בשם החוק

 8 zavim
"המדינה צריכה להתחרט על מה שהיא עשתה לי כל הנערות. אלו לא היו חיים"
קולות המחאה על יחס מערכות האכיפה והבטחון כלפי נוער יו"ש הביא את ישראל מאיר סמני לחשוף את סיפורו. הפעם לא מדובר בעינויים פיזיים, אלא 'רק' על שנתיים וחצי של צווים מנהליים והרחקות ונדודים ומעצרי בית ששינו את כל תקופת הנעורים שלו. עד היום כשהחליטו סוף סוף להניח לו, עוד לא נכתב בשום מסמך ואפילו לא נאמר לו בע"פ במה הוא היה נאשם לאורך כל שנות נעוריו. למעשה יצא שבזכות כוחות הביטחון הוא התוודע לנוער הגבעות לראשונה כשהיה בן 16. היום בגיל 20 הוא מנסה לשקם את תחילת חייו הבוגרים

נדב גדליה

בשתיים בלילה נקשו לפתע שוטרים על דלת ביתם של משפחת סמני. העילה: צריכים לבדוק שהבן הצעיר ישראל מאיר סמני הנמצא במעצר בית מנהלי, אכן ישן בבית כפי שהוטל עליו. אחרי שצלצלו אנשי כוחות הביטחון באישון לילה דרך האזיק האלקטרוני המחובר לקן הטלפון ולא נענו – כי בני הבית ישנו - הופיעו השוטרים על מפתן הבית ופצחו בנקישות רמות. כשנכנסו הדליקו השוטרים את פנסיהם והחלו להסתובב בבית ולהעיר את ששת הילדים האחרים. "אמרתי להם שישראל מאיר נמצא בכלל בחדר השני", מספרת לאה אימו בדמעות כבושות. "אבל הם לא התייחסו. העירו את כל הילדים והפכו את כל הבית למרות שהם ראו שישראל מאיר נמצא. כנראה עצבן אותם שהטרחנו אותם להגיע סתם".

המקרה המוזר של משפחת סמני בשעת לילה התרחש באופן דומה כמה פעמים בעקבות מעצריו המנהליים של הבן ישראל מאיר (20), שתכף נצלול פנימה לנבכי סיפורו. "פעם אחת לא עמדתי בהתעללות הזאת באמצע הלילה ואמרתי לשוטר - שטען שזאת העבודה שלו - שגם בשואה, היודנרט אמרו שזאת העבודה שלהם. הוא מאוד נפגע. היו לו דמעות בעיניים". יש חרטה? אני שואל בהיסוס. "מה יש לי להתחרט?! גם אני נפגעת מהם. שוטר פעם היה בשבילי דוגמה. רציתי שכל הילדים שלי יהיו שוטרים. היום - ממש לא. חס ושלום. אלו בשבילי דוגמה לעבריינים בחסות החוק".

לדבריה, העובדה שמדובר בבן למשפחה ממוצא אתיופי, בנוסף להיותו מתויג כ'נער גבעות', רק החמירה את יחסם של כוחות הביטחון לבנה. "האדם הראשון שנותנים לו צו מעצר, זה הוא. החוקרים אומרים לנו כל הזמן 'מה אתם האתיופים קשורים לנוער הגבעות בכלל?' כאילו אנחנו צריכים להיות מסכנים ובמרכז קליטה. רואים ילד שלא מוכן להיות במגזר 'המסכן' - ורוצים להשאיר אותו עולה חדש. רק כשהוא השתחרר ממעצר אחרי שטענו שהוא עשה 'תג מחיר', הוא התחיל לברר מה זה בכלל תג מחיר והתחיל להתחבר לחבר'ה של נוער הגבעות. התחיל לקרוא על הרב כהנא ואיתמר בן גביר, הפך להיות גם קצת היסטוריון וגם התחבר לזה מבחינה אידאולוגית.

"כשהשוטרים באים הם מגחכים וצוחקים עלינו, אבל אני עונה להם. כבר שבע שנים, מגיל 13, רודפים את הבן שלי בצווים על גבי צווים ומנסים בכל דרך להתיש את המשפחה ולגרום לכך שמתישהו הוא הוא יודה במשהו".

סמני: "בחיים אני לא אודה במשהו שלא עשיתי! גם אם מנסים לשבור אותי - זה לא יעבוד. גם יצר הרע מנסה לשבור אותך, אבל מה, אתה נופל? לא עברתי חקירות בעינויים או משהו. לא הייתי עצור בשב"כ, אבל זה היה קשה כל השנים האלה".

 

לך תוכיח שאתה לא חשוד

תקציר סאגת הצווים, אם פספסתם: נערי גבעות הנחשדים בפעילות 'תג מחיר' נעצרים במסגרת 'צו מנהלי' השולל מהם את חירותם ללא כל סיבה ספציפית, מעבר לטענה שהם חשודים כמסוכנים לציבור.

הצווים המנהליים כוללים מגוון כלים מגבילים החל ממעצרים בבית מעצר, מעצרי בית ומעצרי לילה, וכלה באיסור גורף ליצור קשר עם חברים מסוימים והגבלת תנועה ברחבי יהודה ושומרון. ההנחה הגורפת של כוחות הביטחון היא שנערי הגבעות אינם טלית שכולה תכלת ועל כן יש לעוצרם בעזרת כוחם המופלא של הצווים המנהליים שאינם נדרשים להסביר על מה ולמה הוצאו. זהו כלי נוח לכוחות הביטחון המנסים להניח את ידם על פושעי 'תג מחיר' אמיתיים, לא תמיד בהצלחה גדולה.

"כשלא אומרים בצו מנהלי מה הסיבה לנתינתו - זה יכול לשגע אותך. אתה לא יודע איך לטפל במיוצג שאומר לך 'לא עשיתי כלום' וכשאין לו משהו ספציפי להכחיש", אומר מנשה יאדו (47), עו"ד מארגון 'חוננו' הפועל למען סיכול הצווים. הוא גם סייע לא מעט במקרה של סמני. "עם כל ההתנגדות לאלימות, צריך להבין שמדובר בצו לא מוסרי בעליל, המטיל על אדם שלילת חירות בלי משפט. זה חוטא נגד המוסר הבסיסי ביותר. ההצדקה היחידה לצו מנהלי היא אך ורק כשיש סכנה אמיתית לשלום הציבור, ואין ברירה אלא לשים את ערכי החופש והמוסר בצד ולתת צו מנהלי. אלו לא המקרים שאני מכיר ומטפל בהם. בזמן האחרון נוצרה שחיקה בהחלטה מתי לתת צו מנהלי והצווים ניתנים ביד קלה וברמת האבסורד. לא מזמן בחור קיבל צו הרחקה מיהודה ושומרון - מה שגרם לו להיפלט מהמסגרת שבה למד ביו"ש, ומתברר שהצו נחתם חודשיים לפני שנמסר לו. מה זה אומר? שהצו נחתם בלי לבדוק אם יש סכנה בכלל מאותו בחור. הצו המנהלי הפך לבדיחה. לאדם אחר נאסר בצו ליצור קשר עם עצמו... אלו רשימות של העתק-הדבק, לא רציני".

ובכל זאת, צריך עילה כלשהי לצו, תוכל לאפיין את מקבלי הצווים?

"כיום מוּצאים צווים אפילו נגד אנשים שמארגנים הפגנות וגם נגד מישהו שהיה בגבעה בזמן שהיה מאבק בין אנשי שמאל וימין. זה קרה לא פעם לקטינים בלי שום עבר פלילי. היה גם מקרה של אב לשבעה ילדים מיצהר שטענו שהוא נותן גיבוי לנערים שעושים הפרות סדר, למרות שההוכחות היו חלקיות ביותר. פשוט נותנים צו מנהלי, בלי בעיות".

שנתיים במעצר בית על שרפת מדבקה וזריקת אבנים

וכאן המראיין שואל: מה בכל זאת עשה סמני שנגזרו עליו חיי נערות שכאלה. אני משוחח איתו כדי להבין על מה ולמה סומן כנער גבעות אימתני והאם איכשהו ידו הייתה במעל. לעת עתה סמני משוחרר מכל צו ועובד לפרנסתו בשיפוצים ובנייה באזור יצהר. חיוכו אופטימי ומלא תקווה בכל הקשור להמשך חייו. "סיימתי כעת מעצר בית וצו הרחקה מיו"ש, וזהו, אני מקווה שיָרדו ממני והבינו שאין מה לחפש אצלי, ושכל הצווים האלו הם סיפור שסוף סוף נגמר", הוא אומר בסיפוק בסיומו של עוד יום עמוס בעבודה עברית. התוכניות להמשך: הקמת משפחה. "בעזרת ה', זאת השאיפה של כל אחד, אתה לא חושב?". יש כיוון לשידוך? "לא לא, עדיין לא", הוא צוחק.

אני מבקש ממנו לספר לי איך התגלגלו ענייני הצווים המנהליים ששיבשו את חייו. "בגיל 13-14 היינו משחקים בכלבים כנעניים שהיו בוואדי ליד הבית שבו גרנו אז, בפסגת זאב. יום אחד גילנו שערבים שמו כלבים בתוך בטון... זה הדליק אותנו והתחלנו לריב עם הפועלים ולזרוק אבנים, ואז נעצרתי בפעם הראשונה. אחר כך, כשהייתי בן 15 ועבדתי בחנות פלאפל שחיפשו עבודה עברית, האשימו אותי ואת חבר שלי בהצתה של מדבקת 'כהנא צדק', למרות שלא נגרם שום נזק ולא אני הייתי המצית, אבל היינו יחד, אז נעצרתי".

מאותו יום החלה פרשיית סמני להסתעף כשהיא גוררת אחריה שנתיים וחצי תמימות של מעצר בית ואיסור יצירת קשר עם חברים. יום אחד החליט סמני שנשבר לו לשבת מול קירות הבית כל היום. "קרעתי את האזיק האלקטרוני וברחתי לגבעת הבלדים", הוא מספר. אך לא לזמן רב. "תפסו אותי שם אחרי כמה ימים והכניסו אותי לשלשה שבועות בבית סוהר". והנה מגיע הטוויסט בעלילה. רק אחרי שנאסר גילה בית המשפט שמעצר הבית כולו היה לא חוקי. שנתיים וחצי מול קירות - התבררו כטעות אחת גדולה. סמני שוחרר, שמח בחלקו ושב לגבעת הבלדים, שם חבר לחבורת צעירי ימין המאופיינת באידיאולוגיה אנטי-ציונית, לא ממלכתית.

רשויות הביטחון סימנו מראש את החבר'ה בגבעה המדוברת כ"בעייתיים" וכחשודים בהוצאה לפועל של מעשי תג מחיר. וכך, אף שסמני עצמו לא נתפס באירועים קיצוניים מעבר לדברים שתוארו לעיל, הוא "חובּק" היטב בידי רשויות החוק.

סימוני המעצרים הקודמים על גבו היו טריים מדי מכדי שכוחות הביטחון יתעלמו מקיומו בלב גבעת הבלדים. וכך, בלי שום סיבה נראית לעין, אנשי החוק שבו לעצור את סמני כמה פעמים והניחו לפתחו הגבלות מגוונות: מאיסור תנועה ביהודה ושומרון ועד מעצרי בית של כמה חודשים. לפני זמן קצר הוא שוחרר, בזכות עורכי הדין של 'חוננו'.

עכשיו, כשהכול מאחוריך, יש משהו שאתה מתחרט עליו?

"המדינה צריכה להתחרט על מה שהיא עשתה לי כל הנערות. אלה לא היו חיים. הלוואי שהמדינה הייתה דואגת באמת שיהיה פה חוק וסדר... אבל היא לא עושה את זה. וגם אם אדם חשוד בפשע, אי אפשר לתת מעצר בית של שנתיים וחצי וצו לניתוק קשר מהחברים שלו".

היו רגעים של ייאוש ובדידות שחשבת להודות במשהו ולגמור עם הכול מהר יותר?

"בחיים אני לא אודה במשהו שלא עשיתי! גם אם מנסים לשבור אותי - זה לא יעבוד. גם יצר הרע מנסה לשבור אותך, אבל מה, אתה נופל? לא עברתי חקירות בעינויים או משהו. לא הייתי עצור בשב"כ, אבל זה היה קשה כל השנים האלה".

חשבת לעבור לאזור שלא מוגדר "הגבעות"?

"הגבעות הן לא מפלגה פוליטית שאני הולך ממנה אחרי שהתאכזבתי כי לא קיבלתי מה שרציתי. יישוב הארץ הוא דרך חיים, תורה. זה מה שהקב"ה רוצה מאיתנו - שנגור בכל מקום בארץ ישראל בלי לוותר. אין מצב לוותר על זה. זה החיים שלנו".

מהיכן מגיע הרצון להילחם על רעיון למרות כל הקשיים שכוחות הביטחון מערימים?

"קודם כול מהבית, מההורים. אימא שלי מאוד ציונית. יש בה הרבה אהבת ישראל וארץ ישראל. חוץ מזה, התחלתי לחפש את עצמי בגיל מוקדם יחסית. משהו כמו גיל 13-14. בגבעות אתה פוגש נערים בני 15 שמדברים כל כך יפה ונכון על ארץ ישראל. פגשתי כנראה את האנשים הנכונים אחרי שהגעתי לישיבת 'הרעיון היהודי' ושם התחברתי לרעיונות של יישוב ארץ ישראל חזק יותר".

יש לך השערה למה "נפלו עליך"? במה נראה לך שנחשדת, מעבר לאבנים וההצתה ההיא בנערות?

"אין לי מושג. אני באמת לא מבין למה עשו לי הרחקות. אני לא אדם מסוכן ולא עושה שום דבר שפוגע במישהו. חי בגבעה, מה הבעיה בזה? לדעתי, הם נלחמים באידאולוגיה הכללית. להעביר מסר שאם אתה גר בגבעה - תחטוף צווים ומעצרים. הנה, תראו מה קרה לבחור הזה ותתרחקו מהאידאולוגיה הזאת. אני לא חושב שנטפלו אליי ספציפית בגלל המוצא האתיופי שלי או משהו. לדעתי, הם נלחמים ברעיון של ארץ ישראל".

ומה אימא אומרת על רוחות המלחמה של הבן? "תמיד אמרתי לו שלא צריך להילחם ככה, אבל הוא לא מקשיב. הקבוצה הזאת של פעילי הימין יכולה לעשות הרבה דברים בשקט. הם לא טלית שכולה תכלת, צריך להיות קצת פוליטיקאי ולא לקלל את השוטרים או לזרוק אבנים. עם התנהגות כזאת אני לא מסכימה, גם אם התגובה של המשטרה לא פרופורציונלית. מצד שני, אני שמחה שהילד שלי לא הולך לסמים ומעדיפה שהוא ככה, נלחם על ארץ ישראל. ברור שהייתי רוצה שיהיה בחור ישיבה וילמד תורה, אבל אם זה ככה - כנראה אנחנו יכולים לעמוד בזה. אני לא בוכה ולא מסכנה. זאת הבחירה שלו ויכול להיות שבאופן מסוים המשטרה תרמה לזה עם כל המעצרים שלה".

"לדעתי, הם נלחמים באידאולוגיה הכללית. להעביר מסר שאם אתה גר בגבעה - תחטוף צווים ומעצרים. הנה, תראו מה קרה לבחור הזה ותתרחקו מהאידאולוגיה הזאת. אני לא חושב שנטפלו אליי ספציפית בגלל המוצא האתיופי שלי או משהו. לדעתי, הם נלחמים ברעיון של ארץ ישראל"

 

רוח המפקד השלילית

מתי חלו שינויי המדיניות של כוחות הביטחון כלפי מתן הצווים המנהליים? "כבר ב-2006 היו צווים מנהליים נגד יהודים, כי היה באמת חשש להפרות סדר בקנה מידה ארצי", משיב עו"ד יאדו. "ב-2008, התחילה התופעה שביהודה ושומרון מנסים לסכל פינוי מאחזים, והיו כחמישה צווים בסך הכול. מאז, ותשקוט הארץ עד 2015. באוגוסט 2015 נפל דבר בישראל בעקבות הסיפור של דומא. הייתה סדרה של פעולות 'תג מחיר' שאף פעם לא הגיעו לפגיעה בנפש, ובדומא זה קרה. מאז דומא התחילו להילחם בכל הכוח במוקדי הסיכון היהודיים לביצוע 'תג מחיר' והחליטו להשתמש חזק בכלי של צווים מנהליים.

"עד 2017 היו עשרות צווים מנהלים, משהו כמו שישים, וזה הרבה מאוד. וזה לא רק הצווים אלא כל הלך הרוח של כוחות הביטחון, שהרסן שלהם כלפי מתיישבים הולך ומשתחרר עם השנים. יש תופעות מזעזעות ביחס כלפי מתיישבים, הצווים המנהליים הם הכלי הנוח ביותר ולמעשה קצה הקרחון של מכלול שלם של יחס עוין לאנשי ימין".

ספר לי על המקרים הקשים שאתה נתקל בהם.

"כמה חבר'ה הפגינו לפני כמה ימים ליד היישוב אדם במחאה על הפיגוע הרצחני בגבעת אסף. הגיע איש ביטחון, אמר להם לפנות את הצומת והם לא רצו. מה הוא עשה? שלף נשק וירה באוויר. זה מטורף. אנחנו נפעל עד שימוצה איתו הדין ורישיון הנשק שלו יישלל". ויש עוד, תחזיקו חזק. "הייתה תלונה של אישה שפינו אותה ממאחז 'גאולת ציון' בגוש שילה. כל המאחז כלל צריף שבו גרה משפחה עם שלושה ילדים, די הרבה שנים. הם עברו פינויים רבים, ולפני שבועיים כוחות הביטחון עברו את הגבול. לטענת האישה הפשיטו אותה בזמן הפינוי. הגשתי תלונה למחלקה לחקירות שוטרים, והנקודה המרכזית פה היא שכוחות הביטחון תיעדו את הכול במצלמות, אבל לטענתם החומר בחקירה והם לא יכולים להעביר אותו. בחקירתה של האישה הראו לה צילומים, אבל החסירו את הקטע הזה. זאת הראיה לחובתם - שהם מסננים. כי הצילומים החסרים הללו מחזקים את טענותיה שנפל לה כיסוי הראש, לא הביאו לה אותו, הרימו אותה, והיא קולטת שהבחור המפנה מושך לה את המכנסיים והיא צורחת כמו משוגעת".

השימוש בכוח מוביל לפעמים למצבים אבסורדיים עד כאב. כך למשל אירע לא מזמן בהפגנה בעקבות הפיגועים האחרונים. "המג"בניקים הגיעו והיו איתם גם חיילים של 'נצח יהודה', רק שפתאום המג"בניקים התחילו גם להרביץ", מספר עו"ד יאדו. "החיילים אמור למג"בניקים 'חכו, למה אתם מרביצים ככה פתאום?' בסוף חיילי 'נצח יהודה' עזרו למפגינים ושניים מהחיילים אפילו נעצרו בידי שוטרי מג"ב איזה אבסורד".

אני מתקשה להאמין לכל הסיפורים שאני שומע ומנסה למצוא הסבר כלשהו שבכל זאת ייתן היגיון ליחס הזה למתיישבים. "זה נובע משנאה ועוינות ציבורית כלפי הציבור הימני בישראל", מסביר עו"ד יאדו בפשטות. "קח לדוגמה מאמר של גדעון לוי שכותב 'יש"ע זה לא כאן' ומסביר שאין לו סימפתיה לאישה בהיריון שמקבלת כדור לרחם בצומת עפרה. לא כולם קוראים 'הארץ', אבל אלו הלכי רוח רחבים וזה משפיע על כל הספקטרום. אתה רואה את הטוקבקים בכתבות. מלא שנאה.

"היום שלחתי לאחד האתרים בקשה שיורידו את אחד הטוקבקים שנכתב בו: 'צריך להקים מיליציות של שמאלנים שיבואו לעמונה וירוצצו ראשים'. זה לא שמישהו יקרא הדברים האלה זה וילך להרוג, אבל אמירות כאלה מצטרפות למכלול של שינוי סטטוס בנוגע להתייחסות לאלימות כלפי מתנחלים, עד כדי זילות. גם רוח המפקד משפיעה על אנשי הביטחון בשטח. כשיש במשטרת ישראל יחידה מרחבית ללוחמה בפשיעה לאומנית-יהודית - זה אומר הרבה לאיש הביטחון בשטח. מאידך גיסא, אין יחידה לפשיעה ערבית דומה, אף על פי שעל כל 'תג מחיר' יש שלושה מקרי רצח כלפי יהודים. האכיפה חלשה ביותר כלפי פושעים ערבים. הם חומקים לנו בין האצבעות והבחירה היא 'לטפל' ביהודים. אנשי השטח מבינים מזה בדיוק במי עליהם לטפל ואיך".

איך אתה מסביר את העובדה שלמרות הממשלה הימנית, היחס למתיישבים הופך נוקשה יותר מצד אנשי החוק?

"דווקא בגלל ממשלת הימין, יש מצוקה בקרב ארגוני השמאל, כי הם לא בשלטון הפוליטי. נוצר מצב שבו מצד אחד יש פריחה של מגמות ציוניות-לאומיות, אך מצד שני הקצנה בשנאה שמשדרים ארגוני השמאל השונים, ותחושת הניכור שחלקים גדולים באוכלוסייה חשים כלפי המתיישבים. גם בג"ץ חזק מאוד והוא בעל אוריינטציה ליברלית שמשפיעה בסופו של דבר, למרות הממשלה הימנית, על מה שקורה בשטח".

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק ובאינסטגרם.

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
פגע וברח

  הנשים שנפגעו מעזרא שיינברג...

על ברווזים וניצים

  צער בעלי חיים בשידור...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם