אחד ולתמיד

6 rivo
למרות הדרך הארוכה שעברו האמנים הדתיים שנכנסו למוזיקה הישראלית, אי אפשר היה שלא לעמוד המום מהמראה של ישי ריבו בציציות ארוכות וכיפת ענק בלב האמפיתיאטרון בקיסריה והקהל הישראלי הכי רחב שאפשר לדמיין, שר "מוחל וסולח" ו"אני רוצה לעשות רצונך כרצונך" * באלבום השלישי שלו הוא ממריא לטקסטים דוסיים עוד יותר מהשניים הקודמים, וזה עובד ואפילו היטב * הריאיון המלא ב"מקום בעולם" אצלכם בתיבות הדואר

רוצים טעימה ויזואלית מהמפגש של גדליה וריבו? הכנסו ליוטיוב כאן:

https://www.youtube.com/watch?v=w8cgul_0C_4&t=4s

נדב גדליה

תנו קצת להשוויץ: את הריאיון הראשון של ישי ריבו לתקשורת קראתם כאן, הרבה לפני האלבום הראשון ופריצתו לחיינו. ריבו נזכר בריאיון הראשון שלנו בערגה. "לא חשבתי שאגיע למקום שבו אני נמצא היום", הוא מודה. "עברתי תהליך, עשיתי דרך וב'לונג טיים' אולי ציפיתי שאגיע למקום הזה. אבל ממש לא כל כך מהר". בכל הזדמנות הוא מקפיד לתת את הקרדיט לאשתו שיחד אתו הקדישה את הכסף שקיבלו בחתונה להפקת אלבום הבכורה.

"זה לגמרי היה הימור שלי ושל אשתי, אבל הנמכתי ציפיות. בדיוק סיימתי צבא ורציתי שהמוזיקה שלי תוכל להגיע לאנשים ככה שאוכל לעשות מזה משכורת קטנה של 6,000-7,000 שקל. משהו בסיסי כזה. העדפתי להרוויח מהמוזיקה שלי מאשר להתפרנס מכל עבודה אחרת. גם אם רק זה היה קורה - ההימור הצליח מבחינתי".

בניגוד לאמנים רבים, הבחור הזה לא מתעטף בתדמית ריחוק ולא מתבייש לעסוק בקידום יחסי הציבור שלו בעצמו. "הייתי מאוד טוטלי במוזיקה, ולמרות שהייתי משלם עשרת אלפים שקל בחודש ליחסי ציבור הייתי מתקשר בעצמי לעיתונאים. היום זה ברזולוציות אחרות, אבל אני עדיין מעורב מאוד גם מעבר ליצירה. עם הזמן למדתי להרפות, ועכשיו אני עובד עם האנשים שאני מכיר וסומך עליהם. אנחנו באותו ראש, וגם קצת יותר קל אחרי הפריצה".

העובדה שאתה מתייחס לאמנות כעסק לאה מוריד מהערך של היצירה קצת?

"אם אתה מפריד בין יצירה לשיווק - זה בסדר. רק לא להכניס עסקיות בתהליך היצירה. אחרי שיצרת את השיר - מחובתך עכשיו לדעת איך להגיע לכמה שיותר אנשים.

"לצערי הצלחה לא נמצאת רק בטיב המוזיקה. יש הרבה מעבר. זה בפירוש חלק מהעבודה הזאת. גם קיסריה הייתה יזמה שלי. המנהל שלי היה ממתין עם זה עוד קצת, ואמרתי לו שנלך על זה עכשיו. זה גם היה הימור גדול, שלא יקנו כרטיסים, אבל הרגשתי שזה נכון".

חלמת על קיסריה, כמו כולם?

"לא ברמה של חלום ש'כולם עושים קיסריה - אז גם אני אעשה'. תדע שגם לא מרוויחים מזה הרבה ביחס למקומות גדולים אחרים. עשיתי את זה בעיקר בגלל שקיסריה זה קונצנזוס. באים לשם גם חילונים וגם דתיים, ולשמחתי זו הייתה החוויה שהייתה בקהל: כל עם ישראל יחד, מכל הסוגים. ברוך ה', היה אפילו מעל ומעבר לציפיות שלי. עכשיו אני עומד להופיע בברכת הסולטן, זה כן חלום ילדות שלי, כי הייתי שם כנער ורציתי להגיע לשם".

איך הרגשת כשעמדת מול האלפים?

"אני מאוד אוהב להופיע, אבל האמת היא שבקיסריה היה לי מוזר. חשתי טלטלה. היו לי ראשי פרקים מה לומר לקהל וה' הכניס לי את המילים בפה. בהרגשה שלי, מספיק שהייתי אומר משפט אחד לא נכון וזה היה הופך לנפילה".

ריבו הצעיר לא תמיד ידע עד הסוף לאן ההרפתקה הזאת עם המוזיקה תוביל והוא בהחלט זוכר גם לא מעט רגעים של כמעט ייאוש.

"היה שלב שהוצאתי את 'תוכו רצוף אהבה' והייתי כל כך מבסוט עליו והאמנתי בו, אבל הוא לא נכנס מיד לפלייליסט. לקח לו כמה חודשים טובים. במקביל הוצאתי את הסינגל 'מטבע הדברים' וגם הוא לא נכנס. בשלב הזה התחיל להיגמר לי הכסף וזה יצר אצלי בלבול, לא ידעתי מה אני הולך לעשות. זה היה עניין של חודשיים לדעתי עד שהייתי נשבר, מרים ידיים ומתוך לחץ גורם לעצמי לעשות החלטות גורליות שגויות כמו להוציא שיר לא נכון, וליפול. עוד חודשיים של אי ודאות היו יכולים ליצור משברים גדולים בצד הנפשי שלי, בזוגיות, בכול".

הייתה לך תכנית מגרה למקרה שלא יקרה נס הפריצה?

"לא. לא חלמתי על שום מקצוע, הייתי טוטלי. במוזיקה, אתה חייב לתת את המקסימום ולצפות למינימום. זה הטיפ שלי לאמנים צעירים שלפעמים מתייעצים אתי. מיקוד מטרה. אבל זה לא רק זה - גם הרבה מודעות, להאמין בעצמך שאתה טוב - אם אתה טוב. כי לפעמים ראש בקיר זה עניין מטומטם אם אתה לא לוקח בפרופורציות".

"לדעתי ביישובים דתיים צריך להביא אמנים דתיים שיארחו אמן חילוני, ולא להפך כמו שקורה היום. אתם רוצים שילוב בין זמר חילוני לדתי? בסדר, אבל אל תבלבלו את הילדים ואת הקהל. היום מביאים לכל מיני מקומות דתיים אמן חילוני שרוב השירים שלו לא מתאימים לציבור דתי, ומביאים אמן דתי שיתארח 'אצלו'. בעיניי, זה מבלבל - מה התרבות שבה בוחרים"
עדיף בלי קליפים

אי אפשר לדעת עד הסוף מה קורה בפנים אצל אף אחד, אבל קשה שלא להבחין ביכולת של ישי ריבו להישאר על הקרקע ובפשטות. "איכשהו זה לא עלה לי לראש. לא יודע. אולי כי אני גם לוקח את זה כעסק ואני רואה הרבה סייעתא דשמיא. אני רואה כל כך הרבה אנשים סביבי שלא עלה בידם להצליח למרות שהם מוכשרים מאוד. כל הזמן אני מודה לה' על ההצלחה. אני לא מנסה להצטנע. מודע לעצמי ולמי שאני, אבל מהבית למדתי להיות אדם פשוט. בדיעבד אני מבין שזה שההצלחה לא בלבלה אותי - מגיע מהחינוך בבית. לא ראיתי אצל ההורים שלי משחקי כבוד או משהו כזה, לא במשפחה ולא כלפי אנשים מסביב. ההורים שלי מסתפקים במועט ויכול להיות שהם הטמיעו בי את זה. מצד שני, אני מתעסק בתחום שפרסום וכבוד הם חלק מהעניין, ולדעתי אני מצליח ברוך ה' למצוא את האיזון בעולם המורכב הזה".

גם הסיפורים על ניסיונות בתחום הבידור, בטח כשנכנסים לקהל רחב, נשמעים ממנו אחרת: "אין לי ניסיון גדול, כי בעיניי זה תלוי במה שהאמן משדר למאזינים. הקהל שומר עליי ויודע שאני נשוי ושיש מקומות שהם פחות מתאימים לאדם כמוני".

ריבו גם לא יוצר קליפים לשירים שלו. יש בזה שיקולים כלכליים, כי מדובר בעשרות אלפי שקלים לקליפ, אולם בתעשייה הזאת קליפים מעלים את אחוזי הצפיות באופן דרמטי. "מסביב כולם אומרים לי שקליפים חשובים ליחסי ציבור. אני יודע את זה, אבל לא הסכמתי. אחר כך, בדיעבד, הבנתי שזה טוב לי מבחינת פרסום. אנשים פחות מזהים אותי. אני אוהב את המקום האנונימי הזה שנובע מהיעדרם של הקליפים. תאר לך שלתשעה מיליון צפיות היה גם קליפ... לא הייתי יכול להסתובב ברחוב כמו עכשיו, כאשר רק מדי פעם מבקשים ממני סלפי. האמת היא שנוח לי יותר לחיות ככה. אנשים מפרשים את זה כצניעות, אבל זה לא מגיע משם. כמה שאני יכול להישאר יותר אנונימי במסגרת מה שאני עושה - זה מבורך.

"לפני כמה חודשים התארחתי אצל קובי אפללו בהופעה ונהג מונית הביתה לקח אותי. הוא שואל אותי מאיפה חזרתי וסיפרתי לו שהופעתי עם קובי אפללו. ואז הנהג אומר לי: 'כל הכבוד לאפללו שנתן לך לעלות לבמה!'"

היחס של החברים משתנה כשאתה מצליח?

"כשאדם יודע שאתה מפורסם - אתה מרגיש שהוא כבר מדבר אתך אחרת. קשה לי להגדיר את זה. רוב החברים שלי הם מהעבר הרחוק יותר. בקושי יש לי חברים חדשים. אני אמנם מכיר יותר אבל 'חברים' חדשים - אין. בעבר יש משהו יותר אמתי בעיניי. יש אנשים שמנסים להיות חברים שלך בגלל שאתה מפורסם, זה קורה, אבל אוטומטית אתה לא מפתח את הקשר הזה. אתה יכול לקחת את הקטע של הפרסום ולהפוך את עצמך ל'סלב', אני לא רוצה את זה. אני לא מקנא בעומר אדם", צוחק ריבו, "אני חושב פעמיים אם ללכת לקניון אבל הוא לא יכול לחשוב בכלל להסתובב כאדם פרטי".

איזון: הכלה מכאן ושמרנות מכאן

ריבו, נשוי ואב לשלושה, מתגורר כיום בירושלים, אך נולד הרחק מעיר הקודש, במרסיי שבצרפת. בגיל תשע עלה עם הוריו ואחיו לישראל והמשפחה השתכנה בכפר אדומים. ההורים, שלא היו מרוצים מהחינוך בבית הספר שדגל בחינוך מעורב, העדיפו לשלוח את ישי הצעיר למוסדות חרדיים. כך מצא את עצמו ריבו בתלמוד תורה בשיטת זילברמן בירושלים, מה שהוביל בהמשך ללימוד בישיבות חרדיות. ועדיין, מבחינות רבות חברתיות ואידיאולוגיות הוא נטוע בתפיסת העולם הדתית-לאומית.

"אני פשוט דתי. היו לי חברים מכפר אדומים שבו גדלתי וחברים מהישיבה החרדית וזה יצר אצלי איזון. מצד שני ישנה המשפחה שלי שרובה חילונית וההורים שלי שחיפשו את עבודת ה' כמו שצריך. זה נתן לי חיבור חזק לתורה ולאמונה ועם זה אני מגיע למוזיקה. את העולם הדתי-לאומי גיליתי בעיקר אחרי הנערות, דרך ההופעות. יש בציבור הדתי-לאומי הרבה יופי והכלה של האחר. היום ההשקפה שלי היא שאין אמת אחת, ותיקח מכל אחד מה שהלב שלך מושך אותו אליו".

"ביקשו ממני לא מזמן שנביא לרדיו משהו 'רך' יותר, ובכל זאת הבאתי להם את 'אחת ולתמיד' שהוא שיר אמוני ישיר, וזה עבר בסוף את הפלייליסט. לקח לו שלושה חודשים אמנם, אבל זה הצליח. מה שקרה הוא שהאנשים ברדיו ראו מיליוני צפיות והבינו שהקהל בשל גם למשהו שהוא לא 'רך'"

ומה לקחת מהעולם החרדי?

"היציבות הדתית שלי הגיעה ללא ספק מהעולם החרדי.שים לב שחילונים מתחברים יותר לחרדים, חד משמעית, כי הם נתפסים פחות מבולבלים. ברגע שאתה הולך עם האמת שלך עד הסוף - הם מכבדים אותך. מצד שני, אני מוקיר מאוד את הקהל הדתי-לאומי. לא הייתי מגיע למקום שלי היום בלעדיהם. התרבות היהודית בציבור הדתי-לאומי מבורכת וזה דבר שמאוד חסר אצל הציבור החרדי ששם הפסיקו עם ההופעות בגלל הערבוביה בין בנים ובנות אחרי ההופעות, שהיו יותר בסגנון פופ. דווקא בציבור הדתי-לאומי הלכו למוזיקה יותר אמתית כמו אהרן רזאל ועדי רן, ושם מצאתי מקום נפלא לפעול בו.

"בחודשים האחרונים התעצם אצלי המקום של 'לא לשכוח מאיפה באתי'", הוא משתף. "אני זמר דתי ומקפיד לא להחביא את זה גם כשיש קהל חילוני גדול במופע".

ועל זה באמת קשה להתווכח, כי עוד יותר מאשר בתחילת הדרך ריבו פונה לקהל ההארדקור אמוני, שעם כל הקרדיט לעם ישראל ולחיבה שלו למסורת, האופן שבו זה עובד בהחלט לא מובן מאליו.

"כשאתה ישיר וכן - זה עובד", הוא מנסה להסביר. "לקהל החילוני יש הכול מבחינה אמנותית ומוזיקלית, משמרני ועד שירים שהם הפך היהדות והשקפת העולם שלנו. ברגע שאתה נותן את העולם שלך - הוא מתחבר. אם הוא היה רוצה שתידלק הוא היה הולך ל'הדג נחש'. לא צריך להירתע מזה שקהל חילוני רוצה לשמוע אותך ובגלל זה להתאים את עצמך אליו. ההפך. את זה כבר יש להם. אני גם לא מאמין בהגדרה אתאיסט. לא קונה את זה שיש יהודי שמאמין שאין אלוקים. יש משהו מהותי בעם היהודי שחי וקיים. אם גוי יגיד לי שהוא אתאיסט אאמין לו, אבל יהודי?!

"אני אספר לך סיפור: ביקשו ממני לא מזמן שנביא לרדיו משהו 'רך' יותר, ובכל זאת הבאתי להם את 'אחת ולתמיד' שהוא שיר אמוני ישיר, וזה עבר בסוף את הפלייליסט. לקח לו שלושה חודשים אמנם, אבל זה הצליח. מה שקרה הוא שהאנשים ברדיו ראו מיליוני צפיות והבינו שהקהל בשל גם למשהו שהוא לא 'רך'".

אגב, לתשומת לב הקוראת נועה ירון-דיין, הלהיט 'אחת ולתמיד' נולד מהקריאה בספר 'שירה גאולה' שלה. "הבנתי דרכה את ההתבודדות שלא במובן הקלאסי של לצאת לשדה. מיד אחרי הקריאה בספר כתבתי את השיר".

לא שליח, מייצג

כמעט ולא תמצאו את ריבו בעיתונים, ולא במקרה. הוא באופן די סדור נמנע מתקשורת כללית. "התראיינתי פעם, בלי שמות, וממש הוציאו דברים מהקשרם. גם אחרי שזה קרה, לא אמרתי שלא אתראיין יותר, אבל ללא ספק עכשיו אני כבר יודע לאן אני הולך. בזמנו הייתי בטלטלה, הייתי תמים יותר. היום אני יודע לבוא ערוך ולהתפלל על זה. אין דרך לפתור לגמרי את זה שבתקשורת לפעמים מוציאים דברים מהקשרם. לוקחים משפט שלך ושמים אותו בכותרת, בלי קשר. פנו אליי עכשיו מגופי תקשורת חילונית, ודחיתי את הפנייה. הפתרון החלקי לזה הוא לדעת מראש לאן אתה נכנס ולהיזהר יותר; להתנסח נכון ולחדד את הדברים".

ישאלו אותך על להט"בים למשל. מה תעשה, איך תצא מזה 'בחיים'?

"תראה", חושב ריבו, "אני אשתדל לא להתייחס לזה. אתה יודע מה, אם הייתי יודע שמה שאני אומר - נכתב אותו דבר, הייתי מסביר את דעתי. בסופו של דבר אי אפשר להגיד למראיין שאתה לא מתייחס לכל שאלה בעייתית שלו. מה שקרה הוא ששאלו אותי על אלאור אזריה. אמרתי שהוא ירה במחבל, והפכו את זה לכותרת כאילו אני תומך בו. זה עשה רעש כמה ימים בסך הכול, אבל בי זה פגע".

אמנים דתיים לא אוהבים שמדביקים עליהם את תווית השליח והמייצג, אבל ישי ריבו מפתיע עם השלמה מעניינת שיש לו עם הסוגיה הזאת.

"ארצה או לא ארצה, אנשים מצפים ממני. אתה לא יכול להגיד כל דבר. מצד שני אני לא מרגיש שיש לי פה מקום של לרצות. אנחנו בדור של אמנים שנותנים ערך מוסף מעבר למוזיקה ולביצוע. למוזיקה יש כוח עצום. אני מקבל המון הודעות מאנשים שמתחזקים בזכותה. קיבלתי הודעה משתי בנות שסיפרו לי שעברו תהליך גיור בזכות השירים שלי. לא ציפיתי לזה בחיים! אני לא מחפש לצאת איזה 'שליח'. אני מגשים את עצמי על פי האמונה שלי. זה הכול, אבל אני מבין שיש לי אחריות גם אם לא בא לי לייצג מישהו. אנשים בונים עליי ואני לוקח את זה ברצינות.

"אבל יש גם סיפורים מורכבים יותר – קיבלתי הודעה ממישהי שהייתה בהופעה בקיסריה וסיפרה לי שהיא באה עם חברה לא יהודייה וכל פעם שדיברתי על 'עם ישראל' היא התכווצה באי נוחות. אני מציג את היהודי ואת העם שלנו בלי להתחנף ולחשוב. אמרו לי שהיו אפילו ערבים בקהל בקיסריה! בוא נצא מנקודת הנחה שאנחנו עם נבחר, אין מה לעשות. לא צריך לפגוע בעמים אחרים חלילה. אבל זה המצב. אנחנו עומדים בקיסריה, מרכז התרבות הרומי שהתנגד ליהדות, ושרים פה שירים על התורה יומיים לפני חג מתן תורה. זו גאווה יהודית. אי אפשר לברוח מזה".

מי מתארח אצל מי?

קטע מרגש במיוחד בהופעה בקיסריה היה כשריבו הודה לאנשים הרבים מסביבו ובאופן טבעי עבר להוריו. כאן עצר מעט וברר את מילותיו, כי הם לא היו בערב הזה בהופעה המשמעותית הזאת בעבורו, ולא במקרה. "זה נראה די מוזר שהם לא נמצאים באירוע שהוא כמו חתונה בשבילי", מסביר ריבו ביראת כבוד מרשימה, "אבל אני לגמרי מבין אותם שהם לא באו. ה' עזר לי למצוא את המילים שיסבירו שאין חלילה נתק ביני להוריי ופשוט סגנון החיים והאמונה שלהם לא מאפשרים להם לבוא לראות אותי בהופעה מעורבת. אני אוהב את ההורים שלי ולומד פעם בשבוע גמרא עם אבא שלי, והם תומכים במה שאני עושה", הוא אומר בגאווה.

בהמשך דבריו במופע הביע ריבו את רצונו לעשות הופעה בסדר גודל כזה אבל כזו שתתאים לסגנון חייהם של הוריו כדבריו. אמר ועשה, כי כעת הוא מבשר שבסוכות הקרוב יתקיים מופע ענק בבנייני האומה בישיבה נפרדת לגמרי. לדבריו, הפרויקט השאפתני הזה הוא אכן למען הוריו.

"יהיה משהו גדול, לא פחות מקיסריה", הוא מבטיח, ומאמין שהצורך הזה בציבור השמרני והחרדי יוכיח את עצמו ויגיע קהל רחב. "זו תרבות שהם לא רגילים אליה וצריך לתת להם את זה, לבוא ולראות הופעה מקצועית, כמו שצריך".

אתה מנחש שיש סיכוי שיגידו על המופע הזה בתקשורת 'הנה, ישי ריבו מפריד בין גברים לנשים'.

"אני מגיע מוכן מול אלו שיצאו נגד הפרדת נשים וגברים. יש קהל שדורש את זה וצריך לדאוג לו. כמו שלכם יש אירועים מכל מיני סוגים שלא תואמים את תפיסתנו, אנחנו עושים אירועים נפרדים".

אפרופו יצירת תרבות שיש לה זהות והיא עדיין כזו שיודעת להכיל, הוא מדבר על היחס בין השניים: "לדעתי ביישובים דתיים צריך להביא אמנים דתיים שיארחו אמן חילוני, ולא להפך כמו שקורה היום. אתם רוצים שילוב בין זמר חילוני לדתי? בסדר, אבל אל תבלבלו את הילדים ואת הקהל. היום מביאים לכל מיני מקומות דתיים אמן חילוני שרוב השירים שלו לא מתאימים לציבור דתי, ומביאים אמן דתי שיתארח 'אצלו'. זה צריך להיות הפוך. אחרת, בעיניי, זה מבלבל - מה התרבות שבה בוחרים".

כשאנו נפרדים, ריבו כבר שועט ליעד הבא. מניח מטבעות בידו של קבצן מזדמן שלא מבקש סלפי משום מה, ונענה לקריאתה של נערה בת עשרה שכמעט מתנצלת על כך שחברה טובה שלה מעריצה אותו והיא חייבת סלפי, בשבילה. ריבו מעדיף למקד את האירוע הקטן ויורה למצלמת הסלפי: "שלום אביגיל, שמעתי שאת אוהבת את השירים שלי, אז תודה רבה, ותבואי להופעות!" בסופו של דבר, ריבו מעדיף לעשות את התהילה קרדום לחפור בה מוזיקה, ולא להפך.

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הקרב על כללי המשחק

  הרב איתי אליצור על...

"נו, מה עם ילדים?"

  סקירת הצגה חדשה שפותחת...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם