לוחמת תרבות

 m 4 regev
"תמיד הרמתי עיניים לה' וביקשתי שייתן לי כוח להיות שליחה טובה ולא לחשוב שהרעש שהאומנים משמיעים זה מה שהציבור חושב"
שרת התרבות מירי רגב מסכמת קדנציה סוערת * כיצד מאשרים אירועים נפרדים בלי להיחשד בהדרת נשים, איך הרגישה כשהקהל צעק לה בוז, ואיזו תפילה חרישית היא נשאה לפני שעלתה על הבמה * השרה בטוחה שרוב הפוליטיקאים מאמינים, אך לא מדברים על זה כי הם מפחדים מהאליטות * היא מסכמת את המאבקים סביב הכותל הרפורמי והר הבית, ומבטיחה: "בסוף נחיל את הריבונות על יהודה ושומרון"

רועי אהרוני

אם ישאלו אתכם מי היה שר הכלכלה או שרת הקליטה בקדנציה הקודמת, לא בטוח שתדעו את התשובה. אבל אם ישאלו אתכם מי הייתה שרת התרבות – גם באמצע הלילה תדעו לענות. השרה מירי רגב הצליחה להעיר משרד רדום ולהפוך אותו למשרד שפותח מהדורות חדשות, תוך שהיא מנהלת קרב עיקש מול לא מעט אומנים. במהלך השנים הללו, לא היה כמעט ריאיון עיתונאי עם שחקן או יוצר שלא נשאלה בו השאלה "מה אתה חושב על מירי רגב".

"זה לא היה קל", מסכמת השרה רגב את הקדנציה הסוערת. "לא קל לעמוד מול אולם שלם שצועקים לך בוז. אבל לפני שעליתי על הבמה, אמרתי לקדוש ברוך הוא: 'אני לא רציתי את התפקיד הזה, אתה שמת אותי בו. הצלחתי לאהוב אותו כי הבנתי שיש לי הכוח לשנות ולגעת בעצבים החשופים של החברה הישראלית. תן לי את הכוח לעמוד מולם'. מול כל בוז שלהם, ראיתי את אנשי הפריפריה או את הנערה בת ה-16 מאלעד שאמרה לי שהיא זכתה להיות בפעם הראשונה בפסטיבל.

"האליטה הזו חשבה שהיא קובעת מה נחשב תרבות ומהי הזהות שלנו. ברגע שאמרתי להם – עד עכשיו שחיתם בתקציבים, אכלתם גבינת שמנת 40 אחוז שומן, ועכשיו עושים לכם דיאטה – הם השתגעו, הם לא האמינו. יכולתי להסתובב עם כוס יין בפרמיירות ולהיות חברה של כולם – אבל אני באתי לשנות".

היו רגעים שחשבת – למה אני צריכה את כאב הראש הזה?

"לא, בשום שלב. ידעתי שיש לי כאן דרך שאני צריכה לעשות, ולא סתם 'הגעתי למלכות'. הגעתי לתפקיד הזה כדי לעשות את השינויים הנדרשים, שלאורך שנים השרים פחדו לעשות כדי לא לשמוע את שריקות הבוז הללו. ידעתי שאני צריכה לעשות תיקון: להחזיר לבמה את הכבוד היהודי, הלאומי, הציוני והמזרחי.

"היו רגעים קשים, אני מודה. היו רגעים שהגעתי הביתה מותשת, כמו לימון שסחטו אותו. תמיד הרמתי עיניים לקדוש ברוך הוא וביקשתי שייתן לי כוח להיות שליחה טובה ולא להתבלבל ולחשוב שהרעש שהאומנים משמיעים הוא מה שהציבור חושב. בזכות התמיכה שקיבלתי מהציבור, היה לי כוח להגיד לה' – תודה ששמת אותי במקום הזה".

מיולי-אוגוסט לבין הזמנים

שרת התרבות מחלקת את השינויים שעשתה במשרד לשני תחומים: האחד – חלוקת התקציבים וההנגשה; השני – הגיוון.

"אני מתנגדת לשתי מדינות לשני עמים", מסבירה השרה את התחום הראשון באמצעות סיסמה מדינית, "ובמשרד התרבות גיליתי שיש כבר שתי מדינות, ורוב תקציב התרבות מגיע למדינה הראשונה – מרכז הארץ. הפריפריה, יהודה ושומרון והמגזרים קיבלו את השאריות. היה לי ברור שצריך לעשות שינוי דחוף בחלוקת המשאבים, כי תרבות היא זהות ולכל אדם מגיע לצרוך תרבות וליצור תרבות.

"יהודה ושומרון לא קיבלו כמעט תקציב, והיום יש עפיפוניאדה בגוש עציון, פסטיבל האורות בשומרון, פסטיבל האקסטרים באריאל. בפעם הראשונה התקיים אירוע ענק לרגל יובל לשחרור יהודה ושומרון, ובפעם הראשונה 'הבימה' הגיעה לקריית ארבע. אלו דברים שמעולם לא היו, כי ההנחה הייתה שיהודה ושומרון הם לא חלק מהבית. הם לא הבינו שבמערת המכפלה מתחיל הבית.

"אזור יהודה ושומרון והמגזרים החרדי והערבי היו מודרים לחלוטין, מכיוון שעושים שם אירועים בהפרדה. הייעוץ המשפטי אמר – כשעושים אירועים בהפרדה זו הדרת נשים, ולכן לא יקבלו תקציבים. אני באתי ואמרתי – אם הם היו עושים רק אירועים לגברים, זו באמת בעיה. אבל כשיש באלעד אירועים לנשים ואירועים לגברים – זו לא הדרה, זו צניעות.

"הגענו למצב שהיום בכל היישובים החרדיים יש פסטיבלים ואירועים. אז לא קוראים להם 'יולי-אוגוסט' אלא 'בין הזמנים'; אבל יש שם אירועים תרבותיים מדהימים שמתאימים לאוכלוסייה שחיה שם. המעבר לתפיסה שלפיה תרבות היא זהות – זו מהפכה אמיתית".

הנושא השני, כאמור, הוא הגיוון. "עד היום החשיבו רק תרבות אחת: התרבות המערבית. אין לי שום דבר נגדה, היא על הכיפאק. אבל מה עם תרבות המזרח? מה עם משוררי יהדות ספרד? זה לא תרבות?

"בכלל, במשרד התרבות של לפני ארבע שנים, מה שהיה קשור ליהדות לא נחשב 'תרבות'. בעיניהם, מי שמנשק מזוזות ומשתטח על קברי צדיקים - זה לא תרבות. אמרתי שלא יכול להיות שלא נביא את העושר של העולם היהודי לידי ביטוי.

"הקמנו מוזאונים ביהודה ושומרון ובפריפריה כדי לספר את סיפור המייסדים. אנשי נהלל וכינרת עשו עבודה מצוינת, אבל הם לא ראו את העלייה של המשפחות שלנו לעפולה, למגדל העמק ולבית שאן, ששמרו עליהם מלמעלה. איך אמר מאיר שלו באחד הראיונות, 'לא היה שום מזרחי בקרב מייסדי נהלל, שאני אדחף לשם בכוח כמה מזרחים?' הם לא ראו את תרומתם לבניית המדינה. אז המוזאונים החדשים יספרו את האמת.

"היום עברו לקדמת הבמה גורמים שעד היום לא זכו להיות חלק מהמפה התרבותית. היום יש לנו תזמורת אנדלוסית לאומית לצידה של הפילהרמונית. אין כינור מעל העוּד, ואין עוּד מעל הכינור".

"אני בטוחה שרוב הפוליטיקאים מאמינים. הם יודעים שמי שהתווה את כל הדרך שהם עשו, בסופו של יום, זה הקדוש ברוך הוא. אני בטוחה בזה. אבל לאנשים אין כנראה הכוח והאומץ להתמודד עם אנשים שמזלזלים בזה, עם אליטה שרואה את המסורתיים כנחותים"

 

תציגו – לא מתקציב ציבורי

הבייבי של השרה רגב בקדנציה הזו היה החוק המכונה בתקשורת "חוק הנאמנות בתרבות". למעשה, מדובר בתיקון לחוק התרבות והאומנות, שמאפשר לשר התרבות לבטל או לקצץ תקציב למוסדות תרבות הפועלים נגד עקרונות המדינה, ובהם אופייה היהודי והדמוקרטי. החוק עורר סערה ציבורית, עבר בקריאה ראשונה – אך לבסוף הקואליציה לא הצליחה לגבש רוב והיא הסירה את הצעת החוק.

כשאני שואל את השרה על החוק, הטון שלה הופך מדוכדך. "זה היה אחד הכישלונות של הקואליציה, שלצערי התפרקה, כנראה גם בגלל זה", היא אומרת. "עבדתי על החוק במשך שנתיים וחצי. עברתי כל חסם משפטי, והיועץ המשפטי אמר בישיבת הממשלה שהחוק הוא חוקתי ושהוא יוכל לייצג אותי בבג"ץ.

"כשהגענו לקריאה שנייה ושלישית, ליברמן כבר לא היה בקואליציה והוא התכוון להצביע נגד החוק. ליברמן, שמדבר כל הזמן על נאמנות, היה מוכן להצביע עם טיבי נגד החוק ובעד אותה האדרת מחבלים דרך מוסדות התרבות. גם כחלון, עם כל הכבוד, נתן חופש הצבעה ובעצם הפיל את החוק.

"התיקון לחוק בסך הכול רצה לשלול העברת תקציבים למוסדות תרבות שמאדירים מחבלים ומסיתים נגד מדינת ישראל. יעלה על הדעת שהכסף הציבורי יממן הצגה על וליד דקה, יימח שמו, שרצח את החייל שלנו משה תמם? יעלה על הדעת שאני אממן ערב שירים של דארין טאטור שישבה בכלא על הסתה? אנחנו השתגענו? אם אתם רוצים להציג תכנים כאלו – תציגו, למה מתקציב ציבורי?

"החוק עבר בקריאה ראשונה, כך שיש לזה דין רציפות, ונוכל להמשיך מאותה נקודה בקדנציה הבאה ולהעביר אותו בקריאה שנייה ושלישית. החוק הזה יעבור בעזרת ה', אני לא אוותר להם".

תמונה של הבאבא סאלי

אם תעקבו אחרי עמוד הפייסבוק של השרה רגב, אתם עלולים לטעות ולחשוב שהגעתם לדף של 'הידברות'. היא מעלה באופן קבוע פוסטים על פרשת השבוע ותמונות שלה עטוית מטפחת מדליקה נרות ליד ספרי תורה או בקברי צדיקים. לפעמים, תוך כדי שיחה, נראה שהיא מזכירה את הקב"ה ואת תורת ישראל יותר מחברי הכנסת במפלגות הדתיות.

"אני אדם מאמין", היא מסבירה. "גדלתי בבית שתמונות של צדיקים היו תלויות על הקירות – הבאבא סאלי, ר' שמעון בר יוחאי ור' מאיר בעל הנס. בחדר שלי בכנסת תליתי תמונה של הבאבא סאלי; שרים וחברי כנסת שמגיעים לפגישות פשוט לא מאמינים", היא משתנקת מצחוק.

"אני לא מתביישת בזה. גדלתי על 'אין עוד מלבדו', על זה שבטוב וברע יש לנו את הקדוש ברוך הוא. גדלתי על כך שכאשר מנשקים מזוזה מורידים את הראש כי יודעים מי מעלינו. זה לא הופך אותי לבורה או לפשוטה – אני בעלת תואר שני, תת-אלוף במילואים, ועדיין זוכרת מאיפה באתי ומהו הכוח היהודי שלי. אני לא מוכנה שמישהו יגיד לאנשים מאמינים שהם עדר של בהמות".

מהי לדעתך הסיבה שרוב הפוליטיקאים לא מתבטאים כמוך?

"הם מתביישים. אני בטוחה שרוב הפוליטיקאים הם מאמינים. הם יודעים שמי שהתווה את כל הדרך שהם עשו, בסופו של יום, זה הקדוש ברוך הוא. אני בטוחה בזה. אבל לאנשים אין כנראה הכוח והאומץ להתמודד עם אנשים שמזלזלים בזה; עם אליטה שרואה את המסורתיים כנחותים.

"בטקס המשואות החגיגי לכבוד 70 שנה למדינה אמרו לי לא להתחיל את הצגת הרצף ההיסטורי שלנו בעץ החיים. אבל החלטתי שאני אתחיל בעץ החיים, ואני אתחיל עם לוחות הברית, כי מפה נוצרנו כעם. מי שבאירועי ה-70 לא רוצה לראות את זה – שיכבה את הטלוויזיה. אני חושבת שהעובדה שהתחלנו עם עץ החיים ולוחות הברית ריגשה המונים בציבור הישראלי".

"לא קל לעמוד מול אולם שלם שצועקים לך בוז. אבל לפני שעליתי על הבמה, אמרתי לקדוש ברוך הוא: 'אני לא רציתי את התפקיד הזה, אתה שמת אותי בו. תן לי את הכוח לעמוד מולם'. מול כל בוז שלהם, ראיתי את אנשי הפריפריה"

 

המשימה ליום הכיפורים הקרוב

מה את חושבת על רמת השיח הפוליטי, כשמחנה פוליטי אחד עושה דה-לגיטימציה למחנה אחר?

"זו הפוליטיקה, לא צריך להתרגש מזה. הפוליטיקאים מדברים, צועקים ומעליבים. גם בתנ"ך ראינו את הוויכוחים של בני ישראל והשבטים בתוך עצמם, לכן אני לא מתרשמת מזה. נכון שהיה עדיף שהשיח יהיה פחות קיצוני, אבל לא צריך להתרשם מרמת השיח אלא מרמת העשייה. מעבר לכל הצעקות, אנחנו עם אחד עם משימה אחת – לשמור על מדינת ישראל, תורת ישראל, ארץ ישראל וירושלים מאוחדת".

אחריותם של הפוליטיקאים להנמיך את הלהבות, לא?

"הפוליטיקאים הם מראה של החברה הישראלית. בחברה ישנם אותם ויכוחים ואותן התלהמויות שיש אצל הפוליטיקאים. אין ספק שאנחנו כפוליטיקאים יכולים לקבל על עצמנו את המשימה הזו, אבל אני אומרת לך שזו משימה שקשה לעמוד בה", היא צוחקת.

"כשאתה עומד מול חנין זועבי שמצטרפת למרמרה ועושה הכול נגד חיילי צה"ל, או מול אחמד טיבי שלא מתבייש להגיד שהארץ הזו היא שלו, או מול אנשים ששכחו מהי הכרת הטוב ומהי טובת הארץ הזו, ואם אכפת לך באמת – אז אתה מדבר מתוך הלב והנשמה.

"נכון שאנחנו לפעמים מתלהמים ומעליבים, אבל זה לא כדי להעליב ברמה האישית אלא כדי להעביר את המסר. אולי נכון שכולנו נתעדן קצת. אבל לומר את האמת – לא הייתי מצפה שכפוליטיקאים נצליח לקחת את המשימה הזו על עצמנו ליום הכיפורים הקרוב", היא אומרת בחיוך.

כשאני שואל אותה לדעתה על מפלגת "הימין החדש", היא משיבה: "אני חושבת שזו טעות גדולה מאוד של בנט ושקד, שנטשו את הבית ואת הציונות הדתית שליוותה אותם. הם חיקוי של הליכוד, וחיקוי תמיד פחות טוב מהמקור. בינתיים הם עסוקים באיסוף כוכבים למפלגה, רק למשבצת המזרחי התורן הם עוד לא מצאו ליהוק.

"הפיצולים בימין הביאו לנו את אסון אוסלו. אנחנו צריכים ליכוד חזק עם ארבעים מנדטים ואת נתניהו כראש הממשלה, כדי להמשיך לשמור על הארץ שלנו מול כל האתגרים העומדים לפנינו".

הנעליים של ראש הממשלה

מתוקף אחריותה על רשות העתיקות, הייתה השרה רגב בקדנציה האחרונה גם יו"ר הוועדה למקומות הקדושים. לפתחה התגלגל תפוח האדמה הלוהט בשם "מתווה הכותל". השרה, שבתחילת הדרך תמכה במתווה, החליטה להתפטר מתפקידה לאחר התלבטויות קשות, לדבריה. היא כתבה בפייסבוק כי המצפון לא נתן לה שקט. "לא יכולתי לאשר את מתווה הכותל באופן שהיה פוגע בסדרי עולם", כתבה. "דרישת הרפורמים להפוך את הכותל למקום שבו נשים וגברים מתפללים יחד, לא מקובלת עליי ולא על מורשת ישראל".

השרה רגב חוזרת איתנו אל ההחלטה שלא לאשר את המתווה באמצעות התפטרותה. "כל אדם יכול להתפלל איפה שהוא רוצה ואיך שהוא מאמין", היא מסבירה. "חופש דת צריך להיות לכולם. היחידים, אגב, שאין להם חופש דת, הם עם ישראל בהר הבית. לכן, המקום הכי קדוש שאנו יכולים להתפלל בו הוא הכותל המערבי, שריד בית המקדש שלנו.

"ראש הממשלה בא ואמר לי שאנחנו צריכים להתקין בכותל עוד חלק לרפורמים. אמרתי לו – תראה, ראש הממשלה, כשאתה נוסע ליפן או להודו, גם אתה, כראש ממשלה, מסיר את נעליך והולך בגרביים במקדשים שלהם. אתה מכבד אותם. למה אנחנו לא יכולים לשמור על הכותל על פי מורשת ישראל? למה אני צריכה לקרוץ לאלו שחיים בחוץ לארץ? אני מכבדת את יהודי חו"ל, ואם לחלקם הדרך היחידה שהם יכולים לשמור בה על יהדותם היא דרך הרפורמים שם – אני אכבד זאת. אבל פה בארץ? למה אני צריכה לאפשר זאת בכותל?

"ראש הממשלה השיב – אבל גם שקד ובנט בעד כותל רפורמי. אמרתי לו – אז שבנט ושקד יצביעו בעד, למה אני צריכה להצביע בעד? אני לא חונכתי שבבית הכנסת יש אישה שחובשת כיפה או מתעטפת בטלית. מה לעשות, חונכתי אחרת. אני שמחה שבסופו של דבר איילת שינתה את דעתה בעקבות הלחצים מהרב מלמד ומרבנים אחרים בהתיישבות. כל אחד בבית הכנסת שלו יכול לפעול על פי דרכו, אבל את הכותל אנחנו צריכים לשמור לפי מסורת ישראל".

בקדנציה הקודמת היית יו"ר ועדת הפנים, והובלת הכי הרבה דיונים בנושא הר הבית. מה את חושבת על המצב הנוכחי שם? לא הרבה השתנה.

"אני חושבת שהרבה השתנה. הרבה יותר יהודים עולים להר הבית. היום, כשיש השתוללות בהר הבית, כבר לא סוגרים את ההר רק ליהודים, אלא גם המוסלמים לא יכולים לעלות להר הבית. אני חושבת שהיום מבינים שגם ליהודים וגם למוסלמים יש זכות לעלות להר הבית ולהתפלל בו".

בפועל, יהודים לא יכולים להתפלל היום בהר הבית.

"הסטטוס קוו הזה, שלפיו יהודים לא יכולים להגיד 'שמע ישראל' בהר הבית, הוא בלתי אפשרי, ואני חושבת שצריך לשנות אותו. אני מבטיחה לכם שהשמיים לא ייפלו והמזרח התיכון לא יבער. אנחנו מכבדים את המוסלמים הרוצים להתפלל שם, ולא את היהודים שזה המקום הקדוש להם ביותר.

"אני גם מכבדת את עמדת הרבנות הראשית, שחושבת שלא נכון כעת לעלות להר הבית. אבל אני לא נכנסת לעניין הדתי. אני דואגת לכך שאם יהודי רוצה לעלות להר הבית ולהגיד 'שמע ישראל' – הוא יוכל לעשות זאת. לא יכול להיות שבגלל שהוא נכנס בתפילין, או מחזיק תהילים או ארבעת המינים – יעצרו אותו. זה הזוי".

איך אפשר לפעול כדי לשנות את המציאות?

"כרגע אני אמנם לא עוסקת בזה, אבל צריך לעשות הכול כדי לכבד את המקומות הקדושים שלנו, בהידברות עם הירדנים ועם הגורמים הרלוונטיים. אם אנחנו לא נדע לכבד את המקומות הקדושים שלנו – גם אחרים לא יכבדו אותם. אני שמחה שבוועדת הפנים גרמתי לכך שהר הבית היום יותר פתוח ליהודים הרוצים לבוא להר ולהתפלל בשקט בלב שלהם. צר לי שהם לא יכולים להתפלל בגאון במקום הקדוש לנו, בתוככי מדינת ישראל וירושלים בירתנו הנצחית. אבל גם זה יגיע".

זכויות לאומיות בלעדיות

לפני כשנה החליט מרכז הליכוד שיש להחיל את הריבונות על יהודה ושומרון. השרה רגב מסכימה עם ההחלטה: "אמרתי זאת כמה פעמים - אני חושבת שאנחנו צריכים להחיל את הריבונות על יהודה ושומרון", היא קובעת.

"יש לעשות הבחנה ברורה בין מעמד השטח למעמד התושבים. בשטח שבין הים לירדן יש מקום רק לזכויותיו הלאומיות של לאום אחד – הלאום היהודי. מדינת ישראל היא מדינתו של עם ישראל בארץ ישראל, נקודה. לגבי זכויות פרט – כולם זכאים להן. בנוגע למעמד התושבים – יש מנעד רחב של אפשרויות, מאוטונומיה ועד תושבות ברמה כזו או אחרת. על זה אפשר לשבת ולדבר. אבל אין מה לדבר על מעמד השטח, חד וחלק".

איך אפשר לקדם את התהליך? לא נראה שהרבה התקדם בשנה שחלפה מאז החלטת מרכז הליכוד.

"אני דווקא חושבת שהתקדמו הרבה מאוד דברים, דברים שלא האמנו שיקרו כמו חוק ההסדרה וחוק הלאום. מי האמין שהממשלה הזו תעשה כל כך הרבה דברים טובים להתיישבות מול מערכת משפט מנוכרת? אנחנו מצליחים לאט לאט לשנות את המציאות, ובסופו של דבר גם נחיל את הריבונות ביהודה ושומרון, כי כך נכון וראוי שיהיה".

 

 

 

 

 

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
שריון הזכוכית

  איתמר סג"ל על הבנות...

חוגגים 100 למקום בעולם

  מוזמנים להצטרף לאלפי המנויים...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם