שליחויות בע"מ

10 shlihut
 
בזמן שבישראל הפולמוס מתרכז סביב צביונה היהודי של המדינה וחוק המרכולים, ישנם יהודים שנלחמים בהתבוללות ברחבי העולם. הם עוזבים את ארץ ישראל החמה ונודדים ברחבי העולם כדי להזכיר ליהודים שבאמת שכחו שהם יהודים – שיש כאן מדינה בדיוק בשבילם. הכירו את השליחים: רווקים, זוגות ומשפחות שהחליטו לשים את נפשם בכפם ולהפיץ ציונות וערכים יהודיים ברחבי העולם * קפיצה קטנה לארה"ב, גרמניה, אוסטרליה ואנגליה

נדב גדליה

ארצות הברית: אפקט דומינו בעלייה ארצה

נתנאל אפק (31) נשוי לאודליה ואב לשלושה. שניים מהם נולדו בנכר בעת שהזוג אפק היה בשליחות בקליבלנד, ארצות הברית. נתנאל הוא דור שני להורים שעד היום נודדים ברחבי העולם בתפקידי שליחות שונים. כשגדל בחר לסגור מעגל ולעשות עם זוגתו שליחות בדיוק באותו מקום שבו נחת עם הוריו כשהיה בן 13. "נחתי בארצות הברית ובכלל לא ידעתי אנגלית. היה ממש קשה", הוא נזכר."כשאני מסתכל על זה היום, נשמע לי הזוי לצאת לשליחות עם ילד בגיל 13. לא יודע מה עבר להורים שלי בראש. שלושה חודשים בקושי דיברתי בבית הספר, אבל ברוך ה' הייתה קהילה מחבקת וכמה חבר'ה עם עברית טובה שלקחו אותי כפרויקט".

שנתיים אחרי שנתנאל התאקלם החליטו הוריו לעבור לשליחות בשיקגו. הוא בחר להישאר לבדו בקליבלנד, לגור אצל חברים ולהתחבר עוד יותר לשליחים מארץ ישראל. כשהגיע לגיל 18, אף שהחזיק בפטור משירות צבאי, הגיע ארצה ושטח את בקשתו להתגייס. "כנער לא חשבתי שאעשה צבא בכלל. זה לא היה ערך שחשוב לי. דמיינתי את עצמי הולך לקולג' וחי חיים אמריקניים 'רגילים'. דווקא השליחים שחייתי אִתם בקליבלנד העירו בי את הנקודה הציונית ואת החשיבות ללכת לישיבת הסדר ולשרת בצבא וזה מה שעשיתי; למדתי בישיבת הר עציון והתגייסתי לגבעתי כחייל בודד. באחת הפעמים יצאתי חמשו"ש. נסעתי לשבת לקהילה בקליבלנד וחזרתי בראשון לצבא".

איך השליחים הצליחו להשפיע עליך כל כך?

"הסיפור כאן הוא המודל לחיקוי. בפועל ההשפעה של השליחים נבעה בעיקר מהרבה שיחות אישיות על הארץ, המדינה, צה"ל. דברים שלא בהכרח היו מדוברים בבית שלנו שהתעסק בשליחות עצמה. נכון שההורים שלי הם שליחים אבל בתכלס הם איפשהו 'יורדים'.הייתה קומונרית, בת שירות שהסיעה אותי פעם לבית של חבר, ועד היום אני זוכר את השיחה שלה על הארץ והציונות.המון שיחות ששינו לי את החיים עד שחזרתי כביכול ל'עצמי', לרצות להיות קצין בצבא. דברים שאם הייתי גר בארץ מן הסתם לא הייתי כל כך חזק בהם. יש משהו בשליחים שבתוך השממה הרוחנית של חוץ לארץ - כי עדיין יש לחם בכל מקום בפסח ושבת לא נראית שבת וכריסמס משתלט על חנוכה - והם מביאים נקודות אור יהודיות שזוהרות בחושך.

"פגישה עם מישהו מהארץ שעשה צבא היא עניין שמרגש את הנער בכיתה ט' שנמצא בקליבלנד.כשיש לך קומונרית שגרה בארץ והיא מספרת לך על הארץ, זה הרבה מעבר ל'פגישה'. זה צוהר לעולם בארץ".

הגיעו לפה חבר'ה ממכללת תל חי לחילופי סטודנטים. הם נכנסים לדירה של הסטודנטים 'שלנו' והחבר'ה שלנו התרגשו, הראו להם את המזוזה, רצו להראות להם את האלמנטים היהודיים, את הפרדה בין בשר וחלב, את המחם והפלטה. אחר כך אחד החבר'ה מתל חי סיפר לנו שהוא התבייש שיש חבר'ה בחו"ל שיותר יהודים ממנו... הוא חיפש לזרוק את החזיר שהוא קנה מהתיק בלי שישימו לב

באמצע השירות הצבאי פגש נתנאל את אודליה. כשהשתחרר, השניים נישאו. נתנאל פנה ללימודי תואר ראשון בחינוך, במקביל הוסמך לרבנות ואז הרגיש שהגיע הזמן להחזיר לקהילת השליחים שבנתה אותו להיות מי שהוא."בדייט הראשון אמרתי לאודליה שאני מתכנן לצאת לשליחות", מחייך נתנאל, "וככה סגרנו מעגל והלכתי להיות שליח בקליבלנד במשך שלוש שנים.שנינו שימשנו מורים בבית הספר ואחר הצהריים היינו קומונרים בתנועת הנוער בני עקיבא".

עד כמה הרגשת משמעותי בשליחות?

"לפני שהגענו היו 40 ילדים בסניף. שנה אחרי כן המספר עלה ל-60. בהמשך המספר הגיע ל-80 וגם ל-120 חניכים בשנה.בקליבלנד קל מאוד לוותר על פעילויות. יש שם חצי שנה שלג ומזג האוויר לא נוח. בארץ כשאומרים לך שיש סערה קטנה - אנשים מבטלים פעילות. אצלנו הייתה פעילות בסניף כשבחוץ סערות וסופות שלגים".

באילו דרכים פועלים כדי להשפיע על החניכים, ולהשיג תוצאות ציוניות?

"הרבה קשר אישי, ממש להיות כל הזמן בקשר עם החבר'ה, על בסיס יומיומי. אנחנו רואים אותם בבית הספר כמורים ואחר כך הבית שלנו פתוח. החבר'ה מגיעים לארוחת ערב, לדבר, להתייעץ, לשחק עם הילדים שלנו, להכין פעולות יחד. בקליבלנד תנועת הנוער היא מעין נווה מדבר בתוך הגשמיות של חו"ל. יש שם הכול ומצד שני משהו חסר שם, הרוחניות, הנשמה, הערכים והאידיאלים, וכשמגיע מישהו מהארץ - זה מדהים אותם. אני לא יכול לקחת קרדיט לבד", מצטנע נתנאל, "זו לא סטטיסטיקה, אבל התוצאה האישית שלנו הייתה שארבעה מתוך חמישה חבר'ה שהיו קרובים אלינו בבית הספר ובתנועה עלו בסוף לארץ. אחד מהם לומד בבין תחומי, אחת בבר אילן, אחד יצא לקורס קצינים בגבעתי, ועוד אחת הלכה למדרשה".

נתנאל מספר שהעלייה ארצה בהשפעתם השליחים לא נגמרת בצעירים."שלושה מהחבר'ה שעלו הם אחים בכורים שסוחפים גם את האחים שלהם עכשיו לעשות עלייה. ככה שבסוף גם ההורים עולים כי הם לא רוצים להישאר לבד. החבר הכי טוב שלי מקליבלנד החליט לעלות ארצה לבד. הלך לישיבת הכותל, ובעקבותיו בא עוד אח, אחות, ההורים והסבתא. כולם כאן, נשואים, נכדים, וכל זה בזכות שליח שהשפיע על חבר שלי לעלות ארצה והצליח במשימה. זה כמו דומינו, רק כזה שלוקח קצת זמן. עשר שנים בערך עד שכל המשפחה הייתה כאן. אבל זה עובד".

ועוד סיפור מרגש בפיו של נתנאל. "היה ילד ששני ההורים שלו נפטרו, אמא שלו ממנת יתר, אח שלו היה בכלא, הוא היה בקושי יהודי. הוא התגלגל איכשהו לבית הספר היהודי וגדל אצל יהודים. הקהילה עטפה אותו, היו לי הרבה שיחות אישיות אתו, ובסופו של דבר הוא הגיע לשנת ישיבה בארץ. הוא בקושי ידע לקרוא אבל היה חשוב לו שהשנה הזאת תשפיע על המשך החיים שלו. היום השיחות אתו כבר אחרות. הוא מדבר על חתונה יהודית, ילדים, עתיד. זה מדהים".

מה לדעתך צריך לעשות כדי להגביר את אחוזי ההצלחה?

"אומרים שבארץ הדבר היחיד שצריך כדי להיות יהודי – זה דופק. אתה מסתובב בארץ ואתה מרגיש יהודי. ושם - אתה צריך לבחור להיות יהודי כל פעם מחדש. קח למשל את עניין העלות של בתי הספר היהודיים.15 אלף דולר לשנה עולה לשלוח את הילד לבית ספר יהודי, ולעומתו בית ספר הממלכתי הוא בחינם. זה צריך להיות ממש חשוב להורים כדי שהם ישלחו את הילד לבית ספר יהודי יקר כל כך. עזוב בית ספר, מה מונע מילדים ללכת אחרי בית הספר למקומות לא כשרים שלא קשורים ליהדות ואף להפך? הכול מלא בנוצרים ובדברים לא כשרים. מה שמונע הוא תנועת הנוער שמביאה חלופה כיפית".

יש כאלה שניסית להשפיע עליהם ובסופו של דבר לא הצלחת לגעת?

"היו המון", מודה נתנאל בצער. "כשאתה עובד על שמיניסט במשך שנה שלמה שילך לישיבה בארץ, זה כולל הרבה שיחות עם הנער ועם ההורים. ובסוף, לפעמים הוא מספר לך שבשנה הבאה הוא בקולג'. למה? כי הנער טוב בנגינה וקיבל מלגה וחבל לפספס. ואתה אומר לעצמך: זהו, הכול ירד לטמיון. אבל אין מה לעשות, אין נוסחת קסם. כי יש גם חברים והורים ואילוצים כלכליים שגורמים לפעמים להחלטות הפוכות ממה שאנחנו מנסים להשפיע".

לפני כשנה חזרו נתנאל ומשפחתו ארצה. "האמת היא שהפחד שלי כשהלכתי לשליחות בעצמי היה שאני אשאר בחו"ל", מגלה נתנאל, "והנה חזרנו. אבל אנחנו מתכננים לחזור שוב לשליחות. אנחנו מרגישים שלא עשינו מספיק והעניין הזה של שליחות זועק לשמים. הציבור הישראלי עסוק בכל כך הרבה דברים חשובים, אין ספק, אבל כשאתה מבין את הסיפור של ההתבוללות, כל הבעיות של דתיים-לאומיים, חרדים וחילונים - מתגמדות. חוק המרכולים זה חשוב, אבל רגע, יש חבר'ה שלא ידעו לעולם מה זאת שבת בכלל!"

גרמניה: בדרך לחתונה עוצרים בשליחות בברלין

כשעדי לויץ (25) סיימה בבר אילן את התואר בתקשורת ומדעי המדינה היא לא תכננה למצוא את עצמה תוך זמן קצר בברלין, כשאת יומה היא מעבירה במסירת שיעורי תורה לסטודנטים בכל רחבי גרמניה. אנחנו תופסים אותה במוצאי שבת לשיחת חוץ כשהיא עייפה מעט אחרי שבת שבה אירחה עשרות סטודנטים לסעודת שבת אל תוך הלילה.

"ההתחלה הייתה די קשה, בנינו הכול מאפס", היא אומרת. "זאת השנה הראשונה שיש תכנית שליחות לרווקות והיינו צריכות לבנות את כל הממשקים ותכניות העבודה. לא חושבת שיש פה עניין של 'תנאי עבודה'. התחושה שאת תורמת ומחוברת לאנשים שלא רגילים לקבל חום כמו שאנחנו רגילים בארץ נותנת סיפוק עצמי גדול מאוד וזה שווה את זה.אנחנו מקבלות מגורים, נסיעות וסכום כסף קטן אבל ברור שהתכנית שלי היא לסיים את השנה ולחזור לארץ, למצוא עבודה, להתחתן".

התכנית שבה עדי משתתפת מיועדת לסטודנטים בברלין, שבה הם מקבלים מלגה תמורת לימוד תורה של ארבע שעות בשבוע. עיקר העבודה שלה היא בשעות שאחרי השיעורים, שבהן חלק משמעותי מהסטודנטים מעוניין להעמיק את הלימוד.."כל שבוע אני נמצאת בכמה מקומות. עורכת מפגשי סטודנטים, מארחת בשבתות, מעבירה שיעורים על פרשת שבוע, לפעמים מקשרת דברים מהחיים כמו לחלום חלומות ולהגשים אותם לפרשת השבוע כמו חלומות יוסף, מדברים על אהבה ממבט ראשון, כל מיני נושאים.

"בעיניי הנושא של השליחות הוא הרבה מעבר לשיעורים, זה להיות עם היהודים שם וליצור מפגש יהודי. פשוט להיות אִתם.הקהילות היהודיות מורכבות לרוב מאנשים די מבוגרים בקהילות בערים קטנות שלא מושכות אליהן צעירים, ככה שהם נשארים לבד עם היהדות שלהם. מה שאנחנו מנסים ליצור הוא חיבור כלשהו לעולם היהודי.לשליחים יש ערך מוסף והוא הקשר האישי, היכולת לשבת עם סטודנט ולשמוע על הקשיים שלו, בלי קשר ליהדות דווקא. להיות חבר שלהם בשלב הזה של החיפוש בחיים. הרבה פעמים הם לא מבינים איך ייתכן שאני חיה את החיים וגם דתייה ושמחה.בעיניהם של הצעירים, בעולם 'הדתי' יש משהו עצוב. הוויתור על הדברים הרגילים אצל חוזרים בתשובה נראה להם משהו קשה מאוד.מצד שני הם ממש צמאים לדעת על היהדות. נורא חכמים ומתעניינים.

"בשבוע שעבר עשינו אירוע לט"ו בשבט. חילקנו אותם לשלוש קבוצות והם העבירו דפי מקורות שהכנו להם על שורשים, גזע וענפים.מעין 'בית מדרש חברתי'. אחר כך עשינו סדנת ציור על בד קנבס והיה כיף. אישית, אני לא מצליחה להסביר לעצמי מה מושך אותם אבל כנראה הם מרגישים פתאום שייכות למשהו ומרגישים אתו בנוח. בניגוד לקהילת חוזרים בתשובה שנראית להם קצת עצובה".

מעבר לשיחות האישיות ולתחושת ה'יחד', הצעירים מתחברים לקיום מצוות בפועל?

"עבדתי עם סטודנטית שלא ידעה דברים בסיסיים, אפילו על יצחק ויעקב. שום דבר יהודי, אבל לאט לאט, אחרי לא מעט הרצאות ומפגשים, משהו קרה.אחרי סמינר אחד גדול שאלתי אותה מה היא לוקחת מעבר לכיף, ומאוד שימח אותי שהיא אמרהשהיא תתחיל לשמור שבת".

מדברים בקול רם גם על התבוללות?

"אין ספק שיש שיח על זה. אבל מצד שני גם מדברים על הקושי למצוא מישהו שהוא יהודי במרחב המחיה הזה. זה לא תמיד פשוט.ואם לא מוצאים אז מה עושים? זו שאלה קשה. קשה להיות יהודי בגרמניה. הרבה יותר מכל מקום אחר בעולם.התדמית היא שבגלל שהייתה פה שואה אז עכשיו יש לנו לגיטימציה להרים את הראש יותר. אבל לא. יש פה קושי לשמור כשרות. בכל ברלין יש בית חב"ד אחד, אין מסעדה אחת כשרה. בקושי מכולת אחת עם מוצרים כשרים".

יש סיפורים על חבר'ה שעלו ארצה בגלל הקשיים האלה?

"ברור שיש פה ושם סיפורים של אנשים שעושים עלייה. אבל צריך לדבר גם על זה שיש הרבה אנטי מהארץ כלפי מי שגר בגרמניה..האנטי הזה לא ממש תורם לחיבור שלהם לתושבי הארץ ולרצון לעלות לישראל. לפני הכול צריך לבנות מערך תמיכה לעולים מאירופה שלא עושים מספיק בשבילם. התחושה היא שיותר נוח לנו בארץ עם עולים דוברי אנגלית מדרום אפריקה, מאנגליה ומארצות הברית. לא פעם מדובר כאן על אוכלוסייה שמגיעה מרקע פוסט טראומטי של הקומוניזם. חלק מהם קיבלו מהבית את החשיבות של להתחתן עם יהודים דווקא, אבל מצד שני יש כאלה שגילו שהם יהודים רק בגיל 20 והם ממש בשלב הראשוני של לשאול מהי היהדות, והתהליך שונה מזה של החבר'ה מארה"ב למשל שנמצאים בידיעה ברורה שהם יהודים ורק צריך לחזק בהם את התודעה והחשיבות של היהדות והקשר אליה".

אנגליה: אבנים שחקו מים

עם הזוג אלי ורבקה מגזימוף אנחנו משוחחים בשיחת חוץ מלידס, אנגליה. שניהם צעירים בתחילת שנות השלושים לחייהם ומגדלים שלושה ילדים מתוקים. אלי משמש רב קמפוס באוניברסיטת לידס הענקית המונה 40 אלף סטודנטים, 1,500 מהם יהודים. רבקה פועלת על תקן הרבנית והאוזן האימהית הקשבת בבית הפתוח לסטודנטים שבני הזוג מחזיקים.

התקן הרשמי של רב קמפוס בנכר נועד לייצג את הסטודנטים היהודים באוניברסיטה. בעיות עם חגים שמתנגשים במועדי מבחנים, דאגה שיהיה במעונות מטבח כשר וכדומה, אבל בפועל מדובר בהרבה מעבר. "אנחנו לא אוהבים להשתמש במושגים של 'קירוב' במובנים של ארגונים אחרים, אבל במהות זה בהחלט חלק משמעותי בעניין", מסביר הרב אלי.

במה מתבטא בשטח ההבדל בין שליחים שבאים להחזיר בתשובה לבין שליחים ציונים?

"אפשר לומר שאצלנו זה יותר זהות יהודית, דגש על ציונות. 'לייט קירוב' אנחנו קוראים לזה", צוחק אלי,"אני יודע שבעברית זה נשמע לא טוב ויותר מזכיר 'דתי לייט', אבל פה הכוונה היא 'קירוב עדין'. דואגים לרווחת הסטודנטים, מסייעים בבעיות אישיות. מנסים להיות להם כמו אבא ואמא, עושים יחד סעודות ערב, שיעורים, רוב הסטודנטים בלידס גרים בלונדון, מרחק של ארבע שעות מהבית, ככה שאנחנו מנסים להיות להם תחליף חם לבית".

עד לפני שהתחתנו היה אלי בשליחות כרווק בגרמניה. אחרי שהתחתנו יצאו השניים לשליחויות קצרות בחגים בגרמניה ובפולין,ואז עלה הרעיון לעשות משהו רציני יותר של כמה שנים. "הגענו למכון 'שטראוס-עמיאל' ועברנו את ההכשרה שעוברים שליחים. והנה אנחנו פה, כבר שלוש שנים".

תנועת הנוער היא מעין נווה מדבר בתוך הגשמיות של חו"ל. יש שם הכול ומצד שני משהו חסר שם, הרוחניות, הנשמה, הערכים והאידיאלים, וכשמגיע מישהו מהארץ - זה מדהים אותם. אני לא יכול לקחת קרדיט לבד, זו לא סטטיסטיקה, אבל התוצאה האישית שלנו הייתה שארבעה מתוך חמישה חבר'ה שהיו קרובים אלינו בבית הספר ובתנועה עלו בסוף לארץ

עד כמה ההשפעה על סטודנטים צעירים משמעותית לחייהם?

"אוניברסיטה בחו"ל היא משהו אחר מהארץ.החבר'ה באים ליהנות, ועשרים אחוז מהזמן - ללמוד", משלימה רבקה."הם באים לעשות כיף ויש הרבה זמן פנוי. קח למשל סטודנטית שמגיעה ארבע פעמים בשבוע לחגוג במסיבות, כולל מה שזה כולל... ורק בשישי בערב היא באה אלינו. זה הקשר היחיד שלה ליהדות בהווי החיים המתירני שבחוץ. והנה, אחת כזאת מתחילה להתחזק, עוברת תהליך למידה, מכירה אצלנו בבית בחור אמריקני וכיום היא לומדת במדרשה בארץ".

"או בחור אחר", ממשיך אלי לספר, "שיצא עם בחורה לא יהודייה, ואחרי תקופה אצלנו עם שיעורים ושיחות וארוחות שבת הוא החליט לא רק לעזוב אותה אלא החליט מכאן ולהבא לצאת עם בנות יהודיות בלבד.הוא לא חזר בתשובה, אבל הוא כבר מבין מה מייחד אותו מכל האומות האחרות".

כיצד אפשר להסביר לבחור יהודי על 'עם סגולה' בעולם שמטיף לשוויון?

"אנחנו מדברים הרבה על היסטוריית העם היהודי ולא אומרים שאנחנו 'שווים יותר' ולכן אנחנו נישאים בתוך עצמנו", אומר אלי."מסבירים שזה משהו שורשי ועמוק בעם שלנו, שיש לנו אחריות אישית לעם היהודי כולו וגם אחריות בינלאומית להיות חלק מעם שהוא אור לגויים. מבחינה דידקטית - אני מסביר את זה כמו 'יחידה שיש לה תפקיד מסוים בצבא', לאו דווקא יחידת-עילית אבל כן בעלת תפקיד מסוים. זו לא אליטיסטיות אלא אחריות למוסר ולערכים גבוהים".

"אולי זו קלישאה", מוסיפה רבקה, "אבל אני חושבת שהעובדה שהם רואים את היומיום שלנו שבו אנחנו מקבלים גם לא יהודים לסעודות שבת ומכבדים את כולם ולא גזענים או נגד מישהו, ומאידך גיסא אומרים שהדרך שלנו אומרת להתחתן עם יהודים - כשהם רואים מישהו שמסוגל לחיות חיים של תורה ולא להיות מנותק מהעולם - זה משפיע עליהם. הדוגמה האישית היא משהו מאוד חזק".

"הגיעו לפה חבר'ה ממכללת תל חי לחילופי סטודנטים", אלי משתף בסיפור הצלחה נוסף. "הם נכנסים לדירה של הסטודנטים 'שלנו' והחבר'ה שלנו התרגשו, הראו להם את המזוזה, רצו להראות להם את האלמנטים היהודיים,את הפרדה בין בשר וחלב, את המחם והפלטה. אחר כך אחד החבר'ה מתל חי סיפר לנו שהוא התבייש שיש חבר'ה בחו"ל שיותר יהודים ממנו... הוא חיפש לזרוק את החזיר שהוא קנה מהתיק בלי שישימו לב. הלך עד הפח של השכנים רק כדי שסטודנטים 'שלנו' לא יגלו שהחבר'ה מישראל מחזיקים חזיר.הוא החליט מאז שאולי הוא לא יאכל רק כשר, אבל בחזיר הוא לא ייגע".

אלי משתתק לרגע  "תשמע", הוא אומר, "אני ידוע שהסיפורים הדרמטיים טובים מאוד לעיתון, אבל הסיפור של רבי עקיבא ו'אבנים שחקו מים' – זה בעיניי הסיפור האמתי של השליחות. בין שלוש לארבע שנים החבר'ה לומדים פה באקדמיה. אתה רואה איך בשנה הראשונה הם מאוד מנותקים מהיהדות, ולאט לאט נוצרת נקודת חיבור והיא הולכת וגדלה. רואים שינוי בהדרגה. פתאום שואלים שאלה ביהדות, מספרים שהם רוצים לשמור כשרות בחדר שלהם או ללמוד אתי באמצע השבוע".

מתי אתם מתכננים לחזור ארצה, אם בכלל?

"עוד שנה נחזור", מבטיחה רבקה. "יש לנו הרבה חבר'ה שלמדו כאן שכבר עשו עליה ואנחנו מתכננים לפתוח את הבית לצעירים גם כשנגיע לארץ".

אוסטרליה: השליח הבלונדיני שכל הזמן מחייך

אחרי נשימה ארוכה אנחנו קופצים לביקור קצר באוסטרליה כדי לפגוש בגיא טרוזמן (23), שליח של "תורה מציון" במלבורן. גיא גדל כל חייו בישראל וחרף גילו הצעיר הוא מציג לנו 'מטרות-על' מנומקות ומוסברות היטב. "מטרות-העל שלנו די ברורות - לחנך כל יהודי שרק נוכל לציונות וליהדות", הוא אומר.

נשמע גדול, איך עושים את זה בשטח?

"את היום אנחנו פותחים כמורים בלתי פורמליים בבית הספר היהודי יבנה (Leibler Yavneh College), שם יש לנו פעילויות קבועות וכן פעילויות עתיות בנושאים רלוונטיים. בין הפעילויות הקבועות שלנו ישנו פרויקט מדהים בשם OTD - Of The Da. מטרת הפרויקט היא לקחת את סוגיות הגמרא שהתלמידים לומדים ולהראות, על ידי פעולה, את הרלוונטיות שלהן גם בעידן המודרני, כשאולי כבר לא מחליפים פרה בחמור.

"אחר הצהריים אנחנו מנהלים את 'כולל תורה מציון מלבורן", בהובלת ראש הכולל שלנו, הרב יהושע אסולין, כאשר בכולל ישנו רצף חברותות ושיעורים רבים. החברותות מקיפות מגוון רחב של נושאים ולומדים בהן ילדים ומבוגרים, גברים ונשים. מדהים לראות מגוון רחב כל כך של אנשים, כולם תחת קורת גג אחת - עוסקים ביהדות בנכר".

יש חשיבות לדברים שמעבר ללימוד יהדות?

"ברוך ה', אפשר לומר זכיתי ביכולת לחייך הרבה", צוחק גיא בצניעות. "במקרים רבים החיוך שלי נתפס כחוסר רצינות. זה היה אחד החששות הגדולים ביותר שהיו לי לפני השליחות, מכיוון שמושג השליח תמיד נתפס אצלי כדמות שדורשת רצינות רבה, ועל אף שיש בי הרצינות הזו לא תמיד היא באה לידי ביטוי. באחד הימים, כאשר עבדנו על פעולה בבית הספר, אמר לי דוני, אחד השליחים האחרים, שהטבחית של בית הספר קוראת לי. בצעד מהוסס צעדתי לכיוון המטבח וכשהגעתי היא הציגה בפניי את דבי, אמא של שעיה. דבי אמרה לי ששעיה מכיתה ד' ראה את אחד השליחים בבית הספר והוא רוצה ללמוד אתו. דבי שמחה לשמוע ששעיה רוצה ללמוד, אבל הייתה צריכה קצת יותר פרטים על השליח, והפרטים היחידים ששעיה ידע לתת הם שזה 'השליח הבלונדיני שמחייך'. מאז, כבר ארבעה חודשים, שעיה ואני לומדים פרקי אבות פעם בשבוע".

למרות נתוני ההתבוללות הקשים, מתברר שבהיבט הרגשי רוב יהודי התפוצות מגדירים את עצמם קשורים למדינת ישראל, חרף המרחק וחוסר הקשר האישי ליהדות. מספר השליחים לתפוצות, יחסית למספר היהודים, נמוך: 231 משפחות וכנגדן 230 רווקים ורווקות בלבד המתנדבים במגוון ארגונים: שלהבת, בני עקיבא, תורה מציון, עמיאל-שטראוס, הסוכנות היהודית, בת עמי, לב יהודי, לביא עולמי, ועוד.

המחסור העיקרי, כפי שמספרים רכזי השליחים, הוא בעיקר באנשי חינוך פורמלי ובלתי פורמלי, מורים ורכזי תנועות נוער יהודיות. אין ספק כי מספרם המועט יחסית של השליחים ביחס לאוכלוסייה אינו מצליח לכסות את האוכלוסייה היהודית כולה בתפוצות.

"רוב הזמן קשה לאמוד את ההשפעה שלך בשליחות", מסכם גיא, "בעיקר כי אתה הופך להיות חלק משגרה. המטרה היא לקחת את השגרה ולגרום לאנשים להסתכל עליה מהצד, מפרספקטיבה שונה, ולבחון את המציאות שבה הם חיים. לגרום להם לשאול את השאלות שלא תמיד קל לשאול, שאלות כמו: האם ככה אני רוצה לחיות את שארית חיי? האם זה המקום שבו ארצה לגדל את ילדיי? אחרי השאלות האלו אתה שם, כדי לנסות להראות להם אלטרנטיבה אחרת, ולהתאמץ לגעת בנקודה האישית שהאדם שיושב מולך מחפש".

לתגובות נדב גדליה בפייסבוק.

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
מקשה זהב

  סודות הכימיה של המשכן

להתנער בקהילה

  הרב יוני הולנדר עם...

הפרסום בעולם קטן עובד

האתר החדש של עולם קטן

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם