איפה הכסף?

 8 calcali
כשאת אומרת יקר, למה את מתכוונת?
לובשים אפוד זוהר או מוותרים? כדי שתוכלו להחליט אם אתם מצטרפים לזעקות נגד יוקר המחיה, ניסינו לבדוק עם הכלכלן הבכיר ד"ר אמציה סמקאי איך בכלל מודדים מה נחשב יקר (יקר לעומת מה?), ומתברר שהתשובות לא תמיד פשוטות: יש שירותים ומוצרים בישראל שאכן יכולים להיות יקרים מאוד, אבל יש גם מוצרים שנמכרים דווקא כאן במחירים הנמוכים בעולם * מסתחררים מתאוריות כלכליות ומגרפים מסובכים על צמיחת המשק? קבלו את זה הפעם צמוד לרשימת ההוצאות העיקרית שלכם

ג'קי רוזנוולד

כחודש לאחר פרוץ המחאה החברתית בצרפת, מחאת האפודים הזוהרים, גם בישראל חזרה תנועת המחאה הזאת להשמיע את קולה. המחאה אינה מגיע מריק אלא עקב שורת הודעות על עליות מחירים שמתכננות כמה מחברות המשק הגדולות, ובהן חברת החשמל ויצרניות מזון מרכזיות. והדובדבן שבקצפת: מפעלי המזון עדין, סטארקיסט טונה וסופר דרינק עומדים להיסגר, מהלך שעלול להוביל באופן די ישיר להפחתה בתחרות המזון במשק הישראלי.

כדי לבדוק אם מדובר במחאה שבבסיסה גרעין של אמת או בסתם עוד מחאה של פופוליזם זול המשמש תירוץ לתדלוק מחאה פוליטית נוספת, פניתי אל הכלכלן הבכיר ד"ר אמציה סמקאי וביקשתי שיעזור לנו להפריד בין התחושות לעובדות בשטח. סמקאי הוא מנכ"ל חברת הייעוץ סמקאי אסטרטגיה, פרשן כלכלי בישראל היום, מרצה בבר-אילן ומייסד עמותת בצדק למדיניות יהודית.

תנאים אובייקטיביים או כשלי שוק?

על פי סמקאי, יש שלושה קריטריונים שיכולים לעזור לענות על השאלה אם יקר פה, קריטריון אחד הוא השוואה למדינות בעולם. ברור שלא משווים להודו או לאפריקה אלא למדינות מערב אירופיות ולארצות הברית, שההשכלה והערכים הכלכליים והתרבותיים שלהן דומים להשכלה ולערכים בישראל. בחלק מן המקרים כאשר אנחנו עושים את ההשוואה הזאת, אכן נראה שיקר פה.

עוד קריטריון מתמקד בשאלה כמה יקר כאן ביחס למשכורת שלנו. כאן אנחנו מכניסים את הממד של הסכום שאנחנו מרוויחים לעומת האזרח הממוצע באנגלייה או בצפון אמריקה, שהמשכורת שלו מאפשרת לו לקנות יותר מאיתנו.

הקריטריון החשוב ביותר מורכב משני מרכיבים: תחומים שיש לנו שליטה עליהם ותחומים שאינם תלויים בנו. מרכיב אחד עניינו השאלה אם יקר פה ביחס לפוטנציאל המשק, דהיינו אם הניהול הכלכלי של מדינת ישראל יעיל ומסודר, ואם ישפרו אותו, יהיה אפשר להוזיל פה הכול. כאן נכנסים פרמטרים כמו עודף בירוקרטיה, חסמי ייבוא, קבוצות לחץ למיניהן הגורמות לעלייה במחירים וכן ממשלות המחזיקות בכוח מפעלים כושלים שאין בהם הצדקה כלכלית.

עוד מרכיב הוא תחומים שאין לנו שליטה עליהם: מדינת ישראל היא למעשה כלכלת "אי", מאחר שאין לנו אפשרות הובלה יבשתית. שלא כמו אירופה, שיכולה לאפשר לכל המדינות להיות שותפות בתחרות כלכלית בין המדינות, כאן גורם ההובלה מוריד את נקודת הפתיחה בתחרות בין היבואנים.

ביקשתי מסמקאי להתמקד בבסיס מוצרי הצריכה היומיומיים במשקי הבית בישראל כדי שנוכל לבחון אם הם יקרים, ואם כן, מה עושה אותם כאלה; מתי מדובר בפועל יוצא של תנאים אובייקטיביים שאין שליטה עליהם, ומתי בתוצר של הניהול הכלכלי של מדינת ישראל.

מים – אין ספק שיש מקומות בעולם שהמים בהחלט זולים יותר מהמים במדינת ישראל. בסין עד לא מזמן לא שילמו החקלאים על מים, פשוט כי יש מספיק. באירופה לפעמים המים יקרים יותר בגלל המכסות הנהוגות שם למען איכות הסביבה ושמירה על משאב המים. הם מייקרים לפעמים את המים באופן מלאכותי, לא כי חסר שם.

כאן בישראל כדי לספק מים לכלל האוכלוסייה המים צריכים להיות יקרים יותר אובייקטיבית, כי הביקוש גבוה, וכדי לייצר עוד מים דרושים כסף ואנרגייה. כמו כן עד שלא הפרידו את חברות המים מהרשויות המקומיות, לא נעשה מאמץ אמיתי לשפר את תשתית המים, ושימור התשתית ושיפורה ייקרו עוד את מחיר המים לצרכן.
בשורה התחתונה: יקר, אך המחיר מגלם את העלות האובייקטיבית של צריכת המים בישראל.

חשמל – זו המציאות היום: גם אם יקר לך, אתה לא יכול לעבור למתחרים! ובמילה אחת: מונופול. אבל לא סתם, מונופול הכולל את ועד העובדים החזק במדינה, המונע פיטורי עובדים ושימוש בטכנולוגיות חדישות, מרכיב הפנסיות, חובות של חברת החשמל וחתימה על חוזים עתידים בעייתיים של חברת החשמל, כך שבסוף הכול מומר למחיר היקר שאנחנו משלמים על החשמל.

בשורה התחתונה: יקר. טעון שיפור. המחיר מגלם את כשלי המדיניות הכלכלית של המדינה ואת כשלי חברת החשמל.

דלק – יש במשק תחרות גדולה למדי. עיקר העלות של הדלק נובעת מהייבוא שלו וכן מהמיסוי על הדלק, שהוא די גבוה. סוגיית הדלק היא סוגיה מורכבת שאין עליה תשובה ברורה, היות שהיא מורכבת מדיון ציבורי ערכי, כגון זיהום אוויר.

בשורה התחתונה: סביר, אך יש מקום לבחינת ההשלכות הערכיות במיסוי הדלק, אולי אנחנו רק מענישים את עצמנו.

מזון – ירקות ופירות זולים כאן בהשוואה לאירופה ולארצות הברית, אבל מחירי המזון המעובד כאן גבוהים למדי. הסיבות העיקריות הן חסמי הייבוא, והמדינה היא שגורמת להעלאת המחיר הסופי ללקוח. הסרת חסמי ייבוא מקביל על ידי יבואנים נוספים יכולה ליצור תחרות שתועיל לירידה במחירי המזון המעובד ובחומרי הגלם.
בשורה התחתונה: טעון שיפור. יצירת תחרות אמיתית תוכל לעודד לירידה במחירי המזון המעובד.

בריאות – בהשוואה למקומות אחרים בעולם מערכת הבריאות מתנהלת כאן היטב. יש הרבה מה לשפר בגזרת בתי החולים, שבה אין די תחרות וכמעט הכול מנוהל ישירות בידי משרד הבריאות, אבל השיטה התחרותית של קופות החולים היא שיטה שהעולם יכול ללמוד מאיתנו, ודומה מאוד לשיטת השוברים בחינוך: המדינה היא הגורם המממן, וכך מובטח שברוב המקרים גם מי שאין לו כסף יקבל טיפול רפואי הולם, אבל המדינה אינה הגורם המבצע, והביצוע פתוח לתחרות.

כל אזרח מקבל מעין שובר תשלום, וקופות החולים מתחרות על השוברים האלה. התחרות מבטיחה יעילות, שירות טוב ורפואה מתקדמת. תמיד יש מה לשפר, אבל לעומת שיטות אחרות בעולם מצבנו טוב.

בשורה התחתונה: סביר אך טעון שיפור, בעיקר בגזרת בתי החולים.

חינוך – בדרך כלל בארגון שמנוהל ניהול בעייתי התוצאה היא שהתשלום עליו עולה מאוד. בחישובי עלות מול תועלת, משרד החינוך הוא למעשה תאגיד גדול ומסועף שהתנהלותו בעייתית. היום אי אפשר לפטר מורה עד שמנכ"ל המשרד או השר עצמו חותמים על מסמך הפיטורין. בכל שנה מפוטרים בממוצע חמישה עד עשרים מורים מתוך כמעט 400,000, בלי להביא בחשבון את השחיקה ואת איכות ההוראה, וכלל ידוע הוא שאין שום קשר בין ההשקעה בחינוך לאיכות החינוך בפועל.

בשורה התחתונה: טעון שיפור. תקציב החינוך אינו מנוהל נכון, ואנחנו משלמים מחיר על רמת חינוך הנמוכה.

ביגוד והנעלה – היום אין פער ניכר בין השווקים המקבילים בעולם. נעל ממותגת יכולה לעלות בסין אותו סכום כמו בארץ. אין לנו יתרון יחסי בייצור ביגוד והנעלה, וכמעט הכול מיוצר בחו"ל – ולכן זול – בטח לעומת מה שהיה כאן לפני פתיחת השוק. היום אפילו חברות סיניות כבר מעבירות את תחום הטקסטיל למדינות נחשלות כדי להוזיל עלויות.

בשורה התחתונה: סביר.

טלפון – המקרה היחיד שהמוצר זול בהרבה מהפוטנציאל הגלום בו, ולמעשה משקף מחיר נמוך מהשווי האמיתי של המוצר. אפילו נמוך מדי. מה זה נמוך מדי?עד לרפורמה של כחלון בסלולר הובילה ישראל בקרב מדינות ה- OECD באיכות הקו והתקשורת, אבל מאז הרפורמה אנחנו האחרונים ברשימה. אילו נבנתה הרפורמה כראוי היינו מרוויחים גם מאיכות המוצר וגם מתחרות בריאה. התוצאה, כנראה, היא שאת הדור החמישי נקבל אחרונים.

בשורה התחתונה: לא יקר, אך המחיר לא מגלם את השווי האמיתי של המוצר, ובטווח הבינוני איכות המוצר נפגעת.

משכנתה – בסוגיית הדיור הריבית בארץ נמוכה לעומת ארצות הברית, אך עלות נכס בישראל גבוהה יותר. יש פער עצום בין הביקוש להיצע, ולכן המחירים רק עלו. כפתרון לסוגיה זו יש להסיר חסמים, ובעיקר לזרז בירוקרטיה ולאפשר לבנות יותר. הבעיה היא שזה תהליך ארוך, וכל הניסיונות האחרונים של לפיד וכחלון לעשות מניפולציות על השוק רק החריפו את חומרת מצב הדיור וגרמו למחירי הדירות לעלות.

בשורה התחתונה: יקר. טעון שיפור. המחיר מגלם את כשלי המדיניות הכלכלית של המדינה על שוק הדיור.

ארנונה – פועל יוצא של עלויות מימון השירותים העירוניים למשפחה. די בטוח שאפשר לשפר את השירותים העירוניים, אבל צריך לזכור שמשפחה במדינת ישראל היא גירעונית לתקציב העירייה. במילים אחרות, הארנונה המשולמת לא באמת מכסה את עלויות השירותים העירוניים שהמשפחה נהנית מהם.

את הפער משלימים תשלומי הארנונה מעסקים. עסקים בתל אביב, בהרצלייה ובבני ברק מעשירים את קופת העירייה עד פי ארבעה מהכנסות הארנונה מהאגף המשפחתי. אם כן, הארנונה למגורים לכאורה נמוכה לעומת העלות לעירייה.

בשורה התחתונה: סביר. המימון האמיתי של הרשויות המקומיות נובע בעיקר מגבייה באזורי התעשייה והמסחר.

רכב – המיסוי על הרכב גבוה מאוד בהשוואה למדינות אחרות.

בשורה התחתונה: יקר. מגלם את מדיניות ממשלות ישראל.

תחבורה ציבורית – דווקא זולה מאוד לעומת שאר המדינות, אבל מקבלים את המוצר שמשלמים עליו. אנחנו משלמים מעט על כרטיס הנסיעה, אבל המדינה מסבסדת את כל הנסיעות ומשלמת לחברות התחבורה הציבורית בישראל, ומשרד התחבורה מתפקד כמונופול החולש על כל התחבורה הציבורית, כך שלמעשה התשלום האמיתי על כרטיס הנסיעה מגיע מכספי משלם המיסים.

בשורה התחתונה: לא יקר, אך המחיר אינו מגלם את העלות המלאה, הנגזרת מתקציב משרד התחבורה.

בילוי – זה תחום המורכב ממשתנים מגוונים, ואין תשובה מובהקת.

בשורה התחתונה: סביר.

לסיכום, על פי אמציה, הממשלה צריכה להישיר מבט לעיני הציבור ולהבהיר שאי אפשר לעצור את הגל הזה בלי לגרום נזקים גדולים יותר. גל ההתייקרויות הזה מושפע מכל מיני רכיבים, כמו עלויות חומרי הגלם בעולם, עלות הפקת האנרגייה ועוד משתנים כלכליים.

כל ניסיון מלאכותי לעצור את גל ההתייקרויות יגרום כנראה נזקים למשק בטווח הארוך. ניסיון כזה יגרור חוב, שאולי לא נשלם עכשיו, בטווח המיידי, אבל בהחלט נצטרך לפרוע בעתיד, אם לא אנחנו – הילדים שלנו.

בסופו של דבר תמיד קל להאשים את המדינה ביוקר המחיה, אך אם ננסה למדוד באובייקטיביות נוכל יהיה לראות כי יש תחומים שמדד המחיר הסופי לצרכן הוא משוואה נגזרת של גורמים כלכליים אמיתיים, ולאו דווקא נובע מכשלי שוק שנגרמו בהכרח מהחלטות ממשלות ישראל.

לפחות במוצר אחד המחאה כבר הצליחה לעשות שינוי: בחנויות הנוחות לרכב האפודים הצהובים נחטפים כמו לחמניות חמות, ועכשיו הכריזו שגם מחיריהם יעלו (כלכלת בחירות, כבר אמרנו?).

צילום: מרים אלסטר פלאש 90

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
דרך ארוכה שהיא קצרה

  סמוטריץ' כותב לראש הממשלה...

מועצה ציבורית תורנית

  הרב עדו רכניץ על...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם