תפילת טל

m 6 tal
השופט צבי טל, לשעבר שופט בבית המשפט העליון, עמד בראש הוועדה שהולידה את החוק המאפשר דחיית גיוס לבחורי ישיבות וגורם מאז מתח גדול ומשברים קואליציוניים * השופט טל מתנגד לחוק הגיוס, טוען שצריך תהליך אבולוציוני ולא רבולוציוני עד שהחברה החרדית תגיע לאידיאל – ישיבות ההסדר * שופט העליון בדימוס גם לא חוסך שבטו מבג"ץ: הוא קובל על האקטיביזם השיפוטי, חושב שבג"ץ מכריע בעניינים שאינם משפטיים וכועס על ההתנהלות הצבועה בזמן הגירוש מגוש קטיף * שיחה עם השופט שמקווה שהתפילה שחיבר עם השבעתו לתפקיד – התגשמה במפעל חייו

איתמר מור

כשקיבל השופט צבי טל את הפנייה מלשכת עורכי הדין בשאלה אם יסכים להציע את מועמדותו לכהונת שופט בבית המשפט המחוזי, הוא היסס רבות. "תמיד ראיתי בשופטים בני עלייה, ולא הילכתי בגדולות ובנפלאות ממני", הוא כותב באוטוביוגרפיה שלו, 'עד בוא השמש'. אך נוסף על התחושה שהוא איננו ראוי למשרה, החשש העיקרי שלו נבע מטעמים הלכתיים.

"ידעתי שכמה רבנים, ובהם גם מורי ורבי הרב ישראלי זצ"ל וכן הרב שלמה מן-ההר זצ"ל, שהיה רב שכונת בית וגן שבה אני מתגורר גם כיום, על אף היותם ציונים, פוסלים התמנות לשופט, בהחשיבם את בתי המשפט 'ערכאות של גויים', מאחר שאינם מיישמים דין תורה.

"השבתי שעליי לחשוב בדבר, וביני לבין עצמי החלטתי להפנות את השאלה לרבי מלובביץ', וגמרתי אומר לעשות ככל אשר יורני הרבי. שיערתי שעמדתו תהיה זהה לעמדת הרבנים הנ"ל, ובזה יסתיים העניין. ניצלתי את קשריו של ידיד ששהה בניו-יורק כדי להכניס את השאלה אל הרבי. להפתעתי הגמורה השיב לי ידידי בטלפון את תשובתו המותנית אך החיובית של הרבי.

"הרבי הורה שבמקביל לקבלת ההצעה אקבל עליי 'הוספת עניין בקיום משפטיו של "השופט כל הארץ" בחייו הפרטיים'. באותו זמן, שנת 1975, לימוד הדף היומי לא היה פופולרי כהיום, ומדומני שלא התקיים אז שיעור בדף היומי בשכונת בית וגן. חשבתי למלא את התנאי של הרבי על ידי ייסוד שיעור כזה". השיעור שיסד השופט טל מתקיים עד היום, וזהו כבר הסבב השישי של השיעור בסיום הש"ס.

"אנו חיים במציאות שבה אין שוויון בין אנשים ונשים בעבודה; אין שוויון בין ערבים ומיעוטים אחרים ליהודים; אין שוויון בין עשירים ועניים וכך הלאה. גם בבית המשפט העליון אין שוויון בין מספר השופטים והשופטות, משום שכל החיים הם תהליך אבולוציוני ארוך לקראת השוויון. אם בית המשפט יפסול כל מצב לא שוויוני שקיים כיום בחברה, הוא למעשה יפסול את המדינה כולה"

 

אנחנו נפגשים בתחילת החודש, וברקע דיבורים על סוף ממשלת נתניהו, הליכה לבחירות ומשבר קואליציוני עם החרדים על רקע חוק הגיוס. כמה מאות מטרים מהחדר שבו אנו יושבים מתקיימות בכנסת באותה שעה ממש שתי ישיבות במקביל, האחת בוועדת השרים לענייני חקיקה בנושא חוק הגיוס, והאחרת בוועדת הכספים בתקציב 2019. החרדים העמידו אולטימטום ולפיו אם לא יהיה חוק חדש שיסדיר את אי גיוסם של בני הישיבות במקום זה שנפסל בבג"ץ, הם לא יעבירו את התקציב. לכאורה, סיבוב נוסף בקרב ההתשה הבלתי מסתיים בסוגיית שאלת גיוס החרדים אל מול התביעה לשוויון בנטל, אולם בעיני השופט טל זהו ביטוי לנסיגת התהליך שהחל לאחר חקיקתו של חוק טל, שהביא בפעם הראשונה לגיוס חרדים לצה"ל.

חוק טל, או בשמו המלא 'חוק דחיית שירות לתלמידי ישיבות שתורתם אומנותם', התקבל בכנסת בשנת 2002 ואפשר המשך דחיית גיוס לבחורי ישיבות בכפוף לתנאים המפורטים בו. החוק אפשר גם לבחורי ישיבות יציאה ל'שנת הכרעה' שלאחריה יחליטו אם הם רוצים ומסוגלים לחזור לישיבה או שברצונם להשתלב בחיים האזרחיים ובתמורה לשרת שירות צבאי מקוצר, שירות לאומי או אזרחי.

במהלך עשר השנים שבהן עמד החוק בתוקפו החלו מגמות של השתלבות חרדים בצה"ל וכן בשירות האזרחי. ואולם בשנת 2012 פסל בג"ץ את חוק טל וביטלו בטענה שהוא איננו שוויוני, מה שפתח מחדש את כל סוגיית גיוס החרדים והפך אותה לנושא מרכזי במצען של כמה מפלגות, כמו 'יש עתיד' ו'ישראל ביתנו'.

"הצבא היה ועודנו כור היתוך, ומכאן החשיבות להשתלבות החרדים בצה"ל", אומר השופט טל. "עם זאת אי אפשר לגרום לחיבור מתוך אילוץ. ההתנגדות החרדית לגיוס נובעת ממניעים דתיים שקשורים בצניעות, בכשרות ובעוד נושאים. אפשר לחלוק עליהם אבל זה לא רלוונטי, משום שמבחינתם מדובר במרכיבי זהות אישית ויהודית. כיום מבחינת החרדים גיוס לצה"ל הוא לא אפשרות.

"הדרך היחידה לשנות זאת היא לא באמצעות חקיקה כופה אלא באמצעות תהליך הדרגתי שמתרחש בתוך החברה החרדית ולא נכפה עליה מבחוץ. זהו תהליך אבולוציוני ולא רבולוציוני. אמר לי אדם חרדי ששירת בצבא שהוא לעולם לא ייתן לבנו לשרת בצה"ל. שאלתי אותו מדוע, והוא סיפר לי על מקרה שאירע לו במהלך השירות, שבו אחד החיילים הביא מקרן ליחידה והקרין בערב שבת סרטים פורנוגרפיים. האיש הזה רואה במציאות כזאת, בהווי כזה, איום על עצם זהותו כיהודי, ולכן הוא לא יכול להרשות לבנו להתגייס לצבא כזה".

אבל מה בנוגע לחובה המוסרית? הרי הם חיים פה אתנו באותה מדינה, שומעים את אותם איומים. איך אפשר להשתמט מהחובה הזאת?

"למה לא מגייסים ערבים? הרי גם הם חיים פה אתנו באותה מדינה. להם אין חובה מוסרית? הרי אין שום פטור בחוק מגיוס ערבים, ולא תקני ולא נכון שלא קוראים להם. גם אנחנו, בוועדת טל, שאלנו את אנשי הצבא את השאלה הזאת. התשובה שקיבלנו מהצבא לא הייתה מה שרוב האנשים חושבים, שהצבא איננו מגייס ערבים בגלל סיבות ביטחוניות; אנשי צה"ל אמרו לנו בפירוש כי צה"ל נמנע מלגייס ערבים משום שהם מבינים שזה קשה להם מבחינה מנטלית ותרבותית.

"את הקושי של הערבים אפשר להבין ולכן נמנעים מלגייס אותם, אף שהם חייבים בזה לפי חוק. גם לחרדים קשה. גם הם חייבים בזה לפי החוק, אבל גם להם קשה משום שהשירות מאיים על עצם זהותם. ההבדל היחיד הוא שאצל החרדים התהליך האבולוציוני שאנחנו עדים לו ב-15 השנים האחרונות שוחק אט אט את הקושי הזה, וכעת גם התהליך הזה עלול להיעצר".

אתה כועס עד היום על החלטת בג"ץ לפסול את חוק טל בטענה שהוא לא שוויוני. מדוע?

"אינני מבין את הטענה בדבר האי שוויון. ודאי שחוק טל איננו שוויוני. מלכתחילה הוא לא נועד להביא לשוויון, משום שאי אפשר להשוות בין אוכלוסיות שונות בעלות תפיסה זהותית שונה. חוק טל ביקש לאפשר סביבה תומכת שתעודד שינוי בתוך הציבור החרדי ביחס לגיוס לצבא. עד שחוקק החוק לא היה שום שוויון. החרדים אפילו לא נקראו לשירות אלא התנהלו בשיטת הדחיות החוזרות ונשנות.

"החוק הזה פתח אפשרות לצאת לעולם למי שלא יכול להמשיך ללמוד בישיבה, אם משום שהוא נשוי, אם בגלל ענייני פרנסה, או משום שהוא לא מסוגל עוד לשבת כל היום וללמוד. חוק טל היה טוב לישיבות כדי שאנשים לא מתאימים לא יסתובבו בין כותליהן. החוק הזה היה טוב לצמיחה במשק הישראלי ולחברה. החוק אפשר לבחורים החרדים שנה של בדיקה מחוץ לישיבה אם הם מסוגלים להשתלב בעולם שבחוץ, כשלאחר מכן הם יצטרכו לתת שירות כלשהו; לאו דווקא צבאי.

"בזמנו היה מחסור גדול מאוד של כוח אדם בשירותי הכבאות. לתפיסתי, זו אפשרות לשירות לגיטימי באותה מידה כמו שאוכלוסיות אחרות מקבלות קיצורי שירות או תנאי שירות נוחים יותר, לדוגמה, אמנים או ספורטאים מצטיינים. חוק טל ביקש להיות צעד ראשון לקראת שוויון. בוועדת טל ישבו גם אנשים לא דתיים, ולכל אחד מחברי הוועדה הייתה דעה בנוגע לסוגיית החרדים והגיוס. עם זאת כל חברי הוועדה חתמו בסוף על ההמלצות. לכן עד היום אני מחזיק בדעה שהמתווה של החוק היה נכון. אי אפשר להשיג שוויון בבת אחת, בשום מרחב של החיים".

איך אמור לדעתך להיראות השוויון בתחום הגיוס מצד החרדים בסוף התהליך?

"אני חושב שהדגם של ישיבות ההסדר הוא האידיאלי ביותר. אדם גם לומד תורה, גדל בתורה ובמקביל נושא בעול הביטחוני. זה האידיאל שאני שואף אליו בסוף התהליך ושאליו מכוון חוק טל".

ומה התהליך שהחברה החרדית צריכה לעבור ביחס לנושא השירות בצבא?

"החברה החרדית לא 'צריכה' לעבור תהליך ביחס לסוגיית הגיוס, ובוודאי שהיא איננה 'חייבת' לעבור תהליך כזה, כפי שמתבטאים כל מיני פוליטיקאים. צריך לאפשר לחברה החרדית לעבור תהליך שכזה, אך ללא כפייה.

"לשמחתי התהליך הזה החל. יש לא מעט חרדים שמתגייסים כיום למסגרות מיוחדות שהוקמו בעבורם, כמו הנח"ל החרדי, מיזם שח"ר ומיזם שח"ר כחול, במגמה הטכנית של חיל האוויר. הצבא מרוצה מאוד ושמח בהם. הדיבורים החוזרים ונשנים על השוויון בנטל ועל חוק הגיוס רק פוגעים בתהליך הזה ועוצרים אותו. כשבית המשפט ביטל את חוק טל הוא למעשה החזיר את החרדים למגננה ולחשדנות. כיום המצב הוא שלא משנה איזו חלופה תציע לחרדים, מבחינתם הכול 'שמד'".

אם כך, שוויון הוא ערך ערטילאי?

"ממש לא. השוויון הוא ערך חשוב ובסיסי בדמוקרטיה, אבל הוא לא מצוי בצורה מושלמת בשום תחום בחיים. אפשר לשאוף לשוויון רק מתוך הכרה שהדרך אליו הדרגתית. אנו חיים במציאות שבה אין שוויון בין אנשים ונשים בעבודה; אין שוויון בין ערבים ומיעוטים אחרים ליהודים; אין שוויון בין עשירים ועניים וכך הלאה.

"אתן דוגמה: יש תקנון שקובע שבכל דירקטוריון של חברה ציבורית צריכות לכהן לפחות 50 אחוזי נשים. באותו תקנון יש גם סעיף שאומר שכל עוד תנאי זה לא התמלא, אפשר להסתפק בכל דירקטוריון גם באישה אחת או שתיים. הסעיף הראשון נובע מההכרה בערך השוויון כנשמת אפה של הדמוקרטיה וגם של היהדות; הסעיף השני מכיר בכך שהדרך לשם היא הדרגתית וארוכה. האם פה בבית המשפט העליון יש שוויון בין מספר השופטים והשופטות? אין! ואם תשאל מדוע, התשובה היא משום שכל החיים הם תהליך אבולוציוני ארוך לקראת השוויון. אם בית המשפט יפסול כל מצב לא שוויוני שקיים כיום בחברה, הוא למעשה יפסול את המדינה כולה".

מה דעתך על הצעתו של משה פייגלין להפוך את צה"ל לצבא מקצועי, דבר שממילא יעקור מן היסוד את העוקץ סביב כל סוגיית גיוס החרדים?

"חס ושלום. בעיניי צבא מקצועי הוא סופה של מדינת ישראל. חייל שכיר עושה את עבודתו בשביל כסף, ברגע שתהיה סכנה ממשית הוא לא יתפקד ואולי אפילו יברח. אדם מוסר את נפשו בשירות צה"ל משום שהוא יודע שאלו ביתו ומדינתו. אנשים שמתגייסים לצבא מזהים את עצמם עם הצבא ועם המדינה, ומתוך כך הם מוכנים לתת את היקר מכול.

"נכון שיש חוק גיוס חובה, אבל בסופו של דבר אדם נלחם על מדינתו, על משפחתו ועל חייו, ולא על הפרנסה שלו. צבא שכיר, בעיניי, הוא סוף הדרך ביכולתה של מדינת ישראל להבטיח את ביטחונה".

לפני כשנה יצא לאור הספר 'ללא גלימה' (ידיעות ספרים). הספר מכנס ראיונות שערכו שמונה סטודנטים מאוניברסיטת בר־אילן עם 13 שופטים בדימוס של בית המשפט העליון, ובהם גם צבי טל. כל אחד מהשופטים נשאל על התיקים הגדולים שהיה מעורב בהם וכן התבקש לענות לשאלות עקרוניות על אקטיביזם שיפוטי, חופש הביטוי, יחסי דת ומדינה, ייחוד מקצוע השפיטה ועוד. רוב השופטים שהתראיינו הביעו אמירות מוכרות, אולם כמה מהם הרשו לעצמם להתבטא בחופשיות. אחד מהם היה השופט צבי טל, שהתבטא בחריפות נגד מעורבות היתר של בג"ץ בסוגיות אזרחיות ופוליטיות.

"בג"ץ מתיימר לשלוט במדינה. בית המשפט מתערב יותר מדי בניהול העניינים המקצועיים והמבצעיים של המדינה, ולדעתי זו נקודת התורפה של בית המשפט. מעורבות היתר של בית המשפט בשאלות פוליטיות, ערכיות ואידיאולוגיות גררה אותו לקרבות הבוץ של הזירה הפוליטית ולאתגור מעמדו בעיני חלק מהציבור ולשחיקת מעמדו", אמר טל למראייניו.

במקרה של גוש קטיף, שבו בג"ץ נמנע מלהתערב, אתה דווקא ביקרת אותו בחריפות.

"נכון, כי במקרה של הגירוש מגוש קטיף ההימנעות של בית המשפט הייתה פוליטית. מבחינה משפטית הייתה חובה על בית המשפט להיכנס לשאלת הפגיעה בזכויות האדם של המתיישבים ולשאול את הממשלה את השאלה שעד היום אין מי שיודע לענות עליה תשובה, לשם מה היה נחוץ הפינוי הזה. היום כשמפנים ערבי אחד מביתו למקום אחר, בג"ץ לא נמנע מלדון בנושא, וישאל בראש ובראשונה לשם מה הדבר נחוץ ומדוע הוא הכרחי. הוא ידרוש לדעת מה ההצדקה של הצעד ואם יש חלופות.

"בוא נצייר לצורך הדיון מקרה שבו המדינה מבקשת לעקור ממקומו יישוב שלם לצורך בניית סכר שיספק מים לכל מדינת ישראל. לכאורה מדובר בסיטואציה שטובת הרבים בה גדולה מחוסר הנוחות של המעטים. גם במקרה כזה בג"ץ ידון באופן פרטי בנוגע לכל אחד ואחד מתושבי אותו יישוב עד כמה הדבר הכרחי ואם יש חלופה.

"איך יכול להיות שבג"ץ נמנע לפתע מלדון במקרה של עקירת חבל ארץ שלם בתירוץ שהוא 'נמנע מלהתערב בסוגיות פוליטיות?' בג"ץ מתערב ללא הרף בפוליטיקה, בכל ההיבטים של הפוליטיקה, אז מדוע פה הוא נמנע? אין לי שום דרך להסביר זאת מלבד הקביעה שבמקרה של ההתנתקות דווקא האי התערבות הייתה פוליטית".

נשמע כאילו אתה מרסס את המילה 'צביעות' על המוסד השיפוטי שכיהנת בו.

"את זה אתה אמרת".

מדוע יש בציבוריות הישראלית מחלוקת וביקורת עזות כל כך בנוגע לבג"ץ?

"לבית המשפט העליון שני תפקידים שונים זה מזה בתכלית. בתפקידו הראשון, האפור, הוא משמש ערכאה עליונה שתפקידה לבחון, הליכים שהחלו בערכאות נמוכות יותר, לבדוק אותם ולהביאם להכרעה סופית. תפקידו השני, הססגוני יותר, הוא בשבתו כבין דין גבוה לצדק. המונח 'צדק' נוגע לצורך להבטיח שלא יקופחו זכויות ולא ייעשה עוול.

"במילים אחרות, בעוד בית המשפט דן בשאלות כמו מה אמת ומה שקר; מה נכון ומה לא נכון; מה התרחש ומה לא; בג"ץ מתעסק ב'טוב ורע'; במה ראוי ומה לא. תפקידו להבטיח שהמערכות הציבוריות אינן פוגעות בזכויות הפרט, את היושר בהתנהלות המדינה וכך הלאה. כלומר, בבג"ץ לא מדובר באמת ושקר אובייקטיביים אלא בשטח אפור רחב שנמתח בין ה'ראוי' ל'לא ראוי'.

"על הרצף הזה מתבקש השופט להביא את השקפות עולמו, את אישיותו, את המטען הערכי, הרוחני והחינוכי שלו ביחס להבנתו מהו צדק ומהו יושר. לכן בבג"ץ דעות השופטים חלוקות לא פעם. אנשים שונים מתחנכים בצורות שונות. מה שאחד חושב שהוא לגיטימי, בעיני אחר נראה ליברלי מדי וכן הלאה. מכאן נובעת גם הביקורת הגדולה שיש בציבור על בג"ץ, מעצם העובדה שהשופט מכריע מהו צדק על בסיס השקפותיו האישות. זוהי תבנית שמזמינה ביקורת".

אז בג"ץ מיותר בעיניך?

"חס ושלום. בג"ץ הוא מוסד שחייב להתקיים במדינה דמוקרטית כדי להגן על הפרט ולהבטיח את זכויותיו וכדי למנוע מקרים שבהם עלול להיגרם עוול ליחיד או לציבור. עם זאת אני חושב שהרבה מאוד מקרים שמגיעים לבג"ץ לא היו צריכים להגיע אליו מלכתחילה. חלק ניכר מהדיונים בבג"ץ עוסקים בסוגיות חברתיות שהיו אמורות להגיע לפתרונן בתוך החברה, אך מכיוון שאין בית דין חברתי, הן מגיעות לבית המשפט.

"אחת הדוגמאות שזכורות לי כשופט בבג"ץ היא של בני הזוג נחמני, שביקשו לעבור תהליך הפריית מבחנה כדי שלאחר מכן תושתל הביצית המופרית ברחמה של אם פונדקאית. לאחר שנעשתה ההפריה החליט האיש לעזוב את אשתו, עבר לגור עם אישה אחרת ואף הביא עמה ילדה לעולם. בה בעת הוא החליט לחזור בו מהסכמתו לתהליך הפונדקאות, משום שלא רצה להיות אב לילד מאשתו החוקית. הוא דרש מבית המשפט לאסור על אשתו להשתמש בביצית המופרית בזרעו.

"אשתו טענה מנגד שבעלה איננו יכול לחזור בו מהסכמתו באמצע התהליך, מה גם שלפי גילה זהו הסיכוי היחיד והאחרון שלה להיבנות. ההכרעה הונחה לפנינו. הנה לך שאלה חברתית ממעלה ראשונה. האם בג"ץ יכול לומר פה משהו מוחלט בנוגע לשאלה מהו צדק? הרי אין חוק על עניינים כאלה.

"בג"ץ מתערב ללא הרף בפוליטיקה, בכל ההיבטים של הפוליטיקה, אז מדוע פה הוא נמנע? אין לי שום דרך להסביר זאת מלבד הקביעה שבמקרה של ההתנתקות דווקא האי התערבות הייתה פוליטית".

"ודאי שגם לסוגיה מעין זו יש צדדים משפטיים, למשל אם יש כאן הפרת חוזה בין שני בני הזוג. אך האם נכון להכריע בסיטואציה כזו על פי דיני חוזים? להשקפתי, ודאי שלא. צריך להכריע כאן על בסיס האנושיות, ובהיעדר סמכות משפטית-חברתית שתעסוק בנושאים כאלה הגיעה הסוגיה הזאת לבג"ץ. אני חושב שתיקים כגון זה ועוד מקרים אחרים, פשוטים וקלים הרבה יותר, לא היו אמורים להגיע לבג"ץ אלא למצוא את פתרונם בתוך החברה".

יש אפשרות לבית המשפט להקים בית דין חברתי שיידון בסוגיות מעין אלו?

"זה לא תפקידו של בית המשפט; זהו תפקידה של החברה, והיא שצריכה להחליט אם ברצונה להקים מוסד שכזה. בג"ץ יכול לסייע לתהליך הקמתו אם ידחה מעליו תיקים ולא יסכים לדון בהם מאחר שהם חברתיים מעיקרם. כיום המצב הוא שבית המשפט לא רק שאיננו מסנן פניות אלא מקבל אליו עוד ועוד מקרים, ומכריע בהם על בסיס הסממן המשפטי השולי שקיים בהם. העודף וההצפה הזאת לא היו צריכים להיות. הייתה תקופה שבית המשפט לא התבייש לומר על מקרים שהם 'לא שפיטים'. היום 'הכול שפיט'. בעניין זה אני חייב להזכיר שהאמירה 'הכול בגיץ', שמיוחסת לשופט אהרן ברק, מעולם לא נאמרה מפיו".

את הפגישה עם השופט טל קיימנו בלשכתו, בקומה השנייה של בית המשפט העליון. כשהגעתי מצאתי את השופט מתמסר בשקט, במבוכה ובצייתנות להוראותיה של הצלמת שלנו, שביקשה ממנו לזוז לכאן או לשם. מאחורי הצלמת עמד עמיתו של טל, שופט בית המשפט העליון יצחק אנגלרד, חתן פרס ישראל לחקר המשפט ומומחה עולמי למשפטי נזיקין, שבקושי הצליח לכבוש את צחוקו מהסיטואציה שעמיתו המכובד היה לכוד בה. "עושים לך בוק, ר' צבי?" הוא שאל. השופט טל בתגובה ביקש ממנו להצטרף אליו ולהצטלם איתו יחד.

"תגיד איזה וורט לפרשת שבוע", ביקש טל מעמיתו, והוא בתגובה דרש דרוש נאה על האל"ף הזעירה במילה 'ויקרא' ועל ההבדל שבין המילה 'ויקר' (מקרה) למילה 'ויקרא'. על פי השופט אנגלרד, האל"ף הזעירה היא חוט השערה שעליו מתקיים האדם כשעליו לבחון כל דבר שעובר עליו אם הוא מקרה או קריאה; אם הוא עניין שרירותי או מכוון מלמעלה.

דברים מעין אלו כתב גם השופט טל בתפילה מיוחדת שחיבר לאחר שהושבע כשופט בפני נשיא המדינה: "אלוקיי, הלבישני ענווה ויתקיים בי הכתוב ידרך ענווים במשפט וילמד ענווים דרכו. ואומר: ונתת לעבדך לב שומע לשפוט את עמך, להבין בין טוב לרע... תן בלבי אומץ להציל עשוק מיד עושקו וכוח לשמעו ולשאת טורח בעלי הדין וטענותיהם ולנצור לשוני בשעת הדין. הצילני מעדי שקר ומעדות שקר ומדין מרומה, ותן בלבי אהבת הבריות ורחמים בדין, ובגזר דינו של חוטא יהא גזר הדין לא אכזרי ולא רך אלא צודק ושקול. וזכני לדון דין אמת לאמיתו כי אתה אלוקי המשפט".

 צילום: הדס פרוש, פלאש 90

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תלמידים יקרים שימו לב

  הרב יונה גודמן במכתב...

סיפוח או נורמליזציה?

  הטור המשפטי של שניאור...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם