בדרכי נעם פדרמן

8 federman

 

נעם פדרמן אינו קל לעיכול * הוא היה עצור במעצרים מנהליים יותר מכל פעיל ימין אחר, לא גויס לצבא בגלל יריקה על פייסל חוסייני, מצהיר כי יש לו בעיה עם כל ערבי, ובעיקר לא מתחרט על שום דבר שעשה * למרות הרוח האנרכיסטית יש לפדרמן לא מעט אמירות שקשה להתעלם מהן * ריאיון על החוברת 'דע את זכויותיך' שחיבר לפעילים שנחקרים על ידי השב"כ, על הגדיים שהוא מוליך להר הבית, על הדרך שבה הבין שאבישי רביב שתול ועל רצונה התמידי של הציונות הדתית באהבה

ארנון סגל

אם אפשר לסכם את דמותו של נעם פדרמן בדימוי אחד, המדויק ביותר כמדומה יהיה בוקר במערב הפרוע. זו לא רק החווה ברמת ממרא שבה הוא מתגורר עם משפחתו על אפם וחמתם של ערביי הסביבה ורשויות הביטחון שהופכת אותו לכזה, אלא בעיקר כי דיבורים על דו-קיום ויחסי קרבה עם הערבים, או לחלופין שיתוף פעולה עם המשטרה, גורמים לו פריחה. פדרמן משוכנע שבסביבה קשה כשלנו כדי לשרוד יש להילחם בכלי הפעולה המקומיים.

ובכל זאת גם הגיל עושה את שלו. העמדות הבסיסיות לא השתנו, מכריז פדרמן, אבל בגיל 48, כשהוא אב לעשרה, סב לשניים וגם סטודנט לתואר שני בהיסטוריה של עם ישראל באוניברסיטת בר-אילן, פדרמן בכל זאת פתוח יותר לקולות שבעבר חשב שעצם ההאזנה להם היא בגדר ייהרג ואל יעבור. "יש דברים שלפני עשר שנים חשבתי שהם נכונים במאת האחוזים", הוא מודה, "והיום אחשוב אחרת לגביהם. למשל, אני תוהה לפעמים אם הייתי צריך לומר אמירות מסוימות בצורה שבה הן נאמרו. למדתי בעבר במכללת הרצוג והיום בבר-אילן, ובמסגרות הללו היה לי שיג ושיח עם כל מיני מרצים שהם לא בדיוק כוס התה שלי. לא שיניתי את דעתי בעניין הערבים בגללם, אבל אם פעם לא הייתי מסוגל לדבר עם מרצים כאלו, היום אני מסוגל".

פדרמן נעצר פעמים רבות כל כך שהוא לא מסוגל לספור כמה. גם את מספרם המדויק של התיקים שנפתחו לו במשטרה הוא לא מסוגל לספור, אבל הוא יכול לומר שיותר מארבעים משפטים נערכו נגדו. בשישה מהם הורשע. כשלוש שנים ורבע מחייו בילה בכלא כאסיר או במעצרים מנהליים. גם אחרי מעצרו המנהלי של מאיר אטינגר, במצטבר פדרמן עדיין היה עצור מנהלי במשך זמן רב יותר ממנו ומכל עצור מנהלי אחר בימין. אם לא די בכך, סביב מועד ההתנתקות מגוש קטיף ישב פדרמן כמעט שלוש שנים במעצר בית מנהלי. אין ספק שהוא המנצח ללא עוררין בקרב על התואר הילד הרע והלא מחונך של הימין בישראל.

גם חלק מילדיו של פדרמן בילו כמה לילות טובים במעצרים. אלישבע, אשתו, לא נעצרה אמנם בבית מעצר למשך לילה שלם, אבל במאבק על גבעה 26 הסמוכה לקריית ארבע ניהלה המדינה נגדה ונגד נשים נוספות משפט שבו הואשמו הללו בהפקרת ילדיהן. אביו המנוח של נעם, דוד פדרמן, היה איש אצ"ל שנעצר בידי הבריטים והוגלה לאפריקה. הוא היה מראשי בית"ר וממקימי תנועת נאמני הר הבית. פדרמן הבן מניח שאביו לא היה מרוצה מאוד מפעילותו ב'כך', אם כי מעולם לא העיר לו על כך.

טוב לך עם החיים באווירה כזו שבה מדי פעם מישהו מהמשפחה נעצר?

"כן, כל עוד נעצרים למען עם ישראל וארץ ישראל ולא בגלל גנבות, חלילה".

יריקה על חוסייני

פדרמן נעצר לראשונה כשהיה בן 14. בערב תשעה באב תשמ"ד הוא נתפס על חם עם ספריי ביד, מרסס על שער המוגרבים את הכתובת 'הר הבית ליהודים'. "זרקתי את הספריי לרחבת הכותל מול העיניים של השוטר, ואנשים שנכחו ברחבה הביאו לו את הספריי בחזרה. אמרתי לו שמישהו היה אתי פה וכתב סיסמאות וברח, ודחף לי את הספריי הזה ביד. במשפט יצאתי זכאי, אבל במהלך תשעה באב ישבתי במעצר במשך 24 שעות לצד כמה נערים עבריינים".

פדרמן לא גויס לצה"ל, לטענתו מכיוון שירק על פייסל חוסייני, מבכירי המנהיגות הפלשתינית באינתיפאדה הראשונה ובנו של עבד אל-קאדר אל חוסייני, אשר חוסל בידי צה"ל בתש"ח. חוסייני היה עצור באותה עת בחשד שמימן חוליית טרור, ופדרמן הגיע במיוחד לבית המשפט כדי להיתקל בו ולירוק עליו.

אתה לא מתחרט שלא גויסת לצה"ל?

"לא. זו הבעיה של צה"ל. אם הצבא לא מגייס אותי בגלל דבר כזה השאלה היא באיזה מקום הצבא נמצא ולא באיזה מקום אני מצוי".

היריקה הזו הייתה חלק מתכנית מסודרת שאתה חותר למימושה או צעד אקראי של התלהטות? יש בכלל מרכיב של תכנון בהתנהלות שלך?

"חלק מהדברים דינמיים וחלקם מתוכננים. קיימת משנה מסודרת אידיאולוגית ולעומתה קיימת מציאות וצורך ליזום, ולפעמים זה אקראי. נכון, לא ישבתי ותכננתי חודש מראש את היריקה הזו על כל השלכותיה". עם זאת מהיריקה ההיא פדרמן הרוויח, כי בזכותה הוא הכיר את אשתו. אחרי היריקה נמלט פדרמן לחברון והסתתר ימים אחדים אצל ידידו מבית הכלא, שאול ניר. ניר ישב בכלא השרון על חלקו בפרשת המחתרת היהודית, ובאחד הימים בשנת 1988 התגלגל לאגף גם פדרמן, אז צעיר בן 18. לאגף, שכבר כמעט התרוקן מאסירי המחתרת, צורפו אז כמה עבריינים שחשקו באגף תורני. פדרמן לימד את אחד מהם לקרוא ועם האחר למד תורה. לצד זאת הוא קבע חברותא עם בכירי המחתרת: עם שאול ניר במסכת קידושין, אצל הרב עוזי שרבף למד מבואות לקבלה ואילו עם מנחם לבני למד חסידות.

ובחזרה לפרשת היריקה. פדרמן הסתתר בביתו של שאול ניר ימים אחדים, ובמהלכם הגיעה אלישבע הצעירה ללמוד למבחן עם בתו של ניר. והשאר היסטוריה. חתונתם של אלישבע ונעם נערכה בפתח שער המוגרבים, בואכה הר הבית.

יש משהו בכל השנים האלו שאתה מתחרט שעשית? אני מנסה לגרד ממנו.

"לא". הוא משיב בפשטות.

כבוד מעמיר מולנר

במסעותיו בכלא ישב פדרמן לצד בכירי עולם הפשע לדורותיו. באגף 3 בכלא באר שבע ישב לצד העבריינים יעקב שמש, הרצל אביטן, שמעיה אנג'ל, יצחק דרורי והאחים גבריאלי. "חייתי באגף שכולם בו היו נרקומנים, אנשים מסכנים. עם החבר'ה הבכירים בהם דווקא אפשר היה לדבר ובהחלט הייתה להם הערכה כלפיי על שעשיתי מה שעשיתי מתוך אידיאולוגיה. הם ידעו לכבד אותי על כך".

"בית המשפט צריך לפסול את ההודאות שנגבו בפרשת דומא. החוקרים מתחו ידיים, נתנו סטירות וקיפלו את הנחקרים לקשת, ואלו דברים שאישר היועץ המשפטי לממשלה. איך הם גרמו לאחד כמו עמירם בן עוליאל להודות? הסיבה שהוא נשבר הייתה שהם נתנו לו להבין שזה מתחיל בזה, אבל הוא לא יכול לדעת באיזו אלימות זה ייגמר. אם אתה שואל אותי אם באמת הם אלו שרצחו בדומא, אני לא בטוח בזה"

 

לפני כמעט עשור הוחרב בית החווה של פדרמן, ובמסגרת המאבק בהרס קיימו הפדרמנים הפגנות מול ביתו של אלוף הפיקוד דאז נעם תיבון. בנותיו של פדרמן נעצרו באותה הזדמנות והובאו לבית המעצר באבו כביר. בבוקר, לאחר לילה במעצר, דפק הסוהר על דלת התא והעביר לבנות משלוח של חלות, יין וסבונים ששלח העבריין עמיר מולנר לפדרמניות. מולנר, מראשי ארגוני הפשע בישראל, שמע שהבנות של נעם פדרמן עצורות, ולאות הערכה לאביהן דאג להן כל ימי שהותן בשטח ממלכתו – הכלא.

"כשהייתי נתון במעצר מנהלי לא התירו לי ביקורים", מוסיף פדרמן. "קיימתי שביתת רעב ארוכה ונקטו נגדי סנקציות. לכן כשאשתי הייתה צריכה להעביר לי דברים לכלא ולא הניחו לה להכניס אותם היא הייתה מעבירה את הדברים למשפחת אחד העבריינים הבכירים, ודרכה הדברים הגיעו אליי. כששהיתי בכלא ניצן במעצר היה שם עבריין, הוא נרצח בהמשך, שהפך את אחת מחצרות הכלא למגרש טניס פרטי. אני הייתי ביחסים טובים אתו ושיחקנו שם טניס יחד".

אחרי 35 שנות מאבק בשלטון, מה בעצם השגת?

"חלק מהדברים הם בגדר 'שלח לחמך' וחשובים מעצם העלאת הנושא על סדר היום. יש עניינים שקיבלו נקודת מבט שונה כתוצאה מהפעילות שלי. כך לדוגמה קרה בנושא שאני מזוהה אתו היום, התנהלות בחקירות משטרה ושב"כ. כשהגעתי לחברון גיליתי שרבים מאתנו לא מבינים שהמשטרה איננה בצד שלהם ולא חברה שלהם. ציבור המתיישבים רוצה שיאהבו אותו ומרגיש צורך לדבר ולהסביר את מעשיו, וזו תמימות שגרמה לרבים להסתבך עם רשויות החוק. כמה פעמים שמעתי דיבורים בסגנון שבדרך אגב מודה באשמה: 'אמרתי בחקירה שחסמתי את הכביש כי זה מה שצריך לעשות כשזורקים עליך אבן'. ניסיתי להסביר לאלו שדיברו כך שהם מסבכים את עצמם. לשמחתי ככל שהסברתי רבים יותר הפסיקו לשתף פעולה עם המשטרה.

"מכך התפתחה גם הדרכה כיצד להתנהג בחקירות שב"כ. נוצר מצב שציבור שהמדינה הייתה רגילה שמודה בכל דבר, גם במה שעשה וגם במה שלא עשה, הפסיק לשתף פעולה. עד אז אנשים הסתבכו בגלל שטויות. החוברת שכתבתי הביאה לכך שגם כאשר אדם מוסר הודאה בחקירת שב"כ, וזה עדיין קורה אם כי במספרים נמוכים בהרבה, הוא מתבייש בכך שהודה".

יש לנו דבר נגד אחמד ומוחמד

מדי שנה בשנה בערב הפסח כבר יותר מעשור נעם פדרמן נוהג להביא עמו גדי או טלה להר הבית. להר הבית עצמו הוא לא מגיע, כי בלשי משטרה אורבים לו בדרכו ועוצרים אותו ואת ילדיו עוד הרבה לפני שערי ההר. בשנתיים האחרונות החלה התופעה לצבור תאוצה ועשרות צעירים רואים בפדרמן דגם לחיקוי וצועדים כמותו עם גדיים בערב הפסח בואכה הר הבית, וכמותו נעצרים ברחובות העיר העתיקה ובמבואותיה. פדרמן מבקש להזכיר במעשיו את החובה לקיים את המצווה שעונש ביטולה הוא כרת. בשנה האחרונה אף הקדימה המשטרה ועצרה יממה לפני ערב החג כעשרים צעירים שחשדה בכך שבכוונתם להביא קרבן פסח להר הבית.

"בערב הפסח האחרון, כשעיכבו אותי במהלך הבאת קרבן הפסח, החרימו את המכשיר הסלולרי שלי. בחול המועד הגעתי לבית משפט כדי להשיב לידיי את המכשיר. הופניתי לשופטת, ובמהלך הדיון היא אמרה לי לפתע: 'אני רוצה להגיד לך משהו, בענייני קרבן פסח – הצלחת'. היא סיפרה שכאשר שימשה בפרקליטות בעבר היא ראתה אותי מגיע לבד לדיונים דומים לגבי הרחקות בעקבות הבאת קרבן הפסח, ואילו כעת התייצבו בפניה צעירים רבים כל כך לדיונים סביב העניין הזה, שלתחושתה הנושא הצליח לעלות על סדר היום".

אמרת שהמתנחלים רוצים שיאהבו אותם. אתה לא היית רוצה שהציבור יאהב אותך?

"ממש לא".

לא מעניין אותך להיות בקונצנזוס?

"לא".

לא מעניינת אותך השאלה אם העם אתך או לא?

"לא".

אבל בסופו של דבר מסתמא אתה מעוניין שהעם יזדהה עם דרכך.

"נכון, אבל לא בגלל זה אתפתה לומר את מה שרוצים שאומר. אני גם לא בטוח שמה שהציבור רוצה לשמוע הוא מה שחושבים שהציבור רוצה לשמוע".

להבנתך, ההלכה היהודית מסכימה להתעמרות בערבים רק כי הם ערבים?

"לא זו הנקודה. גם לו היה מדובר בשוודים ולא בערבים הייתי נאבק בהם באותה מידה. הנקודה היא שקיימת כאן אוכלוסייה שרוצה שלא נהיה פה. יש בהם חכמים שעושים את זה בתורת השלבים ויש כאלו שמעוניינים לעשות זאת במכה אחת. יש בהם כאלו שיושבים בכנסת ומנסים לעשות זאת דרך שם ויש כאלו שרק מולידים ילדים ומנסים לדחוק אותנו מכאן באופן הזה. יש כאלו שרק פעם בחיים יזרקו אבן, אבל כולם מלבד חריגים לא רוצים אותנו פה, וממילא הם עצמם לא צריכים להיות פה".

ולכן זה בסדר להתנכל גם לאחמד הקטן? הרב צבי יהודה קוק נהג לומר 'אין לנו דבר נגד אחמד ומוחמד'.

"לא הוגן להעמיד אותי מול הרב צבי יהודה, שהיה גדול בתורה וכבר לא חי היום, אבל אני בהחלט חושב שיש לנו מלחמה גם עם אחמד הקטן ושאי אפשר לנתק את אחמד הקטן מהאומה הערבית הגדולה. אחמד הקטן מייצג את מוחמד הגדול. אם יש מישהו מהם שאיננו כזה, עליו נטל ההוכחה".

כשהמדינה נתקלת בתופעה של רצח ערבים או אלימות כלפי ערבים, אתה מצפה ממנה לשבת בחיבוק ידיים ולא לעשות כלום נגד זה?

"כן, כי כל הדברים שנעשים כלפי ערבים נובעים מכך שהערבים פועלים נגדנו ורוצחים בנו. זה לא שהערבים מחלקים לנו פרחים ומספרים כמה הם אוהבים אותנו, ואז קם יהודי ושורף בדומא בית על יושביו. לא זו המציאות. המציאות היא שאנחנו עם שסובל מהרצחנות הערבית כבר מאה שנה, וכל הפעילויות היהודיות נגד ערבים נעשות בתגובה כזו או אחרת לעובדה הזו. על אלאור אזריה התווכחו בבית המשפט אם המחבל שחיסל היה מסוכן או לא, אבל בתכלס, מה אזריה עשה? חיסל מחבל. ברור שהוא לא צריך להיענש על כך. כשאנשים נוקטים פעולות כלפי ערבים בתגובה על שהם פוגעים ורוצחים בנו, היחס אליהם צריך להיות בהתאם ולא במנותק מהמציאות".

חשד באבישי רביב

אתה מאמין במדינה? גומר את ההלל ביום העצמאות? מתפלל תפילה לשלום המדינה?

"אני גומר את ההלל ביום העצמאות אבל לא מתפלל תפילה לשלום המדינה, כי אני לא מוכן להתפלל למען 'ראשיה, שריה ויועציה'. עם זאת ברוך ה' שיש לנו מדינה. אני לא נגד המדינה. יש חבר'ה צעירים בימין שקוראים לשלטונות 'הציונים האלה', כמו החרדים. אני לא מסכים עם זה".

פדרמן היה הראשון שזיהה שאבישי רביב הוא סוכן שב"כ. רביב היה ממקורביו של יגאל עמיר ומי שהפיץ כרזות של רבין במדי אס-אס טרם הרצח. רביב הוא גם מי ששלח לעיתונאים הודעה דקות מספר אחרי הירי בכיכר מלכי ישראל בתל-אביב, כיכר רבין דהיום, בטרם התברר מצבו של ראש הממשלה: 'הפעם פספסנו, בפעם הבא נצליח יותר'.

"רביב היה פעיל באזור חברון וקריית ארבע", נזכר פדרמן, "וההתנהלות שלו הייתה הזויה. התגלגלו לפתחי כל מיני סיפורים לגביו שהדליקו אצלי נורות אדומות. למשל, פעם הוא שלח נער מסכן לפנצ'ר את גלגלי המכונית של גרשון סלומון. הוא היה פעיל בענייני הר הבית ובעיניו גרשון סלומון לא היה מספיק פנאט. בהזדמנות אחרת מישהו התקשר וביקש ממני עזרה מפני שהבת שלו יצאה עם אבישי רביב, וכשהחליטה להיפרד ממנו רביב פתח במסכת הטרדות ואיומים כלפיה. אותו אב פנה למשטרה, אבל המשטרה לא עשתה דבר בעניין ולא טיפלה ברביב. שמעתי זאת ושאלתי את עצמי למה המשטרה לא מטפלת בזה.

"פעם נעצרתי עם עוד כעשרים איש בעקבות הפרת סדר או משהו כזה, והובאנו למשטרת חברון ששכנה בבניין הממשל הצבאי. בעצורים היה גם רביב. ישבנו כולנו בחדר אחד, ולפתע החוקר קרא לרביב והוציא אותו מהחדר. בחקירה שאלתי את החוקר למה הפרידו את רביב מאתנו, והוא ענה שהתקשרו אליהם מהשב"כ והודיעו שרביב דרוש לחקירה וצריך להסיע אותו מהר לפתח-תקווה. זה הדליק אצלי עוד נורה.

"היו מקרים נוספים. פעם אחת רביב ובחור נוסף לקחו תלמיד מישיבת שבי חברון ואיימו עליו. רביב נהג להתארח אצל משפחות רבות בחברון, ולכן התחלתי להזהיר מפניו. אמרתי לחברים שלי שמשהו אצלו מסריח, ואני לא מצליח להגדיר מה בדיוק. לא היו לי ראיות חותכות או הסבר הגיוני לחשדות שלי. רביב שמע שאני מזהיר מפניו, וכשפעם אחת ראה את אשתי ברחוב הוא איים עליה.

"אחרי רצח רבין רביב נעצר עם חבורה גדולה ובתוכה גם מרגלית הר שפי ודמויות נוספות. התקשרתי לכתב רשת ב' דאז, אביב בושינסקי, ואמרתי לו שאני משוכנע שאבישי רביב מדובב כעת בתאי הכלא את העצורים האחרים, ושלמעשה הוא סוכן שב"כ. בושינסקי התחיל לבדוק זאת ואף קיבל אימותים בעניין, אבל בטרם הספיק לפרסם זאת הקדים אותו אמנון אברמוביץ' וחשף את רביב".

דע מה שתשיב לחוקר

לפדרמן הכשרה בעריכת דין ותואר במשפטים, אבל שלא במפתיע המדינה מסרבת לאפשר לו לשמש כעורך דין. לאחר ההתנתקות עתר פדרמן לבג"ץ בדרישה לפנות מחוות השקמים את קברה של לילי שרון, רעייתו של אריאל שרון, בטענה שנקברה בחווה בצורה לא חוקית. העתירה הזו באה בתגובת נגד להחלטת שרון לפנות את בית הקברות בגוש קטיף עם החרבת החבל. דרישתו של פדרמן נדחתה.

"כשאשתי הייתה צריכה להעביר לי דברים לכלא ולא הניחו לה להכניס אותם היא הייתה מעבירה את הדברים למשפחת אחד העבריינים הבכירים, ודרכה הדברים הגיעו אליי. כששהיתי בכלא ניצן במעצר היה שם עבריין שהפך את אחת מחצרות הכלא למגרש טניס פרטי. אני הייתי ביחסים טובים אתו ושיחקנו שם טניס יחד"

 

בשנת 2002 פרסם פדרמן חוברת ששמה 'דע את זכויותיך' ובה תדרך פעילי ימין כיצד להתמודד עם חקירות שב"כ ומשטרה. פרסום החוברת היה מכה לשב"כ ופגע בשיטות החקירה שלו למשך שנים אחדות. "במשך כמה שנים טובות החוברת הזאת היכתה אותם שוק על ירך", פדרמן מרוצה. "כל השיטות הפסיכולוגיות שלהם לא עבדו. הסיבה שכתבתי את החוברת הייתה שאני מכיר כמה וכמה מקרים של אנשים שהודו בדברים שלא עשו.

"אני לא אוהב לתת דגשים לזיהוי אנשי שב"כ", הוא אומר כשאני מבקש ממנו דוגמאות, "מאז פיצוץ פרשת רביב יש אינפלציה בעניין. כל אחד נחשד כשב"כניק, וזה לא נכון. היום כל אחד שקצת מוזר נחשב לאיש שב"כ, ואני אומר שדווקא מי שמתנהג באופן הרגיל הוא בעל יותר פוטנציאל להיות שב"כניק מאשר האדם המוזר.

"לגבי החקירות, החוברת שכתבתי הרגיזה מאוד את השב"כ, אבל בינתיים גם בשב"כ עשו שיעורי בית. אחד הדברים הכי חשובים בעניין השב"כ הוא שלא לזלזל בו. לרשות המחלקה האנטי-יהודית (כך מכנה פדרמן את המחלקה היהודית בשב"כ) עומד הרבה כסף. הם שיפצו את דרכי החקירה שלהם ולכן בפרשת הרצח בדומא הדברים הגיעו לאלימות כלפי הנחקרים. בימים אלו מתנהל מה שמכונה 'משפט זוטא' – משפט שעוסק בקבילות ההודאות שנגבו מהנחקרים בפרשה, מכיוון שהן נגבו באמצעים אלימים, שבשב"כ כבר מודים שהופעלו.

"אם בית המשפט ישפוט אך ורק על פי אמות המידה המשפטיות, הוא צריך לפסול את ההודאות שנגבו בפרשת דומא. נכון שהחוקרים לא חתכו לאף אחד את הציפורניים ולא חקרו את החבר'ה האלה עם מכות חשמל. הם מתחו ידיים, נתנו סטירות וקיפלו את הנחקרים לקשת, ואלו דברים שאישר היועץ המשפטי לממשלה. איך הם גרמו לאחד כמו עמירם בן עוליאל להודות? הוא ישב 17 יום ולא פתח את הפה, וביום ה-18 הודה כי הפעילו עליו אלימות. הסיבה שהוא נשבר הייתה שהם נתנו לו להבין שזה מתחיל בזה, אבל הוא לא יכול לדעת איך זה ייגמר. הם הצליחו באמצעים הפסיכולוגיים שלהם, באלימות מתוכננת, לגרום לו להישבר. זה לא רק בגלל שעבר אלימות כזו במשך לילה שלם, אלא לא פחות מכך בגלל שלא ידע מה יהיה הצעד הבא. קשה לי להאמין שהשופטים יהיו אמיצים מספיק לפסול את ההודאות, אבל אם אתה שואל אותי אם באמת הם אלו שרצחו בדומא, אני לא בטוח בזה.

"בכל אופן, העצה שלי היא לדעת שבשב"כ לא יכולים לענות את הנחקרים יותר מרף מסוים. אסור להם. אף שופט לא יאשר הודאה שניתנה תחת אגרופים, בעיטות וקציצת ציפורניים".

***

כאילו בלי קשר לכל הנכתב לעיל אבל בכל זאת עם קשר הדוק, פדרמן הוא בעל אתר אינטרנט ללימוד דף יומי בתלמוד הירושלמי ובכלל אוהד מושבע של התלמוד המקומי, הארץ-ישראלי. "לצערי הרב תורת ארץ ישראל נזנחה בידי כלל הציבור הדתי בארץ. גם מי שמתיימר לדבר בשמה של ארץ ישראל לא לומד את תורת ארץ ישראל. כבר שמעתי על כינוס לכבודה של תורת ארץ ישראל שכל מה שהובא בו הוא מקורות מהתלמוד הבבלי. שמים וארץ מבדילים בין תורת הגלות של התלמוד הבבלי שמגנה את בר כוכבא, לבין הירושלמי שבו לא תמצא מילה רעה עליו".

ופדרמן, כפי שאפשר לנחש, אוהד את בר כוכבא. אוהד מאוד.

 

 

atarMbaolam

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
לא כל האמצעים כשרים

  סאגת עצורי דומה לא...

כתב סתרים

  ה'אלף-בית' העתיק בעולם הוא...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם