ריאליטי נולד

28 yardeni
לטוב ולמוטב – 'כוכב נולד' סימנה את כניסתן של תכניות הריאלטי אל התרבות הישראלית של העשור הקודם * טמירה ירדני, אמו של אב הטיפוס, מדברת על המקומות שהגיע אליהם הריאליטי מימי האודישנים התמימים של נינט, עומר אדם ועידן עמדי ועד לקצות ההשטחה שעוד עתידים להגיע אל מסכי ישראל, ומנגד, לטענתה, הוא עומד לעבור תהליך התייצבות והתבגרות

רועי אהרוני

"כשאתה בתוך האולפנים אין לך מושג לכוח של התכנית. אתה יודע את נתוני הרייטינג, אבל לא באמת מבין את הכוח. פתאום אתה מגיע לניצנים ורואה אלפי אנשים עומדים וצועקים 'נינט', ואתה אומר לעצמך: זה נורא חזק".

כך מתארת טמירה ירדני את הרגע שבו הבינה ש'כוכב נולד' הופכת מעוד תכנית טלוויזיה לתופעה תרבותית. ירדני, מהמפיקות הגדולות בישראל, הביאה למסך הטלוויזיה תכניות כמו 'הקומדי סטור', 'שמש', 'השיר שלנו' ו'השמינייה', אבל היא קודם כול אמא של 'כוכב נולד', תופעה תרבותית ששינתה את העשור השישי והשביעי בטלוויזיה בישראל בפרט ובתרבות הישראלית בכלל.

"שום הפקה לא אומרת לעצמה – בוא נעשה משהו שישנה את התרבות", מסבירה ירדני, "אחרת זה יוצא מלאכותי ולא נכון. אתה עושה דברים בשביל לעשות אותם, ולעשות אותם הכי טוב. בסוף מתברר שזה עשה אימפקט מאוד רציני".

15 שנה אחרי, עם כל תכניות הריאליטי כישרון שיש, לא הגענו לסוג של רוויה? כמה כישרונות עוד אפשר למצוא?

"זו שאלה שהעליתי, כי הייתי בטוחה שזה אכן מטורף, אך מסתבר שכל תכנית מוצאת את הכישרון שלה. הרי בתכניות כאלה גם אם יש 20 מתמודדים בסוף יש שלושה מעולים, והשאר הם אנשים שיודעים לשיר עם סיפורי חיים טובים.

"הקהל אוהב תכניות מוזיקליות, את הביצועים ואת דעת השופטים, ואת השמחה והעצב של המתמודדים. הריאליטי משתמש באנשים מהשורה ולא באנשים מקצועיים, וזה נותן לצופים תחושה של הזדהות עם המתמודדים ומחשבה שגם הם היו יכולים לעמוד שם. זה הסוד של הריאליטי".

תרבות יהודית

לאחר עשר שנים שינתה התכנית 'כוכב נולד' את פניה והפכה ל'הכוכב הבא', והיום נבחר בתכנית המתמודד לאירוויזיון. "כך הגענו עד הלום לנטע ברזילי", מתייחסת ירדני לזמרת שעומדת לייצג את מדינת ישראל באירוויזיון הקרוב. כשאני שואל אותה מה היא חושבת על השיר המיוחד שנבחר, היא מספרת שהייתה מעורבת בבחירה וחושבת שזו "הבחירה הכי נכונה שיכולה להיות לדבר הזה לאירוויזיון".

"התרבות כאן היא יהודית. אנחנו מדברים בעברית, לומדים תנ"ך, אוכלים מצות, צמים ביום כיפור ומלים את בנינו. אבל אנחנו שייכים גם לעולם ומדברים אנגלית. אני לא חושבת שצריך לכפות בעניינים תרבותיים, זה רק יוצר אנטגוניזם. כשיש פיוט טוב הוא נוגע ללב, וזה לא קשור לדת – זה קשור למי שאנחנו"

ולא מפריע לך שבניגוד ל'הללויה' או ל'חי' קשה לדמיין את הסיטואציה שבה בחגיגות ה-100 למדינת ישראל יגישו במופע בהר הרצל את השיר 'I'm not your toy'? האם זה שיר שיישאר לנצח?

"ככלל, אני לא חושבת שתרבות הפופ תישאר לנצח. זה הז'אנר. אנחנו אוהבים את השירים הישראליים הקלאסיים ומנסים בכל כוחנו לשמר את נכסי צאן הברזל, אבל יש התפתחות במוזיקה, ואם היינו באים היום עם שיר כמו 'חי', לא היינו עולים לשלב של האירוויזיון עצמו. עם כל אהבתנו לשירים של פעם צריך לחוש את הדופק. גם לא כל כך חשוב אם השיר הזה ייזכר בעוד 30 שנה. אין לשיר יומרות כאלה, יש חשיבות לכאן ועכשיו".

גם כשכתבו שירים כמו 'חי' ו'הללויה' חשבו על האירוויזיון הקרוב ותו לא?

"זו הייתה תקופה שונה. אז גם היה חשוב לשיר בעברית. כל האירוויזיון היה בליל שפות, מגדל בבל. היום כמעט כולם שרים באנגלית, ורוצים להגיע בשלוש דקות לכמה שיותר קהל".

גם בעונות הראשונות של 'כוכב נולד' היו רק שירים בעברית, אך זה השתנה.

"אנחנו משתדלים שתהיה גם עברית, אבל זה מורכב. ב'בית ספר למוזיקה', ששם השירים הם רק בעברית, צופים בעיקר מבוגרים, כי את הצעירים זה לא מעניין אם יש רק שירים בעברית. צריך לנסות לעשות משהו מורכב שידבר לכולם".

מול השאלה מה מושך קהל אין גם ערך של אחריות תרבותית?

"כשאני אומרת 'מושך קהל' אין הכוונה שאני עושה דבר נחות. אני עושה שירים טובים עם הפקות של מוזיקה טובה ומשקיעה בהפקות ובהכשרת המתמודדים כסף רב. זה לא איכותי פחות אלא מגוון יותר כדי למשוך קהל רב יותר.

"זה בסדר גמור לשיר בשפה בינלאומית. מוזיקה היא מוזיקה. זמר צריך לעשות את מה שהוא מרגיש, וזה לא עושה אותנו ישראלים פחות. השפה לא תיעלם. האמנים מדברים בעברית, המופע שלהם בעברית; הם אומרים 'שלום פתח תקווה' ואז מגישים שיר באנגלית.

"רוב הקהל בישראל רוצה לשמוע עברית, זו עובדה. ברור שחשוב לאהוב את ארץ ישראל ולרצות לשיר בעברית, אבל אם יש אמנים שרוצים לשיר באנגלית – שישירו באנגלית. צריך להיות חופש בדברים האלה, ואין כפייה לשיר בעברית, ברוך ה'. העברית לא צריכה את זה, היא מסתדרת לבד".

מה את חושבת על הפריחה של המוזיקה היהודית בשנים האחרונות ועל ההתקרבות ליהדות של רבים מהאמנים?

"מה שאני חושבת על שירה באנגלית: בשמחה, אני בעד פלורליזם. אם זו תחושתם וזו האמת שלהם – מעולה. אם אנשים מרגישים שמצאו את אלוהיהם – מצוין. אדם צריך להיות פתוח ובעל לב חפץ לשמוע מה יש לזולתו להגיד. אני שמחה לשמוע שירים טובים ודברים אמתיים. כשיש חומרים טובים זה תענוג".

את מדברת על פלורליזם, אבל האם אין תרבות שאנחנו רוצים לקדם ותרבות שאיננו רוצים לקדם?

"ברור", היא עונה. "אני לא רוצה שתיכחד המורשת של יוצרים גאונים כמו נעמי שמר ומתי כספי. אנשים שמייצרים טלוויזיה צריכים להקפיד שיהיו חומרים טובים בעיניהם, אבל זה גם עניין של טעם.

"עם זאת אני מכבדת גם את החלופה. אני לא חוששת שזה לא ישראלי. התרבות כאן היא יהודית. אנחנו מדברים בעברית, לומדים תנ"ך, אוכלים מצות, צמים ביום כיפור ומלים את בנינו. אבל אנחנו שייכים גם לעולם ומדברים אנגלית. אני לא חושבת שצריך לכפות בעניינים תרבותיים, זה רק יוצר אנטגוניזם. כשיש פיוט טוב הוא נוגע ללב, וזה לא קשור לדת – זה קשור למי שאנחנו".

מי שמוכשר ממשיך

לעתים בראיונות תקשורתיים עם זמרים מבוגרים הם אומרים שקשה להם עם תרבות האינסטנט שמצמיחה כוכבים בן רגע. מה את חושבת על הביקורות האלה?

"אני חושבת שזה שאנשים לא יכולים להכיל ז'אנרים מתקדמים של עשייה מראה שהם מבוגרים. אין להם יכולת הכלה והבנה שהחיים מתקדמים, ולצערי הרב זה הופך אותם פחות רלוונטיים. זה לא משנה איך הזמר גדל, בלהקה צבאית כמו פעם או ב'כוכב נולד'. גם בלהקה הצבאית הם התגלו בתוך יום ונהיו כוכבים גדולים; זה היה ונותר דבר נפלא".

בוגרי התכניות טוענים שמדובר בתהליך נפשי לא פשוט – עלייה מטאורית ואחריה צניחה כשנגמרת התכנית. מה את חושבת על הביקורת שלהם?

"למזלנו, היום כבר מודעים לזה. זה הדבר הראשון שאומרים להם באודישנים הוא: תדעו שמדובר בתכנית קצרה שאינה משקפת את החיים האמתיים; מי שמוכשר ימשיך הלאה ומי שלא מוכשר לא יקרה אתו כלום גם אם הוא היה בתכנית ריאליטי. אנשים צריכים להיות נכונים לקחת את הסיכון הזה".

התכנית כוללת גם פרקי אודישנים, שבהם אנשים, לעתים בחוסר מודעות, מביכים את עצמם מול השופטים וזוכים לפרצי צחוק או לתגובות ארסיות. לא נעים לצפייה.

"התבגרנו. היום כבר אין לנו כאלה. היום נשדר רק אם מישהו מביא חומר מצחיק במודע. יש אודישנים שהיום אני מצטערת ששידרנו. חשבנו שאם אין לאדם מודעות, זו בעיה שלו ולא שלנו. אבל האמת היא שזה כן עניין שלנו, ולכן לא תמצא עוד אודישנים כאלה אצלנו".

יש במה להתגאות

איך היית רוצה שתיראה הטלוויזיה האידיאלית בישראל? מה שיש היום קרוב לחזון האידיאלי?

"לא", היא עונה בהחלטיות. "בגלל הפיצול המשונה והמיותר של ערוץ 2, שגורם לכל הפלטפורמות לדמם, התחרות מובילה לעשות יותר ריאליטי ותכניות שיכולות להתחבב במהירות על הקהל. אני מקווה שמחלות הילדות האלה יעברו, ויחזרו להיות יותר דרמות".

ירדני נולדה חודשים מספר לפני הקמת המדינה, וראתה אותה גדלה לנגד עיניה. כשאני שואל אותה מה במדינה מעורר בה תחושות גאווה, היא מהרהרת. "לא קל לי היום במדינה", היא אומרת. "קשה לי עם הקיטוב המטורף בין ימין ושמאל, דתיים וחילונים. ראשי המדינה מקדמים את הקיטוב בינינו, ובזה אני ממש לא גאה.

"אבל יש הרבה דברים להיות גאים בהם. קמה כאן מדינה צעירה בת 70 בארץ נפלאה עם אנשים נפלאים – כולם, בלי הבדל שייכות פוליטית, נפלאים. הלוואי שההנהגה שלנו ומובילי דעת הקהל היו מעוניינים פחות לפלג ולהתעלם מהצד השני. החיים כאן היו הרבה יותר טובים ונעימים לכולם".

והתרבות הישראלית הולכת ומתפתחת עם השנים לכיוונים חיוביים?

"אני בטוחה שכן. יש סופרים נפלאים שכותבים ספרות רצינית ואנשי רוח מעולים. התרבות הישראלית, למרות כל התמורות שהיא עוברת, תישאר תרבות ישראלית. היא תשנה חלק מגווניה, אולי לא תהיה משאת נפשו של ציבור זה או אחר אלא משהו מעורב, כמו האוכל הישראלי. הכול יהיה טוב – רק שיפסיקו לשסות אותנו זה בזה".

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
אל"ף-בי"ת בספורט

  מילון מושגי הספורט המלא...

כדור קיבלוה

  יאיר יעקבי בטור ספורט...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם