ולפתע נשמעה שריקה

10 shriki

זה עובד ממש ככה: כשמתי שריקי אוחז בגיטרה או מלטף את הקלידים הוא עף עם המילים ושר ללא גבולות, ואז כשהוא מדבר - משהו נתקע ולרוב הוא מוצא את עצמו מגמגם. מול כל הקהל. וביום שהוא הביט להתמודדות הזאת בעיניים, הקושי הזה קיבל תפנית דרמטית והוא יצא לדרך חדשה. אם זה לא היה ברור –הוא עדיין מגמגם. אז מה?

לצפייה בריאיון היכנסו לערוץ של עולם קטן ביוטיוב

נדב גדליה

כשהזמר והיוצר מתי שריקי החליט שהוא הולך עד הסוף עם המוזיקה שלו הוא החליט גם להיחשף ולקרוע מעל לבו את הסוד הגדול. לגזור את ים סוף הארור המבדיל בין 'אמן' ל'יוצר'. לצורך כך הוא נצרך לשים את הלב על שולחן הניתוחים של הקהל. וכך, אחרי 13 שנים מוזיקליות, דווקא בהופעה הכי גדולה שלו, מול אלפי צופים בבנייני האומה גילה שריקי ברבים את הגמגום שלו, שממנו נובעת המוזיקה שהוא כותב ומלחין. בין שיר לשיר מלמל שריקי קטעי קישור שהציגו את נפשו המיוסרת של האמן, ובן לילה הפך מ'יוצר' ל'אמן'. הקהל החל להצביע ברגליים וההופעות נהרו בהמוניהן לעבר הלו"ז העמוס.

אני פוגש אותו בין הופעות ברחבי הארץ. הערב למשל הוא יופיע בקריית גת. אני זוכה למעין הופעה פרטית בליווי הגיטרה ושומע את הסינגל החדש והאינטימי 'מסתתר' שבו הוא עוסק בכאבו האישי בריש גלי. הסינגל הספיק לצבור במהירות כמאה אלף צפיות ושיתופים, ומצטרף לאלבום הבכורה של שריקי שיצא לפני ארבע שנים וזכה לביקורות מפרגנות.

"כל פעם שהייתי עולה להופעה היה לי פחד, רק שלא ידעו שאני מגמגם", הוא מספר לי בחיוך תם כובש. "השקעתי בהסתרה הזאת המון אנרגיות. ולא רק בהופעות. גם במעגלים חברתיים מהסוג הזה, אתה יודע, שכל אחד צריך להציג את עצמו - הייתי מתחמק. קם לפני שמגיע תורי. בורח.

"בגיל 35 החלטתי לתת לעצמי מתנה ופשוט לדבר על זה. לקח לי שנתיים מאז שחשבתי לחשוף את זה ועד שהדבר קרה בפועל. לא יודע להגיד מה גרם לדברים האלה לקרות, זה היה סוג של קפיצה למים. הייתה הופעה ענקית מול 3,000 אנשים, והחלטתי לפני אותה הופעה שהפעם אני עושה את זה. אם כבר - אז כבר. אחרי שאתה נחשף מול 3,000 אנשים, אין כבר דרך חזרה. אחר כך כבר הרבה יותר קל. הכול גלוי והתגובות מחממות את הלב. היה בחור שכתב לי ששנים הוא חולם להתחתן ואין לו אומץ לפנות למישהי מסוימת, ובעקבות הסיפור שלי הוא הרגיש סוף סוף אומץ לפנות לבחורה. הוא טען שהסיפור שלי עשה אותו 'חופשי ומאושר'. אין לי מושג מה הייתה תשובת הגברת אבל מה זה משנה", צוחק שריקי.

"הייתה גם אישה שבעלה חולה במחלה קשה והיא נאלצת להתמודד עם התגובות של הסביבה. היא כתבה לי שהסיפור שלי נתן לה כוחות עצומים להמשיך להתמודד ולהרים את הראש. מדי פעם אני מצלם תגובות מרגשות שכאלה ושומר".

"בגיל 35 הייתה לי הופעה ענקית מול 3,000 אנשים, והחלטתי לפני אותה הופעה שהפעם אני עושה את זה. אחרי שאתה נחשף מול 3,000 אנשים, אין כבר דרך חזרהזה היה כל כך טוב! סוג של אבן שירדה לי מהלב"

איך הרגשת אחרי מופע החשיפה האישי הזה?

"זה היה כל כך טוב!" חוזר שריקי לרגעים ההם. "הקלה. סוג של אבן שירדה לי מהלב. אבל זה לא אומר שעכשיו קל והכול טוב ויפה. מאז ועד עכשיו, עדיין, בכל מופע מחדש זה קשה, גם אם זה רק לדבר כמה דקות בין השירים. זה אמנם לא סוד, אבל כשאני מגמגם - אין לי שליטה על זה אף פעם. אין לי מושג איך זה יישמע. זה לא צפוי. אני רוצה לומר איקס דברים ולא בהכרח קורה מה שרציתי. כל פעם מחדש זה מסע מחדש לעבר המטרה: להביא את הדברים שרציתי להגיד בין השירים בצורה נכונה".

אתה יודע לומר היום ממה בעצם נוצר הגמגום שלך?

"מטראומה כלשהי שעברתי בילדות. אני לא יודע להצביע באופן מדויק איזו טראומה. לפני חודשיים פנו אליי בנוגע לצילום כתבה למהדורת חדשות, על הסיפור שלי ועל המוזיקה. ושם, איכשהו, במהלך הצילומים יחד עם אימא שלי - פתאום עלה לי זיכרון מהילדות: אני ילד בן 5 בערך, הולך לשחק בגן שעשועים במושב שבו גרתי והייתי רעב... ראיתי בגן שעשועים שקית לחם שנקנתה לא מזמן במכולת ולקחתי לי קצת. מיד קפצה עליי נערה שהייתה אז כמעט עשר שנים מעליי, צעקה עליי והרביצה לי. אני מאמין שזה קשור לגמגום. אירוע הלחם הזה קשור לפֶה, לאכילה, וגם הגמגום בא לידי ביטוי בפה. כך נראה לי.

"יצא שאני לא מביע את עצמי בדיבור מגיל צעיר. אני פשוט... לא מוציא את כל מה שאני רוצה להגיד. זה בעצם מה שהביא אותי ליצירת מוזיקה. זה המקום שבו אני יכול להתבטא סוף סוף בכתב. בהתחלה הייתי רק כותב יומן. מגיל 18 ככה. יש לי ארבעה ספרים עם הדברים הכי כמוסים שלי, עד עכשיו רק אשתי ראתה אותם. אחר כך הגיעו גם הלחנים והמילים לשירים".

כשאתה שר אתה מדבר "חלק". איך אתה מסביר את זה?

"אני תמיד מספר בהופעות שזה עניין רגשי בלבד, זו לא בעיה 'טכנית' עם הפה.כשאני עם עצמי לבד - אני לא מגמגם. כשאני עושה 'חיקויים' ונכנס לדמות של שחקן אני גם לא מגמגם. כשאני שר אני נכנס לבועה מאוד בטוחה ורגועה, אני מרגיש שהמוזיקה נותנת לי כוח. חוץ מזה, המוזיקה גם נותנת 'קצב', וכשמדברים בקצב קבוע - פחות מגמגמים. ככה זה עובד. פעם חוקר מוח סיפר לי שזה גם קשור לשתי האונות במוח: האונה הימנית אחראית לדיבור והאונה השמאלית לשירה. ככה שהקול יוצא משני מקומות שונים. אין קשר בין דיבור לשירה".

האם גמגום קיים בשיחות עם קרובי משפחה, שמהם אין לחץ וחשש?

"עם אשתי אני הרבה פחות מגמגם. ברור. גם עם הילדים, רק ששם זה מורכב יותר. אני צוחק ומדבר על זה בהופעות. כשהם קטנים מאוד - כל הדיבור אִתם זה סבבה. אני מסתדר עם קצב שמדברים בו לילדים. אחר כך, כשהם גדלים, סביבות גיל 5-6 זה משתנה. כבר אי אפשר לדבר עם ילד באטיות, כמו שמדברים לתינוק. נניח שהם רוצים לעשות משהו שאני לא רוצה שהם יעשו - אני אומר להם אל ת... ע.... שו. וזהו, נאלץ לוותר להם. אין בררה, עד שהם מבינים מה רציתי".

אפשר לשאול עד כמה עוזר הגמגום למוזיקה מבחינה מסחרית?

"אני רוצה להפריד את הקטע של הסיפור מהמוזיקה. אני כל הזמן רואה את השירים בראש ואם הדרך להפיץ את המוזיקה היא בעזרת הסיפור - אז בסדר. אבל זה לא העיקר. הרי המוזיקה והאישיות שלי ומה שאני - הכול חלק ממני. אני לא ממציא סיפור. בדור הזה, ככל שאתה מביא 'אותך', כמו שאתה, זה יתרון. אצלי זה בא ככה, אחד אחר אין לו אבא. כל אחד בא עם איזה תיק".

מדוע לדעתך חשוב שאמן יחשוף את עצמו?

"אני בעד לחשוף את מי שאתה. אמן כותב שירים ושיר בא מהלב. אם אתה שם את השיר ומביא את הפנימיות שלך - אז למה שלא תשים את עצמך לגמרי? את מי שאתה? נכון, צריך אומץ, אבל היום השירים חשופים יותר מבעבר. קח למשל את 'כל הזמן הזה הייתי לבד' של נצ'י נצ' שנבחר לשיר השנה. למה זה קרה? כי הוא שם את עצמו על המנגל, 'על האש'".

מסתתר / מתי שרקי

לפעמים

הדרך לא נגמרת

החשכה גוברת

לא מוצא עוד קרן אור

והצבעים

של בוקר ושל ערב,

נראים פתאום אחרת

שואל לאן לחזור

זה כמה ימים

שאין רגעים

של מנוחה

זה כמה שעות

אותיות מתבלבלות

ואין לי מילה

א-ל מסתתר

רוצה אותך יותר

גלוי בחיי

מבקש

רק תן בי את הכוח

לשאוף ולא לברוח

מהטוב בחיי

מאושרים

מצאת כך את שנינו

בונים פה את חיינו

מחברים את החלום

אנא שמור

על תום אהבתנו

על שיח שפתותינו

על האור שבחיי

חמישה ילדים, משרה מלאה, ובערב - הופעה

שריקי (35) מתגורר בשבות רחל. בגיל 19 נשא לאישה את אודליה, רקדנית וכוריאוגרפית, מייסדת בית ספר למחול. כיום מחזיקים השניים בחמשה ילדים מתוקים ושריקי כבר מתרגש לקראת התינוק המתהווה בימים אלו, בדרכו אל אוויר היקום. בשגרה הוא עובד במשרה מלאה כמעצב גרפי ואנימטור האחראי בין היתר לעיצוב הקליפים של ישי ריבו. בילדותו גר שריקי במושב בהרי יהודה. "הרבה טבע ונוף. הבילוי העיקרי שלי היה לשוטט ביער שצמוד לבית, שם הקמתי 'מחנה' בין העצים. אני פחות זוכר לטובה את הצד החברתי. לא תמיד הסתדרתי עם כולם. הרגשתי שלא מעריכים אותי ותמיד חשבתי לעצמי בלב שיום אחד אני אוכיח לכולם מי אני ומה אני יכול לעשות". דווקא בזכות הילדות המבודדת פגש שריקי את המוזיקה והתמכר אליה. "כשהייתי ילד קיבלתי במתנה אורגנית צעצוע מאיזה דור שהגיע לביקור". זמן קצר אחרי אורגנית הצעצוע השתדרג שריקי לפסנתר אמתי ועליו הוא מלחין עד היום את שיריו.

"את ישי ריבו אני מכיר גם באופן אישי ויצא לנו להופיע יחד בעבר כמה פעמים, ומעבר להערכה שלי כלפיו כיוצר אני גם אוהב אותו כאדם. הוא איש צנוע ואמתי. את חנן בן ארי לא יצא לי להכיר באופן אישי, אבל גם הוא וגם ישי עשו את הדרך שחלמתי עליה כל השנים:הם פרצו את החומה אל עבר המיינסטרים הישראלי. אני יכול רק להודות להם על שסללו את הדרך ליוצרים נוספים שראויים לכך. הייתי רוצה להביא את מה שטוב בכל אחד מהם: את הנועזות והפלפל מחנן, ואת הרוך והנשמה מישי"

תסביר לי פעם אחת ולתמיד, מה גורם לבחור להתחתן כל כך מוקדם?

"עזוב, כשהתחתנו, אודליה הייתה בכלל בת 18", צוחק שריקי. "תראה, חשבתי שאחרי הצבא, תואר ראשון וכשיהיה לי כמובן אוטו ובית - רק אז אתחתן. אבל ה' החליט בשבילי. בכיתה י"א אודליה באה אלינו הביתה בתור חברה של אחותי. אחר כך נודע לי שלמעשה אחותי תכננה אִתה שהיא תבוא ותפגוש אותי. בזמנו לא ידעתי כלום מהתכנית הסודית שלה. מאז התחברנו ונהיינו בקשר נערי של חצי שנה. אחר כך החלטנו להפסיק את הקשר. אמרנו שלא מתאים לדתיים להמשיך בחברות כזו, שזה לא בזמן הנכון. היא רצתה לעשות שירות לאומי ושאני אעשה צבא. איכשהו, אל תשאל אותי מה עבר לי בראש, אמרתי לה 'טוב, אז בואי נתחתן'. זה לא היה בצחוק. חששתי להפסיד אותה. פחדתי שהקשר ייעלם וכל אחד ילך לדרכו. היא הייתה המומה מההצעה הספונטנית והחליטה על חודש-חודשיים הפסקה כדי לחשוב אם זה נכון או לא. ההורים משני הצדדים לא התלהבו, אבל בסוף, כשהחלטנו ללכת על זה - הם תמכו לגמרי. הם ראו שכשאני בלעדיה אני לא אותו אדם.

"היה רב אחד, בלי שמות, שהיה ממש נגד. אבל הרב יוסף דיקשטיין היה בעד. הוא ליווה אותנו לחופה ואחרי יומיים נרצח בפיגוע בדרום הר חברון. עצוב".

המפיק של עידן רייכל התלהב

הפקת האלבום החדש של שרקי הופקדה בידיו של נעם עקרבי, מי שהפיק אלבומים לאמנים נחשבים דוגמת עידן רייכל ואליעד.

"היו לי המון התלבטויות בנוגע למפיק, ויום אחד ביקשתי מה' שישלח לי סימנים כי אין לי מושג למי לפנות", מספר שריקי."נסעתי בבוקר לעשות טסט לרכב, ואני שומע ברדיו שיר שהוא הפיק לעברי לידר. אני מגיע לטסט ואחר כך במשרד המזכירה שומעת שיר של אליעד שגם אותו הוא הפיק. אחר כך, באותו יום, אני הולך לסופר לקנות משהו, והקופאית שומעת בטלפון שיר של אליעד ושמעון בוסקילה שנעם הפיק. בקיצור, אמרתי תודה לה', אלה מספיק סימנים".

עבודה עם מפיק נחשב היא בטח הוצאה לא קטנה לאמן מתחיל.

"תשמע, הוא אִין, מי שעושה את כל הפופ היום. התקשרתי אליו והתברר לי שהוא לא עובד עם כל אחד. שלחתי לו דברים שעשיתי באלבום הראשון, הוא שמע ואהב. החמיא. ברוך ה'. אמר שיש בשירים עומק ושהם גם קליטים".

ועם כל ההשקעה, אין חשש שהפריצה לא תגיע?

"עכשיו כבר לא. אחרי כל הדרך שהייתה עד כה, גם אם זה לא יקרה - אז וואלה, בסדר. אני לא אשב על זה שבעה. זו דרך. עוד הופעה, סינגל, עוד שיר שאתה כותב, מעלה לרשת, בלי לייקים, עם לייקים, נמצא פיזית וגם ברשתות. מתמיד. קשה מאוד לפרוץ, זה לוקח זמן ודורש המון סבלנות, וגם לדעת שיכול להיות שזה אף פעם לא יפרוץ - זה לא פשוט. אבל אני מאמין שאם זה מגיע ממקום של תשוקה ואמת פנימית, לא משנה אם זה יפרוץ ואיך - אתה עושה את הייעוד שלך, ומשאיר את כל השאר לקב"ה".

הדרך לריאליטי רצופה כוונות טובות

הסיפור הייחודי של שריקי לא נסתר מעיניהם של מלהקים. תכף הוא יכנס לתכנית ריאליטי עתירת רייטינג, שעליה הוא לא יכול להרחיב מטעמי סודיות מסחרית. "אחרי האודישן יש קטע שכל מתמודד מדבר על עצמו בריאיון. ו... היה זוועה. כל האורות והסטנדים לא עשו לי טוב וגמגמתי המון".

מצד שני, אתה מודע לניצול של תכניות טלויזיה שאוהבות 'סיפור'.

"אני לא חושב על זה. ראיתי את הפרומו שלהם ושמו אותי שם כשאני מגמגם. אבל גם אני עצמי שם את זה בפרונט. מכל התגובות שקיבלתי, אנשים ראו בזה השראה וכוח".

מדוע החלטת ללכת לתכנית?

"לאורך כל השנים פנו אליי כמה וכמה פעמים מתכניות ריאליטי, וסירבתי. אני לא מאמין בקיצורי דרך. הרגשתי שזו לגמרי אשליה, וגם קצת פחדתי. השנה פנו אליי שוב, והפעם הרגשתי לגמרי אחרת משום מה. אולי בגלל שעברתי דרך בשנים האחרונות, עברתי מאות הופעות והן עיצבו את דרכי וחיזקו אותי. בהתחלה אמרתי גם הפעם 'לא'. אבל בהפקה התעקשו, חפרו לי וקבעו דברים בשטח: התקשרו אליי יום אחד וקבעו תאריך שבו אני מגיע ישר לשלב השלישי. אמרתי אם זה ככה - אז אני הולך.

"אמרתי לעצמי יאללה, יהיה בסדר, גם אם לא ילך שם - יש דרך ברורה לעשות אחר כך. אשתי לא ממש רצתה שאשתתף, אבל השתכנעה בסוף. גם העובדה שלפני כשנתיים החלטתי להביא לבמה את הסיפור האישי שלי וההתמודדות עם הגמגום,זהו, פתחתי הכול ואין לי מה להסתיר. זה מפחיד אבל נותן כל כך הרבה כוח לי ולאנשים שצופים".

מהצילומים לתכנית אתה נהנה?

"לא יכול להרחיב הרבה, אבל כן, זה כיף גדול אבל לא ממש קל. בעיקר הקטע הזמן הרב של המתנה בין הצילומים".

יש הבדל לדעתך בין אמן שמנסה לפרוץ עם מוזיקה יהודית לבין מוזיקה 'רגילה'?

"כן, אני מאמין שכדי לפרוץ צריך להיות יותר ויותר נגיש, 'לתרגם' את המחשבות והאמונות שגדלנו עליהן בעולם הדתי,ולהגיש אותן לקהל הרחב, לא מתוך זלזול, אלא מתוך הערכה לכל אדם. מוזיקה 'רגילה' הרבה יותר נגישה, אם כי אני מרגיש שהחברה הישראלית עוברת שינויים ויש הרבה יותר פתיחות למוזיקה 'יהודית היום, ברוך ה'".

באופן לא מפתיע גם שריקי מסמן את ישי ריבו וחנן בן ארי כפורצי דרך. "את ישי אני מכיר גם באופן אישי ויצא לנו להופיע יחד בעבר כמה פעמים, ומעבר להערכה שלי כלפיו כיוצר אני גם אוהב אותו כאדם. הוא איש צנוע ואמתי. את חנן לא יצא לי להכיר באופן אישי, אבל גם הוא וגם ישי עשו את הדרך שחלמתי עליה כל השנים:הם פרצו את החומה אל עבר המיינסטרים הישראלי. אני יכול רק להודות להם על שסללו את הדרך ליוצרים נוספים שראויים לכך. הייתי רוצה להביא את מה שטוב בכל אחד מהם: את הנועזות והפלפל מחנן, ואת הרוך והנשמה מישי.

"כמעט תמיד, שיר אצלי מתחיל קודם במילים", מגלה שריקי את סדר תהליך היצירה שלו. "כל דבר שגורם לי לעצור ולחשוב במשך החיים: אירוע שמח, אירוע עצוב, נוף יפה, מנגינה יפה ששמעתי - גורמים לי לשבת ולכתוב מילים, בתקווה שבסוף יהפכו לשיר. אחרי שאני מרגיש שהמילים יצאו ממקום אמתי וזורם - שיר טוב נכתב בבת אחת - אני מתיישב ליד הפסנתר או הגיטרה ומחפש את המנגינה שתבטא את המילים.

"גם שם אני מחפש את היצירה הכי טבעית ואמתית, ולא מנסה 'לבנות' את הלחן, אלא לתת לזה לזרום מהלב ומהדמיון. הטבעיות מאוד חשובה בעיניי".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק

צילום: יוסף שלסט

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ענווה ועוצמה

  הרב שמואל אליהו מספיד...

שינוי פני העיר

  נתנאל אחיטוב מארגון 'חותם'...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם