הגבאי הבא

 10 gabbay
ממש כמו שסחרר את זקני בית הכנסת של סבו ז"ל בקריית שמונה, הצליח המעוואל של אליה גבאי להמם את שופטי הכוכב הבא * כך התנהל מסעו של הראשון שניגש לבגרות רשמית בפיוט, ואחר כך שירת במקהלת הרבנות הצבאית, למד בבית הספר למוזיקה מזמור, הוציא אלבום בכורה לא מתפשר (שמוליק דניאל מפיק!) וגם להיט שהמריא בפלייליטס של גלגלצ (אדם לאדם) * והמנהל האישי, התומך הנפשי ומי שנותן לו בלילה גם נשיקת לילה טוב כשצריך, הוא אבא. לא רק אבא שבשמיים אלא אביו מולידו, מאיר . זה לא תמיד פשוט, אבל זה תמיד אבא * פתאום המסך שעלה והשיא באחוזי ההצבעה נראים החלק הכי קטן בסיפור הזה

נדב גדליה

ביצוע כזה שופטי ריאליטי טרם ראו. וכך, אף על פי ששגה מעט במילות השיר עצמו, סחף גבאי את השופטים ואת הקהל, האורות הכחולים זרחו במהירות והוא קטף מספר שיא של 93 אחוזי תמיכה. השופטים היו תמימי דעים: האירוויזיון הבא, שיתקיים בתל אביב, צמא למעוואל אתני אחרי הצעצועים של נטע.

גבאי עמד מבויש מולם ומלמל תודות, אך עם כל הכבוד לענווה המובנית בו, הוא מגלה לי כי בליבו חש שאת האודישן הזה הוא קוטף כמו פרח בר בשדה קוצים. קל. "התכוננתי הרבה לפני האודישן, והאדרנלין היה בשמיים", הוא מספר בהתרגשות, משחזר את הרגע ההוא שהפך אותו מוכר בכל בית שמחזיק יוטיוב.

"אומנם אני לא רגיל לבמות כאלה ולפורום כזה, אבל באתי באמונה שאני הולך לעבור", עיניו מחייכות בצניעות מבעד למשקפיו. "האמת היא שחשבתי שיהיו לי פחות אחוזים. היה לגמרי מספק אותי 'רק' לעבור את האודישן".

מה עושה זמר שמתבלבל במילים של השיר באודישן גדול כזה?

"אני מאמין שהכול מלמעלה. ברגע שקלטתי שיש טעות הבנתי שאסור לי להפסיק ולפחד מזה, והחלטתי פשוט להמשיך ולהתגבר. השופטים אהבו את זה שלא הפסקתי לשיר למרות הטעות במילים. תכלס, לכל זמר זה יכול לקרות, וזה לא מה שגרם להם לא להצביע לי, ברוך ה'", גבאי נעצר לרגע ומחליט להפתיע אותי כשהוא חושף בפניי כי כל השנים הוא היה בכלל מהמתנגדים לקיצורי הדרך שתוכניות הריאליטי מזמנות לאומנים בתחילת דרכם. "אני מאמין שדרך של אומן צריכה לבוא מלמטה", הוא אומר. "שצריך לעבור את הדרך הקשה עד שאתה מתרומם ובונה את עצמך לאט-לאט".

ובכל זאת הלכת על זה.

"השנה פנו אליי ט.ד.י הפקות אחרי שראו שאני אומן פעיל. בהתחלה התנגדתי, אבל אחרי הרבה התייעצויות המסקנה הייתה שבסופו של דבר אין מה להפסיד וזה אפילו כדאי כי כיום יש כל כך הרבה זמרים מוכשרים בז'אנר, שאם אמשיך בדרך העצמאית שלי זה עלול לקחת שנים . החשיפה הזאת לקהל חדש, זה מה שהייתי צריך עכשיו.

"הרגשתי שעברתי דרך. יש אלבום טוב, יש צפיות, יש הופעות, ואולי לא כדאי להתעקש ולסרב. אני מאמין שבהופעות הקרובות אראה את הקהל שלא היה נחשף אליי כלל בלי הכוכב הבא. בעזרת ה' השנה הזאת תהיה מוצלחת ומשמעותית, שנה פורצת דרך . ועדיין, אני לא חושב שלכל אחד מתאים ללכת לריאליטי"

"אבא שלי אומר שאילו היו מציעים לפיקסו לצייר בתמורה למיליונים שהציורים שלו שווים היום, לא בטוח שהציור שלו היה אותו ציור והאומנות אותה אומנות. הוא אולי אפילו לא היה מצליח להחזיק את המכחול שלו ולצייר. כשחושבים על יצירה על אומנות במושגים של כסף או תהילה ושבשביל זה צריך עכשיו שיר טוב או ציור נפלא, זה פשוט לא יעבוד נכון"
בן חמש לפסנתר

אליה גבאי בן 26 נולד וגדל ביישוב הצפוני מעלות–תרשיחא למשפחה דתית-לאומית. בן בכור מחמישה, לאם מורה ולאב מוסיקאי מפיק ומנצח מקהלות ילדים ונוער. היום הוא מתגורר בתל אביב כדי להתחבר לתעשיית המוזיקה הישראלית ולחיות במרכז העניינים.

במוזיקה הוא מתעסק מגיל צעיר למדי. "כשהייתי בן חמש כבר התחלתי ללמוד לנגן באורגן", הוא מספר. "היו לי כמה מורות, ואחר כך התקדמתי לפסנתר וגם לתופים, כשהייתי בן 7. התחברתי מאוד למוזיקה ואהבתי הרבה מאוד סגנונות: שמענו בבית מאברהם פריד מרדכי בן דוד ועד עוזי חיטמן, בועז שרעבי וקלסיקות ישראליות. הדגש היה על מוזיקה פתוחה ובסגנונות שונים ומגוונים.

"בזכות זה שאבא היה מפיק של מקהלות ילדים כמו "פרחי הגולן", "פרחי ישראל גבע''ש, ובנות קולות נשמה מאולפנת שח''ם בקריית אתא, הוא היה מופיע ומסתובב הרבה בארץ ובעולם. מדי פעם הוא היה לוקח אותי להופעות. התחברתי גם למוזיקה קלסית ולפיוטים האנדלוסיים מבית הכנסת".

גבאי הצעיר התמקד בנגינה ואף הלחין לא מעט יצירות בילדותו. "אבל כמעט לא פתחתי את הפה לשיר", הוא נזכר, "היה לי קול של ילד". לפיוטים האנדלוסיים, שמהם שאב את המעוואל המפורסם ששילב באודישן, התחבר בזכות סבו סבא אברהם ז"ל. "הוא מאוד אהב את המוזיקה הזאת, והיום אני מדבר איתו לא פעם בקול רם. לא יודע, סטייל התבודדות כזה עם סבא".

מה חיבר ביניכם כל כך למרות פער השנים?

"כשהוא נפטר הייתי בן 8. הוא קרא לי לבוא אליו כשהיה חולה. לא דיברנו יותר מדי. הוא רק הסתכל לי בעיניים. ישבנו שנינו לבד בסלון, והיו דמעות. הרגשתי שמשהו קרה שם. קשה לי להסביר את זה. כאילו הוא העביר לי אנרגייה. אני לא רוצה להגיד שיש פה איזה קסם, אבל הייתה תחושה של חיבור חזק. יומיים אחרי זה הוא נפטר". החיבור הרגשי לבית סבא הפך אחרי שנים אחדות למקצוע.

"כשהייתי בן 12 וחצי ישבתי בחדר שלי בבית וקראתי לאבא שלי לשמוע איזה פיוט ששרתי. אחר כך התברר לי שהוא הקליט אותי בלי שידעתי... מפה לשם הוא העביר את ההקלטה לליאור אלמליח (סולן ותיק של התזמורת האנדלוסית). ליאור רצה להיפגש איתי, התלהב מאוד, וצירף אותי להופעות של התזמורת האנדלוסית. ועל כך אני חייב לו תודה. איתו הופעתי בפעם הראשונה על במה ברובע ה16 של פריז בקונסוליה בצרפת, עם תזמורת נגנים גדולה ממרוקו ובמעמד גדול ומכובד. זה היה עבורי רגע מאוד מרגש. רעדתי. זו הייתה איזו קפיצה למים, ומאז נפתח כל עולם הפיוט בפניי באופן מקצועי.

"סבא לא היה איתי, אבל אני חש שהוא תמיד נמצא ומלווה אותי שמח וגאה בי . לפני כל הופעה עם המוזיקה האנדלוסית שהוא אהב כל כך הייתי עושה לשם ייחוד ומזכיר אותו".

יש למוזיקה האנדלוסית קהל?

"יש לה קהל רציני, והיום הרבה יותר מבעבר" אומר גבאי בהחלטיות. "יש הופעות לפני מאות ואלפי אנשים. גם צעירים באים, גם אם פחות ממבוגרים. אני חושב שיש לזה עתיד, חוץ מעבר עשיר ומהווה. תמיד איפשהו חוזרת המסורת, והקהל מתעניין בזה. יש הרבה פסטיבלים סביב המוזיקה הזאת".

אז בעצם היה טבעי לגמרי המעוואל בכוכב הבא.

"תשמע, אני חייב להביא את מה שאני טוב בו בטעם במנעד ובמינון הנכון, ואז זה יוצא טוב מרגש ותופס את כולם . גם כשהייתי חזן בבית כנסת; יש מי שכבר רוצים ללכת לאכול, קוראים לזה טורח ציבור ואין מנוס אלא להתחבר לזרום ולתזמן נכון ולדעת לתת מעוואל שמתאים לקהל, קצר אבל עם טעם של עוד והעיקר שלא יהיה מוגזם".

יש לך עצה לחזן שאוהב את העניין ומתמודד עם קהל חסר סבלנות בספסלים האחוריים של בית הכנסת?

"בינינו, מי לא אוהב סלסול נחמד מדי פעם? אם אני חושב איך אני נותן את המעוואל לפני שאני פותח את הפה, אני יוצר סנכרון ביני לבין הקהל, וזה עובד. בבית כנסת למשל זה היה מתלבש טוב ב'ראו בנים'. הייתי מלביש על קטע התפילה הזה את 'בצבא הכי חזק' , של עמיר בניון. הייתי אוהב לעשות כל מיני שילובים כאלה מפתיעים של ישן וחדש. ממש יושב בבית ומכין רשימות של שירים עדכניים וקטעי תפילה וחושב על אפשרויות לשילוב ביניהם, ומגיע מוכן ומכוון לתפילה. אחרי התפילה הייתי מרגיש כמו אחרי הופעה. שא-לוהים מסתכל מלמעלה ורואה את האחדות הזאת סביב הישן והחדש העתיק והצעיר".

"לפעמים אתה מגיע לנקודה כזאת, כמוזיקאי, שאתה חושב שאתה עושה את הכול, כותב ומלחין ויודע. אתה יוצר הרבה וכותב הרבה ואתה סביב זה כל הזמן, ואתה חושב שאתה עושה את זה מעצמך. אבל תמיד חשוב לי להזכיר לעצמי, במיוחד בגיל הצעיר הזה, להסתכל אחורה: 'דע מאין באת ולאן אתה הולך'. זה תמיד נמצא לנגד עיניי. עשו את זה קודם, לפניי. יש למוזיקה הזו היסטוריה ומקום של כבוד"

כפי שהבנתם, המסורת נוכחת במשפחת גבאי גם מעבר למובן הרגיל של המילה. את המוזיקה הוריש בגנטיקה של המשפחה אביו של אליה, מישל גבאי, מוזיקאי בעצמו, שהוביל הרכבים רבים של מקהלות נוער ובית ספר. לפני כמעט שנתיים עזב מישל את רוב עיסוקיו למען קידום בנו בעולם המוזיקה, והיום הוא המנהל האישי שלו: מתאם הופעות, דוחף, משיג מימון, וכמו כל אבא גם מעודד ברגעים הקשים.
"הקשר עם אבא די הדוק כבר מגיל צעיר", משתף אליה. "היום הוא מנהל את המופע ומטפל בפרטים, מהקטן ועד הגדול. אנחנו נפגשים הרבה, והוא מלווה אותי גם בהפקה של האלבום ובודק שהכול קורה על הצד הטוב ביותר".


איך מפרידים בין קשר של אבא ובן לבין הניהול המקצועי שלך?


"זה הבדל דק מאוד במקרה שלנו. קשה להפריד. כשיש מתח סביב המוזיקה זה לא כזה נעים, אבל מהר מאוד אנחנו מתעשתים ומגיעים לעמק השווה. בסופו של דבר אנחנו הולכים לפי ההיגיון, והקו המנחה הוא שאני מתעסק באומנות והוא בכל השאר, ככה שאם יש שאלה על משהו אומנתי, הוא נותן לי יד חופשית. יש דברים שאני לא מסכים איתו עליהם, לכן עושים הכול ברגישות כדי שלא לפגוע, גם אם זה מאוד לא קל וזאת עבודה בפני עצמה להתנהל יחד. אבל ברוך ה', אנחנו על הגל"

הבגרות הראשונה בפיוט בישראל

בתיכון למד גבאי בישיבת בני עקיבא מירון, והחיבור לעולם הפיוט הוביל אותו להתעקש לעשות בגרות בנושא הקרוב לליבו: עולם הפיוט. כן, מתברר שיש דבר כזה. "רציתי לעשות בגרות במוזיקה, אבל זה לא יצא. לאימא היקרה שלי היה רעיון מגניב ביותר: לגשת לבגרות בפיוט.

"פנינו למפמ"רית במשרד החינוך והצענו לעשות בגרות עיוניות ומעשית בפיוט. לשמחתנו היא הסכימה, והעניין הזה נפתח למגמה בעקבות הפנייה. משרד החינוך עף על הרעיון של חמש יחידות בפיוט. עשו על זה גם כמה כתבות בעיתונות ובתקשורת, והיה איזה רעש בעניין. בפועל המשימה כוללת כתיבת עבודה רחבת היקף בהיסטוריה של הפיוט ובנוסף ביצוע בפועל שירה בלווי נגינה של חמישה פיוטים מחמש תקופות שונות ".

כשבאמתחתו חמש יחידות בפיוט ציון הדרך הזה הביא את גבאי בטבעיות לגיוס ללהקת הרבנות הצבאית. הוא שירת שם בתקופה שבה פרש מונה רוזנבלום הוותיק, ותחתיו נכנס החזן הצבאי שי אברמסון. "רציתי ללכת לקרבי", הוא אומר בצער, "אבל הפרופיל שלי לא התאים, אז פניתי ללהקת הרבנות הצבאית, שנותנת כבוד לשירה לחזנות ולעולם הפיוט".

אתה מוזיקאי צעיר. למה היה לך חשוב כל כך ללכת לכיוון העולם העתיק של הפיוט?

"אני רואה בזה המשך השושלת המשפחתית, הפיוטים שליוו אותי סביב שולחן השבת בבית סבא ובבית הורי. לפעמים אתה מגיע לנקודה כזאת, כמוזיקאי, שאתה חושב שאתה עושה את הכול, כותב ומלחין ויודע. אתה יוצר הרבה וכותב הרבה ואתה סביב זה כל הזמן, ואתה חושב שאתה עושה את זה מעצמך. אבל תמיד חשוב לי להזכיר לעצמי, במיוחד בגיל הצעיר הזה, להסתכל אחורה: 'דע מאין באת ולאן אתה הולך'. זה תמיד נמצא לנגד עיניי. עשו את זה קודם, לפניי. יש למוזיקה הזו היסטוריה ומקום של כבוד".

כשסיים גבאי את שירותו הצבאי נרשם במהרה לבית הספר למוזיקה מזמור. "עד היום אני רוצה לעשות את הטיול של אחרי הצבא", הוא מגלה, "אבל יש לנו ארץ מיוחדת במינה, ארץ ישראל, והיא יפה מספיק. נולדתי וגדלתי בצפון, וטיולים בארץ הם חלק מההווי ומהחיים של כולנו".

למה בחרת למהר כל כך וישר ללכת להתמקצע מוזיקלית?

"אני בעד להספיק. טועמיה חיים זכו. צריך להגשים את החלומות כל עוד אפשר. הרי אני רוצה להיות מוזיקאי מגיל צעיר, לא הייתה שאלה לגבי זה".

הרבה מוזיקאים מצליחים לא למדו מוזיקה באופן מסודר. האם קריטי ללמוד בבית ספר למוזיקה?

"בית ספר למוזיקה הוא שלב חשוב מאוד, לדעתי. אישית, רציתי להרחיב את הידע ולחזק את הידע הקיים ולדעת איך עושים את זה טוב יותר. עברתי פה תהליך. אתה יודע מה? אולי המוכשרים ביותר לא צריכים. אבל לדעתי חוץ מהלמידה עצמה אין תחליף לסביבה מוזיקלית של יצירה ושיתופי פעולה. לשבת ולהשמיע לחברים ללימודים זה מגדיל ועוזר וזו גם מראה; אתה נפתח עם חבר ושר מולו בפעם הראשונה את הדברים הראשוניים שלך שאף אחד עוד לא שמע, ומקבל פידבק ביקורתי ואמיתי.

"שם גם נפתח לי העניין של הכתיבה, ברוך ה'. עד גיל 17–18 היו לי מעט מאוד שירים במגירה, ולא הוצאתי אותם. אחרי שנה בבית הספר כבר היו לי ארבע מחברות של כתיבה... אני לא יודע להסביר איך. מחסום הכתיבה נפתח פתאום".

לפרנסתו כסטודנט מצא לעצמו גבאי אחלה הכנסה מוזיקלית: הכנה לבר מצווה. "הכנה נפשית ומנטלית, וכמובן טעמי המקרא. רוב הנוער שעבדתי איתו היה חילוני. חבר'ה שבאים לזה מאפס, וכל העניין של המסורת מסקרן אותם מאוד. הם מאותגרים, ופתאום הם מצליחים בבר מצווה לקרוא חלק מהפרשה או אפילו את כולה, וזה מרגש מאוד.

"היו כאלה שאפילו חזרו בתשובה בעקבות זה", מפתיע גבאי. "ילד אחד ממש התחבר למסורת בעקבות הלימוד לבר מצווה. היום הוא הולך לבית כנסת, מחזק את המשפחה. האמת היא שלא כיוונתי לשם, אבל זה קרה. התמסרתי לזה מעבר לעבודה. היה חשוב לי שהמסורת תעבור הלאה. זה חשוב וזה מקרב ומחבר"

פיצוחי אמונה

מה הדרך הנכונה בעיניך לאומן צעיר בתעשיית המוזיקה?

"אני מאמין בעבודה קשה, ואין אמת אחת או שתיים. ב-2019 אין סוד או מתכון לומר עושים ככה או ככה. הכול משתנה איתך יחד, וככל שתביא יותר חומר ותתפתח, ככה הדברים יתפתחו איתך. בשנה וחצי האחרונות התחלתי להופיע במגוון מקומות קטנים וגדולים יותר שמכבדים מוזיקה. בחרתי את ההופעות האלה בפינצטה, לא הסכמתי להופיע בכל מקום, אני מכוון לפי אילו אומנים מופיעים במקום ואיזה קהל מגיע כדי שהכול יתחבר. לא קל להרים את הקהל מהספות היום", יודע גבאי נפש קהלו. "צריך להיות נגיש ולקרוא את השטח".

בינתיים זה הולך לו לא רע. הסינגל 'אדם לאדם' הצליח חרף הקשיים הידועים להיכנס לפלייליסט יום של גלגלצ. בשיריו גבאי נוהג לדבר על אהבה נעימה וכואבת ומשלב דו-שיח עם א-לוהים ושאלות עמוקות על אמונה ועל קיום, אף שבחיי היום-יום איננו חובש כיפה.

מהי אמונה בעיניך?

"לקבל את החיים האלה כמות שהם. לנסות להשפיע ולעשות רק טוב בעולם ולהגיע למקומות שעושים טוב גם לי וגם לאחרים. לתת. ככל שתיתן יותר – תקבל יותר. לעשות חשבון נפש בכל לילה ולעלות בכל יום בעוד אחוז, ולהתקדם בעבודה פנימית.

"אמונה היא דבר אישי, כי יש דברים נסתרים ובסוף כולנו אנושיים, ואתה לא תמיד יודע מאיפה תבוא הישועה. אבל זה הסוד של האמונה: תעשה את ההשתדלות שלך, והדברים יקרו. מתי? לא כזה משנה אם אתה חי את האמונה בהווה שלך, מרגיש אותה גם בעבר ומאמין שיבוא גם עתיד טוב. יש כל מיני גישות להגיע לא-לוהות ולאין-סוף. אני מרגיש יותר מחובר למקום הפנימי האישי של לחפש ולגלות את האמונה בתוכי".

תסביר.

"אני לא אוהב את המושג חזרה בשאלה", אומר גבאי. "אני בעניין שבכל בוקר אתה קם ומחפש את הדרכים שלך להתחבר לא-לוהים. לעבור את המסע הפרטי שלך. אני מניח תפילין בכל בוקר, שומר שבת. יש קשיים, אבל עושים את זה. כל אדם בא לפה עם המזל שלו ולכל אחד יש ניסיונות משלו".

אתה ללא כיפה, אבל מדבר כמו דתי למהדרין.

"זו לא הפעם הראשונה שאני שומע את זה", מחייך גבאי. "אני יכול להבין את השאלה, כי כאילו יש סתירה בין הנראות לפנימיות, אבל אני לא חושב שזו סתירה. אני במסע ובחיפוש, ויש מצב שאני טועה לפעמים, אבל אין מה לעשות, זה חלק מההתקדמות.

"אני חושב שהעבודה היא לקחת את הדברים מהעבר. התורה, הגמרא, הכול נכון. אבל גם לקחת את ה'שיוויתי ה' לנגדי תמיד' ולעשות חשבון נפש במה אני בסדר ובמה לא. אני מנסה לאזן בין הצדדים".

אין מוזה? לא כותב

אתה מגיע ממקום של מוזיקת פיוטים לא ממש מסחריים, ויוצר מוזיקת מיינסטרים ישראלית. איך משלבים נכון בין אומנות למסחריות?

"באלבום הזה שנקרא 'כאן בעולם' הקפדתי לפני הכול לעשות את האומנות במאה אחוז. אני לא עושה רק בכדי שישמיעו אותו. לפני הכול לעשות את רצון ה', שנתן לי מתנות שאני צריך להעביר הלאה. היה לי חשוב לגעת בכמה שיותר רבדים מוזיקליים, גם בטקסט וגם בלחן, כך שיהיה חיבור לכולם.

"הרבה שואלים אותי 'מה הז'אנר שלך?' ואני מוצא את עצמי אומר שזה... נו, אלבום צבעוני ומגוון שקשה להסביר. למשל קטע הפתיחה 'בתפילת השר' כולל אלמנטים מהמזרח, הודו-אינדי, ג'יבריש, וגם אדם בהודו יכול להתחבר לזה".

ובטקסטים, איך מתחברים לכולם?

"בטקסט עצמו אני אוהב להשתמש בטכניקה של לכתוב את השיר ושיהיה בו הסיפור האישי שלי בטשטוש מסוים שמאפשר לכל אחד לקחת את זה למקום שלו. לא לדבר מפורשות ממש".

מה הדרך שלך ליצירת שיר?

"בכל פעם זו דרך אחרת. יש שירים שבאמת נוצרים בטייק אחד. אני יושב, יודע על מה השיר יהיה, כבר מצאתי בימים שלפני כן כמה דברים טובים שיתאימו על הפסנתר, עוברות שעתיים של עבודה והשיר יוצא. ויש גם שירים שהכתיבה שלהם נמשכת כמה חודשים.

"מה שכן, אסור לי לכתוב בלי מוזה, זו לא אומנות בעיניי. כמו שאבא שלי מזכיר ואומר שאילו היו מציעים לפיקסו לצייר בתמורה למיליונים שהציורים שלו שווים היום, לא בטוח שהציור שלו היה אותו ציור והאומנות אותה אומנות. הוא אולי אפילו לא היה מצליח להחזיק את המכחול שלו ולצייר. כשחושבים על יצירה על אומנות במושגים של כסף או תהילה ושבשביל זה צריך עכשיו שיר טוב או ציור נפלא, זה פשוט לא יעבוד נכון. זה לא אמיתי. עשיתי לעצמי כלל: אני לא פותח את המחברת בלי שיש לי מאה אחוז תשוקה ורצון ליצור שיר. אסור לי לשקר ולזייף כי אני מרגיש את זה אחר כך, ומובן שגם המאזינים חשים ומרגישים. אני חייב להרגיש את העומק של מה שאני יוצר" ומעניק.

אתה מעז לחלום על לעשות מוזיקה בעולם?

"אנדלוסית היא לגמרי מוזיקת עולם, ואני בהחלט הולך לעשות את זה בהמשך בע"ה. יגיע גם הזמן של זה. אני שר גם בערבית וגם במרוקאית, ככה שכבר בזה יש עוד סוג של יתרון".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק ובאינסטגרם

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
משהו חדש מתחיל בצה"ל

  מאמר מאת איתמר סג"ל,...

ולוויים לשירם ולזמרם

  שירת הלווים המיתולוגית תתחדש...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם