נדל"ן זה כאן

8 karkaot
כמו במסחר הקרקעות של שנות השלושים בתל אביב ובירושלים, כשעוד נראָה שקניית אדמות שם אינה יותר מבזבוז כסף ואף אחד עוד לא צפה כיצד יהפכו בעלי הקרקעות האלה לעשירי העיר בבוא היום, ממש כך מתנהל שוק שלם, שקט ואקסקלוסיבי של רוכשי קרקעות ביהודה ושומרון * טוב, עם כל האי סדר המנהלי שמונהג שם, בכוונה תחילה כפי הנראה, זה לא ממש פשוט, אבל סוחרי קרקעות כמו ליאור זברג כבר למדו לאתר מוכרים ערבים בתוך הזייפנים הרבים וגם לעקוף את הקשיים שמערימים במנהל האזרחי * תבדקו אצלכם במשפחה, יש סיכוי שפנינת נדל"ן שרכשו בני הדור הקודם ביהודה ושומרון ממתינה לכם ברישומים * וכדאי גם לשמוע מה יש לסוחר הערבי ששוחחנו אתו לומר על הרצון הערבי בריבונות ישראלית * המדריך למשקיעי הדור הבא של הנדל"ן בישראל

ארנון סגל

בזאר טורקי מתנהל סביב קרקעות יהודה ושומרון. שוק פרוע, מלא בזייפנים וברמאים שמחפשים לעשות הון בשטח ההפקר הזה, שכבר יותר מיובל שנים אין בו שלטון ברור. ליאור זברג מיצהר, מנהל חברה להשקעות נדל"ן, מעיד ששמונים עד תשעים אחוזים מקרב הפניות אליו בהצעות לרכישה מתבררות בסופו של דבר כעסקאות לא אמתיות. זיוף בוטה או טעות תמימה, אין ספק שאחוזים כאלו מעידים שמשהו כאן רקוב מהיסוד.

מי שרוצה לרכוש קרקע בתחומי ישראל הריבונית יכול לברר באינטרנט בתוך דקות כל פרט על הקרקע, על בעליה הקודמים, על השכנים של החלקה המדוברת. ביהודה ובשומרון לעומת זאת שורר ערפל סמיך על כל עסקת נדל"ן. אי אפשר לדעת כלום. אין טאבו, אין רישום מסודר, איש איננו ערב שהקרקע שנמכרה לך לא נמכרה לעשרות אחרים קודם לכן, ובעיקר הכול מתבסס על ניירת מצהיבה משנות השישים של המאה העשרים או אפילו מראשית המאה ההיא.

זברג הוא בן 27, נשוי ואב לשלושה, ורוב מוחלט של זמנו מושקע בניסיון להתגבר על התוהו ובוהו השורר בשטח יהודה ושומרון בתחום הקרקעות. הוא בא בקשר עם בעלי קרקע ערבים, מתווכים וכיוצא בזה, אבל מחפש בהחלט גם יהודים שקנו קרקעות בשטח ההפקר שמעבר לקו הירוק. נוסף על כך הוא מלווה משפחות בקניית דירה ראשונה, מלווה משקיעים ברכישת דירות וחנויות ומארגן קבוצות רוכשים.

"יהודים רבים", הוא מסביר, "קנו קרקעות ביהודה ושומרון בשנות השבעים והשמונים של המאה הקודמת. הרוב הלך לפח מפני שנכלל בשטחי B הפלסטיניים, למשל, אבל כבר יצא לי למצוא חלקות סמוכות ליישובים היהודיים שערבים מעבדים שם את הזיתים והצבא אפילו מגן עליהם כשהם עושים זאת, ולפתע מתברר שהקרקע בכלל יהודית. ייתכן שהבעלים, שפעמים רבות גרים הרחק מיהודה ושומרון, בדרום או בצפון, כבר התייאשו מהקרקע הזו, אבל כשהיא מאותרת היא יכולה לעשות נפלאות. הניירת משנות השמונים או התשעים הרבה יותר טובה מהממוצע שאני רגיל לעסוק בו, ובהרבה מהמקרים הללו הקרקע כבר נרשמה בעבר בטאבו על שם אותו יהודי.

"באתי עם קרקע כזו, שכבר רשומה בטאבו על שם יהודי מהגליל, לאחד מראשי המועצות היהודיות ביהודה ושומרון. הוא אפילו לא דמיין שתסריט כזה ייתכן, כי יש שם זיתים ששתלו ערבים וזה מחוץ לגדר היישוב. אותי התרחשויות כאלו מרגשות.

"אני מנהל קודם כול עסק כלכלי", משיב זברג לשאלה אם הוא מונע מאידיאליזם. "אם רוצים שהעסק של הקרקעות ביהודה ושומרון יתקדם צריך להשאיר הרבה מאוד מקום לשוק החופשי". ולצד זאת הוא מוסיף: "אני אדם רציונלי בסך הכול, אבל רואה ברכה בעיסוק הזה. כתוב שאחד מסימני הגאולה הוא שארץ ישראל נותנת פירותיה בעין יפה. זה קורה. על נחלת יוסף, השומרון, כתוב שפירותיה מתוקים. להבנתי 'פירותיה' הם לאו דווקא אפרסקים ושזיפים אלא גם עסקאות נדל"ן.

"אני לא מנהל קרן פילנטרופיתיש הרבה אחרות כאלומדובר בחבר'ה צדיקים שלא מנהלים תכנית עסקית לנכס אלא מחליטים על רכישתו לפי חשיבות הקנייה שלומנגדאני מודה שהעדיפות שלי היא לקנות פהביהודה ושומרוןמלעסוק ברכישת קרקע חקלאית בפרדס חנהלמשלפה יש ערך מוסף"

 

"אני קונה את הקרקע לבד או עם שותפים, והתנאי הוא שזו תהיה עסקה כלכלית. אני לא מנהל קרן פילנטרופית. יש הרבה אחרות כאלו. מדובר בחבר'ה צדיקים שלא מנהלים תכנית עסקית לנכס אלא מחליטים על רכישתו לפי חשיבות הקנייה שלו. מנגד, אני מודה שהעדיפות שלי היא לקנות פה, ביהודה ושומרון, מלעסוק ברכישת קרקע חקלאית בפרדס חנה, למשל. פה יש ערך מוסף.

"אם נלך על התסריט המיטבי", מסביר זברג את אופן עבודתו, "נאמר שמצאתי קרקע שמבחינת מעמדה החוקי היא בסדר, כלומר אני יכול להוכיח למי הבעלות עליה, השלב הבא הוא שיוך מוניציפלי כלשהו, כלומר לברר אם היא בשטח המועצה האזורית שומרון, למשל, עיריית עמנואל או המועצה המקומית קדומים. בשלב הזה יש לחבר את הגורם הרלוונטי לתכנון מה שייעשה בקרקע ולבצע זאת, אבל הבעיה היא שביהודה ושומרון כל שלב כזה יכול לארוך הרבה מאוד שנים. מצד שני חשוב לשים לב ליתרונות עסקיים נוספים, כגון פטור מהיטל השבחה".

ישראל מנהלת טאבו ירדני

"הערבים מתמחרים קרקע ליהודים ביותר משווייה באמת. הם אומרים לעצמם שיהודים יקנו אדמה גם במחיר יקר, 'מחיר של תיירים'. זה שוק מזרח תיכוני. בינם לבין עצמם הערבים מוכרים בזול. קרקע חקלאית בין פלאחים ערבים תושבי הרשות נמכרת במחיר של 5,000 שקלים לדונם או 10,000 לקרקע טובה במיוחד. המנהל האזרחי מבצע שמאויות על פי טווח המחירים הזה ולוקח אגרה לפי השוק הפלסטיני. בדרך כלל המחיר הסופי שאני משלם הוא בין ארבעים לשישים אחוזים מהמחיר הראשוני שדרש המציע.

"ערבי מסוים פנה אליי דרך גורם שלישי והציע למכור את האדמות שלו, קרקע לא מעובדת וזרועת אבנים. הניירות שהציג לא היו הכי איכותיים מבחינתי, אבל הוא ביקש מיליון שקלים. במשא ומתן הגענו בסופו של דבר לפחות מחצי, ואת התשלום האחרון הוא יקבל רק אחרי שהקרקע תירשם על שם הקונה.

"יש מושג שנקרא 'מַוּקע', האזור שבו מצוי הנכס. 'מוקע' פירושו אזור כלשהו. יש למשל מוקעת אל חלימי ליד קרני שומרון. זה כינוי של אזור, של הר, של סביבה מסוימת. רוב החלקות ביהודה ובשומרון לא הוסדרו כי הירדנים היו פה רק תשע עשרה שנה ולא הספיקו להסדיר הכול. הם הסדירו הרבה קרקעות בדרום הר חברון, באזור עפרה ובצפון השומרון, אבל הרוב נותר לא מוסדר. לערבים אין היום עניין להסדיר את החלקות שלהם במנהל האזרחי.

"באופן אבסורדי המנהל מנהל היום טאבו ירדני. באריאל ובמעלה אדומים יושבים פקידים ומנהלים טאבו ירדני. הוא לא כפוף לטאבו של היום ברבת עמון, שגם הוא ממשיך להיות רלוונטי לחיפוש מידע ביהודה ובשומרון אף שכבר חמישים ואחת שנים הירדנים לא פה, אלא פועל במקביל אליו. מבחינה חוקית, מכיוון שלא החלנו את הריבונות מעבר לקו הירוק, הכלל הוא שהכובש נכנס לנעליו של הריבון הקודם וממשיך את ניהול ספריו.

"רוב השטרות שנסחרים בעסקאות נדל"ן ביהודה ושומרון קרויים 'מאליה'. זו הוכחת הבעלות העיקרית המקובלת לתחילת רישום בטאבו. המאליה הוא שטר ארנונה שנהג עוד בתקופת הטורקים. החקלאים היו צריכים לדווח כמה קרקעות יש להם, ולפי גודל השטח לשלם ארנונה לשליט. כך זה נמשך גם בימי הבריטים, הירדנים והמנהל האזרחי. אלא שהתסבוכת היא שככל שאדם מקורב לשלטון, רשומים פחות דונמים במאליה שלו, כדי שישלם פחות ארנונה. במאליה יכולים להיות רשומים שלושים דונם, ובפועל יש לבעליה 300 דונם.

"כאשר ערבי מוכר אדמה לערבי אחר הכול פשוט יותר. הוא מראה לו בשטח: פה זה הגבול של סלים, מדרום זה עבדול ושם זה משפחת כארם, ופה בגדר האבנים הזאת זו החלקה שלי. הוא יכול ללכת לבית הדין השרעי בעיר או לשייח' המקומי ולחתום על חוזה, ובכפר שלו גם כך כולם יודעים איזו אדמה שייכת לאיזה פלאח. כשישראלי קונה קרקע, לעומת זאת, הוא מעוניין בראיות מוצקות יותר מעדות של המוכר, ובדרך כלל בתחילת הדרך הארוכה לכיוון הרכישה המאליה מספקת את הצורך הזה.

"את המאליות הנוכחיות הנפיק המנהל האזרחי בעיקר בשנות השישים, ועל החדשות יותר כתובה אזהרה שהמסמך כשלעצמו איננו הוכחה לבעלות. מצד שני, בלית ברירה עיקר המסחר ביהודה ושומרון הוא במאליות, כי הן הדבר הכי קרוב לרישום בטאבו בהיעדר אפשרות טובה יותר להוכחת בעלות.

"לפעמים יוצא לי לפגוש מסמכים שקדמו למלחמת ששת הימים, אבל זה נדיר. חוסיין במהלך תשע עשרה שנות שלטונו ביהודה ובשומרון רשם קרקעות בטאבו, ויצא לי לראות גם מסמכים בריטיים ופעם אחת אפילו מסמך מהתקופה העות'מאנית. אך הניירת העתיקה לא מספיקה לרישום מחודש.

מגששים באפלה

"בניגוד למה שקורה בישראל הקטנה", זברג מציין, "ביהודה ושומרון אינך יכול לחפש בגוגל ולהוריד גוש וחלקה. רק בחלק קטן מהעסקאות הספיקו בעבר לרשום את החלקה בטאבו, ובחלק קטן עוד יותר זו נרשמה בטאבו בידי יהודים. לא פעם כשמסתכלים בניירת מגלים שמה שטוען המוכר בעל פה לא תואם את מה שנכתב בניירות. שמדובר בחלקה אחרת ממה שסופר.

"הכשל ביהודה ושומרון הוא שכאן הטאבו לא יסכים לספר לך שלקרקע שאתה עומד לקנות כבר יש בעלים, כי הוא לא מוכן למסור מידע בלי ייפוי כוח מהבעלים. היעדר חופש המידע – נתון בסיסי בכל עסקה בישראל הריבונית שבתוך הקו הירוק – גורם נזק של מיליונים. ערבי יכול לגשת לרשות הפלסטינית ולסדר את העניינים בכלים שלהם. הוא לא צריך את הניירת והיא לא מעניינת אותו, אבל אם אני כיהודי מקבל מסמכים, אפילו אם הם מעולים ויש שם לכאורה רישום בטאבו, מאליה, והכול בסדר, אם אגש למנהל האזרחי ואומר להם 'יש לי חלקה בגוש הזה, אתם יכולים בבקשה להשוות את מה שיש לי לנתונים שבידיכם ולוודא שהמסמכים אינם מזויפים?' הם יסרבו. כאן ביהודה ושומרון אין חובה לחופש מידע.

"מלבד זאת, אם ערבי כבר מגיע למנהל האזרחי לבקש מסמך שהוא נזקק לו, ערבים המסתובבים או עובדים במנהל עלולים לשאול אותו למה הוא צריך את הנייר הזה ולדווח עליו ברשות שהוא מתכוון למכור את האדמה שלו ליהודים. ערבים בדרך כלל מפחדים מאוד להגיע למנהל. במנהל בבית אל מסתובבים גם עורכי דין ומתכננים מטעם הרשות הפלסטינית ורואים כל מי שמגיע. אין שם חדרים דיסקרטיים. הפלאח הערבי שהחליט סוף סוף למכור ליהודים מת מפחד להגיע לשם ולהוציא את הנייר שהוא זקוק לו. דובר צה"ל יגיד כמובן 'מה פתאום' ו'כולם פה בסדר גמור', אבל בפועל הערבים שאנחנו בקשר אתם מפחדים להגיע לשם.

"אם אתה רוצה להבין מה קורה במנהל, דמיין לך משרד ממשלתי מתקופת מפא"י עם ועד עובדים חזק. בדיוק ככה זה. זה כאילו נכנסת למכונת זמן וחזרת לאחור. עיתונאי 'הארץ' חיים לוינסון כתב פעם שבוועדות המנהל האזרחי אין מחשבים ניידים, רק נייר ועיפרון. לאחרונה השבית המנהל ועדות כי אין לו כוח אדם. אני לא חושב שיש התנהלות מקבילה במקום עבודה אחר בישראל.

"אינני חושב שיושבים שם אנשים לא אינטליגנטיים, זו פשוט המדיניות הישראלית שלא להכריע ביהודה ושומרון לכאן או לכאן. זו מדיניות של ניהול הסכסוך. הרי אם יכניסו למנהל כוח עבודה ויהיו בו ועדות מסודרות והתנהלות תקינה, במקום ארבע מאות אלף מתיישבים יהיו שמונה מאות אלף מתיישבים, והם יקנו אדמות ויבנו בתים ביהודה ושומרון ויקדמו תכניות.

"היעדר חופש המידע גורם המון זיופים. אני מקבל בערך חמישה טלפונים בשבוע מערבים שרוצים למכור לי קרקע, אבל לפחות ארבעה מהם מתגלים כזיוף או כקרקע שכבר נמכרה. בשמונים או תשעים אחוזים מהמקרים מדובר בעסקה לא אמתית. יש שלוש רמות של עסקה לא אמתית: הראשונה היא זיוף בוטה. אדם רואה חלקה יפה עם נוף יפה ופשוט מחליט שזה שלו. השנייה היא מכירת קרקע שכבר נמכרה, וכאמור אינך יכול לדעת זאת, כי בניגוד לישראל הקטנה כאן אין על כך הערת אזהרה בטאבו. כל עוד לא סיימת את הליך הרישום בטאבו, אף אחד לא יזהיר אותך שזו קרקע שכבר נמכרה. הרמה השלישית של עסקה לא אמתית היא כאשר חסרים למוכר מסמכים.

"סוחר ערבי שאני מכיר פנה אליי בעניין חלקה מסוימת שביקש למכור. כשהראה לי את המקום שלה, הראה לי חלקה שכבר הייתי מעורב בקנייתה כמה שנים לפני כן מיהודי אחר. הוא עדיין ניסה למכור לי אותה עם הניירת של המוכר הערבי המקורי.

"אם אין לך המידע שהעסקה כבר בוצעה בתא השטח הזה, אתה מתלהב מההצעה ובסופו של דבר נופל בפח. רוב הזייפנים, אחרי הכול, מתפרנסים ממקדמות. הזייפן אומר 'תן לי חמישים אלף שקל ונתחיל לעבוד', ומפה לשם אתה נתקע. אני למדתי שכבר בתחילת הדרך אפשר להבין אם מדובר בעסקה אמתית או פיקטיבית לפי הניירת ששלחו לך ולפי השיח של מציע העסקה ועד כמה הוא מכיר את השטח".

"הכשל ביהודה ושומרון הוא שכאן הטאבו לא יסכים לספר לך שלקרקע שאתה עומד לקנות כבר יש בעליםכי הוא לא מוכן למסור מידע בלי ייפוי כוח מהבעליםהיעדר חופש המידע – נתון בסיסי בכל עסקה בישראל הריבונית שבתוך הקו הירוק – גורם נזק של מיליוניםאם אני כיהודי מקבל מסמכיםאפילו אם הם מעולים ויש שם לכאורה רישום בטאבומאליהוהכול בסדראם אגש למנהל האזרחי ואומר להם 'יש לי חלקה בגוש הזהאתם יכולים בבקשה להשוות את מה שיש לי לנתונים שבידיכם ולוודא שהמסמכים אינם מזויפים?' הם יסרבוכאןביהודה ושומרוןאין חובה לחופש מידע"

 

אי אפשר להתלונן במשטרה על מעשים כאלה?

"היא לא עושה כמעט כלום בעניין. המתווך הזייפן גם מיתמם בדרך כלל. הוא טוען שמדובר בטעות, ושאת המקדמה ביקש בשל טרחתו ולא כתשלום על הקרקע. הוא עשוי לומר משהו בסגנון 'גילינו יחד שהקרקע לא טובה. אין לך מה לבוא אליי בטענות מעבר לזה'".

לו הייתה מוחלת הריבונות ביהודה ושומרון, האבסורדים שאתה מתאר היו נפתרים?

"בהחלט. היום לדוגמה קיבלתי הצעה על קרקע באשדוד משני אנשים. בישראל המציע לא נזקק לשלוח לרוכש הפוטנציאלי לא מפה ולא מסמכים אלא פשוט מספר, ותמורת כמה שקלים לרשות מקרקעי ישראל אפשר לברר עליה הכול: להוריד את נסח הטאבו, לראות אם יש משכנתא על הקרקע, לראות מיהם הקונים האחרים ומיהם השכנים של החלקה ואם יש שם שותפות. אין צורך בניירת כלל. עד שחתמת חוזה יש לך תעודת זהות שלמה של החלקה. יש לך מידע בכמויות על כל גוש וגוש. אתה רואה בטאבו שבעל הקרקע הוא משה, ויכול לדעת שזה בוודאות משה ולא אף אחד אחר. ביהודה ושומרון לעומת זאת תמיד יש בלגן".

שלושים שנה לרישום בטאבו

"יש תקנה דרקונית נוספת ביהודה ושומרון שנקראת היתר עסקה, לא זו ההלכתית הנוגעת לשמיטה. זו תקנה שנוספה ערב חתימת הסכם אוסלו, והמטרה שלה היא שראש המנהל, קצין בדרגת תת-אלוף שכפוף ישירות למתאם פעולות הממשלה בשטחים, יפקח על כל עסקת נדל"ן יהודית מעבר לקו הירוק. ברצותו יאשר וברצותו לא יאשר. לפי הפרסומים, הכניסה לבית רחל ולבית לאה בחברון, לדוגמה, התאפשרה רק אחרי שניתן לבתים היתר עסקה. היתר כזה אין פירושו רישום בטאבו אלא רק היתר ראשוני לבצע את המכירה והקנייה. זהו מוסד שמטרתו הראשונית למנוע ממני וממך לקנות בית במרכז שכם או רמאללה, אבל התוצאה שלו היא שגם אם אני רוצה לקנות קרקע בתוך קריית ארבע, בתוך גבעת זאב ובתוך עפרה אני זקוק קודם לכן להיתר עסקה.

"השגת ההיתר הזה אורכת בין חצי שנה לארבע שנים, אבל כבר ראיתי היתר עסקה במקרה שנגע בכלל להעברת בעלות בין יהודים שלא הושג גם אחרי עשר שנים. וזה עוד השלב הראשוני בלבד, לפני שמתקדמים לרישום בטאבו. הנוסח של ההיתר לא אומר דבר. הוא בסך הכול מתיר לבצע עסקה בחלקה מסוימת, וגם אחרי שמשיגים אותו סוף סוף זה עוד לא מעיד שהבעלות היא באמת של מי שממנו אתה קונה את הקרקע. במקרה של בית רחל ובית לאה השר ליברמן דרש מהמנהל היתר עסקה, וראה זה פלא: אחרי 24 שעות כבר ניתן היתר. פתאום התברר שהמנהל האזרחי יודע לעבוד. אגב, כמובן גם במקרה הזה התנגדו במנהל לעסקה ואמרו שמבחינה ביטחונית זה לא נכון, אבל ליברמן דאג ליישר אותם.

"שמעתי מעורך דין שעוסק בעניין הערכה שיום אחד מישהו יתבע את המדינה ואת המנהל האזרחי רק על הדרישה להיתר הזה, ויזכה במיליונים. כל העסק הזוי. למשה זר מהשומרון, סוחר הקרקעות הגדול, נדרשו עשרים ואפילו שלושים שנה לרשום חלק מהקרקעות שלו בטאבו. בשלושים שנה נכס ממוצע בישראל הריבונית נמכר שלוש פעמים. בכל הקרקעות של משה זר גם החליטה הוועדה של המנהל לפסול את הרישום שלהן, ובסוף זה אושר רק בוועדת ערר. התפיסה במנהל היא שקודם כול אומרים לך 'לא', ולך תערער.

"כל התסבוכת הזו שאני מתאר יכולה להפוך ביום אחד לא רלוונטית אם מדינת ישראל תכריע סוף סוף לגבי מעמדה ביהודה ובשומרון. בגין העביר את סיפוח הגולן ביום אחד בשלוש קריאות בכנסת. קודם לו עשה כך גם לוי אשכול כשסיפח את מזרח ירושלים".

יהודה ושומרון? מנהטן של המאה השבע עשרה

איך הגעת לעסוק בתחום הנדל"ן ביהודה ושומרון?

"התחום שלי הוא נדל"ן. הלכתי לכיוון של קניית דירות להשקעה וייעוץ לאנשים בקנייה. בתחילה ניסיתי לעסוק בזה ברעננה, עיר הולדתי, אבל השתעממתי נורא. ביהודה ושומרון אני מזהה את הפוטנציאל, בעוד הרוב בורחים מכך. מבחינתי זו מנהטן של המאה השבע עשרה. כמו קניית אדמות בתל אביב בשנות השלושים. היום העתיד כאן, ביהודה ובשומרון. גם אם לא יצא מזה הרבה בטווח המידי, אולי בדור הבא. הרי שמענו סיפורים רבים כל כך על הסבתא או הסבא שקנו קרקע בחדרה או בתל אביב או ברחביה בירושלים וכולם צחקו עליהם, אבל היום ברור לכולם שזו הייתה פעולה חכמה.

"אני מסתכל גם לטווח הקצר", מודה זברג. "אני לא בן 60 אלא בן 27, אבל אומר לעצמי שגם אם נפלתי והפסדתי כסף, זה על דבר טוב. אחרי הכול, אם עבדו עליי זה לא קרה כשקניתי דירה בברוקלין אלא בארץ. וחוץ מזה אני זהיר ובודק הרבה לפני שאני נכנס לעסקה, ובוודאי לפני שאני מכניס אליה שותף או חבר".

אם מחר בבוקר יספחו את יהודה ושומרון, מה יישאר לך לעשות?

"והארץ נשארה הרבה מאוד לרשתה".

אבל כל התחום שאתה עוסק בו יתייתר אם תוחל הריבונות.

"אני דווקא אשמח לעסוק בתחום הזה סוף סוף בצורה מסודרת. זה חלום. היום זה שוק של מאכרים וזייפנים, וכשהוא יהיה מוסדר יהיו מוכרים וקונים נורמטיביים כמו בישראל הריבונית. אפשר יהיה לקדם דברים. כך זה במזרח ירושלים. שם הדברים קלים יותר מכיוון שהוחלה שם הריבונות".

רוב הערבים ינטשו

במסגרת הכתבה מאפשר לנו זברג לראיין את אחד מסוחרי הקרקעות הערבים שעובדים עמו ומציעים לו אדמות ערביות לקנייה. מדובר בערבי ששיתף פעולה עם השב"כ בשנות התשעים של המאה הקודמת, וגר אז באחד הכפרים בשומרון. שיתוף הפעולה שלו זיכה אותו בתעודת זהות כחולה, והיום הוא מתגורר במרכז הארץ. בריאיון טוען סוחר הקרקעות הערבי שלעולם איננו לוחץ על המוכר למכור, ובכל זאת רבים רוצים למכור.

קורה להפך, שיהודים רוצים למכור וערבים לקנות?

"לא. בחיים לא. היהודים בשטחים לא מוכרים את הקרקע שלהם".

הוא ממשיך ומסביר שבעוד שברשות הפלסטינית "כל החינוך שלהם הוא רק פלסטין-פלסטין-פלסטין", הרי שבעיניו הקו הירוק איננו רלוונטי. "הכול ארץ אחת. אנחנו כולנו יחד, בן אדם, והאדמה לאלוקים. לא לי ולא לך. אנחנו חיים יחד וצריכים לחיות יחד".

למה יש ערבים שרוצים למכור וללכת מפה? הם לא אוהבים את הארץ?

"בגלל המצב ברשות הפלסטינית. המצב קשה שם ואין עבודה".

נניח שלא היה סיכון במכירת אדמה ליהודים, האם להערכתך רוב ערביי יהודה ושומרון היו מוכרים את אדמותיהם ומהגרים מכאן?

"בטח. הרוב יצאו לחו"ל וישתחררו מהשטחים".

מן הסתם יש ערבים שמאשימים אותך שבגללך ובגלל שכמותך ההתנחלויות ביהודה ובשומרון גדלות וגרים בהן יותר יהודים.

"יותר טוב כך. יותר טוב שיחיו שם ישראלים, וכך יהיה שקט יותר. הרבה מאוד ערבים רוצים שהישראלים יחזרו לשלוט בכל השטח, כי זה מביא יותר ביטחון. הרשות לא מתנהגת אתם בסדר. גם אני עצמי לא אוהב את הרשות הפלסטינית. עזבתי אותה ב-1996. אני לא אוהב לחיות שם ולא אוהב את הרשות. מבחינתי גם עדיף שלא יהיה שלום. יותר טוב שלא יהיה שלום. בלי שלום יהיה שקט יותר".

אתה בעד שישראל תחיל שם ריבונות?

"הכי טוב שישראל תיקח את כל השטח, ויהודים וערבים יחיו שם יחד".

אז תהיה לך פחות פרנסה.

"לא רוצה פרנסה. מספיק לי מה שיש".

אתה גר היום בתוך תחומי ישראל הקטנה?

"למה אתה אומר קטנה? היא הכי גדולה בעולם".

אתה אוהב את מדינת ישראל?

"בטח. כאן שקט. כאן הכי טוב. מי שלא פוגע בביטחון המדינה, אף אחד לא יפגע בו. זה שקט".

הילדים שלך רוצים להגר מכאן?

"למה להגר? פה יותר טוב מבאמריקה".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
דוס פתוח

  מזכ"ל תנועת עזרא במאמר...

גלובליזם ופטריוטיזם

  משה פייגלין במאמר נוקב...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם