הכוהן והעם

11 ayal

נדב גדליה בשיחה אישית עם איל כהן ('דה וויס') לרגל השקת מופע ייחודי חדש, על השיר האינטימי שנולד מטראומה, על הכעס על המנטור אביב גפן ועל הייסורים הכרוכים בשיווק נכון של אמנות מהנשמה

 

נדב גדליה

 

"אחד הדברים שחייבים לעשות אחרי ריאליטי הוא לברוח מזה", אומר לי ברגע של גילוי לב איל כהן,המתמודד הדתי שהגיע למקום השלישי ב'דה וויס' (עונה 3) בהובלת המנטור אביב גפן. "ככה אמרו לי ביחסי ציבור שצריך לעשות", הוא מתנצל, "והנה, דווקא אחרי שהתרחקתי מזה כמה שנים אני פתוח יותר לדבר וכבר לא מפחד שתדבק בי התגית של 'ההוא מדה וויס'".

ארבע שנים אחרי הגמר ההוא איל מעיד על עצמו שכבר הספיק לעכל את החוויה. "כבר הייתי איש משפחה בוגר, עם אישה וילדים, וזו עדיין הייתה בשבילי חוויה שהיה בלתי אפשרי לעכל אותה בזמן ההתרחשות.

"אני מברך על ההשתתפות ב'דה וויס' למרות גם אם לא הכול היה כיף ולא תמיד נהניתי שם", הוא בורר את מילותיו. "השבוע של הגמר היה אחד השבועות הלא טובים בחיים שלי. היה לי רצון גדול לפרוש, וההפקה והמנטור שלי שכנעו אותי להישאר. האמת היא שאני סבבה עם זה שנשארתי גם אם לא נהניתי".

 

לעצלנים שבנו, תוכל לסכם? אתה ממליץ ללכת לריאליטי או לא?

"מי שיש לו תשוקה ללכת, שלא ילך. הפוך על הפוך. מי שאין לו ופתוח לזה, שיתייעץ אתי".

 

איך היחסים עם אביב היום?

 

"מצד אחד אני מאוד אוהב אותו, אבל יש בי גם כעס על התהליך בתכנית. הייתי צריך תמיכה רבה ככל האפשר, והוא הרבה פעמים, אתה יודע, דרש. היו פיצוצים בינינו. לפעמים הוא צדק ולפעמים אני צדקתי, אבל בעיניי הפיצוצים האלה לא היו צריכים לקרות".

"כבר אין לי מטרה למכור אלבומים או אפילו לעשות 'זאפה', ומי דיבר על קיסריה... אני רוצה להופיע בכל מקום שיתאפשר לי. מבחינה פנימית הסיפוק שלי במוזיקה לא תלוי במדדים. אני משוחרר. גלגלצ או לא גלגלצ, זה לא כישלון. המדד הוא העשייה, זה הכול"

 

אתם בקשר?

 

"חלקית. הוא יכול להחמיא לי על האלבום, על שירים. היום הוא פחות המנטור שלי".

 

אתה מרגיש שהשתמשו בך בציניות על תקן המתנחל שפוגש את אביב גפן השמאלן כדי להביא רייטינג על בסיס הכמיהה הקמאית והגשר בין המגזרים שאולי לעולם לא יגיע?

 

"למה לא יגיע?!" מתקומם איל, "המחלוקות האלה הן מה שהחזיק אותנו בגלות. אני מסכים אתך, אבל ארץ ישראל היא ארץ של אהבה ושלום. לא מזמן הייתי עם כל המשפחה בהודו למשך תקופה במעין שליחות בבית היהודי של בוצר, ושם ראיתי חילונים שנמצאים לגמרי בקטע של רוח ודתיים שמשילים את הרוח. יש פה בירורים, בינינו. עם השיר 'ויקיפדיה' אני מזדהה מאוד, ובכל זאת במסכת אבות אומרים שהחכמה היא הענפים והמעשים הם השורשים. יש בהגדרת המעשים משהו מאוד מנכיח ומייצב. חבל שיש בוז כלפי זה היום. יש משהו חזק בהגדרות האלה, ועדיין, לא צריך לסגוד ללבושים".

 

אתה באמת מצליח לעמוד בזה?

 

"לאט-לאט כן. אני לא חושב שאתה ערס בגלל השרשרת. עברנו יותר מזה. למשל, אחד מההפקה ב'דה וויס' היה בחור עם ראסטות, בלי כיפה, וקלטתי שהוא לוקח ביסקוויט, שם את החולצה על הראש ומברך. הוא אפילו ידע שלשים את היד על הראש לא תופס בהלכה ושם את החולצה על הראש!"

 

חולם על ריאליטי מאז נינט

 

איל כהן (32), נשוי למאיה, אב לארבעה ומתגורר בכפר תפוח. את נערותו בילה ברעננה עם חמשת אחיו ואחיותיו, בן לאם ששימשה מנהלת בית ספר ולאב שעבד כמזכיר בעירייה. כשהחלו לנצנץ על המרקע כוכבים כמו נינט וגבסו ב'כוכב נולד' הראשון בהיסטוריה הישראלית, הוא רצה גם. "גיליתי שאני בנוי ככה: חולם על משהו, עוזב את החלום ואז חוזר אליו. כנער מאוד קסם לי להיות ב'כוכב נולד', אבל אז הלכתי ללמוד בישיבת אור עציון והשתניתי, בזתי לזה עד שאפילו כשחבר טוב הזמין אותי לנגן לו באודישן סירבתי לו".

 

ומה שינה לך את התפיסה?

 

"האמת היא שהיו לי שירים שרציתי להוציא", הוא מסביר בפשטות, "ואחת הדרכים הייתה דרך ריאליטי. בא חבר ואמר שיש אודישן ב'גולה' והוא רשם אותי. אמרתי לו שאני לא בא, אבל הוא התעקש וזה קרה. אם הייתי מתפרק בריאליטי זה היה כישלון מוחלט, אבל הרגשתי מספיק בשל שעצם הפרסום לא יזיז לי, ובאמת ככה היה. מיליון אנשים רצו לעשות אתי סלפי וזה לא הציק לי ולא הלהיב אותי. לא הרגשתי כלום".

 

הרגשת שקירבת יהודים לתרבות היהודית?

 

"מה זה 'תרבות יהודית'? כל אחד ששם כיפה? לא יודע. לדעתי תרבות יהודית זה הרצון לגאולה. הלב של האנשים הוא אמתי, ואנשים היו עוצרים אותי ברחוב ואומרים לי: 'לא בכיתי מאז אבא גנוב, ואצלך כששרת את 'אפר ואבק' בתכנית היה רגע'. התרגשתי. בתל-אביב אנשים אומרים לי: 'התחברתי דווקא אליך, אדם שאין לי איתו שום דבר במשותף, ודמעתי'".

היום הוא רץ עם מופע ייחודי, 'הרהורי תרבות', עם הרבה מוזיקה אבל גם לא מעט דיבורים היוצאים מהלב על תרבות ועל הדילמות של צעיר ישראלי שחי בה ומחפש משמעות.

 

שיווק מחפיץ ומייסר

 

רבים זוכרים לכהן את הופעותיו המרגשות ב'דה וויס', שבהן נצפה כשהוא דומע ואינו מסוגל לזרוק מילה למצלמת הרייטינג. הוא בסך הכול חלם להוציא את המוזיקה שכתב והלחין, אך מהר מאוד גילה שחלק לא מבוטל מסוד ההצלחה האמנותי תלוי בפרסום ושיווק; עניינים שאינם מצליחים להידבק אל שולי גלימת אישיותו התמה. "בכל מקצוע אתה צריך להתעסק עם הנושא של השיווק", אומר איל בנימת השלמה. "גם שיפוצניק עושה פרסום לעסק. הבעיה מתחילה כשהשיווק סותר את המקצוע. אמנות היא עבודה כלפי פנים, בירור, להביא את האותנטיות שלך, ושיווק זה בדיוק הפוך, יש לו אסטרטגיה מדויקת: לך למפיק והוא יגיד לך מה יעזור לך להגיע לגלגלצ או מה צריך לכתוב כדי שהשיווק הדיגיטלי יצליח. יש אנשים שזה לא רע להם".

 

ולך?

 

"זה היה זוועה", פורק איל בלי לחשוב. "לחשוב כל הזמן איך להחפיץ את החומרים שלי זה מייסר".

 

כשהבנת את הזה חשבת על עזיבת הקריירה המתפתחת?

 

"האמת היא שכבר עזבתי", חושף איל. "בהופעת השקת האלבום לפני כחצי שנה זה מה שאמרתי לנגנים: 'יאללה, תחגגו את מסיבת הסיום של הקריירה המוזיקלית שלי''. חצי שנה זה המון זמן, ונהייתי מאושר מאוד הודות לשחרור הזה. קלטתי שהוצאת האלבום בפועל לא שימחה אותי. אני תמיד מחפש גן עדן, ואם בתהליכים שאני עובר בדרך אל המטרה אני לא מרגיש השראה, אני עוזב".

"אחד מההפקה ב'דה וויס' היה בחור עם ראסטות, בלי כיפה, וקלטתי שהוא לוקח ביסקוויט, שם את החולצה על הראש ומברך. הוא אפילו ידע שלשים את היד על הראש לא תופס בהלכה ושם את החולצה על הראש!"

והנה חזרת. אתה מתראיין, משווק. מה השתנה בפרקטיקה?

 

"עכשיו אין לי רשימה שמודדת הצלחה. כבר אין לי מטרה למכור אלבומים או אפילו לעשות 'זאפה', ומי דיבר על קיסריה... אני רוצה להופיע בכל מקום שיתאפשר לי. מבחינה פנימית הסיפוק שלי במוזיקה לא תלוי במדדים. אני משוחרר. גלגלצ או לא גלגלצ, המדד הוא העשייה, זה הכול. לא שום תחנת רדיו או מכירות. גם הפידבקים שאני מקבל הם בונוס, תוצר שנוצר על הדרך מעבר לכמות הצפיות. קח את עיתון הארץ – הוא משפיע לא פחות מעיתונים גדולים יותר. השאלה היא למי אתה פונה. אישית, כבר לא משנה לי אם המוזיקה תעשה כסף או לא, יש לי עבודה בחינוך".

 

העיסוק בעוד דברים לא מסיח את הדעת מההתמסרות לחיי יצירה?

 

"אני חושב שאצלי זה הפוך. שאלו אותי הרבה פעמים למה לא למדתי בבית ספר למוזיקה ובאתי לעשות מוזיקה מקצועית בלי הכשרה רשמית, אחרי שלמדתי הכול לבד. פעם שיתפתי פעולה ב'בית הספר למוזיקה' והבנתי שזה לא מתאים לי, כי דווקא היצירה הבועתית הזאת זה לשים פול גז בניוטרל, הרפלקציה שלי בתוך הבועה ואני לא משוחרר. אליי מדברת היצירה שנוצרת מתוך החיים, מתוך פגישות עם אנשים, מתוך העבודה, מתוך הריבים עם אשתי, שב"ה לא חסר מהם", הוא צוחק. "לא מזמן סגרנו עשור לנישואין".

 

על מה אתה רבים?

 

"צריך להתקשר אליה כדי לשאול אותה".

 

ואיך משלימים, תוכל לשתף?

 

"השיר 'בואי נאהב' שיצא באלבום ויצא בקרוב כסינגל אומר את הטיפ הכי קשה והכי נכון: אנחנו שונים ותמיד נעשה טעויות, אז בואי ניתן חיבוק וזהו".

 

לא שטחי קצת? אתה מרגיש בפנים סערה, עדיין כועס, ומניח על כל זה כיסוי של כאילו אהבה...

 

"ברור שאם אין חיבור בין המילה אהבה למה שמרגישים בפועל זה סתם זבל ולא שווה כלום. אבל אם הקב"ה אמר למחוק את שמו בשביל השלום, לא כל שכן שאני אמחק את הגחמות שלי על שטיפת כלים וסמרטוט. מותר להעיר והכול, אבל לפעמים אני מוצא את עצמי סוחב מטענים על שטיפת כלים ארבעה ימים ומרגיש מגוחך".

 

כשאתה שר על אשתך שירים כאלה, זה לא אינטימי מדי וחשוף?

 

"זה בסדר מבחינתה, והשיר הזה זה נכתב על סיטואציה ספציפית קשה מאוד. יום אחרי מריבה מטופשת ומשמעותית חוויתי טראומה: זה היה בחודש התשיעי להיריון הרביעי, ב-1:30 בלילה סיימנו לריב וכתבתי לעצמי מסקנות ותובנות קשות על החיים שלי, ככה לעצמי, עד כמה החיים לא מסתדרים, ובבוקר שלמחרת כבר היינו בטיפול נמרץ... אשתי הייתה מונשמת ומורדמת, אמבולנס הוביל אותנו לבית החולים. זה הכניס אותי לפרופורציה. במעליות בבית החולים הלחנתי את השיר. אחר כך, כשאשתי יצאה מכלל סכנה, עשינו מסיבת הודיה ושרתי שם את 'בואי נאהב' בפעם הראשונה. היה מרגש מאוד והרבה דמעות היו שם".

 

ואיך אתה כאבא?

 

"קודם כול אני מקדיש לילדים זמן, וזה לא מובן מאליו היום. יכול להיות לי יום עמוס בהופעות וחזרות, אבל בלו"ז שלי, היומי, משלוש עד שש אני עם הילדים. שיעורי בית, משתולל אתם, משחק, הכול".

"אני נפגש עם אנשים שאומרים שהם לא פוגשים כמעט את הילדים ואת האישה שלהם. אז מה שווים כל החיים ככה, בלי להיות נוכח בהם?! שים לב איך במקביל לחזרה שלנו לארץ ישראל עלתה ההתפתחות הטכנולוגית שנותנת לנו רווח ואפשרות לחיים חיי נוחות, ככה אני רואה את זה, זו גאולה".

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היועץ התורני של החוק

    עידו רכניץ על משפט...

המאבק במסתננים זקוק לכם

   שפי פז ממשיכה להיאבק...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם