ויקו למשפט והנה משפח

3 netiv avot

אילת כהנא

פסק הדין של נתיב האבות הוא חלק משורת פסקי דין שהיו הגראנד פינאלה של נשיאת העליון בדימוס השופטת מרים נאור לקראת פרישתה: הפיכת פסק הדין בנושא הפרטת הכשרות, בתי דריינוף בבית אל, הרס כולל של עמונה ועוד. מורשת של הרס ופוליטיזציה משפטית השאירה אחריה נאור לנשיאה הנכנסת חיות, ונדמה שההפיכה המשפטית של 1992 הולכת ומידרדרת מדור לדור: בעוד בני הדור שישבו בבית המשפט העליון בתקופת נשיאותו של ברק נחשבים אלוהי המשפט, האחרונים יכולים להיחשב פקידים שמוציאים לפועל את תאוריית הצדק.

הרס לשם ההרס הוא הסיפור של נתיב האבות, ומקריאה פשוטה של העובדות בפסק הדין אפשר לראות עד היכן הדברים מגיעים: 80 אחוזים מהקרקעות בשכונה שביישוב אלעזר הוכשרו כאדמות מדינה, ועל 20 האחוזים שהיו בעייתיים לכאורה נבנו הבתים בהסתמכם על מפות של המנהל האזרחי. אך הבעייתיות היחידה שהייתה קיימת לכאורה איננה בדבר הקרקע עצמה; על כל הצדדים הוסכם כי אין עותר פרטי עם טענות בעלות, גם לא על סנטימטר אחד מאדמות אלו.

ההוכחה היחידה שהוגשה לבית המשפט הייתה שטר שמלמד על אישור תשלום מס ירדני על אדמות שסביב השכונה, ולא על הקרקע שעליה עמדו הבתים. הדיון שהתקיים בבג"ץ היה דיון מהותי בדבר אכיפת דיני תכנון ובנייה, ובלשון נשיאת העליון בפסק הדין: "על אף שהיעדר הכרזה (על הקרקע הבעייתית כאדמת מדינה) אינו מהווה ראיה חותכת לכך שמדובר בקרקע פרטית, בנסיבות המתאימות יש לייחס להיעדר ההכרזה משקל ראייתי במסגרת אכיפת דיני התכנון והבניה".

כלומר, בא בג"ץ בהרכב נאור-פוגלמן-חיות (שהחליפה בהרכב את השופט ניל הנדל), ודרש להרוס את כל הבתים שעוברים בתוואי השטח הזעום הזה, שלא עובד מעולם ולא הוכח מעולם כי הוא שייך לאדם כלשהו, אלא שהשטח סביבו נרשם בידי הירדנים על שם משפחה כלשהי כחלק מחלוקה שרירותית של אדמות כשסיפחה אליה ירדן את שטחי יהודה ושומרון לאחר מלחמת העצמאות.

גם את הצעת המשפחות להשחית את בתיהן ולנסר את החלקים שעוברים על הקרקע ה'פרטית' דחה בג"ץ בשרירות לב אף שפתרונות משפטיים נפרסו לפניו כשטיח אדום, אבל הלה בחר שלא לצעוד את צעדת הבושה שתוביל אותו להכשרת שכונה ביהודה ושומרון. כדי לחוש עד היכן מגיעה שרירות הלב הזאת צריך לציין גם את קבלת עתירת השמאל הנוספת בעניין הפיצויים הכספיים של המדינה למפוני עמונה ונתיב האבות על הריסת בתיהם. עתירה זו עומדת בבג"ץ ומעכבת את המדינה מלהעביר כספים למשפחות שהרסה להן – באופן הפשטני ביותר – את החיים.

בנט ושקד טענו שמכיוון שמדובר בפסק דין חלוט של בג"ץ אין מה לעשות. האם באמת לא היה אפשר למנוע את ההרס? אפשר לשער שהצבעת אי אמון הייתה מכריחה את ראש הממשלה לעקוף את פסקי הדין החלוטים. דרך אחרת היא להביא לבית המשפט אמירה מפורשת של גורמי ביטחון כי הם אינם יכולים לאכוף את פסק הדין של בג"ץ, וטענה כזו בהחלט יכולה להתכתב עם המציאות בשטח

 

הרס לא בלתי נמנע

רבים תולים את פסקי הדין שהובילו להרס שאנו עדים לו בשנים האחרונות בתשובות המדינה הלקויות שהוגשו לבג"ץ, דבר שמפלגת 'הבית היהודי' החלה לטפל בו ברגע שנכנסה למשרד המשפטים. אפשר לקוות שתשובות מדינה טובות, המצטרפות לדו"ח ההכשרה החשוב והמהפכני שהובילה איילת שקד, יהיו יריית הפתיחה שתשים סוף להתעמרות השמאל הקיצוני בהתיישבות ולצידודו האוטומטי של בג"ץ בהרס.

מנגד, ביקורות קשות עולות דווקא נגד 'הבית היהודי' על שיכול למנוע את ההרס למרות הפצרותיו: הטענות שנשמעו מפי נפתלי בנט ואיילת שקד לקראת הפינוי בעמונה ונשנו גם לקראת הרס נתיב האבות היו שמכיוון שמדובר בפסק דין חלוט של בג"ץ אין מה לעשות; הרס יהיה, השאלה היא איזו תועלת פוליטית להתיישבות נצליח להפיק ממנו.

ובאמת, מעמונה נולד חוק ההסדרה ויישוב חדש ביו"ש בפעם הראשונה אחרי עשרים שנה; מנתיב האבות נולדו הכשרה של חלקה נוספת לשכונה (חלקה 91), תהליך אישור תב"ע ליישוב אלעזר ואישור בניית 350 יחידות דיור חדשות בשכונה, שיכפילו את גודלו של אלעזר.

חשוב להבהיר כי לולא מאבק עיקש של התושבים בשני המקרים ההישגים הללו לא היו נושאים פרי: בעמונה מאבקם של התושבים עד לדקות האחרונות שלפני הפינוי ושהייתם הבלתי מתפשרת במשך יותר משנה בבית ספר שדה עפרה אפשרו את הקמת היישוב עמיחי. בנתיב האבות אפשר את הכשרת חלקה 91 סירוב המשפחות לעבור לבתים שייבנו בעבורן ביישוב אלעזר, משום שאינן מוכנות לוותר על המגורים בשכונה ולחזור לגבולות היישוב.

האם באמת לא היה אפשר למנוע את ההרס? למרבה האכזבה התשובה היא לא. אמנם אין זו דרכו של מנהיג 'הבית היהודי', כפי שהצהיר לא פעם, אך נראה שאיום להפיל את הממשלה יכול למנוע את ההרס. אם נניח תרחיש של הצבעת אי אמון בממשלה, אפשר לשער שהדבר היה מכריח את ראש הממשלה, שהממשלה שלו מונה 61 חברי קואליציה בלבד, לעקוף את פסקי הדין החלוטים ממש כשם שעשה יצחק רבין בשנת 1994 כשהוסיף בהוראת שעה את פסקת ההתגברות ל'חוק יסוד: חופש העיסוק' משום שש"ס איימה להתפטר מהממשלה ולפרק את הקואליציה. דרך נוספת היא להביא לבית המשפט אמירה מפורשת של גורמי ביטחון כי מבחינה ביטחונית הם אינם יכולים לאכוף את פסק הדין של בג"ץ, וטענה כזו בהחלט יכולה להתכתב עם המציאות בשטח.

בשנה וחצי האינטנסיביות והלא פשוטות האלה הולכת ומתחוורת העובדה שמפעל ההתיישבות האסטרטגי אינו מעניין את ראש הממשלה אלא אם כן הוא עומד לצדו בשעת בחירות. לא פחות משבעה פינויים יצאו לפועל תחת ידיו, והאשמת הימין את הבג"ץ באה לו לעזר פוליטי. אותן יחידות דיור מאושרות על ידו שוב ושוב כבמפעל מחזור, ומפלגת השלטון שבראשותו ניצבת מנגד בשעה שמפלגה של שמונה מנדטים פועלת בשטח להבטחת עתיד מדינת ישראל.

בין שלטון הימין לשלטון בג"ץ קשה להבחין מי מפקיר יותר את ההתיישבות ומשאיר את המאבק בידי התושבים, והם נאלצים לשלם מחירים כבדים. כבדים מדי.

צילום: יונתן זינדל, פלאש 90

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תלמידים יקרים שימו לב

  הרב יונה גודמן במכתב...

סיפוח או נורמליזציה?

  הטור המשפטי של שניאור...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם