עמונה, כבר באים

6 amona

אילת כהנא

הרבה סימני שאלה יש לחברי קהילת מפוני עמונה והרבה אפשרויות להתחלות חדשות במקומות אחרים, אבל הם נחושים לשמור על אחדות הקהילה ולחכות להקמת היישוב החדש בעמק שילה * אבל כמה אפשר לחכות? המפונים טוענים שמישהו במנהל האזרחי מעכב בכוונה את הקמת היישוב, ויש מי ששוקלים שלא להמתין לאישורים אלא לעלות לקרקע. והנוער? הנוער עדיין חולם לחזור לראש ההר

פליטי עמונה נמצאים במדרשה בעפרה מאה ימים בדיוק, ולמרות הצהרותיו החוזרות ונשנות של ראש הממשלה בכלי התקשורת ובאירועים למיניהם כי יישוב חדש יוקם, בפועל אין זכר לטרקטור גם לא ארבעים ימים אחרי המועד שבו הבטיח ראש הממשלה כי יחלו העבודות בשטח בעמק שילה.

ביקור במדרשה ומעקב אחר שגרת אנשי הקהילה מעוררים זעם מחד גיסא על הפרת ההסכם מצד הממשלה ומאידך גיסא גם תהיות רבות מתעוררות: מדוע אינם ממשיכים הלאה בחייהם, ואיך יכולה משפחה עם חמישה עד שבעה ילדים להמשיך לחיות בחדר אחד כשהבית כולו במכולה בקצה השני של היישוב?

"כל מי שאומר לנו: 'סידרו לכם קרוונים בעפרה, למה אתם לא עוברים לשם?' לא מבין שיש כאן מלחמה אידאולוגית", מסבירה עפרה בוארון. "תכלס, כל אחד מאתנו יכול לשכור לעצמנו דירה. חברה שלי אמרה לי: 'עפרה, את לא נורמלית, צאי משם כבר'. ואני רוצה לענות לכל אלו: יש כאן שבירת אמון עמוקה וגדולה מצד הממשלה, שבירת אמון שלא קל לעבור עליה לסדר היום. אני הייתי חיילת והייתי מוצבת פעם בצומת שורש. כשהייתי רואה דגל קרוע הייתי מסכנת את עצמי בחציית הצומת הסואן כדי להחליף את הדגל. הערכים של המדינה היו דבר קדוש בעיניי ובעיני רבים כאן, ועכשיו הם נרמסו. איך אפשר להרים ידיים מבניית היישוב החדש?" היא תוהה. "למרות שהמדינה משקרת לנו פעם אחר פעם. זה ממש כואב לשאת את זה".

סגנית שר החוץ ציפי חוטובלי ביקרה השבוע במדרשה ופגשה את הנשים. כדי לנסות להעביר את מציאות החיים המופרכת שאנשי עמונה חיים בה עד שסוף סוף יראו את היישוב החדש עומד על הקרקע, לקחו הנשים את סגנית השר אל מסדרון הכביסה. בקצה המסדרון העמוס סיפרה לה אחת הנשים כי היא הייתה צריכה לצאת לקנות בגדי קיץ לילדים בכמה אלפי שקלים מכיוון שכל בגדי הקיץ תקועים איפשהו במכולה.

"אנחנו כמו אחרי אונס, ולכן אנחנו מתפקדים בקושי", מתארת עפרה בכאב. "פונים אליי מלא אנשים שרוצים לעזור לנו, ואנחנו אפילו לא יודעים איך לעזור לעצמנו. נתלשנו מהבית וכל מה שאנחנו עסוקים בו הוא פשוט לשרוד. יש המון בעיות שמלוות אותנו ביומיום, ובהן גם כאלה שקורות עם הילדים והנוער. הם כל הזמן מסתובבים בחוץ, משוטטים. בגלל שאין בית אין גבולות וזה יוצר מצבים ממש קשים, אי אפשר לתפוס אותם בחדר, הם נחנקים".

והילדים עצמם לא לוחצים לוותר וללכת לגור איפשהו?

"הילדים והנוער בעצמם לא מוכנים. יש פה משפחות שניסו לעבור, אבל הנוער לא מוכן לעזוב את הקהילה, זה מה שמחזיק אותם, זה מה שמוכר להם".

עפרה מתארת חיים המתנהלים כמו בקיבוץ. "אנחנו די אחד בתוך השני. אנחנו גרים באותו בניין, אוכלים בחדר האוכל יחד. ההורים כל הזמן עם הילדים. אבל יש לזה גם מחיר – כשהתנאים אחרי שלושה חודשים ממשיכים להיות כאלה דפוקים, ברור שזה משפיע על הזוגיות ועל המשפחה. לא מספיק שהרסו לנו את הבית, רוצים להרוס לנו גם את הקהילה והמשפחה?"

בעיה נוספת שעומדת לפתחם של אנשי עמונה היא רישום הילדים לבית הספר בשנה הבאה. "אנחנו לא יודעים לאן נרשום את הילדים, איפה נהיה בשנה הבאה. מה גם שיש הרבה מורות מעמונה בבית הספר בעפרה. אם מרישום בית הספר יורדות 50 בנות מעמונה, התקנים יורדים בהתאם ואותן מורות עלולות למצוא עצמן בלי בית ספר לשנה הבאה".

שאלה נוספת שעומדת על הפרק היא עד מתי תתאפשר למפונים השהות במדרשה בעפרה. "המדרשה עושה הכול כדי לתת לנו תחושה טובה. אנחנו אמנם לא משלמים על השהות שם, אבל התחילו צמצומים. כבר אין ארוחת בוקר, אין פינות קפה בשבת. הבנו שזה בגלל שהמדינה עדיין לא שילמה למדרשה".

"נראה לי שאף אחד לא דמיין שנהיה כאן כל כך הרבה זמן", מתארת אוריה יהב, בת עמונה ובת שירות שעברה לאחרונה ממקום השירות שלה לשרת בקהילתה. "היינו בטוחים שאנו כאן לכמה ימים, אז אנחנו סוג של מנהלים פה שגרה של יומיום, וזה ממש קשה".

עפרה בוארון: "כל מי שאומר לנו: 'סידרו לכם קרוונים בעפרה, למה אתם לא עוברים לשם?' לא מבין שיש כאן מלחמה אידאולוגית. תכלס, כל אחד מאתנו יכול לשכור לעצמנו דירה. חברה שלי אמרה לי: 'עפרה, את לא נורמלית, צאי משם כבר'. ואני רוצה לענות לכל אלו: יש כאן שבירת אמון עמוקה וגדולה מצד הממשלה. הערכים של המדינה היו דבר קדוש בעיניי ובעיני רבים כאן, ועכשיו הם נרמסו. איך אפשר להרים ידיים מבניית היישוב החדש?"

אוריה, שנפגשת עם בני הנוער של היישוב, מספרת שהנוער עדיין חדור אידאלים. "הנוער יחזור לעמונה, זה ברור לכולם. אנו מסתכלים על זה בראייה רחבה של חלק משליחות של כל ההתיישבות, וברור לכולנו שברגע שאפשר אנו עולים ומקימים את היישוב. אנחנו חיים במדרשה ועם הזמן זה הופך להיות פחות ופחות אפשרי... אם לכל אחד היה אכפת רק מהבית שלו היינו מסתדרים מזמן".

איך היו חגיגות יום העצמאות במצב כזה?

"אחותי עומדת ללכת לשירות לאומי בשנה הבאה, ויש לנו עוד אח שאמור להתגייס לצבא השנה. יש בנו המון כעס כלפי מוסדות המדינה, אבל אני אישית מרגישה שאני משרתת יותר את אזרחי ישראל ואת ארץ ישראל מאשר את הגוף השלטוני. המוסדות המדיניים אכזבו אותנו מאוד".

הסכמים צריך לכבד

"אנחנו לא רוצים לעבור טראומה על טראומה", אומר אביחי בוארון, ראש מטה המאבק שחתם על ההסכם מול ראש הממשלה. "הטראומה הראשונה שחווינו היא כשזרקו אותנו מהבתים, עקרו אותנו מהחיים שלנו והחריבו יישוב. הטראומה השנייה תהיה אם יפרקו את הקהילה שלנו. הדבר היחיד שיש לאנשי עמונה היום הוא להישען אחד על השני. כל המחקרים מוכיחים, ואני מתבייש בכלל להשתמש במחקרים האלה, שאם הקהילה מתפרקת כל חבריה יעברו טראומה נוספת. אז גם את מרקם החיים הזה להרוס?"

נדמה שבכל רגע המצב הולך ומסתבך בחסות משפטנים: עד 31 במרץ היו אמורות להתחיל עבודות הכשרת התשתיות בקרקע המיועדת לבניית היישוב החדש, ולפני הממשלה עמדו שתי אפשרויות: האחת היא דרך המלך – להניע את תהליך אישור התב"ע המאפשרת בניית בתי קבע. אפשרות זו נבחנה על ידי נציגי המועצה, אך הם ישבו עם נציגי משרד המשפטים והוסבר להם שתהליך כזה יארך שנה לכל הפחות אם לא יוגשו בג"צים. האפשרות האחרת שעלתה על הפרק היא הליך מקוצר שנמצא בארגז הכלים של מדינת ישראל בכל הנוגע ליו"ש, הנקרא 'צו אלוף להקמת אתר מגורים זמני'. בהסכם שנחתם עם ראש הממשלה אף כתוב במפורש (סעיף ח, ראו תמונה): "תיבחן הקמת הדיור הזמני באתר החלופי בצו אלוף". אך למרות קיומה של אפשרות צו האלוף, היועצים המשפטיים (של המדינה ושל איו"ש) ביקשו בכל זאת להתקדם רק עם הנעת תהליך אישור התב"ע, הגם שאין כל מניעה להוצאת הצו, שיאפשר לאנשי עמונה להקים קרוונים בתוך ארבעה חודשים. והראיה – בשני צווי אלוף כאלה השתמשו ביישוב עפרה להקמת אתר מגורים זמני עבור מפוני עמונה, שהמפונים סירבו לעבור אליו, כאמור. גם במגרון ניתן צו אלוף כזה בזמנו, לאחר שבד בבד המשיכו בהליך אישור התב"ע למגרון – הליך המשתרך במסדרונות הממשלה כבר חמש שנים, עד היום.

"אנחנו מרגישים שההתנגדות המשפטית לצו האלוף נגועה בשיקולים זרים. יש תחושה שמישהו במנהל האזרחי מתאמץ למנוע את הקמת היישוב", מאשים בוארון.

נשמע שהדבר תלוי ביועצים המשפטיים יותר מאשר בראש הממשלה, שחתם על ההסכם. איך זה ייתכן?

"למה ראש הממשלה לא הולך ליועץ המשפטי לממשלה ואומר: 'הבנתי את הסיכונים, אני מוכן לקחת אותם ומוכן שיצא צו אלוף, וכשיגישו נגדו בג"ץ אבקש מכם להגן עליו בבית המשפט'? את כולם אפשר להבין – אפשר להבין את ראש הממשלה, שיש לו אילוצים משפטיים; אפשר להבין את היועצים, שצריכים לשקול את החוק הירדני ואת המג'לה הטורקי ואת אמנות ז'נבה ואת חוקי התכנון והבנייה ואת צווי האלוף ואת כל המטריה המשפטית הזו, שהיא מאוד חכמה ומורכבת. אבל כל זה לא מעניין בסופו של דבר את הבן שלי, יהודה בן החמש, שלא מבין עד עכשיו למה הרסו לו את הבית".

בוארון אומר כי אנשי עמונה נמצאים כעת בנקודה מכרעת וחושבים ברצינות שלא לחכות אלא לעלות לקרקע: "ראש הממשלה, למרות כל הצהרותיו, לא מקיים את ההסכם. לנו לא נותר אלא לדאוג למשפחות שלנו ולילדים שלנו ופשוט לעלות לקרקע. אנחנו שוקלים את זה מאוד ברצינות", הוא מבהיר. "אנחנו חייבים לשמור גם על בריאותנו הפיזית וגם על זו הנפשית, ולכן חייבים לצאת לדרך חדשה. ואם ראש הממשלה ושרי ממשלתו יבחרו לפנות אותנו גם ממקום היישוב החדש, זה יהיה רגע שחור בהיסטוריה האישית שלהם ובהיסטוריה של שיבת ציון וחזרת עם ישראל ליהודה ושומרון".

במטה המאבק של עמונה מוסיפים: "ברגע שנעלה לשטח נקרא לכל בני הנוער ולכל מי שתמך בעמונה בכל תקופת המאבק לבוא להיות אתנו גם ביישוב החדש, להתארגן אתנו ולהיות שותפים לאמירה שאי אפשר לשחק בהבטחות ושהסכמים צריך לכבד".

כרגע אין ערוץ דיבור בין אנשי עמונה לראש הממשלה. אולי מהלך כזה יפתח שוב את ההידברות בין הגורמים, ואם בפעם הקודמת קיבלנו בצורה הזאת את חוק ההסדרה, מי יודע מה נקבל הפעם. חמישים שנות יהודה ושומרון, וכאילו כלום לא השתנה.

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תנו קצת אשראי לגיבורה הזו

  הטור של אבינועם הרש....

לא ימין לא שמאל

  מאמר מאלף של הרב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם