בהשגחת הבג"ץ

12 KASHRUT

כשכולם עסקו בפסק הדין על חוק הגיוס, הסוגיה המטלטלת על פירוק מערך הכשרות הממלכתי עבר בדממה * נשיאת בית המשפט פתחה "שער שלישי" בין כשר לטרף, ולמעשה התירה למסעדות להונות את הציבור * דעת המיעוט (השופטים רובינשטיין וסולברג) טענה מולה שהיא מוביל למדרון חלקלק והפצירו בה להותיר את הסוגיה בידיו של המחוקק * הבית היהודי מתכונן להמשך המערכה במושב החורף של הכנסת * הפטיש העליון מכה שנית, ואנחנו מנסים לעשות קצת סדר בבלגן

אילת כהנא

לפני כחצי שנה דיווחנו בהרחבה על בג"ץ הכשרות שהוגש בידי שני בעלי מסעדה מירושלים: הם בחרו להסיר את כשרות הרבנות הראשית ולהתחייב לדבריהם ליזמת "השגחה פרטית" המקנה להם תעודת 'ברית נאמנות' - תעודות המשמשות "ברית" בין בית האוכל ללקוחותיו מאחר שהמקום מתחייב להקפיד על כללי כשרות. בעלי המסעדות נקנסו מטעם הרבנות ונטען כי עברו על חוק הונאה בכשרות. בזמנו, בג"ץ קיבל את עמדת הרבנות כי מדובר על הונאה בכשרות על פי החוק שנקבע בשנת 1983, אך אז דרשו העותרים לקיים דיון נוסף שהוא מעין ערעור על פסק הדין.

כבר בקבלת הדרישה לדיון קשה היה שלא להריח את אותו מאבק ארוך מול הרבנות הראשית, במיוחד לאור העובדה שזו ניסתה לתקן את הליקויים במערך הכשרות שהוצגו במהלך המשפט: הרבנות הוציאה לדרך רפורמה בנהלים המנתקת את היחסים בין המשגיח למושגח, וכן פעלה ליצירת רגולציה בסטנדרטים אחידים בדרישות הכשרות. מאידך גיסא, גם ברבנות ידעו להודות שהתאוצה בתיקון הליקויים נוצרה לא מעט תחת איום בג"ץ.

השופט רובינשטיין בפסק: "מה שהטרידני במישור העקרוני היה פתיחת 'שער שלישי', יצור ביניים... לטעמי יש בהחלט לחשוש, בהגדרה 'שיפוטית' מעין זו, ממדרון חלקלק של פתח קטן לפתח גדול ולפתח גדול הימנו, אשר עלול להחטיא את תכליתו של חוק ההונאה בכשרות, ובעיקר להטעות בלי משים את הצרכנים"

בשבוע שעבר נערך הדיון הנוסף בבג"ץ. הפעם התקבלו טענות העותרים והחל תהליך מואץ של הוצאת מערך הכשרות של מדינת ישראל מידי הרבנות. איש לא מעז לקרוא לילד בשם הזה, אבל כל מי שמבין מעט בענייני כשרות מבין שאם אכן תיושם החלטת בג"ץ ייגמרו באחת הימים שבהם כל מה ששומר נדרש לעשות בכניסה למסעדה הוא להפטיר את השאלה המיתולגית – "סליחה, יש לכם תעודה?" מעתה המילה "תעודה" יכולה להיות מגוון עצום של ארגונים, שיטות, דתות, ואפילו - לך תדע - גם עמותות צער בעלי חיים.

פוגע במה?

הנה ההרכב שישב על המדוכה – הרוב שצידד בהחלטה לאפשר מגוון תעודות: הנשיאה מרים נאור, השופטים סלים ג'ובראן, אסתר חיות (הנשיאה הנכנסת), חנן מלצר ואורי שהם, ומנגד שני המתנגדים – אליקים רובינשטיין והשופט נעם סולברג. העובדה שהשניים האחרונים הם גם היחידים ששומרי מצוות ויודעים כשרות מהי על כל מורכבותיה, אינה מקרית. לא משום שהם אוהבי רבנות, אלא סתם כי הם כנראה מבינים שלא מספיק לספר לצרכן שיש כאן גבינה צהובה כשרה ובשר גלאט, ושיש עוד כמה דברים שצריכים להתרחש במטבח כדי שמה שיצא משם יהיה מותר באכילה ליהודים.

הנה לשון הפסיקה המתוחכמת: "נקבע כי אסור לבית אוכל שאינו מחזיק בתעודת הכשר להציג כל מצג כשרותי, אולם מותר לו להציג מצג אמת בדבר הסטנדרטים שעליהם הוא מקפיד ואופן הפיקוח על שמירתם, הכולל גם הבהרה מפורשת כי אין בידו תעודת הכשר" (מתוך פסק הדין). בכך מאפשר למעשה בית המשפט הצגת בית אוכל כמקפיד על כללי הכשרות אף שלא קיימת בו השגחה של משגיח מטעם הרבנות הראשית.

כדי להבין את משמעות הדברים כדאי לרדת לעומק פסק הדין, המרתק יש לציין, ולראות נכוחה כיצד בג"ץ שוב לוקח על עצמו את פרשנות "כוונת החוק". בדיון ארוך מסבירה נאור כיצד 'מונופול' הכשרות של הרבנות פוגע לכאורה בחופש העיסוק של בתי האוכל וכיצד אי יכולת של הצרכן לבחור בסוג הכשרות פוגע לכאורה – תהיו מוכנים – בכבוד האדם וחירותו. ממש ככה.

הנשיאה נאור למעשה קיבלה את טענתו של היועמ"ש הקודם וינשטיין כי שימוש בטרמינולוגיה "כשר" מכריעה לדבר הונאה בכשרות. קרי סוג של משחק "כן, לא שחור לבן" – אתה יכול לומר כל דבר ובלבד שלא תזכיר את המילה שהחוק אוסר במפורש: "כשר" או "על פי ההלכה". אפשר להשתמש במילים אלטרנטיביות, ויד הרעיונאים של האגודות האלטרנטיביות שרק מחכות להכות ברבנות, עוד נטויה.

לא זו בלבד – בפרשנותה פתחה נאור פתח לנישול סמכותה של הרבנות הראשית מניהול מערך הכשרות באופן כמעט מוחלט: "אין בידי לקבל את קביעת המשיבים כי בית אוכל יכול להיכנס באחד משני שערים בלבד – 'השער הכשר' שבמפתח לו (תעודת הכשר) אוחזת הרבנות, ו'השער הטרף' שבית האוכל הבא בו ייחשב כלא-כשר בלי קשר לסוג וטיב המזון הנמכר בו... עמדתי היא כי קיים גם 'שער שלישי'"' ועל פרשנות זו הוכרעה המערכה:

השופט סולברג: "הנה כי כן – ויכוח; עקרוני, נוקב, ראוי. טוב לו לוויכוח זה שהתקיים בבית המחוקקים, טוב לו שישוב ויתקיים בבית המחוקקים. הפה שאסר הוא הפה שיתיר; משידענו מהי כוונת המחוקק, והיא אינה בלתי-חוקתית – לא עלינו המלאכה לגמור"

"יכול חנווני להעיד על מרכולתו. אין דבר בחוק המלמד שאסור לבית אוכל להציג מצג אמת בדבר המזון הנמכר בו. אכן, בית אוכל שלא ניתנה לו תעודת הכשר לא יכול להציג עצמו כ'כשר', אך אין בכך כדי למנוע ממנו להציג מצג אמת בכתב, המפרט את הסטנדרטים שעליהם הוא מקפיד ואת אופן הפיקוח על שמירתם... הבחירה אם לאכול באותו בית אוכל אם לאו צריכה להיות בידיו של הצרכן... גישה זו שומרת מכל משמר הן על זכותו של הצרכן שלא יטעו אותו בכשרות המזון הן על זכותו לבחור בעצמו איזה מזון הוא מעוניין לצרוך. גישה זו מגשימה, לדעתי, את תכליתו של החוק בצורה הראויה ביותר". הנשיאה נאור מצפה אם כן מכל סועד חילוני, מסורתי ודתי שכל מה שרצו זה לאכול איזו שווארמה כשרה ברמה כזו או אחרת, להקדיש כמה דקות תחקור של בעלי הדוכן על אופן הכנת המזון.

מהתעמקות בפסק הדין אי אפשר שלא להתפעל מהתייחסותו של השופט נעם סולברג לדברי הנשיאה. סולברג לא רק הציג טענות מרשימות נגד הדיון שהציגה הנשיאה - הוא הציג פרוטוקולים מדיוני הכנסת בעת שנחקק החוק בשנת תשמ"ג והצביע על העובדה כי הוויכוח בדבר 'מונופול' הכשרות של הרבנות קיים עוד מאז. בכך, השופט סולברג מדגיש את עמדתו כי צריך לשמור על הפרדת הרשויות בעניין זה ולתת לדברים להמשיך להתנהל בבית המחוקקים: "הנה כי כן – ויכוח; עקרוני, נוקב, ראוי. טוב לו לוויכוח זה שהתקיים בבית המחוקקים, טוב לו שישוב ויתקיים בבית המחוקקים. הפה שאסר (על הצגת מצג כשרותי כלשהו), הוא הפה שיתיר; משידענו מהי כוונת המחוקק, והיא אינה בלתי-חוקתית – לא עלינו המלאכה לגמור".

השופט רובינשטיין שהכריע את פסק הדין הקודם בעניין טען אף הוא נגד הצעתה האקטיביסטית של נאור: "מה שהטרידני במישור העקרוני היה פתיחת 'שער שלישי', יצור ביניים, שאמנם איננו אותה 'השגחה פרטית' של 'ברית הנאמנות' שעלתה בפי העותרים-המבקשים, אלא 'מיזם אינפורמטיבי' גרידא בדרגה נמוכה יותר – אולם לטעמי יש בהחלט לחשוש, בהגדרה 'שיפוטית' מעין זו, ממדרון חלקלק של פתח קטן לפתח גדול ולפתח גדול הימנו, אשר עלול להחטיא את תכליתו של חוק ההונאה בכשרות, ובעיקר להטעות בלי משים את הצרכנים. הרי הדעת נותנת, כי לא כל המעוניין בכשרות יקרא באותיות הקטנות, ועלול הוא לילך שולל ולסבור כי באוכל כשר כפשוטו עסקינן... לעניות דעתי אין עלינו להיות פותחי השער, והכול בשל עמדת המחוקק".

החילונים ייפגעו יותר

"זהו יום שחור לכשרות בישראל", אומר הרב משה ביגל, רב היישוב מיתר ועד לא מזמן חבר בוועדת הכשרות של ארגון 'צהר'. "העובדה שכל אחד יכול להחליט מה כשר ומה לא בלי שום ביקורת ממלכתית, היא מסוכנת. כמעט בכל תחום אחר יש לנו גוף שהשלטון מכיר בו - כמו למשל תו תקן. אני לא יכול להרכיב חשמל בביתי הפרטי בלי לקבל תו תקן. כשרות היא דבר שחשוב לאחוז גבוה מאוד מאזרחי מדינת ישראל ויהיה בעייתי אם כל אחד יוכל להחליט מה כשר ומה לא בלי 'תו תקן' כלשהו. חייבים רגולטור ממלכתי והוא הרבנות הראשית".

מדברי הרב משתמע שאתה, רב מרבני 'צהר', מצדד בעמדת הרבנות.

"מאוד מאוד מאוד", הוא עונה אך מדגיש כי מדובר בדעתו האישית ולא בדעת ארגון 'צהר'.

באשר למונח 'מונופול הכשרות' שאותו אוהבים לייחס לרבנות, אומר הרב ביגל כי מדובר בדמגוגיה. "למשרד החינוך יש מונופול על החינוך בישראל. למשרד הבריאות יש מונופול על הבריאות בישראל ולמשרד הביטחון יש מונופול על הביטחון בישראל. מה הבעיה? זה תפקידה של ממשלה. לנהל את הדברים החשובים לתושבי המדינה. לא להפריט את הביטחון ולא את החינוך. באותו אופן יש להתייחס לרבנות. לממשלת ישראל יש מונופול לנהל את המדינה, לרבנות יש מונופול לנהל את הכשרות".

"הבעיה היא בשני היבטים", מדגיש ח"כ בצלאל סמוטריץ', מיוזמי החוקים לנוהלי כשרות אחידים. "תחרות בין ארגוני הכשרות תדרוש פיקוח הדוק ואפקטיבי של הרבנות על העמידה בסטנדרטים. התמריץ שיהיה לגופי ההשגחה הפרטיים ולבתי העסק להקל ולחפף בכשרות יהיה גדול שכן מדובר בפיתוי כספי גדול. כדי למנוע את זה יהיה צורך במנגנון גדול של מפקחים שיפקחו על המשגיחים". אבל גם אם תצליח הרבנות לפקח על הגופים האלטרנטיביים יתפתח מנגנון עלויות כפול – "כדי שהרבנות תוכל לפקח היא צריכה מערכת של משגיחים, כך שבית האוכל לא רק ישלם לגוף הפרטי בעבור ההשגחה שלו, אלא יצטרך לשלם גם אגרה על המשגיח מטעם הרבנות - הרגולטור, כלומר כל העסק לא יוזיל את העלויות אלא יכפיל אותן.

"אנחנו רגילים לחשוב על שירות הכשרות כצורך לדתיים, בעוד שבארץ המצב הוא הפוך – רוב צרכני הכשרות הם לא אנשים דתיים". ובאופן מדויק יותר – "רוב היהודים רוצים לאכול כשר אבל לא יודעים על זה כלום. כך שדווקא הדתיים לא יהיו אלה שייפגעו מפסיקת בג"ץ הזו כי מי שמבין בכשרות ידע לברר אילו גופים רציניים ואילו שרלטנים. מי יפגע? הרוב שלא מבינים בזה אבל מעוניינים לאכול כשר".

שלא נגיע ל"בזאר כשרות"

אז נכון לשבוע שעבר, ישנה גושפנקה משפטית למתן כשרות דה-פקטו על ידי גוף פרטי. אך סמוטריץ' מלמד אותנו כי המחוקק טרם אמר את המילה האחרונה שלו - ישנן שתי הצעות חוק על הפרק, אחת של סמוטריץ' שפותרת את בעיית נוהלי הכשרות בכל הארץ, והצעה נוספת של ח"כ משה גפני שלמעשה מבטאת את עמדת הרבנות הראשית ומבהירה שאסור לכתוב שום מצג כשרותי - ולא משנה הטרמינולוגיה - שלא על ידי הרבנות הראשית.

בנוסף, ישנו סעיף בהסכם הקואליציוני שבין הליכוד לבית היהודי ובין הליכוד לש"ס וליהדות התורה שלפיו אם תהיה פגיעה בסטטוס קוו בענייני דת ומדינה באמצעות בג"ץ הממשלה תפעל לתיקון הפגיעה באופן ידי. "אנו רואים את הפסיקה הזו כפגיעה בסטטוס קוו ולכן במושב החורף שייפתח, החוקים של גפני ושלי יעלו על הפרק. אחד מהם יהיה חייב לעבור ולו בשל ההסכם הקואליציוני שנחתם, עובר להקמת הממשלה הנוכחית".

מנכ"ל מפלגת הבית היהודי ניר אורבך: "מפלגת הבית היהודי פעלה ותמשיך לפעול למען חיזוק יהדותה של מדינת ישראל. חברי הכנסת של הבית היהודי הגישו כמה הצעות חוק בנושא הכשרות, שמטרתן להשלים את מהפכת הכשרות שהחלו בה השר בנט וסגן השר בן דהן במשרד הדתות. הצעות החוק ימשיכו להיות מקודמות במרץ במושב הקרוב של הכנסת, עד להפיכתן לחוקים בספר החוקים של מדינת ישראל".

תגובת הרבנות הראשית לישראל: "באמצעות פסיקה זו פוגע בית המשפט בצרכן אשר מעוניין לצרוך כשרות ואינו בקי בכלל הסטנדרטים ההלכתיים. מחובתנו להתריע כי במתן האפשרות לבית העסק להציג את עצמו כשומר על כללי הכשרות מבלי פיקוח ראוי וגוף רגולטורי מוסמך, נפתח פתח להונאות כשרותיות קשות ומורכבות ששום גוף לא יאכוף, אין מי שיערוב לצרכן המזון ש'מצג האמת' מתנהל על פי ההלכה הסדורה והמסורת היהודית".

הראשון לציון הרב יצחק יוסף קרא בשבוע שעבר לחברי הכנסת להמשיך בתיקון חוק הכשרות ובכך למעשה להילחם בפסקת בג"ץ: "אני קורא לחברי הכנסת להמשיך לחוקק את חוק הכשרות, באופן שלא תתאפשר הצגת מצג כשרותי שאינו נכון ושיכול לגרום להטעיית הצרכן. חברי הכנסת מתבקשים לדאוג לציבור שומרי הכשרות שהנם רוב אזרחי ישראל, ולמנוע מצב שבו כל בעל עסק יוכל להצהיר כי המקום כשר ללא פיקוח ראוי ועל ידי כך נגיע ל'בזאר כשרות'. אזרחי ישראל מעוניינים בכשרות ואינם נדרשים לפלפולים המשפטיים שאליהם הגיעו שופטי בית המשפט היום".

 

כיצד להימנע מהונאת כשרות בעקבות פסיקת בג"ץ

ארגון כושרות

1. רק הרבנות המקומית מוסמכת ע"פ חוק לתת תעודת כשרות לבתי עסק, כל גוף אחר אינו מוסמך לתת תעודת כשרות. אם יש תעודת כשרות אלטרנטיבית או תעודה של גוף כשרות כלשהו ואין תעודה של הרבנות המקומית - אין לאכול במקום ורצוי לדווח לנו על כך בהקדם כדי שניידע את הציבור.

2. הגעתם לבית עסק וראיתם פירוט על הכשרויות במקום כגון: בשר חלק, ירק גוש קטיף, ניפינו את הקמח וכדומה - עצרו ובדקו אם יש תעודת כשרות מהרבנות המקומית. אם אין, מבחינה הלכתית ייתכן שיש כאן הונאת כשרות, שכן בעל העסק אינו נאמן להעיד על הכשרות אצלו בעסק. אמנם על הכשרות בביתו ודאי שהוא נאמן, אולם כאשר יש שיקולים עסקיים יש צורך על פי חוק בהשגחה חיצונית.

3. הגעתם למסעדה והראו לכם תעודות כשרות של הספקים השונים שמספקים את הכשרות לבית העסק, אפילו אם התעודות הן מהדרין, אין לאכול במקום, שכאמור בעל העסק אינו נאמן על הכשרות בעסק שלו, ויש חובה לפיקוח כשרות חיצוני לעסק.

4. הגעתם למסעדה ויש תעודת כשרות של הרבנות המקומית, בדקו: אם התעודה מקורית או מצולמת, אם הכתובת של הסניף הנוכחי ושם המקום נכונים, ואם התאריך של התעודה בתוקף.

5. אנו ממליצים תמיד לעיין ברשימת המומלצים שלנו לראות את הכשרויות המומלצות שעומדות בנהלים באופן שקוף לציבור הרחב.

6. מוזמנים להצטרף לקבוצות הוואטסאפ והעדכונים בדוא"ל על מנת להיות ערניים להונאה בכשרות. פרטים באתר ובפייסבוק www.kosharot.co.il

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הערבה של פרופ' פאוץ'

  אבינועם הרש בטור לחג...

ה"מנטור" לעולם התורה

  ליאור לביא מתגעגע לרב...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם