ויהי אחרי הכנס

3 vaserman
מחשבות על מקומם של תלמידי החכמים בציבור הדתי-לאומי והצעות לשיפור המצב

הרב אברהם וסרמן

א. כנס האחדות של רבני הציונות הדתית, ובראשם זקני העדה, הבליט והוכיח למי שהיה צריך הוכחה, כי יש לנו תלמידי חכמים רבים. הרבה יותר מהמספר "אלף" שהוכרז כמטרת הכנס. רבני ערים ודיינים, רבני קהילות ומחברי ספרים, מורי הוראה ופוסקי הלכה. רבים הם הרבנים שלא הגיעו מפאת עיסוקיהם ואילוצי מחויבות, ומחשבה טובה מצטרפת למעשה. תלמידי חכמים רבים ישנם בציבור שלנו, אשר ש"ס ופוסקים שגורים על פיהם. ישנם מגידי שיעורים מעולים, אשר ברק החידושים שלהם בשיעור מפליא כל שומע. פוסקי הלכה מובהקים, העונים לשואלים בתשובות מפורטות כמסורת הדורות, מן הסוגיה ועד אחרוני הפוסקים. ראשי ישיבות המגדלים דורות של תלמידי חכמים צעירים. ר"מים המוסרים נפשם על כל תלמיד לחנכו לתורה ועבודת ה'. נוספים על אלה מְעייני האמונה לעומקה, וסוללי הדרכים המתחדשות בלימוד המקרא, החסידות ופנימיות התורה. ועוד ועוד.

הלב מתמלא שמחה, שבח והודיה, שזכינו בחסדי ה' לכל אלה, ועל גבם ובראשם גדולים בתורה, אשר לא כולם מוכרים ולא כולם הגיעו לכנס. כן, מה שרגילים אצל החרדים לקרוא "גדוילים". אלא שאצלנו לא רגילים למושגים האלה. לכן במודעות לשיעורים שמקיימים גדולי התורה שלנו, יהיה כתוב רק "הרב". בה בעת שהחרדים היו מכנים אותם הגאון האדיר וכו'. מצד שני, אל לנו ליפול להתעסקות ב"תעשיית תארים", שבסופו של יום מוזילה יותר משהיא מכבדת. יש למצוא את דרך האמצע ושביל הזהב.

עם כל הכבוד וההערכה לציבור החרדי ולתורה הנלמדת בו בהיקף עצום, עלינו לקיים "ולקחתם לכם - משלכם". עלינו להקים מערכת גדולה ומשמעותית, לשבץ את בוגרי ישיבותינו לפחות בבתי הכנסת של המגזר. כך ייחשפו ידיעותיהם, אישיותם ודעותיהם לציבור הרחב שיתעשר וייהנה מהם ולאורם. כך נוכל לראות בעינינו את גדולי התורה שהציבור שלנו מגדל ולהתפאר בהם

ב. לכן, אחד הנושאים החשובים לשינוי מידי - אמנם מושכל ומתאים – הוא היחס לגדולי התורה שלנו. הנער והנערה הנשאלים ברחוב כמעט לא יזכרו גדולי תורה שלנו, לא משום שאין, אלא מכיוון שזו לא השפה אצלנו. בעיתוני המגזר העוסקים בצעירים המבטיחים לא יכתבו על הצעיר התורני המבטיח, כי הוא לא שייך לעולם התוכן שלהם. התנהלות זו צריכה להשתנות, ויש לתת את היחס והחשיבות הראויים למובילי התורה במגזר.

ג. ישנה עוד תופעה חמורה וכאובה, שעוצרת שכבה גדולה של תלמידי חכמים במגזר. ישנם עשרות אם לא מאות תלמידי חכמים מעולים ש'תקועים' ללא משרה. על כל משרה שמתפנה בישיבה תיכונית פונים עשרות מתעניינים, שחלקם הגדול אכן ראוי למשרה, אך יידחה מכיוון שיש רק מקום אחד. כך גם בנוגע למשרת רב ביישוב הכי קטן. המציאות הקשה בעולם הדיינות, שבו הציונות הדתית מקבלת רק שליש (במקרה הטוב) מהמקומות המתפנים, הביאה למצב שבו עשרות בוגרי לימודי דיינות מצוינים מצפים לשווא למינוי - שרובם לא יקבלו לעולם. חלק גדול מתייאשים ומתוסכלים, ומוצאים פרנסות שלא לפי ערכם ומעלתם, כדי לקיים את משפחתם, ועולם התורה מפסיד.

תפקיד ומשימה חשובים במיוחד מוטלים על מנהיגי הצבור הדתי-לאומי - לשלב את תלמידי החכמים שלנו בתפקיד הולם ובפרנסה ראויה. כשיהיה להם 'סטנדר' וקהל שומעים, ידע הציבור את גדלותם התורנית, ויקבל מהם את אוצר התורה והמידות שרכשו בעמל של שנים בהתמדה ובעבודה פנימית.

ה. עד שיתוקנו עיוותי המערכת הפוליטית, אפשר וראוי להתחיל ממפעל הדף היומי. לציבור החרדי מערכת משוכללת של "שיווק" העוסקת כל העת בשיבוץ מלמדי דף יומי בבתי כנסת, וברוב הקהילות הדתיות-לאומיות! עם הזמן הם הופכים בחלק גדול של המקומות לרבני בית הכנסת (חוץ מיום העצמאות ויום ירושלים...).

עם כל הכבוד וההערכה לציבור החרדי ולתורה הנלמדת בו בהיקף עצום, עלינו לקיים "ולקחתם לכם - משלכם". עלינו להקים מערכת גדולה ומשמעותית, לשבץ את בוגרי ישיבותינו לפחות בבתי הכנסת של המגזר. כך ייחשפו ידיעותיהם, אישיותם ודעותיהם לציבור הרחב שיתעשר וייהנה מהם ולאורם. כך נוכל לראות בעינינו את גדולי התורה שהציבור שלנו מגדל ולהתפאר בהם.

ו. אי אפשר לחתום שורות אלה בלי להוסיף את העובדה הידועה והמצערת, שהציבור הדתי-לאומי מכיר בגדולי התורה של הציבור החרדי אבל ההפך כמעט ואיננו. התופעה המכוערת הזו החלה עוד בימיו של הרב ריינס - מגדולי ישראל בליטא - שבהצטרפו לתנועה הציונית "מחק" את עצמו מרשימת ה"גדיולים" המאושרת בידי עסקנים קנאים. זה המשיך ב"מחיקת" הרב משולם ראטה ("קול מבשר") שהיה גאון אדיר, ועוד ועוד.

גם כאן יש לומר: אם אין אני לי - מי לי. אנו נדרשים לכבד את גדולי התורה הרבים במגזר, למרות ענוותנותם הרבה ובריחתם מהכבוד. זהו חוב ציבורי שאינו תלוי כבר בשאלת מחילת כבודו של תלמיד חכם פרטי. על כבוד הציבור אין מחילה.

מאליו מובן, שלא ייתכן שכל איש ואישה מהמגזר שיודעים קצת תורה, מרשים לעצמם להשתלח בגדולי התורה, להטיח מילים לא ראויות ולזלזל בהם. לכל אדם הרשות והזכות להביע דעתו, אבל לא תוך פגיעה בכבוד התורה ובכבוד הציבור כולו.

מורנו ראש הישיבה וגדול הדור, הרצי"ה קוק זצ"ל, היה מדגיש באוזנינו תמיד מה שהגמרא אומרת (מגילה ג, ב) - שכבוד התורה חשוב יותר מלימוד התורה! ההיגיון פשוט מאוד: מי שאין לו יחס כבוד לתורה לא יתייחס כראוי למצוותיה ולערכיה, ללומדיה ולדרך שהיא מתווה.

כינוס האחדות ימלא את כולנו עצמה לכבד את לומדי התורה בחברה שלנו, ולקיים את מאמר הכתוב: "כבוד - חכמים ינחלו".

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
אל"ף-בי"ת בספורט

  מילון מושגי הספורט המלא...

כדור קיבלוה

  יאיר יעקבי בטור ספורט...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם