כולם כאן

m 4 proyect
מעכשיו תסתכלו קצת אחרת על אנשים ברחוב, במרכול ובתור לכספומט * כולם לומדים תורה – מפרשת השבוע ועד חסידות, מגמרא ועד מהר"ל * שופט בית המשפט העליון בדימוס אליקים רובינשטיין למד משניות בכל רגע פנוי בבית המשפט, הסופר חיים באר מבקש לא לזלזל באגדתות, נחמיה הפנסיונר מקדיש חצי ביום ללימוד תורה ועטרה מהתיכון החילוני דווקא שמחה שעושים לה הדתה * תורה היא וללמוד הם רוצים

נדב גדליה

קונה רק חולצות עם כיס

אליקים רובינשטיין, שופט בית המשפט העליון בדימוס

בתחילת שיחתנו השופט לשעבר אליקים רובינשטיין לא רצה לספר לנו מה הוא לומד, בנימוק שאין זה ממידת הענווה שאדם יספר את היקף לימוד התורה שלו. אולם אחרי ששכנענו אותו שחשוב שהציבור יקרא ויתרשם ממידת ההספק של שופט בית משפט עליון – שבוודאי עמוס יותר מרובנו – הוא התרצה.

"מאז שיצאו משניות קהתי במהדורת כיס לפני כשלושים שנה, אני מחזיק אותן בכיס החולצה, ועכשיו זה כבר מָהוּהַ. דבר זה מאפשר לימוד בכל הזדמנות של רגע פנוי - גם בזמן שהייתי מזכיר הממשלה במהלך הישיבות הארוכות והלפעמים מייגעות, ובכל התפקידים שהייתי בהם עד היום. זאת הסיבה שכבר שלושים שנה אני לא קונה חולצות בלי כיס. בתוך המשנה אני מחזיק גם את קיצור מסילת ישרים של הרב קוק זצ"ל ואת ה'צעטיל קטן' של רבי אלימלך מליז'נסק זצ"ל".

אבל זה לא מסתכם רק במשניות – רובינשטיין גם לומד דף יומי. "אני לומד את זה בשיניים", הוא מתאר את הקושי לעמוד בזה. "כל השנים אני לומד, אבל רק במחזור האחרון אני מקפיד על לימוד סדיר". לאחר התפילה, הוא מספר, הוא לומד סדר אישי של לימוד כדי שלא יהיה יום בלי תורה, ובו הוא לומד משנה, ספרי החפץ חיים, משנה ברורה, פרשת השבוע ותנ"ך.

במהלך ארבעים השנים האחרונות השופט לומד גם בחברותא. כיום הוא לומד בחברותא מסכת פסחים בחמישי בלילה ובשבת אחרי הצהריים, ומסכת ברכות עם חברותא אחר בשבת בבוקר לפני התפילה. כמו כן, הוא משתתף בשיעורים – שיעור של לשכת עורכי הדין, שבו הקהל מורכב מעורכי דין ושופטים, ושאותו העביר בעבר הרב אליהו גרוסברג זצ"ל והיום ד"ר בני פורת יבדל"א; וכן בשיעור של הרב עמאר בהיכל שלמה ובשיעור בשבת בבית הכנסת.

השופט רובינשטיין השתדל לשמור על הסדר השבועי הזה גם בתקופות הכי לחוצות בבית המשפט העליון ובשאר תפקידיו כיועץ המשפטי לממשלה וכמזכיר הממשלה. "אין אדם שלא יכול ללמוד לפחות משהו", הוא סבור. "צריך ללמוד מגדולי תורה שרואים שלמדו בכל הזדמנות. לכן העצה הכי טובה היא להחזיק אתך תמיד ספר, והיום זה יחסית פשוט כי בטלפון הנייד נמצאות כל האפליקציות הרלוונטיות; ואז כשמזדמן לך, אתה יכול לחטוף משהו, ופרוטה לפרוטה מצטרפת לחשבון גדול".

הביא לדפוס: רועי אהרוני

 

קביעות לא קבועה

יצחק, זמר ויוצר

איפה אני אוחז? גיטיןדף י"ב עמוד א: סוגיית "מיגו דזכי לנפשיה זכי נמי לחבריה", בהבדל בין תפיסת אדם מהשוק בעבור בעל חוב לבין תפיסה של עשיר בפאה בעבור עני. זו הסוגיה שבה אני עומד כעת, ומובן שנעמוד כאן. ממש אין בי כוונה להלאות אתכם בפרטיה ודקדוקיה. הנושא בסוגיה, עד כמה שבינתי מגעת, לא רלוונטי לא לי ולא לכם, קוראים יקרים, והלמדנות כשלעצמה מורכבת, בוודאי כשהקונספט הוא עלון בית כנסת ולא דף מקורות בישיבת הסדר...

האמת שחייבת להיאמר היא שכל הסיבות הנ"ל הן בדיוק הסיבות שבגינן אני עוסק בסוגיה הזאת.
כן, דווקא מכיוון שהיא סבוכה, לא רלוונטית, ואולי הייתי אפילו מעז לומר משעממת מעט - אלו הסיבות שגורמות לי לעמול ולהשתעשע בה. כן, אי של שקט והרפיה משגרת הוואטסאפ, הפייסבוק ושאר טרדות "העולם הזה" ועסקיו המציפים את מוחי תדיר. משהו שהוא אחר, או כמו שהסטייפלר (אבא של הרב קנייבסקי מבני-ברק) אהב לקרוא לזה: "תיבת נח ממבול הקיום".

מה יהיה אחרי 120? האם כל היום אני עוסק בזה? ודאי שלא. האם לפחות לשעה קלה בכל יום אני מכניס את עצמי אל "תיבת הנח" הזאת? גם ודאי שלא (לצערי). אז מה עם קביעת עתים לתורה? הרי מישהו כבר הבטיח שאחרי ה-120 שלי ישאלו אותי "קבעת עתים לתורה?"

אני כנראה פחות טיפוס של קביעות. קבוע בזה שאני לא קבוע. אבל הגעגוע לזה, או לפחות ההכרה שיש בי מוכנות לזה, זה מה שמאפשר ל"תיבת נח" להיות מוכנה ומזומנה לתת לי את האי הזה של שקט. בגעגוע יש נחמה גדולה. כך תמיד אני יכול להזהיר את "המנוול הזה", שאם יכעיס אותי יותר מדי, "אמשוך אותו לבית המדרש" (קידושין ל:).

הביאה לדפוס: אילת כהנא

 

אם תרצו, כן זו אגדה

חיים באר, סופר

לימוד יומי: מכיוון שאני עסוק מאוד אני לומד לבד. גמרא אני לומד בדרך שלי, בהתמדה ככל שכוחי עומד לי ומקווה שלא אבוש בבוא היום במה שהספקתי ללמוד. לא יכולתי לעשות זאת בלי הרב עדין שטיינזלץ. אני אוהב אותו באופן אישי ומאוד מכבד אותו מכיוון שהוא מאמין באנשים כמוני, להם הוא עשה אוזניים לתורה. אילולא מהדורת שטיינזלץ, יש גמרות שבחיים לא יכולתי להתקרב אליהן. מלבד לימוד הגמרא, אני גם מאוד אוהב ללמוד חסידות כשאני קורא בספרים של ראשוני החסידות, בספרים שהדפיסו תלמידי הבעל שם טוב.

המלצה ללימוד: לקוראי עולם קטן אני ממליץ כחלק מלימוד הגמרא לקרוא ברצינות את החלקים הסיפוריים שבתלמוד. ריכוז יפה של 'אגדתא' נמצא בספר העתיק 'עין יעקב'. הדימוי שנוצר לאגדתא בחוגי הלמדנים ובישיבות הוא לצערי של לימוד קל, שמלגלגים עליו או מזלזלים בו. בעוד הלמדנים מתעניינים בסוגיות בהלכות, בדיונים ובקושיות, בחלקים הקשים והמסובכים של הדיון התלמודי - לחלק שבא כאילו אגב אורחא, בדרך כלל לא מעניקים משקל.

ואני אומר: חברים יקרים, זה החלק שבו מסתתר עומקה של תורה. אלו החלקים שמעבירים באופן הטוב ביותר את השקפת העולם היהודית. אדגים זאת בסיפור: במסכת סנהדרין ישנו דיון הלכתי האם בשר שירד מהשמים הוא כשר או לא כשר. הדבר מובא בסיפור על ר' שמעון בן חלפתא שפעם הלך בדרך ופגעו בו שני אריות שביקשו לאכול. פנה ר' שמעון בן חלפתא כלפי שמים ואמר: הכפירים שואגים לטרף ולבקש מא-ל אכלם. ואירע לו נס וירדו מן השמים שתי ירכיים. אכלו האריות אחת והניחו את השנייה. הביאה ר' שמעון בן חלפתא לבית המדרש ושאל אם הירך מותרת או אסורה? אמרו לו חכמים: אין דבר טמא יורד מן השמים (סנהדרין נט:ב).

זה סיפור עמוק שמלמד אותנו הרבה על דרך החיים היהודית. יום אחד השתתפתי בכנס עם הוגה דעות נוצרי ושאלו אותי מה ההבדל בין הנצרות ליהדות. סיפרתי להם את הסיפור הזה ממסכת סנהדרין ושאלתי: מה היו עושים הנוצרים אם היה קורה במסורת שלהם סיפור כזה? היו מכריזים על אותה ירך שנשארה קדושה, מכניסים אותה למערה, בונים קתדרלה והופכים את זה לעבודה זרה. ואילו אצלנו מתקיים דיון אנושי מאוד, ארצי מאוד: אפשר לאכול את הירך או לא? כלומר כאן אפשר לראות כיצד בסיפור קטן ולא מרכזי מסתתרת תשוקת החיים היהודית. שהחיים הם הדבר החשוב, לא הנס שקרה. הרי גם בבית המדרש לא התעסקו בנס שאירע לרבי שמעון בן חלפתא.

הסיפור הזה מראה כמה צריך לגרום לאנשים ללמוד לעומק את האגדה. ומי שהעניקו לסיפורים הללו משמעות היו בשעתם אבות החסידות.

הביאה לדפוס: אילת כהנא

 

פרשת השבוע יחפה

דניאל (23), חקלאי

מדי שבת אני יושב לבדי לקרוא את פרשת השבוע במה שמכונה "קריאה יחפה" - פשוט קריאה, בלי תיווך של מפרשים. דרך הלימוד הזה אני מקבל כל שבוע את התחושה הכי יהודית שיש, ומוצא את נקודות הממשק בין הדברים שמעסיקים אותי בפנים ביומיום ובין הפרשה שאני קורא. אני מאמין שתורתנו 'לא בשמים היא' אלא 'תורת חיים' היא, משמע: היא מדברת על נושאים אנושיים לגמרי שרלוונטיים לכולנו גם היום.

 

ללמוד היסטוריה בתנ"ך

שמעון (37), מנהל רכש ומכרזים במרכז ישיבות בני עקיבא

עיקר לימוד התורה שלי כיום מתבסס בעיקר על לימוד התנ"ך, עולם שנחשפתי אליו רק בגיל מבוגר יחסית אחרי שלמדתי כמה שנים בישיבה שבה הלימוד נסוב סביב הגמרא. כעת, כל פעם מחדש אני נהנה לצלול לסיפורי התנ"ך ולהבין את המשמעות ההיסטורית של עם ישראל לאורך הדורות. ובכל זאת, לפעמים עדיין ישנם געגועים גדולים לישיבה מול הגמרא בניסיון לפצח סוגיה, והשוואה ללימוד של היום כאיש משפחה– שהוא לימוד תורה מתוך עמל אפילו אחרי יום עבודה. לשבת ולפתוח ספר או ללכת לשיעור, זה גורם לי היום סיפוק ששום לימוד אחר אינו יכול לתת.

 

מאמץ לכבוד התורה

גלעד (31), בעל עסק להגברת סאונד ותאורה

הקשר שלי ללימוד תורה חזק מאוד. בעבר למדתי בישיבה והיום ההווה שלי סובב סביב הלימוד שכולל בעיקר גמרא, אבל גם הלכה. אני משתדל ללמוד כל יום משהו, אף על פי שלנהל חברה ולמצוא זמן ללמוד - זה לא דבר פשוט. אבל עושים מאמץ לכבודה של תורה. אני מרגיש שזה מה שנותן לי את הכוח בחיים, גם בגשמיות. אני נוהג לכוון שכל דבר שאני עושה - יהיה למען הלימוד בסופו של דבר. כן, גם לעבוד - בשביל פרנסה - שתיתן לי יישוב הדעת ללמוד תורה.

 

מנגר ומתפלפל

דוד (16), נגר

דוד עזב את הלימודים הפורמליים במערכת החינוך ופנה לעסוק בעבודות יצירה בעץ. את לימוד התורה האישי שלו הוא דווקא לא זנח. "הקשר שלי אל התורה מתבטא בעיקר דרך לימוד תלמוד. זה התחיל להתפתח בשנה האחרונה כשהתחלתי ללמוד גמרא עם מישהו בעבודה, ומאז קבענו לימוד שבועי ועקבי וב"ה אני נהנה מזה. אם פתאום אחרי הלימוד בא לי ניסיון כלשהו אני נזכר בדף הגמרא שלמדתי והוא עוזר לי להתמודד ולהבין מה העיקר.

 

הלכה והשתלשלותה

רושית (49)

בתוך הריצה של החיים סביב הבית-משפחה-עבודה חיפשתי כל הזמן מסגרת או לפחות משהו תורני למלא חוסר שהרגשתי. כשראיתי ש'צורבא מדרבנן' פתחו מסגרות לנשים מיהרתי לפתוח מסגרת כזו אצלנו בבית. אופן הלימוד ב'צורבא' מביא לא רק את לימוד ההלכה אלא גם את השתלשלות ההלכה ואת אופן פסיקת הרבנים השונים. הלימוד השבועי פותח עולמות ומקרב אותנו להרבה יותר מרק לימוד ההלכה.

 

הדיבור הראשון לאברהם

חננאל (29), שחקן

אחד הדברים שאני שואב מהם כוח בתורה הוא הסיפור של אברהם אבינו, אני אוהב ללמוד אותו כל פעם מחדש. אברהם הקשיב לעצמו ולאלוקים שהתגלה אליו ואמר לו 'לך לך מארצך וממולדתך ומבית אביך'. עזוב את הדפוסים המחשבתיים שתופסים אותך ולך לדרך חדשה. עזוב את המחשבות והשאלות 'מה יהיה'. סמוך עליי, אני אוביל אותך בדרך הטובה ביותר. אל תפחד. צא לדרך. זה תופס אותי בכל מיני מקומות שאני נזכר בתנועה הזאת של אברהם אבינו שלא ידע מה יהיה ואיך הכול יסתדר וסמך עלה'.

 

מסיים את הש"ס

יאיר (45), ראש צוות חומרה בחברת סינופסיס

אני נוהג מזה שנים ללמוד גמרא על הסדר ונמצא כעת לקראת סיום התלמוד הבבלי כולו. לימוד תורה בשבילי הוא סוג של מיצוי עצמי, תחושה עילאית שקשה להסביר במילים. שמעתי פעם הסבר ש"ששון" הוא תחושת שמחה שאדם מרגיש לאחר לימוד תורה, אחרי דף גמרא טוב למשל. ולא בכדי הפסוק "קול ששון וקול שמחה" מדרג קודם את "ששון" ואחר כך את "שמחה". שמחה יכולה לנבוע לאו דווקא מתוך תורה אבל שמחה אמתית, עילאית, הנקראת ששון מקורה בתחושת השמחה לאחר לימוד תורה, מה שעוזר להבין את דברי האור החיים [דברים פרק כ"ו] 'כי התורה כוללת כל הטובות שבעולם'. אני מצליח להבין את זה.

 

מפרשת השבוע של סבא לספרי מוסר

עידו (33), חשמלאי

מאז ומתמיד סבי ז"ל ואני היינו יושבים ביום שישי לקרוא את פרשת השבוע של השבת הקרבה. ביום שבת היינו כבר קוראים את פרשת השבוע של השבת שלאחר מכן. הייתי יכול לראות את הזכות, השקט והרוגע על הפנים של סבא, למרות שאיני בא מבית דתי, תמיד ידעתי מה האמת בעולם העשייה הזה.

ברגע ההוא עם סבא ידעתי שהשאיפה היא למצוא זמן לפעמיים בשבוע שנוכל לתרום משהו לנשמה, זה האוכל בשביל הנשמה!

כיום אני לומד עם חברים בשיעור קבוצתי מיוחד 'מסילת ישרים', 'פלא יועץ', וגמרא. בינינו, כל אדם באשר הוא מתמודד ביומיום עם החבר 'הטוב' שלנו - היצר הרע. והתורה - היא זאת שמסייעת לנו בסופו של יום להתמודד.

 

גמרא במערת המכפלה

יצחק (32), אברך

יצחק לומד ביומיום במערת המכפלה. "רבי נחמן מברסלב כותב שיש מצווה גדולה לחדד את השכל תמיד. וזה אפשרי רק על ידי לימוד הגמרא. במשך היום אני לומד כמה מסכתות גמרא: סנהדרין,סוכה,זבחים,שבת,קידושין.

כל גמרא אני לומד עם חברותא אחר.

אני ממש מרגיש שכשהאדם עמל בתורה, יש לו היכולות להכניע תאוות.אני אברך, וזה נותן לי סיפוק בחיים יותר ממשכורת של עשרות אלפי שקלים בחודש. ותאמין לי, שאני אחד שיש לו היכולות להביא בחודש כמויות של כספים, ואני מעדיף לשבת על הוויות אביי ורבא.

 

הרמב"ם ערב לה

שרה (52), נטורפתית

בעבר העברתי לילדים שבשכבת הגיל של ילדיי שיעור על הנהגות הבריאות של הרמב"ם, שעד היום במקצועי אני קשורה לדברי תורתו, בעיקר בענייני בריאות. התורה וחז"ל הם חלק בלתי נפרד מהטרמינולוגיה שלי. אני משתמשת בטרמינולוגיה הזאת באופן הכי טבעי בהרצאות שלי, שבהן אני מראה כיצד הדברים שהרמב"ם כתב לפני יותר מ-800 שנה מתאימים ממש לימינו. מדהים לראות איך התורה, המשנה, התלמוד שנכתבו לפני כל כך הרבה שנים, כוללים דברים שהמדע גילה רק במאות השנים האחרונות.

 

 

חציו לה'

נחמיה (67), פנסיונר

עבדתי 30 שנה ותכננתי שבפנסיה אני אעשה 'חציו לה' וחציו לכם' - חצי רוחניות וחצי גשמיות. כיום אני לומד את הדף היומי, חוק לישראל, תהילים של כל יום, וביום שישי אנחנו לומדים בכולל הלכות ומדרשים כמה שעות. גם הלימוד הזה נותן לי הרגשה טוב לכל היום. טוב ללמוד בפנסיה, אך לצערי, לא כל אחד יכול לעשות את זה. אני ב"ה התרגלתי ללמוד. כבר כשעבדתי הלכתי לשיעורים ולמדתי. אני חושב שצריך להכין את עצמך לפנסיה עוד לפני שהזמן הזה מגיע; לבוא לשיעור, לשמוע הלכות, ענייני דיומא. אחר כך לאט לאט להמשיך והתקדם ללמוד עוד דברים. אני ממליץ בחום, לכל אחד, לא רק לפנסיונרים, לכל עם ישראל, קבעו לכם קצת עתים לתורה.

 

שמחה שעושים לי הדתה

עטרה (18), תלמידת תיכון

אני לא ממש דתייה ולא מבינה למה אומרים שלימוד תורה כחלק מתכנית הלימוד בבית הספר – הוא 'הדתה'.

כשלמדנו על התורה בכיתה, הרב לא דיבר בכלל על חצאית קצרה או על שמירת נגיעה. זה השלב האחרון. השלב הראשון הוא המוסר. קודם למדנו על דרך ארץ, למדנו על שוויון, על חירות, על אהבת הארץ, על קבלת השונה, על ערכן של הנשים בתורה ובדת היהודית. אני מצטערת, אך מתקשה להבין איך אנשים צועקים 'הדתה' בכזאת החלטיות. סליחה באמת אם פספסתי משהו, אבל למה להראות שכאילו מענישים את ילדיכם בבית ספר? כנערה, אני מודה כל יום שזכיתי לשיעורים האלו בענייני דת ומוסר. לא אשכח אותם לעולם. לא אשכח שהרב הסביר לנו שבלי מוסר וערכים אין שום ערך ללימוד התורה. את זה אף אחד לא אמר לי מעולם.

מה שתפס אותי חזק היו דברי ה'סבא מסלובודקה' (רבי נתן צבי פינקל). הוא אומר: 'אין דבר כזה להיות אדם מושחת ובלי מוסר ועם זאת להחזיק בתורה'. זה לא הולך יחד כי המוסר הוא השלב הראשון. אני באמת חושבת שבמערכת החינוך לא נמצאים אנשים טיפשים. אם קיים חומר שכאשר תלמיד לומד אותו בכיתה זה גורם לו לרצות להיות אדם יותר טוב וערכי, אז החומר הזה הוא לא סתם חלק מלימוד החובה שלנו. בעייני התורה היא דרך חיים וחבל שלא כולם מבינים את זה.

 

זוהר רות, סוף

אורי (37), מוזיקאי

מוצב בהר דב. הייתי בעל תשובה טרי וחייל 'צעיר' בפלוגה בגדוד גולני. כלומר, שגרה של עבודות חסרות פשר וחוסר חמור בשינה, לצערי גם בערב ובליל שבועות. באמצע ליל שבועות, אחרי 48 שעות כמעט ללא שינה, נכנסתי לקוביית הבטון שהוסבה למעין בית כנסת כדי לטעום מעט תורה. להפתעתי, למעט סידורים וחומשים הספר היחיד שהיה שם היה הזוהר. פתחתי לתומי את זוהר רות. ראיתי מול עיניי כמה משפטים שהתחברו באופן מופלא לשיר שכתבתי באותה תקופה, כמו נכתבו במיוחד בשבילי. לבי התעורר ומצאתי עצמי לומד והוגה יותר משעה - מתוך הארבע שהיו לי לישון, בזוהר. אני רחוק מלרדוף אחרי לימוד הקבלה. לקח לי עוד כמה שנים טובות לחזור ללמוד מעט ולהבין קצת את ספר הזוהר. ובכל זאת חשתי כי סגולתו של הזוהר מלווה אותי גם ללא העמקה והבנה מאז אותו לילה אי שם בהר דב.

 

רוחניות מפרוזה

מיכאל (35), מנהל קשרי לקוחות עסקיים בבנק לאומי

הספר שלי הוא דווקא ספר קצת שונה, 'כעפעפי שחר' של הרב סבתו, וממנו אני שואב רוחניות. באינטנסיביות של חיי היומיום - משפחה, עבודה וסידורים, אני חש דרך ספר כזה הנאה, בבחינת 'תורתך שעשועיי'. למרות שמדובר בספר קצת שונה בספריית ספרי הקודש, הוא בעיקר מחדד בעיניי שוב ושוב בעבור מה אנחנו רצים בעולם ואת האמירה 'אנו רצים, והם רצים' שמלווה אותי בזכותו ביומיום.

 

משולה הגננת ועד לחברותא עם ילדיי – מדרשי חז"ל

משה (50), במאי ויוצר

אצל שולה הגננת הקשבתי לסיפורי חז"ל, ישבתי והקשבתי לסיפורים מארץ רחוקה. בכיתה א' כבר האזנתי ל'כה עשו חכמינו', והרב פילבר חיבר לנו חוברות משנה מקוריות שהגיבור שלהן נקרא 'חושם'. דרך קורותיו של חושם פגשתי גם אני את מחלוקות חז"ל.

אחר כך כבר ידעתי לפענח את כתב הסתרים, כתב רש"י, ושאלת המפתח הייתה 'מה היה קשה לרש"י?'

ומה שהיה קשה לרש"י מלפני יותר מאלף שנים – כנראה זה מה שבאמת קשה.

בישיבה התיכונית הקשיים התרחבו, כי גם לתוספות היה קשה... בישיבת הסדר הקשיים היו בקשת רחבה מאוד.

היה קשה גם לרמב"ם, ולריטב"א ולעוד ענקי עולם. מדרשי חז"ל היו לנכס רוחני אדיר. היה או לא היה? ריחפה השאלה באוויר.

חלפו עברו השנים, תהפוכות ואתגרי חיים קרבו, הרחיקו אותי מלימוד התורה וקירבו אליו חליפות, הלימוד קיבל פנים חדשות, בדיוק כמו החיים.

הלימוד קיבל משמעות חדשה ורלוונטית. בלימוד שלי – הסוף המאתגר שהושמט ממדרשי חז"ל חזר למדרש.

בקריאה בתורה בשקט, בבית, אני עוצר, נושם, מנסה להרגיש ולחוות.

בלימוד בחברותא עם ילדיי – כבר לא 'מה אומרים חז"ל?' אלא 'למה אומרים חז"ל?'

ובכל פסוק ופסקה אני שואל 'מה זה אומר לי, משה אלפי?', 'האם זה קשה לי, משה אלפי?. כאן ועכשיו,

מתוך מציאות חיי שלי, הפרטית והלאומית. בכל קריאה ובכל לימוד מחדש. כי ככה זה כשהתורה היא תורת חיים.

 

שיעורים ודברי תורה

ליאורה (64), יו"ר 'אמונה'

המושג "חברה למדנית" מאפיין את היהדות, ואני מאוהבת בו. זה יוצר אווירה של חיבור מתמיד למקורות ולעבודת ה' ומטפח רעננות מחשבתית מתמדת. אישית, אני משתתפת בקביעות, אחת לשבועיים, בשיעור של הרב בני לאו. בשיעור פרקי אבות לנשים ובשיעורי שבת מברכין של הרב ירון ניסנהולץ, רב הקהילה בנחלת יצחק, וכן בשיעור המועבר בבית הכנסת ע"י מורות ומורים שונים במסגרת פרויקט 929. 

מסורת רבת שנים היא ב'אמונה': כל ישיבת הנהלה וכל מפגש מרכזי נפתחים בדבר תורה, שמכינה אחת החברות, וגם אני משתדלת לשלב 'וורט' מתאים או רעיון אקטואלי מתוך הפרשה במסרונים השבועיים הנשלחים לקראת שבת אל חברות הנהגת התנועה.

תלמיד חכם או תלמידה חכמה – הוא ביטוי מחייב. יהודי וייחודי. אין אף פעם הפסק לתהליך הלימוד, וחייב אדם לחזור כל הזמן על תלמודו, משום ש'דברי תורה – קשה לקנותם ככלי כסף וכלי זהב, וקל לאבדם כזכוכית'.

המהר"ל והסימנייה הנופלת

נדב (33), קומיקאי ועורך וידיאו

אני מאוד אוהב את כתבי המהר"ל. הרבה מתפיסת עולמי התורנית לקחתי משם. משתדל ללמוד גם היום בקביעות קטע מספרי המהר"ל. אבל אני לא אגמור את הספר בחיים, כי כל פעם הסימנייה נופלת לי ואז אני שוב חוזר אחורה למקום שבטוח כבר למדתי, וחוזר חלילה.

 

אונקלוס ורש"י

רן (34), מוזיקאי ויוצר

הקשר שלי ללימוד התורה התחיל כבר מילדות, כאשר בכל ליל שבת, לאחר סעודת השבת, הייתי יושב יחד עם אבי, והיינו קוראים את פרשת השבוע, עם ביאורים ופירושים שונים.

אחד הפסוקים שתמיד שבו את תשומת לבי לקוח מספר בראשית: "וַיִּיצֶר ה' אֱלֹקים אֶת הָאָדָם עָפָר מִן הָאֲדָמָה, וַיִּפַּח בְּאַפָּיו נִשְׁמַת חַיִּים וַיְהִי הָאָדָם לְנֶפֶשׁ חַיָּה".אונקלוס מתרגם את המילים "לנפש חיה" - "לרוח ממללא", כלומר, שמתוך כך שהבורא נפח באדם נשמה וחיים, יש בו יכולת של דיבור.

ורש"י מבאר, ש"אף בהמה וחיה נקראו נפש חיה, אך זו של אדם חיה שבכולן, שנתווסף בו דעה ודיבור". כלומר, כוח הדיבור שבאדם הוא דבר ייחודי, שמבטא את הייחוד של בני אדם על פני שאר בעלי החיים בעולם.

הפירוש של הפסוק הזה תמיד ריתק אותי וריגש אותי מאוד, מכיוון שהוא משלב בתוכו שתי תפיסות ודרכים שונות להסביר דבר מסוים: מצד אחד הסברו של רש"י על הפסוק ועל כוח הדיבור שהבורא נתן באדם, ומן הצד השני, תרגומו המילולי של אונקלוס, שמלמד אותנו על הקשר המעניין שבין השפה העברית לשפה הארמית, קשר שאף משליך ומשפיע על העברית המודרנית בת זמננו, ועוזר לנו פעמים רבות להבין ולהאיר את עינינו בתורה.

 

עבודת המידות עובדת

יובל שם טוב (48), שחקן

יש משפט שהשפיע עליי מאוד ואני מנסה ליישם אותו כמעט בכל יום בחיים שלי. אמר אותו שלמה המלך החכם באדם.

כשיש לי לפעמים בעיה עם חבר, קרוב משפחה, קולגה, מישהו בעבודה או בלימודים ואני לא מסתדר אתו והוא מכעיס אותי, יש פתרון. הפתרון אומר שהשינוי צריך לבוא קודם כול ממני, ואז הכול משתנה.

על זה מדבר הפסוק במשלי (כז, יט): "כַּמַּיִם הַפָּנִים לַפָּנִים" – כשאני מסתכל במים, אני רואה שההשתקפות משתנה בהתאם להבעות שלי. כשאני מחייך ההשתקפות במים מחייכת; כשאני עושה פרצוף חמוץ ההשתקפות עושה פרצוף חמוץ – "כֵּן לֵב הָאָדָם לָאָדָם" – מה שארגיש בלב שלי באמת ולא בזיוף או ברמאות, ישתקף בלב חברי. בין הלבבות יש השתקפות, וככה יכולים להשתנות הדברים ביחס שלו אליי.

זה לא קל. אבל כמו ברכיבה על אופניים, כשמשהו קשה סימן שאתה בעלייה. לכן העבודה הזו, העבודה הפנימית, היא עיקרית, וכשעושים אותה ומתרגלים אותה רואים נסים מול העיניים.

קרה לי הרבה פעמים שהיו לי בעיות עם אנשים, והבנתי שהבעיה לא בהם: הכול מתחיל ונגמר בי. אם אני משנה את היחס לזה אצלי, גם אצלם זה ישתנה. לפעמים זה לוקח זמן, לפעמים צריך לעשות עוד עבודה פנימית, אבל בסופו של דבר זה עובד.

יש לי אלפי דוגמאות, והכול בזכות שלמה המלך, החכם באדם. נסו את זה ותיווכחו איך כמעט כל בעיה יכולה להיפתר אם אני משנה את הדרך שבה אני מסתכל בחיים ומכניס אהבה לכל דבר ועניין. רק אהבה מביאה אהבה.

הביאה לדפוס: אילת כהנא

 

תניא וזכות העתיד

אתי אנקרי (55), זמרת

בשיעור התניא השבועי שאני משתתפת בו סיפר לנו הרב שניאור, המלמד ביישובנו, על המדרש 'בנינו יהיו ערבים שלנו' (מדרש תנחומא ויגש), על מה שהתרחש כשעמדו ישראל לקבל את התורה. ה' ביקש 'ערבים' טובים בעבורה. בני ישראל הציעו את הטובים שבעם, וה' לא הסכים עד שאמרו "בנינו יהיו ערבים שלנו", ומיד קיבלם.

המדרש הזה הוא חידוש בעבורי, ושמעתי אותו השבוע בפעם הראשונה. ניסיתי להבין איך מוציאים מהמדרש הזה תועלת בעבודה אישית.

עם ישראל הביא ערבים מן העבר המפואר, וה' לא קיבל אותם, אבל כשהביא ערבים מהעתיד, שעדיין לא נולדו, בחינת הבנים שבכל דור ודור, אז התקבלה התורה. בדרך כלל כשאני רוצה לעשות מעשה טוב מיד מגיע חוט של מחשבה גלותית וגורר זיכרונות של מעשים מהעבר, מעשים מושלמים או מעשים פגומים. לגבי המושלמים, אלו שכביכול נחלו הצלחה, מיד נעמדת מולי מחשבה של דרישה הדורשת ממני כביכול לשחזר את ההצלחה. לגבי המעשים הפגומים נעמדת מחשבה של אשמה וכביכול מחלישה אותי, איך אני שעשיתי כך וכך ובאתי מכך וכך חושבת שאוכל לעשות כך וכך טוב שיועיל וישפיע טוב בעולמי ובכלל?

בשני המקרים אלו מחשבות שמורידות מהכוח, מכבידות ומסירות ממסלול של אמונה ועשייה טובה.

והנה בנינו, שהם כביכול בחינת המעשים שעדיין לא נעשו, תמימים ומושלמים. טמון בהם הכוח הנקי והזך הניתן מהאין-סוף ברוך הוא, כוח של גאולה, כוח של חידוש ושל המשכיות. טמונה בהם האפשרות להוציא מהכוח אל הפועל את הטוב ביותר. למענם ולמען הרגעים הבאים של החיים שניתנו לנו במתנה מה' נפנה את פנינו קדימה, אל פני האמונה, אל הגאולה הבאה בעזרת ה'.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
אל תסגרו את החינוכית

  שוקי ברקן, עובד החינוכית...

נועריבונות

  הכירו את נוער הריבונות...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם