ליל סדר מושלם

m 6 seder
 

 

סעודה קדושה

הרב אורי שרקי

מי שלומד את ההלכות ואת ההגדה מראש מגיע לליל הסדר לחוץ פחות, אך גם אם למדת את ההלכות אל תריב עם המשפחה על מנהגים אחרים ממה שלמדת – מנהגים עתיקים הם בחזקת מנהגים חיוביים.

אל תמרחו את ה'מגיד', הוא צריך להיות זריז למדי. יש תאווה גדולה, במיוחד לבחורי ישיבות, לפרוס את משנתם בפני כל הציבור. גם אם אנשים מנומסים בהתחלה, מהר מאוד יימאס להם לשמוע אתכם. לכן בחרו שניים-שלושה דברי תורה קצרים ושבצו אותם במקום המתאים להם ב'מגיד', ואמרו רק אותם. את שאר הדברים הנפלאים שאתם רוצים לומר שמרו לסעודה.

צריך להשתדל שלא לשוחח על דברים שטותיים בזמן הסעודה. במקום שהמסובים ידברו על חקירות נתניהו, זו ההזדמנות של כל מי שרצו להגיד דברי תורה במהלך ה'מגיד' לרומם את קדושת הסעודה ברעיונות יפים על חג החירות

בליל הסדר אנו לא חוצים רק את המצה לשניים – אנו חוצים גם את ההלל לשניים. בזמן שבית המקדש היה קיים היה קרבן הפסח נאכל בתוך ההלל, כך שהסעודה הייתה חלק מאמירת ההלל על גאולתנו ועל פדות נפשנו. זו הסיבה שגם היום אנו מתחילים את ההלל, אוכלים את הסעודה ואז ממשיכים בהלל. דבר זה מייחד את קדושתה של סעודת ליל הסדר, ומשום כך צריך להשתדל שלא לשוחח על דברים שטותיים בזמן הסעודה. במקום שהמסובים ידברו על חקירות נתניהו, זו ההזדמנות של כל מי שרצו להגיד דברי תורה במהלך ה'מגיד' לרומם את קדושת הסעודה ברעיונות יפים על חג החירות.

ומכיוון שהלל על יציאה לחירות חשוב כל כך, אנא יחדו לו די זמן ושירו אותו יחד. לפעמים חלק מהמסובים רוצים בזמן ההלל לפנות את הכלים מהשולחן. התנדבו מראש להיות אלו שמפנים את השולחן לאחר הסדר כדי שכולם יוכלו לשבת יחד ולגמור את ההלל כדי לתת שבח והודיה לאלוקי ישראל, שגאל אותנו מעבדות לחירות.

 

***

הכול בסדר

 יש לה ניסיון של עשרות שנים בעריכת סדרים בצה"ל: כדאי לאמץ כמה מהטיפים של הרבנות הצבאית כדי לשדרג את ליל הסדר המשפחתי

סרן אביעד חזני, ראש מדור עתיד ברבנות הצבאית

אחרי שבועות של הכנה סוף סוף הגענו לרגע האמת – ליל הסדר. גם בלי לעיין בתורת הנסתר אפשר להבין שלערב הזה יש פוטנציאל עצום.

מיהו מיהו החתן – חתני השמחה והכלות הם הילדים שלנו, תנו להם את הבמה. הקדישו זמן, מחשבה וקשב כדי להדק את החוליה שלהם בשרשרת הדורות.

לחלום במקום להתפלפל – חשוב לדון על חירות, הכרחי ללמוד על נצח ישראל ועל ייעוד האומה, אבל בשביל לצאת ממצרים צריך בעיקר לחלום. כדי להפסיק להיות עבדים ולהתקדם נדרש לעצום את העיניים, להתעלות מעל שיקולי השכל ולדמיין מציאות אחרת. בליל הסדר יש להתרכז גם בחוויות ובתובנות ולא רק בחידושי תורה ובפלפולים.

סוד הצמצום – כמות המסרים שאפשר להעביר בלילה אחד מוגבלת. נסו להתמקד: מה אנו רוצים להעביר לילדינו? מה חשוב לנו שייקחו אתם?

והשינה משובחת – מחקרים מוכיחים שמי שישן כראוי מתפקד טוב יותר (נסו את זה בבית...). פרגנו לילדים (וגם לעצמכם) שנת צהריים הגונה.

 רגע השיא – מכירים את זה שארגנתם טיול מטורף לילדים בחופש הגדול, ובסוף הם זוכרים רק את הגלידה בתחנת הדלק? חשבו מהן ה'גלידות' שתיתנו לילדים בערב זה. בחרו היטב את רגעי השיא, תזמנו אותם והפיקו אותם.

מחוץ לקופסה – ילדיכם מכירים היטב את השינויים שכתובים בהגדה; זה לא חדש להם והם כנראה לא מתכוונים לשאול שום דבר בעניין. נסו להיות יצירתיים: משחק, הצגה, חידות או מעשים מפתיעים יעשו את העבודה.

מה הקטע? אם אתם נוהגים לחלק את קריאת ההגדה בין המסובים שימו לב, אמנם הילדה שרק התחילה כיתה א' יודעת לקרוא מעולה, אך בכל זאת מומלץ לתת לה קטע קצר ופשוט. הקפידו שבטעות הקטע של הבן ה'רשע' לא ייפול בחלקו של מי שמחפף תמיד במטלות הבית.

בלי הפתעות – כמה זה כזית מצה? האם מותר לדבר בין נטילת ידיים לכרפס? מה קורה אם שכחתי להסב בכוס השלישית? חוסר ודאות מזמין המתנות ארוכות, חומרות מוגזמות ולפעמים אפילו חיכוכים. למדו היטב את הלכות החג, הבחינו בין עיקר לטפל, בין חומרה לעיקר הדין, בין מצווה למנהג.

למיטיבי לכת – גאולת ישראל ממצרים מזמינה אותנו לחשוב יחד מהם היעדים שאנו מציבים לעתיד והיכן אנו רואים את עצמנו בעוד 20 שנה.

השלם גדול מסך חלקיו – יש חשיבות עצומה בהתכנסות המשפחה כולה. ייתכן שליל הסדר היה נראה שונה אילו כולם היו כמוך, אבל פסח נאכל בחבורה; כדאי לראות את היופי שבגוונים השונים ולתת מקום לכולם: משפחה בונה עם.

ממלכת האי-ודאות – אף על פי שהתכוננו היטב וכל רגע בסדר מתוזמן בקפידה, תמיד יהיו בלת"מים ודברים לא יתנהלו בדיוק לפי התכנית. לזרום, לחייך ולהרפות, זה שם המשחק.

אלא שבכל דור ודור – כשאתם מסבים סביב השולחן יש חיילים ואנשי כוחות הביטחון שעסוקים במשימה החשובה של שמירה על ביטחון ישראל. הייעוד הגדול שיש לנו כאומה מצריך את הפרט לצאת מדל"ת אמותיו ולהירתם למען הכלל. זה הזמן להודות לחיילי צה"ל, לברך אותם ולעודד את בני המשפחה לשותפות בעשייה הלאומית לאורך החיים.

***

 

 

 

והגדת לעצמך

זיווה מאיר, מנחת הורים

אנו מצווים ב"והגדת לבנך" כל השנה, אך בליל הסדר מצווה זו נחשבת למצווה המרכזית של הערב. הילדים, שנמצאים במרכז, אינם נמצאים שם בשביל שירגישו שהם במרכז אלא בשביל שנוכל להעביר מדור לדור את המסר של יציאת מצרים, כדי שיספגו את הערכים שנרצה להעביר להם, ואי אפשר להיות מכוונים להעברת הערכים האלה בלי אפשרות של "והגדת לעצמך".

המוטו החשוב ביותר בהורות הוא שאדם הוא אבא או אמא של עצמו. אם אדם אינו מונח באמת בחוויה כלשהי שהוא רוצה להעביר לבנו, הוא יכול לומר לו כל מה שיעלה בדעתו, אך זה לא ייספג באוזני הילד השומע. לעומת זאת כשאדם מונח בחוויית ליל הסדר, במסר הגאולה של יציאת מצרים, גם אם לא ישקיע בפרסים וברעיונות מיוחדים ייספג המסר בנפשו של הילד.

זהו המסר החיוני ביותר לכל השנה ולליל הסדר בפרט, והוא שמדגיש לנו עד כמה הילדים קולטים את האנרגייה הפנימית של ההורים ושל הבית.

בשנות ה-50 הייתה הגירה גדולה של יהודי אירופה לארצות הברית. מסופר על יהודים ששמרו שבת במסירות נפש, וקשיי הפרנסה הכבידו עליהם ולא היה להם לחם לאכול. כשמצאו פרנסה הם הוכרחו לעבוד בשבת, כך שבכל שבוע מחדש הם היו עסוקים בלמצוא עבודה והתפטרו ביום שישי כדי לשמור את השבת, וביום ראשון שוב יצאו ולחפש עבודה.

לימים גדלו הילדים של היהודים ההם ועזבו את דרך התורה והמצוות, והדבר נעשה תופעה של ממש. הלכו אנשי הקהילה לר' משה פיינשטין זצ"ל והעלו תמיהה בפניו: כיצד יכול להיות שהילדים של היהודים ההם שמסרו את הנפש על השבת עזבו את דרך אבותם? ר' משה ענה להם במסר עמוק: נכון, הם מסרו את הנפש על השבת, אבל כל הזמן הפטירו אחריהם באנחה: "אוי, כמה קשה להיות יהודי". זה מה שהילדים ספגו, ובקושי הזה הם לא היו מעוניינים.

המסר הזה משרת אותנו בליל הסדר בפרט: האם אני עושה את מה שאני יכולה? האם אני מונחת בזה באמת, או שאני במין מחויבות מלחיצה ולא נעימה שמעבירה בדיוק את המסר ההפוך?

כאשר אנו מתיישבים לשולחן הסדר – המארחים, הדודים, הגיס החילוני וקרובת המשפחה המבוגרת – כולנו ילדים. וכשהאדם מחובר ללילה הזה ולערכים הגדולים שהוא טומן בחובו, והוא שמח ועושה את מה שמתאים ונכון, הוא מקרין משהו טוב שיוצא מתוך הנשמה שלו ונכנס ללב המסובים. וכשאדם עורך את הסדר באופן עצבני וממורמר ולא טוב לו מבפנים, גם אם יעשה הצגה מיוחדת וגם אם האישה תקנה את הבגד היפה ביותר ועיצוב השולחן יהיה מרהיב, גם אם נצליח לחקות את כל מה שרואים במגזינים שמביאים אותנו למתח ולחץ מטורף, אם בנפש פנימה לא טוב, זה מה שיעבור ליושבים בשולחן.

כבר חודש אנו קוראים מתכונים, חלקם הזויים, ומתכננים להסתער על המטבח. אם זה מוסיף לשמחת החג אני בעד להסתער, אך אם זה גורע מעצם העניין מוטב פשוט לשמור זאת להזדמנות אחרת. בפסח צריך להתרכז במה שקשור לפסח, ובזה נכנסים גם ניקיונות שלא לעניין: כן לבית נקי ומטופח, אבל לא בטוח שצריך לקשור את זה עם ליל הסדר אם זה יוצר לחץ. אם זה לא יוצר לחץ ודווקא מרחיב את הנפש – בברכה.

מסר חשוב נוסף הוא שלא להיבהל גם אם יש מריבות ואי נעימויות בין המסובים. גם אם משהו לא הולך כפי שתכננו, הוא חלק מהעניין בערב זה, ועוד לא ראינו את האדם שתכנן ובבוקר התבונן כיצד הכול התנהל לפי התכנון. התכנון חשוב, אבל הוא לא בהכרח קשור למציאות – וכך בדיוק הייתה גם יציאת מצרים. הכול היה בחיפזון ובמהירות ולא לפי הסדר, ודווקא מתוך זה באה הגאולה.

***

 

הבן החמישי בהרי ההימלאיה

חני ליפשיץ, קטמנדו

עקבות רגליהם של היאקים נראות בבירור על השלג הרך. ערמות של מצות ובקבוקי יין על גבם השעיר. החבילות קשורות זו לזו בחבלים גסים.

עוד כמה מאות מטרים למעלה והם יגיעו אל היעד: העיירה מנאנג, השוכנת בגובה 3,530 מטרים מעל פני הים.

הפעמונים מדנדנים על צווארי הבהמות. מבשרים לעולם על כל פסיעה שהן פוסעות.

החבורה הגדולה המטפסת את דרכה ברכס הרי האנאפורנה באותן שעות אינה מודעת כלל לליל הסדר המתקרב ובא. הם פוסעים בשביל מקביל לזה שפוסעות בו החיות. הערב הם יעצרו בכפר מנאנג, ישהו שם יומיים כדי להסתגל לגובה, ואז ימשיכו לטפס הלאה. זה מה שכולם עושים. אל הפסגה הם יגיעו כמה ימים אחר כך.

הם חלמו כל הרבה על הטיול הזה... כל אחד וסיבותיו שלו: אלי הארוך רק רצה לצאת מהבית, כי כמה אפשר עוד לשמוע את אמא בוכה ומתאבלת?! ארבע שנים מאז המוות הארור של אבא, והבית עדיין נראה ומרגיש כמו בית אבלים. הוא מרגיש שהוא נחנק מבפנים ומבחוץ. זו הפעם הראשונה שהוא מצליח לנשום. שואף מלוא ריאותיו אוויר פסגות.

גם יעל עם הצמה הארוכה. יעל שנושאת עמה את הסוד. והאמינו לה, אין כבד יותר מסוד שאתה לוקח אתך לכל מקום כמעט שנתיים. כמו אבני ריחיים הוא תלוי על צווארה. מצד שני, למי הייתה מספרת? ומי בכלל היה מאמין לה שזה באמת קרה? הרי גדעון היה המורה הנערץ ביותר בכל התיכון. מי יאמין לה שהוא הרס אותה ככה, את גופה ואת נשמתה?! עכשיו היא רק שואפת אל קרבה את השלג הלבן, ופתאום היא מבינה שמאז אותו יום נורא היא בעצם מתה. כעת היא שוב מגיעה לעולם הזה בגלגול אחר.

ונעה הגבוהה, שבכל יום חמישי בשבוע היא אורזת את עצמה באריזה אטומה ויוצאת לבקר את אבא בכלא. כשהיא עולה על האוטובוס היא מפנה את מבטה לכל הכיוונים. שאף אחד לא ידע שיש לה אבא רוצח. הרי כל החברים שלה בטוחים שהוא יתומה מהמלחמה. היא יודעת שעם אבא הייתה גם היא אסירה. עם כל פסיעה שהיא פוסעת היא יוצאת לחופשי.

בזמן שאנחנו מארגנים את ליל הסדר הכי גדול בעולם שישבו בו 2,000 חברים וחברות סביב שולחנות של אחדות ויעמדו יחד כאיש אחד ויצעקו "אחד אלוקינו", מהדהדים בנו כל העת הדברים שאמר לנו הרבי מלובביץ' זצ"לבנים משלו לא היו לרבי, אבל כל אחד ואחת היו בעבורו יהלום. "זכות אדירה יש לכם, יש לכם הכוח לגעת בכל כך הרבה נשמות. לחייך לאנשים. להאיר להם פנים. לומר להם מילה טובה. לשנות את עולמם... יהלומים יש לכם בידיים. יהלומים!"

ואלון השתקן, שמה הוא כבר יכול לספר? גם ככה כל מה שהוא רואה נגד עיניו בחצי השנה האחרונה הוא הפרצוף המרוסק של המפקד והחבר הכי טוב שלו. קולות הלילה ההוא בעזה והזעקות שבקריאות הקשר חוזרות אליו ולא מרפות. כעת הוא שומע גם קולות אחרים: את חליל הרועים. את שריקתה של הרוח. את טפיפות רגליהם של המטפסים לפניו. מוזר. הוא כבר שכח שקיים בעולם עוד רעש אחר מלבד צעקות שבר ופצצות מרגמה.

ומור גם היא במטפסים. גומעת את המרחבים בעיניה, עיני שקד חצופות.וכי יש לה ברירה אחרת? העיניים החצופות האלה וקשיות העורף הן שהצילו אותה מהשכונה הקשה שבאה ממנה.

מלבדם יש על ההר עוד כמה עשרות חברים אתם. כל אחד והסיפור שלו. כי דעו לכם וזכרו זאת היטב: אין לך אדם שאין לו סיפור

בזמן שאנחנו מארגנים את ליל הסדר הכי גדול בעולם, זה שבעיר קטמנדו, שישבו בו 2,000 חברים וחברות סביב שולחנות של אחדות ויעמדו יחד כאיש אחד ויצעקו "אחד אלוקינו", ובזה שבעיירה פוקארה (שמונה שעות נסיעה מקטמנדו, שבה אנו גרים) ישבו 500 יהודים יחד, מהדהדים בנו כל העת הדברים שאמר לנו הרבי מלובביץ' זצ"ל.

בנים משלו לא היו לרבי, אבל כל אחד ואחת היו בעבורו יהלום. "זכות אדירה יש לכם, יש לכם הכוח לגעת בכל כך הרבה נשמות. לחייך לאנשים. להאיר להם פנים. לומר להם מילה טובה. לשנות את עולמם... יהלומים יש לכם בידיים. יהלומים!"

ואז הוא הסביר לנו, החסידים, על הבן החמישי. "לכו גם אליו", הוא ביקש מאתנו "אל אותו הילד!" חכם, רשע, תם, ושאינו יודע לשאול יש לנו בהגדה של פסח. ארבעה בנים המייצגים ארבעה טיפוסים שונים של יהודים, אך המשותף לכולם הוא שהם יושבים יחד אל שולחן הסדר וחוגגים את הפסח.

"אל תשכחו את הבן החמישי", התחנן אלינו הרבי, "זה שאינו מגיע להשתתף עמנו בסדר''. מחובתנו למצוא את הבן החמישי הזה, להזכיר לו שהוא יהודי, לקרבו אלינו באהבה ולהושיבו אל שולחן הסדר. ככה פשוט. בלי לשפוט. רק להרעיף עליו אהבה, וכמה שיותר.

 

זוכרים, באמצע שום מקום

בעוד כמה שעות הם יגיעו קפואים מקור אל הבקתה הקטנה שבאמצע הכפר: אלי, יעל, נעה, אלון, איציק, ורדית, מור, איתי ועוד כמה עשרות חברים וחברות. הבקתה תהיה אותה הבקתה שבה עוצרים כולם, אבל הערב היא כבר תיראה שונה לגמרי מיום האתמול. היא תהיה מחוממת בחום אנושי ומוארת באור יקרות.

הבחורים, שליחי חב"ד הצעירים שהטסנו במסוק במיוחד מבסיס האם, בית חב"ד בקטמנדו, כבר יהיו לבושים בגדי חג, נרגשים למראה כל אחד ואחת שמגיעים. ההגדות יהיו מסודרות על שולחנות העץ המגורד, וקערת הסדר תעמוד במרכז עם חבילות של מצות ובקבוקי יין.

החבר'ה שייכנסו אל הבקתה יהיו בטוחים שהם הוזים. משוכנעים שזוהי מחלת הגבהים שהכתה בהם. הרי לא יכול להיות שאי שם בקצה העולם, באמצע שום מקום, זכרו אותם ככה. הם עצמם כבר שכחו...

הדמעות יטשטשו להם את הראייה. הרגליים שלהם ירעדו, אך עד מהרה הם ימצאו עצמם חבוקים יחד. שרים את שירו הנצחי של העם הזה, שאין יפה ממנו. חוגגים את חג החירות. חירותו של הלב. חירותה של הנשמה.

עקבות רגליהם של היאקים נראות בבירור על השלג הרך. כעת הם עושים את דרכם חזרה במורד ההר. הפעמונים מדנדנים להם על הצוואר. מבשרים על כל פסיעה שהם פוסעים.

"עם ישראל חי", מהדהדת השירה מן הבקתה הקטנה, "חַי, חַי, חַי", עונים להם ההרים הלבנים בהד.

 

 

 

 

 

 

 

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הקרב על כללי המשחק

  הרב איתי אליצור על...

"נו, מה עם ילדים?"

  סקירת הצגה חדשה שפותחת...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם