שער הרחמים

 8 rachamim
ממש כפי שזה נשמע – אחרי ש-1,300 שנים היה ברחבת מקום המקדש מסגד אחד, בימים אלה נוסד המסגד הרביעי על הר הבית, ממש במתחם הפנימי של שער הרחמים שנחסם לפני 900 שנים. קשה להאמין, אבל כל שלושת המסגדים האלה קמו לא תחת השלטון העות'מאני או הבריטי או הקודמים להם, אלא כולם תחת שלטון נתניהו * מלשכת ראש הממשלה ממשיכים לספק הצהרות לוחמניות על שהממשלה תאכוף את צו בית המשפט, אבל המסגד, אם תהיתם – עדיין פועל * חומר למחשבה מטלטל לכל חובבי אגדת הסטטוס-קוו על הר הבית

ארנון סגל

"וישב אותי דרך שער המקדש החיצון הפונה קדים והוא סגור", מתנבא יחזקאל (מד, א–ב) על השער המזרחי של הר הבית כאילו הכיר את שער הרחמים החסום של ימינו. "ויאמר אליי ה': השער הזה סגור יהיה לא יפתח, ואיש לא יבוא בו, כי ה' א-לוהי ישראל בא בו והיה סגור".

שער הרחמים עדיין חסום, ממש כפי שהיה במהלך 900 השנים האחרונות, אבל מתחם השער מצידו הפנימי נפרץ בשבועות האחרונים ומשמש מסגד חדש, רביעי במספר בהר הבית. במהלך כ-1,300 שנים היה בהר מסגד אחד ויחיד – אל אקצה – אשר בנה בשנת 705 השליט האומיי עבד אל מלכ אבן מרואן. אבל בימי שלטון נתניהו נוספו שם עוד שלושה: בשנת 1996 הוקם מסגד תת-קרקעי באורוות שלמה (המסגד הגדול במזרח התיכון, 10,000 מקומות ישיבה), ב-1998 הוקם עוד מסגד תת-קרקעי בשערי חולדה (אל אקצה אל קדימה), וב-2019 נוסד כאמור המסגד בשער הרחמים.

שער הרחמים של ימינו הוא בן כ-1,400 שנה, אולם ייתכן מאוד שביסודותיו ניצב שער עוד בזמן המקדש. על פי הארכאולוג לין ריטמאייר, שער הרחמים יושב על מקומו של שער ההר המזרחי מימי הבית. במשנה הוא כונה "שער שושן", על שם בירת הממלכה הפרסית שצורתה נחקקה על גביו בימים שבהם שלטו הפרסים בארץ ובירושלים. דרך השער הזה יצא בכל יום כיפורים השעיר לעזאזל בדרכו אל המדבר, ודרכו יצאה גם הפרה האדומה כדי להישחט בהר הזיתים, לנוכח פני המקדש, כדי שאפרה ישמש לטהרה מטומאת מת.

מי שבנה כנראה את המבנה הנוכחי המפואר של שער הרחמים הוא הקיסר הביזנטי הרקליוס, לזכר ניצחון הביזנטים על הפרסים והיהודים בשנת 629 לספירה.

במהלך התקופה המוסלמית הקדומה – בשנים 638–1099 – שער הרחמים נותר פתוח. לעומת זאת בתקופה הצלבנית (1099–1187) ננעל השער, ככל הנראה מסיבות ביטחוניות, ולאו דווקא כדי למנוע את ביאת המשיח היהודי, כפי שהאגדה העממית מתעקשת לטעון. בזמן הצלבנים נפתח השער רק פעם או פעמיים בשנה לרגל חגים נוצריים. בתקופה המוסלמית המאוחרת כבר נותר השער סגור הרמטית, ובעת בניית החומה הנוכחית של ירושלים בידי הסולטן העות'מאני סולימן המפואר, במהלך המאה ה-16, נאטם השער באבנים, וכך נותר עד ימינו.

המועצה המדוברת לא בזבזה זמן, וכבר ביום הקמתה, לפני שלושה שבועות, פרצה לשער הרחמים, הנעול בצו ישראלי, וערכה בו תפילה בניגוד להוראות המשטרה. המשטרה מצידה הסתפקה במעצרים אחדים ובהרחקות של פעילים בולטים במועצת הוואקף מההר, אך צעדים אלו לא בלמו כלל את הפיכת שער הרחמים למסגד

הנוסע בנימין מטודלה כתב על שער הרחמים בביקורו בעיר בשנת 1170: "לשם באים כל היהודים להתפלל". עשר שנים אחריו כתב על המקום רבי פתחיה מרגנסבורג: "ובירושלים יש שער וקורין לו שערי רחמים, ואותו השער ממולא אבנים וסיד ואין שום יהודי רשאי לבוא שמה וכל שכן גוי".

רבי אשתורי הפרחי כתב על המקום בשנת 1322: "יש בכותלו [של הר הבית] שני שערים גבוהים מאד בכיפות מחוץ, ודלתותיהם ברזל והם סגורים לעולם, וקורין להם ההמון שערי רחמים. והישמעאלים הורגלו בזה וקורין להם 'באב אלרחמא'. ומסתברא שהם אותם שני שערים שעשה שלמה לגמול חסדים, אחד לחתנים ואחד לאבלים ומנודים, כמו שנזכר במסכת סופרים – 'רבי אליעזר בן הורקנוס אומר: ראה שלמה כת של גומלי חסדים ובנה להם לישראל שני שערים, אחד לחתנים ואחד לאבלים ומנודים. בשבת היו מתקבצים יושבי ירושלים ועולין להר הבית ויושבין בין שני שערים הללו כדי לגמול חסדים זה לזה, ושמא לזה קורין להם קצת שערי רחמים".

הקורות מבית ראשון כנראה ייעלמו בקרוב

כך או אחרת, מאז מלחמת ששת הימים מתחם השער סגור לכניסת יהודים גם מצידו הפנימי, זה שדווקא פתוח למוסלמים. בניגוד למציאות הנוכחית מתברר שבימים רחוקים יהודים דווקא היו בו. כמה וכמה כתובות עבריות בנות יותר מאלף שנה נמצאו חקוקות בבניין השער. בין השאר, כמה אירוני, נכתבה שם המילה 'שלום'. בין הכתובות שהצליחו לפענח באולם שער הרחמים מצויה אחת שכתב לפני 1,300 שנים יהודי ששמו אברהם בר לולם או אברהם בר לולס. מניסיון העבר, סביר להניח שאם הוואקף אכן יורשה "לשפץ" את האתר כפי שהוא מעוניין, יימחקו הכתובות ויושמדו השרידים העתיקים של האתר בעל החשיבות יוצאת הדופן הזה, כפי שהושמדו השרידים היהודיים העתיקים בשאר רחבי ההר.

עוד אוצר יהודי שמוטל בחצר שער הרחמים, הרחק מהישג ידם של יהודים, הוא קורות עץ עתיקות. הן מושלכות שם בערמה שלמתבונן השטחי נראית כמו צבר אשפה. מדובר בקורות עץ שהוצאו מגגו של מסגד אל אקצה לאחר שזה קרס ברעידת האדמה העזה של 1927. מאות קורות הוצאו אז מהמסגד והמתינו במחסנים ברחבי ההר עשרות שנים. בסוף שנות השבעים של המאה הקודמת הגיעו כמאתיים מהקורות האלה לידי סוחר ערבי מאזור התעשייה עטרות. בדיקה מדגמית של ארכאולוגים מאוניברסיטת תל אביב גילתה שלפחות חלק מהקורות הן ברושים וארזי לבנון בני קרוב ל-3,000 שנה. לא מופרך להניח ששימשו בבית הראשון והגיעו מלבנון הרחוקה להר הבית בידי פועלי המלך שלמה.

רגע לפני שהקורות מעטרות עמדו להיגרס לנסורת אחר כבוד, הן ניצלו כאשר קנו אותן ז'אבו ארליך ויהודה עציון מעפרה. עד היום הקורות שמורות במחסנים ביישוב. קורות אחדות מאלו שהוצאו מאל אקצה נלקחו למוזאון רוקפלר ושמורות שם כראוי להן. הקורות המוטלות בשער הרחמים, לעומת זאת, הן שארית הפליטה שנותרה בהר, והן מושלכות במתחם בביזיון גדול. הקורות האלה חשופות זה שנים ארוכות לחסדי הגשמים והרוחות, מיותר לומר שזאת בניגוד גמור לחוק העתיקות. הוואקף איננו מאפשר לרשויות הישראליות ליטול אותן, והן מצידן גם לא ממש מתעקשות. התרחיש הסביר במקרה של שיפוץ מתחם שער הרחמים מניח שהקורות האלה יהיו הראשונות שישמיד הוואקף.

כך חיזק הוואקף את אחיזתו בהר בעשרים השנה האחרונות

בעשורים האחרונים שימש מתחם שער הרחמים ספרייה וחדר עיון של הרשויות האסלמיות, אולם ב-16 השנים האחרונות ננעל המקום בצו משטרתי בשל שימוש של עמותה המקושרת לחמאס באתר הזה. בכל זאת כפעם בפעם הוא נפתח למוסלמים גם בשנים האחרונות, בעיקר לצורך קיום בחינות בגרות לתלמידי בית הספר הפרטי שמנהל הוואקף בהר הבית.

הוואקף, ההקדש האסלמי שפועל זה 750 שנה, הגיע בימי נתניהו להיקף פעילות ועוצמה שלא ידע מעולם. בעת שחרור ההר במלחמת ששת הימים נמנו בכוחותיו 14 שומרים בלבד, אבל התעצמותו הגדולה בשנים האחרונות, בפרט בתקופת שלטון נתניהו, הביאה לידי כך שעם כוחותיו בירושלים ובהר נמנים כיום יותר מאלף איש. הארגון מחזיק נכסים רבים ברחבי העיר נוסף על אחיזתו בהר הבית, והוא ממומן באופן מלא בידי הממלכה הירדנית.

נראה שהגורמים האסלמיים האלה מבינים היטב עם מי יש להם עסק וניחשו שהפלישה למתחם תעבור ללא תגובה של ממש מצד ראש הממשלה. בלשכת נתניהו אומנם ערכו כמה ישיבות עם בכירי מערכת הביטחון בנושא שער הרחמים והמתיחות סביבו, אבל בשום שלב לא שיגרו למקום שוטרים לנעול את השער ולא העמידו במקום את המעורבים בפלישה אליו

 

ירדן, מדינה שכנראה לא הייתה מחזיקה מעמד לולא ההנשמה המלאכותית שישראל עושה בה כל העת, רואה באחיזה בהר את האמצעי העיקרי לקיומה, לא פחות. חוצפה בלתי מבוטלת של הירדנים הביאה בשבועות האחרונים לכך שאלה שילבו במועצת הוואקף גורמים מסיתים מקרב ההנהגה הערבית-ירושלמית המקומית, גורמים מחרחרי מהומות שהנחילו לנו בין השאר את ההתפרעויות סביב פרשת גלאי המתכות. המועצה המדוברת לא בזבזה זמן, וכבר ביום הקמתה, לפני שלושה שבועות, פרצה לשער הרחמים, הנעול בצו ישראלי, וערכה בו תפילה בניגוד להוראות המשטרה.

המשטרה, שהתרגזה מעט על הפרת הכללים, הציבה מנעול על פתח מבואת השער, אולם בימים הבאים ניתצו את המחסום ואת המנעול שעליו מאות מוסלמים שמועצת הוואקף החדשה הזעיקה להר, והסירו אותו כליל. המשטרה לא העיזה לשוב ולהציב מנעול במקום. ביום שישי לפני שבועיים פרצו אלפי מוסלמים לתוך מתחם שער הרחמים, הניפו בו דגלים פלסטיניים וערכו בו תפילה המונית. המשטרה מצידה הסתפקה במעצרים אחדים ובהרחקות של פעילים בולטים במועצת הוואקף מההר, אך צעדים אלו לא בלמו כלל את הפיכת שער הרחמים למסגד.

נראה שהגורמים האסלמיים האלה מבינים היטב עם מי יש להם עסק וניחשו שהפלישה למתחם תעבור ללא תגובה של ממש מצד ראש הממשלה. בלשכת נתניהו אומנם ערכו כמה ישיבות עם בכירי מערכת הביטחון בנושא שער הרחמים והמתיחות סביבו, אבל בשום שלב לא שיגרו למקום שוטרים לנעול את השער ולא העמידו במקום את המעורבים בפלישה אליו.

התפילות באתר נמשכו גם בשבועיים הבאים ועד לכתיבת שורות אלה, והמתחם לובש אט-אט צורה של מסגד. נראה שהגורמים האסלמיים האלימים אינם נרתעים מעימות חזיתי בעניין עם ישראל המהססת, ואף להפך: הם מעוניינים בעימות כזה. ירדן איננה מראה סימני התקפלות ואיננה נעתרת לפעילות השתדלנית של שליחי נתניהו ברבת עמון, וככלל נראה שהעיקר בפרשה זו עוד לפנינו. שער הרחמים, סמל הכיסופים היהודי לאורך דורות רבים ואולי גם שער הכניסה הקדום להר מימי הבית הראשון והשני, מאיים להפוך למוקד של תבערה גדולה.

תגובות מפלגות הימין

בלשכת השר לביטחון הפנים גלעד ארדן העדיפו שלא להגיב על שאלתנו בעניין פעילות המשטרה להשבת החוק בשער הרחמים.

תגובת מפלגת הימין החדש: "ממשלת ישראל מחויבת להחיל ריבונות על כל שטחי המדינה. עמדת הימין החדש היא כי יש לנקוט אגרוף ברזל כלפי פורעים מכל סוג שהוא. על המשטרה לוודא שהחוק ייאכף בהר הבית".

מאיחוד מפלגות הימין מסרו לנו בעניין את התגובה הזאת: "משהו חייב להשתנות! ההשתלטות הערבית על מתחם שער הרחמים בהר הבית ורמיסת הריבונות הישראלית במקום המקודש ביותר לעם היהודי הן עוול שאין לקבל. ההחלטה להרחיק כמה אנשי וואקף במקום לממש את הריבונות הישראלית בהר הבית היא בגדר מעט מדי ומאוחר מדי. יש לסגור מייד את המתחם שנפרץ גם אם יש צורך בהפעלת כוח, כדי להחזיר את המצב לקדמותו ולממש לכל הפחות את הריבונות הישראלית בהר. בקדנציה הבאה נידרש לפעול אחרת. הרפיסות הזאת חייבת להיפסק".

מטעם מפלגת עוצמה יהודית הגיב בעניין ד"ר מיכאל בן ארי: "שער הרחמים הוא רק הסימפטום של הוויתור התודעתי שלנו על הר הבית, שמניע את האויב. לאסוננו שוב הוחמצה הזדמנות להראות לוואקף מי בעלי הבית בהר. אנחנו מצידנו נחתור להחזרת הריבונות היהודית המוחלטת בהר הבית, לנטרול כל שליטה של הוואקף בהר ולהוצאתו מחוץ לחוק".

 

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
פגע וברח

  הנשים שנפגעו מעזרא שיינברג...

על ברווזים וניצים

  צער בעלי חיים בשידור...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

איתן 054-6799933

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם