עושים חיים

10 hazalah
החלק הקטן בסיפור מעורר ההשראה של מאות מתנדבי 'איחוד הצלה' הוא האופנוענים שמגיעים בתוך דקות אחדות לכל אירוע ושינו את גורלם של אלפי בני אדם * החלק המהפכני של חזון הארגון הזה הוא להאריך את תוחלת החיים של כולנו לבלי היכר על ידי רישות צפוף של מגישי עזרה ראשונה בכל מקום, כפשוטו * המשמעות העליונה של אחריות אלוקית לשליטה על החיים שלנו * ריאיון מיוחד עם המלאכים שיעשו הכול כדי להציל אתכם בזמן אמת

מורדי מילר

זכיתי בחיים מחדש

ביום הולדתו ה-51, בחודש טבת האחרון, חש שמואל ויגודנר שמשהו לא טוב עתיד להתרחש. "מאז יום ההולדת הצטלמתי כל הזמן כדי שיהיו לי מזכרות אחרונות מהחיים", הוא מספר לנו בשיחה מרגשת. "חברים שלי שאלו אותי למה אני מצטלם, וכשסיפרתי להם שאני דואג שיקרה לי משהו הם אמרו שאני מדמיין".

עשרה ימים אחרי יום ההולדת, בעודו יושב בבית קפה מקומי בקריית אתא לצד שניים מחבריו הטובים, הרגיש שמואל סחרחורת וחולשה כללית בגוף. "יותר מזה אני כבר לא זוכר", משחזר שמואל, "לפי מה שסיפרו לי החברים הם הזעיקו עזרה, שטפו לי את הפנים, ועם בעל המקום הגביהו את הראש שלי".

באותו רגע התקבלה הקריאה לעזרה באמבולנס נט"ן (ניידת טיפול נמרץ) של 'איחוד הצלה', ובו ד"ר אולגה לורן, שני פרמדיקים – דורון שפיר ואוראל בן קורט – והחובש לירן קריספין. בתוך פחות משבע דקות הגיע הצוות והחל בטיפול ראשוני מהיר. "סופר לי שהם משכו אותי לאמבולנס וקרעו מעליי את הבגדים, וכאשר בדקו אותי גילו שאני מת. קו ישר במכשיר, כמו בסרטים. מתנדבי 'איחוד הצלה' לא התייאשו ונתנו לי ארבעה שוקים חשמליים, וברביעי הלב שלי החל להתעורר, הדופק קפץ פתאום ל-170. הם הסיעו אותי לבית החולים רמב"ם כשכבר הייתי במצב קשה אך יציב".

כשבועיים היה שמואל מורדם ומונשם בבית החולים, ולאחריהם יצא ללא פגע ושב לחיות חיים רגילים לחלוטין. היום הוא מסתובב עם דפיברילטור (מַפְעֵם), מכשיר שמאותת על מצוקה ומעניק טיפול ראשוני במקרה הצורך.

בחודש האחרון התקיים בקריית אתא יום השתלמות של 'איחוד הצלה' בהשתתפות 90 מתנדבים (שבשפה הפנימית נקראים כוננים). להפתעת הכול הגיע שמואל ויגודנר ליום ההשתלמות, נטל את המיקרופון ובקול רועד הודה לכוננים שהצילו את חייו. בשיחה אתנו הוא מסביר: "בזכות האנשים האלה קיבלתי את החיים מחדש. עד עכשיו בכל רגע אני מודה לבורא עולם ששלח את המתנדבים האלה, שהגיעו בדיוק בזמן, לפני שהמצב שלי היה נהיה בלתי הפיך. ברוך ה' לא נפגע לי הזיכרון והגוף שלי בריא. אילו הגיעו חצי דקה אחר כך יכולתי להיות מת או לפחות משותק. אחרי הכנס נתנו לי להחזיק את המכשיר שהציל את חיי, ורעדתי מהתרגשות בכל הגוף".

מאז ניצלו חייו שמואל שומר על קשר קרוב עם מתנדבי 'איחוד הצלה', שלדבריו "חקוקים לי בלב". בדף הפייסבוק שלו פרסם שמואל תמונה שלו לצד החובש לירן קריספין, וכתב: "זה האיש והאגדה שלא אשכח לעולם. הוא ביצע בי החייאה מושלמת במסירות ובאהבה גדולה. לירן היקר ושאר הצוות, אני חב לכם את חיי".

דקות של חיים או מוות

סיפורו של שמואל הוא אחד מרבים. בכל יום, בכל מצב ובכל שעה מוזעקים מתנדבי 'איחוד הצלה' בניהולו של אלי ביר – מרביתם מבוגרים, בעלי משפחות ואנשים עובדים – להעניק טיפול רפואי ראשוני בשטח. "יש היום כחמשת אלפים מתנדבים בארגון", מספר נפתלי רוטנברג, מנהל סניף 'איחוד הצלה' כרמל. "נוסף על כך יש לנו כשבע מאות אופנולנסים, שהם אופנועים מצוידים בציוד רפואי, כשלושים אמבולנסים ושתי ניידות טיפול נמרץ".

כל אדם בן 21 ומעלה שרוצה להתנדב – יכול. המתנדבים עוברים הכשרת חובשים, ואחריה מתלווים כמשתלמים למתנדבים ותיקים עד שבהדרגה הם מקבלים אישור לפעול לבדם. מרבית המתנדבים מתנייעים ברכבים האישיים שלהם, באופנועים ואפילו באופניים חשמליים. המתנדב הממוצע עונה לעשרות קריאות בחודש. לדברי נפתלי, מרגע הזעקת עזרה ועד הגעת מתנדבי 'איחוד הצלה' עוברות ארבע דקות לכל היותר, והחזון הוא "להגיע לתשעים שניות".

אלי גדז': "אני, אשתי והילדים מצאנו את עצמנו מוקפים בחברים חרדים, דרוזים ונוצרים. אנחנו עוזרים זה לזה בכל מה שצריך, גם אם נתקעת עם הרכב באמצע הלילה. יש מכנה משותף גדול בין המתנדבים. כולם מקריבים את הזמן הפרטי שלהם וזמינים בכל רגע נתון – באמצע ארוחת ערב עם הילדים, במקלחת או בשעות הקטנות של הלילה – להציל חיי אדם".

 

נכון, אחוז לא מבוטל מ'איחוד הצלה' מאויש על ידי הציבור החרדי, אך הכול יש בו, במיוחד בסניף כרמל. לדברי נפתלי, "יש אצלנו יהודים ושאינם יהודים, גברים ונשים, מוסלמים, דרוזים, נוצרים, וכמובן דתיים חובשי כל סוגי הכיפות. במפגשים השבועיים שלנו תוכלו לראות את כולם יושבים באהבה סביב שולחן אחד. כשמדובר בהצלחת חיים אין פוליטיקה ואין מחלוקות. בסופו של דבר למרות ההבדלים הגדולים כולנו מרגישים אחים".

גם אלי גדג', חילוני בן 43 שמתנדב ב'איחוד הצלה' זה שלוש שנים, מעיד על האווירה החברית המיוחדת בארגון: "התחושה הייתה שזכיתי במשפחה חדשה. אני, אשתי והילדים מצאנו את עצמנו מוקפים בחברים חרדים, דרוזים ונוצרים. אנחנו עוזרים זה לזה בכל מה שצריך, גם אם נתקעת עם הרכב באמצע הלילה". לדבריו, "יש מכנה משותף גדול בין המתנדבים. כולם מקריבים את הזמן הפרטי שלהם וזמינים בכל רגע נתון – באמצע ארוחת ערב עם הילדים, במקלחת או בשעות הקטנות של הלילה – להציל חיי אדם".

מה ההבדל ביניכם ובין מד"א?

נפתלי: "מד"א ממונה על פינוי החולים. את הארגון שלנו הקמנו כדי להיות מקצוענים בדקות החירום הראשונות, שמבדילות בין חיים ומוות, ברגעים שהאדם צועק 'הצילו'. כשמישהו זקוק לעזרה לא מעניין אותו אם מד"א או 'איחוד הצלה' מגיעים אליו. אנחנו לרוב לא מפנים לבית החולים אלא מגיעים, נותנים מענה ראשוני עד שמגיע אמבולנס של מד"א, מאחלים רפואה שלמה ועוזבים. לא משאירים אחרינו לא כרטיס ביקור ולא חיוב כספי".

נפתלי מדגיש כי ברגע שמגיעה קריאה ל'איחוד הצלה' היא מועברת אוטומטית גם למד"א, אך מד"א אינם מחויבים להעביר את הקריאה ל'איחוד הצלה', ולכן "אנחנו ממליצים להתקשר אלינו, להרוויח את המתנדבים שלנו במקביל להגעה של מד"א".

לדברי אלי, "לצערנו זמני התגובה של אמבולנסים עשויים להיות ארוכים מדי, ולעתים זה עולה בחיי אדם. לשמחתנו גם מד"א פתחו במערך של כוננים על אופנועים. אנחנו אומרים בפירוש שאנחנו שמחים על 'העתקת' מערך הכוננים על ידי מד"א, כי בסופו של דבר לא משנה מה הלוגו של הכונן, מה כתוב לו על תיק החובש. העיקר שתהיה הצלת חיים".

שוני מרכזי נוסף מציין ליאור פדידה (39), נשוי ואב לשניים, איש היי-טק שמתנדב בארגון זה ארבע שנים. לדבריו, בעוד במד"א מרבית המתנדבים הם חבר'ה צעירים סביב גיל צבא, הרי שב'איחוד הצלה' מדובר במבוגרים "שלוקחים את זה כדרך חיים, ולא רק כעניין זמני. יש לנו קבוצת וואטסאפ פעילה, מפגשים, ערבי גיבוש של משפחות ואווירה חברתית מעולה".

חיידק ההצלה

מה גורם לאדם להקדיש את חייו להצלת אחרים בהתנדבות? נפתלי וליאור מציינים בדבריהם את ה'חיידק' שגורם לאנשים להתנדב. אצל ליאור, אגב, מדובר בחיידק משפחתי. אשתו הייתה בת שירות לאומי במד"א והיום היא מתנדבת ב'איחוד הצלה', ואחיו הבכור הוא פרמדיק בארגון. לדבריו, "הבת הקטנה שלי כבר תופסת את המירס כשיש קריאה ואומרת לי: 'אבא, קח!' היא מבינה שאני צריך ללכת ולעזור למישהו במצוקה".

יש גם מי שנדבקו ב'חיידק' אחרי שחוו אירוע משמעותי בחיים שלהם. אחד מאותם אנשים הוא אלי גדג', שהחליט להתנדב בארגון אחרי שאדם קרוב לו נפטר בשל התקף פתאומי. "אם היו לידו אנשים שהיו יודעים מה לעשות בפן הרפואי הבסיסי ביותר, החיים שלו היו ניצלים", אלי משתף בכאב. זמן קצר לאחר האירוע המחריד הגיעו מתנדבי 'איחוד הצלה' ל'רפא"ל', ששם עובד אלי, והעבירו קורס רפואי למתעניינים. אלי החליט לנצל את ההזדמנות ולהצטרף, ומאז הוא עסוק ללא הרף בהצלת חיי אדם. "הנטייה הטבעית היא להתמקד בעצמי ובנוחות שלי, אבל ברגע שאני מבין שאם אקום ואצא אני אציל אדם ממוות או אמנע ממנו נזק מוחי, זה מניע אותי לצאת".

"לפני כמה חודשים הייתי בבנק עם אשתי ועם התינוק שלנו בן החודש. היינו באמצע חתימה על מסמכים, ופתאום קיבלתי קריאה על אדם כבן שישים שמפרכס ברחוב שבו נמצא הבנק. החלטתי לקום מיד ולצאת באמצע כל החתימות. היו לי רק כפפות בכיס. כשהגעתי לאדון זיהיתי שיש לו דום לב, והתחלתי בהחייאה בלי ציוד. הזעקתי מתנדבים נוספים, והם הביאו חמצן ואת כל הציוד שצריך להמשך ההחייאה ברחוב. כמה שבועות לאחר מכן הלכנו – כל הכוננים שהשתתפו בהחייאה – לבקר אותו בבית החולים, אם הייתי נשאר עם החתימות בבנק, סביר להניח שהאיש לא היה היום בחיים".

 

שבוע נוסף להיפרד

לכל מתנדב ומתנדבת יש לפחות סיפור מיוחד אחד שמלווה אותם. ביקשנו מאלי ומליאור לשתף אותנו בסיפורי הצלת חיים שחרותים בזיכרונם.

ליאור: "בליל הסדר לפני שנתיים התקבלה קריאה על אדם שנחנק ברחוב לידי. מתנדב אחר, חרדי, עזב את אשתו ואת ששת ילדיו והגיע למקום לפניי. גם אני עזבתי את שולחן הסדר והצטרפתי אליו למאמצי ההחייאה. האיש החזיק מעמד שבוע שלם, ולצערנו נפטר בשביעי של פסח . המשפחה שלו הייתה אסירת תודה. הם אמרו לנו: 'נתתם לנו שבוע נוסף להיפרד מאבא שלנו'. המחשבה על אותו סבא שהתמוטט באמצע שולחן הסדר, כשקוראים את ההגדה, היא הרגשה קשה שאין לתאר במילים. זכינו להאריך את חייו בשבוע נוסף".

מקרים נוספים שזכורים לליאור הם כשטיפל בילד שנפל מאופניים ובזכות הטיפול הוא יצא מכלל סכנת חיים, ומקרה שבו התמוטט בשבת בבוקר סבא טרי בן חמישים שבא לבקר את נכדתו, ובזכות מאמצי ההחייאה ניצלו חייו.

אלי: "לפני כמה חודשים הייתי בבנק עם אשתי ועם התינוק שלנו בן החודש. היינו באמצע חתימה על מסמכים, ופתאום קיבלתי קריאה על אדם כבן שישים שמפרכס ברחוב שבו נמצא הבנק. החלטתי לקום מיד ולצאת באמצע כל החתימות. היו לי רק כפפות בכיס. כשהגעתי לאדון הוא היה מחוסר הכרה ולא הגיב. זיהיתי שיש לו דום לב, והתחלתי בהחייאה בלי ציוד. הזעקתי מתנדבים נוספים, והם הביאו חמצן ואת כל הציוד שצריך להמשך ההחייאה ברחוב. למזלו הטוב של האדון, ההחייאה הייתה מוצלחת. כמה שבועות לאחר מכן הלכנו – כל הכוננים שהשתתפו בהחייאה – לבקר אותו בבית החולים, והמפגש אתו ועם אשתו היה מרגש מאוד. אם הייתי נשאר עם החתימות בבנק, סביר להניח שהאיש לא היה היום בחיים".

אך לא רק מקרים של הצלת חיים עומדים לפתחם של המתנדבים; עשרות רבות של מקרים המוגדרים קלים יותר מטופלים על ידם. כך למשל מספר אלי על מקרה שאירע בשבוע שעבר ובו הוזעק לעזור לאדם מבוגר שנפל במקלחת, ניפץ את המקלחון וסבל מחתכים עמוקים ברגליו. הדימום היה מסיבי, ואלי, שהגיע ראשון למקום, חבש אותו, הרגיע אותו ואת אשתו והכין אותו לשלב הפינוי באמבולנס. האמבולנס, אגב, הגיע רק כעבור רבע שעה בשל עומסים. בו בזמן זיהה אלי נפילת סוכר אצל האיש, שהיה חולה סוכרת, וטיפל בו. "זה אמנם נחשב מקרה קל, אבל רבע השעה שהייתי אתם שינתה להם את הסיטואציה. הנכד של האיש יצר אתי קשר דרך פייסבוק, ואשתו התקשרה להודות לי על שטיפלתי בבעלה והרגעתי אותם".

צריך לזכור שלא כל מקרה מסתיים בסוף טוב; לפעמים המתנדבים מגיעים וכבר מאוחר מדי. איך מתמודדים עם כל כך הרבה מוות וכאב? לדברי ליאור, "אנחנו נתקלים לא מעט במוות. מתנדב פעיל רואה פעם בשבוע–שבועיים אדם שנפטר בידיים שלו. יש גם מקרים קשים במיוחד, כשמדובר באדם שאתה מכיר או בילדים. אף אחד לא חסין".

ליאור עצמו נזכר בשני מקרים קשים במיוחד שהיה מעורב בהם בזמן האחרון. "מקרה אחד היה של נער בן 15 שטבע בבריכה, ובמהלך ההחייאה נפטר. מקרה שני היה של אדם בן שלושים שעשינו לו החייאה ונפטר, ובחדרים הסמוכים ישנו הילדים שלו. אני כמובן מיד חושב על עצמי ועל המשפחה שלי, וזה מאוד מאוד קשה".

בארגון הוקמה יחידת חוס"ן, שמטרתה לטפל באנשים בשטח שסובלים מטראומה. "היחידה מטפלת גם בכוננים שזקוקים למענה נפשי", מסביר ליאור. "למשל, היה צורך במענה נפשי אחרי אירועי השרפות בחיפה או במקרה שילד נשכח למוות ברכב. חלק מההתמודדות שלנו היא היכולת להתנתק מהמקום הרגשי ולטפל בכל מקרה במקצועיות. נוסף על כך במפגשים השבועיים שלנו אנחנו יושבים, מדברים ומספרים על מה שעברנו, וזה עוזר מאוד".

הציל את חיי בנו בזכות הקורס

אם נהיה כנים, הרי שרובנו – גם אחרי קריאת הכתבה הזאת – כנראה לא נהפוך מתנדבים מחר. אבל רובנו, מסתבר, ניתקל לפחות פעם אחת בחיים באדם במצוקה – קרוב משפחה, שכן, חבר או סתם אדם במכולת – שיזדקק למענה רפואי מידי ומהיר. מענה שעשוי להבדיל בין חיים למוות. נפתלי רוטנברג מזכיר לנו שגם מי שבריא עלול להיקלע יום אחד לתאונת דרכים, חס ושלום, או לחוות אירוע פתאומי. "לדום לב ולאירוע מוח אין הזמנה. הכול מלמעלה, ולא אנחנו קובעים את זה. אדם יכול לשבת בבית או בבית הכנסת או בעבודה, ולצערנו לקבל התקף לב או אירוע מוח, ואז אנשים זועקים לעזרה. במקרה כזה מחפשים את האדם שיודע לעזור ראשון, ולא משנה מי הוא".

נפתלי מזכיר שלמרות האמונה שהכול בידי ה' "אנחנו צריכים לעשות את מינימום ההשתדלות שלנו, לדעת להגיש עזרה ראשונה. יש חוק שהתורה נתנה לנו, 'לא תעמוד על דם רעך'. בן אדם שצריך עזרה, תלמד משהו בשביל לדעת איך לעזור לו".

האם אנחנו יודעים איך לעזור? מתברר שרובנו לא ממש. מתוך הכרה בנחיצות הגדולה בידע רפואי בסיסי לכל אדם באשר הוא החליטו ב'איחוד הצלה' להציע קורס של ארבע שעות, 'משפחה בטוחה', שיינתן בחינם לכל קבוצה שתבקש ובה 25 איש ומעלה. ליאור מסביר את חשיבות הקורס: "בקורס מלמדים כל אחד איך להתמודד עם מצבים של החייאה, חנק, שטפי דם. מדובר בכלים למתן המענה הראשוני עד להגעת הצוותים הרפואיים. במסגרות קהילתיות זה קורס חובה, ולדעתי כדאי לעשות אותו אחת לתקופה ולא להסתפק בפעם אחת. כשהבת שלי הייתה בת חצי שנה הבאנו לה מטפלת. כשגיליתי שהיא לא יודעת להגיש עזרה ראשונה וידאתי שהיא וכל שאר המטפלות מהשכונה יעברו קורס אצלי בבית, בסלון. יש שעברו את הקורס ומיד אחר כך הצילו חיים".

"קורס 'משפחה בטוחה' מקנה ידע מציל חיים", קובע אלי נחרצות. "כשבן משפחה יודע מה לעשות בדקות הראשונות רואים את ההבדל בתוצאות, וזה הבדל בין אדם חי למת. הקורס דורש אפס מאמץ, והוא חשוב לכל אחד ואחת, בטח לכל מי שיש לו משפחה וילדים. לצערנו אין לדעת מי יהיה בתאונת דרכים, ובקורס לומדים למשל איך לעצור דימום מסיבי שעלול להוביל למוות ואיך לטפל בדום לב או באדם שנחנק באכילה".

נפתלי מוסיף: "בשכונת ויז'ניץ בחיפה היה לנו קורס כזה. לאחר שבועיים קיבלנו קריאה ב'איחוד הצלה' על ילד שנחנק מביסלי. כשהגיעו הכוננים למקום האבא עמד עם הילד בכניסה לבניין. המתנדב דיווח שהילד בהכרה מלאה, והאבא סיפר שלפני שבועיים עבר את הקורס אצלנו, וכך הציל את חיי בנו וידע איך לפעול".

עוד מתנדבים דתיים-לאומיים

כשמישהו זקוק לעזרה, לא עלינו, מי שיגיע אליו ראשון הוא המתנדב הקרוב ביותר למקום מגוריו. לדברי ליאור, יש חשיבות עליונה שלכל ציבור יהיו מתנדבים בארגון. "כשתחייג 1221 לאיחוד הצלה ותזדקק לסיוע הראשוני, יגיע אליך המתנדב הגר סמוך אליך. השכן שלך. ולכן לכל קהילה צריך להיות אינטרס שיגורו בתחומה מתנדבים שידעו לתת מענה ראשוני לכל מי שיזדקק.

"חשוב שגם הציבור הדתי-לאומי יעודד אנשים מתאימים מכל קהילה וקהילה שיהיו המגן בשעת חירום. היום האחוז הגדול ביותר של המתנדבים הוא של חרדים. יש גם דתיים-לאומיים רבים, אבל יש מקום לעוד. אלי ביר, מנהל הארגון, אמר שהחלום שלו הוא שבכל רחוב בישראל יגור כונן. בריכוזים חרדיים זה המצב היום, אבל לצערי בשאר הציבורים אנחנו עוד רחוקים מכך".

להצטרפות לקורס הכוננים:

לתיאום השתלמות 'משפחה בטוחה' שמשכה ארבע שעות ומיועדת לקבוצות של 20 איש ומעלה במקום המגורים, בעבודה או במוסדות:

ובסוף, שלא תצטרכו, כדאי שתשמרו את המספר הזה צמוד אליכם, לכל מקרה שלא יבוא: 1221

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
אל"ף-בי"ת בספורט

  מילון מושגי הספורט המלא...

כדור קיבלוה

  יאיר יעקבי בטור ספורט...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם