הגברים שמתים במקרה

10 avvada
גיל רונן

דיון חריג בוועדה לקידום מעמד האישה העניק במה מרכזית לעבודה שערכה עובדת סוציאלית כדי ליצור אמפתיה ציבורית לנשים שרצחו את בעליהן. המילה 'רצח' נמחקה מסיפורי הנשים ותחתיה השתמשו שם במילה 'מקרה'. כולן הוצגו כקרבנות הממסד וגברים תוקפניים * את הנתונים שהציגה המשטרה, שלא מסתדרים עם הצגת הנשים כקורבנות, לא תוכלו למצוא בדברי הסיכום של הוועדה באתר הכנסת. הם הושמטו * עוד סיבה להתחיל להשתתף בוועדה לקידום מעמד האישה

העובדה שהקולות הדומיננטיים בוועדה לקידום מעמד אישה ולשוויון מגדרי של הכנסת הם קולות פמיניסטיים באופן לא מאוזן, לא מאוד מפתיעה. ובכל זאת, נראה שההרגל הציבורי וגם חוסר הרצון להתעמת עם חברי הוועדה, ובעיקר עם חברות הוועדה, גורמים לה למתוח את הגבולות. לפעמים, כמו באחד מדיוניה האחרונים – היא אף מגיעה למחוזות החורגים מכללי יסוד של המוסר הבסיסי, בהם הציווי "לא תרצח".

לפני כשבועיים (15.5.17) התכנסה הוועדה, בראשות ח"כ עאידה תומא-סלימאן (חד"ש – הרשימה המשותפת), כדי לדון במחקר שערכה עובדת סוציאלית מאוניברסיטת תל אביב, על "תפיסותיהן של נשים שהורשעו ברצח או בהריגה של בן זוגן את השלכות המקרה".

הדברים נתנו בעצם גיבוי לגישה פמיניסטית רדיקלית מקובלת, לפיה נשים שרוצחות את בני הזוג שלהן עושות זאת תמיד על רקע של התעללות מתמשכת; הגישה הזו רואה את הנשים אוטומטית כקורבנות ולא כפושעות. עצם הניסיון להצדיק רצח, גם על ידי מי שעבר התעללות, הוא בעייתי מאוד. אבל הוועדה הרחיקה לכת והתעלמה מהנתונים המראים שלא פעם, נשים רוצחות גברים בלי שקדמה לכך כל התעללות מצד הגברים. את הכל שמו שם בחבילה אחת, וקראו לאמפתיה והקלה בעונשן של נשים שרצחו את בעליהן באשר הן.

בסיכום המחקר שהיווה את בסיס הדיון של הוועדה וקיבל בו את מלוא הבמה, הסבירה תמר דהאן, העובדת הסוציאלית הצעירה שערכה את המחקר, שהוא "נשען על הפרדיגמה האיכותנית נטורליסטית", העוסקת "בהבנת חוויה מנקודת מבטן של החוות אותה". דהאן לא הרגישה צורך להציג אובייקטיביות מדעית כל שהיא: "מתוך הבנה שלאחר המקרה וכחלק מהשלכותיו, נשים אלה נפגשות ומתמודדות מול מערכות משפטיות וחברתיות, נבחנו מישורים אלה דרך זווית ראיתן של חוקרות פמיניסטיות, הנחלצות לצדן של נשים אלו מול ההגמוניה הפטריארכלית", כתבה.

ה"מחקר" מבוסס על שיחות שערכה דהאן עם שבע אסירות בכלא נווה תרצה, שרצחו את בני הזוג שלהן, או את בני הזוג לשעבר. אף חבר כנסת לא ראה לנכון לשאול אם ראוי לבסס דיון של ועדה בכנסת על מסמך בעייתי שכזה.

בהתייחסויות שלה לרציחות שביצעו הנשים שראיינה, נמנעה דהאן מכל שימוש במילה "רצח", ותחתיה השתמשה במילה המעורפלת, "המקרה". חוץ מההזדהות הברורה עם הרוצחות, וראייתן כקורבנות, בלא מעט מהמקרים הרוצחות המורשעות הופכות בפיה כמעט כגיבורות. "המפגש של נשים אלו עם השלכות המקרה מתחיל מיד עם ביצוע המקרה בו מת בן זוגן וכלה במפגשן המידי עם מערכות אכיפת החוק, המענישות אותן על ידי כליאת בבית סוהר 'נווה תרצה' לשנים רבות, בו הן מנותקות ומופרדות פיזית ונפשית מילדיהן, משפחתן וממעגלים חברתיים קרובים ורחוקים", קוננה.

זכות הרוצחת להתאבל

"מרבית הנשים מבצעות מקרה זה על רקע של התעללות מתמשכת מצד בן זוגן ולאחר שפניותיהן לחברה לא זכו למתן סיוע הולם וראוי", קבעה דהאן, אך ככל שניתן ללמוד מהחומרים שסיפק אתר הכנסת, הקביעה לא לוותה בביסוס מדעי כלשהו. "לכן, הן מרגישות שהן לבד במערכה ומבצעות את המקרה בכדי להסיר את האיום התמידי לחייהן מצד בן הזוג".

בית הסוהר "נווה תרצה" תואר על ידה כ"מוסד טוטליטרי וסגור". "הממצאים חושפים בראש ובראשונה את יגונן של הנשים על מות בן זוגן, יגון שאינו מוכר על ידי החברה ולכן אין להן לגיטימציה וזכות להתאבל עליו באופן פומבי ולקבל תמיכה נפשית", כתבה.

במילים אחרות: הרוצחות מתאבלות על האדם שרצחו, והמדינה האכזרית לא מאפשרת להן להתאבל כראוי. לדברי דהאן, הנשים סובלות מ"טראומה עיקשת" והן נענשות "תוך התעלמות מהאחריות החברתית לסייע למצוקותיהן שלא נענו עוד טרם המקרה".

איך הפך ה"מחקר" לדיון בכנסת? "נתקלתי במחקרה של תמר דהאן לאחר קיום שיחה עם מנהלת כלא נווה תרצה בסיור הוועדה שם, ובמהלכו גם פגשתי אישה שרצחה את בן זוגה", סיפרה תומא-סלימאן בפתח הישיבה, על פי הדיווח שפרסם אתר המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י). "נוגע ללב לראות אישה שהמפלט האחרון שלה כדי לשרוד היה לרצוח אדם, וכששמעתי על המחקר ביקשתי לקבלו והחלטנו לקיים את הדיון בשל חשיבות הנושא".

בדיון הוועדה השתתפו גם ח"כ מיכל רוזין (מרצ), נציגת "שדולת הנשים" מיסודה של הקרן החדשה לישראל, נציגי משרד המשפטים, המשטרה, שירות בתי הסוהר, הרשות לשיקום האסיר ועוד.

הומור אנטי-גברי

הח"כיות לחצו על מפקדת נווה תרצה, סגן-גונדר שרה פרידמן, לאמץ מדיניות של קיצור עונשיהן של רוצחות בשליש. "אני רואה שאתן לא ממליצות על שחרור מוקדם. מדוע?" שאלה רוזין. פרידמן הסבירה שהחלטות על קיצור שליש תלויות בשינוי בדפוסי התנהגות של האסירה או בטיפולים שעברה. השב"ס דווקא נוטה להמליץ על שחרור אחרי שליש, אמרה, אלא שהוא מתנה זאת בהמשך טיפול, "שעדיף שיהיה בקהילה", השלימה בעבורה רוזין את המשפט. תומא-סלימאן ורוזין דרשו מפרידמן לספק לוועדה נתונים על כל המקרים שבהן נקצבו עונשיהן של רוצחות, כאשר היה ברור שהמגמה הרצויה מבחינתן היא קיצור.

וכדי שלא ישעמם, היה גם הומור אנטי-גברי. תומא-סלימאן העירה שהוועדה רוצה לערוך סיור בשב"ס, אך הדבר מתעכב עד למינויו של מפקד חדש לשירות – וזאת לבקשת השב"ס: "חס וחלילה, אני לא מי שתעכב סיור בגלל שגבר נעדר מתפקידו", אמרה. הנאספים צחקו צחוק רם.

כפי שקורה בדרך כלל בדיונים מסוג זה, נציגי המדינה יישרו קו עם רוח הפמיניזם הרדיקלי. עו"ד משה מרציאנו מלשכת המשנה לפרקליט המדינה לעניינים פליליים, לא חלק על הקביעה לפיה הרוצחות הן תמיד קרבנות. "כפי שהיטיבה לתאר תמר במחקר שלה", אמר, "מעשה ההמתה הוא נקודת קצה במסכת ארוכה של התעללות, של קושי בל ישוער שעוברת האישה במהלך שנים דווקא במקום שאמור להיות המבצר הרוחני והאינטימי שלה. דווקא שם היא חווה את ההתעללות הכל כך קשה, שבסוף בסוף... מגיעה הטרגדיה של מעשה ההמתה".

אם יש מי שסבור שהתפיסה הזו, של הקלה מראש עם נשים שרצחו את בעליהן, עוד לא הוחדרה למערכת המשפט – הרי שמרציאנו סיפר בגאווה שבשבעה מתוך 14 מקרי רצח בני זוג ע"י נשים, מאז מקרה כרמלה בוחבוט (1994), האשימה הפרקליטות את הנשים בהריגה ולא ברצח – וכי הוא אינו מכיר אף מקרה בו אישה הורשעה בהריגה וקיבלה את העונש המקסימלי, של 20 שנות מאסר. רוזין העירה במורת רוח שפירוש הדבר הוא שביתר המקרים הנשים הואשמו ברצח.

הדיון כולו עמד בסימן ניסיון למצוא דרכים להימנע מהעמדת נשים שרוצחות בני זוג בעברה של רצח, ולהקל בעונשן. עו"ד לילך וגנר ממשרד המשפטים הסבירה שבמסגרת הרפורמה המתוכננת בהגדרת עברות ההמתה יוכנסו מקרים שבהם אישה רצחה את בן זוגה לקטגוריה של "המתה בנסיבות של אחריות מופחתת".

תומא-סלימאן בדיווח אתר המפלגה הקומוניסטית הישראלית (מק"י): "נוגע ללב לראות אישה שהמפלט האחרון שלה כדי לשרוד היה לרצוח אדם, וכששמעתי על המחקר ביקשתי לקבלו והחלטנו לקיים את הדיון בשל חשיבות הנושא"

ד״ר רותי לבנשטיין-לזר מהמכללה למנהל אמרה שכאשר אישה רוצחת בן זוג "זה יותר כמו יחסי שובה-שבוי... וצריך להתאים להן את הגנת ההגנה העצמית מסוג צידוק, ולהגיע לזיכוי".

המשטרה מספקת עובדות

אחרי כל החגיגה הזו, לקראת סוף הדיון, קיבלה נציגת המשטרה, רפ"ק נירה ראובני, דקות ספורות להציג את דבריה. הסיבה ליחס המפלה ברורה למי שמודע למחלוקת המתמשכת בין הוועדה לבין המשטרה, לגבי נתוני הרציחות בין בני זוג.

"אשמח לתקן פה קצת עובדות", אמרה רפ"ק ראובני. "מ-2007 עד 2017 נרצחו חמישה גברים ע"י הנשים. בשניים מהמקרים לא היה עבר משטרתי כלל, כלומר – האישה לא הגישה תלונות במשטרה על אלימות כלפיה. בתיק אחד האישה הייתה גם קרבן וגם חשודה, הייתה אלימות הדדית. בתיק אחד האישה הייתה החשודה באלימות בתיק קודם, ובתיק אחד היו שלושה תיקים שבהם האישה הייתה הקרבן, אבל כשבדקתי את הגבר המעורב – זה לא הגבר שהיא רצחה בסופו של דבר. כלומר, היא הייתה קרבן שסבלה ממערכת יחסית מתעללת אבל מצד בן זוג קודם". הבנתם נכון: בהסתמך על המידע שבידי המשטרה, אי אפשר להכניס אף אחת מחמש הרוצחות למשבצת "חסרות הישע" שתוארה בכל כך הרבה פאתוס במשך שעה ארוכה בוועדה.

עו"ד רותי אלדר מארגון משפחות הנרצחות והנרצחים: "מדובר בהטיה תודעתית מקוממת שגורמת לזילות בחומרת העברה ולזלזול בקדושת החיים. עבריינים ואסירים רבים מנסים להטיל את האחריות למעשיהם על מצוקות שונות שפקדו אותם בחייהם, אל לנו ליפול למלכודת זו של 'סחיטה רגשית' כדי להקל ראש ולהקל בעונשן".

אבל גם כנגד הטענות על חומרת הענישה מחתה רפ"ק ראובני. מדבריה עולה שבכתבי האישום וגזרי הדין של נשים רוצחות, מערכת המשפט ממילא לוקחת בחשבון מה שהיא רואה כנסיבות מקלות: "בשנת 2010 היו שני מקרים שבסופו של דבר הוגש כתב אישום על הריגה. באחד מהם נגזרו 9 שנים ובשני 7 שנים ו-6 חודשים; ב-2013 (הורשעה אישה ברצח ונידונה) ל-11 שנים; ב-2014 (נידונה אישה) לשלוש שנים, וב-2017 הוגש כתב אישום בגין רצח אך טרם ניתן גזר הדין".

הקצינה ניסתה גם לתקן עוד טענה ששורבבה לדיון במניפולטיביות, ואמרה כי בניגוד למה שנאמר בדיון, בשנה האחרונה לא נרצחו שבע או שמונה נשים, אלא היו חמישה מקרים של רצח בני או בנות זוג ובאחד מהם, הנרצח היה בכלל גבר.

אבל מעניין לא פחות, ואולי יותר: הנתונים האלו שהציגה המשטרה הושמטו כליל מסיכום דברי הוועדה בכנסת. כדי לדעת על קיומם היה עלינו לצפות בצילום הוועדה.

עו"ד רותי אלדר מארגון משפחות הנרצחות והנרצחים מחתה באמצעות נייר עמדה שנמסר לוועדה, על "השימוש המגמתי והמכובס... במונח 'מקרה' לעברת הרצח או ההריגה" בתקציר המחקר של דהאן. השימוש במונח זה מבטא, לדבריה, "הטיה תודעתית מקוממת שגורמת לזילות בחומרת העברה ולזלזול בקדושת החיים".

"עבריינים ואסירים רבים מנסים להטיל את האחריות למעשיהם על מצוקות שונות שפקדו אותם בחייהם", הוסיפה אלדר. "אל לנו ליפול למלכודת זו של 'סחיטה רגשית' כדי להקל ראש ולהקל בעונשן, מעבר לקבוע בחוק, של נשים שממיתות את בני זוגן, יהא הרקע למעשה אשר יהא".

התרת דם

תגובת הוועדה לקידום מעמד האישה: "הוועדה לקידום מעמד האישה ולשוויון מגדרי מתגאה לקיים דיונים מעמיקים בסוגיות אשר לעתים קרובות לא זוכות להגיע לסדר היום הציבורי. מפקדת כלא נווה תרצה, בסיור שקיימה בו הוועדה, המליצה ליו"ר הוועדה להיחשף למחקר ולקיים דיון על ממצאיו. המחקר, אגב, עוסק ב'תפיסות של נשים שהורשעו ברצח או בהריגת בן זוגן את השלכות המקרה', וכזו הייתה גם כותרת הדיון, כך שהוועדה ודאי לא הפחיתה מחומרת העברה או התעלמה מכך.

"לאחר שעורכת המחקר הציגה את מסקנותיה, התקיים רב-שיח, ואליו הוזמנו כלל משרדי הממשלה להציג את נתוניהם ועמדתם המקצועית והאובייקטיבית בנושא, וכן ארגונים שונים, כמו ארגון משפחות נרצחים ונרצחות, ואף שברגע האחרון נבצר מנציגתם להגיע, הרי שנייר העמדה שלהם, המתנגד למסקנות המחקר, עודנו נמצא בחומרי הרקע שהופצו לקראת הדיון, וניתן לראותם באתר הכנסת.

"עמדתה של הוועדה היא שאחריות הרשויות היא לפעול בכדי למנוע מקרים של גרימת מוות של נשים ושל גברים בידי בני הזוג כאחד, ובנימה זו גם סיכמה יו"ר הוועדה את הדיון. חשיבותה של מטרה זו ושל פעילות הוועדה בנושא בוודאי מוסכמת גם על הכתב הנכבד".

ביקשנו גם את תגובתו של ח"כ בני בגין, החבר בוועדה לקידום מעמד האישה. הוא העדיף שלא להתייחס לעניין מכיוון שלדבריו לא נכח בדיון ולא שמע את הטענות וההסברים.

למרות הנסיונות לייצר הזדהות עם קרבנות לאלימות במשפחה ולתוצאותיה הרות האסון, קשה היה להשתחרר מהרושם שהותיר הדיון הזה, בין כותלי הכנסת של מדינת ישראל. תחת מסווה של דיון סביב מחקר אקדמי נוצרה אווירה מדאיגה מאוד של התרת דם ומתן לגיטימציה למעשי רצח, תוך כדי יצירת אווירת מלחמה בין המינים.

 

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היסטוריה על סולם אחד

  הטור האישי של סיון...

מנהלי בית ספר, לכאן

  אבינועם הרש ביוזמה חדשה...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם