"לא מוותר על הגרמנים"

6 tuvya

 
גרמניה משדרת חרטה על השואה, העלאה על נס של זכויות האדם וביעור נגע הגזענות * טוביה טננבום יצא למסע בגרמניה האמתית: זו שכבר כמעט שנתיים לא מכניסה פליטים לשטחה, זו ששוב מפנה אצבע מאשימה ליהודים וזו שמעולם לא התחרטה על השואה * בריאיון לארנון סגל מסביר העיתונאי הצבעוני איך צמחה באירופה של ימינו דיקטטורה קשה יותר מהשלטון הקומוניסטי, מדוע השואה יכולה להתרחש גם כעת, ולמה הוא לא מוכן להרים ידיים מהניסיון להציל את גרמניה מעצמה

ארנון סגל

כדרכו בקודש, טוביה טננבום לא חס על שום פרה קדושה. בספרו החדש 'שלום, פליטים', הוא מגלה שגרמניה, קולטת המהגרים הגדולה בעולם כיום, היא לגמרי אותה גרמניה של 1942, ומזהה בה בבירור תהליכים שמזכירים לו את מה שקרה שם לפני שבעים ושמונים שנה.

את קנצלרית גרמניה הנוכחית אנגלה מרקל טננבום מכנה בציניות 'אמא' בשל הצדקנות והרצון לחנך את כל האחרים, נטייה שהוא מגלה בהנהגה הגרמנית ובגרמנים בכלל בעידן הנוכחי. מצד שני, במהרה הוא מוסיף שסוד הקסם של מרקל בעיני הגרמנים הוא דווקא לא תכונות אימהיות יוצאות דופן אלא הסמכותיות. גרמנים אוהבים סמכותיות, טננבום מצטט את מנהיגת הימין בבית הנבחרים הגרמני.

"אין קץ למלאכת הצגתם של הגרמנים כטובים יותר מכל בני האדם האחרים", כותב טננבום בספרו החדש בעמ' 138. בדרך לא דרך הצליח טננבום לחדור אל תוך מחנות הפליטים בגרמניה, למרות האיסור המפורש ולמרות שומרים בכניסה שלא פעם מזכירים לו חיילי אס אס. טננבום מגלה שם תמונת מצב מורכבת. מצד אחד גרמניה בדמות החדשה שהיא מעוניינת לצייר, כארץ שקלטה בשנים האחרונות מיליון עד שני מיליון מהגרים – יש שיקראו להם 'פליטים' - מסוריה, מעיראק, מאפגניסטן ומצפון אפריקה. ברוח הזו הוא מספר בין השאר על פליט שאמור להיות מגורש לפי החוק הגרמני – ובכל זאת מקבל מממשלת גרמניה מלגה חודשית כי לעת עתה אין לאן לגרש אותו.

ומצד שני, טננבום מספר על תנאים מחרידים במחנות, שהמסתננים כלואים בתוכם בתנאים היגייניים איומים ועם מזון שאיננו ראוי כמעט למאכל אדם. אין פרטיות במחנות, אין תעסוקה, יש שעמום בשפע ופליטים רבים מתחרטים על שעשו את כל הדרך המסוכנת והיקרה עד לכאן רק כדי להיכלא בידי הגרמנים.

כישרון שינוע מופתי

"הדבר היחיד שמתפקד בכל מסע היחצנות הזה של 'ברוכים הבאים, הפליטים'", כותב טננבום בעוקצנות, "הוא מה שעבד כל כך טוב בשנות הארבעים של המאה הקודמת: ארגון שינוע תחבורתי מהמעלה הראשונה. הפליטים משונעים למחנות ולבתים בכל רחבי המדינה בדרך היעילה ביותר האפשרית. בסדר מופתי. באופן מפליא ומופלא, איש מהאנשים הטובים האלו לא השקיע אפילו שנייה במחשבה על השאלה: ומה הלאה? מה אנחנו הולכים לעשות עם המיליון הזה ששינענו באופן מופתי?"

"באירועים שלי אני עומד לפני הגרמנים ואומר להם: זו תמונתכם האמתית. אם היא נוחה לכם, המשיכו בדרככם. אם היא לא מחמיאה לכם, שנו את דרככם. אני אומר להם: 'אני עומד לפניכם כיהודי ואומר לכם: עדיין יש בלבי אהבה אליכם, כאדם לבני אדם, אבל גבירותיי ורבותיי, אתם חולים במחלה ממארת, יש לכם סרטן. לכו ורפאו אותו'"

לפני כשנתיים, כשזרם המהגרים שטף את ערי גרמניה ועבר את הגבול שהגרמנים התירו לעצמם, תרתי משמע, שינתה מרקל באחת את דרכה והחליטה לבלום את הגעת הפליטים. אלא שכפי שמתעד טננבום, ההצגה הייתה חייבת להימשך. כדי שהעולם לא יבחין בשינוי המדיניות הושארו גבולות גרמניה פתוחים לרווחה, אולם במקביל הממשל בברלין דאג שהפליטים כלל לא יגיעו אל שערי גרמניה. הסכם של מרקל עם נשיא טורקיה ארדואן הוביל לכך שגל הפליטים העצום נבלם עוד בטורקיה ובחופיה בדרכיו הלא-ממש-דמוקרטיות של השליט הטורקי. כלומר, מישהו אחר עושה כיום את העבודה המלוכלכת למען הגרמנים. "מה שהיא רצתה זה שבעיית הפליטים לא תתרחש על הגבול שלנו אלא על הגבול של מדינות אחרות", מצטט טננבום מרואיינים בספרו ביחס למרקל. "היא פתחה את הגבול ובו זמנית שומרת שהדרך לגבול תישאר חסומה.

"לא מצאתי כל הבדל בין הגרמנים מימין והגרמנים משמאל", ממשיך טננבום. "בין אלו שמפגינים נגד הפליטים ואלו שתולים את כרזות 'ברוכים הבאים פליטים' על ראשי העצים הגבוהים – כשבמקביל הם נהנים מהעסקה שרקחה אמא [הכוונה לאנגלה מרקל] עם טורקיה. שני הצדדים, ימין ושמאל, מתעניינים בפליטים בערך כמו שאני מתעניין במלך לודוויג השני", חותם טננבום.

"אינם מסוגלים לראות יהודים כבני אנוש"

הלמוט, פיזיקאי מהעיר ביירוית שבצפון גרמניה, הדגים היטב לטננבום את הסתירה המובנית הזו בדמותו של הגרמני העכשווי. מצד אחד מראית עין של דאגה אין קץ למהגרים מארצות זרות ורחוקות, ומצד שני שנאה בלתי מוסברת ליהדות ולישראל.

"כמו רבים אחרים בגרמניה, הלמוט אומר שברכת השלום הנדיבה של הגרמנים לפליטים מעוגנת ב'היסטוריה'", מספר טננבום בספרו. "הגרמנים חשים אשמה על מה שבני ובנות ארצם עשו במלחמת העולם השנייה ולכן הם עושים מה שהם עושים בנוגע לפליטים. אבל, הוא מוסיף, תקופת המלחמה השפיעה לא רק על הגרמנים אלא גם על היהודים.

איך היא השפיעה על היהודים?

הם קשים.

אתה יכול לתת דוגמה?

עזה הוחרבה לגמרי. מי גרם להחרבת עזה? היהודים. מדוע הם עשו זאת? הפלשתינים זרקו טילים עליהם והיהודים ירו טילים בחזרה על הפלשתינים.

וזה הופך אותם לקשים?

כן.

מה היית רוצה שהיהודים יעשו? שיירו עליהם ושהם לא יגיבו? למה?

מה ישו אמר? אם מישהו סוטר לך על לחי אחת הפנה גם את הלחי השנייה.

הייתי סוטר לו על פניו רק כדי לראות איך הוא יגיב, אבל אני מרחם עליו.

"כן, הגרמנים הם אנשים טובים", מסכם טננבום. "השאלה היא מדוע אנשים טובים שאכפת להם מפליטים ומזכויות אדם באופן כללי, אינם מסוגלים לראות יהודים כבני אנוש".

טוביה טננבום, למה האירופים שונאים אותנו ואילו את המוסלמים הם אוהבים, או לפחות מעמידים פנים?

"הם מעמידים פנים, כמובן. הרי כשמצלמות הטלוויזיה כבויות וכשהמיקרופונים אינם פתוחים הם נוהגים בפליטים באופן זוועתי. הסיבה שהרוב באירופה אוהב את הפלשתינים היא כי יש יהודים בסיפור הזה. הם בכלל לא יודעים מיהם הפלשתינים. אני נוהג לשאול אותם אם באותה מידה שהם תומכים בשחרור פלשתין הם מצדדים גם בעצמאות כורדית, ומשום מה מתברר שהם לא שמעו כלל על הכורדים. צעירים שפגשתי בנורווגיה הסבירו לי כמה חשוב שפלשתין תהיה משוחררת. שאלתי אותם כמה פלשתינים ישנם בארץ הקודש והם השיבו לי – 'שישה או שבעה מיליון'. שאלתי אותם כמה כורדים קיימים והם השיבו לי 'מיליון'. האמת היא שקיימים בין 25 לארבעים מיליון כורדים בעולם.

"אירופה לא גילתה פתאום שיש אנשים חמודים – המוסלמים. הרי בשנים האחרונות האירופים הפציצו את עיראק, את לוב ואת סוריה. הם רואים במוסלמים דפ"רים. אבל אנחנו בתקופה היסטורית מעניינת מאוד, שקיימת בה גישה – בעיקר באירופה אבל לא רק – הגורסת שהתרבות שממנה באנו היא לא טובה, והלאומיות מסוכנת, ולכן הדוגלים בה מתנגדים לכל גבול מדיני ומתנגדים לקיומן של אומות בכלל. 'כולנו עם אחד', הם גורסים, וכדי להוכיח עד כמה מה שהאומות שלהם עשו בעבר לא טוב, הם רוצים להביא אנשים שכלל לא קשורים למערכת שלהם כדי שיהרסו את כל מה שהיה קיים שם קודם לכן, וכך כל העמים יהפכו לעם אחד תחת שלטון אחד. זאת, כמובן, מלבד העם הרע באמת, היהודים".

למה דווקא היהודים?

"זה חזק מאוד במורשת האירופית. זה אוטומטי ולא מגיע כתוצאה של חשיבה. היהודים מבחינתם הם הזבל של האנושות. הם הכי גרועים ושטניים, ואלו שגרמו לכל הצרות.

"אתן לך דוגמא מפולין. העיר השנייה בגודלה בפולין היא לודז', עיר בת מיליון תושבים ומתוכם לכל היותר כ-15 יהודים. ובכל זאת, בכל רחוב שהלכתי בו ראיתי גרפיטי אנטישמי בסגנון 'לשלוח את היהודים לתאי הגזים'. הם לא ראו יהודים ולא יודעים מיהם, ובכל זאת הם אנטישמים. אין לזה הסבר הגיוני.

"באותה מידה, האם אתה מסוגל להסביר איך ייתכן שבעולם שטוען שהוא ליברלי ושאמור להיות בו חופש חשיבה, אנשים מפחדים לענות לך על השאלה האם הם בעד או נגד הגעת המהגרים? במזרח גרמניה כבר אמרו לי 'כשהקומוניסטים שלטו פה, הייתה כאן יותר דמוקרטיה'. בזמננו הליברליזם הפך לדיקטטורה אחת ענקית. אי אפשר לומר שום דבר".

חופש המחשבה בישראל גדול יותר מאשר בגרמניה?

"לא. קיים כאן פחות חופש עיתונות מאשר בגרמניה. בני ציפר, עורך מדור התרבות של 'הארץ', הגיע להשקת הספר 'שלום פליטים' ואמר שהוא אוהב את הספר, אבל הוא התנצל שלא יוכל לכתוב עליו בעיתון כי לא יניחו לו לעשות זאת".

לא הייתה חרטה גרמנית

אם כל האירופים אנטישמים, למה את השואה ביצעו דווקא הגרמנים?

"גרמניה לא המציאה את האנטישמיות. היא הייתה קיימת לפני היטלר, אבל התרבות של הגרמנים היא לעשות דברים בצורה קיצונית. הם הולכים את כל הדרך, ובמדויק. הם אמרו לעצמם: 'אנחנו לא אוהבים יהודים, בואו נעשה משהו בנושא. נזרוק אותם, נשרוף אותם בקרמטוריום, נגמור עם הסיפור'.

"אחרי 12 שנות שלטון הרייך הגרמנים נכשלו בצורה טוטלית וזו הייתה מבחינתם בושה גדולה מאוד. לכן במשך תקופה מסוימת הם דיברו על חרטה, אבל לא נכון לחשוב שבשנת 45' הייתה חרטה אמתית בנפש הגרמנית. הם פשוט מאוד הפסידו במערכה, אבל לא שינו את דרכם. עברה מאז תקופה, ואירופה חוזרת כעת לאנטישמיות הבסיסית שלה. העובדה שמדינת ישראל קיימת מפריעה לגרמנים יותר מאשר לאירופי הרגיל. הם חשים שבלעדיהם היא לא הייתה קמה. לולא השואה, האו"ם לא היה מאשר זאת והיהודים היו נשארים בגרמניה ובפולין".

לפי ההסבר שלך, הגרמנים הם בסך הכול תופעה מוקצנת של האירופיות בכלל.

"בדיוק כך. התרבות האירופית היא בעיקרה נוצרית. היהודי תמיד נחשב שם ל'לא בסדר': מגעיל, גנב ושוחט ילדים לצורך מצות בפסח.

"אחרי מלחמת העולם השנייה האמונה של אירופה השתנתה, והם כעת יותר אתאיסטים מאשר דתיים. קם אלוהים חדש – את מקומו של ישו תפסו זכויות האדם, הומניות וכדומה, אבל מה שנשאר בתרבות האירופית ללא שינוי הוא השנאה ליהודים. היהודים הם התועבה, וזה חלחל כבר לנשמה האירופית. במסע בגרמניה הדהים אותי לגלות שמי ששונא את היהודים הכי הרבה הם לא הפליטים הסורים, אלא דווקא הגרמנים".

באקלים של ימינו, השואה יכולה להתרחש שוב?

"בוודאי. האם האמנת שעם כל הליברליזם, הפתיחות ואהבת האדם תהיה כל כך הרבה שנאה? האמנת שאנשים שאמורים להיות פתוחים לא יאפשרו קו חשיבה אחר? האמנת שהשמאל הליברלי בגרמניה או בארה"ב יהיה כל כך אנטי ישראל? מה יש להם מהמדינה הקטנטונת הזאת?"

לאן גרמניה הולכת כיום?

"הפליטים לא ישתלטו על גרמניה; לא ייתנו להם. הם לכל היותר שני מיליון, אבל בגרמניה חיים 86 מיליון גרמנים, והם עדיין חזקים מאוד. האירופים, והגרמנים בפרט, יודעים ליצור מראית עיןשל אהבת אדם. אנגלה מרקל אמרה שהם יפתחו את הדלת ואף פעם לא יסגרו אותה, אבל כל עניין זכויות האדם הוא סיפורי סבתא. התרבות החדשה הזו צבועה מאל"ף ועד תי"ו. האכזריות באירופה לא השתנתה. היא הייתה ותהיה".

מצד שני, קיים בגרמניה ריבוי טבעי שלילי והגרמנים זקוקים לפליטים ולו כידיים עובדות, בשל העובדה שהאוכלוסייה נעשית מבוגרת יותר.

"בדקתי את זה, וזה לא נכון. אמנם קיימים היום פחות צעירים בגרמניה, אבל עדיין בשל חוקי האיחוד האירופי מסתובבים בגרמניה מאות אלפי צעירים ממזרח אירופה. מיותר לומר שהגרמנים מעדיפים פולנים על מוסלמים. לא חסר להם דם צעיר. לאן שתלך בגרמניה תראה את המזרח-אירופים מבצעים למען הגרמנים את כל העבודות הלא נחמדות. לא בגלל צורך בידיים עובדות הם הביאו את המוסלמים לארצם".

"איך ייתכן שבעולם שטוען שהוא ליברלי ושאמור להיות בו חופש חשיבה, אנשים מפחדים לענות לך על השאלה האם הם בעד או נגד הגעת המהגרים? במזרח גרמניה כבר אמרו לי 'כשהקומוניסטים שלטו פה, הייתה כאן יותר דמוקרטיה'. בזמננו הליברליזם הפך לדיקטטורה אחת ענקית. אי אפשר לומר שום דבר"

במובן מסוים המלחמה למען הפליטים שאתה מתאר, בין השאר מצד פעילים שנאבקים לשם כך נגד ממשלת גרמניה, היא צעד מתבקש ממי שמתבייש בעבר שלו ומעוניין לכפר עליו.

"אם הם רוצים לכפר על העבר שלהם, הדבר הראשון שהם צריכים לכפר עליו זה רצח היהודים. אבל ראה זה פלא: הם 'רוצים מאוד' את המוסלמים, אבל היהודים מבחינתם הם תועבה. הצעד הראשון הצפוי מצד גרמני שמתחרט על העבר של העם שלו הוא לתמוך בישראל ולתמוך ביהודים, וזה בדיוק הפוך ממה שמתרחש בימים אלו בגרמניה. האם אלו אנשים שמתחרטים על עברם? לא. הגרמנים מביאים את הפליטים כדי שהעולם יאהב אותם למרות מה שעשה היטלר, אבל אין לזה שום קשר לייסורי מצפון. הם רוצים להוכיח שהם לא נאצים ושום דבר מעבר לזה.

"אגב, תמצא הרבה יותר אנטישמיות אמתית בשמאל הגרמני מאשר בימין הגרמני. השמאל הקיצוני הרבה יותר אנטישמי מאשר הימין הקיצוני. בנוסף, יש לדעת שחלק מהאשמה באנטישמיות בעולם קשורה ביהודים אנטישמים. לפעמים יהודים שונאי ישראל הם המנוע שמתניע את האנטישמיות העולמית".

את הספר על ישראל, 'תפוס ת'יהודי', סיימת בנימה פסימית מאוד והטלת ספק בשאלה אם היא תחזיק מעמד בכלל. גם בנוגע לעתיד של גרמניה אתה פסימי?

"לא. הגרמנים אינם כמונו. אנחנו נוהגים תמיד להתווכח בתוכנו על כל עניין אם הוא מוסרי או לא, וממש אוכלים זה את זה בהקשרים האלה. בגרמניה אין בעיה כזו. זו מדינה חזקה וענקית שלא זקוקה לתמיכת העולם. זו המדינה הכי עשירה באירופה, והיא לא נמצאת בין חיים למוות – ישראל מצויה כל הזמן בין חיים למוות. ישראל היא מדינה קטנטנה שנמצאת במזרח התיכון שבו מיליונים של אנשים לא אוהבים אותה וגם אין סיכוי שיאהבו אותה".

"כיהודי, עדיין יש בלבי אהבה אליכם"

בחלק מזמנך אתה מתגורר בגרמניה. אחרי כל מה שסיפרת על הגרמנים בספר, מה יש לך לחפש שם, בגוב האריות הזה?

"כי אינני מוכן להרים ידיים גם בעניין הגרמנים. במשך חודשיים ערכתי סבב הרצאות בגרמניה סביב הספר. מאות הגיעו לכל אירוע. בכל האירועים האולמות היו מלאים עד אפס מקום. באתי אפילו לאירוע של הימין הקיצוני, בהובלת אחד ממנהיגיו, גץ קוביצק, ישבתי שם ואמרתי להם 'אני בא לפה כיהודי'. והם קיבלו אותי.

"באירועים שלי אני עומד לפני הגרמנים ואומר להם: אחרי כל הדברים הרעים שמצאתי עליכם ונכתבו בספר, אני לא נהנה לומר לכם 'אתם חיות אדם, אנטישמים וצבועים'. לא. מה שאני אומר לכם הוא שזו תמונתכם האמתית. אם היא נוחה לכם, המשיכו בדרככם. אם היא לא מחמיאה לכם, שנו את דרככם. אני אומר להם: 'אני עומד לפניכם כיהודי ואומר לכם: עדיין יש בלבי אהבה אליכם, כאדם לבני אדם, אבל גבירותיי ורבותיי, אתם חולים במחלה ממארת, יש לכם סרטן. לכו ורפאו אותו'. אנשים עומדים שם מהופנטים, או בוכים. ואני תוהה, ריבון העולמים, זה לא התפקיד שלי. למה מדינת ישראל לא עושה זאת?

"לא אשכח כנס שערכנו בלייפציג בהשתתפות 350 איש, אחרי הוצאת הספר 'תפוס ת'יהודי'. סיפרתי להם במה ממשלת גרמניה משקיעה את כספה, בתנועות חרם נגד ישראל. כשהגיע תור השאלות והתשובות נעמד צעיר גרמני אחד ואמר: 'אני מתנצל על מה שהמדינה שלי עושה. לא ידעתי שאנחנו עושים דברים כאלו, אבל אחרי מה ששמעתי עכשיו אני מתכוון לקנות כרטיס טיסה לישראל ולהתגייס לצבא היהודי'. בא לי לבכות כששמעתי את זה.

"גדלתי בעולם החרדי ואני תמיד זוכר את הסיפור התלמודי על קריעת ים סוף, כשבורא עולם נזף במלאכים 'מעשי ידיי טובעים בים ואתם אומרים שירה?' אני לא מוכן לוותר על הגרמנים. אני לא מוכן לוותר על אף אחד. כל עוד הם מוכנים לשמוע אותי, ויש רבים כל כך שמוכנים לשמוע, אני ממשיך. אני עדיין כותב לעיתון חשוב מאוד בגרמניה, 'דה צייט', ואני רואה את התוצאות ואת מעגלי ההשפעה ואומר לעצמי: אפשר לעשות את זה, אפשר להשפיע על אנשים ולגרום להם להשתנות".

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
לא כל האמצעים כשרים

  סאגת עצורי דומה לא...

כתב סתרים

  ה'אלף-בית' העתיק בעולם הוא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם