במחנה המשותף

4 mahaneh

בעוד לדתיים די נמאס מהשיח הלא נעים עם הצבא, ובזמן האחרון הם הניחו לסוגיית השירות המשותף – בצבא דוהרים קדימה * ראו את הליהוק המופלא שנבחר לכתבה בעיתון 'במחנה' הפונה למתגייסים החדשים: גבעתי – פאסה, מעורב בנים-בנות – הדבר הבא! אבל זו רק ההתחלה: כוכב הכתבה חבוש הכיפה מצולם בלחיצת ידיים מחויכת במיוחד עם חיילות * כמשיחות לפי תומן, המרואיינות בכתבה מספרות על חיילות שסוחבות חיילים באלונקה, על הווי חברתי צפוף גם מחוץ לבסיס ועל זוגות רומנטיים בגדוד * לפי דובר צה"ל מדובר בבחירה אקראית והכתבה שלנו "נועדה לפלג את תפיסת צבא העם ולפגוע בצה״ל ובמשרתיו" * אתם הבנתם? מי שזה לא מוצא חן בעיניו כל הסיפור המעורבב הזה של הצבא, פוגע בצבא ומפלג

רועי אהרוני

כששלחו לי את הכתבה שהתפרסמה בגיליון האחרון של עיתון 'במחנה' הבנתי שהמערכה על השירות המשותף ממשיכה להתנהל הרחק מעין הציבור. בגיליון פורסמה כתבה עם מועמד לגיוס (להלן: מלש"ב) המגיע ליום אחד לבסיסו העתידי כדי לגלות איך ייראה שירותו הצבאי. המועמד שנבחר, חובש כיפה, עומד להתגייס לגדוד המעורב 'אריות הירדן'.

הכתבה, שמצורפים אליה תצלומים של דובר צה"ל שבהם נראה המלש"ב לוחץ יד לאחת החיילות בקורס, היא שיר הלל לשירות המשותף. הגדוד שנבחר הוא גדוד מעורב, והחייל חובש הכיפה מעביר מסר סמוי שאפשר להיות נאמן לתורת משה וגם להסתחבק עם חיילות ולסחוב אותן על אלונקה. המרואיינות כולן חיילות בגדוד שבפיהן ציטוטים המתמודדים עם הביקורות מבחוץ על השירות הזה – עמדה שכמובן לא הובאה בכתבה אפילו ברמז.

בכתבה מרואיינת מ"מית בגדוד המספרת בגאווה שהגדוד עתיד "לתפוס קו גם בגזרת חברון – וזה רק בזכותנו, כי הוכחנו שאנחנו יכולים". בריאיון נשזרות אמירותיה על טיב השירות המשותף: "יש פה לוחמות שהן פשוט מעולות", מצוטטת הסג"מ. "כשהייתי בקורס קצינים, וראיתי לוחמים מכל היחידות הקרביות – הבנתי שהלוחמות שלנו ברמה עוד יותר גבוהה ממה שחשבתי, והרמה שלהן לא נופלת מהרמה של לוחמים ביחידות אחרות[...] אם אני אעשה בוחן כזה או אחר, אני יכולה לא פחות מכל לוחם. כל מי שאמר שנשים לא יכולות, פשוט לא היה בגדוד 'אריות הירדן'". גם המלש"ב מציין שקשה לו להאמין שבקרוב יהיה כמו "הלוחמות והלוחמים שמרימים את הווסט ואומרים לי 'זה כלום'".

אחת הלוחמות בגדוד משווה בכתבה בין הגדוד של בן זוגה, לוחם בגבעתי, לגדוד שלה: "כשזה רק גברים יש הווי גברי מאוד, וכאן יש אווירה של משפחה, אחים ואחיות. זה מיוחד בעיניי, כי אם בגדוד רגיל זה ארבעה גברים שסוחבים אלונקה, אצלנו זה יכול להיות גם ארבע נשים. שיתוף הפעולה בין הגברים לנשים הוא מה שנותן לנו את הכוח להצליח במשימות". לדבריה, "הנשים מוסיפות הרבה צבע ושמחת חיים" – אמירה שבעולם לא צבוע הייתה מקוטלגת כסקסיסטית.

החיילת מעידה ש"יש גברים שבהתחלה לא מרוצים מהשיבוץ ובטוחים שיצטרכו 'לחפות' על הנשים החלשות בשירות, אך כשהם מגיעים, ורואים לוחמות שסוחבות גברים במסעות ומפגינות יכולות פיזיות מרשימות – הם חוזרים בהם".

כשחשפנו מעל דפי עיתון זה את פקודת השירות המשותף ומשמעותה מרחיקת הלכת, טענה בפניי אישיות בכירה מאוד בצה"ל כי העובדה שבגדודים המעורבים "שכולם לוחמים וכולם נמצאים באותו חול ומתלכלכים באותה המידה", מנטרלת מתחים על רקע מגדרי, כי הם לא נתפסים כמושא רומנטי. אולם נראה שהלוחמת אינה מאשררת בדבריה טענה זו: "אצלנו בגדוד אנחנו באמת חברים טובים, ואנחנו נפגשים גם בסופי השבוע והרגילות", מספרת הלוחמת. "יש אפילו כמה זוגות בגדוד, ואם שני אנשים הצליחו להתאהב אחרי שהם ראו אחד את השנייה סוחבים אלונקות ומזיעים – זאת כנראה אהבה".

אפילו אם נאמין לדובר צה"ל שכל הכתבה הזו נעשתה בתמימות, שבמקרה המלש"ב שנבחר היה דתי ובמקרה בחרו מעשרות גדודי צה"ל דווקא גדוד מעורב, הרי שנורה אדומה הייתה אמורה להידלק בחדר העריכה של 'במחנה' ולא נדלקה. אילו הרשו לנו לדבר עם העורכים, אולי גם יכולנו לברר זאת

פנינו לדובר צה"ל כדי להבין מדוע הם ממשיכים בקמפיין האגרסיבי של עידוד הערבוב בין לוחמים ללוחמות, כפי שאפשר לראות בתקשורת המודפסת והמקוונת, באופן פורמלי ובלתי פורמלי. הסברנו שלדעתנו נחצה כאן גבול, ולמרות ההתנגדות הגורפת כל רבני ישראל לשירות בגדודים מעורבים, מכינים כתבה עם בחור בכיפה המתגייס לגדוד כזה. טענו שחוסר הרגישות המשווע הזה תוך המשך הקמפיין היחצ"ני של שירות הלוחמות מכריח אותנו לעסוק שוב בנושאים שחשבנו שנוכל לפתור באמצעות הידברות.

אקראיות מחשידה

בדו"צ טענו שאנחנו נטפלים לקטנות וכי הם חשבו שהטענות שלנו על הקמפיין הצה"לי כבר מאחורינו. ביקשנו לדבר עם העורכת האחראית של 'במחנה' רס"ן מרב סטולר או עם העורך בפועל סרן ניב דימור כדי לנסות להבין את השקפת עולמם. חיילים מהגדודים המעורבים, ממג"דים ועד טוראים ומלש"בים, מתראיינים ללא הרף בכל אמצעי התקשורת. כך גם יועצת הרמטכ"ל לענייני מגדר. לכן, לכאורה, מדובר בבקשה פשוטה ולגיטימית לשוחח עם עורכי העיתון, שהרי אפילו לא מדובר בקצינים בכירים.

לא הגבנו בתדהמה כשנענינו בשלילה. כבר כמעט שנתיים שאנו מבקשים מדובר צה"ל לראיין אנשים בצבא, אך נראה שכאשר מדובר בכתבה שלא מתאימה לאג'נדה שלהם – הם לא מאפשרים זאת. לא רק שלא מאפשרים לנו לראיין את הרמטכ"ל, את הרב הראשי לצה"ל (הקודם והנוכחי) ואפילו לא את היוהל"ם, גם תפקידים זוטרים יותר כעורכי עיתון 'במחנה' חסומים בפנינו. תחשבו לבד מדוע.

דובר צה"ל הסכים לתת רק את התגובה הכתובה הזאת: "לטובת הפקת הכתבה בוצעה פנייה יזומה לכלל מתגייסי גדוד 'אריות הירדן', המציעה להם להשתתף בכתבה. המלש״ב המדובר אמר כי מעוניין להתראיין לכתבה, ועל כן נבחר. שיוכו המגזרי לא היווה שיקול או נבדק בשום שלב ואף אין לכך אזכור בכתבה .צר לנו שבחרתם לקחת אירוע זה המבוסס על רצון החייל והפכתם אותו לכתבה נוספת שנועדה לפלג את תפיסת צבא העם ולפגוע בצה״ל ובמשרתיו".

הכתבה, שמצורפים אליה תצלומים של דובר צה"ל שבהם נראה המלש"ב לוחץ יד לאחת החיילות בקורס, היא שיר הלל לשירות המשותף. הגדוד שנבחר הוא גדוד מעורב, והחייל חובש הכיפה מעביר מסר סמוי שאפשר להיות נאמן לתורת משה וגם להסתחבק עם חיילות ולסחוב אותן על אלונקה

לצערנו ניסיון העבר מלמד אותנו שלא להאמין מהר כל כך לתמימות המשתמעת מתגובות דו"צ. ואולם אפילו אם נאמין להם שכל הכתבה הזו נעשתה בתמימות, שבמקרה המלש"ב שנבחר היה דתי ובמקרה בחרו מעשרות גדודי צה"ל דווקא גדוד מעורב, הרי שנורה אדומה הייתה אמורה להידלק בחדר העריכה של 'במחנה' ולא נדלקה. אם היו לוקחים דווקא חייל חובש כיפה להצטלם בשבת או להכין מתכונים לא כשרים, היינו מרגישים שיש פה התרסה. כנראה שהעורכים לא מרגישים שמדובר בהתרסה כאשר הם לוקחים חייל חובש כיפה להצטלם בתוך גדוד מעורב. אילו הרשו לנו לדבר עם העורכים, אולי גם יכולנו לברר זאת.

בינתיים מה שברור הוא שמלש"ב שהולך לגדוד מעורב נעשה שותף לקמפיין התקשורתי בעד השירות המשותף גם אם אינו מצטלם בבסיס 'אריות הירדן'. הצבא כבר אינו סטרילי מהוויכוחים התרבותיים של עם ישראל, ואולי בעצם הוא מעולם לא היה אך רק עכשיו זה צף על פני השטח. החלטה ללכת לגדוד מעורב בכיפה על הראש, בלי קשר להקפדות ההלכתיות שהאדם בוחר בחייו הפרטיים, היא החלטה תרבותית ובחירה בצד מסוים במאבק על דמות החברה הישראלית.

כל חייל שקורא את זה עכשיו – אם אתה בוגר דייך כדי להחזיק נשק, נראה שאתה גם בוגר מספיק כדי להכריע במחלוקת הזאת ולבחור באיזה צד אתה: "וְהָיָה מַחֲנֶיךָ קָדוֹשׁ" או עריות הירדן.

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם