חסידים ליום אחד. לפחות

10 zamaa

 
מופעי 'צמאה' הפכו לתופעה בלתי נתפסת עם 30 אלף צופים מדי שנה. נדב גדליה נסע לאולפן ההקלטות לפגוש את האמנים ואת האיש שמאחורי ההצלחה,כדי לנסות לפצח את סוד החסידות המודרנית
 

נדב גדליה

 

בדרך המפותלת לאולפן ההקלטות במושב ישעי התימני, מזמר באוזניי היהודיות ראפר אמריקני ערל ברדיו. הוא מפריע לתחושת הרוממות שאני מרגיש לקראת המפגש המוזיקלי-חסידי ואני סוגר אותו באחת.

 

היום נאספו החסידים המנגנים בישעי לקראת סדרת מופעי 'צמאה' שיתקיימו בשבוע הבא בבנייני האומה בירושלים. תחת קורת אולפן אחד התקבצו זה לצד זה מגוון מזמרי המוזיקה היהודית: מאריאל זילבר, כוכב רוק ישראלי ותיק, עבור דרך ישי ריבו חורך הפלייליסט החילוני ועד יונתן רזאל החרדי המגיע לאולפן כשהוא חמוש במסכת מכות מהתלמוד הבבלי ומספר לי שמחר הוא מסיים את המסכת.

 

על הכול מנצח הרב משה שילת, מרבני חב"ד הבולטים, הרוח החיה מאחורי מופעי 'צמאה' והמפיק המוזיקלי נאור כרמי, המצווה על הנגנים לשיר כדבעי."תהיו יפים, מקליטים!" הוא קורא לנגנים המלהטים מי בבס ומי בגיטרה או בתוף.

 

"שבע שנים אנחנו עושים את מופעי 'צמאה' ועד היום אני לא מבין בדיוק מה הולך שם", אומר לי בכנות נאור כרמי, ורזאל היושב לידו מהרהר. בולם את פיו. "אסור לי לפתוח את הפה בלי רשות של אריאל זילבר", הוא אומר."הוא גדל ממני בחכמה ובגיל", הוא מסביר ברצינות תהומית.

 

זילבר מבטל את דבריו בהינף יד חסידי ורזאל נאות לנדב מילותיו. "יש במופעים האלה משהו שקשה למצוא היום: ניגונים ברמה גבוהה מאוד, התרגשות, וגם משהו שלא נעים לומר אותו - ברוב ההופעות יש בעיות של צניעות וכאן יש מוזיקה נטו. אתה יכול להשתולל כמו משוגע, רוב המופעים בהפרדה בין בנים לבנות.המוזיקה לשמה. מה שנקרא 'השמחה במעונו'. הסאונד מדהים וסוף סוף אתה יכול לעבוד את ה' מתוך מוזיקה, כמו שצריך. גם אין כאן אגו של האמן, כי זו לא הופעה של זמר אחד. המבנה של המופע מצליח בזכות פרגון גדול בין האמנים שמשתתפים בו. פה האמן הוא סוג של משרת. גם לא שרים חומר מקורי של האמנים".

זילבר: "כשהייתי לא דתי - אצלי אין 'חילוני' - הייתי מבולבל, מתבייש להופיע, לא ידעתי מה התפקיד שלי על הבמה בכלל, מה אני נותן לאנשים, לא נראה לי 'עניין' לשיר לאנשים שירים. היום בהופעות אני מרגיש שאני לא עושה הצגות. מרגיש מפוקס מאוד. ביום חמישי אופיע במערת צדקיהו, 'סולד אאוט'"
 

"לדעתי זה פשוט", אומר זילבר."אנשים רוצים להתקרב לקב"ה, למשהו רוחני, מחפשים תשובה בנרות ומוצאים אותה במוזיקה. זה דבר טבעי".

 

"ברור שזה מוסיף שכל האמנים יראי שמים", אומר רזאל,"אבל זו לא נקודה מרכזית בעיניי. לדעתי, גם אם היה מצטרף זמר לא דתי - זה לא היה פחות מרגש, כי הניגונים קדושים והעצמה שלהם עושה משהו לכל יהודי באשר הוא. קורה שאנשים לא דתיים מגיעים והם מתחברים לרוחניות הזו, גם אם לא תמיד יודעים להגדיר אותה".

 

יונתן, אתה מצליח להגיע לאנרגיה הזאת במופעי הסולו שלך?

 

"יש לי הופעות באנרגיה דומה. אחד הדברים של תרבות יוון היה שהאמן הוא העניין המרכזי. אצלנו היהודים, הלויים – ואני לוי - זה ההפך. אף אחד לא בא בשביל לראות את הלוי מנגן בבית מקדש אלא כדי 'לראות' את הקב"ה שמלווה את השמחה, אם זו הגישה שלך כאמן - האנרגיה תהיה בהתאם".

 
הניגונים שחוזרים על עצמם כבר לא נמאסים
 

בלי ששמנו לב, אריאל זילבר כבר בן 74. הוא חזר בתשובה לפני 12 שנים, ואף על פי שמופעי 'צמאה' מתקיימים כבר שבע שנים, הוא ישתתף בהם השנה לראשונה בחייו. כזמר רוק מרובה מילים, לא תמיד היה לו קל עם הניגונים החסידיים הנוטים לחזור על משפט אחד עשרות פעמים ברצף. "אני לא מתלהב משיר אחד ששרים אותו כמה פעמים עוד פעם ועוד פעם", הוא אומר בלי להתבייש וכרמי שותק. לא מסכים עם דבריו."אם אני שר שיר הרבה פעמים הוא נמאס לי, ניגון חסידי בשבילי זה כמו כל שיר", מגלה זילבר."לצערי, אני לא מגיע לגבהים האלה של החסידים שמצליחים לשיר ניגון כל כך הרבה פעמים ולחיות אותו. האמת היא שאני לא כל כך מבין את החסידים... אני עם עצמי קופץ באותה מידה בשיר רוקנרול ובמוזיקה חסידית".

 

"אני לא מסכים עם זה", מוחה כרמי סוף סוף בקול רם. נזהר שלא לקטוע את דברי הזילבר."ניגון חסידי שנכתב ע"י צדיקים עובדי ה' - וזה לא חייב להיות אדמו"ר - יש בו העניין החשוב של לפנות את עצמך ולתת לה' לעשות את העבודה. להפוך את ה'אני' ל'אין', ושם נמצא הסוד של הניגונים החסידיים. הלחינו אותם אנשים כאלה - שפינו את מקומם, הפכו ל'אין' וזה מה שהניגון עושה לאדם, הוא 'מנגן אותך' ולא נמאס לי לנגן את אותו ניגון שוב ושוב אף פעם, כי זו לא מוזיקה אנושית! חסידי קרלין שרים לפעמים ארבעים דקות ניגון אחד! אתה מבין? בחב"ד אמנם זה קצת יותר מהר. את 'ניגון הבבות' המפורסם מנגנים מהר. אבל יש לזה סיבה מוצדקת. הרבנית, אשתו של הרבי מלובביץ', ביקשה את זה מהחסידים. היא אמרה שבעלה לא מסוגל להכיל את קדושת הניגון הגדול הזה שמצליח לחבר בין יהודים".

 

"זה מה שחיבר אותי לחב"ד", אומר זילבר, "הרבי הצליח לחבר בין יהודים. הגישה שלו, איך שהוא התייחס ליהודי וליהדות, הרגשתי שהוא דואג לכולם ולא מעניין אותו איזה יהודי אתה, גם יהודי מומר בשבילו הוא יהודי.

 

"אף פעם לא הייתי אתיאיסט", מספר זילבר איך הפך לחסיד חב"ד אדוק עם כיפת 'יחי אדוננו'. "בגוש קטיף הלכתי לבית כנסת עם כיפה סרוגה, התפללתי עם יהודי מרוקו למרות שאני אשכנזי כי גרתי אצל אבי פרחן, ומשם הגעתי לחב"ד בעקבות הנהג שלי שנתפס לסרטונים של חב"ד ביוטיוב. נסענו להופעות ונתפסתי לזה גם. אבל לא הפכתי ל'שליח', זה יותר מדי בשבילי, גדול עליי. לנגן מתאים לי, למרות שאלו ניגונים שחוזרים על אותו משפט".

 

מה השתנה?

 

"זה פשוט נשמע טוב ומעניין", צוחק זילבר."ממש מקצועי. אתה יודע, בדרך כלל דתיים זה חלטורות, תביא תופים, גיטרה ויאללה.עכשיו ברוך ה' העניינים מתקדמים יותר בציבור, אולי זה גם מה שגורם למוזיקה היהודית לפרוץ גם לציבור הכללי. החבר'ה הדתיים העלו את הרמה וגורמים לזה להיות מעניין".

 

ובמה תרמה החסידות לחיי היומיום שלך כאמן?

 

"כשהייתי לא דתי - אצלי אין 'חילוני' - הייתי מבולבל, מתבייש להופיע, לא ידעתי מה התפקיד שלי על הבמה בכלל, מה אני נותן לאנשים, לא נראה לי 'עניין' לשיר לאנשים שירים. היה לי לא נעים לקחת כסף מאנשים שבאים לשמוע אותי, ועוד מוחאים לי כפיים על זה... בזכות החסידות הבנתי את השליחות שלי, שאני נותן לאנשים התרוממות נפש מהמוזיקה. עד אז לא הכרתי את המושג הזה, לא הייתה לי שלוות נפש.היום בהופעות אני מרגיש שאני לא עושה הצגות.מרגיש מפוקס מאוד, יודע בדיוק מה אני רוצה לעשות בחיים. אני מקליט שירים חדשים כל הזמן, כותב ומלחין, נהנה מההצלחה. ביום חמישי אופיע במערת צדקיהו, 'סולד אאוט'. אני אוהב לשמוע 'סולד אאוט' (נמכרו כל הכרטיסים, נ"ג) ושמח מכל מה שאני עושה, ואם לא - אני מנסה לעשות אותי שמח", מסכם זילבר.

 
ניגונים שכמותם אי אפשר כבר להלחין היום
 

ישי ריבו נכנס לאולפן. הלהיט 'תוכו רצוף אהבה' מתנגן ברקע. הוא ינגן אותו במופע חינמי שמיועד לבני נוער שצריכים להיט כדי להתחבר לחסידות. למופעי המבוגרים שמורים אך ורק ניגונים חסידיים מקוריים. ריבו מרוכז היטב במילים. נדמה שעוד רגע יהפוך את 'תוכו רצוף' לניגון חסידי. אתמול נולד בנו השלישי והוא בלחץ ההקלטות לאלבומו השלישי שיצא לקראת פסח. ראשו מתאמץ להתרכז אף שכמעט לא ישן בליל אמש. "לא הכרתי לעומק את הניגונים החסידיים", מודה ריבו, רגע לפני שהוא עף לבית היולדות.

 

"גיליתי בזכות 'צמאה' משהו שיש בו המון קסם, מבחינתי אלו דברים שאי אפשר להלחין כבר. זה כמו ספר תהילים, דברים שמימיים שכבר לא מצליחים להלחין היום. אני מרגיש שיש לי זכות גדולה לשיר דברים כאלה".

שילת: "החסידות לובשת צורה ופושטת צורה, אבל זו אותה שיטה - מהבעש"ט לפני 300 שנה ועד היום. אנחנו לא חיים לפני 300 שנה, אבל העצמה והטהרה, גילוי העצם של הנפש, הנקודה הפנימית, ההבנה שיהודי הוא מעל הכול ודרך זה הוא יכול להתמודד עם הכול - הדבר הזה שחשף הבעש"ט הוא מה שיש ובוער אצל כל יהודי שבוחר ללמוד היום חסידות"
 

אתה מרגיש הבדל בין המופעים המרגשים שלך לבין ההשתתפות כזמר ב'צמאה'?

 

"החוויה בי"ט כסלו היא יוצאת דופן, זה לא דבר שקורה לי בהופעות שלי", מספר ריבו. "זה משהו אחר באנרגיה. זה כמו שתלך לשיעור טוב ולמופע טוב, אלו שתי קטגוריות. מה שקורה בחיבור עם הקהל שם - זה אדיר. אני פעם שלישית משתתף במופעי 'צמאה' ומגלה שאני מחכה לזה כל שנה מחדש. גם אם אלחין פסוקים זה יצא לי משהו קצת אחר".

 

כזמר ששר מוזיקה ישראלית, לאיזה ניגון התחברת במיוחד?

 

"זכיתי לבצע את 'והריקותי לכם ברכה'. הכרתי את השיר עוד לפני כן, אבל לא ייחסתי כל כך משמעות למילים. השיר עבר לידי. וכשביצעתי אותו ב'צמאה' התחלתי לקלוט את המסר העמוק של השפע הרוחני והגשמי שאנחנו מבקשים תוך כדי שקהל של אלפים שר אותו יחד בלחן המיוחד".

 

הצליחו להשפיע עליך ולחבר אותך לטרנד החסידות הפורח בשנים האחרונות?

 

"אנחנו יושבים בין ההופעות כל האמנים, לפעמים יש שלוש הופעות ביום, מתוועדים, שותים משהו, כל אחד נותן רעיון חסידי ואי אפשר שלא להיות מושפע מזה. זה כמו זריקת חסידות שאני לוקח אתי לכל השנה. שבוע שלם של חסידות תורם המון, גם אם אחר כך, בהמשך השנה. אני לצערי לא הולך כל כך לשיעורי חסידות. בשנה שעברה הופעתי מול אלפי יהודים ברוסיה והיה מאוד מרגש לשיר את 'והריקותי' במופע עם שירים שלי. גם עשיתי מסע בקברות צדיקים של הבעל שם טוב ועוד גדולי חסידות שם ונפתח לו עוד העניין של החסידות".

 

ולפתוח ספר חסידות כשאתה לבד, יוצא לך?

 

"לבד אני לא מצליח להבין חסידות", מודה ריבו בעצב חסידי קל. "באופי שלי אני אדם שלומד גמרא וחסידות מפעימה אותי, אבל אולי זה בגלל שלא חונכתי ללמוד את זה בישיבות חרדיות. לחסידות אני צריך חברותא שידע להסביר ולהוריד לי את הדברים לקרקע. קשה לי לפתוח ספר חסידות ולהבין אותו לבד, אבל כשאני נכנס לזה - אני מאוד נהנה".

 

כיוצר, לפעמים עולה לך לחן חדש של ניגון חסידי-מודרני?

 

"המוזיקה שלי, בדיעבד, הושפעה מהניגונים החסידים, כי יש משהו בעולם התורני שגם אני חייתי בתוכו ומשם הוצאתי את המוזיקה שלי, שהיא אמנם יהודית-ישראלית, אך שואבת מהמקורות היהודיים בזכות המקומות התורניים שלמדתי בהם, מזכיר קצת את המקום שממנו שאבו האדמו"רים את הניגונים שלהם, עולם התורה".

 
הרוח שמאחורי הקלעים
 

בין הזמרים והנגנים מתזז הרב משה שילת. הוא עצמו לא מנגן במופעי 'צמאה'. הוא על תקן המעודד. זורק מילת פרגון לכרמי, משליך דיבור צפוף על ריבו וטופח על שכמו של זילבר טפיחה חסידית-חברית. הוא כריזמטי, בן 41 בסך הכול, וכל כולו אש קודש בכל הקשור להפצת חסידות בקרב צעירים, סטודנטים, חיילים וכל מי שלא מכיר את עולם היהדות החסידי. "'פרוייקט 'צמאה' התחיל מהתוועדות רגילה של י"ט כסלו שהייתה לפני 12 שנים. לא חשבנו שזה יתפתח ככה", הוא מספר."עשינו שיעורי חסידות לצעירים ובי"ט כסלו הגיעו 800 חבר'ה. הופתענו. ראיתי שהגיעו הרבה כיפות סרוגות וכל שנה זה מתגבר. השנה אנחנו מצפים ל-30 אלף איש ב-12 הופעות שונות".

 

30 אלף איש אפילו לשלמה ארצי קשה להביא.

 

"אם זה היה בגללנו - זה לא היה מצליח. הסוד הוא שנטרלנו את עצמנו ואת 'מה שיש לנו להגיד'. הקהל מגיע בהמוניו כי אנחנו מדגישים שזו שמחה של החסידות ולא של חב"ד או של חסידות אחרת".

 

עם כל גל החסידות המרשים, אין חשש שאולי החסידות של היום היא עוד דרך ניו-אייג'ית? האם זאת החסידות המקורית, זו שייסד הבעל שם טוב?

 

"זו החסידות בדיוק כמו של הבעש"ט", אומר הרב שילת במהירות ובנחרצות. "החסידות לובשת צורה ופושטת צורה, אבל זו אותה שיטה - מהבעש"ט לפני 300 שנה ועד היום. אנחנו לא חיים לפני 300 שנה, אבל העצמה והטהרה, גילוי העצם של הנפש, הנקודה הפנימית, ההבנה שיהודי הוא מעל הכול ודרך זה הוא יכול להתמודד עם הכול - הדבר הזה שחשף הבעש"ט הוא מה שיש ובוער אצל כל יהודי שבוחר ללמוד היום חסידות, גם אם לפני כן הוא לא עשה את זה".

 

מה העבודה החסידית כיום, כשאין אדמו"ר בכלא והחסידות נמצאת בכל פינה ונגישה לכול?

 

"נראה שהיום המאבק הוא אחר", מרצין לרגע ארוך הרב שילת,"יותר סביב הסטרא אחרא שמושך אותנו למקומות אחרים. זה כבר לא עניין של 'האם להבין את ה' או לחיות אותו'. היום זה - 'האם אני מצליח לחסום את עצמי מגלי ההפקרות שבעולם או שאני תקוע בין מצבי הרוח שלי'.הרעיון של החסידות הוא שהאדם בחיים האלה, בעולם הזה, נמצא במלחמה, והחסידות נותנת לו מקום שבו הוא 'נפדה בשלום' מהמלחמה כי הנפש שלו מאירה בזכות לימוד החסידות, ככה שהוא לא צריך להיות אקטיבי ולהילחם כל הזמן בסטרא אחרא".

 

תן ל'מתחילים' שבינינו תמריץ להתוועדות י"ט כסלו ביתית.

 

"אומרים בחסידות ש'אור מקיף מצחצח הכלי מבחוץ' - ומשפיע פנימה. אנשים מקבלים החלטות טובות בי"ט כסלו להמשך השנה. ונכון, לא מספיק לרקוד, צריך לקבוע לימוד יומי בחסידות, עשר דקות אפילו, אבל עד הסוף, לסיים את הספר לאט לאט. זה הדבר שמציל את האדם מחיי היומיום. החיבור לגנרטור. לא צריך להתפלל שלוש שעות אלא להתייחס שלוש דקות ברצינות לעצמך, ללבוש על ידי זה גלימה פנימית - ובזכות זה אתה תהיה שם כל היום. זה כמו הנחת תפילין; אתה קושר את המוח והלב לקב"ה. זו לא מטאפורה או סימול של משהו אחר, המצוות הן הדבר עצמו, הקב"ה אומר - תקשור אותי דקה אחת ובזכות זה תהיה קשור אליי כל היום".

 

יש אמירה הטוענת שאנשים מתחברים לחסידות לפעמים ממקום של 'פאן'. תמיד שמח שם, יש משהו לאכול ולשתות, לא נשמע שאפשר לסרב לזה.

 

"אולי אנשים מתחברים לחסידות ממקום של כיף, 'פאן'.אלו הטענות שהיו על החסידות בראשיתה. אבל יש התעלות ויש פאן. חסידות זה לא פאן של אלכוהול ריקני, אלא של התעלות ודבקות בה', ומי שאין לו פאן כזה בקדושה - יש לו פאן כזה במקומות אחרים".

 

ועדיין, הרבה יותר קשה ללמוד גמרא מלשבת עם חברים בהתוועדות.

 

"לא נכון", מוחה הרב שילת נחרצות."הרבה פעמים הייתי צריך לעבוד על עצמי שלא ללמוד גמרא וללכת להתוועדות. אין מתוק מדף גמרא, אולי לא עשית את זה מספיק", צוחק הרב שילת. "היום כולם צריכים חיזוק. גם דתיים צריכים להתחזק באש הקדושה שלהם וזו מטרת ההתוועדות".

 

מהצד נראה ש'צמאה' זה מערך משומן, ישאל השואל, מי מממן את כל זה?

 

"זה נראה ככה, נכון. אבל חשוב שידעו שאנחנו מצליחים בקושי רב לכסות את המופעים בתשלום. זה לא מביא לרווחים בכלל. חוץ מהמופעים בתשלום יש עוד שישה מופעים אחרים לנוער, ללא תשלום, שבשבילם אנחנו צריכים להשיג סבסוד גדול מתורמים פרטיים, אלא מה, המדינה? המדינה מתחברת לדברים בקצב שלה, יום אחד היא תבין שכאן נמצאת העצמה השנתית והמשפיעה. המדינה זה קמעה קמעה, אני רוצה שהמשיח יבוא השנה. שיהיה לנו הכול, לא רק כניסה חינם ל'צמאה', אלא גם כניסה חינם להר הבית".

 

לתגובות: נדב גדליה פייסבוקatarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מבחן השבת העולמי

    מוטי קרפל במאמר לכבוד...

הציבור קורא לה'

    מזכ"ל אריאל במאמר לחודש...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם