שולה הפנינים

6 harav melamed
"העמדה התורנית היא לא קו, היא שדה – השדה אשר בירכו ה'"
חוץ מעמדותיו הפוליטיות, שאותן הוא מקפיד כמעט בקנאות שלא לחשוף, אין כמעט נושא שהרב אליעזר מלמד חושש להביע בו דעה * שיחת ראש השנה שערכנו איתו הצליחה ללבן כמה נקודות מהותיות בתפיסת עולמו התורנית-שמרנית, אך גם הפתיעה לא פעם בדיבור על הכלה ופתיחת המרחב ההלכתי * על יחסי רבנים וצבא ומדוע הרבצ"ר אינו יכול להיות מרא דאתרא בצה"ל; על הרבנות הראשית ומדוע עליה להכיל את צהר; על הקשר בין פמיניזם לפירוק המשפחה, ומדוע בכל זאת אין לשפוט את המתמודדים * וגם: מדוע דווקא האוחזים בתפיסות שמרניות צריכים להקפיד שלא להוציא יהודים מהגדר * ראיון חג

רועי אהרוני

17 כרכי "פניני הלכה" של הרב אליעזר מלמד הודפסו עד היום בקרוב ל-750 אלף עותקים. הם מתורגמים לאנגלית, לצרפתית, לספרדית ולרוסית. רוב תלמידי החינוך הממלכתי-דתי לומדים את הספרים בחטיבת הביניים, חלקם אפילו נבחנים עליהם בבגרויות הפנימיות. מעטים מאוד מחכמי ישראל לאורך ההיסטוריה הצליחו לחדור באופן רחב כל כך לעולם ההלכה של עם ישראל.

רבים תהו על סוד קסמה של הסדרה – אולי זו הלשון הבהירה, ההתייחסות הלא-מובנת-מאליה לכל מנהגי העדות, הרלוונטיות לדורנו. במפגש שזכיתי לערוך לכבוד ראש השנה עם המחבר של הסדרה הזאת, נדמה לי שמשהו מהקסם הובן לי מעט יותר.

כשאני שואל את הרב מלמד מתי הרגיש שהוא נמשך ללימודי הלכה, הוא עונה שכבר מכיתה ח' החל ללמוד הרבה משנה ברורה. בשנותיו הראשונות בישיבה השקיע בעיקר בלימודי גמרא ואמונה, אך ההלכה ומשמעותה הרוחנית נותרה המטרה הראשית שאליה הלימוד מכוון. "רציתי להבין את הפרי הבשל של הלימוד, מה התורה אומרת לחיים", אומר הרב. "לכן גם בלימוד פרטי ההלכות, חשבתי תמיד מה המשמעות שלהם. זו הייתה המגמה בלימודי – למצוא את העיקרון האחד שלפיו הולכים כל הפרטים.

"אני עובר עשרות פעמים על כל פרק והלכה בטרם ירדו לדפוס", הוא משתף, "ותמיד יש עוד אנשים שעוברים. ככל שחולפות השנים יותר ויותר תלמידי חכמים מהישיבה עוברים על הספר. אני מנסה ליצור איזון בין בהירות לבין קיצור. מבחינתי, ככל שההלכה תוגדר ותוסבר יותר בקצרה – כך טוב יותר".

הרב מלמד מנסה, בין השאר, להראות איך הפרטים האחרים והפסיקות הנוספות מתיישבים עם העיקרון. לדבריו, רבות מהמחלוקות אינן מחלוקות הלכתיות, אלא תלויות במציאות השונה שהייתה. "מקובל אצל חלק מפוסקי זמננו להדגיש את המחלוקת", אומר הרב, "אבל אם מסתכלים עמוק יותר, אין באמת מחלוקת.

"ניקח לדוגמה את החלה המתוקה, שהספרדים נהגו לברך עליה מזונות והאשכנזים המוציא. אבל ה'בית יוסף' הסביר למה הוא פסק לברך מזונות: כי לדבריו, אף אחד לא אוכל לחם מתוק בסעודה. אם נשאל את היהודים שעלו ממרוקו, הם יתייחסו לחלה מתוקה כאל עוגה, ולא יאכלו אותה עם המטבוחה או עם הבשר. אבל גם ה'בית יוסף' מסכים שאם היא נחשבת כַּלחם של הסעודה, ברכתה 'המוציא'. הכלל הוא שכל מה שקוראים לו חלה או לחמנייה, ברכתו 'המוציא' לכל הדעות. ללמדך, שאם לא מתחקים אחרי הסיבות לפסיקת ההלכה ורק נצמדים להלכה הפורמלית, מגיעים לשיבושים שאינם תואמים את הסברות היסודיות של ההלכה".

הכרך האחרון שיצא בסדרה הוא החלק הראשון בנושא הכשרות, וחלק ב' נמצא כרגע בתנור. בהמשך, מגלה הרב, הוא רוצה לכתוב ספר על טהרת המשפחה, ואחריו לבחור בין התחומים הבאים – לימוד תורה, נישואין וגירושין, או מצוות שבין האדם לחברו.

בנוסף, הרב מתכנן לכתוב ספר שיוקדש ליחס שבין ישראל והעמים, "לא רק מהצד השלילי של איסור עבודה זרה והתרחקות מהגויים, אלא גם הצד החיובי", מדגיש הרב. "אנחנו קודם כול אוהבים את הגויים, ולא נגדם. נכון שבגלות היינו מאוימים מהם ולכן עיקר העיסוק היה באיסורים ובהתרחקות מהם, אבל צריך לחזור ולהזכיר שגם הם נבראו 'לִתְהִלָּה וּלְשֵׁם וּלְתִפְאָרֶת'. ההלכות יעסקו בחובת החסד שלנו כלפי הגויים, מצוות האמונה הייחודית להם, שבע מצוות בני נח ועוד. ככל שנעסוק בזה יותר, נגלה שיש כלפיהם בתורה יותר דברים חיוביים משליליים, כפי שלמדנו בדברי מרן הרב קוק זצ"ל".

הרב מוציא את הספר ממדפו, פותח בעמוד 100 ומתחיל להקריא לי את המילים שכתב בזמן שחרב הגירוש השתוללה: "אף שלרבים יש תלונות צודקות, על מפקדים שונים ועל המדיניות הביטחונית, אין זה משנה את המצווה להתגייס לצבא [...] על כן, כאשר יש ביקורת על צה"ל, צריך לאומרה כדי לשפר, אבל כל הביקורות אינן מבטלות את המצווה העקרונית".הוא סוגר את הספר ומוסיף בקול חנוק: "את המילים האלה כתבתי בדמעות"
לקבל את כולם

הרב אליעזר מלמד נולד בירושלים בשנת תשכ"א לרב זלמן ולרבנית שולמית מלמד. סיפור בחירת שמו נראה כאילו נלקח מתוך ספר סיפורי חסידים: אחרי הולדתו, הלך הרב זלמן לרב צבי יהודה כדי לבשר לו על הולדת בנו הבכור. בתגובה, אמר לו הרב צבי יהודה שהוא בדיוק חלם חלום שבו מודיעים לו כי "אליעזר בא", ומשום כך הוענק לרב השם אליעזר. "הרב צבי יהודה היה מספר לי את זה כמעט בכל פעם שהייתי בא אליו", מאשר הרב מלמד. "שמעתי את הסיפור הזה ממנו עשרות פעמים. אינני יודע להסביר את פשר החלום, גם הרב צבי יהודה אמר שהוא לא יודע".

הרב מתייחס לבית גידולו כמי שתרם תרומה משמעותית למקום שבו הוא נמצא היום. "מגיל צעיר מאוד רציתי לעסוק בתורה. לכל ילד יש שלב שבו הוא רוצה להיות כמו אביו, ובשלב מסוים זה נפסק. אצלי זה לא נפסק".

אחרי שלמד בישיבת ירושלים לצעירים עד כיתה י', הלך ללמוד בישיבת מרכז הרב במשך שש שנים. בשירותו הצבאי כיהן כרב הצבאי של חטמ"ר שומרון. בשנת תשמ"ח הוסמך לרבנות ועבר להתגורר ביישוב הר ברכה, ומאז הוא משמש שם רב היישוב. היישוב מתנהל לפי הדרכתו ההלכתית של הרב, דבר המשווה לו אופי מיוחד.

אני שואל את הרב האם יש ביישוב ועדת קבלה. "ככלל, ביישובי גב ההר אין ועדות קבלה – יש ועדות קליטה", עונה הרב. "כל כך רוצים ליישב את הארץ שעוסקים בהבאת משפחות ולא בסינון. אמנם קורה שמגיעות משפחות שממש לא מתאימות, ודי ברור שלאחר זמן הן ירצו לעזוב או שהיישוב לא ייתן מענה לשאיפותיהן. במקרים בודדים כאלה, שהם הרבה פחות מעשרה אחוזים, לא מקבלים".

הרב מלמד לא מכחיש את ההומוגניות התורנית שקיימת בפועל ביישוב שלו אבל מבקש להדגיש שמבחינה סוציואקונומית דווקא מתקיים בו גיוון. "בעיר כל שכונה היא הומוגנית מבחינה סוציואקונומית, וכאן יושבים יחדיו בבית הכנסת אנשים שהאחד מרוויח פי כמה עשרות משכנו".

ומבחינת הגיוון התורני, אין רצון לאפשר לכל מי שרוצה לבוא לגור?

"המגמה היא לפתוח את המקום לציבור הרחב, אבל כרגע מוסדות החינוך ביישוב נותנים מענה לציבור התורני בלבד. ככל שהיישוב יגדל, כך יתאפשר לתת מענה חינוכי לקבוצות רבות יותר, וממילא הוא ייפתח ליותר אנשים".

ואם משפחה חילונית רוצה לבוא לפה וללמוד במוסדות הקיימים, למה לא לקבל אותה?

"אני חושב שכעיקרון צריך לקבל, אבל ייתכן שוועדת הקליטה תחליט אחרת. אני לא מתערב בענייניה, ומרוצה מכך שאינם מתייעצים איתי".

הזכות לסרב פקודה

בשנת תשנ"ב הקים הרב מלמד את ישיבת ההסדר "הר ברכה", ורבים מבוגריה מתגוררים ביישוב. לפני כתשע שנים עמדה הישיבה במוקד סערה ציבורית, שהובילה להוצאתה ממסלול ההסדר לתקופה של כמה שנים. הרב מלמד, שידוע כמי שביסס את העמדה שאין לקיים פקודה שסותרת את ההלכה כל זמן שמדובר במצב שאינו כרוך בפיקוח נפש, לא הסכים לגנות את תלמידיו החיילים שסירבו להשתתף בפינויים של אנשים ששבו ליישוב חומש, שנעשו לעיתים תוך חילול שבת.

בעקבות החלטתו של הרב שלא לגנות סרבנות שנדרשת על פי ההלכה, המליץ הרמטכ"ל דאז רא"ל גבי אשכנזי לשר הביטחון באותם ימים אהוד ברק, לבטל את השתתפות הישיבה במסלול ההסדר. שר הביטחון זימן את הרב מלמד לשימוע על דבריו, אך הרב סירב להגיע בנימוק של פגיעה בכבוד הרבנות. הרב גם סירב להתפטר מתפקידו. "אם הייתי עוזב, היה מייד אישור להמשיך את מסלול ההסדר בישיבה", מספר הרב. "אבל זה היה עיקרון שאי אפשר להסכים לו. הצבא יקבע מי ראש הישיבה?זה דבר שלא יעלה על הדעת".

האם שלטונות החוק אינם צודקים בחשש שלהם מהשפעת רבנים שעשויה להיות מסוכנת?

"ודאי שהרבנים אומרים דברים שמשפיעים, והשלטונות יכולים לחקור רבנים לא אחראיים שמסכנים את שלום הציבור. אבל לא ייתכן שישתמשו בזה לצרכים פוליטיים. לא יכול להיות שעל דברים רכים שאנחנו אומרים יחקרו, ועל דברים קשים שאומרים השמאל או הערבים לא חוקרים. השלטון השמאלני באותה תקופה הפעיל את המשטרה, התקשורת ובית המשפט כדי לקדם את העמדה הפוליטית שלו, תוך שהם מבקשים להציב את האידיאולוגים הימניים כאישים מסוכנים.

"אולם האמת היא שכל הדברים שאמרנו הם אחראיים באופן שראוי להערכה. אני משער שאם אנשים אובייקטיביים יבחנו את הצורה שבה התמודדנו עם סיטואציות מורכבות, שבמקומות אחרים בארץ ובעולם נגמרות הרבה יותר גרוע, יתארו את זה אפילו כאחריות מוגזמת. אז את האחריות המוגזמת הזאת לצייר כחוסר אחריות?

"סירוב פקודה הוא אפשרות קיימת בכל משטר, קל וחומר במשטר דמוקרטי, האמונה והמצפון קודמים לכול. השלטון יכול גם להעניש על כך. סירובי פקודה אמורים לעורר את השלטון לבחון את הסוגיה – האם הפקודה היא חוקית וראויה והאם אינה פוגעת יתר על המידה בציבור רחב. על פניו, פקודה לפנות אזרחים היא לא חוקית, מכיוון שזה לא מתפקידי הצבא.

"אני לא יודע אם סירוב פקודה המוני היה יכול לעצור את הגירוש מגוש קטיף, אבל אם כן – זה היה מעיד על כך שהממשלה החליטה משהו נגד הציבור. לכן סירוב פקודה הוא אחד הבלמים של השלטון, ובחברה שאין בה סירוב פקודה – השלטון יכול לבצע דברים המנוגדים לדעת הרוב".

ומה אם השלטון החליט שהפקודה מוצדקת?

"גם אז עדיין יש לאנשים הזכות לסרב פקודה ולקבל עליהם את הדין. לא מדובר פה בסירוב פקודה במלחמה מול האויב, כמו שעשו השמאלנים האידיאולוגים במלחמת לבנון. זה סירוב פקודה בתחום האזרחי, הדומה לחייל שאמרו לו לעבוד במטבח והוא מסרב. אם הצבא היה אומר לחלל שבת שלא במסגרת מלחמה, גם היינו אומרים לחיילינו לסרב פקודה. פינוי יישובים אינו חמור פחות מחילול שבת".

הרבצ"ר לא יכול להיות הפוסק הצבאי

גם היום צפות סוגיות שחיילים נאלצים להתמודד איתן בצבא. איך החייל יודע איזו פקודה סותרת את ההלכה באופן שאי אפשר לבצע אותה?

"זו באמת בעיה. בית המדרש שלנו, מפני אהבתו והערכתו המוצדקת כלפי ערך השירות הצבאי, לא הגדיר את העקרונות שעליהם הוא שומר ומתעקש.

"הרב גורן היה נשיא הישיבה שלנו בשנותיו האחרונות, והכין את התלמידים לצבא. השיעור הראשון היה על מצוות השירות הצבאי. השיעור השני – על החובה לסרב לפקודה שסותרת את ההלכה. כידוע, הרב גורן לא היה אחד שזלזל בפקודות הצבא".

הסמכות לקבוע בעניינים הלכתיים בצבא לא שייכת לרב הצבאי הראשי?

כאן הרב מפתיע בניתוח כמעט הפוך לתפקידו של הרב הצבאי הראשי, מכפי שראה אותו הרב רונצקי זצ"ל: "הרבצ"ר הוא פקוד של ראש אכ"א, שהוא פקוד של הרמטכ"ל. לרבצ"ר אין סמכות ואין יכולת להגדיר את הקווים הללו. הוא לא יכול להגיד דברים בניגוד לעמדת הצבא. לכן הוא לא יכול להיות 'מרא דאתרא' של הצבא.

"'מרא דאתרא' הוא מישהו ששומעים לו. אם הפרקליט הצבאי הראשי יגיד שמשהו לא חוקי – הצבא יצטרך לשמוע לו. אם הרב הצבאי הראשי יגיד שיחידה מעורבת מסוג מסוים אסורה על פי ההלכה – לא ישמעו לו. על כן, הוא לא מרא דאתרא.

"לרב הצבאי הראשי יש תפקיד מוגדר וחשוב מאוד: לסייע לחיילים הדתיים ולהיות יועץ הרמטכ"ל לענייני דת. מעבר לזה הוא לא יכול לפעול, אלא אם כן ירצה להיכנס לטווח של איום בפיטורין. לדעתי, אם יגיד את עמדתו ההלכתית על חלק מהדברים המתרחשים בצבא – הוא יצטרך להתפטר מתפקידו.

"במצב הזה, לא חכם לבקש ממנו להתפטר. הוא צריך למלא את תפקידו החשוב בצורה המיטבית, ורק להודיע – אינני יכול לפסוק בעניינים השנויים במחלוקת, כי יש מפקדים מעליי".

הרב מלמד חושב שמי שדווקא כן צריכה ויכולה להיכנס לעובי הקורה היא הרבנות הראשית. "הרבנות הראשית לא חייבת דין וחשבון לרמטכ"ל, ולכן יש לה כוח להגן על החיילים הדתיים. אני באמת לא מבין מדוע היא לא נכנסת לסוגיה הזאת".

לדעת הרב, הצבא תחת פיקודו של הרמטכ"ל גדי איזנקוט נוהג בכל הסוגיות הללו באופן שהוא גם לא חכם וגם לא צודק. "זה קודם כול לא צודק, מפני שצה"ל צריך להעניק כבוד למסורת ישראל. לא מדובר בגחמות, אלא בנורמות הלכתיות מקובלות. וזה גם לא חכם – כי אם הציבור התורני לא מרגיש טוב בצבא, איך אפשר לרצות שהציבור החרדי יבוא? יש המון אנשים בתווך שמתלבטים וזה רק דוחף אותם שלא להתגייס לצבא. מדוע הצבא מחבל בגיוס החרדים והדתיים?

"החולשה בציבור הדתי בעניינים הללו גובה מחיר כפול: גם פחות משפיעים על הצבא, וגם מתרחשת עזיבה לכיוון החרדי, ובחירה של בעלי תשובה בכיוון החרדי. במשך שבעים שנות המדינה מדובר בעשרות או מאות אלפים שבחרו בדרך החרדית מתוך חשש שבמסגרת הציבור הדתי-לאומי הם לא יהיו מוגנים".

על סירוב פקודה: "סירוב פקודה הוא אפשרות קיימת בכל משטר, קל וחומר במשטר דמוקרטי, האמונה והמצפון קודמים לכול. על פניו, פקודה לפנות אזרחים היא לא חוקית, מכיוון שזה לא מתפקידי הצבא. לא מדובר פה בסירוב פקודה במלחמה מול האויב, כמו שעשו השמאלנים האידיאולוגים במלחמת לבנון. זה סירוב פקודה בתחום האזרחי, הדומה לחייל שאמרו לו לעבוד במטבח והוא מסרב"

חרם אחת לשבעים שנה

לפני כחצי שנה הכריז ארגון "צהר" על מיזם כשרות חדש שאינו כפוף לרבנות הראשית, ועורר סערה. הרב מלמד הפתיע אז בטורו השבועי בעיתון 'בשבע' כשדווקא הוא צידד ברבני צהר: "לצערנו מקובל שכמעט כל ארגון כשרות מדבר סרה בארגונים המתחרים, ומגדיר אותם רשעים", מסביר הרב את עמדתו. "ככל שהארגונים קרובים יותר זה לזה כך גם האמירות חריפות יותר. אני לעומת זאת חושב שבסך הכול כולם מכוונים לשם שמיים, ולכן העמדה שלי היא שכולם יכולים להשגיח כשרות".

אם כל אדם יוכל להעניק כשרות, איך אוכל לדעת שהמקום שאני אוכל בו באמת כשר?

"כאן אמורה להיכנס הרבנות הראשית. אני לא רוצה שהיא תגיד שאסור לרבנים נכבדים להקים גוף כשרות, אלא שתקבע את הקריטריונים שבהם גופי הכשרות צריכים לעמוד.

"אי אפשר לסמוך על כל גוף כשרות. יש בד"צים שאי אפשר לסמוך עליהם, ואי אפשר לסמוך על גופי כשרות לא מוכרים. אבל על גוף כשרות רציני של תלמידי חכמים אחראיים אני סומך, ולא מוכן לשמוע עליהם לשון הרע. על כל גוף כשרות יש טענות, ובאמת נושא הכשרות הוא לא קל. אבל ככלל אפשר לסמוך על הרבנות, ועל הרב רובין ועל הרב לנדא ועל רבני צהר, כי אני יודע שהם יראי שמיים הרוצים שהציבור יאכל כשר".

פתיחת מיזם הכשרות של צהר לא פוגעת ברבנות הראשית?

"אם זה יפגע בה או לא יפגע - זו החלטה אסטרטגית של הרבנות הראשית. היא יכולה להכיל אותם, ליצור תיאום, והכול יסתדר. הרבנות צריכה להיפגש עם צהר ולבחון איך עובדים יחד. הרבנות יכולה להיות הרגולטור שלהם, ובזכותם יהיו עוד עסקים שישמרו כשרות. יש בעלי עסקים שרק צהר ישכנעו לשמור כשרות".

הרב מלמד מסביר שעמדתו נובעת מעיקרון גדול – נתינת מקום לעמדות הלכתיות גם אם הן שונות מעמדותיו. "חס וחלילה להחרים מישהו; השימוש בחרם הוא כלי שצריך להיות למקרים שלכל היותר פעם בשבעים שנה.חס ושלום להוציא מבית המדרש את רבני בית הלל וכו' – העמדה שלהם חשובה מאוד. בזמנו אמרתי שלפגום במעמדו של הרב ריסקין זה כמו לעקור פרשה מהתורה – ספר התורה נהיה אז חסר ופסול.

"ככלל איני רוצה להחרים שום קבוצה מאחינו היהודים. שיטת ההחרמות לא הועילה. ניסינו את זה כבר מאתיים שנה ונכשלנו. גם את הרפורמים אסור להחרים. הרפורמים אכן אינם נאמנים למסורת התורה, ולכן לא נוכל לקבל גיור רפורמי – זו עמדה הלכתית שאי אפשר להתפשר עליה. אבל לצד המריבות מוכרחים גם למצוא דברים שבהם אנו מבטאים את האחווה והחברות כלפי כל אחינו היהודים, ובכללם הקונסרבטיבים והרפורמים. אי אפשר לריב עם אחים כל הזמן".

התעורר הצורך לעלות להר הבית

אפשר לומר שהרב מכיר מעט את הצד המוחרם, מתוקף היותו אחד הפוסקים המתירים לעלות להר הבית. "צריך להפנים שהעמדה התורנית היא לא קו, היא שדה", בוחר הרב את מילותיו בקפידה. "אנחנו לא צריכים ללכת לאורך קו דק, אלא בשדה אשר בירכו ה'".

דוגמה לגישת "השדה" של הרב היא שבזמן הגירוש עמד הרב מלמד בחזית הקריאה לחיילים לסרב פקודה ולא להשתתף בפינוי, אך הכיל גם את העמדה המנוגדת. "בתוך מאמר שכתבתי על החובה לסרב להשתתף בגירוש, ציינתי שמי שחושב הלכתית שהרב ליכטנשטיין צודק, לא צריך לסרב פקודה", מספר הרב. "לא היו עוד שכתבו כך מהצד השני, שאמרו 'אנחנו מכבדים את הדעה השנייה וחושבים שהיא לגיטימית'.

"זו העמדה העקרונית שלי – אני שומר על השדה. אם חסרה עמדה בשדה התורני – גם אם אני חושב שהיא מוטעית – השדה לא שלם".

הרב מבין את החשש שיש לגדולי ישראל מעלייה להר הבית?

"אני יכול להבין, אבל אני חושב אחרת. על הכף האחת מוטלת מצוות יישוב הארץ שהיא קודם כול בהר הבית, וחילול השם על כך שהר הבית מתבזה ביד שונאי ישראל, ועל הכף השנייה מוטלים חששות רחוקים של ספק-ספקא. יש לנו סיבות לעלות בגלל יישוב הארץ, קידוש השם והתחברות להר הבית – אז בגלל ספק ספק ספקא נימנע מהמצווה הגדולה?"

כלומר, אם הר הבית היה שומם מערבים ובריבונות ישראלית, הרב היה אומר שלא לעלות?

"במקרה כזה הייתי בעמדה השוללת את העלייה. המציאות היא אכן רלוונטית לפסיקת ההלכה. אני חושב שאני אוחז בעמדת הרב צבי יהודה, והסיבה שהוא אסר לעלות, מלבד שבימיו שלא ידעו את חישובי המקומות המותרים, הייתה כי בזמנו שלטנו שם שליטה גמורה ולא היה צורך לעלות. מאז שהשליטה התרופפה והערבים התחילו להשתלט, התעורר הצורך".

הפרק שנכתב כשהחל הגירוש

אני תוהה בקול אם היחס של הרב למדינה השתנה בעקבות הדברים שחווה; גם באופן לאומי, בהסכמי אוסלו ובגירוש מגוש קטיף, וגם באופן פרטי, בחקירות אחרי רצח רבין ובהתנגשות עם משרד הביטחון. "סביר שדברים השתנו אבל לי קשה לבחון זאת", עונה הרב. "יכול להיות שמישהו מהצד יראה מה השתנה.

"הנושא של ארץ ישראל הוא בעיניי קיומי, ולכן כשהוא עמד על הפרק היו לי יותר ויכוחים. בשאלות של דת ומדינה, אני בעמדה יותר חירותית ולכן אני פחות נאבק. כלומר, היחס שלי משתנה לפי השאלות העומדות על הפרק. אבל היחס העקרוני לא השתנה.

"דוגמה לכך היא העובדה ההיסטורית, שאת הפרק על גיוס לצבא בספר 'העם והארץ' כתבתי כשהחל הגירוש מגוש קטיף. החלטתי שדווקא זה הזמן לברר את היסודות של המצווה לשרת בצבא, אף על פי ולמרות כל הצער".

הרב מוציא את הספר ממדפו, פותח בעמוד 100 ומתחיל להקריא לי את המילים שכתב בזמן שחרב הגירוש השתוללה: "אף שלרבים יש תלונות צודקות, על מפקדים שונים ועל המדיניות הביטחונית, אין זה משנה את המצווה להתגייס לצבא. מפני שאחרי כל הביקורות, בלא צה"ל היו אויבינו קמים עלינו לכלותנו [...] וכשלא הצלחנו לקיים את המצווה הגדולה הזו, באו עלינו צרות נוראיות. על כן, כאשר יש ביקורת על צה"ל, צריך לאומרה, כדי לשפר את המצב ולתקנו, אבל כל הביקורות אינן מבטלות את המצווה העקרונית להתגייס לצבא".הרב סוגר את הספר ומוסיף בקול חנוק: "את המילים האלה כתבתי בדמעות".

הפמיניזם אחראי לבדידות

עמדתו של הרב מלמד בכל הנוגע לפמיניזם היא מורכבת. הרב מעודד את ההתקדמות הנשית, וייסד ביישוב את תוכנית 'שילובים' לנשים – תוכנית שבה נשים לומדות תורה ולימודים אקדמיים, ויש ביניהן בוגרות שכבר סיימו דוקטורט. עם זאת, אי אפשר לומר שהוא תומך ב"פמיניזם" על משמעויותיו החברתיות.

"ככל שנשים תלמדנה יותר, תורה וגם מדע, תרבה הברכה", מסביר הרב את עמדתו. "העולם התפתח ואִפשר השתחררות מעול העבודה בבית ובכלל, כך שיש יותר זמן פנוי ואפשר לפתח את הכישרונות לתפארת התורה, העם והארץ.

"טוב שנשים יגלו יותר את כישרונותיהן. זה היה גם בעבר – היו נשים שופטות ונביאות, סוחרות ומנהלות. המהפכה היא לא באיכות, אלא בכמות. המהפכה הכמותית הזאת היא חיובית, כל עוד אין פגיעה במשפחה ובמחויבות לתורה לעם ולארץ.

"אני אמנם סבור שהמודל המסורתי הוא המתאים לרוב האנשים, אבל היו מקרים שבהם הצענו שהאם תתקדם יותר והאב יהיה יותר אחראי לבית ולמשפחה, כי האישה הייתה מאוד מוכשרת בתחום המקצועי או המדעי".

אז מדוע הרב סולד מהמילה פמיניזם?

"כשם שאני לא בעד סוציאליזם או קפיטליזם או כל תנועה אחת שדגלה אינו תורה וישראל. לגבי הפמיניזם, הביקורת נובעת מכך שהוא חלק ממערכת שלמה, שתפיסת העולם שלה היא ראיית האדם כבודד – לא כחלק ממשפחה, חברה או עם. לא במקרה האנשים הדוגלים בה מכירים בדרך כלל פחות את שכניהם – הם מעדיפים שהקשרים יהיו רופפים כדי לשמור על פרטיותם. זה לא מתאים לאנושיות, וכמובן לא לערכי היהדות שיסודם בחסד לזולת. זו הסיבה שרבים מהמאבקים הפמיניסטיים בסופו של דבר מרסקים את המשפחה, וממילא פוגעים בנשים ובגברים כאחד.

"הפמיניזם, כמו התפיסות הליברליות הקרובות אליו, טועה בנקודת היסוד. האדם הוא לא בודד; האדם הוא חלק. כל ההלכות בענייני משפחה לא מתייחסות לאיש או לאישה, אלא לדרך שבה למשפחה יהיה טוב יותר, וממילא איך יהיה לאיש ולאישה טוב יותר. התפיסה הפמיניסטית מחלקת ומודדת זה מול זה, ומקדמת הישגים במקומות חיצוניים – כמו הצבא – במקום לסלול דרכים אמיתיות ונכונות.

"בעקבות התנועה הפמיניסטית, גברים רבים יותר חוששים כיום מקשר עם נשים. הם חשים כחשודים שצריכים להוכיח את חפותם, הם מרגישים במבחן תמידי תחת העין הפקוחה של המשטר הפמיניסטי. גם הרבנים חשודים בעיניהם – תוכיחו שאתם לא דכאנים".

לדבריו, התוצאות של הפמיניזם צריכות להדליק לנו נורת אזהרה. "החברה החילונית עשתה על עצמה את הניסוי, והתוצאות לא משמחות: יותר גירושין, יותר רווקים, יותר להט"בים, יותר ילדים ללא נוכחות הורית. זה מלמד אותנו שהגם שיש בזה דברים חיוביים, נדרשת התקדמות הרבה יותר מתונה. יש צורך לבחון כל צעד, אם רואים שזה פוגע במשפחה – יש ללכת צעד אחורה ולנסות שוב לצעוד נכון".

גם אנורקסיה היא תופעה תרבותית

לפני כחודש פרסם הרב מאמר בסוגיית הלהט"בים, שבו הוא יוצא חוצץ נגד התרבות הלהט"בית ופירוק המשפחה, אולם מבקש לקרב כמה שיותר את הפרט הלהט"בי – כל עוד לא יחצין את מעשיו.

"המשפט הכי חשוב שכתבתי במאמר הוא זה: 'אף שלהלכה עליהם להתגבר על יצרם, אבל אל לו למי שאינו נצרך להתמודד עם יצר זה לשפוט את מי שנכשל, כי מי יודע אם הוא עצמו היה מצליח לעמוד בניסיון'. יש תרי"ג מצוות, וגם אם הם עוברים על איסור חמור, הרחקתם היא ויתור על כל שאר המצוות שבתורה".

האם ההכלה הזאת אינה נותנת לגיטימציה לנער המבולבל לבחור בדרך חיים הזאת, כי הוא יודע שהקהילה והרב יקבלו אותו?

"לא פגשתי גבר דתי שלא מתאמץ מאוד להיות מסוגל להתחתן עם אישה ולשמוח. אולי בחוגים דתיים מסוימים ישנם, אבל אני לא מכיר אותם. הפסוקים וההלכות נגד נטייה הפוכה הם בעלי משקל אדיר.

"היו אנשים שהתמודדו עם נטיות הפוכות והתייעצו איתי. אני אמנם לא יודע איפה הם היו על הספקטרום של המשיכה, אבל הם הצליחו להתחתן. שאלתי אותם לאחר החתונה איך הם חיים. חלקם אומרים שהם שמחים בנישואיהם מכל הבחינות, ויש שאומרים שהנישואין טובים להם מאוד מבחינה נפשית אך הם עדיין נדרשים להקרבה, מפני ששמחתם אינה שלמה".

הרב סבור שמדובר בתופעה שעיקרה תרבותית-חברתית. "בחברה הדתית מדובר בכשני אחוזים, בחברה החילונית זה כבר 10-15 אחוזים, וזה יכול להגיע גם ליותר מ-50 אחוז כמו שהיה ביוון העתיקה ובמצרים.

"העמדה הציבורית משפיעה מאוד. קח למשל את תופעת האנורקסיה: זו מחלה פיזית שדורשת טיפול קשה שלא תמיד מצליח. לכאורה, היינו חושבים שמדובר בתופעה גנטית-ביולוגית, אולם אנו מוצאים שאין אנורקסיה במקומות שיש רעב, אלא רק בתרבויות שבהן הרזון נחשב יפה. כלומר, זו תוצאה תרבותית, אף שההשלכות שלה הן פיזיות ומשפיעות על האדם עד שאינו יכול לשנות זאת".

הרב חושב שאחוזי הלהט"בים במדינת ישראל רק ילכו ויגדלו?

"אני חושב שהתרבות הזאת עונה על צורך מסוים, אבל יוצרת בעיות עמוקות יותר שעדיין לא פוליטיקלי קורקט לדבר עליהן, בטח שלא לחקור אותן. עוד לא מדברים על האכזבות, הפרדות, הבגידות, חוסר היציבות. באופן טבעי גם יש פחות ילדים ופחות המשכיות.

"השינוי עוד יבוא כמו שבא בברית המועצות. בברית המועצות עשו מאמץ אדיר לבטל את הלאומיות והדתיות, אולם ברגע שברית המועצות התפרקה – האנשים חזרו ללאומיות ולדת ביתר עוצמה, מכיוון שהלאומיות והדת טבעיות באדם. כך גם המשפחה היא דבר טבעי; אפשר לחבל בה ולהרוס אותה – אבל בסופו של דבר המטוטלת תחזור למקומה".

בהמשך לאבחון הזה, הרב סבור כי מרב המאמצים צריכים להיות מושקעים בחינוך לערכי משפחה. לפני שלוש שנים הוציא הרב מלמד ספר מעין-מחתרתי (ובכל זאת נמכרו ממנו כבר 10,000 עותקים) שנקרא "שמחת הבית וברכתו". הספר עטור כריכה לבנה ולא צהובה כשאר ספרי הסדרה, "כדי שלא יקנו את זה כחלק מהסט לבר-מצוות". אם כי בעיני הרב – יכול להיות שבעוד כמה שנים הספר הזה יהיה מתאים גם לבני נוער.

"חלק מנוהגי הצניעות תלויים בנורמה", הוא מסביר. "לפי החינוך המקובל היום, הספר לא מתאים לבני נוער. אבל לי למשל לא אכפת שילדיי הצעירים יקראו את זה, כמו שלא אכפת שילמדו את כל המשניות והגמרות שעוסקות בכך. לדעתי, אפשר לשוחח עם בני נוער, בהדרגה, על הסוגיות האלה בצורה פתוחה, כמובן בלשון נקייה וממקום של קדושה.

"כמה דתל"שים סיפרו לי שבעקבות קריאת הספר הם החליטו לחזור בתשובה, כי הם הבינו שהחיים הדתיים טובים, מאושרים וישרים, ולא כפי שחשבו עד הקריאה – שלהיות דתי משמעותו לסבול".

חושבים על תיקון עולם

הימים הנוראים בפתח, ואני שואל את הרב איך מצליחים להפיק את המרב בתפילות. "יש המצפים בראש השנה לעסוק בתיקון הפרטי, וכשהם מגיעים לתפילות הם מתאכזבים – מכיוון שהם לא מוצאים אותו בהן", אומר הרב. "עיקרו של יום הדין הוא לא דינו של הפרט, אלא דינם של כל העניינים הלאומיים והכלל-עולמיים.

"הפתרון הוא לגלות את מהות היום האמיתית דרך התפילות – היום שבו מבקשים על העולם כולו, על גילוי דבר ה' בעולם, על כנסת ישראל, על קיבוץ הגלויות. כדאי להגיע לתפילה בנחת ולהתחבר דרכה אל כל הדברים הגדולים.

"כמו שאמרנו קודם, אנחנו לא בודדים, אנחנו חלק. אנחנו עומדים בתפילות כחלק מהכלל. בזכות זה גם הפרטים זוכים בשנה טובה, כי ה' רואה שהעיקר אצלנו הוא שלכלל ישראל יהיה טוב. וכפי שאמרו חכמי הקבלה, שבאותה שעה ה' אומר למלאכי השרת – ראו את בניי חביביי, שעוזבים את הצרות שלהם וחושבים רק עליי ועל כבודי ועל תיקון העולם".

הרב מלמד לא מפספס את ההזדמנות לקדם את אחד ההרגלים שהוא מנסה להטמיע בכל הקשור ללימוד תורה בשבת: "הדבר שהכי צריך לחזק הוא לימוד תורה, בישיבות ובכלל הציבור, כאשר הדגש לכלל הציבור על לימוד תורה בשבת. יש ששואלים על השחיקה בצבא, באוניברסיטה, בעבודה. זה מה ששאלה התורה את הקב"ה כשעמדו ישראל להיכנס לארץ – הכניסה לארץ תחייב אותם להתעסק בעניינים ארציים, ומה יהא עליי? ענה לה: בשביל זה ישנה השבת, השבת נבראה לתלמוד תורה".

ביישובו וגם בספריו מסביר הרב איך צריך הלימוד להיראות: "צריך להקדיש שש שעות בשבת ללימוד, ולימוד טוב: לא קשה מדי, לא מפולפל מדי ולא פשטני מדי. צריך שהוא יכלול דברים עמוקים המעוררים מחשבה, אך גם לא מתישים כדי שלא לפגום בעונג השבת. כמובן, כל אחד לפי דרגתו".

ביחס שבין הפרט לכלל בתפילות ראש השנה, לרב יש חלוקה מעניינת: "ראוי למתפלל הפרטי לבקש בקשות אישיות שהן בעבור כלל ישראל. אני עושה חלוקה כזו: ביום הראשון של ראש השנה אני מוסיף להתפלל יותר על ענייני הכלל, וביום השני יותר על ענייני הפרט. אבל גם הפרטי הוא כללי וגם הכללי מגיע לפרטי – אני מבקש מה' שייתן לנו כוח להיות שותפים בכל העניינים הכלליים שעליהם אנו מבקשים בתפילה".

צילום: להב אררט

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
ענווה ועוצמה

  הרב שמואל אליהו מספיד...

שינוי פני העיר

  נתנאל אחיטוב מארגון 'חותם'...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

052-5471494 נדיה 

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם