מהפכת הפרגונים של גיא

6 guy

כשגיא שני קלט שמה שחסר לנו במרחב הציבורי הוא מחמאות וחיזוקים הדדיים, הוא החליט לצאת לשטח עם 'ניידת הפרגון' שלו, לשוחח עם אנשים כדי להכיר אותם ולספר להם באופן הכי פשוט מה חזק וגדול אצלם * אתם בהחלט יכולים לאמץ, ואפשר להיעזר ב"כללים למפרגן המתחיל" המצורפים

נדב גדליה

"אני נמצא בירושלים עכשיו ויש כאן בן אדם שאתה חייב לעשות עליו כתבה", אמר לי חבר. "האיש הזה פשוט עומד בכניסה לעיר ומשוחח עם אנשים במטרה לפרגן להם ולחזק אותם".

פתאום קלטתי שהמילה פרגון בתקופה האחרונה דווקא נמצאת בשימוש לא מועט בסלנג הישראלי, ובכל זאת פרגונים של ממש שמשמחים את הלב לא ממש נשמעים בינינו. יש הרבה מאוד "פרגן לעצמך איזה משהו טעים לאכול", ופחות "שמע, אני חייב לפרגן לך על מה שאתה עושה".

מתברר שיש מי שמנסה להשיב את כבודה האבוד של המחמאה הטובה. כשהוא מוצא זמן פנוי מתחת לגשר המיתרים בכניסה לעיר הקודש, עומד לו 'הקומפלימנטור' - האיש המנסה להכניס לתודעת ההמון המתנגח את הפרגון האנושי. הנה, ניגש אליו בחור צעיר, וידידנו מאיר לו פנים וזורק מחמאה בחיוך שובה לב. זה נשמע קצת הזוי, אבל אחרי שיחה ארוכה עם האיש אני מאשר חגיגית שהוא שפוי לגמרי. כנראה דווקא לנו יש בעיה.

והזרים עוברים, והוא יוצר שיחות רחוב מקשיבות באמת רק כדי להצליח לצייד במילה טוב את האיש שמולו. לא רחוק משם חונה ניידת המחמאות הכחולה של 'הקומפלימנטור', שבה הוא מסתובב ברחבי הארץ כולה, עוצר במקומות הומי אדם ומחלק מחמאות מכל הבא ליד.

החשמלאי שרצה להפוך את העולם לטוב יותר

הכירו את גיא שני (44) מירושלים. הוא מאמן ומגשר מוסמך, תלמידו של אלון גל הידוע שהעניק לו את התואר 'הקומפלימנטור' שבו הוא משתמש גם כמרצה, מעביר סדנאות וסיורים בניחוח מפרגן. המטרה היא אחת: להנחיל לתודעת הציבור את עניין הפרגון ההדדי ולהפוך אותו לאמתי בעזרת כלים מקצועיים שרכש במסגרת לימודי הקואוצ'ינג שלו.

"למדתי דברים אחרים בכלל", מגלה גיא בחיוך. "אחרי הצבא פניתי ללימודי אלקטרוניקה וחשמל. אחר כך התחלתי ללמד בבתי ספר לימודי קודש וחול, ושם התחלתי להבין שצריך להתעסק בבני אדם ולא במכונות. ההבנה הזאת התחדדה כשלמדתי כמה שנים לרבנות בכולל של הרב מרדכי אליהו זצ"ל. היה לנו פרויקט בכולל שבמסגרתו היינו לומדים פעמיים בשבוע עם חיילי הנח"ל החרדי. כל אברך תפס חייל ולמד אתו גמרא או משהו".

עם לימודי הקודש בקרב החיילים הגיעו גם השיחות האישיות יותר על החיים, ומחמאות קטנות שזרק אליהם כדי להחיות את נפשם המחוילת. "לכל חייל יש מטען והבנתי שהכול זה הפרגון לזולת ונתינת הכלים לזולת כי שיוכל לפרגן לאחרים, לשמוח בהצלחה של האחר ולנסות להוביל אותו להצלחה גדולה יותר במקום לקנא בו. זה הרי מה שקרה לי".

אט אט החל גיא להעביר סדנאות והרצאות בנושא תחת הכותרת 'מחמאות או להיות'. "שנים לא מעטות עסקתי בפיקוד ובהדרכה והגעתי למסקנה שמעבר לכל התארים קיים הקוד ההתנהגותי, זה מה שמוביל את האדם להצלחה. פרגון הוא עולם, אכפתיות, מעבר למילה הטובה. זה מניע את האנושות בצורה שלא תיאמן. כי כשאתה מפרגן, לא רק מקבל המילים הטובות מרוויח אלא גם אתה - אין לך כבר קנאה על מה שיש לאחר ואתה מתחיל לחיות את החיים שלך ולהתמקד בהם".

אנחנו בתקופה לא קלה מהבחינה הזאת.

"הבשורות הטובות שלי הן שיש באנשים הרבה טוב, ואם נציף את הנושא וניתן כלים שכל אחד יכול ללמוד איך להשתמש בהם - זה יקרה ונהפוך לחברה טובה יותר שמפרגנת באמת. הייתי היום בסדנת פרגון במוצבי צה"ל ולא הייתה לי עניבה מתאימה לצבעים של חטיבת 'כפיר'. אחר כך הגיע טלפון מחייל שמספר לי שהוא קנה לי עניבה בצבעים של 'כפיר'. זה לא מדהים?"

בינינו, הכי קל לפרגן כלפי חוץ ולתת יעני "מחמאה". איך הופכים את המחמאות למשהו אמתי?

"דבר ראשון: מדברים על הערך. כמו בצבא - איך בחור שהיה מעופף הופך למורעל? דבר שני: הפרקטיקה. כשאתה רואה תוצאות אחרי שאתה משתמש במחמאות - אתה חי טוב יותר עם הסביבה, יש לכולם מסביבך יותר מוטיבציה ואופטימיות, וזה משליך עליך. כשאנחנו חיים בתודעת פרגון, ברור שלא נעשה זה לזה שיימינג או נדחף מרפקים. אתה מרגיש נהדר כשאתה חי ככה וממשיך עם זה.

"כתוב בעשרת הדיברות 'לא תחמוד', נו, איך אפשר לצוות דבר כזה כשאתה בפועל כן חומד? פשוט מאוד: אחרי המעשים נמשכים הלבבות. גם אם בהתחלה לפרגן זה נגד הטבע - אם אתה עושה את זה, אז מתוך שלא לשמה אתה תגיע לפרגון אמתי. ככל שאחזור על פעילות הפרגון ואתן יותר מחמאות, עוד פעם ועוד פעם - זה יהפוך לטבע שני שלי.

"המוח שלנו לא מבחין - והפעם לשמחתנו - בין דמיון למציאות. ואם אתה אומר למישהו שאתה אוהב אותו מתוך קיום מצוות עשה של 'ואהבת לרעך כמוך' - משהו בך משתנה עם הזמן. וזה רק הולך ומתגבר".

לפעמים קשה לנו לפרגן כי אנחנו קצת מקנאים וחוששים שאם נעצים את האחר זה יקטין אותנו עוד יותר, לא?

"צריך לבדוק למה זה קורה. אדם לא מקנא במשהו שהוא לא יכול להשיג. אין אדם שקם בבקר ואומר שהוא רוצה להיות ראש ממשלה. בדרך כלל קנאה שמובילה לחוסר פרגון ושמחה במה שיש לאחר מתרחשת בדברים שקרובים אלינו: תלמיד מהכיתה, קולגה לעבודה, דברים כאלה. זה יכול להתרפא רק בתודעה של אמונה – צריך להבין שיש מי שמנהל את העולם, ולא משנה מה תעשה - ההצלחה של האחר לא באה על חשבון ההצלחה שלך. תפנים את זה. יש הרבה גוונים ומקום לכולם ואין אדם דומה לחברו. בהיגיון, הקנאה היא קנאת חינם".

חייבים להכניס את ערכי היהדות כמו 'ואהבת לרעך כמוך' לסיפור של הפרגון? מה יאמרו הגויים?

"כל הפעילות שלנו בחיים נובעת מעולם הערכים שלנו. עולם הערכים של התורה בנוי מחסד. מצד שני, רוב האנשים חיים עם ערכים מוסכמים המושתתים על יסודות דתיים. דגל זה לא אלמנט דתי? זה מתחיל מהדת, מהדגלים של בני ישראל במדבר. רוב האנשים מתחברים ל'העיקר שתהיה בן אדם' שזה בעצם 'ואהבת לרעך כמוך'.

"יש חוקר בשם קן טפירו שראיין המון אנשים מכל התרבויות וגילה שיש ערכים אוניברסליים שכולם מסכימים עליהם. ערכים כמו צדק, משפט, חסד, עזרה לחלש ולנזקק, חופש האדם, לקבל כל אחד. המקור של זה טמון במושגים היהודיים. תקרא לזה איך שאתה רוצה - אבל הכול מגיע מהיהדות".

אני מבין שזה חשוב ברמה הבין-אישית, אבל עד כמה זה משפיע על המבנה החברתי הכללי שלנו?

"אלה שני עולמות!" מתלהב גיא. "אדם לא מפרגן - רואה רק את עצמו במרכז העולם. והמפרגן חי במציאות חברתית של 'תן ותן' - בלי חשבון. זה חזון אחרית הימים בעיניי. דבר שמשנה את העולם. תחשוב איך הכול יכול להיות מושפע מזה – לא רק המבנה החברתי אלא אפילו המערכת הכלכלית. ואפילו הוויכוחים הפוליטיים שלנו יהפכו להיות הרבה יותר ענייניים".

"בא אליי גבר לדוכן המחמאות ביום שישי וסיפר לי שהוא נשוי 30 שנהאמרתי לו שיכתוב לאשתו איזו ברכה יפהומה הוא אומר ליבלי להתבלבלאין באשתי שום דבר טובאמרתי לורגעאיפה אתה אוכלאומר לי בביתאמרתינולפחות נותנת לך לאכולאומר לי הבנאדםגם האוכל לא משהואמרתי לותקשיבאני רוצה לספר לו מי זאת אשתךאתה קולט ש-30 שנה האישה שלך מנסה להכין לך אוכל ולא מצליחה והיא לא מתייאשתאתה קולט את העצמההאיש אמר לי בגמגום, 'שמעעל זה לא חשבתי'

הקומפלימנטור מכיר את כל השפות בעם ישראל

אתה לא מכיר את האנשים שאתה מפרגן להם. איך אתה ממציא להם מחמאות מתאימות?

"אני עושה את זה, עובדה", צוחק גיא. "אני יכול לפרגן גם לזרים מוחלטים. לכל אחד אני מדבר בשפה שלו. בא אליי בחור ישיבה אז אני משתמש במילים תורניות. אני אומר לו מילים מהעולם שלו: שזה שהוא לומד תורה - זה מקיים את העולם, ו'אם לא בריתי יומם ולילה חוקות שמים וארץ לא שמתי'. ובטח אתה חכם מאוד, מוּנע משליחות לעם ישראל. הרבה על זה שהוא מסוגל לשבת הרבה שעות וללמוד דברים קשים שמצריכים מחשבה רבה. זה שהוא מקדיש את חייו בעצם, אף על פי שאם היה לומד באותו זמן דברי חול - הוא היה מקבל כסף. ובמקום זה הוא לומד תורה ללא תשלום. וגם כמובן על זה שהוא משלב תורה עם דרך ארץ. וזה יכול להימשך דקות ארוכות. צריך גם לדעת לעצור, שזה לא יהיה מוגזם...

"בא אליי גבר לדוכן המחמאות ביום שישי וסיפר לי שהוא נשוי 30 שנה. אמרתי לו שיכתוב לאשתו איזו ברכה יפה. ומה הוא אומר לי, בלי להתבלבל? אין באשתי שום דבר טוב. אמרתי לו: רגע, איפה אתה אוכל? אומר לי בבית. אמרתי: נו, לפחות נותנת לך לאכול. אומר לי הבנאדם: גם האוכל לא משהו. אמרתי לו: תקשיב, אני רוצה לספר לו מי זאת אשתך: אתה קולט ש-30 שנה האישה שלך מנסה להכין לך אוכל ולא מצליחה והיא לא מתייאשת. אתה קולט את העצמה? האיש אמר לי בגמגום, 'שמע, על זה לא חשבתי'.

"אם אני פוגש חייל אני מדבר אתו הרבה על שליחות לאומית. כי מה שקורה בתקשורת בעולם זה הרבה שנאה לכוחות הביטחון. אני מחזק אותו בצדקת הדרך; אומר לו שהוא צריך להיות גאה בזה שהוא שייך לצבא הכי מוסרי בעולם. אני מספר לו שאני פוגש הרבה אנשים מעם ישראל שאוהבים את החיילים, והם צריכים לזכור את זה כל הזמן. חוץ מזה, אני אומר לחיילים שהסבא שלהם גאה בהם מאוד. כי הם מגשימים את החזון היהודי-ציוני שלא היה עד לפני כמה עשרות שנים. ועוד דבר: עצם זה שהוא לובש מדים, לא משנה באיזו יחידה, הוא מקיים שלוש מצוות מהתורה: לשמור על ארץ ישראל, ואהבת לרעך כמוך, לא תעמוד על דם רעך. זה מדהים. כל חייל ששומע את זה - שמח.

"אם בא אליי אדם קשיש, אני משתמש בדברים אחרים. קודם כול אני עומד לפניו ואומר שיש לו ניסיון חיים בגלל הגיל. כבר פרגנתי לו. אחר כך אני מתחבר לזקנים דרך מה שהם עשו בחיים; בגיל המבוגר השולט ביותר זה הכבוד על העבר. לכן פה אני פחות מדבר ויותר מקשיב. זה מה שחשוב לזקנים, וחוץ מזה אני שואל שאלות, פותח עוד דלתות בחיים שלו ופשוט מקשיב לקשיש. אתה חייב לראות איך חוזר לזקנים הצבע ללחיים. אין דבר יותר מפרגן מלהקשיב לסיפור של האדם. בסוף אני אומר לקשיש 'תודה רבה לך שלימדת אותי דברים חדשים מחכמת החיים שלך'. גיליתי שכל אדם הצליח במשהו בחיים ונעים לו לספר על עצמו. כל שכן בגיל המבוגר.

"אם בא אליי לניידת הפרגון 'ערס', אני אדבר אתו על זה שיש לו יכולת נתינה ורגישות וחוש הומור. כל ערס הוא בדרך כלל כזה. אלו אנשים שאוהבים תחושת שייכות וכבוד. אתה יכול לראות גבר שמתלבש בצורה פרובוקטיבית כדי למשוך תשומת לב, עונד גורמט ונוסע עם מוזיקה בפול ווליום. אנשים שצועקים לעולם 'אני קיים'. להם צריך לתת כמה שיותר כבוד, להגיד לו עד כמה יש לו 'חכמת רחוב', כמה הוא 'אוכל את העולם', ש'הוא לא פראייר'. הרי זה מה שהוא משדר לעולם - ואני מחזק לו את זה. בכיף.

"תשאל את אהרן הכהן שהיה משכין שלום ואומר למישהו שחברו אוהב אותו, גם אם הוא בכלל שונא אותו... הקב"ה רוצה שנגיד דברים בשביל השלום, וגם כשאנחנו משנים או מבליטים משהו טוב על פני הרע, זה לא שקר, זו האמת הגדולה".

עשרת הכללים לפרגון מעצים:
  1. להתחיל עם פרגון עצמי – בשביל שאדם ייתן משהו לאחרים הוא צריך קודם כול שיהיה לו בעצמו. רבנו יונה אומר בתורת המוסר: אוי ואבוי לאדם שלא מכיר את החסרונות שלו. אבל עוד יותר אוי ואבוי למי שלא מכיר את היתרונות שלו ולא מכיר בערך עצמו. רק אדם שמעריך את עצמו – יכול להעריך אחרים.

  1. לשמור על מינון פרופורציונלי (לא להגזים). אדם שכל הזמן מפרגן לאחרים, המחמאה מאבדת את העצמה שלה. חשוב לשמור על מינון. מה המינון הנכון? כל אחד עושה את החשבון שלו ומרגיש כשזה כבר נהיה 'דביקי'. שם זה כבר לא טוב.

  1. לומר מחמאות בצורה מפורטת ולא כללית - להגיד למישהו 'אתה מדהים' או 'אתה מקסים' זה נחמד אבל רגע, במה אתה מדהים? טוב יותר לפרט. עשיתי סקר בסדנאות שלי וגיליתי שמחמאה מפורטות שווה הרבה יותר מסתם 'אתה מדהים'.

  1. פחות להחמיא על תכונות ויותר על השקעה ומאמץ. מכירים את זה שאומרים לילדה 'את הילדה הכי יפה בגן'? זה נורא מחייב, כי אם היא הכי יפה ותבוא מישהי יותר יפה – זה שובר את הילדה לחתיכות. גם הילדה היפה תשמח יותר במשהו כמו: איזה יופי שעזרת לחברה שלך והשקעת בזה. היא עבדה בשביל זה ומגיעה לה. אפילו זמר מפורסם יתחזק פחות מ'אתה זמר טוב' ויותר מ"רואים שעבדת קשה ורכשת יכולות לאורך זמן".

  2. לא להחמיא רק כשצריך משהו. לנסות למצוא הזדמנויות של מחמאות חינם.

  3. לתת לאחר הרגשה שהוא הכי מיוחד וייחודי בעולם - תמיד אפשר להשוות לאחרים ולהגיד לתלמיד טוב: "יש הרבה תלמידים טובים, אבל אתה מתמודד עם חוסר אמצעים ובכל זאת מצליח, את זה אף אחד מהתלמידים לא עשה". או גבר אומר לאשתו: "את תמיד יפה, אבל הפעם הגזמת כי התלבשת יפה". יש הרבה טובים ויפים ואצלך – זה שילוב מורכב של ייחודיות ששייכת רק לך.

  4. להשתמש במחמאות עקיפות – אם יש מורה בכיתה הוא יכול להגיד 'שאלה יפה' לתלמיד ששאלה שאלה טובה, אבל אפשר להיות מתוחכם יותר ולהגיד: 'לפי השאלה של התלמיד, אני רואה שאני בכיתה של תלמידי חכמים'. בעצם קפצת על ההזדמנות להחמיא לתלמיד אחד והפכת את זה למחמאה עקיפה לכל הכיתה, אף שהם לא שאלו את השאלה.

  1. להחמיא מידית למעשה בצורה ברורה ובהירה – אם אדם עזר לך, אל תמתינו להזדמנות אחרת, יש משמעות ל"טריות" של הכרת תודה. זה עושה הרבה יותר שמח ומגיע ממקום אמתי.

  2. להחמיא גם בשפת הגוף ובאינטונציה הנכונה – המסרים שאנו אומרים עוברים במילים, אך לא פחות מכך גם בתנועות הגוף. תשעים אחוז זה "איך" אנחנו אומרים. לכן, לפעמים כשאתה אומר מחמאה היא יכולה להישמע כמו ההפך ממחמאה. כמו שאומרים למישהו בציניות "אוהו, הנה הגאון הגיע". זה הורס את המחמאות. כשאתה מחמיא, צריך שלא יהיה טעויות, שזה יהיה ברור משפת גוף שלך, שלא יוכל להתפרש כלא-מחמאה חלילה.

  3. לדעת ש"די, תפסיק" פירושו: "בבקשה תמשיך!" (להחמיא...) – יש אנשים שקשה להם לתקשר ולהביע. עד שהם אומרים משהו, הצד השני שמקבל את המחמאה – רוצה עוד, אבל הוא מתבייש לבקש מחמאות, כמובן. ויש נוהג כזה להגיד "די, תפסיק". ואני אומר: לא לעשות את זה. ההפך. לבקש מחמאות. שהמחמיא ימשיך..

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
תלמידים יקרים שימו לב

  הרב יונה גודמן במכתב...

סיפוח או נורמליזציה?

  הטור המשפטי של שניאור...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם