איך יוצאים מהרווקות?

m 11 singels

 

עוד לא מצאתם את שאהבה נפשכם, ומונה הדייטים שלכם במצב לא נוח לחשיפה - האם להתפשר או לחפש אהבת חיים? האם ללכת לטיפול או להניח קצת לתהליך? לעבור דירה? למצוא תחביב? אז תזכרו שלפחות אנחנו חתמנו לכם שגם לתהליך שלכם יש סוף. סוף טוב. התחלה טובה בעצם ן הנה כמה נשואים מאוחרים שמספרים על המסע שלהם 

 

נדב גדליה

 

אחרי כל הקרנה של סרטי 'רווק עם אלוקים' שואלים אותי מה הפתרון לבעיית הרווקות במגזר הדתי.לפעמים אני מתמלא אומץ קל ומשיב את התשובה המורכבת יותר; אין בעיית רווקות במגזר הדתי.באמת שאין. יש בעיות אחרות שגורמות לרווקות להתהוות ולאחוז בקרנות חיינו.

סטטיסטית, לוגית, למצוא שידוך זה הדבר הקל ביותר בעולם כה מקוטלג.לכאורה היה צריך פשוט לשלוף סיר, מכסה ולחבר ביניהם. אז איך בדיוק הרווקות הפכה ל'בעיה'?מה תוקע את העסק? והאם התדמית המתפוררת של מוסד הנישואין היא זו שגורמת לתת המודע של הרווקים והרווקות להתרחק עד כמה שאפשר מסאגת החתונה-נישואין-משפחה?

לצורך העניין, בררנו דווקא את אלו שלא נכנעו. חבר'ה מבוגרים יחסית שרקדו בביצת הרווקות שנים ארוכות וזכו לטעום משני העולמות; רווקות וישועת הנישואין.וניסינו לברר איתם איך, למען השם, משהו שהיה סבוך אצלם במשך שנים ארוכות - השתחרר, כך לפתע בדרך פלא.

מוכרח להיות כאן סוד כלשהו. אבל כמו כל דבר מתברר שאין באמת רק סוד אחד, ובסוף בסוף לכל אחד יש את הסוד שלו.

יש אהבה בעולם

כדי לרדת לעומקם של דברים אנו פוגשים תחילה את שלום (שם שאול) (42), נשוי ובעל משפחה, שמצא את בת זוגו כשהיה בן 33. איך התרחש הנס פתאום? שלום מסביר לנו. "אני לא חושב שקרה לי משהו מיוחד", הוא אומר, "מה שכן - התהליך היה הפוך בדיוק ממה שכולם אמרו לי שיהיה. כל הזמן מדברים על להתמקד, לעשות מודלים בראש של 'מי המיועדת שמתאים לי להתחתן אִתה'. בשלב מסוים החלטתי לנסות ללכת הפוך - הורדתי קטגוריות, הפסקתי להתמקד במודל שבראש והתחלתי להוריד קבעונות שחשבתי שהם 'חובה' שיהיו בבת זוגתי, דברים כמו מה אשתי תהיה או מה היא בטוח לא תהיה (מורה למשל)".

איך זה להיות במסע הזה כשאינך יודע מתי הוא יסתיים, אם בכלל?

"אבא של חבר אמר לי באיזה שבוע מייאש מבחינת הדייטים שאסור לוותר, חייבים לחכות ל'אהבת חיים', זה ישב לי על הלב כי כולם מדברים על 'להתפשר'. אני חושב שזה משפט שהחזיק אותי וגרם לי להמשיך לנסות למצוא את המתאימה ולא לוותר. חבר נשוי קרוב היה אומר לי כל הזמן: 'אתה תראה, בעוד כמה שנים אני ואתה יושבים על ספסל בגן משחקים. אין הבדל בינינו - הילדים שלך הילדים שלי משחקים יחד. הכול עניין של פרספקטיבה, והיא משתנה כל הזמן'. שניהם כל כך צדקו.

"יש הרבה האשמות נגד רווקים על זה שהם לא מתפשרים, ובעיניי העניין הוא לא 'להתפשר' אלא לפתח את עצמך מבפנים ולגדול בינתיים בזמן שעובר, לעשות דברים שפותחים את הראש ואת הלב, כמו חוגים, שיעורים, פיתוח תחביבים, ביצוע שינויים בחיים. אני למשל עזבתי את ירושלים, הלכתי לשיעורים, אלו דברים שמרעננים את נקודת המבט על החיים, מוציאים מהקיבעון, שהוא בעיניי מה שתוקע אותנו, ובמקביל התאמצתי למצוא את האחת. כשהייתי מיואש הלכתי פעם לרב יהושע שפירא, ראש ישיבת רמת גן, ושאלתי: 'הרב, מה אני עושה?' ודווקא הוא, כאיש חינוך שציפיתי שירד עליי ויאשים אותי, אמר לי: 'נכון, זה קשה וזה בסדר שזה קשה'. זה מאוד שימח אותי ועודד אותי להמשיך ופשוט להתאמץ". 

"ויש לי גם מילה להורים לרווקים: אל תשפטו אותם. קשה להם גם ככה. הבדידות היא עונש וכלא. כשהם באים הביתה - פרשו לקראתם שטיח אדום. מלאו את המקרר במאכלים האהובים עליהם. הם צריכים מקום חם ואוהב נקי מביקורת. מקום להיטען בכוחות".

עד כמה אתה יכול לומר שעשית את המקסימום מבחינת החיפוש?

"אין דבר כזה 'ניסיתי הכול'. בוא נאמר שלא הייתה לי תקופת יובש. תמיד היו הצעות, ב"ה. מצד שני לא העזתי לחפש באינטרנט בגלל בעיות של חוסר ביטחון. אינטרנט עושה עבודה, אבל הרגשתי שיש לי מגרעות בולטות, ואלו דברים שברשת נתנו לי נקודת פתיחה לא טובה עוד לפני שדיברתי בכלל".

ניסית להתייעץ עם איש מקצוע ולטפל נניח בביטחון או בדברים אחרים שאולי הם שתקעו אותך?

"בשלב כלשהו חברים אמרו לי ללכת לטיפול והחלטתי לתת לזה צ'אנס. הלכתי לשלושה טיפולים אבל הם לא נתנו לי כלום", מספר שלום וממהר להוסיף: "אבל זה לא אומר שלאחרים זה לא ייתן. מבחינה רגשית אני נמצא במקום גבוה מאוד - לומר לי שמה שאני מחפש בבחורה זה השתקפות ההורים שלי, כמו שהמטפל אמר? נו, זה לא חידש לי משהו, אבל אני מכיר מישהי שעבדה קשה לצאת מהקיבעון של עצמה, הלכה לטיפול פסיכולוגי, עשתה שינוי תזונתי, אימון - והתחתנה בסוף. זה חשוב מאוד, יועצים, אבל חייבים להתאים את כיוון ואופי הטיפול לאדם הספציפי".

עם כמה בנות יצאת?

"לא ספרתי עם כמה יצאתי, אבל המון. הייתי בייאוש מסוים והלכתי על הכול. בשלב מסוים החלטתי שאם יש אפילו קצת עניין אני לא מפסיק את הקשר, ורק כשהיא חותכת אוכ שכבר אין עניין לגמרי זה נגמר. יצאתי ברצף עם שלוש–ארבע בנות מתאימות ממש וכלום לא צלח. זה היה מתיש, קורע ועצוב. לא היה נראה לי נכון להגיד 'לא', כי הן באמת היו מעולות - עונות על כל הגדרות -  בתפיסת העולם, בחשיבה ובסגנון החיים, כאלה שהיו יכולות בכיף להיות ב'חבר'ה' שלי. אחרי השלוש–ארבע האלה הרמתי ידיים בפעם הראשונה ולקחתי הפסקה מדייטים למשך חודשיים. כבר לא יכולתי לעמוד בזה רגשית, כי ראיתי שוואלה, למרות שהכול היה מתאים לא נוצר קשר או רגש. והתאמצנו. לא חיפפנו וחתכנו אחרי כמה מפגשים. אבל הייתי חייב להתרומם די מהר, לא יכולתי לקחת הפסקה חסרת אחריות (מבחינתי) של יותר מחודשיים".

אבל אז, כשזה קרה ושלום פגש את האחת, הוא התארס אִתה בתוך - תחזיקו חזק - עשרה ימים מרגע שהכירו. "זאת לא הייתה התאהבות של איבוד שליטה", הוא ממהר להסביר לי. "זאת הייתה הרגשה, אמונה וביטחון שזה זה. בסופו של דבר נוצר משהו מאוד חזק, אני לא יודע איך להגדיר את זה", הוא אומר, חושב לרגע ומוסיף: "זו היתה אהבה, חיבור, ידיעה - לא התאהבות". 



עבודת המידות

גם עינת מסלם מתל אביב התחתנה בגיל 33 ודווקא בדרך שהצליחה להפתיע אותה. "הייתי הכי סקפטית לגבי אתרי אינטרנט כמו שליש גן עדן שם הכרתי את בעלי איתוהתחתנתי לפני שלושה חדשים". כשאנו שואלים את עינת מה היא חיפשה שכל כך היה קשה לה למצוא היא אומרת משפט פופולארי מאוד בתחום השידוכים; "חיפשתי מישהו בראש שלי".

"זה לא היה קל כי חזרתי בתשובה, ועדין חייתי כמו היום - בעולם שרובו חילוני ולא בדיוק האנשים עם הסגנון שחיפשתי. הייתי בבעיה כי לא החלפתי את החברים ויצרתי מעגל הכרויות דתי, לשם ההשתדלות ניסיתי לפתוח עוד אופציה, ככה על הדרך למרות שבכללחשבתי שאני אכיר את החתן שלי בסופרמרקט או משהו כזה. מילאתי פרופיל באתר בלי להאמין.היה נראה לי הזוי להכיר מישהו באינטרנט".

אחר כך מעידה עינת כי 'נכוותה' מנסיונות היכרות ברשת."בשלב מסויים כבר לא הייתי יוצאת עם כל אחד.מאוד נכוותי מהעניין הבעייתי ברשת שלפעמים אתה רואה משהו אחד בתמונה ומשהו אחר במציאות".

ולמרות הסקפטיות והכוויות הבחור האחרון איתה יצאה דרך האתר, "היה נשמע מגניב", אז היא נתנה לו צ'אנס, למרות צינור הרשת דרכו הגיע אליה.

איך הרגשת בדייט הראשון שלכם, היה משהו שונה באוויר?

"באתי לדייט הראשון והייתי מבואסת באותו יום", נזכרת עינת."עשיתי טובה לאנושות שיצאתי בכלל, אבל בפגישה באמת היה משהו שונה.הוא מאוד עניין אותי מהרגע הראשון ושמונה חודשים אחרי הדייט הראשון כבר התחתנו".

יש הבדל בין הכרויות בגיל צעיר להיכרות בגילאי 30 פלוס?

"אני חושבת שדווקא בגיל מבוגר יותר אדם יודע בדיוק מה לחפש ומה לא. יש לו כיוון ברור של מה יכול להיות ה'כן'.מצד שני בגיל מבוגר אחרי שעברת דברים, אתה מקבל נוקשות לגבי כל מיני דברים.דרך ההסתכלות על דברים מסויימים שכשהיית צעיר לא היית חושב ככה - ולא היית שופט, פתאום הופכים להיות מקובעים אצלך.אדם מבוגר יותר פגוע איפשהו, בגלל דברים שעברת ושבסופו של דבר עיצבו לך איזשהו שיריוןשלא נותן לך להיות פתוח".

את יכולה להבין, לשער ולהסביר מה גרם לך באופן אישי להתחתן בסוף?

"אני בטוחה שקידם אותי המון זו המוכנות להיפתח, לצאת מעצמי", אומרת עינת. "נישואין זה עבודה בכל מקרה ואחד הדברים הכי חשובים זו תקשורת ופתיחות בין בני הזוג.זה חיבור שהוא מעבר למילים, שיעזור בעתיד לכל בעיה אם תצוץ".

איך זכורה לך תקופת החיפוש, מה החזיק אותך עם התקווה שזה בסוף יקרה?

"מסע החיפוש הוא מאוד מתסכל, המקום הזה של האמונה נתן לי המוןועזר לי להרים את הראש מעל המים. רק בגיל 28 התחלתי להיות רצינית באמת לדעתי, והתחלתי להסיר כל מיני קליפות שהיו לי בנושאים כמו מה ואיך צריך להיות הבעל שלי.כל מיני הגדרות לא נכונות, תבניות שתוקעות אותנו במקום - אנחנו אומרים לעצמנושאם האדם הזה עושה ככה אז בטח הוא ככה... וזה לא נכון, כי כל בנאדם הוא עולם מורכב בפני עצמו".

למה בעיניך אנשים מחפשים זוגיות, האם בציבור הדתי זה בעיקר כדי להקים משפחה?

"אין על אהבה זה ידוע, חוץ מילדים - הלב צריך את זה", מסבירה עינת. "בציבור החילוני מתמסדים בשביל ילדים כי אפשר לקיים זוגיות גם בלי מחוייבות של חתונה".

אפשר להבין למה חילונים מתחתנים פחות.

"האמת שיש לי הרבה שיחות עם חילונים ואף אחד לא הצליח לגרום לי להבין את הצורך האנושי בלחיות לבד. משקט ופרטיות אתה נהיה בודד, מה זה שווה? כדתיים יש לנו את עניין עבודת המידות.עד שלא הייתי בזוגיות לא עבדתי על המידות. חשבתי שאני עובדת אבל אז באה הזוגיות והראתה לי שממש לא...על חברים אתה סוגר את הדלת, ובחיים המשותפים עם בן זוג - אתה צריך לעדן את עצמך,וזו בעצם מה שהזוגיות עושה לנו - שמה ראי מולנו כדי שנבין מה באמת המידות שלנו".

ילדים על כף המאזנים

לא מזמן התחתן ידיד רחוק שלי. אהבה גדולה לא היתה שם וכולם ידעו מזה.עניין הקמת משפחה היה דחוף לו ולה והם החליטו ללכת על זה.זוגות לא מעטים 'שורדים' יחד בגלל\בזכות הילדים. עד כמה מקומם של הילדים בחיי הזוגיות מאפיל על הזוגיות עצמה?האם רבים מחיי הזוגיות עלי אדמות מורכבים בכלל מילדים ופחות מזוגיות?

מה שמוביל אותנו לשורש הקשר ולשאלה המסקרנת;האם בני זוג היו מתחתנים אם היו יודעים שלהביא ילדים אינה אופציה כלל?לצורך העניין אני פוגש את מירי ויואל, בני זוג המתגוררים באזור ירושלים אשר נישאו לפני כשמונה חודשים. שניהם מחזיקים בעשור השישי לחייהם ודיי מסודרים מבחינה כלכלית ומקצועית,ובכל זאת בחרו השנים להתחתן למען הזוגיות, נטו. אף הם הכירו באתר ההכרויות הפופולארי במגזר. היא גרושה והוא אלמן. שניהם עם ילדים מנישואין ראשונים.

"העניין של להזדקן לבד או לצאת כל יום עם מישהו אחר - לא נותן סיפוק. זה נחמד באופן רגעי, אבל לא לאורך זמן", פותחת מירי."אני מאוד מאמינה במוסד הנישואין ובחיי זוגיות. זה צריך להיות האל"ף בי"ת של מי שרוצה להתחתן.זו עבודה ומי שמאמין בעבודה הזו יכול למצוא".

גם אם ילדים אינם כבר חלק במשוואה?

"וודאי שיש צורך בזוגיות חוץ מילדים", פוסקת מירי בטון חד משמעי."יש קודם כל צורך בזוגיות, וצריך לבנות לדעתי את הזוגיות עוד לפני הילדים. מי שמתחתן בלי לבנות את הזוגיות לוקח סיכון לחיי נישואיןלא מאושרים או גירושין. יש הרבה נשואים היום שלא טוב להם כי באים לזוגיות בשביל לקבלולא בשביל לתת, חושבים כאילו נולדו לתוך נישואין והחיים מתנהלים להם מעצמם. בשביל להיות מורה צריך לעשות תעודה הוראה, נכון? גם בזוגיות לא יזיק ללמוד; יש ספרים,הרצאות ובתי ספר לזוגיות".

מה את חושבת על הדור הזה ובעיית הרווקות?

"אני בת 56 ורואה את הצעירים של היום; הם חושבים שנישואין זה ירח דבש יומיומי. זה לא שהחיים לא יפים. הם מדהימים!אבל בני זוג שמבינים שצריך להתחשב, להכיל, לוותר - הופכים אותם לכאלה.אדם צריך לחשוב עם עצמו - מה אני רוצה בחיים? האם החיים האלו הם פאן בלי המשמעות הגדולה של ערך הנתינה שבונה קשר טוב?!".

התובנות אלו קיימות אצלך מגיל צעיר?

"ככה חשבתי גם בגיל 18 עוד לפני הנישואין הראשונים", מספרת מירי. "לצערי זה נגמר בגירושין - כי לא היה פרטנר שרצה לעבוד על הקשר.יש מחקר שאומר ששבעים אחוז מהנישואין השניים נגמרים גם הם בפרידות,כי אותם שבעים אחוזים הגיעו לנישואין שניים שלא מתוך הבנה מה הם נישואין בכלל.הם מתגרשים, חושבים שיתחילו חיים חדשים עם הבעיות שלהם ובלי עבודה עצמית - ואותם בעיות קורות גם בנישואין השניים".

אם את מירי לא מסובך להבין משום היותה חלק ממגזר הנשיםלגבם אמרו חז"ל בתלמוד משפט ממצה; 'טב למיתב טן דו מלמיתב ארמלו' ופרוש הדבר;לאשה טוב יותר לשבת יחד עם עוד אדם מלהיות לבדה,הרי שאת יואל בעלה המשתייך למגזר הגברים - קצת יותר מורכב להבין.

מדוע יואל, גבר נאה מאמריקה הגדולה, וויתר על חיי חופש למען זוגיות. יש לו חוש הומור, ליואל, מבטאו האמריקאי בולט בחינניות וקולו קליל וחייכני,אך כשהוא מדבר על אשתו המנוחה אותה סעד כעשור, קולו נחנק מדמעות של אהבה אמיתית.שטף דיבורו נסדק לרגעים ארוכים והוא מנגב את דמעותיו הרכות.הוא היה נשוי לה 31 שנה והיא מאוד חסרה לו כשעזבה את העולם אחרי מחלה קשה."לא יודע מה עם אחרים", הוא אומר לי כשנרגע בו נר הזיכרון מעט ודיבורו העליז שב לאיתנו הראשון. "רק על עצמי אני יכול לומר - כן, אני זקוק לבת זוג ויש בזה עניין חוץ מלהביא ילדים לעולם. היה לי מאוד קשה להיות לבד, התחתנתי לראשונה בגיל 23".

"אני יכול להבין גבר שלא היו לו נישואין טובים... אבל לדעתי גבר אינו מושלם ללא אשה איתו. זה לא רק תיאורטית, אלא מעשית".

אתה יכול להסביר את ההגיון שבזה? רוב הגברים מחפשים קצת שקט במרבית זמנם...

"צריך שותפות בחוויות החיים, צריך חברה, קבועה, משפחתית.אפילו אם יש לאדם כל פעם אשה אחרת למשל - יש משהו לא מעוגן בחיים האלה, לא יציב.כל דבר עשוי להתפרק. זה כמו שאם יש לך עתיד בעבודה - אתה רוצה להמשיך ולהיות שםואתה נותן את כל כולך, מתמסר למקום העבודה. אבל אם אתה יודע שאתה מחליף עבודה כל כמה חודשים - אתה לא תתן את כל כולך. ובזוגיות שמתחלפת כל הזמן - אין מיצוי של הקשר אנושי-זוגי עד כמה שאפשר".

מה הכי חשוב בזוגיות לדעתך?.

"ב-1976 היה מסע פירסום של 'היינס' - הקטשופ הידוע. היו אז בקבוקים מזכוכית והיית הופך את הבקבוק ומחכה שהקטשופ יירד למטה אל הפקק.הסלוגן היה - 'הציפיה לטעם גורמת לי לחכות בסבלנות'. היום הכל מהיר, אתה מקבל הכל ברגע. אין סבלנות להשקיע. רוצים את הקטשופ מיד. את הזוגיות הטובה בלי מאמץ.אם אתה רוצה לגדל פרי בעץ - צריך לתת מיים כל יום, לא לזרוק גם מבול על העץ,זו לא השיטה. צריך לפתח קשרים בזוגיות. לאט. לתת זמן".

אם כל אחד היה דואג לנתינה - שני בני הזוג היו מקבלים, הבעיה שדואגים לקבל לצערי, במקום לתת".

להפוך את הדייטים המפרכים ללמידה

שלמה שיבר (42) התחתן בגיל 34 אחרי אינספור דייטים כושלים.כיום, אחרי שהוא נשוי ובעל משפחה הוא הפך את הלימון ללימונדה, מנחה סדנאות לרווקים ורווקות ומאמן אישי.

"הייתי במסע מפרך וארוך ברווקות", מספר שלמה,"הייתי יושב ונפגש עוד ועוד, סוג של 'יעברו הנערות לפניי', תוך כדי שמי שאני רוצה לפגוש -לא מגיעה, בשלב מסויים זה מתחיל להכעיס אותי, ואז הייתי כועס על עצמיועל הקב"ה. עד שהבנתי שיש דרך שניה - להפוך את המפגשים ללמידה, ואז כל דייט הוא הרפתקאה, ערב של לימוד, זה לא סתם ערב מבוזבז".

גם שלמה, למרות שאינו מכיר את שאר המרואיינים בכתבה אומר מילים דומות ומדבר על תהליך אישי עמוק יותר מפיתרון שטחי הרחוק מחלום ה'בוא נתחתן וגמרנו'."עברתי הרבה מטפלים, סדנאות, בסוף זו רק החלטה שאדם עושה עם עצמו - אני עושההכל כדי להתחתן. אמרתי לעצמי שאני אדם נורמטיבי וגם לי מגיע להתחתן.קל להגיד, קשה לבצע", מחייך שלמה שעבר עם עצמו תהליך היכרות פנימי עמוקשבסופו הגיעה גם אשה מוקפת בטבעת.

בתקופת הרווקות הקים שלמה את ארגון 'כרמים' שיצר מפגשי פנויים ופנויות. "בשביל דוסים שלא יילכו למקומות לא כשרים כדי להכיר.אבל בשלב מסויים הפסקתי עם המפגשים כי הבנתי שהנקודה המרכזיתהיא שצריך לעבור מסע אישי".

ואיך עושים את זה בפועל?

"אין דבר כזה שזה קורה לבד. יש גיל מסויים שחייבים לשחרר ולבצע תהליך פנימי.לצערנו זה הולך ומתרחב והרבה אנשים צריכים את התהליך הזה. יש ביטוי כזה שאומריםלרווקים 'אתה לא רוצה להתחתן'. וזה נכון ולא נכון; הוא או היא משתוקקים להתחתן אבללא מצליחים למצוא את החיבור כי הפוקוס לא מכוון למקומות הנכונים.סיסמת ההצלחה היא - התחתנתי כשהפסקתי לשאול את עצמי מה אני רוצה שיהיה בבת הזוג שליוהתחלתי לשאול את עצמי מה אני צריך שיהיה בזוגיות שלי? מה יעשה אותנו מאושרים 'ביחד',ולא מי האשה שנחשבת ל'מוצלחת'.

מדוע צריך זוגיות, האם המטרה המאוד מרכזית היא ילדים,רק שאנחנו מחביאים אותה עמוק עמוק מתחת למילים כמו 'שילוב של אהבה ומשפחה'?

"כל בנאדם עלי אדמות מחפש אהבה משמעותית וכל אחד יודע בסתר ליבו שאהבה אמיתית יש רק במסגרת ממוסדת עם רצון להשקיע ולתת. כל עוד זה לא מחוייב - אין אפשרות למצוא אהבה אמיתית. קשה לאדם להתחייב לא בגלל גודל האחריות כמו שמקובל לחשוב, אלא כי לא רוצים להתקע על משבצת אחת. אדם רוצה את כל האופציות כדי לא להפסיד משהו. להרגיש שהוא בכל האופציות יחד.ישב אצלי בחור דתל"ש וסיפר לי שיש לו חברה אחת לשיעמום, אחת לטיולים, אחת להתפלסף איתה, וכעת הוא מחפש זוגיות... כשאתה יודע מי אתה לא אכפת לך מהאופציות האחרות".

"לפעמים אדם מפחד לדעת מיהו, קשה לו עם זה, אולי לא רוצה לדעת. ואז הוא צריך לקבל עזרה חיצוניתשתעזור לו לעזור לעצמו בעצם, כי בסוף הכל זו עבודה עצמית והיועץ נותן רק כלים, ולא כל מטפל יכול לעזור לכל אחד. צריך מטפל מותאם ולפעמים עוברים כמה מטפלים.כמו ברבנים - אין אדם לומד אלא במקום שליבו חפץ, מרב שמתאים לו ספציפית".

מה לגבי הטענה הנפוצה שהרבה אנשים המסרבים ללכת לטיפול אומרים ש'הם הפסיכולוג של עצמם'?

"אין חבוש מוציא עצמו מבית האסורים, אבל כן, יש רמות מסויימות של בלבול שאפשר לעזור לעצמךואתה לומד על הנושא ובכל דייט אתה לומר מה עשה לך המפגש הזה באופן אישי, במקום לשאול איזה ציון אתה נותן לבחורה".

אפשר להבין רווקים ורווקות שרואים את מוסד הנישואין שלא ממש נראה מלהיב מהצד.

"ההצלחה להתחתן תלויה במשולש האמון; אמון בעצמך ובחזקות שלך, אמון בטוב של בן או בת הזוג,והאמון ברבונו של עולם שהפגיש ביניכם. חייבים את האמונה בשביל לקפוץ למיים.מי שמתחתן בלי לפחד לא מבין את גודל האחריות. ברור שאני מפחד!אבל אי אפשר מאידך שהפחד ישתק אותי. צריך איזון בין פחד ללקיחת אחריות".

יש לך טיפים ל'תקופות יובש' בהן נדמה שכלו כל השידוכים?

"אחד הדברים שעשיתי כשהיה לי יובש היה להחליף מגזרים וסגנונות - לפנות לשדכנים שמתמחים במגזר שלא פניתי אליו עדין. אם חיפשתי ישראלית, אז הלכתי לשדכן של חוצניקיות.זה פותח אופציות שלא הגיעו לפני וגם הבנות שאתה נפגש איתן מחזיקות בחברות שאולי הןיתאימו. בנוסף, אתה משתחרר מהקיבעון שיש במסע לחיפוש האישה.נפשית אתה משוחרר ולפעמים אתה חוזר לאחת שנפגשת איתה בעבר - ואתה פתוח יותר,רואה אותה אחרת".

איך היה נראה הדייט בו מצאת את אשתך?

"לא היו ניצוצות וברקים, אני 'הר המור' סגור והיא אמריקאית-קרליבך 'פתוחה',היא לא חיפשה בחור ישיבה, אלא אחד שעובד ומפרנס ולא חיפשתי מישהי בסגנון שלה.אבל היתה הקשבה, שפה משותפת, רצון לחפש את המשותף למרות כל ההבדלים.רצון אמיתי לבוא אחד לקראת השני. כשראיתי שאנחנו יכולים להסתכל מעבר להבדלים, פנימה, ושנינו כאלה - הבנתי שזה זה ובאמת עשינו עבודה עצמית של למצוא את המכנה המשותףוהמרחב המשותף שצומח ביננו".

"אחד הויכוחים ביננו היה שאני רציתי בית של תורה והיא רצתה בית של חסד, היא אוהבת התנדבויות.עד שהבנתי שהקב"ה צוחק עלינו כי שנינו רוצים הרי לעשות את רצונו, אז בגלל המינון הנכון של חסד או תורה, על זה לא יקום בית בישראל?! זה עזר לנו להכנס לפרופורציותשלא שמים לב אליהן כי כל אחד שקוע במה שהוא ורק הוא רוצה".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק או הכנסו לאתר 'רווק עם אלוקים' - הסרט.

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
לחזור לחיים

  הטור האישי של אבינועם...

מעגלים שאין לברוח מהם

  מאמר מאת ד"ר בני...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם