ש"ס היא רק סיפור המסגרת

6 rishmiim
אחרי שנת עבודה צפופה, התפנו אלירן מלכה ושולי רנד להתרווח בחדר האחורי של אולם ההקרנה בדיזנגוף סנטר. שולי שחזר כיצד לפני חמש שנים התעקש שהיוצר הצעיר והלא מוכר יערוך לו אודישן, ומלכה נזכר במסע הארוך מסרטונים קצרים ועד לסרט באורך מלא שמעסיק את השיח הישראלי * וגם מבטיח שעונה שנייה וגם שלישית ורביעית של 'שבאבניקים' בדרך. ואם כבר בדרך – גם שולי רנד מבטיח שהאלבום המיוחל יופיע עוד לפני החגים * נדב גדליה בריאיון בלעדי משותף עם שולי רנד והבמאי אלירן מלכה לרגל הצלחת הסרט 'הבלתי רשמיים'

נדב גדליה

רק לפני חודש דיווחנו כאן מהקרנת טרום-טרום הבכורה הסודית שבה זכינו לצפות בסרט 'הבלתי רשמיים', הסרט המדובר של אלירן מלכה (יוצר 'שבאבניקים') המספר על הקמת מפלגת ש"ס, בכיכובו של שולי רנד. שבועות אחדים עברו וההיסטריה סביב הסרט נמשכת. אלפי אנשים צפו בסרט שפתח את 'פסטיבל קולנוע ירושלים', הביקורות מהללות ויש מי שמכניסים אותו כבר עכשיו לרשימות ה'קאלט' שישודרו בימי העצמאות הבאים עלינו לטובה. התלוויתי לשולי ואלירן למפגש היוצרים שנערך בדיזנגוף סנטר בתל אביב. בזמן שהקהל שואג מצחוק באולם, שולי מגלגל לו את מה שהוא מכנה 'סיגרה' והוא ומלכה מחליפים ביניהם דאחקות פנימיות.

שולי, 12 שנה לא שיחקת בקולנוע. הציבור רוצה להבין לאן נעלמת.

"אחרי 'אושפיזין', התחלתי איכשהו לעשות מוזיקה והפוקוס שלי זז לשם. אני אורתודוקס וממילא לא יכול לשחק כל דבר בסרט. אבל אז אלירן פנה אליי ונתן לי לקרוא את התסריט, והוא דיבר אליי מאוד. נפגשנו והיה בינינו דיאלוג טוב וגם נקודות חיכוך. הוא לא הסכים לכל מה שהערתי. בכל מקרה זה היה הרבה לפני שיצא 'שבאבניקים' כך שזה לא מה ששכנע אותי להשתתף בסרט", צוחק שולי.

"בכלל לא חשבתי על שולי בהתחלה", חושף מלכה. "הוא לא היה בגיל של הדמות בכלל. הייתי חייב מישהו ממש טוב, בסרט כזה, שהוא סרט של 'גיבור' – ב-99 אחוז מהסצנות - הגיבור מופיע. הגיבור הוא עמוד התווך של הסרט ואי אפשר להתפשר בזה. חיפשתי המון, ויש הרבה שמשחקים טוב, אבל חיפשתי מישהו שגם אני אוכל לדבר אתו, שיהיה שותף. הייתי כל כך מיואש מלמצוא שחקן מתאים ואז השם שולי רנד עלה ואמרתי - ננסה, בטח הוא יגיד לא".

אבל גם אחרי הכימיה והתסריט שולי מתעקש שמלכה יעשה לו אודישן מסודר. "בכל זאת, אני מבוגר ב-20 שנה מהדמות שאני משחק", הוא מסביר, "ונוסף לזה גם אשכנזי. לא רציתי שאלירן ייקח אותי בגלל ש... נו, אתה יודע".

שאתה שולי רנד.

"משהו כזה", הוא מסכים בצניעות.

"חמש שנים הסתובבתי עם סדרה ('שבאבניקים') שכל גופי השידור אמרו לי עליה 'לא'. עד שבסוף בא גוף שידור עם אומץ, 'הוט', ולקח את זה. בערבים הייתי עובד כצלם חתונות, הולך לישון וקם כל בוקר, יושב לכתוב שמונה שעות, בחינם. אתה רואה מוצר מוגמר, אבל יש הרבה עבודת הכנה. אתה כותב רעיונות, סדרה זה כמו סטארט-אפ ואם מתמזל מזלך והקב"ה עוזר - זה עובד. בימוי ותסריט הם לא עבודה זוהרת כמו שחושבים. מדובר באנשי עבודה שיושבים וכותבים כדי שיצא טוב. מי שעובד - בסוף מצליח. יש מצב שיש מוכשרים ממני שלא עבד להם. היה ברור שזה יקרה ושנמכור את הסדרה, תחושת בטן"

על מה לא הסכמתם בסרט?

"היו כמה מהלכים שלא ראיתי עין בעין כמוהו – דברים משמעותיים כמו הסצנה האחרונה בסרט. חשבתי שהסרט צריך להיגמר בצורה מלנכולית ואלירן התעקש על אופטימיות. בשלב הזה סמכתי עליו מאוד ושחררתי, ואחר כך קלטתי שהוא צדק וזה הקפיץ את הסרט ב-15 אחוז לפחות".

ציפור מכונפת לחשה לי שבקרוב נראה אותך בעוד סדרה וסרט.

"יש איזה מהלך חדש עכשיו, נכון. גם כתבתי בעצמי תסריט שארצה לשחק בו וגם המוזיקה החדשה שלי יוצאת. היו תקופות שכל הזמן אנשים פנו אליי כמו שפונים לרווק שלא התחתן עדיין: 'נו, מה יהיה עם האלבום החדש?' אבל בינתיים השתניתי כאדם, היו חומרים שכבר לא התאימו שאוציא אותם. אוי ואבוי אם אדם לא ישתנה בחיים שלו. יש תהליכים בחיים. אבל בעזרת ה' לפני החגים האלבום החדש יצא. פעם ראשונה שאני אומר את זה".

התחושה היא שכל פעם אתה מבליח, מצליח מאוד במה שאתה עושה אך מקפיד לא לנצל את המומנטום.

"נדב, אני לא מנהל את העולם. ואתה יכול לראות את זה אחרת: שאני מייצר געגועים אצל הקהל. זו טקטיקה", הוא צוחק, "אבל זה שטויות, באמת. הופעתי הרבה כל השנים האלה עם מופע משירי מאיר אריאל. אני עסוק ולא מתעסק בלפחד שישכחו אותי או משהו. החיים מובילים אותי".

לא מרגיש פורץ דרך

את שולי רנד רובנו מכירים, אבל את היוצר הצעיר אלירן מלכה (38), גם אחרי ההצלחות שלו, רוב צרכני התרבות בישראל לא מכירים. אלירן נשוי למיכל - יועצת קלינית, אב לשישה ומתגורר בירושלים. את ילדותו העביר בנהריה, בבגרותו למד במדרשיית נעם ובכולל 'מעלה גלבוע' ובהמשך התקרב לברסלב ולרב אברהם זגדון וערך כמה ספרים משיחותיו. רק כשכבר היה בן 26 ואב לשניים נרשם ללימודי קולנוע ב'מעלה', ואותם השלים ב-2010.

"הבנתי שזה מה שאני רוצה לעשות והלכתי על זה", הוא מסביר בפשטות. מ'מעלה' הקיים כ-30 שנה יצאו סדרות טלוויזיה לא מעטות ('שטיסל', 'סרוגים', 'הישיבה' ועוד), אך לאקרני הקולנוע זכו להגיע שלושה פיצ'רים בלבד, ולא זכו להצלחה מסחרית גדולה. אלירן הוא הבוגר הסרוג הראשון שיצר סרט באורך מלא שהצליח יפה במבחן הקהל. "אני לא מרגיש פורץ דרך", הוא אומר. "יש יוצרי קולנוע דתיים, יש יוסף סידר, רמה בורשטין".

"יש גם 'אושפיזין'", אומר שולי בטון נעלב-משועשע.

"הוא מדבר על במאי סרוג", מרגיע אלירן את הרוחות."הזמנים השתנו. פעם להיות דתי היה משהו מיוחד. בתקשורת היה אורי אורבך וזהו. היום אנחנו בזמנים טובים ליוצרים פריפריאליים. אולי עוד כמה שנים יגידו 'פורץ דרך', לא יודע. זה בסדר, שולי?"

יוסף סידר אמנם עשה קולנוע כדתי, אבל הרבה יותר ביקורתי. ממש לא באווירת הכיף שיש כאן.

"אני חולק עליך, הסרט אולי נראה קליל אבל מסופר בו משהו שהוא הרבה יותר עמוק ממה שרואים. הכישרון של אלירן הוא להפוך את הסיפור העמוק למשהו שנראה גם קליל וקומי. גם. אלירן נתלה באילן גבוה - שלום עליכם, הסופר היהודי המופלא. הוא אמר שהוא אוהב את היהודים שלו. ככה אלירן. הוא אוהב את הדמויות שלו וזה מה שמנגיש את היצירה לקהל. מעבר לכישורים שלו קיימת האהבה הזאת ולזה הכי התחברתי אצלו. השלב שהבנתי שאנחנו עושים את הסרט נכון היה שכשהתחלנו לחיות את הדמויות, לדבר עליהן, לצחוק אותן".

מה זה אומר 'לצחוק אותן'?

אלירן: "יש לנו עולם שלם שהוא לא בתוך הסרט. אי אפשר להסביר את זה. שנה אנחנו עובדים על הסרט שצולם ב-24 ימי צילום. אנחנו מדברים שלוש פעמים ביום בטלפון, ויש הרבה דברים שלא נכנסו ב-95 דקות של הסרט. עולמות שלמים".

סיפור חרדי במנוע אוניברסלי

שולי יוצא למרפסת סמוכה כדי להצית לעצמו 'סיגרה'. אני ואלירן נותרים מספר דקות לבדנו. עינו הפקוחה של שולי לא עוזבת אותנו וצופה עלינו ממפתן המרפסת. זמן טוב להכיר קצת יותר את היוצר הסרוג.

אלירן, על ראשך מונחת כיפה סרוגה, אך ביצירות שלך אתה בוחר לספר את הסיפורים של העולם החרדי דווקא. מדוע?

"זו שאלה טובה, אבל לא פחות שאלה זה אם אני סרוג בכלל או לא. נכון, אני חובש כיפה סרוגה אבל בפנים מרגיש מעורבב, אולי אני חילוני בכלל? לא יודע. קשה לי לשים את עצמי בהגדרה. זו שאלה שמעסיקה אותי אישית; ל'למה אני עוסק בחרדים' - אין לי תשובה ברורה. אבל בתכל'ס, נגיד 'שבאבניקים' היא לא סדרה על 'חרדיות' של בני ישיבות אלא על קונפליקט בין העולם שבחוץ לבית המדרש, גם אם זה רוכב על סיפור של ארבעה בחורי ישיבה. והקונפליקט הזה - הוא הסיפור שלי בעצם. מאז שנולדתי ועד עכשיו יש בי מאבק בין הצד הדתי לצד החילוני, המערבי, איך שתקרא לזה".

אף על פי שאתה נשוי עם שישה ילדים.

"ברור, אני גם לא חושב שהקונפליקט הזה ייפתר מתישהו. נכון שולי?"

"לא חושב שצריך לפתור את זה", מורה רנד.

במה מתבטא הקונפליקט הזה בחיי היומיום? הרי מצוות אתה בוחר לשמור.

"תשמע, זה לא שאני חושב לקום בבקר ולא להניח היום תפילין", מנסה מלכה להסביר. "זה מתבטא בכך שבחרתי לעשות סרט שיוקרן בדיזנגוף סרט בתל אביב, כאן, ולא סרט ב'תורת החיים'. אין לי שום דבר נגדם, אבל אני מרגיש 'כללי' יותר באופי שלי, גם אם למדתי ב'מעלה' הדתי בפועל, רציתי מאוד בהתחלה ללכת ל'סם שפיגל'. הסרט הוא לאו דווקא 'דתי' אלא מתעסק באבדן תמימות שהוא נושא כללי, גם אם סיפור המסגרת הוא של מפלגה מזרחית-דתית".

כמזרחי, חווית גזענות במגזר הדתי-לאומי שבו גדלת?

אלירן מהרהר לרגע ארוך, בורר את מילותיו בקפידה. "מזרחים בציונות הדתית יכולים לחוות משהו שנקרא 'גזענות רכה'", הוא אומר."לדוגמה: כשאתה ב'מחנה סיירים' של בני עקיבא, אתה תקבל ברכון בנוסח ספרד. או שבימים הנוראים במדרשייה - גם אם הרוב ספרדי, יתפללו בנוסח אשכנזי, או הפרשה של אלי אוחנה והבית היהודי. אלו דברים שלא הטרידו אותי, גם אם הם קיימים. בוא נאמר שלא מהמקום הזה יצרתי את הסרט. הקיפוח הזה לא מדיר שינה מעיניי".

אז מאיזה מקום אישי אתה יוצר?

"נראה לי שאתה לא מחליט לכתוב סיפור מסוים. אתה שומע כל הזמן סיפורים אבל דווקא הסיפור הזה קופץ עליך ולא עוזב אותך. אתה לא מבין למה זה קורה, אבל הסיפור מתקשר אתך ברובד פנימי ולא מרפה. ב-2013 כתבתי את הטיוטה הראשונה של הסרט ואתה צריך שחמש שנים זה יפרנס את הנשמה שלך ויעשיר אותה ויגלה לך עוד ועוד רבדים על הסיפור והדמויות. אני מאמין שבשביל לעשות יצירה טובה, צריך כל הזמן לנסות להבין אותה יותר ויותר, לגלות את הרבדים. סרט הוא טקסט בכל מיני רבדים: מה עשו במפלגה, הסיפור האישי של יעקב כהן (שמו של הגיבור בסרט, נ"ג), סיפור האמונה והחיים שלו, ואני יכול לספר שכן, יש גם סיפורים אישיים שלי בתוך הסרט. רק שולי יודע מה הם כי הוא מכיר אותי. אני לא מרגיש צורך לחשוף את הדברים האלה לקהל הרחב".

רנד: "היו לי חרדות בנוגע למראה החיצוני. לא הייתי בטוח שזה יעבוד. עבודת האיפור נעשתה כל יום מחדש במשך שעה לפני הצילומים כדי להפוך אותי לצעיר יותר, כולל צביעת הזקן. יכולנו להשאיר את צבע הזקן לכל ימי הצילומים ולהישאר במראה הצעיר גם בחיים האמתיים שבין שעות הצילום - אבל לא הסכמתי להיכנס לרמת פתטיות כזאת"

יוצר צריך להיות קצת אובססיבי

חשבת שתצליח כל כך? תוך חצי שנה להיט בטלוויזיה ובקולנוע, זה לא דבר מובן מאליו ליוצר.

"לא יודע מה להגיד לך. סיימתי בית ספר לקולנוע לפני שמונה שנים. חמש שנים הסתובבתי עם סדרה שכל גופי השידור אמרו לי עליה 'לא'. עד שבסוף בא גוף שידור עם אומץ, 'הוט', ולקח את זה. בערבים הייתי עובד כצלם חתונות, הולך לישון וקם כל בוקר, יושב לכתוב שמונה שעות, בחינם. אתה רואה מוצר מוגמר. אבל יש הרבה עבודת הכנה. אתה כותב רעיונות, סדרה זה כמו סטארט-אפ ואם מתמזל מזלך והקב"ה עוזר - זה עובד. בימוי ותסריט הם לא עבודה זוהרת כמו שחושבים. מדובר באנשי עבודה שיושבים וכותבים כדי שיצא טוב. מי שעובד - בסוף מצליח. יש מצב שיש מוכשרים ממני שלא עבד להם. אני מאמין בעבודה, זו הדרך להגיע למוצר טוב.

"יכול להיות שטוב שלא הצלחנו למכור את 'שבאבניקים' מהר והתבוססנו בה חמש שנים. דייקנו אותה. אפילו חשבנו לעשות אותה כמו מחזמר. מה לא בדקנו... אתה עושה את הבדיקה הזאת כי יש לך זמן ואתה יכול לקחת את זה ולהוריד מהשולחן את האופציה. בינתיים זו אמנם עבודה בחינם אבל לי היה ברור שזה יקרה ונמכור אותה, תחושת בטן".

"התחושה", מצטט שולי את אחת הדמויות בסרט, "מה שהגויים קוראים 'אינטואיציה'".

אני רואה שאחרי כל העבודה לא נמאס לכם מהטקסט של הסרט.

שולי: "בחייך, הרמת פה להנחתה. אנחנו לא יושבים כל היום ומצטטים את הסרט, אבל בעשייה הזאת, כן, למרות הלחץ על הסט שיש בכל סרט, הייתה הרגשה טובה באוויר. הייתה הרבה שמחה".

אולי זה כי שניכם מקורבים לברסלב.

"לא רקדנו על וואנים בבוקר, אבל הייתה חדוות יצירה", אומר שולי.

אלירן: "חוץ מהשמחה, הייתה משמעות. סיבה. המציאות הייתה נגד הסרט. קשה לעשות סרט תקופתי שמדבר על שנות השמונים. אתה רוצה לצלם - יש מסוק. אתה מצלם בשנת 1983 ויש ברקע רכב מודל 2017. אתה חייב סיבה שתניע אותך לא להתייאש. וזה היה מורגש על הסט, כל אחד מסיבותיו ידע למה הוא עושה את התפקיד שלו. קולנוע הוא יצירה שלמה של הרבה מאוד אנשים שכל אחד עושה את המיטב".

ההסכם עם אלוקים הלך והתרחב

בפוסט מרגש שכתב אלירן בימים האחרונים, הוא סיפר על התהוות עולמו הקולנועי. "עשיתי הסכם עם הקב"ה שייתן לי לעשות סרט אחד טוב של 10 דקות", סיפר. אחר כך ההסכם עם הקב"ה התרחב לסרט של 25 דקות. "מבחינתי היה מספיק לעשות סרט אחד טוב של 25 דקות וזהו", גילה אלירן באותו פוסט. אבל לקב"ה תכניות משלו. וכל פעם ההסכם נפתח ונחתם מחדש עד ליצירת סדרה וסרט באורך 95 דקות. "מרוב שזה טוב, אפשר ליפול לדיכאון קל, כי באמת אפשר לחשוב שאין יותר מזה, אבל אני סומך עליו. הכול חלק מהדרך", חתם. "האמת היא שיש משהו מאוד מבהיל שתוך חצי שנה הסדרה יצאה ועכשיו הסרט ושניהם מאוד מצליחים", הוא אומר לי. "אתה לא יודע לאן זה יימשך. מצד שני יש גם ביטחון במה שאתה עושה, לצד הפחד".

נראה עונה שנייה של שבאבניקים, או שמיצינו את עלילות החבר'ה?

"עכשיו אני עובד על העונה השנייה של הסדרה. עוד עשרה חודשים זה יעלה בעזרת ה'".

כמה זמן לוקח לכתוב סדרה?

"בעונה הראשונה היו 12 פרקים. לקח בערך שלושה שבועות לכתוב פרק, זה נחשב די מהר. בעונה השנייה יהיו יותר פרקים ואולי ייקח פחות זמן כי אני כבר מכיר את הדמויות.

"יש בסדרה משפט שאבינועם אומר: 'אני לא יכול להינעל בחדר עם סט של גמרא'. כל עוד יהיה מתח כזה - תהיה סדרה. לדעתי אפילו עונה שלישית, רביעית. מה שאני כן יכול לגלות זה שיהיו 'שבאבניקים' חדשים שלא ראינו עדיין".

הספרדי שטמון בשולי האשכנזי

תגיד שולי, איך אשכנזי כמוך מתאמן ומצליח להפוך לשחקן מזרחי עם חי"ת ועי"ן וכל המנטליות מסביב?

"אשכנזי ומזרחי זה לא רק דבר חיצוני. זה אופי והלך רוח. מבפנים אני ספרדי. כל החיים הייתי ככה. בכיתה ו' הייתי קפטן נבחרת הספרדים בבית הספר. ככה זה. לא חוויתי את ההפרדה הזאת בין הספרדים והאשכנזים אף פעם, למרות שגדלתי בבית אשכנזי. זה היה 'מאן דכר שמיה'. לא קיים".

היו חששות בנוגע לכניסה לדמות כזאת שלכאורה לא קשורה אליך בכלל, בניגוד לדמותך ב'אושפיזין'?

"היו לי חרדות ביחס למראה החיצוני", מגלה שולי. "לא הייתי בטוח שזה יעבוד. עבודת האיפור נעשתה כל יום מחדש במשך שעה לפני הצילומים כדי להפוך אותי לצעיר יותר, כולל צביעת הזקן. יכולנו להשאיר את צבע הזקן לכל ימי הצילומים ולהישאר במראה הצעיר גם בחיים האמתיים שבין שעות הצילום - אבל לא הסכמתי להיכנס לרמת פתטיות כזאת".

אלירן, יש לא מעט סגנונות ושיטות בימוי. מהי תפיסת עולם הבמאית שלך?

"לשיטתי - ויהיה כאלה שלא יסכימו - צריך לתת לכל אחד לתרום את היצירתיות שלו. לתת לשחקנים ליצור, לתת להם חופש ובמקביל לשמור על האינטרסים של היצירה. לתת לשחקן מצע לעשות את הטוב ביותר שלו. היום אין כמעט במאים קשוחים שרודים בשחקנים כמו פעם. אתה צריך לנהל עבודה של הצלם, הארט, התלבושות, המוזיקה ושכולם ירגישו טוב".

שולי: "להכין את הכלי זו העבודה הקשה, אבל בסופו של דבר ההצלחה הזאת היא נס".

אלירן: "יש הסכמה שזה נס".

היו רגעי ייאוש?

"בטח, הרבה מאוד. אבל קמים בבקר ושוכחים מזה".

"או שמרימים טלפון לשולי", צוחק השחקן.

"לדעתי, יוצר צריך אובססיה", סבור מלכה. "להתנהג לא בהיגיון. כי לכאורה אמרו לך 'לא' - אז יאללה, תעבוד על רעיון אחר, ככה ההיגיון אומר. ובכל זאת - אתה ממשיך לנסות לדחוף את הרעיון שלך. שולי, אמרו לך פעם 'לא' והמשכת להסתובב אתו?"

"לא כולם יודעים, אבל כשלמדתי בבית ספר למשחק הייתי כל הזמן תחת רימת העפר", חושף רנד. "הייתי פשוט לא טוב. לא בקעתי עדיין.לא קיבלתי תפקידים, וגם אחרי לימודי המשחק, במשך שנה עשיתי יצירות אוונגרד, שוליים. יש המון 'מַכּתוב' בנושאים האלה, הרבה סייעתא דשמיא".

התעסקותו של אלירן מלכה בחומרים החרדיים התחילה הרבה לפני היצירות האחרונות שלו. לפני שנים אחדות עבד על מיזם מסקרן העוסק בחייו של הרב עובדיה יוסף, ולצורכו נעזרת בד"ר אבישי בן חיים, המומחה לתחום. אצלו גילה את הצדדים היפים של הציבור הש"סניקי, אלו שתמיד הועלמו באופן הצגתם בתקשורת לאורך השנים. "זאת הייתה מיני-סדרה של שישה פרקים. בעצם סיפור החיים של הרב עובדיה יוסף בסדרה. כל פרק מבוסס על שו"ת שלו. ודרך השו"ת שהוא כותב - לומדים על החיים של הרב. זה יקרה ויצא בע"ה. לא יודע מתי. בשבוע הבא יש בר מצווה לבן שלי ואני לא מוצף בהצעות, וגם אם כן - זה לא מגיע אליי. מה שכן, יש לי שאיפה לעשות עם שולי עוד סדרה או סרט".

שולי: "וואלה, פעם ראשונה שאני שומע את זה" (צוחק).

אלירן: "תשמע, היה קשה לסיים את העבודה עם שולי. זה קצת עצוב, נהיינו חברים הרבה מעבר ליחסי במאי-שחקן. ממש נקשרנו".

עוד רגע יסתיים הסרט המוקרן באולם הסמוך. שולי ואלירן ממהרים להיכנס פנימה. צועדים בין פוסטרים של סרטים הוליוודיים לאניני טעם. משתוקקים לראות בעיניהם את חדוות הקהל הנובעת מיצירתם. "את הצחוקים של אמצע הסרט כבר לא נשמע", מסכם שולי את המצב. האולם מלא עד אפס מקום. מאות תל-אביבים שמעו היום בפעם הראשונה את סיפורם האנושי של מזרחיים-חרדים, תושבי ארצם.

לתגובות:  נדב גדליה בפייסבוק

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הדור הבא של השו"ת

  הרב אברהם סתיו במאמר...

מיוחד לעשרה בטבת

  המאבק בנצרות, שלא הכרתם

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם