כתבנו לך שיר

m 2 songs

לא שיערנו עד כמה אתם אוהבים את הארץ הזו, וכמה יפה אתם כותבים לה * מאות שירים (!) הגיעו למערכת בזמן קצר, פֵרות הביכורים שהבאתם לארץ הטובה לכבוד יובל לשחרורה * הבאנו דגימה של שירים בודדים, שמוכיחים כמו חבריהם כי האהבה המסותרת לארץ ישראל עוד חיה ונושמת * השירים הללו ושירים נוספים ששלחתם יעברו בימים הקרובים לישי ריבו ולחנן בן ארי שכבר מחכים להעניק לאחד מהם מנגינה * בינתיים, קחו שלוק קטן מִזִּמְרַת הָאָרֶץ, ותראו שעוד לפני שהמלחינים נפגשו עם השירים, כבר מתנגנת בהם מנגינה עתיקה.

 

קדושת הצוואר

ישכר דב חלקיה ז"ל

קום נא וקרא, אבינו יצחק

ולו בזכות קדושת צווארך המושט

בזכות יד ביד הליכתך עד מוריה

ואברהם איש החסד

משנן לבנו תורת הגבורה

בשש המילים בלבד:

אלוקים יראה לו השה לעולה, בני...

והבינות...

והאש בידי האב והמאכלת

וילכו שניהם יחדיו

קום נא ותבע היות מוריה מקום - מעון

לעבודת בניך, לבני יעקב לבדם,

לשאוב שם זיו כבוד מלכותו

להמליכו, להריע לו, לייחדו ברטט ובאהב

בבניין בית חיינו.

 

בְּצֵאתִי

איתי אליצור

בְּצֵאתִי אֶל הֶהָרִים

בִּי בָּעֲרָה הָאַהֲבָה

אֶל כָּל סֶלַע, אֶל כָּל הָר

אֶל כָּל אֶבֶן נַפְשִׁי תִּבְעַר

ִיבְעַר לִבִּי בְּלֶהָבָה

אַהֲבָה בְּרֵאשִׁיתִית, קְדוּמָה

אֶל זֹאת הָאֲדָמָה

כִּי אַרְצִי הִיא, כִּי הָרַי

הרָתִי, נְעוּרַי, שְׁחָרָי

הֶמְיַת לִבִּי מִימֵי אָבוֹת

לֵב הַקְּדֻשָּׁה וְהָאַהֲבוֹת

בְּצֵאתִי אֶל הַנְּחָלִים

חָזְקָה עָלַי הָאַהֲבָה

אֶל אֶרֶץ נַחֲלֵי מַיִם

אֲדָמָה בְּרוּכַת שָׁמַיִם

לִבִּי נִקְשַר בִּלְבָבָהּ

אַהֲבָה בְּרֵאשִׁיתִית, קְדוּמָה

אֶל זֹאת הָאֲדָמָה

בְּצֵאתִי אֶל הַגּוֹלָה

בְּקִרְבִּי יָקְדָה הָאַהֲבָה

וְעַד שֶׁשַּׁבְתִי יָקְדָה הָאֵשׁ

אַהֲבָתִי לֹא תִּתְיָאֵשׁ

מָלֵא לִבִּי הַתִּקְוָה

הֶמְיָה בְּרֵאשִׁיתִית, קְדוּמָה

אֶל זֹאת הָאֲדָמָה

וְהִנֵּה שַׁבְתִי, מָלְאָה הַתִּקְוָה

מָלֵאתִי בְּאַַהֲבָה

אַַרְצִי שֶׁלִּי, לֹא אֶעֱזְבָהּ.

 

התשובה לירושלים

יאיר אברהמי

עוד רגע וארד מן ההרים אשר נושקים לה,

אולי עוד רגע ואשב על אבנים בין רגביה.

אז מתוכי עולה ניצבת שירת תשובה,

הנה היא לה מזכרת עד ישיב ואשובה.

ומה יָקרו לי צעדים שבשערים קידמו פניה,

ואיך אוכל לצעדים אשר ירחיקו אבניה.

אז יטיל צל ענן על צלע הר זיכרון שמים,

כי ישיב עוד את העשן אשר בחר בירושלים.

ועם לכתי יִדום היופי והשלם בתוך תוכי,

לא יבוא ערב לפי ואיכה זה תלם הועם כוחי.

אז רק עם שריקת הרוח שחומתה ידעה ליל אמש,

ישוב ויתחדש בי כוח כי הורתה מעיר הקודש.

וכבר נוטה יום לערוב ונצבעה ירושלים,

וקול קורא לא לעזוב קול השבועה אי שם על מים.

אז בשקט שירת תשובה אכתוב על סלע מסלעיה,

היא מנחמת ולא מכאיבה גם אם בדמע לי מורדותיה.

 

צלילו של הדרום

אנונימי

סובב גלגל,

חורק על כביש,

בינות מרבד אדום.

עובר עוד נחל,

לב מרגיש,

מסע אל הדרום.

גון הרים מוחלף,

צייה כובשת נוף,

שיטה צִלה שולחת,

מדבר שאין לו סוף.

ופשוטים הקווים,

נפרשים לאין קץ,

אין יד אדם פוגמת.

בקשת הגשמים

ושקיקת הגבים

בהד קולם רועמת.

סובב גלגל,

שוחק כורכר.

גלגל חמה אדום.

עובר גמל,

הצליל מוכר,

צלילו של הדרום.

ביראה אל מול מכתש

אצעק אל התהום,

והד קול דורות יענה לי,

יחרוט בלב,

ירשום.

גבורה והוד

לצד פשטות,

קור לילה וחום יום,

אטה אוזני

אל קול השקט,

יוסיף לבי לפעום.

סובב גלגל,

בלב מדבר,

עולה לו כך פתאום.

ניגון חליל

רוטט בגיל,

שירו של הדרום.

 

שיר שנכתב מול מדבר סיני

הודיה

כחול שמים

וכחול ים

הים האדום הכחול.

אשר לא ידע

בכי ומכאוב

לא עצב ולא שכול.

שוב נאסף קו האופק

אל מול ערבות מואב.

ושמש בין ענן תאיר

כמעט שקעה אל דום גליו.

שקעה במערב.

נישאת ציפור

שחורת כנפיים

ועמה אני.

אל ארץ סדום,

מדבר סיני

אל ארץ חלומי.

והנה הם כותלי הים

פורשים שביל מלכים

וחרבה היא ביניהם

רבים הם ההולכים.

ובמדבר

בראש ההר

אז קול דממה דקה.

וקול שופר

קול א-לוהים

מרעיד את השתיקה.

ואיש הא-לוהים אשר

עמו נוהג באור

יומו יבוא

רק כשעמו

אל הארץ יעבור.

ובכל יום עוד יעלה בי

אותו חלום כזה כמעט

ולא אשכח אותו השקט והיופי

של מפרץ אילת.

ובכל לילה ירדימני

שיר לקול אוזניי

שיר קטן אשר נכתב כאן

מול מדבר סיני.

ובכל רגע שוב יכה בי

גל ברחמים עטוף

גל לבי אשר יישאני

בן רגע אל ים סוף.

ארץ חלום רואַיִיך

ערן

פוסע בשעלֵי שביל, רץ בהר נשקף, בהדרו עמק ערפִלי,

תמונה חוברת לתמונה, באלבום נִכְרַכְת, תמיד היית שם בשבילי

ילד קט נופל, נחבל, טיפת דם נספגת בחול

הילד אני, החול שלך, רץ בשדותייך כִלְטוֹף מכחול

פזמון: נופייך נפרשים כנשר, נגלים כמגילה

גנזֵי רזך גלי לנו, ארץ אהובה

מי יחלום הנה, שוב נפגשים, לאחר אלפיים שנות גולה

מעסיס כל פרי, מתמתקת מחדש, נושנת האהבה

והילד התבגר, יצא לטייל בהרייך, נשבה בקסמייך,

וּכְחוֹל הים, עיטר בבואתו, בשכשוך מעיינותייך

ושקט המדבר, נצנוץ כוכבים, כהבטחת אבות קדושים

וצחוק חברים, ריצוד יד ביד מול אש, רקומת תרבויות ואנשים

נופייך נפרשים כנשר, נגלים כמגילה,

גנזֵי רזך גלי לנו, ארץ שמש וְעָבֶיהָ

מי יחלום הנה, שוב נפגשים, אחר תלאות נדוֹד

בשיכרון יופיָהּ, גיששתי באפלה, שב רצוּץ על עקביה

והילד גדל, נלחם בצרייך בחמה שפוכה

ודם נשפך, ונקשר ברגבייך, עת נִטֶּשֶׁת מערכה,

נטמן חבר, נדם בעֹז, נפל עת הִלָּחֵם

ונקשַרת בנפשנו, עפרך הוא בשרנו, עת ביקשת נַחֵם

והילד בגר, לא שכח לרגע, כבר הגיע זמן בַּסֵּס

עת בנה ביתו, וכבש גם דרך, בגאון הדגל התנוסס

עמל ונתרצית לו, נִשְׁמוֹת ערים נבנו, מהלך דורות מול עיניים

לזכות להיות עם חופשי בך, ארץ ציון וירושלים

נופייך נפרשים כנשר, נגלים כמגילה

גנזי רזך גלי לנו, ארץ חוזייך כל רואייך,

מי יחלום הנה, שוב נפגשים, לאחר אלפיים שנות חלום,

שפע ברכה, בהתגשמות הנבואה, עת מלחמה וגם שלום

 

הניגון המוכר

אוריה וייס

לפעמים

אתה נושם את האוויר

העננים

שטים בתוך שמים בהירים

ואנשים

חלקם טובים חלקם רעים

מסתובבים ומתהלכים בארץ...

ולפעמים

אתה הולך בין השבילים

הכוכבים

מנצנצים בין ההרים

הנדודים

הזיכרונות עוד בוערים

והם טמונים ומסתתרים בארץ...

ואז פתאום חוזר אליך זיכרון מהעבר

פתאום הארץ משמיעה לך ניגון קצת מוכר

הניגון מתנגן ואני שוב נזכר

מה נתת לנו ולארץ...

ובלילות

לאור הלבנה והנרות

אפשר לראות

איך מופיעות האותיות

ונשפכות

לתוך סיפור אחד פשוט

זה הסיפור שלך ושל הארץ...

ובימים,

אז שוב השקט קצת חסר

וילדים

גורמים לך לחייך חיוך חיוור

הם מזכירים

לך אותך בזמן אחר

עת נשבעת אמונים לארץ....

ואז פתאום...

וכבר שנים

אנחנו שרים את השירים שמספרים

עליך ועל אחרים

ולעתים

כשמתחברים אל המילים

תשמח רוחנו ותגל הארץ...

שיר סליחה לארץ

לי.ב.

כן, את זו אותה הארץ צהובת הדרכים

בהם יחפנים הלכו לרוחב ולאורך

פצעו את פנייך בעודם הולכים

צרבו צעדיהם צלקות על פני הדרך

בשבילים צעדנו, באש ששורפת הכול

וגופך כאב, וקוצייך קרעו בבשרך

וכל קוץ, כל שלהבת שהשחיתו את החול -

שברי זכוכית בבשרנו, כמו היה עורך

ובפינה נידחת, עזבתי סהר כסוף

שכחתי מנגינה לירח שאהבתי

בשמלת בטון כיסיתי את גופך החשוף

יסודות מלט בהר ובמורד קדחתי

כעת שירי החולה, זרוק יחף בחולות

לבדו אוהב, בכותונת דקה, מחפש.

אנא, תני לנו לשוב אל השירים בלילות

כי פצעך מהולכייך, גם את לבם מנפץ.

 

שיר לגבעה ישראלית

נחמן וונדה

הנך בפשוטי שמלותייך, צנועה

סירה קוצנית, רוח ערב רוגעה

אף שיר על אלון תשרוק לה הרוח

אך את עוד צופייה ושותקת גבעה

וקול במרחק מתרונן בבקעה

עיטורי טנא, ביכורי פרי שבעה

שיירת שיירת תחלופנה בזמר

אך את עוד צופייה ושותקת גבעה

ושעט סוסים בך דוהר, קול זוועה

חצים כמטר על שדה דם זרועה

נוקשות חרבות לקול בכי נופל

אך את עוד צופייה ושותקת גבעה

לצדי עוד עומדת, שותקת, מטעה

סירה קוצנית בך תשחיר בשקיעה

ועינייך לאות ולבך כבר גדוש

אך את עוד צופייה ושותקת גבעה

העץ הזקן

ענפים ועלים אצבעותיי כפות ידיי.

כגזע גופי נטוע בשורשי כפות רגליי.

הייתי כעץ המזמר בבוקר "מה רבו מעשיו"

פורש עליו, פרותיו - לתקן עולם במלכות ש-די.

הייתי ואינני

טבעות נותרו

וכל מביט בי מצער כיודע גילי.

הייתי זוכר את צליל הברזל

בכל גופי השותק

מהדהדת, מאיים לצאת.

הייתי.

וחוטר פרץ מכאובי

עמקו שורשי כפות רגליי

הייתי ונגדעתי

גרזן,

עודני חי!

 

איש ירושלים

ידידיה ערמון

כמה געגועים נִתגעגעתי

היוֹת חֶלְקִי עִם אנשי ירושלים,

להיות לךְ לאיש,

ואת תהיי לי כלילת יופי,

מְשׂוֹשִׂי וחמדתִי,

והיו שְכוּנוֹתייך - בנותייךְ,

וחומותייך - כִּתְפוֹתייךְ,

ואצבעותייךְ

נטפו מוֹר עוֹבֵר,

עוֹבֵר לסוֹחֵר.

ואני,

לא רציתי לִסחור בךְ,

רק לצבוט לךְ קָלִי מִשיריי,

ללקט אֲלוּמוֹת מִשירייךְ,

ואין לי כל חפץ באיזה מקום

בארץ או בּשָׁמַיִם,

רק בִּירושלים,

רק בִּירושלים.

 

זריחה

אברהם זלבסקי

תן לי לצאת

לאוויר הפתוח

אל שחר חדש שבלילה דוחק

פתח את לבך

לשמש לרוח

לשדות החיטה שבאופק הרחק

נשום עמוק את טל הבוקר

את אור הזריחה

שבוקע מולך

כמה ציפורים שרצות על מים

משאירות עקבות

בך

בין הדקלים

מציץ הגלבוע

בתוך ערפליו מתנשא הגלעד

התכלת לאט

את כנפיה פורשת

ומשהו בך לפתע נרעד.

נשום עמוק...

כוכב אחרון

נאחז ברקיע

וטל שנוצץ כאלף פנינים

אז בוא והקשב

לדממה שנוגעת

בשקט הזה שצומח בפנים

נשום עמוק את טל הבוקר

את אור הזריחה

שבוקע מולך

כמה ציפורים שרצות על מים

משאירות עקבות

בך

אז קח את הרגע הזה הפועם

בקצב הלב

שלך.

דַּע

דַּע מָה שֶׁתָּשִׁיב לְרֵיחַ הַקָּפֶה,

לָרוּחַ הַהוֹפֶכֶת אֶת בְּשַׂר הַבַּזֶּלֶת לְרֶגַע אֱנוֹשִׁי.

דַּע מַהוּ הַיֵּשׁ, מַהוּ הָאֵין,

אֵיפֹה לְחַפֵּשׂ מְקוֹר מַיִם,

וְאֵיפֹה לְהַשְׁלִים עִם הֶהָרִים הַצְּבוּעִים קוֹנְיָאק.

שֵׁבֶט אֶפְרַיִם וְשֵׁבֶט מְנַשֶּׁה,

כִּסּוּפִים לְכוֹבַע טֶמְבֶּל, לִשְׁבִיל קָשׁוּחַ.

בֶּן פּוֹרַת יוֹסֵף, עֵד לַשֶּׁפַע הַשָּׁקֵט,

מוּל הַגִּלְעָד וְהַיַּרְדֵּן,

מוּל אוֹת הַלְּחִימָה וְהַשָּׁלוֹם.

צֶמֶד חֲסִידוֹת שָׁר בִּשְׁנֵי קוֹלוֹת אֵהוּד בַּנַּאי,

תַּן בּוֹדֵד מְיַלֵּל מָאוָוּל בְּ'רְמַל-מִיָּא',

מַטַּע הָרִמּוֹנִים בִּמְכוֹרָה מְצָרֵף תַּרְיַ"ג תָּוִוים לְלַחַן קְלָאסִי,

וְקוֹלוֹ שֶׁל חֲלִיל הָרוֹעִים עוֹלֶה אַט מִן הָמַעְיָן.

 

אחת

סיוון הר שפי
לפעמים אני עולה על מטוס
כדי לראות:
כולך יפה.
כדי לכתוב לך שיר אהבה.
לפעמים אני רוקד כנגדך
ואיני יכול בך לגעת.
כי יש ריחוק גדול
שהוא קרבה,
לפעמים עליי לחזור לנבו.

לפעמים מתוך הקושי ובו
אני רואה:
כולך מקשה
אחת, זהב טהור
גם הזהב השחוט והדם
חבלי לידה
בבנימין, שומרון ויהודה
הבארות והבורות
ההרים, המהמורות -
אחת
ומום אין בך.

ועמך כולם צדיקים
גם ריקים שבך, מלאים.
אבדות שחיזרנו והחזרנו
שרות הלל שלם בנקיקים.
רצוא ושוב אנחנו נשארים
כי את נקנית בייסורים
כי את יקרה
אנחנו יקרים
מכדי שנוותר על
אהבתנו.

 

היי כרויה

תפארת רובינשטיין

מי היא ששזפה עיניה בדורות
של עם אחד שאת יופייה רוצה לראות
זוהי חלקת אדמה, חבל ארץ מקודש
שחומת גבעות, נוטפת חלב ודבש.

ארץ יפהפייה שאת דמנו מהפנטת
כמהים אנו לך רכה ומלטפת
שורות שורות של נוודים
עודם מספרים
על מעללייך באלופי נעורים מאוהבים.

על פסגת יישוב בודד דגל לו מונף
צבעי הטלית משחקים עם השמש, כשברקע שורקים בעלי הכנף
את שריקות החיילים המאושרים עד אין קץ
מתחקים אחר אושרם ושאונם כשפתחו את הפשפש.
והו אז אור גדול האיר אותך עלמתנו תמתנו
תלתלייך המכוסים אזוב ריצדו אל מול עינינו
ועמדנו שם משתוממים
כמו אז
כמו אברהם אבינו, והצאן והרועים
לא ידענו את נפשנו, רצנו בטירוף
בלענו אותך, חששנו ש"כחלום יעוף"

ועודנו מטיילים בך, מגלים את סודותייך
נושפים בעורפך, מנשקים שפתותייך.
ולעולם לא נשבע
ולעולם נרווה
לחסדייך, רגבייך תמיד נקווה.
לא אביונה את והבדידות ללבך אינה מוכרת
ואת עצמך לזר ונכרי אינך מוכרת.

רק תחינה אחרונה לנו לך
בבקשה היי כרויה
תני לנו זמן, תני לנו מתי מעט
אנו חוזרים אלייך, מטופפים ברגלינו בלאט.

 

אם הדרך

שירה

עברתי שם בדרך בית לחם,

ויכולתי לראות בעיני רוחי את רחל.

נאנקת בחבלי לידה.

ואת יעקב לוחש לה -

שמתוך עומק הייסורים

מתרחשת גאולה.

ומאז היא שם.

בדרך.

ראיתי אותה צופה על הבנים הגולים

מלווה אותם במבטה,

לוחשת להם בשקט -

שאלו הם ייסורים בדרך אל הגאולה.

עברתי שם בדרך בית לחם

ויכולתי לראות אותם לפני יובל שנים

נכנסים בטנק

באים לנחם את אם הדרך.

באים לבשר לה-

שמתוך כל הייסורים

צומחת גאולה.

שלח לך אנשים ויתורו

נחמה ב"ש

באנו אל הארץ אשר שלחתנו

ועז כוח התורה בה

ארץ העוטפת את יושביה

באהבה, עמל וקדושה!

והעם אשר יושב עליה

מפיץ ומאהיב

כי יכול נוכל לה!

הודו על ארץ ושמים,

ארץ נתנה יבולה.

פזמון: עברו בארץ והתחזקתם!

בעלי מידות בתוכה,

אשרי עין זוכה,

מזמרת הארץ אשר אנו מהלכים בה.

ושם נוער ענק ראינו

הסובב בחסד ובצדקה

עם כל סוגי המוגבלויות אשר יושבים עליה

ישפיע וירעיף אהבה.

וגם כאשר ירעשו מוסדי ארץ

הם ימסרו את זמנם ומרצם.

היושב על חוג הארץ

ודאי מברך על רב טובם.

פזמון: עברו בארץ והתחזקתם!

בעלי מידות בתוכה,

אשרי עין זוכה,

מזמרת הארץ אשר אנו מהלכים בה.

וישובו מתור הארץ

והימים ימי ביקורי עולים

כולם מראשי בני ישראל המה

התיישבו אם במחנים אם במבצרים

עזבו משפחה ופרנסה

בענווה ובאמונה מלאת הוד

הד קולם נשמע להאיר את הארץ

טובה הארץ מאוד מאוד!

 

איפה אתה?

ישועה כהן

אתה שברחת לחוץ לארץ, שלח לי גלויה

ותספר לי איך זה שם בגולה, בגולה.

אתה ששכחת אותי בארץ, תשלח לי גלויה,

ותספר לי איך אתם חיים בגולה

אתה מבין? אני עזבתי את הכול כדי לעלות ארצה.

עזבתי את הכסף, החיים טובים והמשפחה.

חשבתי לפגוש אתך בירושלים או בחיפה.

תגיד לי, תגיד לי איפה, איפה אתה נמצא?

אתה מבין? חשבתי שביחד נבנה מדינה.

חשבתי: עשרה מיליון נשמות זה נותן כוח!

אולי נביא מים למדבר וניטע שם גן.

תגיד לי, תגיד לי! האם זה נכון? אולי זה חלום?

אתה יכול להגיד לי שהחיים קשיים, שנמאס לך.

שראית בעשרים שנה שלוש מלחמות, זה מספיק ככה

אתה יכול להגיד לי שלילדים יותר טוב שמה

תגיד לי, תגיד לי, אבל אל תגיד לי שצדקת!

תגיד לי שאתה יהודי, אולי כבר שכחת?

ובינתיים הגויים עוד לא אמרו לך!

את החיים שלי שעברו, אולי תנסה עוד פעם:

לקבל יום, יום בעתה אחורה ולהגיד תודה!

 

Jérusalem !

ישועה כהן

1- Déjà deux fois on l’a détruit

Le Temple de la vie

Il a brùlé déjà deux fois

Le Temple de la Loi

Déjà deux fois nous sommes partis

Et nous avons promis

Déjà deux fois on a chanté

Qu’on le rebàtirait

2- Depuis longtemps, moi j’ai rèvé

Qu’emplis d’une foi pure

Un peuple oserai relever

Les ruines d’un vieux mur

Depuis longtemps, moi j’ai rèvé

Devant le monde entier

Le Temple je rebàtissai

Le Temple de la paix !

3- Et si c’était bientot, demain,

Debout comme un seul homme

Et si l’on y méttait la main

Pour le refaire comme

Comme l’avait vu le prophète

Et comme j’ai rèvé

Oui ce serait vraiment la fète

De l’humanité !

R – Que ma droite m’oublie

Que ma langue se taise

Si j’oublie que je t’aime

Que ma droite m’oublie

Mais mon coeur a promis

Pour Toi Jérusalem

Des quatre coins du monde

Vers Toi je reviendrai

Toi qui reste la mème

Des quatre coins du monde

Oui je remonterai

Vers Toi Jérusalem !

 

תפוזים של אביטל (שרנסקי)

סגולה לוי

תפוזים בצדי הדרך

מחכים בפרדס ובארגזים על צדי הכביש

הריח שעולה והאור הבוהק

הניצנים נראו בארץ

בשלטון הכפור

אחת לשנה הובא האוצר הכתום

פלחים מתוקים, חולקו בזהירות

ריח אפך כתפוחי זהב

נשמו אל תוכם את שביליה

רצופים בזהב

מְצָאוּנִי הַשֹּׁמְרִים הַסֹּבְבִים בָּעִיר, אֵת שֶׁאָהֲבָה נַפְשִׁי

ואז עלתה בגפה ולבה דוהר בקרבה

האם יתראו שוב? נצרה את לחישתו

מִי זֹאת הַנִּשְׁקָפָה כְּמוֹ שָׁחַר

תפוזים בצדי הדרך

מחכים בפרדס ובארגזים על צדי הכביש

הריח שעולה והאור הבוהק

ופריו מתוק לחכי

האור שבקע מפתח המטוס סנוור

והיה לך ה' לאור עולם

והיא ראתה מלאכים עולים ויורדים

וכשיצאה לבדה לאם הדרך

משני צדי הכביש קיבלו את פניה

רבבות התפוזים

תפוזים בצדי הדרך

פזורים על הכביש ושוליו

הריח שעולה והאור הבוהק

ואתם הרי ישראל ענפכם תיתנו

וגם אם יעברו אלפיים שנה,

עד שאהוב יגיע אל האהובה

הרי העץ יישא את הפרי

ואין לך קץ מגולה מזה

ואין לך נס מגולה מזה

עד שנגיע להרי הבשמים

 

חלומו של אבי

איתמר

חי את החלום שחלם אבי בלילה

שר את הציור שנפרש על הסלון

צונח על חרמון, נחיתה טובה

בסיס רך לבניין ארמון

חי את הרמה שחלם אבי בלילה

שר את הירוק שנפרש על הסלון

רץ על המדרון, אל תוך הארץ

תנופה גדולה לשיגיון

להסתחרר אל תוך הארץ

להיבלע בין סימוני שבילים

אהבת אם אל תוך בניה

אל הנעורים.

ובארץ העליות

ובארץ השאיפה

ובארץ ישראל, מדינה.

חי את ההמנון שזמזם אבי בלילה

שר את המילים, מילות קודש על סלון

עוצר, נושם, רואה - מבט פתוח

טוב לשבת מול ארמון

חי את המדבר שחקר אבי בלילה

שר עוד מעיין שנבע על הסלון

מתחפר אל תוך שק"ש, אל תוך הארץ

אל תוך בסיס העיקרון.

להסתחרר אל תוך הארץ

להיבלע בין סימוני שבילים

אהבת אם אל תוך בניה

אל הנעורים.

ובארץ המצוקים

ובארץ הקדושה

ובארץ ישראל, מדינה.

 

הצפון הנשכח

אבישי, גבעתיים

בדרך תרשיחא,

עצים מרשרשים ברוח.

האוטובוס כמעט ריק,

גם ריקה המחשבה.

ההתמכרות הזו לשמש,

לתזזית המנוע,

לשקט ההרמוני מסביב,

ולרעש מבפנים.

תנועה, כיוון

ציר הגאולה

עלייה, ירידה

קטנות וגדולה.

נוף הרים,

משט יד נפרש,

אופק וכביש,

הכול אחד.

הגענו, זה המקום,

את אומרת.

מצאנו לנו בית

מצאנו חום.

תמצות הנמתח לאינסוף,

להכיל ולשתוק,

להתבונן בתנועות,

להיות כלי לבאות.

הגיע הזמן,

לרדת במעלות.

את לא שלי, אני שלך

יותם ומיכאל בירנבום

מראה שמייך, זיכרונותיי

תכול ימייך, צחוק ילדיי

כל השבילים בהם אלך

את לא ארצי, שלי אינך

כמו דגיג על גב הלווייתן

הרף עין אל מול הזמן

כמו נמלה על פיל דוהר

זקיק של אור בסנה בוער

זערורי, קטן כל כך

את לא שלי, אני שלך

צל השמש, תחתית כל העולם

נחל שוצף, בין ים לים

קצף גל, חומות זהב

ראי בעמק, חרמון הסב

טרשים פורחים על צלע הר

תפוח אהבה בלב מדבר

כמו דגיג על גב הלווייתן

הרף עין אל מול הזמן

כמו נמלה על פיל דוהר

זקיק של אור בסנה בוער

זערורי, קטן כל כך

את לא שלי, אני שלך

לא ארצי, ולא שמיי

אבל שלך, בכל נימיי

בכל שביל אלך אתך

את לא שלי, אני שלך

 

עוד כל ימי הארץ

מעוז מרמלשטיין

ארץ משילה עליה לאט, לאט אך בטוח
מוכנה לחורף סוער
עננים חולפים על יד חלוננו, צופים
לקראת עוד יום נוסף שעובר
ובין צמרות קירחות, אלומות אור
משתובבות להן ברוח שורקת
עד תום ינוצל הזמן, זמן יקר
לפני שנישא תרמילנו לארץ נכר

לקראת חורף, אריג לבן בוהק
מכסה שינה עמוקה
ארץ רחוקה-קרובה, יושביה באים והולכים
נתפסים ונפוצים, נלחמים ללא הפסק
והחלום מרגע לרגע מתרחק
מטר ניתך ארצה, רעמים מרטיטים חלל
סביבותיה נשׂערו מאוד.
בנייך, מקלם מזומן לנדוד
ודמם מכתים אותו לובן כסוף
ועינם צופייה למזרח, ללב פועם, מרומם

תחת פנס רחוב גאולה מתעטפת
במעיל ישן ומרופט, חקוק ברישומי הזמן
פרח מנצנץ על הענפים החשופים
אדווה קלה מרעידה את אמות הספים
אביב, אביב מיוחל של אלפי שנים
אלפי דמעות, תקוות, שהשמיימה כקטורת סמים עולות
אנו כאן, מביטים זה בזה, זו בזו
ופורשים מרבדי חיינו בשלל צבעים

שערי אורה, שערי שמים נפתחים
באמונה, בחסד, ברחמים
בשנת היובל הזאת נשוב איש אל אחוזתו

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
זמן המראה

  אבינועם הרש מכין אתכם...

צעד לקראת השיבה הביתה

  שולי מועלם עד החזרה...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם