הרוח הגדולה

4 manitu

סגנית השר ציפי חוטובלי מצטטת אותו בנאומים בינלאומיים, הרב אורי שרקי רואה בו רבו המובהק, ואפילו הרב יהושע צוקרמן מהר המור מביא מתורתו. אבל זה רק קצה הקרחון של 'תופעת מניטו' (באינדיאנית: רוח גדולה) שדומה שפרצה מזמן את גבול בעלי המבטא הצרפתי והולכת ומתעצמת בשנים האחרונות לממדים לא צפויים – קרוב לעשרים ספרי הגות, עמותה שפועלת להנגשת תורתו, מכינה קדם-צבאית על שמו ועוד * ובכל זאת מעטים יודעים לספר על דמותו ועל תורתו פורצת הדרך של הרב יהודא ליאון אשכנזי, ועל השפעתו המכרעת על עיצוב ההשקפה הדתית-לאומית, עד כדי כך שהרצי"ה קרא לו: "מאור הגולה של דורנו"

ספי גלדצהלר

אפתח בווידוי: בהיותי בחור ישיבה באמצע שיעור ה' באחת הישיבות הגדולות והחשובות, עברתי רעידת אדמה תיאולוגית. אחרי שנים של העברת סמינריונים ושיעורים באמונה קרה-משהו, הודעתי לרכז ההדרכה שלא אוכל יותר להמשיך. "אני חייב להאמין במה שאני אומר", אמרתי. "נו, ומה קרה?" הוא אמר. "זה בטח עניין קצר של כמה בירורים באמונה ואני חוזר", הגבתי בתמימות. ניסיונות שכנועיו נכזבו, ונפרדנו. מה שחשבתי שיסתדר במהירות לא הסתדר, וכל עולמי הרוחני חשך בעדי. לא, לא חשבתי להיות חילוני – את זה עברתי בגיל התיכון – אבל כל המושגים האמוניים שהיו לי מובנים מאליהם ואבסולוטיים נראו לי פתאום כנחלתם של קבוצת תלמידי הרב קוק בלבד. מונחים כ"עם ישראל", "דור של גאולה", "החילונים הם אנשים גדולים", "מדינת ישראל היא רצון ה' ויסוד כיסאו בעולם" הפכו בעיניי להיות שפה פנימית של תלמידי הרב צבי יהודה קוק, שפה שמזינה את עצמה ושדובריה מנותקים משאר עולם התורה המדבר בשפה אחרת. התשובות הגדולות לשאלות הגדולות, ה'הסכמות' וההסמכות, הכול נשאר בתוך מעגל תלמידי הרב קוק.
עננה בצורת סימן שאלה ריחפה מעל למוחי ומעל ללבי. התחלתי לתהות על דרכי, מהר מאוד מצאתי את עצמי בשבוע ישיבה בישיבת 'חברון' בבית וגן – ספינת הדגל של הישיבות החרדיות. הפכתי למבקר קבוע בישיבת 'שובו בנים' של חסידות ברסלב, ואפילו המראה של אנשי הדת הנוצרים והמוסלמים שמסתובבים תדיר ברחובות העיר העתיקה (האזור שבו חייתי אז) יצרו אצלי תחושות אי-נוחות. כיתתי את רגלי בין גדולי ירושלים בשאלותיי, והתשובות סיפקו אבל רק לרגע. תוך כמה רגעים המוח שלי ענה – "מן הסתם החרדים יודעים את זה וגם על זה יש להם תשובות".

לכל זה הצטרפו אמירות והדרכות שונות כגון: "כשתהיה הרב קוק תוכל לומר, לעשות, אבל אנחנו קטנים", וכן "יש סדר בלימוד - קודם כוזרי ושמונה פרקים, אחר כך מהר"ל אחר כך..." אמירות שרק הרחיקו אותי מעצמי וזרעו בי זרעים של חוסר אמון בעצמי.

נקודות האור הראשונות התחילו להיראות לי בשיעורי הרב אורי שרקי, ודרכם נחשפתי למשנתו של רבו הגדול – מניטו. אם תשובה היא עלייה מקטנות לגדלות ומחוסר אמון בעצמי לאמון בעצמי, אז מניטו בהחלט החזיר אותי בתשובה (אני מקווה לפחות). עברו 12 שנים ואני מוצא את עצמי ר"מ במכינת חמדת הקרויה על שמו של מניטו והולכת בדרכו, מרצה עליו וכותב עליו. והנה סגירת מעגל: חשיפת דמותו לקורא הישראלי הצעיר.

דמיון התלמיד לרבו

השופר הגדול ביותר כיום לדברי מניטו הוא ללא ספק הרב אורי שרקי. הרב שרקי פגש לראשונה את מי שיהיה רבו ומורו בגיל 11. "משפחותינו היו מיודדות ודמותו של מניטו השתלבה היטב בתמונה הכללית שהייתה לי על רבני צפון אפריקה שזכיתי להכיר. רב שהיה מחובר עמוקות למסורת אבותיו יחד עם חיבור מקצועי ורציני לתרבות האירופית ללא רגשי נחיתות כלפיה. היה ברור אצלו שהעליונות של היהדות מובנת מאליה ועל פיה נמדדות התרבויות האחרות".

הרב שרקי מצהיר כי הוא מושפע מאוד ממשנתו של מניטו ושואף להמשיכה ולהנחילה, תוך כדי התפתחות והקשבה לאתגרי זמננו המתחדשים. ואכן, מי ששמע את מניטו בחייו או בהקלטות ונוכח בשיעורי הרב שרקי מזהה את הדמיון הרב, לא רק בתכנים אלא אפילו בסגנון – השימוש בדברי הפילוסופים ואנשי הדתות השונות, ההומור והשנינות.

מקמרון ועד טיבט

הרב אשכנזי ראה חשיבות גדולה בקשר של העם היהודי עם אומות העולם, הוא הדגיש את תפקידו האוניברסלי של עם ישראל ושליחותו כלפי האנושות. מניטו נפגש עם מנהיגים רוחניים ופוליטיים שונים: הוא נהג להיפגש בקביעות עם הנזיר הנוצרי מרסל דיבואה, ניהל דיאלוגים עם שייח'ים שונים ואף נשלח כנציג רשמי של מדינת ישראל לנשיא קמרון פול בייה שביקש להתגייר ולגייר את עמו. שמעו של הרב אשכנזי הגיע עד טיבט. ה'דלאי לאמה' – ראש הבודהיזם בטיבט, יצר קשר עם מניטו וביקש להיפגש עמו. בפגישה המרתקת שאל הדלאי לאמה את מניטו שתי שאלות: מהו סוד ההישרדות של עם ישראל בגלות הארוכה ומה יודעים היהודים על תורת הנפש.

בדבריו במפגשים השונים היה מניטו משדר עצמה גדולה ואמונה בצדקת הדרך, יחד עם כבוד והערכה לבני הדתות והאומות השונות. אפשר היה רק לחלום שיום אחד גישתו זו תאומץ בידי משרד החוץ, אבל היום הזה הגיע: משרד החוץ של מדינת ישראל מובל בשנים האחרונות בידי לא אחרת מאשר תלמידת תלמידי מניטו – ציפי חוטובלי. את תורתו פגשה ממוריה, ד"ר אלימי, הרב ללום והרב שרקי.

סגנית שר החוץ מספרת שמרגע שנחשפה למשנת הרב אשכנזי היא הבינה שלפניה תורה עמוקה מאוד ורלוונטית לדורנו, ושהיא רוצה ללמוד אותה. מכאן והלאה נהגה לשאול כל צרפתי שפגשה אם היה לו קשר למניטו כדי לדלות ממנו מידע.

"מניטו משמש לי מקור השראה", מספרת חוטובלי. "את נאום הפתיחה שלי במשרד החוץ בחרתי להקדיש לרש"י הראשון בבראשית, אבל הדבר המיוחד בשבילי לא היה רש"י עצמו אלא הפרשנות של מניטו עליו. התורה הרי בוחרת לומר משהו לאומות העולם לא בשפתם אלא בשפת עם ישראל, ואז הוא צוחק ואומר שאומות העולם לא יודעות לקרוא רש"י... מניטו הופך את תפיסת העולם התורנית-ציונית מתפיסה לאומית לאוניברסלית, לכזו המבקשת לממש את תפקידו האוניברסלי של עם ישראל כמגדלור רוחני ומוסרי שדורש את תיקון העולם – זה הרבה מעבר להיותנו 'אומת הסטארט-אפ'. משרד החוץ אינו יכול להימלט מעיסוק בסוגיות היסוד של סיבות קיומנו בארץ ישראל ויחסינו עם ארצות ערב וארצות המערב".

חוטובלי מזהה כי עם ישראל עובר לשלב חדש ב"תהליך ההתבגרות" שלו והוא הופך ממקבל לנותן. מעם חלש הזקוק לעזרה לעם עשיר וחזק שמסוגל להשפיע מאורו לעמי העולם.

לסיום שיחתנו שאלתי את סגנית שר החוץ שאלה האם היא מכירה את עמדת מניטו ביחס מפלגות דתיות. להפתעתי היא לא הכירה, וביקשה שאשלח לה. והנה דבריו החדים כתער: "אם זו מפלגה לאומית זה יוצא מן הכלל, אבל אם זו מפלגה דתית - אוי ואבוי, זה כבר ההתחלה של המינות (נצרות), כי כל המינים היו דתיים".

ישראל וישמעאל באחרית הימים

מניטו דבק בעקרון ארץ ישראל השלמה. בימי אוסלו התנגד בחריפות לממשלת רבין, עד כדי קביעה כי הממשלה אמנם זכתה בשלטון על פי החוק אך היא איננה לגיטימית. אדיקות זו לא סתרה את העובדה כי היה לו ברור כשמש ש'מעשה אבות סימן לבנים', לכן כשם שישמעאל שב בתשובה בסוף ימיו והכיר במקומו של אחיו יצחק (עיין רש"י לבראשית כה, ט), כך גם צאצאיו עתידים לעשות באחרית הימים – הכרתם בבכורתו של עם ישראל תחשוף מיד את המכנה המשותף התיאולוגי בין ישראל לאסלאם ויוכל להיווצר בקלות שיתוף פעולה דתי.

אליעזר שרקי, מתלמידיו של הרב אשכנזי, עבד עד לפני כמה שנים כמזרחן במשרד המשפטים בתחום היחסים עם הפלשתינים ובמנהל האזרחי ביו"ש. הוא מדגיש שמניטו הנחיל לו את יכולת ההקשבה העמוקה והרצינית לבעיות הרוחניות של האסלאם, ולהבנת עומק של הטקסטים והמסורות שלו.

"קיבלתי ממניטו את היכולת לשלב בעבודה כבוד גדול למוסלמים בגלל הקרבה ההיסטורית והרוחנית בינינו, עם מודעות לעומק הבעיות והסתירות הפנימיות שבעולם המוסלמי והערבי.

"הבנת התהליכים שמתאר הרב אשכנזי על ישמעאל חשפה אותי לרבדים עמוקים מאוד בזהות האסלאמית, רבדים פסיכולוגיים שבהם טמון שורש הקושי להתמודד עם עולם המעשה, ומעל הכול היחס המסובך והעמוק עם הזהות הישראלית".

כעת מפצח שרקי בקצרה ובעמקות את הצופן הגנטי של הזהות המוסלמית על פי מורו המובהק: "אחד המפתחות שמניטו העניק לנו הוא שכל דת באה כאידיאל למידה שחסרה לזהות המאמינים בה. הערך הראשי בדת נחשב מידה א-לוהית מפני שבעלי אותה זהות אינם חיים אותה ברמה האנושית. זהותו הפנימית של ישמעאל שייכת למידת החסד – כלומר התפשטות חיים ללא סדר וגבולות ברוחניות ובמעשה, לכך צפוי הוא שכאשר יקימו דת משלהם יודגש בה המאפיין החסר - מידת הדין במובנה הקבלי כסדר גבולות, ניתוב והכנעה. מכאן הקושי האמתי לבנות את עולם המעשה ולבנות ציוויליזציה שתהיה ראויה לאדם. זוהי מצוקה מהותית הקשורה לנימים הפנימיים של האסלאם".

כמזרחן מפוכח ועמוק מסיים שרקי בחזון שפתאום נשמע ריאלי יותר מאי פעם:
"ביום שבו יכירו בני ישמעאל בקשר האבהות והיחס אב-בן שיש לאסלאם מול מסורת ישראל, ויבינו שהקשר של ישראל וארץ ישראל אינו טריטוריאלי פשוט אלא חלק מתפקידנו הרוחני, תתגלה קרבה גדולה מאוד. גדולה הרבה ביותר מרמה של הסכמים פוליטיים שטחיים".

מניטו יוצא מהשפה הצרפתית אל העברית

רק בשנים האחרונות רוחו של מניטו הולכת ויוצאת מהשיח היהודי-צרפתי אל עולם התורה הישראלי. ביותר ויותר ישיבות מכינות ומדרשות לומדים את כתביו, וספריו תופסים נוכחות של ממש במדפים ועל שולחנות חברותות הערב. אחד מראשי הישיבות ש"גילה" את משנת מניטו בשנים האחרונות והכניסה באופן משמעותי לכותלי ישיבתו הוא הרב רא"ם הכהן, ראש ישיבת עתניאל.

"לא הכרתי אותו אישית ואיני מהאסכולה הצרפתית", אומר הרב רא"ם, "אבל ניכר בו שהיה בקי בקבלה והתייחס לתורת הגאולה, תוך הבנה עמוקה שהעולם מתפתח לקראת 'ונשגב ה' לבדו'. משנת התולדות של הרב אשכנזי מאפשרת להבין את ההשגחה האלוקית והיא הבסיס הגדול להבנת כל תורת הגאולה והנסים הגדולים שקרו לנו בתקופה האחרונה ובתקומת המדינה.

"אני מזהה אצלו אמון מוחלט בתורה מתוך חירות מאוד מאוד גדולה, זה מאוד מתאים להיום", מחדד הרב רא"ם. "אצל הרבה אנשים שטחיים חירות גובלת בחוסר קדושה, אך בזוהר מופיע שעלמא דחֵרותא הוא אחד מהיסודות של תורת הגאולה. כך גם לימודו את המקרא, הוא אינו נעשה מתוך תחושת איום מזרמי כפירה או אלילות שונים אלא כולו מתוך חירות. מניטו קורא את התורה מתוך הקשבה עמוקה לרצון ה'. זו קריאה אחרת לגמרי של התורה. בנקודה הזו הוא המשך עמוק מאוד של הרב קוק, להמשיך תוך התבוננות והקשבה עמוקה להשגחה הא-לוהית של הקב"ה על העולם".

נקודות לתפיסת עולמו של מניטו

דתיים וחילונים

מניטו הביע דאגה מכך שהעולם הדתי לא מבין את טיב התהליך שעובר עם ישראל בדורנו. העולם כפי שאנו מכירים אותו משתנה לנגד עינינו, זהותנו היהודית קרסה ותחתיה קמה זהות עברית חדשה. האם חובשי בית המדרש ערים לכך?

"לפי ניסיוני... דווקא הלא-דתיים מסוגלים להבין זאת מהר יותר מהדתיים עצמם. זאת מכיוון שהלא-דתיים מושפעים, אמנם, מהתרבות המערבית, אבל לדאבוננו הדתיים, בהכללה, מושפעים מהדת המערבית, מה שמונע מהם לגלות במה מדובר" (מספד למשיח עמ' 53).

מניטו עומד על כך שהגלות השפיעה עלינו לא רק חיצונית, אלא גם בזהותנו. הדתות המונותיאיסטיות "השגיחו" עלינו מלמעלה במהלך גלותנו והשפיעו אף על השיח הבית-מדרשי. הפתרון לבעיה זו הוא הציונות. מניטו ראה בציונות את האפשרות של היהודי לשחזר את זהותו העברית המקורית מעידן הנבואה.

המרד החרדי

"מקובלים אנו שמרידה רוחנית תתעורר בארץ ישראל ובישראל בפרק שתחילת תחיית האומה תתעורר" (אורות התחיה מד), אמר הראי"ה קוק. בישיבות הסבירו שכאן הרב קוק משקף את תופעת החילונות. אך מניטו סבר אחרת: כאן מדובר על "מרידה רוחנית בארץ ישראל ובישראל". מי בדורו של הראי"ה קוק מרד בערכים אלו? מי השמיט את ידיו מערכי ארץ ישראל ותחיית האומה? ודאי שלא הציונות החילונית.

הרב אשכנזי מזהה מרידה דווקא בקרב בעלי הרוח היהודית, כלומר - מרידה של אנשי הדת נגד הגאולה!

תורה מתחדשת לדור חדש

העם היהודי החוזר לארצו קיבל פנים חדשות, שאותן חידש הרב קוק. אולם לאחר קום המדינה ומלחמת ששת הימים הפנים הללו החלו לפתח תווים שונים. גם השקפות העולם נישאות ברוח, ורוחות הפוסט-מודרניזם הנושבות כיום בעוז לא נשבו כך לפני מאה שנים. הרב יהודא אשכנזי הבין שאנו ניצבים בפתחה של תקופה חדשה. תקופה שמחייבת אותנו לחפש בתורה משמעות חדשה לזהות החדשה של עם ישראל בארצו כמדינה ריבונית והאתגרים שמוצבים לפתחה. וכך פיתח מניטו את תורת התולדות המפורסמת - מענה לשאלות הזהות בדורנו על פי סיפורי בראשית באוריינטציה קבלית.

מותו של משיח בן יוסף

באותם משקפיים מביט מניטו נכוחה בנכדי החלוצים ומרגיש מה קורה מתחת לפני השטח: הצבר הישראלי איבד את התנופה, ובהתאם - המשיח מתחיל לחשב מסלול מחדש. תפיסת העולם היהודית עוברת אצל מניטו ריענון בהתאם למתרחש במציאות, והופכת רלוונטית לאתגרי השעה. מהם האתגרים? מניטו חש בחושיו העדינים את התמורות הרוחניות שהחברה עוברת, וכבר בשנת תשד"מ (1984) הורה שהגיע זמנה של תורת רבי נחמן. בשיעורים על הספר "שערי אורה" בשנות ה-90 מסביר מניטו כי אנו בפתחו של עידן חדש, התקופה הציונית המכונה 'תקופת משיח בן יוסף' מסתיימת לה, והתקופה הבאה האוניברסלית – 'תקופת משיח בן דוד' עומדת בפתח:

"זה כבר עידן אחר, שעליו כבר לא צריך נבואה... זה קץ המגולה... אם כבר עברנו את השלב (של משיח בן יוסף, י"ג) או אנחנו במעבר של השלב של משיח בן יוסף... ימים יגידו. אף אחד לא יכול לתאר, להסביר, מה זה תקופתו של משיח בן דוד".

הומור ונורמליות

מניטו היה מעביר תכנים עמוקים בעזרת חוש ההומור. הוא נהג לומר ש"רב שאינו מחייך אינו רציני". בכנס בנושא יהדות נשאל מניטו: מה עדיף, דתי גלותי או ישראלי חילוני? בתגובה לכך הוא השיב: "מה, אי אפשר להיות נורמלי?!"

בשורתו של מניטו לעולם

מהי בשורתו העיקרית של מניטו? מספר התשובות לשאלה כמספר הנשאלים. הרב שרקי מציין את האוניברסליות של היהדות כמסר המרכזי של הרב אשכנזי. זאת לעומת הקוסמופוליטיות המבטלת את הערך של האומה ובסופו של דבר מונעת את ההתקדמות של האנושות, בעוד שהזהות הישראלית כאומה היא היא המנוף לתיקון העולם.

הרב אליהו רחמים זיני שהיה בקשר עם מניטו במשך 55 שנים ומהראשונים שתרגמו את דברי מניטו לעברית, טוען כי מסרו המרכזי הוא היות התורה תרבות המתנשאת מעל כל התרבויות של כל הדורות, והיא השופטת את כל התרבויות האנושיות לדורותיהן.

על פי הרב רא"ם הכהן, הנקודה המרכזית והייחודית במשנת הרב אשכנזי היא ראיית העולם כרע בבסיסו אך בעל יכולת לתקן אותו, להיטיב אותו, לקנות את זכויותיו על ידי בחירותיו.

על דבר אחד אין חולקים: מדובר בתלמיד חכם יוצא דופן, שמצד אחד מאופיין בשיח בהיר, פשוט ו"בגובה העיניים", ומצד שני קשור בעבותות של ברזל למסורת הקבלית של חכמי צפון אפריקה. איש תורה מובהק ובעל השכלה אקדמית רחבת היקף, שהצליח לחבר בין שני העולמות. הערך הלאומי והעצמתו התחבר אצלו היטב לראייה האוניברסלית. הביקורת הנוקבת על הנצרות אינה נוגדת אצלו דיאלוג קבוע עם כומר. תורת הכלל אינה מתבטאת כאידיאולוגיה קשוחה ונוקשה, אלא משולבת ברגישות לצרכי האינדיבידואל. מכאן דבריו המפתיעים בכל נושא שבו עסק: מזוגיות, דרך יחסו לדתות השונות ועד האומץ בהתמודדות עם סוגיית התפילה בדרך נועזת ומקורית.

מקובל ספרדי, אנתרופולוג צרפתי, "מאור הגולה של דורנו" - כך קרא לו הרצי"ה קוק, אך גם לוחם ציוני גדול, ויותר מכול - איש אמת, ששאל שאלות ולא התפשר על תשובות בינוניות, גם כשזה דרש תעוזה.

בקרוב יראה אור ספרו של ספי גלדצהלר על משנת מניטו

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם