוד למה שאפשר להניח מ'מסע תענוגות לארץ הקודש', טוויין לא שנא יהודים. ממש להפך. הוא היה מגדולי תומכיהם. שנים אחרי סיורו בארץ, בין 1897 ל-1899 שהה עם משפחתו בווינה ופרסם מאמרים בעיתון 'נויה פרייה פרסה', שעורכו היה לא אחר מבנימין זאב הרצל. הוא כה נחשד באהדה ליהודים עד שגורמים אנטישמיים בעיר שלא אהבו את החיבה המופגנת הזו האשימו את טוויין שהוא יהודי מסתווה • כי יותר משהלעג של טוויין, שאפיין את כל ביקורו בארץ הנבחרת, מעיד על יחסו ליהדות, הוא תגובה מתבקשת של סופר אמריקני ישר לניסיון של הממסד הנוצרי של זמנו לייפות את המציאות העגומה שבה הייתה נתונה ארץ התנ"ך בימים הרחוקים ההם, רגע לפני פרוץ שיבת ציון המודרנית. בארץ חיו באותן שנים פחות מחצי מיליון תושבים, וכ-15 אלף בלבד מתוכם יהודים • "העמקים הם מדבריות מכוערים המעוטרים בשוליהם בצמחייה דלה שפניה כמו אומרות יגון וייאוש", כתב. "ים המוות וים הגליל נמים את שנתם בלב מרחב גדול של גבעות ומישורים שבו מבטך אינו פוגש שום גוון מלבב, שום עצם מרהיב, שום מראה ענוג חולם בערפילי, ארגמן או מנומר בצללי עננים. זוהי ארץ משמימה, חסרת תקווה, שבורת לב. ארץ ישראל יושבת עטויה שק ואפר. רובצת עליה קללה שייבשה את שדותיה ודיכאה את אונה. לירושלים הנודעת עצמה, השם המפואר בתולדות האנושות, אבדה כל גדולתה עתיקת היומין והיא הפכה לכפר אביונים. המקדש המופלא שהיה גאוות ישראל ותפארתה איננו עוד, וחצי הסהר העות'מאני מתנוסס מעל למקום. ארץ ישראל שוממה ומכוערת" • וגם זה: "אין בנמצא נוף המתיש כל כך את העין כמו זה הגובל במבואות ירושלים. אדם קל רגליים יכול לצאת מחומות ירושלים ולהקיף את העיר הקפה מלאה בשעה אחת. לעיר יש מראה מוזר. בשלל כיפותיה הקטנות היא דומה לדלת בית סוהר. כדי לשחזר רחוב ירושלמי לא יהיה עלינו אלא להעמיד על ראשו לול תרנגולות קטן ולתלות אותו לפני כל חלון בסמטת בתים אמריקנית. הרחובות מרוצפים ריצוף אבן גס, גרוע, והם מפותלים די הצורך לשוות לכל אחד מהם חזות של מבוי סתום אחר מבוי סתום" • בארץ הקודש של היום, בואו נזכור, מתגוררים שישה מיליון וחצי יהודים, יותר מפי 400 ממספר היהודים דאז בארץ. בין הירדן לים מתגוררים יותר מ-11 מיליון בני אדם, ועל אף כל הבעיות הם ועריהם אינם דומים כלל לתיאור המדכדך של טוויין מ-1867. את ירושלים כבר אי אפשר להקיף בשעה קלה אפילו לא באמצעות מכונית • אין כאן בקתות בוץ, לא ילדים דלוקי עיניים ועל אף הגידול הבלתי נתפס באוכלוסייה של הארץ, אין כאן עוד רעב ללחם ולא מחסור במים • סרה הקללה

2880px-Dover tverya17

 

[ירושלים] "עיר קודרת, שוממה וחסרת חיים"

 

 

Hula panorama south

 

[עמק החולה] "למרבה הצער אין כאן לא טל, ולא פרחים, לא ציפורים ולא עצים. ישנה בקעה ואגם ללא צל, ומעבר להם הרים חשופים". מעצמת חקלאות הנשירים העולמית בעמק החולה של היום.

צילום: אסף.צ מויקיפדיה, Ram.ciscnbcrg, פייסבוק וצילומי מסך, Nizza Rachmani, אדם אמוראי 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
עם ישראל קום וחיה

  הרב יוסף קלנר במאמר...

החרם השקט

  הטור האישי של אבינועם...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם