מוזיקת נשמה

m 8 turgeman

מוזיקת נשמה / "המוזיקה היא לא מטרה אלא כלים"
הרב דוד והרבנית פנינה תורג'מן הקימו עם אחד עשר ילדיהם משפחה מוזיקלית ורוחנית, ושתי ההצלחות המוכרות של המפעל הזה הן הזמרים עקיבא תורג'מן ורוחמה בן יוסף * שילוב של מזרח ומערב עולה על שולחן השבת, שאליה מתכוננים כל השבוע, ודברי התורה הם בכלל זמירות * טיפים לגידול משפחה גדולה, מוזיקה כחלק מזרימת החיים ואיך אבא ציבורי נמצא כל היום בבית –כל הקסם המשפחתי הזה יעלה על הבמה בכנס הקרוב של בניין שלם

אילת כהנא

בניין שלם חוגג השנה עשרים שנות כנסים (ועשרים ירידים, אבל מי סופרתJ), והשנה המופעים המרכזיים נותנים חיזוק של ממש לתא המשפחתי: מלבד משפחת מאיר (יצחק, ידידיה ואמא זיוה), שתסכם את היום הראשון, תעלה לבמה ביום השני משפחת תורג'מן, הכוללת את הזמרים עקיבא ורוחמה בן יוסף ואת אחותם הנגנית תהילה.

אין זו הפעם הראשונה שהאחים לבית תורג'מן מופיעים יחד על במה, אך הפעם יקבל ההרכב חיזוק ניכר: אל השלושה יצטרפו לשיח מיוחד ההורים, הרב דוד תורג'מן, ראש מוסדות הגרעין התורני בדימונה, והאם הרבנית פנינה.

רוחמה, עקיבא ותהילה הם שלושה מאחד עשר ילדי משפחת תורג'מן הדימונאית. עקיבא ורוחמה הם זמרים מצליחים שמופיעים זה כמה שנים טובות, ושניהם מעידים שהמוזיקה איננה מיוחדת רק להם: "במשפחה שלנו כל ילד שהגיע לכיתה א' הלך ללמוד לנגן", מספרת רוחמה, האחות הבכורה. "המוזיקה היא כלי שההורים שלנו רואים בו דרך להתבטא בעולם הזה".

"שנינו באנו מבתים מוזיקליים מאוד", מתארת האם פנינה. "אני באה ממשפחה של חזנים, אמא שלי מורה לפסנתר וכולנו למדנו מוזיקה. בבית של בעלי הפיוט והזמר היו מרכז החיים".

הרב דוד מבקש לחזק את התיאור: "אצלנו בישיבה נהוג לומר שאנחנו כל השבוע ליטאים, ומיום חמישי אחר הצהריים ועד ראשון בבוקר אנו חסידים. כל הניגונים והפיוטים הם סביב השבת. אני מחנך לזה וזה טבעי מאוד, אני לא חושב שאנו מחדשים פה משהו".

"הבית שלנו הוא בית של תורה, התורה מחוברת לחיים, החיים הם שמחה ואהבה ויחד, ולכן החיים בבית היו מלאים מוזיקה", אומרת הרבנית פנינה. "היה מיזוג טבעי של החיים עם המוזיקה, והוא יצר אצל הילדים עוד יותר חשק להתעסק עם זה".

"אמא צודקת בזה שהמוזיקה טבעית מכיוון שהיא מגיעה מתוך בית טבעי, בית של זמירות שבת", מוסיף הרב דוד. "הוורטים בשולחן שבת אצלנו הם זמירות השבת; לשיר פיוט זה הרבה יותר עמוק מלהגיד דבר תורה בשולחן. יש בו דבר תורה ויש בו הלכות ועוד, ומתוך המקום הזה בבית התפתחו דברים כמו שהקב"ה מנווט", הוא מתכוון למקצוע המוזיקלי של שני ילדיו, ומפתיע: "אני לא חסיד של המקצוע שהילדים היקרים שלי בחרו בו".

"אבל הוא הכי מפרגן בעולם", רוחמה נחלצת להגנתו, והרב דוד מדייק: "אבא חסיד של הילדים שלו בלי קשר למקצוע שלהם, אבל אני לא רוצה שהמוזיקה תהיה מקצוע אלא חלק מהחיים. אילו יכולתי להחזיר את שיעורי הזמרה לבית הספר, כפי שאני למדתי בצעירותי, זה מה שהייתי עושה, הרבה לפני מתמטיקה 5 יחידות ולפעמים גם לפני תורה. המוזיקה היא שערי תורה, ולפני שמגיעים לתורה צריך להיכנס בשעריה".

עקיבא: "מאז שמלאו לי 15 אני מעשן סיגריות, ואבא תמיד העלים עין בחכמה. חברים שלי היו מדווחים לי שאבא שלהם שמע שהם מעשנים ולכן הפסיקו לתת להם כסף לנסיעות. לי בחיים לא קרה דבר כזה. אבא היה דוחף לי 200 שקל ואומר לי: 'כפרה עליך, אל תקנה בזה סיגריות'. בעיניי זו הבעת אמון שאין שנייה לה בעולם"

מדוע אתה רואה בעיה בכך שהמוזיקה יכולה להיחשב מקצוע?

"הבעיה היא שברגע שאתה מגדיר את המוזיקה כמקצוע אתה כביכול אומר לסביבה: 'אם אתם לא מקצוענים, אל תיגעו בזה'", מסביר הרב דוד. "אף פעם לא חשבתי על זה ככה", מחזק עקיבא את דברי אביו. "הרבה פעמים אני רואה שהמוזיקה כמטרה הופכת חלילה לעבודה זרה, ולכן נראה לי שאבא אומר שמי שרואה את המוזיקה ככלי להתקרבות, לשמחה, לדבקות וגם לשברון לב – שידע שהוא בדרך הנכונה, וממילא אם אתה רואה בה כלי אתה לא הופך אותה קרדום לחפור בה".

"המוזיקה אינה מטרה אלא כלים", מפרטת רוחמה. "בתור ילדה לא אהבתי את שיעורי הנגינה, אבל הבנתי שהם כלי שאפשר ליצור דרכו. בשלבים מאוחרים, כשהתחלנו לשים לב לקולות שונים ולהרמוניות, שולחן השבת נעשה חוויה עצמתית ומרגשת. ככה גדלנו".

ובכל זאת, יש לכם מטרה להתפרנס מהמוזיקה, לא?

"המטרה הזאת משנית לחלוטין", אומר עקיבא. "גם החלק הפרסומי שמתלווה למקצוע, למשל, מאוד קשה לי אתו. צריך להבין שהוא נלווה. אם אנחנו חושבים שהוא המטרה, אנחנו בבעיה גדולה".

רוחמה: "היום המוזיקה נהייתה הדרך שבה אפשר להיות סלב. כשמישהי באה ומשתפת אותי עד כמה אני מוּכרת, זה לא משמח אותי. מבחינתי המחמאות הגדולות הן כשמישהי למשל ניגשת אליי בסוף הופעה בעיניים דומעות ואומרת שתוך כדי ההופעה היא מצאה את עצמה מתפללת בדבקות אחרי חצי שנה שלא הצליחה להתפלל".

קיבוץ גלויות מוזיקלי

במופע נפגוש על הבמה את שלושת האחים בשירים שגדלו עליהם לצד שירים מוכרים של עקיבא ושל רוחמה. את ההורים הם יארחו לשיח משותף על מוזיקה ועל איך היא הופכת חלק מזרימת החיים היהודית הטבעית. כשאני שואלת מה התפקיד של כל אחד במופע, הרב דוד צוחק ועונה: "אני הנהג".

"כשהכנו את המופע היה חשוב לנו לשים דגש על המאמץ שצריך להשקיע כדי להיות כמה שיותר טבעיים על הבמה", משתף עקיבא. "בין השאר נדבר על היחס שלנו למוזיקה, קצת יותר מהכיוון שאבא הזכיר, ובעיקר לשיר את זה, לבטא את זה".

"את ההורים די גררנו למופע", צוחקת רוחמה. "אבל היה לנו חשוב להתעקש שיבואו כי מבחינתנו הם המנוע של הכול, הם היצרנים והמנכ"לים של המפעל הזה, ואנחנו רוצים שיחלקו קצת את התובנות שהוליכו אותם ליצור את סוג הבית שגדלנו בו".

איזו ייחודיות של משפחת תורג'מן תתבטא במופע?

עקיבא: "אני חושב שמה שמיוחד במשפחה שלנו, שיכול גם להיות מגדלור"... "עקיבא, לא צריך להגזים", הרב דוד קוטע את הבן שלו בחיוך. "לא אבא, באמת", הוא מבקש להמשיך. "מה שמיוחד בבית שלנו הוא המפגש בין המון גוונים ועולמות שמתבטא קודם כול בזה שאבא ואמא באים מרקעים שונים בתכלית. אמא נולדה בקנדה וגדלה בפתח תקווה, אבא גדל בדימונה, וזה כבר אומר הכול. כל אחד הביא לבית את העולם שלו, ואת המפגש הזה אני לא רואה בהרבה בתים".

הרבנית פנינה: "מה שעקיבא מתכוון אליו הוא החיבור בין המוצא האירופי, שממנו באתי, למוצא המרוקאי-אלג'ירי של בעלי. החיבור הבין-עדתי הזה היה לנו טבעי. הרגשנו בתקופה גדולה של קיבוץ גלויות וראינו את המתנות שכל אחד הביא אתו מהמקום שהוא בא ממנו. בפועל מה שעבר אל המשפחה הוא השמחה והאהבה למוזיקה, וכל אחד היה לו המקום הביצועי שלו בבית. מהשבת הראשונה שלנו כזוג נשוי רצינו שיהיה מיזוג טבעי כזה בין אשכנז לספרד ובין המוזיקה לזרימת החיים הטבעית".

"צריך לזכור גם שפעם נישואים בין-עדתיים לא היו תופעה רווחת. היום הם קיימים יותר. זה לדעתי היה חלון להמון דברים שבסופו של דבר בנו לנו הילדים עולם תוכן מגוון ועשיר", מסכם עקיבא.

לידה באמצע הריאיון

כאמור, האווירה המוזיקלית בבית משפחת תורג'מן סובבת סביב השבת. אני מבקשת מהם לתאר לנו שבת כזו בבית המשפחה. רוחמה: "קודם כול זה מתחיל בזה שאבא מבשל עם אמא". "רוחמה, באמת, זה לא הנושא עכשיו"... מצטנע הרב דוד, והשאר צוחקים. בכלל, אווירת הומור עוטפת את כל השיחה ומעבירה לנו תחושה של האווירה המחויכת אצל התורג'מנים.

"בדרך כלל כשאני מתחיל 'שלום עליכם' בטון מסוים רוחמה עוצרת אותי ומתחילה בטון משלה, שמתאים יותר לבנות", מלין הרב דוד. אגב, המאזן המשפחתי עומד על חמש בנות לעומת שישה בנים. הרבנית פנינה: "אבל עוד לפני זה, המוזיקה אצלנו מתחילה בשישי בצהריים ומלווה את כל ההכנות לשבת. מוזיקה יהודית, מוזיקת נשמה".

גם פיוטים?

"בוודאי. 'אזמר בשבחין', 'מנוחה ושמחה' ו'י-ה ריבון' מתנגנים לצד אשמח בך ושירים מ'יגל יעקב' (ספר פיוטים)", מתארת הרבנית פנינה. "רק שאם אני מתחיל לשיר 'י-ה ריבון' לפני המנה העיקרית, זה ממש חילול הקודש", משתף אותנו הרב דוד ומתאר כיצד בשבתות החורף כל הילדים מתאספים לדימונה כדי לקום לשירת הבקשות בארבע לפנות בוקר.

איך זה לגדל אחד עשר ילדים?

בתזמון מושלם האם פנינה יורדת מהקו כי אחת מבנותיה התקשרה מחדר הלידה להזעיק אותה (שיהיה בבריאות ובמזל טוב!), והרב דוד אוחז במושכות ועונה לנו על השאלה: "את צריכה לשאול הפוך, את הילדים שלי, איזה מין אתגר זה לגדל כזה אבא?" ואני מרגיעה אותו שניגע גם בזה בהמשך.

"תראי, הכלל בגידול ילדים הוא שחמישים אחוז צריך להתפלל על זה וחמישים האחוזים הנוספים הם תפילה. אין פה משהו אחר. הרבנית שלי היא מהמתפללות בע"מ, וכך צריך להיות. האתגרים גדולים, ובמיוחד האתגרים של הדור הזה. זה דור של נשמות גדולות, וצריך לתת להן מרחב ולהסתכל מהצד, להתפלל שזה לא יעבור את הגבול. צריך להיות חכם, כמו למשל להציע לבת שלך לנסוע אתה להודו כדי שהיא תחשוב פעמיים אם לנסוע", הוא מדגים, ורוחמה רומזת שבאמת לא נסעה בסוף.

רוחמה: "המחיר הוא לגדול עם אבא שחוזר מאוחר בלילה, מה שנקרא 'אבא של שבת', אבל גם לגדול בתחושת שליחות גדולה מאוד. כמובן, עם אמא, הם מאוד השלימו זה את זה בעשייה הציבורית. זו בחירה שלהם שהשפיעה עליי מאוד, ניתבה את החיים שלי ועיצבה את מי שאני"

 

במקום שהלב מונח

הרב דוד תורג'מן חזר לדימונה עם אשתו וילדיו כשהיו קטנים, והחל בעשייה תורנית ענפה בעיר הדרומית. היום הוא עומד בראש הישיבה הגבוהה ובראש שאר מוסדות הגרעין התורני בעיר: אולפנה, ישיבה תיכונית, בית ספר יסודי, מדרשה לבנות ומרכז משפחה.

הרב, איך משלבים משפחה עם עשייה ציבורית?

"בעצם מעולם לא יצאתי מהבית. עד היום אני אגיד ככה. אין מצב כזה ששבוע עובר ומישהו מהילדים לא מצלצל אליי או אני אליו. אגב, אני שונא את הוואטסאפ שנאה תהומית", הוא מתאר, "מכיוון שהוא גורם לנו לוותר על השיח, על הצחוקים הפרטיים.

"אני יכול לשבת עם רבנים גדולים ושרים ואנשים חשובים, אבל אני כל הזמן בבית", הוא ממשיך לתאר. "כשאני נכנס לאולפנה ורואה את הבת שלי יושבת בקהל, אני מנופף לה ככה עם היד. בבית הספר היסודי אני קורץ לנכדים, מה, דווקא עכשיו אני אהיה ממלכתי? לא! יש לי ילדים. זה חלקנו בכל עמלנו. אנו שמחים להיות הנציגים של ריבונו של עולם בעולם הזה, ואני לא מוכן להחליף את הדור הזה בשום דור אחר. זה דור ענק, גדול", הוא חוזר ואומר. אני פונה לרוחמה ולעקיבא.

ומה אתכם? איך אתם משלבים את הקריירה המוזיקלית ומשפחה?

עקיבא: "לפני הכול, סדר עדיפויות. הרבה אנשים רואים את הקריירה כפסגת השאיפות, ומבחינתם כל עוד הם לא כבשו אותה, הם עוד לא שם. התחושה כלפי עצמך צריכה להיות 'אני כבר הגעתי לפסגה כשאני בבית'. התחושה שצריכה להיות בתוך הבית ביחס למשפחה, לילדים וגם לעצמי היא תחושה שלא צריך עוד לשפר כלום. הכול כבר כאן. קצת כמו שבת, שכל העניין בה הוא שעכשיו העולם מושלם וכרגע לא חושבים על תיקון. נוכחות מלאה בבית, שזה המקום שממנו אני שואב אנרגיות וכלפיו אני לא מגיע בדרישות".

"אני רק יכולה לומר שהבית הוא המקום שבו הלב שלי מונח באמת", מוסיפה רוחמה. "הבית שאני בונה הוא הדבר הכי חשוב שאעשה אי פעם, לא חשוב איפה אופיע ואילו נשים יהיו בהופעה שלי. זה הדבר הכי גדול שאני עושה ושעוד אעשה, ולא האלבום ההוא והריאיון הזה. אני בתור ילדה קטנה הרגשתי את זה מההורים שלי. הילד שלי, כשאני בבית, צריך את העיניים שלי, לא את זה שאני יושבת לידו אבל אני בוואטסאפ ובארגונים לקראת המופע".

הרב דוד מהנהן למשמע דברי ילדיו ואומר: "אני מקבל את ההגדרה הזאת".

הרב אומר שמעולם לא יצא מהבית, ובכל זאת, מה המחיר של לגדול עם אבא ציבורי?

רוחמה: "המחיר הוא לגדול עם אבא שחוזר מאוחר בלילה, מה שנקרא 'אבא של שבת', אבל גם לגדול בתחושת שליחות גדולה מאוד. כמובן, עם אמא, הם מאוד השלימו זה את זה בעשייה הציבורית. זו בחירה שלהם שהשפיעה עליי מאוד, ניתבה את החיים שלי ועיצבה את מי שאני.

"אני מודה לה' על החסד הזה, לגדול בכאלה עצמות. היו מצבים קשים ולא נעימים, אבל הבנתי שכשאני הולכת עם האמת שלי ועם האמונה, אני רואה ברכה בבית. אני שמחה שמחה אמתית. החיים מלאים משמעות. אני רואה את המחיר הזה כמחיר שיש לו פלוסים רציניים", היא מסכמת.

עקיבא: "אנשים שואלים אותי איך אפשר להתייחס פיזית לאחד עשר ילדים אם אתה לא נמצא בבית. אדם שמחובר למקום שלו רואה ברכה בעמלו, והמושג הזה מבכר את האיכות על פני הכמות. בסופו של דבר הנוכחות של אבא הייתה מורגשת מאוד בבית. עכשיו תשאלי: איך ילד אחד מתוך אחד עשר מרגיש בן יחיד לעניין ההצטרכויות אישיות או שיעורי בית ודברים פרקטיים אחרים?

"הדוגמה שאני נותן לזה, ואבא אולי יצחק, היא הרבי מלובביץ'. היו אנשים שהגיעו אליו פעם בחיים והרגישו שהוא חודר אליהם בשנייה ומעביר אליהם מטען אנרגטי של חיים שלמים של 'אני אתך'. וזה מה שהיה בבית שלנו. התרבות היום מייצרת שיח שאתה צריך להיות עם הילד כמה שיותר. השאלה היא כמה אתה נוכח, ואת זה אי אפשר לכמת ולהגדיר".

"טוב, זה יותר מדי... חבר'ה", נרגש הרב דוד. "יש דברים שהשתיקה יפה להם... תראי, כל אדם בחיים עושה תשובה, וגם אני עושה תשובה. אני צריך לעשות תשובה עם הנכדים והילדים שעכשיו זקוקים שלי ועם הקטנים שעוד לא התחתנו וצריכים אותי. אסור לנו לדרוך במקום; אין לנו הפריווילגיה הזאת. בסופו של יום אנחנו אנשים פשוטים. לא מזלזלים בכוחות של עצמנו, אבל צריך להיזהר שלא תזוח דעתנו".

אין כבשים שחורות

אנחנו מבקשים מהרב דוד עצות נוספות בגידול משפחה.

מה עושים אם יש אאוטסיידר במשפחה? ילד שהולך נגד הזרם?

"אין דבר כזה. המילה הזאת לא במקום", הוא מרצין. "אני מתקומם נגדה ממש. הקב"ה אין אצלו אאוטסיידרים, זו ממש כפירה להגיד את זה. אפילו רש"ע זה ראשי תיבות ריבונו של עולם".

עקיבא מבקש לתת דוגמה מהחיים באשר ליחס של אביו להליכה נגד הזרם: "מאז שמלאו לי 15 אני מעשן סיגריות, ואבא תמיד העלים עין בחכמה: למדתי בישיבה מחוץ לבית, ואבא היה נותן לי כסף לנסיעות למשך השבוע. חברים שלי היו מדווחים לי שאבא שלהם שמע שהם מעשנים ולכן הפסיקו לתת להם כסף לנסיעות. לי בחיים לא קרה דבר כזה. אבא היה דוחף לי 200 שקל ואומר לי: 'כפרה עליך, אל תקנה בזה סיגריות'. בעיניי זו הבעת אמון שאין שנייה לה בעולם".

איפה אתם מוצאים עצמכם היום במלחמת התרבות שמתנהלת על התא המשפחתי המסורתי?

רוחמה: "עקיבא חי בתל אביב, אז הוא יגיד לך. אבל דברים לא פוסחים עלינו", היא מודה. "והם צריכים להתברר. אנחנו בדור שהבחירה בו מגיעה לקצוות, מה שאומר לנו שצריך לחדד כל הזמן את הבחירה של 'ובחרת בחיים'. במיוחד כשהיא הופכת מורכבת יותר כביכול, כשדברים שהיו בסיס היום יש עליהם שאלה".

הרב דוד: "חוץ מזה שאני רב אני בן אדם, ובתור אחד כזה אני מרגיש שצריך לחזור לטבעיות ולנורמליות של החיים שהיא מעבר ליהדות. זה הרבה יותר גדול, הרבה יותר אלוקי. הנושא הזה של משפחות לא טבעיות – אני כל כך לא מבין אותו, ועוד לעשות מזה רשות הרבים? צר לי, אני בסך הכול מתפלל לריבונו של עולם שזה ייפסק. אם הצגת המשפחתיות שלי, בזה שאני עולה לבמה עם הילדים המתוקים שלי, תהיה התרומה שלי לשיח הזה, אני הולך על זה בכל הכוח.

"אני חסיד של נישואים בגיל צעיר, אני חסיד של השולחן ערוך, חסיד של לבנות משפחות גדולות, טבעיות, לא לפחד! אנחנו אידיאליסטים, לא אנשים קטנים", מחזק הרב דוד, "ועם זה אנחנו צועדים קדימה. התא המשפחתי הוא הקלף המנצח שלנו כיהודים, כבני תורה, לא נוותר על זה ולא נוותר על שום יהודי".

"אפשר לחדד את מה שאבא אומר, שהוא בעיניי דיוק חשוב מאוד בעמידה על הבמה", אומר עקיבא. "ברור שיש כוחות גדולים של התנגדות לדברים הבסיסיים ביותר שקיימים בנו. כל אדם רוצה אהבה אמתית ואת היכולת להעניק למישהו אחר בלי לרצות לקבל, והתרגום של כל זה הוא משפחה. ופתאום מגיח לעולם סיפור שכולו פוליטיקלי-קורקט שמערער על זה ולוקח מהאנשים את הזכות הפשוטה ביותר שלא להיות בודדים בעולם הזה. אני חושב שדווקא הגדולה של ההופעה הזאת תהיה העמידה המשפחתית על הבמה.

"אני פוגש את האיום על התא המשפחתי המסורתי רק בתל אביב", מודה עקיבא, "והדרך שלי לעמוד נגדו היא פשוט לשדר שאני אוחז במשהו אמתי. זה הרגע שבו אני אומר: 'יש שדר שלא יכול לעבור דרך המוח או כלי המחשבה או הדיבור, אלא רק בעמידה'. וכרגע, שיש מציאות מסוימת של חבר שהוא מהקהילה הלהט"בית והוא מטיח בי דברים, זה הזמן שלי לשתוק ולתת למשפחה שלי לדבר. המתנה שאני יכול לתת לתל אביב היא היכולת לדבר בשתיקה, לדבר בלהיות. הוא רואה מה זאת אהבה. הוא לא טמבל".

את השדר המשפחתי האחים לבית תורג'מן ממשיכים לשדר גם פנימה, והם ערכו השבוע חזרות למופע בלי ההורים. "היו המון צחוקים, כמובן, אבל גם עבודה", מתארת רוחמה. "הדבר הכי כיף בעולם הוא לשיר עם האחים שלי. אנחנו סומכים זה על זה מבחינה מוזיקלית; אני לא צריכה למשל לומר להם איזה תפקיד לעשות". "ולא לשכוח שאבא קובע בסוף", צוחק הרב דוד.

"ברמה החברית זה כיף פשוט", מוסיף עקיבא. "זכות שיש לנו זמן איכות כזה יחד. בחזרה ממש חשבתי לעצמי כמה זמן לא ישבתי לקפה ולשיר עם אחיות שלי. אני צריך להגיד תודה לבניין שלם רק על הזכות הזאת".

אבא לא ישיר?

"בעז"ה הוא יצטרף, זה יעשה לו חשק", קובעת רוחמה. "זה החלק היותר קשה של הסיפור", אומר הרב דוד. "אבל בעזרת ה'. תתפללי עליי".

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
היסטוריה על סולם אחד

  הטור האישי של סיון...

מנהלי בית ספר, לכאן

  אבינועם הרש ביוזמה חדשה...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם