הקומונר מגוֹנדר

 5 gondar
 
בחור יהודי בן 20 מגונדר שבאתיופיה מחליט בנעוריו להקים מרכז להנחלת תורה ציונית בילדי העיר, ולימים הוא הופך לסניף בני עקיבא * בשיחה גלויה מספר ארמייס גברה על הקמת הסניף במקום שחי בו מיעוט יהודי קטן הסובל מהצקות אנטישמיות, מקשיי פרנסה ומהשתוללות של מחלות * ארמייס ועוד רבים מבני קהילתו מחכים להגשים את חלומם: לעלות לארץ ישראל * לשנה הבאה בירושלים הבנויה?

נדב גדליה

ארמייס גברה (20) נולד וחי בגונדר שבאתיופיה. אבל אם תשאלו אותו, זה ממש לא המצב הרצוי מבחינתו. הוא משתוקק לעלות לארץ ישראל. גברה מספר על המציאות האנטישמית הנוראה בעיר: "האנטישמיות קשה כאן. זה מתבטא לפעמים בכך שאומרים לנו בפרצוף שאנחנו הרגנו את ישו".

אנחנו נפגשים לשיחה לרגל ביקורו בארץ במסגרת הוועידה העולמית של תנועת בני עקיבא המפגישה פעם בארבע שנים נציגים מסניפי התנועה ב-120 מקומות שונים בעולם. ארמייס עצמו משמש קומונר בסניף בני עקיבא בגונדר. הסניף הוקם לפני כשלוש שנים ומונה כעת 400 חניכים ו-12 מדריכים. הצלחה מסחררת במושגי סניף, לכל הדעות.

הקמתו של הסניף התרחשה בדרך טבעית ולא פורמלית בעליל כשארמייס החליט על דעת עצמו להקים מעין תנועה עצמאית שתרביץ תורה וציונות בילדי גונדר, אחרי שהתחבר ברמ"ח ושס"ה לערכי התורה והארץ.

"למדתי עברית לבד", הוא מעיד. "כיהודי, פשוט רציתי לדעת את השפה. יהודי צריך לדעת עברית. התחלתי מאותיות הא"ב וכשבאו תיירים התחלתי לדבר איתם. הייתי מנסה לענות להם ולאט לאט התקדמתי בידיעת השפה. לא ישבתי ולמדתי מתוך ספרים או משהו כזה".

אחרי שלמד את העברית על בורייה, החליט ארמייס להפיץ את מעיינותיו חוצה ופנה לקהל המקומי. "היה לי רצון ללמד תלמידים יהודים, כדי שכולם ידעו על ארץ ישראל, על תורת ישראל ואת השפה העברית. שכל מי שיעלה לארץ יהיה מוכן".

ארמייס הצעיר נקט יוזמה מהפכנית, רתם אליה כמה מחבריו, ופרסם אותה בקרב יהודי גונדר. "הודענו להורים בקהילה שאנחנו עורכים שיעורים בימי שבת וראשון, והזמנו אותם לשלוח את הילדים אלינו כדי שילמדו תורה, ציונות ודרך ארץ. פשוט ככה. כבר בפעם הראשונה הגיעו 200 ילדים.

"התחברנו מאוד לסיפורי רבי עקיבא והחלטנו לקרוא לעצמנו 'בני עקיבא'. רק אחר כך שמעתי על בני עקיבא והבנתי שזה דומה למה שאנחנו עושים. ממש ריגש אותי לדעת שיש משהו כמו שאני עושה בגונדר - גם בארץ. לא ידענו מה זה קומונר, מדריך, כלום. רק אחר כך הגיעו לכאן שליחים של בני עקיבא והסבירו לנו על קומונרים, קומונריות, מִפקד, וזה ממש מצא חן בעיניי. כך הפכנו לחלק מתנועת בני עקיבא העולמית".

"בחברה האתיופית רוצים שכולם יהיו נוצרים. קשה לשמור על היהדות באתיופיה היום. כשהייתי ילד היו אומרים לנו 'פלאשה', שזה אומר שאנחנו היהודים - נוודים, עוברים ממקום למקום. זו מילה קשה בשפה המקומית.בגונדר, מחוץ לבית, אי אפשר להסתובב עם כיפה וציצית. לכן, רק לפני שנכנסים לבית הכנסת - חובשים כיפה ולובשים ציצית. ככה אנחנו עושים, כדי לא למשוך תשומת לב"

במה דומה הסניף בגונדר לסניפי בני עקיבא בארץ ובמה הוא שונה?

"זה קצת שונה אצלנו, כי הפעילות מבוססת על שני ימים בשבוע - שבת וראשון. בשבת אנחנו מלמדים הרבה פרשת שבוע, חשוב לנו שידעו הרבה תורה. ביום ראשון מספרים יותר סיפורי יהדות, עורכים הצגות, מוזיקה, עושים שמח. מדי פעם מארגנים דברים כמו חלוקת בגדים.

"יש דברים נוספים אצלנו שאין בבני עקיבא בארץ. למשל, אנחנו מלמדים יהדות גם את המבוגרים, הם פחות יודעים. אנחנו מדברים פה הרבה על חגים, על פסח, על ירושלים, מלמדים שירים יהודיים, דרך ארץ. בכל קבלת שבת בבית כנסת אנחנו מודיעים לכולם שיבואו לסניף. היום הילדים כבר יודעים ויש רצון לדעת על ארץ ישראל והם מגיעים מאליהם ברוך ה'".

איך היה המפגש עם קומונרים מכל העולם בועידת בני עקיבא העולמית?

"ממש התרגשתי לראות יהודים מכל העולם שנפגשים יחד וכולם מאוחדים למען המטרה של הפצת התורה. אני הכי שמח שהעליתי את הכאב של יהודי גונדר ואת הרצון לעלות ארצה", קולו של ארמייס נשבר לרגע. "הרגשתי בנוח לדבר על זה וניסיתי לבקש עזרה לקהילה שלנו. יש סבל רב בגונדר. מאירופה, יחסית לאתיופיה - קל מאוד לעלות לארץ, ולנו - זה אחרת לגמרי. הלוואי שהאנשים בבני עקיבא יצליחו לעזור לנו ולי, האנשים בבני עקיבא, לעלות ארצה. המצב בגונדר ממש לא קל, כל שכן לחיות חיים יהודיים, בגלל האנטישמיות".

במה מתבטאים גילוי הגזענות מהמקומיים?

"כבר כשהייתי ילד היו אומרים לנו 'פלאשה', שזה אומר שאנחנו היהודים - נוודים, עוברים ממקום למקום. זו מילה קשה בשפה המקומית".

גם המצב הכלכלי-חברתי קשה עד מאוד. "באפריקה בכלל יש בעיה של כסף, ובאתיופיה במיוחד", מספר ארמייס בכאב. "אנחנו חיים שם בתנאים קשים מאוד: יש עוני ולא כולם מצליחים ללמוד בבית ספר. אחר כך הולכים לעבוד בעבודה פיזית שלא מספיקה לפרנסה למשפחה, בין השאר מכיוון שישנה אנטישמיות ויהודים לא יכולים לרכוש השכלה או לעבוד במקצוע מסודר. וכך נוצר מעגל קסמים. לאנשים אין מה לאכול ורבים מתים ממחלות. בתי הקברות מלאים".

קשה שלא להתרגש כשמקשיבים לארמייס, עלם חמודות המנסה להילחם מלחמתה של תורה בתפוצות, באחד המקומות הקשים ביותר מכל הבחינות. "בחברה האתיופית רוצים שכולם יהיו נוצרים", הוא אומר. "קשה לשמור על היהדות באתיופיה היום".

איך הצלחת לשמור על היהדות שלך ועוד לרצות להפיץ אותה לאחרים?

"פשוט לא הייתי מקשיב למה שאמרו לי בבית הספר. לכן הצלחתי לסיים את הלימודים עד כיתה י"ב. לא הייתי מתייחס לדיבורים האנטישמיים ולקשיים. לצערי, הרבה תלמידים לא הצליחו להחזיק מעמד בבית הספר. אצלנו בבית הספר היו 2,000 תלמידים, מתוכם רק שלושה יהודים סיימו את הלימודים. בגונדר, מחוץ לבית, אי אפשר להסתובב עם כיפה וציצית. לכן, רק לפני שנכנסים לבית הכנסת – חובשים כיפה ולובשים ציצית. ככה אנחנו עושים, כדי לא למשוך תשומת לב".

מכתב לראש הממשלה נתניהו

חלומו של ארמייס הוא לעלות ארצה. בינתיים הוא שרוי בקהילת הממתינים לעלייה - עוד אחד מאלפי יהודים שנשארו באתיופיה וצפויים לעלות טיפין טיפין אל הארץ המובטחת. החלטת הממשלה האחרונה בנושא אוסרת עליהם לעלות לארץ כעת, למרות החלטת ממשלה שהתקבלה ב-2015, וגורסת כי יש לסייע בעליית בני אתיופיה ארצה.

"אני רוצה לעלות לארץ ישראל כי היא הבית שלי ושל כל היהודים", ארמייס מכריז. "אני מקווה ומאמין שאני אעלה ארצה, ה' הבטיח לנו את זה. אני רוצה להתגייס לצבא, להיות כאן בבני עקיבא ולחיות בארץ של העם שלי. הלוואי שזה יהיה מהר ולא ייקח הרבה שנים".

לפני כשנה פנה ארמייס במכתב פומבי לראש הממשלה בנימין נתניהו ובו ניסה לדבר על ליבו: "דורות רבים של יהודים קיוו לעלות לארץ ישראל ולא יכלו, כי ההחלטה לא הייתה בידיהם", כתב אז. "בניגוד לתקופות אחרות, מי שאחראי לגורלנו היום הם אחינו היהודים שבממשלת ישראל. כבוד ראש הממשלה, בבקשה, אל תשכח אותנו".

המכתב לראש הממשלה לא ממש עזר. מה אפשר לעשות בנושא כדי שתוכל לעלות ארצה?

"תנסו לעזור לי, אני לא יודע באיזו דרך. אולי לדבר עם הממשלה, אולי לעשות סרטונים ולהפיץ ברשת - כדי שזה יקרה בעזרת ה' ומהר. אני לא מבין לצערי בנושא הפוליטי והרבה פעמים שואל את עצמי למה אני לא יכול לעלות ואין לי תשובה לזה".

השבוע עלו 80 מבני העדה האתיופית ארצה. זו הייתה קבוצה ראשונה של עולים מתוך 1,000 מבני העדה שאמורים לעלות ארצה בהמשך, עקב החלטת הממשלה לאפשר להורים שילדיהם כבר חיים בישראל לעלות ארצה. במסגרת זו, רשאים לעלות עם ההורים רק ילדים נוספים, קטינים ורווקים בלבד, ולהתאחד עם משפחתם בארץ.

במטה המאבק להעלאת יהודי אתיופיה קובלים על ההתעלמות מהחלטת הממשלה מ-2015 שקבעה כי יש לסייע בהעלאת כל בני העדה ארצה. ממשרד העלייה והקליטה לא נמסרה תגובה לשאלתנו מדוע הממשלה לא עומדת בהחלטה הזאת, עד למועד ירידת הגיליון לדפוס.

לתגובות: נדב גדליה בפייסבוק ובאינסטגרם.

 

 


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הלחם והשמלה של היתום

  הטור של סיון רהב...

האריה שאהב תות

  הטור האישי של אשר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם