הרב של החיילים

2 shut D931-062 OHAYON AVI

 

לרב פרץ איינהורן יש כל הסיבות בעולם לקחת הפסקה מפעילותו בצבא, אחרי שאסרו עליו להעביר את שיעוריו בעיר הבה"דים * אבל מדובר במכונה של איש אחד שצריך יותר מזה כדי לגרום לה להפסיק לעבוד * הוא ממשיך להעביר שיעורים, לענות לטלפונים באמצע הלילה, לדאוג לשידוכים ולארגן סיומי מסכתות * אין לו שום מילת ביקורת על הצבא, הוא רק מחפש איפה להוסיף טוב * לא פלא שמאות חיילים שלחו מכתב לרמטכ"ל איזנקוט בבקשה להחזיר את השיעורים * אולי אם הרמטכ"ל יקרא את הריאיון הבא הוא ישתכנע לא לוותר על החייל הכי חיובי בצה"ל

נדב גדליה

בזמן שהמאבק במגמות החדשות בצה"ל נגד מה שמכונה 'הדתה' הולך ומחריף, מתברר שיש מי שהחליט להילחם על ענייני היהדות של החיילים באופן פרטי. וכך, ללא כוח פוליטי או מאמרים נוקבים ובלי לקושש תקציבים מגופים רשמיים, הרב פרץ איינהורן פועל במרחב הצה"לי כדי להביא את החוויה היהודית לחיילים. הוא קורא בקול רם לחיזוק צבא הקודש של ישראל תחת העמותה שלו, 'צל"ש' - ראשי התיבות 'צבא לשם שמים'.

מדובר בארגון של איש אחד ששם לעצמו מטרה ברורה: לחזק את רוחם של החיילים ורוחניותם במגוון דרכים יצירתיות, בלי להתנצל ובלי להתחשב בזעקות ה'הדתה' מסביב. הוא כותב חוברות חיזוק המיועדות לחיילי צה"ל בנושאי יהדות ומפיץ אותן בעצמו, נמצא בקשר אישי עם מאות חיילים בהתכתבויות וואטסאפ ושיחות טלפון אל תוך הלילה, ועד לפני כחודש וחצי כיהן גם כרב הלא רשמי של עיר הבה"דים, שם היה מוסר במתחם ההסעות שיעור תורה במשך שלוש שעות רצופות.

השיעור, שנערך כל יום ראשון תחת הכותרת "שמחת יום א'", תשובת המשקל לשביזות יום א' המפורסמת, משך אליו מדי שבוע מאות חיילים שבאו והלכו, נהנו מכיבוד קל שהביא הרב והטו אוזן לדבר תורה. כשעלו על ההסעה הגיעו חיילים נוספים ושמעו דבר תורה אחר, וכך נמשך לו השיעור שלוש שעות תמימות. שש שנים מסר הרב פרץ את השיעור המדובר בצה"ל. על פי חשבונו, יותר מ-40 אלף חיילים עברו דרכו בשלב זה או אחר של שירותם הצבאי.

במסגרת פעולות ה'אנטי-הדתה' בצה"ל, בוטל השיעור בפתאומיות. "האלוף החליט לבטל את השיעור", נאנח הרב איינהורן ומסביר איך עובדת השיטה. "הכול התחיל מזה שהייתה שבת בעיר הבה"דים. הביאו רבנים, הגיעו עמותות, הכול היה מסודר, אבל אז האלוף שמע שאחד הרבנים אמר בשיעור משהו שלא ממש מצא חן בעיניו, ובעקבות זה הוא החליט להטיל וטו: אין רבנים ואין שיעורים בעיר הבה"דים. סגר הכול.

"החייל הדתי לא בא עם עזות דקדושה לצבא. גם חייל של ישיבה ומכינה לא תמיד אמיץ בשביל לפנות. בשביל זה צריך לרומם את זקיפות הקומה של החייל הדתי. שלא יתבייש להגיד בקול רם'אני חייל דתי, יש לי תורה גדולה, אני קשור לבית מדרש, אני זקוף קומה ברצון שלי למחנה קדוש ואני עומד על זה בכל קושי'. 'אני רוצה להיות חייל מקצוען וגם להיות צדיק'"

"אבל אנחנו המשכנו כי אני הייתי מגיע על מדים ולא כ'רב'. השיעור שלי היה על תקן יום מילואים והכול היה מתואם עם הרבנות הצבאית. המשכתי להגיע כרגיל עם הספרונים והכיבוד לחיילים, אבל היה חשש שזה יתפוצץ כי התחילו כל מיני טענות. פתאום אמרו שהשיעור מפריע כי זה לא רק שיעור ושאני גם מחלק את ספרוני החיזוק לחיילים - אתה יודע, דברים שנותנים מוטיבציה במקום שיסתכלו בפלאפון. כדי לא לעורר בעיות החלטתי לא להביא כיבוד יותר. כי כידוע, יש חוק בצבא - החיילים לא צריכים כלום וכל דבר אוכל שרוצים להביא לחיילים צריך בשבילו 'אישור תרומה',אז אמרתי עד שיהיה אישור מסודר לשיעור אני לא אביא יותר כיבוד שנוגד את החוק.

"שבוע לאחר מכן באתי להעביר את השיעור בלי הכיבוד, והחיילים לא היו מרוצים. שאלו למה אין כיבוד וקבלו על זה. הקבילה הגיעה עד האלוף, ואז הכול התעורר. הוא אמר: איך קורה בכלל שהשיעור הזה מתקיים עדיין במתחם ההסעות של הבה"דים בזמן שהוא נתן הוראה לא להביא יותר רבנים לעיר הבה"דים... הוא אמר שזה כולל גם את השיעור הזה. השתגע על כל המערכת וביטל אותו במקום".

אבל איינהורן הוא לא מהמוותרים. חתירה למגע זה האיש ושבוע לאחר מכן פתח שיעור חדש בתחנת הרכבת בלהבים. "זה הרבה יותר קטן", הוא נאנח. "בבה"דים עוברים אלפים רבים של חיילים וברכבת בערך 700. ממאתיים בכל שיעור יש לי עכשיו חמישים והשיעור גם קצר יותר. החיילים נמצאים ברכבת בערך שעה וחצי, שעתיים מקסימום".

פקודה לשיעור שמחה

אבל לא חשבתם שביטול השיעור יעבור בשתיקה. באחרונה פורסם כי 800 חיילים חתמו בשמם ובמספרם האישי על מכתב לרמטכ"ל איזנקוט בדרישה להחזיר את השיעור.

איך היו התגובות לביטול השיעור?

"החיילים מקווים שהקבילה תתקבל והשיעור יחזור.התגובה של דובר צה"ל הייתה יבשה: אנחנו לא מתכוונים להחזיר את השיעור לתחנת ההסעות בבה"דים. הוא אמר שהחייל הדתי מקבל את הפקודות שמגיעות לו מבחינת דת ואין שום סיבה לעשות את השיעור הזה. לא ברור למה זה הציק לו. לא מבין את כל ה'הדתה' הזאת. ופה זו גם לא הדתה, אלו חבר'ה דתיים, בוגרי ישיבות ותיכונים דתיים.אבל כנראה זה הציק בעיניים למישהו.

"חוקית האלוף צודק, אין פקודה לשיעור שמחה יום א', אבל זה לא מתחיל מפה. היו המון קבילות על 'ימי הישיבה' - זו פקודה שאומרת שמגיע לחייל דתי חצי יום בחודש ל'לימוד תורה' וגם הפקודה הזאת לא ממש מתקיימת בצבא כידוע. נו, למה שייתנו? למי יש זמן לתורה? התירוץ העיקרי של המג"דים היה שהם לא הכירו את הפקודה הזאת. רק אחרי שקָבלו על זה בגדוד 51 של גולני – החזירו להם את זה, אבל מה יהיה עם היחידות האחרות שלא קבלו?"

למה לדעתך חיילים לא יודעים לדרוש את מה שמגיע להם?

"יש פחד מהמפקדים. חייל לא רוצה להיות מסומן באיקס. כשחייל קובל אז המג"ד והמ"פ מקבלים על הראש. אז למה לחייל לקבול ולסבך את עצמו? התפקיד של הרבנות הצבאית הוא לדאוג לכל זה. צריך לחזק את הרב הצבאי הראשי ואת הרבנות הצבאית שיעמדו על הדברים האלה.

"החיילים צריכים ללכת ולדבר עם הרבנות הצבאית, אבל הבעיה היא שחיילים לא משתפים במה קורה בשטח. לא מתלוננים ואז בוכים. תדרשו תורה וימי ישיבות, ביקורי רבנים, כשרות, ויגיע לכם!אין תפילה? לך לרב הצבאי. אין אישור זקן? לך לרב הצבאי. יש בעיות עם בנות? לך לרב הצבאי. אני גם משתדל לדאוג לקשר הזה בין חיילים לרבנות הצבאית כדי שלרבנות הצבאית יהיה כוח לבוא ולפנות למפקדים, לאחראים ולפיקוד הבכיר ולקדם את זה שדברים יקרו".

למה לדעתך חיילים שנתקלים בבעיה דתית לא ממהרים פשוט לפנות בעצמם לרבנות הצבאית ולבקש שיטפלו בזה?

"החייל הדתי לא בא עם עזות דקדושה לצבא. גם חייל של ישיבה ומכינה לא תמיד אמיץ בשביל לפנות. בשביל זה צריך לרומם את זקיפות הקומה של החייל הדתי. שלא יתבייש להגיד בקול רם: 'אני חייל דתי, יש לי תורה גדולה, אני קשור לבית מדרש, אני זקוף קומה ברצון שלי למחנה קדוש ואני עומד על זה בכל קושי'. 'אני רוצה להיות חייל מקצוען וגם להיות צדיק'. לא להתבייש בזה! ברוך ה', במחלקת בני"שים תמיד יהיה אחד עם עזות דקדושה ואז הוא פונה בשביל כולם, אבל גם אותו צריך לחזק שלא יחכה עד שהבעיות יסתבכו וייגררו אלא יפנה מיד כשהדברים משתבשים. שלא יהיה מצב של עברה גוררת עברה; לא נותנים זמן תפילות, ואז גם האווירה היא שלא מתלוננים והמציאות ממשיכה כבר לבעיות כשרות ודברים אחרים".

העם עם הפז"ם

הרב פרץ איינהורן (34), נשוי ואב לחמישה, מתגורר ביישוב נווה. בעברו למד בישיבת 'עטרת כהנים', שירת כלוחם בגבעתי, וכשהשתחרר בדרגת סמל ראשון פנה ללימודים תורניים במכון מאיר ואחר כך השתלב כר"מ במכינת עצמונה, שם גם לקח על עצמו את תפקיד האחראי הרוחני של חיילי המכינה. הוא אמנם החל את דרכו כמי שדואג לחיילי עצמונה, אך מהר מאוד גילה את היקף תופעת הדתל"שיות בקרב כלל חיילי צה"ל הבאים מבית דתי. בעקבות כך הקים ב-2012 את 'צל"ש', הדואגת לפן הרוחני של חיילי צה"ל. שיעורים, חוברות קלות לעיכול והכי חשוב - קשר אישי בזמן השירות הלחוץ.

באופן אישי, מה אתה מרגיש שאתה נותן בשיעור שלך לחיילים?

"הרמטכ"ל לא מבין שהוא פוגע בחיילים עצמם", אומר הרב איינהורן."דווקא שיעור כזה, לא רשמי, חיילים שומעים תורה בזמן שהם מחכים להסעות, נפתחים, השיעור הזה מציל חיים. אני מדבר הרבה בשיעור על רגישות ועל גמילות חסדים ועזרה הדדדית.

"אני אתן לך דוגמה מה צומח משיעורים כאלה. חייל אחד בא אליי ואמר שהוא החליט להתחזק בעזרה לחיילים, הוא ירד מאוטובוס להתפנות, קיבל 'שבע דקות לשירותים', ואז הוא שמע חייל בוכה בשירותים שלידו. הוא דופק והחייל הבוכה לא עונה. והשבע דקות שלו נגמרות והוא חייב לחזור. אבל הוא קיבל על עצמו לעזור לזולת ולא עזב את המקום. טיפס מעל הדלת של השירותים ואז הוא קולט חייל עם הקנה של הרובה בפה, הנשק דרוך והוא משחק אתו... שוקל להתאבד, לא יודע מה היה לו, בעיות מנטליות, משפחתיות. החייל הזה קפץ עליו מלמעלה והציל אותו. אף אחד לא יודע את הדברים האלה שצומחים בזכות שיעור על עזרה לזולת".

חברת הכנסת רחל עזריה טענה שהיא נחשפה לשיעור שלך והייתה בהלםמדברי ה'הדתה'.

"כן, שמעתי מה שהיא אמרה. לדעתי היא בכלל לא הייתה בשיעור שלי. חבל שהיא לא בהלם שאני אומר שאנחנו עם הנצח עם הפז"ם הכי רחוק, ושאני מחזק ומעודד את החיילים. הלוואי שתבוא לשיעור. הלוואי".

"בסוף כנס מתגייסים כל משתתף קיבל מתנה – מסכת תענית לדרך החדשה בצבא, במטרה שבע"ה יעשה סיום מסכת ויזמין אותי לסיום. עשרות סיומים כבר נעשו מאוגוסט וכל סיום תמיד מרגש אותי. דמעות בעיניים. יש פה משהו לאומי בעיניי. דווקא בזמן מלחמה על צביון צה"ל – אנחנו יודעים שהפתרון הוא הגדלת התורה"

קידושא ראבק

גם כשמבקשים מהאיש הלבבי הזה להתייחס באופן כללי לשיח על המגמות ברוח הצבא בשנתיים האחרונות, הוא לוקח את השיחה לכיוונים אחרים ממה שרגילים לשמוע. "אני מעדיף לדבר חיובי", אומר הרב איינהורן ומסרב להתייחס לכותרות האחרונות במגזר."אני בא לקדש שם שמים, לשמח, לא להילחם, להרבות אהבה בין חלקי העם.

"לאחרונה עשינו מבצע 'לשמח נַגדים' בראש השנה. עשרות חיילים ממחלקות שלמות של בני"שים הביאו מארזי שי לנגדים שלהם. שוקולדים, בונבוניירות, אמרו תודה רבה.נתנו גם לנהגי הטיוליות. דברים שעושים טוב. אנחנו לא נלחמים באף אחד. עושים עוד ועוד פרויקטים ומלמדים את החיילים לא להתבייש ביהדות ולצרף גם חיילים נוספים למעגל. אני מעודד חיילים להשתתף במבצע 'קידושא ראבק' - כל חייל שמארגן קידוש לחיילים נוספים בצבא ויש שם שיעור תורה קצר - מקבל מימון לקידוש וכיבוד".

אמנם 'צל"ש' ממומנת אך ורק מכיסם של תורמים פרטיים, אך הרב איינהורן שואף גבוה ולא מסתפק בקידוש המסורתי. מטרתו היא (גם) להביא לעולם הצה"לי תורה הארד-קור בדמות לימוד גמרא. "התחלנו לא מזמן עם פרויקט דגל שנקרא 'אהבתי תורתך' שבו הוצאנו מהדורת כיס של גמרא לחיילים. כמו תהילים המחולק, רק בגמרא. חילקנו מסכתות לחוברות קטנות עם פירוש 'ושיננתם' והמטרה היא סיום מסכת שכל החיילים שייכים אליו. עשינו כבר מעל 250 סיומים שמחים בשבעים בסיסים ומוצבים קטנים וגדולים".

אך לא תמיד הכול שמח. פעילותו של הרב איינהורן מתמזגת גם בכאב החיילים."בשבוע שעבר היה סיום מסכת מאוד מרגש", הוא נזכר ודומע. "בוגר ישיבת הסדר התאבד בצה"ל... הוא היה חובש פלוגתי ובסיום הזה השתתפו גם חיילים חילונים שלמדו דף אחד או עמוד אחד של גמרא לעילוי נשמתו".

בעוד כמה חודשים הוא מתכנן אירוע גדול במיוחד שיאגד 500 (!) סיומי מסכתות של חיילים. "נביא רבנים ואת הנגן חיליק פרנק, נעשה כבוד לתורה", הוא אומר.

מאיפה אתה מקבל את הכוח למפעל היחיד הזה?

"אני קשור לתלמידי חכמים גדולים וזה נותן לי כוחות. 14 שנה, בחסדי שמים, כל יום שישי אני שולח הודעה ל-14 רבנים גדולים; הרב אבינר, הרב יהושע שפירא, הרב קשתיאל, הרב אלישע וישליצקי, הרב צוקרמן ועוד רבנים.שולח להם שבת שלום ומקבל מהם חיזוק.עם ישראל קדוש. כאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ. לכן השם שלי פרץ", מחייך הרב איינהורן לרגע, ומספר:

"לפני גיוס אוגוסט האחרון ארגנו כנס מתגייסים עם הרב הראשי הרב לאו. יום שלם מהבוקר עד הערב. באו 220 חבר'ה ממכינות וישיבות והיה מבורך מאוד. בסוף הכנס כל מתגייס קיבל מתנה - מסכת תענית לדרך החדשה בצבא, במטרה שבע"ה יעשה סיום מסכת ויזמין אותי לסיום. עשרות סיומים כבר נעשו מאוגוסט וכל סיום תמיד מרגש אותי. דמעות בעיניים. בעיניי יש פה משהו לאומי. דווקא בזמן מלחמה על צביון צה"ל - אנחנו יודעים שהפתרון הוא הגדלת התורה.

"בחלום שלי יש 40 אלף חיילים דתיים שקשורים בתורה, חבורות של חיילים עובדי ה', מבוגרי תיכונים ועד בוגרי ישיבות. מתכנסים בצבא ובחופשות באזור הבית ולומדים, פותחים שיעורים, מביאים רבנים, דואגים להחיות את עצמם מבחינה תורנית, ואז מקימים בתים כשרים עם ילדים צדיקים".

לא ינום ולא יישן

אני יושב ומשתומם מול האיש הזה והכוחות והטוב ומנסה להבין שוב, מה גורם לו לעשות את כל זה?

"האמת", נעצר לרגע הרב איינהורן וקולו נחנק, "חמישה חברים שלי, כמו אחים, נרצחו בפיגוע בעצמונה ב-2002. קדושים. זה חיזק אותי לעשות משהו.התופעה של הדתל"שים כואבת לי מאוד, שדווקא מהליכה לצבא הקודש חבר'ה נחלשים... במיוחד בוגרי המכינות במקומות קטנים יחסים כמו דובדבן, מגלן, אגוז, שם מאוד קשה להם רוחנית. ראיתי את זה בעיניים שלי כר"מ בעצמונה ואמרתי שזה מה שאעשה.אני לא אתן לחייל להרגיש לבד!

"ולא רק שהוא לא ייחלש בצבא אלא הוא יתחזק ויבנה בית של תורה. לא רק יימנע מלהיות דתל"ש. ההפך. עכשיו אשתי התחילה לעשות קצת שידוכים, חיילים מתקשרים ומנסים להכיר ולבנות בתים. אני אומר לחיילים שאני זמין 24/6. אני אוהב שמעירים אותי בלילה! אני בקשר עם מאות חיילים שאני לא מכיר. הגעתי לחתונות של חיילים שהכרתי רק מהוואטסאפ. אני נהנה ושמח בזה שבשתיים בלילה חייל מתקשר אליי לספר לי על נפילה בעריות או לספר על דיכאון. אני קם, אומר ברכות התורה ומדבר אתו חצי שעה דברי תורה, וחוזר לישון. הלוואי שלא הייתי ישן כל לילה בזכות דברים כאלה".

ובכל זאת, עם כל הכבוד לתורה, מה דעתך כרב על הפולמוס בעניין הבנות בצה"ל?

"שטויות במיץ. שקר. העיקר הוא הטהרה הפנימית. הכול מתחיל מבפנים. היה לי תלמיד שהייתה באה אליו קצינה, שיגעה אותו לדבר אִתה וזה... פעם אחת באה וסגרה אותו בחדר, כמו יוסף הצדיק. התלמיד, קדוש, קפץ קומה וחצי מהחלון ושבר רגל. סיפור אמתי.

"אני לא נלחם באף אחד. אני מוסיף תורה ומעודד את החיילים לעשות טוב לזולת. כשנהיה 40 אלף חיילים בוערים בתורה בצבא לא יהיה שום קלקול. אני בשיטה של בעל התניא, בפרק מ"ו בליקוטי אמרים הוא אומר שצריך להגיע למצב של ביטול בחירה חופשית אצל אנשים. אסביר: אחרי שאתה עושה טוב למישהו - אין לו בררה אלא לאהוב אותך, והתורה עומדת כנגד הכול, גם כנגד בנות בצבא".

איך אתה התמודדת עם בנות בצבא כשהיית חייל?

"בטירונות שלי שלחתי מכתבים קטנים למש"קיות שלי, כתבתי שאני מעריך אותן אבל שלא ייעלבו שאני לא אומר להן 'שלום' כי אני לא מדבר עם בנות. כל הטירונות לא דיברתי אִתן. אחר כך, בסיום, הן כתבו לי שאני מדהים. אמרתי לעצמי ברוך ה', כל טוב ושלום. אדם ששומר על הטהרה שלו ומחובר לבית מדרש, שום בת לא תזיז אותו. זו דעתי הקטנה".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק

 

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מורים שלא כהלכה

  תגובת נגד לפולמוס הר...

כנגד ארבעה חוקים

  שניאור שפירא על טלטלות...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם