גדליה במסע הגרוטראלי

 10 grutali
נדב גדליה יצא למסע גרוטראלי צבעוני ומאתגר בשטחי יהודה ושומרון. חוץ מלגלות שבעברית תקינה אומרים "גרוטה" ולא "גרוטאה", גילה גדליה שרכבי הגרוטה מתפרקים בדרך לחתיכות; אך אל דאגה – כתבנו הצליח לשמור על עצמו ולהישאר שלם למענכם *ויש גם טעימת וידאו

נדב גדליה

לצפיה בקטע וידיאו משעשע מהמסע: https://www.youtube.com/watch?v=4kcGVy1r5iU

"בסוף המכונות ינצחו את הטבע וכולנו נמות במלחמה נגד רובוטים" (מתוך הרהורי הנוגים בתום מסע ה'גרוטראלי' הראשון בחיי).

גרוטראלי הוא מסע של רכבי גרוטה. טרנטות, אם נלחץ לכם הקאפסלוק על שפת הסבתות. איך זה עובד? כמו כל מסע ג'יפים בורגני ומשעמם, רק הרבה יותר מאתגר וצבעוני. הקונספט: במקום להביא מהבית את הג'יפ המשפחתי היקר המשתתפים מתבקשים לארגן לעצמם רכב גרוטה שעלותו לא תעמוד על יותר מ‑3,500 שקלים, ולהצטרף איתו למסלול בשטח. לרוב מדובר ברכבים המיועדים לפירוק או לגריסה, אך הודות לשיפוצים מכניים נרחבים הופכים רכבי הגרוטה לחזקים דיים לחרוש איתם את השטח הקשוח.

אין תמימות בעולם. ברור שתוך כדי המסלול יגוועו ויתפרקו מאליהם אי אלו חלקים מהרכבים שאינם מיועדים לנסיעה בדרכי עפר לא סלולות. זה בדיוק העניין בגרוטה; לא מעניין אף אחד אם היא תתפרק, ולכן אפשר ללחוץ חזק על דוושת הגז ולפרפר את הרכב בלי לדאוג לשלמותו. מהקרב הזה הרכבים נועדו לצאת פצועים קשה עד אנוש, אז יאללה.

נקודת הזינוק: לערבים שלום

מועצת יש"ע עובדת כבר כמה חודשים על קיומו של מסע גרוטראלי למען חיזוק תודעת יישוב הארץ. לא האמנתי שימצאו בעיצומם של אחרי החגים כל כך הרבה משוגעים לדבר שיטריחו עצמם עד להרי השומרון, אך לא, זו לא הייתה פאטה מורגאנה: שמונה עשר רכבים המתינו בקדומים בנקודת היציאה למסע. בכל רכב ישבו כמה חבר'ה, ובסך הכול כשישים משתתפים באו לעשות שמח ולהוציא מהגרוטה המתוקה שלהם את המיטב.

החבר'ה התארגנו על מצע אווירה עולצת. חתיכות גבינה צהובה ופירות הונחו במזנון ארוחת הבקר. קפה היה קצת קשה להשיג כאן. צעיר בן 30 העונה לכינוי 'שטובי' (יונתן בלומנטל, הנה חשפנו שוב את האמת בעיתון) גילה את אוזני שבמסע עצמו הקפה יישפך כנהר היוצא מעדן. החלטתי לדבוק בשטובי, שהתברר במהירות כאחד מבוני מסלול המסע ומי שנחשב לאחד ממובילי החבורה. את טנדר הניסאן סרנה הכחול שלו קיבל שטובי במתנה, והוא נוהג לצאת אחת בחודש לטיול גרוטראלי פרטי עם ילדיו. האדרנלין שוצף והאקדח מבצבץ קלות מחגורתו על כל צוקה שלא תבוא.

אשר יגורתי בא לי. אנו פוגשים ערבים. אמיתיים. ליבי נדם לרגע ארוך. "הבטחתם ביטחון!" סנטתי בשטובי, אך הוא לא התבלבל והתחיל לפטפט בעליצות עם בני דודינו. כשקלטתי את הנרגילה של בני דודינו עומדת ערוכה, נפשי השתחררה. אלימות כבר לא תהיה כאן, החלטתי ותיבלתי את השיחה בתימנית-ערבית שהבאתי מהבית

שורת הרכבים הסתדרה במהירות בשורה, והם עברו בזה אחר זה את קו הזינוק. תרועות הצופרים הלכו ורמו, ולצידן נשמעו צפצופי סירנה מחרישי אוזניים. מי הביא לפה סירנה? תהיתי, ושטובי חייך אליי מתא הנהג, נופף בידו בסירנה ובמגאפון נוצץ שדרכו הוא שולח הערות בונות והומוריסטיות לחברי המסע.

באתי הנה כדי לצוד לי קטע גרוטראלי קלסי; יתר המשתתפים חתומים על שלושה ימים רצופים של מסעות. ביום הראשון יצאנו מקדומים לכיוון תל שילה, עברנו דרך שטחים מסולעים בפז באזור כפר קנה, יקיר ועוד. אך מה יהיה מחר? איש אינו יודע. זורמים. "אני יודע לאן, אבל זאת הפתעה שלא מגלים", סיפר לי שטובי בעיניים נוצצות ופתח את יישומון הניווט בשטח off Road, שבו עקבנו אחר יתר המשתתפים. את היישומון, אגב, תכנת בחור ששמו אילן, שהתמכר למסעי הגרוטראלי והחליט ליזום מעין וייז לשטחים פתוחים.

לצידנו נסעו בני ישראל מכל קצוות ההדתה. כל קבוצה כותנה בשם כלשהו: כוח שושנה, צוות וישר, משק פנגס, חמורו של משיח ועוד. הכול הוגש עם קורטוב הומור על מצע אחדות ישראל במיטבה. דתיים סרוגים לצד חרדים חובשי כיפות שחורות וחילונים מקועקעים, עונדי פירסינג, חקלאים ואקדמאים. "אצלי זה טיול ראשון", מספר לי אלון (26), סטודנט בשנקר. "אני חולה שטח, רוכב אופנועים וג'יפים, והחלטתי ללכת על משהו יותר מאתגר. יש פה רוח טובה. אני לא מתנחל, אני גר בתל אביב ונהנה ממה שיש לעיר להציע לי, אבל אוהב לטייל בארץ שלי", הוא מסביר בפשטות.

"שירתנו פה בצבא וחשוב להיות פה גם אם קשה", אומר אפיק מאשקלון, סטודנט להנדסה. "אני אוהב לחיות באשקלון, כן, אבל בא לטייל פה, מה יש?" "המרוץ הזה ייתן יותר הכרה לחבל הארץ הזה", חותם חבר אחר בהחלטיות.

הסירנה של שטובי הופעלה שוב. מישהו צעק "טאטע" מאיזה רכב. התחיל להפחיד אותי המסע הזה. מישהו בתוכי זמזם משהו על מחבל, התהפכות רכב ושאר צרות קשות. "יש חגורות, יש הכול", הרגיע שטובי, "הכול בטיחותי, יש ביטוח לאוטו ויש גם טסט. הכול טוב". כמה עלתה הגרוטה של שטובי? 3,500 כולל הרישיונות. ללא ספק אני מרגיש בטוח. אני לא יכול שלא לתהות באוזניו:

מה גורם לבני אדם שפויים לקחת גרוטה ולהכניס אותה לשטח?

"התחום המוטורי יקר נורא, והגרוטראלי היא הפתרון: ליהנות מהשטח בסכום מינימלי וגם לאתגר את עצמך. בכמה אלפי שקלים אתה מגיע לרכבים שעומדים בנסיעה בתנאי שטח. לא ייאמן. נכון, יש לי פה ארבעה צמיגים ספייר, אנחנו לוקחים את האוטו עד הקצה, אבל זה עובד. גם ההווי של החבר'ה מיוחד, ואנחנו מחוברים גם מעבר לגרוטראלי ופועלים בהתנדבות, למשל בונים קלנועיות לילדים עם צרכים מיוחדים. יש לילד חלום לנהוג על אוטו והוא לא יכול? אנחנו נבנה לו אוטו עם מנוע של קלנועית שמותר לו בחוק".

כברת דרך קצרה בשטח לא רעוע במיוחד, ואשר יגורתי בא לי. אנו פוגשים ערבים. אמיתיים. ליבי נדם לרגע ארוך. "הבטחתם ביטחון!" סנטתי בשטובי, אך הוא לא התבלבל והתחיל לפטפט בעליצות עם בני דודינו. כשקלטתי את הנרגילה של בני דודינו עומדת ערוכה, נפשי השתחררה. אלימות כבר לא תהיה כאן, החלטתי ותיבלתי את השיחה בתימנית-ערבית שהבאתי מהבית. שטובי שלף מקרקעית הגרוטה תמרים יבשים וכיבד בהם את המשפחה הערבית הנחמדה. נפרדנו בסלאמתק חינני והבטחנו לבוא לבקר, אך אז התחיל שטובי לשאול שאלות קשות.

"למה אתה מפחד? בוא נדבר על זה! אתה משדר חוסר נוחות. כאילו אתה נמצא בהזיה. תרגיע", הוא מצליף. יאללה בוא תהרוג אותי וזהו. "אני חושש", אני אומר ולא מסביר. שטובי שולף את משנתו: "אין לך שום סיבה לחשוש. יש אינטרס כלכלי שיחיו פה יהודים וערבים בחבל ארץ מדהים שיש בו מרחבים יהודיים גדולים. אין סיבה שאדם מפתח תקווה לא יבוא לצימר באש קודש. אבל אתה לא מרגיש בנוח. אתה לא תעשה פה דייט עם אשתך וגם לא בפדואל, אבל כן תיסע איתה לגלבוע. זה עצוב וחבל".

אם היית כמוני, תושב פתח תקווה שלושים שנה, מגיל אפס, לא היית מדבר ככה.

"אני מסכים איתך", אומר שטובי, "אבל גם צריך לשנות סוויץ' בראש, זה הכול, לא לפחד". "יש לי בקשה אחת ממך", אני מגיב לשטובי בפנים רצינות. "תן גם לי להגיד כמה מילים במגאפון!" טובי צוחק ואני משתלב באווירה הקולחת. חבל, באמת חבל על הארץ היפה הזאת. אם הייתי יודע שיש פה מגאפון הייתי כותב מראש כמה בדיחות טובות על כל היופי הזה.

לנצח את הטבע

עברנו כברת דרך והגענו לבונבוניירה האמיתית: השטח הקשוח יותר. הרכב התחיל לנוע אנה ואנה בתנועה שמעלה גרה וחששות. טובי אסר עליי להגיד את המילה 'תיזהר' על כל הטיותיה. בשולי הדרך רמז לבאות: מעין בית קברות לגרוטראלי המאכלס שלדות כלי רכב שנס ליחם והונחו בצד הדרך. זכר למסעות קודמים. טוב, הבנתי. הגישה היא "לא נורא, נקנה גרוטה חדשה". אבל מה יהיה על שרירי הלב שלי המאיימים לפקוע?

דעאל: "החלטנו לוותר עכשיו על שלושה ימי לימודים באוניברסיטה. בלי קשר לדת. אני לא דתי, וכל מה שקוראים למסע פה 'כשר', זה בגלל שהוא לא בשבת, אבל ממש אין פה איזו אווירה דתית באוויר. אבל כן, אין מה לעשות, הטיול התחיל בקדומים ויסתיים במערת המכפלה. אתה יכול להגיד שטחים, נו, אבל אתה יכול להגיע. אחלה שטחים"

 

זרמתי איתו ונתתי לו פשוט לשחרר לי את נימי הגוף הכחוש, ואז, רק אז, כששחררתי את הכול, הגיע הטוב. כבמטה קסם נהפך הבאמפר המטריד לממכר. שטובי חייך את חיוכו העצום והורה לי בידו לעבור לקדמת הבמה. כן, כן, היישר אל הקודש: תא הנהג. אתה בטוח? תהיתי בלי מילים, והחיוך של שטובי לא נמוג, אילץ אותי לעשות את מה שלא עשיתי בחמש עשרה השנים האחרונות: לנהוג ברכב עם מוט הילוכים ידני. חששות לחוד ומציאות לחוד. הופתעתי מעצמי. והגז, אויה לו ולשכמותו, לחץ פוליטי-אמריקני קטן על מה שחוותה דוושת הגז ברגע שהנחתי את נעלי הספורט המרופטות שלי ורמזתי 'GO!'

שטובי בשלו, החרה החזיק אחריי, "תן גז כבר!" נתתי, הייתה לי ברירה? ואז התרחש הקסם השני באותו יום. כאילו עד לרגע זה אומנם הצלחתי להבין את סוד הגרוטראלי, כך חשבתי, והנה התברר לי שעסקתי בסך הכול בפשט, והגיע הזמן לעבור לרמז-דרש-סוד. פתע הבינותי את סודו הגדול יותר של הגרוטראלי. הרגל בגז נותנת את שלה וקולות המנוע נאנקים תחתיי. ואני לוחץ ולוחץ ולוחץ. ללא מורא מקדש וללא שמץ חשש. מסובב את ראשי לבדוק היכן המבוגר האחראי שיגער בי: "נדב, אתה הורס ככה את האוטו", ואיננו כי לקח אותו א-לוהים.

קולות גרגורי הצמיגים על דרך העפר הקשוחה נשמעו לי כמריעים שירי מוראל. בלי משים שחררתי את הקלאץ' והרכב נכבה מאליו. להתניע כבר לא הצלחתי. ציפור צייצה ושטובי לא כעס, כאילו המתין בקוצר רוח לתקלה שתבוא עלינו לטובה. היא באה, ושטובי מאושר. עכשיו אנחנו תקועים בלי אפשרות להניע את הגרוטה. לא נורא. נמתין לצוות חמורו של משיח שיגיע ברכבו האדום, יגיש לנו כבלים ונתניע מכאן. קל. הנזק תוקן מאליו, כמו הטבע. הפעם כבר החזרתי לשטובי את המושכות. הספיק לי.

אתגר האחדות

"לגרוטראלי מגיעים עצמאים שיש להם זמן ושכירים שבוער בהם החלום לנסוע בשטח ואין להם שקל. אנשים פשוטים", אומר שטובי. "בסוף יש פה גרוטה והיא מחברת את כולם. הרדיאטור אותו רדיאטור".

בשמורת הטבע בנחל קנה חיכו לנו אנשי רשות הטבע והגנים עם קפה שחור אסלי ובקלאוות כשרות. החבר'ה התקבצו לשיחה ערה ומלאת צחוקים. התברר שלמרות החיבורים רבים מהם פגשו זה את זה היום בפעם הראשונה. משום מקום נשלפו עוגיות בראוניז ביתיות להשלמת חגיגת ההפסקה.

הלל הצלם נעלם לפתע, וגיליתי שהוא נכנס לאוטו הכי מפואר בשטח. לנד קרוזר חלומי. "הלל!" גערתי בו, "תחזור לטרנטה של שטובי, מה יש לך לחפש בלנד קרוזר הזה?" "מזגן, אקסל וחרדים", הוא משיב, צוחק. אני מביט אל זירת הבריחה של הלל. רגע חולף ואני בא בדברים עם שני החרדים הצעירים מירושלים. משה (27) ואחיו בנימין (18). "אני באוטו שלי מבסוט, אבל יש רגעים שבא לי להחליף עם מישהו ולהתערבב", פותח משה בווידוי. "בא לי לקחת משהו שלא מציאותי שייסע בשטח ולנסוע איתו. בג'יפ זה לא חוכמה, אני מטייל לא מעט בשטח עם הג'יפ". "הגענו ליהנות וגם לאבטח מבחינה רפואית מטעם 'הצלה ללא גבולות'", מוסיף אחיו בנימין. "בעיניי יש פה פאן ואחדות. היחד הזה, שמישהו נתקע וכולם עוצרים, מחבר בין כולם. בשטח אתה יוצא מכל הסטיגמות".

ויש גם כאלה שהגיעו במיוחד מהצפון, חבר'ה בעשור החמישי לחייהם. "באנו רביעייה לטייל", מספר לי דעאל הנחמד מהצפון, המשתייך לרביעיית כוח שושנה. "חצי מהאנשים לא היו פה בחיים באזורים האלה, וחשוב שנעזוב את הדיבורים על פוליטיקה ויראו איזה ארץ יפה זאת. אנשים נוסעים לחו"ל כדי לראות נוף כשיש לנו אחלה ארץ ישראל".

מה גרם לך לבוא, חוץ מהכיף?

"אני חקלאי ובאתי לפרסם את יבול הארץ", מסביר לי דעאל את המתמטיקה, "כדי שאנשים יקנו תוצרת הארץ", הוא אומר, ואני לא מבין מה הוא הקשר בין חקלאות לגרוטאות. רק אז דעאל מציג בפניי דגל חסות של עסק קיבוצי לגידולי דגים בישראל.

לצד הכיפות הסרוגות והחרדים פגשתי את בנג'י (28) ואת נעם (26). "קנינו אוטו ב-3,000 שקל. קצר יקר אבל שווה את זה. אימא של חברה מכרה אותו אחרי שהשתמשה בו פעם בשבוע. התחלקנו במחיר שלושה חברים, וכולל ה-1,000 של ההשתתפות במסע זה יוצא ממש מעט ביחס לדלק של ג'יפ.

"החלטנו לוותר עכשיו על שלושה ימי לימודים באוניברסיטה. בלי קשר לדת. אני לא דתי, וכל מה שקוראים למסע פה 'כשר', זה בגלל שהוא לא בשבת, אבל ממש אין פה איזו אווירה דתית באוויר. אבל כן, אין מה לעשות, הטיול התחיל בקדומים ויסתיים במערת המכפלה. אתה יכול להגיד שטחים, נו, אבל אתה יכול להגיע. אחלה שטחים".

מסע בשטח אש

האם כל אחד יכול להצטרך למסע קשוח כזה?

שטובי עונה: "לגמרי כל אחד יכול, המיומנות נרכשת בסוף", הוא אומר. "כשאין אגו וכולם עוזרים לכולם הכול עובד. תמיד יש פנצ'רים. לא טבעי שאין פנצ'רים, ולא רק פנצ'רים. כשנתקעים בבור אנחנו חופרים כדי לחלץ את הרכב", הוא אומר, ואני מבין לפתע מה עושה את חפירה מתחת לרגליי במושב הרכב. זה חלק מהכיף של החבר'ה כאן. הם פה בשביל להיתקע. נהנים מכל פנצ'ר. בלי להגזים, אפשר לומר שכאן כל פנצ'ר הוא מלך. איש לא מיהר לשוב לשטח מהפסקת הקפה, ושטובי צעק למשתתפים במגאפון שיניעו את עצמם בחזרה אל האתגר החדש: מעבר בעמק קשוח. כאן הרבה רכבים נזקקים לסיוע. שטויות. כולם נרתמים למסע, קושרים את הרכב לחבל והופ, מושכים אותו החוצה מן העמק. מחזה מרגש ונטול לחץ. מעולם לא הייתי כה גאה בתמונה שלי עם חבל.

באתגר הבא כבר לא הייתי. צעדתי בדרכי חזרה אל הכביש, מברר עם יגאל דילמוני, ממלא מקום מנכ"ל מועצת יש"ע, מה גרם לו ליזום את המסע המשוגע הזה. "חלק מהמשימות שלנו במועצת יש"ע הן להסתכל על האזור במבט-על ולדעת לטפל בנושאים רוחביים שקשורים לא רק במועצה אחת אלא בכמה מועצות. כמו קו מים, שמוודאים שיהיה לכל האזור. אחד הדברים החשובים שאנחנו מנסים לקדם הוא התיירות ביהודה ושומרון. יש פריחה גדולה מאוד בתיירות האזורית בעשור האחרון. הבנו שכדי לשמור על חיים נורמטיביים ולעודד אנשים להגיע לפה צריך תיירות, ויש פה כמובן גם צד כלכלי. בשביל זה צריך אירועי תיירות, פיתוח אתרים ועוד. גם המצב הביטחוני הרגוע יותר והכבישים הנגישים תרמו לכך לא מעט".

"פנו אלינו חגית זיידר ואופיר, שיוזמים את כל העניין של גרוטראלי בארץ. הרבה שנים הם עושים מסעות כאלה בכל הארץ. לפני שנתיים וחצי הם רצו לעשות גרוטראלי במקומות שעדיין לא תיירו בהם, כמו יהודה ושומרון. זה לא קשור לאידאולוגיה. האזור יפה, והם רצו שיטיילו בו. חוץ מזה הרבה גרוטראלי מתנהלים בשבתות, והם רצו לעשות משהו שיתאים גם לציבור הדתי".

האם הגרוטראלי באמת יתרום להתיישבות?

"כשבאים אנשים מכל הארץ, חילונים ודתיים, וחווים את החול והחצץ של יהודה ושומרון וישנים שלושה ימים על האדמה, עוברים חוויות רציניות, אין ספק שזה מחזק את האהבה לאזור, והם יחזרו לטייל כאן. אסור שהמקום יישאר סודי כמו מערת חסמב"ה של המתנחלים".

למה לא להביא פשוט אוטובוס תיירים?

"האירוע הזה נראה אחרת. הוא צבעוני ומעורר עניין ברשתות החברתיות. אין ספק שהאתגר המוטורי נראה טוב, אתגר של אדם ומכונה ונפש, והתהודה שלו רחבה הרבה יותר מעוד טיול. אמרתי למשתתפים: אתם הולכים לעבור אתגרים מכניים קשים, אבל אני אומר שכדאי גם להוציא את הראש מהחצץ ולהסתכל על הנוף. לפתוח תנ"ך ולהבין מאיפה באנו כעם. אתה נוסע פה, ולפני שלושת אלפים שנה האבות שלך עלו פה לרגל לשילה".

לצפיה בקטע וידיאו מהמסע: https://www.youtube.com/watch?v=4kcGVy1r5iU

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק.

צילום: הלל מאיר

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
לרמטכ"ל, שלום

  פורום רבנים במילואים במכתב...

צו גיוס

  ישראל בן פזי, מנכ"ל...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-5764476

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם