הדתה – הגרסה החילונית

8 hadata

נדב גדליה ישב עם שני אנשי טלוויזיה בכירים כדי להבין מה עומד מאחורי הזעם של חילונים הטוענים ל'הדתה' וללעג של אחיהם החילונים למושג החדש.אתאיסטים VS חילונים מאמינים

נדב גדליה

סערת ה'הדתה' המקטבת את עמנו בתקופה האחרונה הביאה בכנפיה הרבה כעס ואמוציות משני צדי המתרס - המתנגדים והמדיתים. בין לבין, ברשתות החברתיות - התקשורת הלא רשמית אך לא פחות משפיעה - נתגלו פנים אנושיות יותר של הורים לילדים חילונים העומדים מאחורי זעקות ה'הדתה', ומצד שני - חילונים אדוקים שבחרו לתמוך ואפילו קצת ללעוג למושג 'הדתה'. שניים מהבולטים בשיח הציבורי הם אושיות המדיה והיוצרים הבכירים והמוכרים בתעשיית הטלויזיה ובתקשורת הכללית, אשר הצליחו לנסח את אשר על לבם בדרך החדשה - סרטוני רשת זועמים, לכאן ולכאן.

הראשון היה שי גולדן (46), נשוי ואב לשניים מבנימינה, סופר, מבקר טלוויזיה, לשעבר עורך מוסף 'הארץ' ומגיש בערוץ 2. שי, המגדיר את עצמו חילוני למהדרין (כולל יום הכיפורים), פרסם מונולוג שהפך ויראלי ובו טען כלפי הטוענים ל'הדתה' שכל קיומה של הציונות יונק בסופו של דבר מהמקורות היהודיים. "השפה העברית, הציונות - הכול הדתה", ירה אל המצלמה. עמיתו, יליד אותו שנתון, הוא ערן ב.י (בן יעקב), נשוי ואב לארבע בנות מת"א. בעבר הפיק וערך את תכניתו של דודו טופז ז"ל והיה עורך של 'נענע 10', וכיום תסריטאי ויוצר סדרות הצפויות לעלות ב'רשת' ו'קשת'. ערן רתח על אותה 'הדתה' מהצד השני של הגדר. העילה לזעמו הייתה חוברת הנקראת 'בדרך לתורה' שהביאה בתו לילי בת השבע מבית הספר הממלכתי. בגלל (או שמא בזכות?) אותה החוברת, התיישב ערן עם בתו ויצר סדרת סרטונים אישיים העונה לשם 'אבא ולילי בדרך לתורה', שבה הוא לומד בציניות עם בתו את רזי החוברת שהוכנסה למורת רוחו לתכנית הלימודים בבתי הספר הממלכתיים.

ערן: "אני לא מאמין באלוקים אבל אני לא מתכחש למסורת היהודית. הקונספט של ציון - יש לו עצמה אדירה מבחינה היסטורית שבה אני כן מאמין - כי הייתה כאן ממלכת יהודה וישראל ודוד המלך וזה מעוגן בארכיאולוגיה. היו כאן גם החשמונאים ולכן אנחנו רוצים לחזור לפה דווקא, נכון. אבל גם במסורת היהודית היו מתייוונים, אם הייתי בימי החשמונאים הייתי מתייוון".

אני יושב עם השניים לשיחה כנה ופתוחה כדי להבין איך יהודים-חילונים והורים לילדים פועלים בסוגיית ה'הדתה', שכפי הנראה אינה עתידה להביא בכנפיה בקרוב את השלום בינינו .

בואו נעשה סדר, מהי 'הדתה' בעיניכם?

ערן: "ברמה העקרונית זהו חינוך דתי שנכפה על אנשים חילונים. כרגע זה עומד על הגדלת נפח התכנים הדתיים בחינוך הממלכתי. בשרשרת הפיקוד יש עוד כמה פונקציות של אנשים דתיים חוץ מבנט. זה מה שהכעיס אותי והביא אותי לצלם את הסרטונים - חינוך ממלכתי אמור להיות חינוך שלא נוטה לשום דת, וברגע שאתה מכניס תכנים דתיים קוראים לזה 'הדתה'".

שי: "בעיניי 'הדתה' היא המצאה של העברית החדשה למשהו שלא באמת קיים אבל צריך להמציא לו שם. כילד, בבית הספר החילוני-ממלכתי שבו למדתי, כל הקיר בכיתה היה מעוטר בפסוקים מקהלת וממשלי. גדלתי בסביבה מאוד חילונית שהייתה עמוסה ברפרנסים ואזכורים מהדת על ימין ועל שמאל, אני לא זוכר את המילה 'הדתה' בשנות השבעים-שמונים למרות שהדת הייתה נוכחת בבית הספר בלא מעט מקצועות. עכשיו מצאנו את המילה החדשה הזאת. הדת הייתה שם כבר בשנות השבעים! למה אז לא הייתה 'הדתה'?"

נדמה ששיעור תנ"ך אכן היה במערכת מאז ימי התנ"ך, וזה לא הפריע למישהו.

ערן: "תנ"ך כמקצוע הוא סטנדרט שקיים במערכת החינוך מאז קום המדינה. נעם הבת שלי בת ה-15 לא קיבלה את החוברת 'בדרך לתורה' שלילי קיבלה עכשיו כשהיא בת 7. החוברת הושקה פתאום ב-2016, זה לא היה חלק מהמערכת, וכשיש שינוי מגמה ומרגישים אותו יש גם מילה שמשתמשים בה - 'הדתה'. זה לא מקובל עליי כהורה וכאדם חילוני ששולח את הילדים שלו למוסדות לא דתיים".

שי: "פעם היה יותר מזה. קיבלתי העתק של ספר לימוד משנת 1939 שדיבר על כללי הדקדוק והחיבור וכל הטקסטים בו היו מהמקורות; לימדו על דגש בבג"ד כפ"ת בראש מילה בעזרת טקסטים דתיים עוד לפני הקמת המדינה ומערכת החינוך. אנחנו עם של השפה העברית ואין מה לעשות, העברית נכתבה במקורות וכדי לדבר עברית אין מנוס מלהשתמש באותם מקורות. אני באמת שואל באהבה וממקום עמוק, מי אני שאתערב בחינוך בתך ערן, אבל מה החשש? נגיד שהילדה שלך נחשפת לחוברת 'בדרך לתורה' - גם אם אני מסכים אתך שלא נכון להכניס בכוח דת – אבל יש היום דבר שנקרא 'אוריינות', והילדים שלי ושלך נחשפים לחינוך בהמון פלטפורמות: העולם בחוץ, האינטרנט, המפגש עם חברים, כלי התקשורת, התכנים שילדים צורכים באפליקציות ובספרייה וגם החינוך ההורי. אולי התכנים האלה 'מודתים', אבל בסופו של דבר הילדים שלי חילונים הרבה יותר ממני. החשש שלך שיש פה אקט מסיונרי, להפוך את הילד למסורתי או לדתי - אין לו ביסוס. בכלל, האם אתה חושב שהחוברת הזאת באמת תשפיע עליה יותר מהשיחות עם אבא החכם שלה ומהאינטרנט?"

ערן: "החוברת הזו לא, אבל אם לא נעצור את זה, יש פה סכנה גדולה. ראיתי לא מזמן סרט שיש בו רדיפה טוטוליטארית והסיסמה היא 'אחדות דרך אמונה' - ככה בנוי כל משטר - 'נעשה ונשמע', אתה חזק כי אתה מיוחד, בלי להטיל ספק, וזו לא חשיבה מודרנית מבחינתי. הגישה של החוברת הזו אומרת 'בוא נקבל את התורה כמות שהיא בלי שאלות'. ואתה יודע מה? באופן אישי אולי החוברת הזו גורמת דווקא להפך - כי אני מתייחס לזה עם הבת שלי ומסביר לה דרכה את הדרך שלי לחיים. אבל כשמשרד החינוך נותן הדרכה דתית להורים, זה מסוכן. 'הדרך לגיהינום רצופה נקודות קטנות'".

ענייני מדינה

מחוץ למרחב בית הספר, מרגישים הדתה?

שי: "לדעתי המדינה שלנו יותר חילונית מאי פעם. אני זוכר את השבתות כשהייתי ילד. טלוויזיה – חס שלום, פיצוצייה פתוחה - הס מלהזכיר. היום אנחנו חילונים והכול מותר לאנשים. באופן אירוני אנחנו 'דתופובים' יותר מאי פעם".

ערן: "לא הייתי מסכים עם ההגדרה שלך שהמדינה שלנו חילונית יותר היום. נכון שמקומות פתוחים בשבת ויש מצעדי גאווה, אבל הקיטובים גדולים יותר, הקיצוניות והליכוד של אלו שפעם היו מעט דתיים - הפכו לגדולים יותר ומשפיעים יותר. היום פלג מסוים מעוניין להעלות את תוכני היהדות, ובנט לא מסתיר את החזון שלו - לקרב את הצד השני לעמדתו ע"י בתי הספר. האם זו דרך הנכונה?"

שי: "אין ספק שהבית היהודי ובנט מכניסים את האג'נדה שלהם לבתי הספר, אבל באותה מידה כששולמית אלוני ויוסי שריד ז"ל - שהיו שרי חינוך, הכניסו את שירתו של מוחמד דרוויש. ואני אומר: תתמודדו. עם בנט אני לא מסכים בתשעים אחוז מהדברים, אבל בנושא הזה לא נראה לי נכון להגיד 'הדוסים האלה מנסים לדחוף לנו את הדת' ".

בסופו של דבר כל השיח על הדתה הוא פוליטי?

ערן: "כן. זבולון המר ז"ל היה מהמפד"ל, זה לא היה 'הבית היהודי', והוא ידע לשמור על הסטטוס קוו, הוא לא התערב בתוכני החינוך הממלכתי. חברה שלי הייתה מנהלת מחוז בתקופתו והוא זכור לטובה. אנחנו לא חוקרים שחקרו את כל התכנים שנלמדו כאן מאז ומעולם, ועדיין ברור שיש פה עניין פוליטי".

שי: "מסכים עם ערן. אין ספק שהבית היהודי ובנט מכניסים את האג'נדה שלהם לבתי הספר, אבל באותה מידה כששולמית אלוני ויוסי שריד ז"ל - שהיו שרי חינוך, הכניסו את שירתו של מוחמד דרוויש. ואני אומר: תתמודדו. עם בנט אני לא מסכים בתשעים אחוז מהדברים, אבל בנושא הזה לא נראה לי נכון להגיד 'הדוסים האלה מנסים לדחוף לנו את הדת'. גם ככה הילדים נחשפים היום לתכנים רבים כל כך. כשגדעון סער רצה להכניס תכנים על אבותינו ומערת המכפלה - שאני לא משתגע על זה, אם נאמר את זה בעדינות - נשכנו את השפתיים. מערת המכפלה נתפסת כאקט לאומני ושם לדעתי נכון יותר להגיד 'מה אתם דוחפים לנו את האג'נדה הפוליטית שלכם למערכת החינוך'".

לגיטימי וראוי להכניס למשחק פוליטי את חינוכם של הילדים?

שי: "אם זה בא על חשבון היסטוריה, ביולוגיה וספרות - אני מסכים שזה לא טוב".

ערן: "וזה בא גם על חשבון מקצועות אחרים. אלו שעתיים שבועיות שאפשר ללמד בהם אנגלית ואזרחות - הרבה מאוד דברים שחשובים בעיניי מהתוכן הזה של החוברת. אני לא אומר לבטל את שיעורי התנ"ך, אבל לחינוך שלי לא מתאימה חוברת שלא מטילה ספק ומחנכת לדרך של 'נעשה ונשמע'. זכותנו להתמרד נגד זה, זו מערכת דמוקרטית ואנחנו פועלים לשינוי במסגרת החוק. אתה צודק שילדים נחשפים לתכנים רבים, אבל בבית הספר הילד נמצא הרבה יותר שעות מבכל מסגרת אחרת, ויש לזה משמעות גדולה. אגב, אולי זה פועל גם להפך וחוברת כזאת תהפוך את הילד להיות חילוני טוב יותר, כי הוא יבעט בזה".

"גם ציונות זה הדתה"

שי העלה בסרטון הוויראלי שלו נקודה מעניינת: בסופו של דבר הכול הדתה, גם הציונות, העברית,הכול. אי אפשר להתנער מזה. אנחנו גרים בארץ הזאת בגלל היסטוריה מסוימת.

ערן: "לא מסכים עם זה. היסוד המרכזי של המדינה הזאת לא נובע רק מהמורשת התרבותית-דתית. היה ניסיון של היהודים להתבולל, וכשהגיעה מלחמת העולם השנייה הם גילו שזה לא עזר להם. יש עניין גזעי של קבוצת לאום, והמדינה הזאת נבנתה בשביל זה. היא לא נבנתה על ברכי הדת אלא ע"י אנשים חילונים שנתנו כבוד למסורת כמו שבארה"ב נותנים כבוד לנצרות. זה לא שהמדינה יונקת מהיהדות".

שי: "לפני מלחמת העולם השנייה החליטו חובבי ציון לעלות דווקא לציון כי צריכים 'בית לעם היהודי', ככה שכל אקט בארץ ישראל הוא הדתה ברמה המורשת שלו".

ערן: "אני מסתכל על זה כישראליות. אני ישראלי וזה מה שקורה כרגע".

שי: "תקרא לעצמך עכשיו 'ירוקים', מה זה משנה, אבל ב-1892, דוברי הרוסית 'חובבי ציון' אמרו שזה מה שהם חובבים - את ציון, את האדמה הזאת שניתנה לנו מימים ימימה. אני רואה את עצמי יהודי ואז ישראלי ואין לי בעיה שתגיד שאתה רק ישראלי, אבל בוא נדייק היסטורית: לאן הם בחרו לעלות? לציון, בגלל המקורות, ואין מה לעשות. ברגע שהמילה 'ציון' נאמרת - יש פה לינק דתי. לבוא למקום שאברהם אבינו היה בו בברית בין הבתרים, למקום שבו סיפורי התורה קרו. יש פה התחברות לשורשים היהודים-דתיים. כי גם אם אתה אומר כאתאיסט שהתנ"ך הוא ספר מיתולוגיה, כמו האודיסיאה היוונית, עדיין כשאתה בא לירושלים להתיישב בה - אתה מקבל על עצמך את הזיקה של ספר הספרים ומבצע אקט דתי, תרצה או לא תרצה".

ערן: "שנינו אנשי מדיה והמילים חשובות לנו; התנ"ך בעיניי הוא ספר משלים. לתפיסתי יש מסורת יהודית ויש דת יהודית. אני לא מאמין באלוקים אבל אני לא מתכחש למסורת היהודית. הקונספט של ציון - יש לו עצמה אדירה מבחינה היסטורית שבה אני כן מאמין - כי הייתה כאן ממלכת יהודה וישראל ודוד המלך וזה מעוגן בארכיאולוגיה. היו כאן גם החשמונאים ולכן אנחנו רוצים לחזור לפה דווקא, נכון. אבל גם במסורת היהודית היו מתייוונים, אם הייתי בימי החשמונאים הייתי מתייוון".

שי: "עצוב לי לשמוע את זה... אני לא נכנס ל'עם נבחר' או לא. אני מאמין בקדוש ברוך הוא, אין פה שאלה, ואם נפתח את הקלפים בצורה ישירה, המאבק של ההדתה הוא בשורה התחתונה בין אתאיסטים גמורים כמו ערן - למאמינים ככה או ככה. אפשר להבין את האתאיסטים שלא מאמינים ברוח ושטוענים שאין דבר מלבד הביולוגיה; אני חילוני לא פחות מערן. ביום כיפור עשינו את אותם דברים לדעתי".

ערן: "באופניים, נסעת?"

שי: "ראיתי טלוויזיה".

עכשיו לי עצוב, שי. בתנ"ך שאתה מאמין בו כתוב לשמור את יום הכיפורים.

שי: "אני יהודי מאמין שלא חושש מהדתה, אבל גם בתנ"ך, חוץ מכיפור, יש דברים נוספים שאני לא מסכים אִתם. ספציפית, ביום כיפור כתוב 'ועיניתם' ואני לא מסכים עם זה שזה אמור להיות צום. אולי זה להקשיב לרוק כבד שעושה לי בחילה? אולי לשוחח עם מירי רגב 24 שעות?"

איך היה העינוי שלך, ראית נטפליקס?

"באופן אישי צפיתי בטלוויזיה בהפוגות, אבל גם קראתי פרקי תהילים, שוחחתי עם א-לוהיי וא-לוהי אבותיי והרשיתי לעצמי לאכול ולשתות והרגשתי בסדר, כי לא הרגשתי טוב. ולא, לא נהניתי במיוחד ביום כיפור. עיניתי את הנפש".

ערן, אתה מסכים עם סוג האמונה של שי? נשמע לך הגיוני כאתאיסט?

ערן: "הייתי יכול למצוא בה פגמים, אבל אני מבין שהאמונה של שי בא-לוהים היא לא בפרקטיקה של הדת היהודית וקיום מצוות אלא אמונה בגורם שמסדר את העולם".

שי: "ובכל זאת, ערן, איך אתה מיישב את זה שפרופ' ישעיהו ליבוביץ' קיים מצוות? שישראל אומן חתן פרס נובל הוא אדם מאמין? אלו אנשים חכמים מאוד, למדו דברים שלעולם לא נגיע אליהם, תאמין לי".

ערן: "אין לי ספק שהם חכמים אבל יש מנגנון במין האנושי שמושך אותנו להאמין במשהו, למצוא סדר בדברים ולכן קשה לקבל את זה שהעולם מתנהל בכאוטיות וכשאדם מגיע לנקודה קשה - יש פה משהו אנושי להאמין בו".

ערן, אתה מתפלל לפעמים? לא מתגנבת לך אמונה פה שום?

"לפעמים אני מתפלל בלבי. אני רוצה לפנות למישהו ו'א-לוהים תעזור לי' אני אגיד, אבל בשום שלב אני לא חושב שהוא יצור בעל תודעה".

כאתאיסט מוצהר, אתה לא מרגיש מטופש ברגעים האלה?

ערן: "לא. כי זה כמו שאתה זורק אבן לים כדי לקבל פרויקט, כמו עניין של גורל, במנגנון האנושי הקיים אתה קורא לא-לוהים. אבל יש הבדל בין לבקש נחמה לבין הבנה והוכחה לקיומו של א-לוהים".

שי: "מפריעה לי הנחת היסוד של אתאיזם שיש בו בעצם סוג של אמונה שאנחנו בסופו כל יום 'בהמות', אין משמעות, אנחנו גרגיר חול. אין הבדל בינינו לבין לשלשלת ציפורים חוץ מתגובות ביולוגיות-כימיות, תסלח לי על הבוטות. אני לגמרי כופר בתפיסה האתאיסטית הזאת".

ערן: "הדת נותנת תשובה א-לוהית ורשימת איסורים כמו האיסור להרוג. אני חושב שאנחנו יכולים לתת משמעות לחיים בכך שנמצא להם משמעות, זה הכול".

המדע מתבטל, האמונה אבסולוטית

שי: "אתה מאמין בקיומה של נשמה?"

ערן: "לא במובן של אור, כמו שאתה מאמין".

שי: "אז הכול רק כימיה וביולוגיה או שיש משהו מעבר?"

ערן: "רק כימיה וביולוגיה, אין מעבר. אנחנו מחליטים לכתוב ולשיר שירים ולהרגיש גם".

שי: "ערן, אתה ער לזה שאם מדענים מ-2017 היו נפגשים עם מדענים ממאות השנים שעברו, המדענים של ימינו היו צוחקים על המדענים הוותיקים. היום אתה אומר - לא קיבלתי הוכחה לקיומו של הא-ל ולכן אני לא מאמין. עזוב, לא תמצא, חבל לחפש. אבל להישען על המדע? דברים שם הופכים לבדיחה עם הזמן, אז על מה אנחנו מסתמכים, על מדע שמודה שהוא לא יודע שום דבר על האמת הכללית?! ניני הנינים שלנו יסתכלו עלינו בבוז בתחום המדע, אז בזה אנחנו נאחזים? עוד כמה שנים זה יהיה עורבא פרח - ואנחנו יודעים שזה יהיה המצב. ב-1919 איינשטיין שינה את התפיסה המדעית במסמך אחד, אולי זה מה שיקרה עוד מעט, לך תדע. מגוחך להיאחז במשהו כזה, לכן אני נאחז במשהו אבסולוטי של רוח ונשמה שלא תלוי בכלום והוא תמיד מוחלט".

ערן: "גם הדת משתנה בפרשנויות. המחשבה המדעית לא השתנתה: צריך לבדוק דברים, יש תיאוריות, יש דרכים לפרוך אותן ואלו כללים שתקפים מימי הרנסנס. בשביל רוב הפרקטיקה של החיים - להסתמך על דברים שלא קשורים לרוח זה מצוין. ואגב, לדעתי אתה יותר בודהיסט מאשר יהודי, אתה נותן פרשנות לכתובים לפי מה שנראה לך. אתה פרקטי רק שיש לך א-ל שנותן לך עצמה שאתה שייך לקבוצה הנכונה".

שי: "הבעיה היחידה שלי כמאמין היא ההלכה, שלפי דעתי צריך לעדכן אותה".

ערן: "אי אפשר לנתק את ההלכה מהיהדות, לא?"

קשה לא לראות טלוויזיה ביום כיפור וזה מה שאנחנו 'מקריבים' למען האמונה.שי, אתה לוקח את האמונה ומשיל את ההלכות שהיא חלק ממנה.

שי: "כשיש דיבר שאומר 'אנוכי ה' א-לוהיך' - אני מאמין בזה. זה על-זמני. לא צריך הסבר לזה. אבל כשמתחילים לומר לי שאסור להדליק טלוויזיה אבל מצד שני לנסוע לבית חולים מותר כי זה פיקוח נפש - זה לא ברור לי. אני היפוכונדר ואתמול ביום כיפור הרגשתי גוש מתחת לאוזן ואמרתי לאשתי שיש לי גידול סרטני. עכשיו תגיד לי, נדב, האם לנסוע לבית חולים כשאני יודע שאני היפוכונדר - זה נחשב פיקוח נפש או לא?

ואם כשהלכתי לבית החולים אני יכול על הדרך להקפיץ את הילדה שלי הביתה מחברה?"

ערן: "שמע, יכולת להיות תלמיד חכם עם הפלפולים האלה".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק

תמונות: אריה לינסון

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם