הרגל של אשתו כואבת

 m8 levin
הרגל של אשתו ושל כל ישראל כואבת לו
רֶבּ אריה – חמישים שנה לפטירת הצדיק הירושלמי ר' אריה לוין

ארנון סגל

זו הייתה הדמות המיתולוגית שאי אפשר היה לשייך לשום מחנה • זה שדבק ברב קוק וספג כמותו חרפות וגידופים, שפסע מדי שבת אל בית הסוהר המרכזי במגרש הרוסים וגם לבית המעצר בקישלה במשך 25 שנים כדי לבקר את אסירי המחתרות וגם סתם פושעים, שהעז להיכנס בשערי בתי חולים למצורעים ולחולי רוח ולחבק את האנשים שאיש לא חיבק. זה שבתו שיינא חיה נישאה לרב יוסף שלום אלישיב זצ"ל. ביום ראשון מלאו חמישים שנה לפטירתו של רבי אריה לוין • הוא לא היה רק גדול בתורה במובן הפשוט של המילה. מעולם לא נשא במשרה רמה ברבנות. מלבד התואר הבלתי רשמי 'אבי האסירים' שימש רוב חייו בתפקיד רבני לא בכיר במיוחד, כמשגיח בבית ספר יסודי, תלמוד תורה 'עץ חיים' שברחוב יפו הירושלמי. בשני כובעיו, בכלא ובמוסד הלימודי, עברו תחת ידיו אלפים רבים, ביניהם לא מעטים שלימים עלו לגדולה אבל נשאו את זכר רבי אריה איתם לכל מקום

ר' אריה לוין נולד בו' בניסן תרמ"ה (22.3.1885) באורלא שליד ביאליסטוק, כיום בפולין. אביו בנימין-ביינוש עבד כיערן, ואילו הבן הרחיק לכת ולמד במיטב הישיבות שהיו בעת ההיא באירופה: סלוצק, סלונים, בריסק, פינסק ולבסוף וולוז'ין • מגיל צעיר שאף לעלות לארץ הקודש, ומלחמת רוסיה-יפן וצו הגיוס שהוטל עליו אף זירזו את עלייתו ארצה, כדי לחמוק מהחובה המעיקה • באדר תרס"ה (1905) הגיע לנמל יפו ואחרי שהות קצרה בעיר עלה לירושלים בברכת רבה של יפו, הרב קוק, שעלה ארצה פחות משנה לפניו • בעיר הקודש למד אריה הצעיר בישיבת תורת חיים שבעיר העתיקה [כיום: עטרת כהנים] והוסמך לרבנות בידי בנו של הנצי"ב מוולוז'ין – הרב חיים ברלין, בידי הרב שמואל סלנט ובידי הרב קוק • זמן קצר ביותר אחרי עלייתו ארצה הציע לו הרב צבי פסח פרנק, לימים רבה של ירושלים, לשאת לאישה את גיסתו צפורה חנה. ואכן, בח' בתמוז תרס"ה נישאו השניים • הרב לוין התגורר בירושלים ברחוב שכיום נושא את שמו בשכונת נחלאות, בבית שבזמנו היה קטן, מוזנח ודולף • התנאים בירושלים בעת ההיא לא היו גן של שושנים, ומלחמת העולם הראשונה המיטה חרפת רעב של ממש על המשפחה הצעירה, כמו על רבים אחרים בעיר • שתיים מבנותיו של ר' אריה מתו במלחמה ההיא • בשלהי המלחמה החל כאמור לשמש משגיח בתלמוד תורה עץ חיים שבעיר החדשה • רבי אריה היה משוחח עם התלמידים ברצינות תהומית בענייניהם, לעיתים ענייני-ילדים של מה בכך. לא זכורה שם הזדמנות שבה רבי אריה הרים את קולו או יצא משלוות רוחו הנצחית. תמיד האיר להם פנים • המנהג בתלמוד תורה 'עץ חיים' באותם ימים היה לשגר לחתן בר מצווה כמתנה ספר שנקנה בכספי החברים לספסל הלימודים. כל תלמיד היה נותן לשם כך סכום כספי קבוע, ואת ההקדשה היה רושם רבי אריה. אולם אחד התלמידים, בן למשפחה ענייה במיוחד, לא שילם את חלקו ברכישת הספרים ולכן חבריו לכיתה לא קנו בעבורו ספר. יומיים לפני בר-המצווה פגש רבי אריה את אחד התלמידים ושאל אותו מדוע טרם הובא אליו הספר לכתיבת הקדשה. כשהתברר העניין ביקש הרב מהתלמיד שפגש ללכת לביתו ולהביא חמישה חומשי תורה שנמצאים על המדף העליון בארון הספרים. משהובאו הספרים נאנח הרב ואמר: "לא, לא לאלו התכוונתי. חזור ואמור לאשתי שעל המדף העליון מונחים 'חמישה חומשי תורה' חדשים שניתנו לבני חיים יעקב כמתנה לבר מצווה. החומשים הללו שהבאת אליי אינם חדשים ולא יפה לתת אותם כמתנת בר מצווה". כשהובאו הספרים הנכונים כתב רבי אריה הקדשה בשם כל התלמידים, ואמר לבן שיחו שהצער שהיה חש אותו נער בר מצווה אילו בני כיתתו היו באים לשמח אותו בידיים ריקות שקול לשפיכות דמים, ויש לעשות הכול כדי למנוע זאת • תלמיד אחר שהתגורר בשכונה מרוחקת יחסית, נחלת שבעה, זכה מרבי אריה לליווי צמוד בכל יום עד לביתו, כך במשך שנה תמימה • נער נוסף שהגיע מאוסטרליה לירושלים ונשלח ללמוד ב'עץ חיים' גילה שם שהוא למעשה נטע זר: לבוש בחליפה, במכנסיים קצרים ובמעיל שנחשבים אופנתי רק הרחק מעבר לים, שלא לדבר על התספורת הבלתי מקובלת במחוזותיו החדשים. רבי אריה מיהר להתגייס לעזרת התלמיד הנבוך והבודד, הניח זרוע על כתפו, נכנס עימו לכיתה ואמר לתלמידים: "ברצוני שתכירו את בן משפחתי שזכה לעלות לארצנו הקדושה מאוסטרליה הרחוקה והגיע לירושלים כדי ללמוד תורה איתנו. בקשתי מכם: אנא קרבוהו אליכם". התלמיד סיפר שלאחר הדברים של הרב כל התלמידים ביקשו את קרבתו •

זכות השתיקה

הרב לוין היה כאמור מקורב מאוד לרב קוק, וגם לאחר פטירת הראי"ה נהג לשמש במשך עשרות שנים שליח ציבור בישיבת מרכז הרב בתפילת מוסף בימים הנוראים וכן בכל נדרי ובנעילה, כולל מנגינות שהביא עמו מוולוז'ין • ר' אריה העריץ את הרב 'הנזיר', תלמידו של הראי"ה. כך התבטא ר' אריה בעניין: "משחר ילדותי אהבתי לשבת לפני חכמים ולהאזין לדבריהם, בין אם הבנתי מה הם אומרים ובין אם לא הבנתי, כי פשוט נהניתי לשמוע את קול שיחתם. אך הנאה מיוחדת הייתה לי עת הייתי יושב על יד ר' דוד הכהן, והאזנתי לקול שתיקתו" • "פעם היה לי עניין רציני ודחוף מאוד", המשיך ר' אריה. "ולא יכולתי להחליט. הלכתי אל רבנו הראי"ה ליטול עצה מפיו. במקרה לא היה מרן הרב זצ"ל אז בביתו. נכנסתי לבית מדרשו שהיה אז פנוי מאדם, מלבד ר' דוד זצ"ל, שישב לו בפינה המערבית של בית המדרש שקוע בלימודו. ניגשתי אליו, נתתי לו שלום והחזיר לי שלום מתוך חיוך קל ופניו צוהלים, ורמז לי בידו לשבת. ישבתי על ידו, הבטנו והסתכלנו זה בזה מבלי להוציא אף הגה מפינו, וכך ישבנו ושתקנו יחד כחצי שעה. אחר כך קמתי ונפרדתי מאיתו וחזרתי הביתה. הרגשתי כאילו נפתרו לי כל השאלות והספקות. כל מה שרציתי לשאול נראה לי כה פשוט, כה בהיר" • בגלל קרבתו של ר' אריה לוין לראי"ה קוק, 'זכה' גם הוא להצקות מכוערות מצד הקנאים. כנגד אותם מציקים היה מגיב ר' אריה כפי שהגיב כלפיהם רבו הראי"ה • כשאחד מקנאי ירושלים פגע בר' אריה לוין והעליב אותו בפומבי, לא ענה לו ר' אריה, אלא הבליג ונשא את עלבונו בדומייה. כשהלך לביתו בכאב לב, נלווה אליו אחד האנשים ועקץ אותו: האם אתה יודע למה נענשת שאותו אדם פגע בך? ענה לו ר' אריה: אולי חטאתי כלפי שמיים. ענה לו האיש: לא כן, אלא משום שמקורב אתה ל'רב ההוא' – בכוונו לרב קוק. שאל אותו ר' אריה: האם לדעתך נהגתי כראוי כשהבלגתי? ענה לו האיש: ודאי, שהרי על כך אמרו חכמים "הנעלבין ואינן עולבין, שומעים חרפתם ואינן משיבין, עליהם הכתוב אומר: ואוהביו כצאת השמש בגבורתו". ובכן, השיבו ר' אריה, דע לך שמידה זו – מ'הרב ההוא' למדתי • גם הרב קוק, מצידו, אהב מאוד את ר' אריה. פעם אמר: "אילו היו בדורנו שלושה יהודים כמו ר' אריה, היה המשיח בא". כששאלו אותו למה הוא אוהב כל כך את רבי אריה, השיב: "זה כעשרים שנה שרבי אריה נכנס ויוצא בבית. מעולם לא שמעתי מפיו מילה אחת בשבחי, או מילה אחת בגנותם של אחרים". בהזדמנות אחרת אמר הרב קוק שהוא בטוח שר' אריה זוכה ל'גילוי אליהו'. כששאלו אותו מדוע צריך אליהו להתגלות לרבי אריה דווקא, ענה הרב קוק שאליהו זקוק גם זקוק לר' אריה: "פעמים ומן השמיים מבקשים לסייע לאדם הנמצא במצוקה, וישועתו באה לו על ידי אליהו הנביא. אולם כדי שהישועה תיראה טבעית ולא ניסית – היא מושטת לו על ידי ר' אריה" •

הרב שמאחורי הסורגים

כאשר שלטונות המנדט הבריטי פנו לרבנות הראשית בבקשה לאתר רב שיבקר בקביעות בשבתות בבית הסוהר הירושלמי, ויעניק סעד מוסרי לאסירים, המליץ הראי"ה קוק על ר' אריה לוין באופן טבעי, והוא כמובן נעתר מיד. "בשביל לטפל ברוך ובסבלנות בחוטאים ופושעים", נימק הרב קוק את בחירתו, "צריך מידה גדולה של רוחב לב, של אורך רוח, של חסד, ולזה מתאים דווקא ר' אריה" • ואכן, מדי שבת בשבתו ובמשך עשרות שנים התמיד מאז רבי אריה לפקוד את בית הכלא המרכזי של ירושלים ששכן אז במגרש הרוסים [כיום: מוזיאון אסירי המחתרות] ולבלות שעות בחברת האסירים, חלקם הגדול גורמים מפוקפקים למדי • בפרט נודעו ביקוריו אצל אסירי המחתרות ועולי הגרדום. רבי אריה, מכל מקום, המשיך במנהגו גם לאחר קום המדינה • "וכי חטאו בניי? ועל מה להם להתוודות?" השיב לסוהרים הבריטים שהזעיקו אותו לומר וידוי עם הנידונים למוות מאיר פיינשטיין ומשה ברזני. "וכי יש צדיקים גדולים יותר בעולם מאלה העולים לגרדום למען קידוש השם וישראל?" באופן יוצא דופן סירב הרב להגיע לתאם של הנידונים הללו גם מחשש שליבו לא יעמוד בחוויה הקשה • בעת ביקור אסירי המחתרות הבריח הרב לוין בבגדיו פתקים ומכתבים בין האסירים לבני משפחותיהם. כיסיו העמוקים, שאותם תפרה הרבנית בבגדיו, היו חוט מקשר בין האסירים לעולם החיצון. הם הכניסו פנימה פתקאות עם דרישות שלום לקרובי משפחתם, וכשיצא רבי אריה משערי בית הכלא, הלך ומסר אותם והפיח שמחת חיים במשפחות המייחלות למסר מבין כותלי התא • ואולם גם עבריינים פליליים, על השפלים יותר שבהם, זכו ממנו ליחס מחבק ולא שופט. את כולם אהב עד כלות, למען כולם פעל ואת כולם הבין והכיל במסירות שאינה יודעת גבולות • רבי אריה היה קשור קשר הדוק לגדולי ישראל, אך את שגרת חייו המשיך בין האנשים הפשוטים • פעם שאל אותו מישהו מדוע הוא מסייע גם לאלו שאינם שומרי תורה ומצוות. רבי אריה הסביר שבהיותו נמוך קומה הוא איננו רואה מה מונח על ראשו של העומד מולו ומה הוא חובש, "אני רואה ישר ללב" • בהזדמנות אחרת נפגש בביתו עם שר בכיר. לפתע, בין הדיבורים, קלטו אוזניו הרגישות של רבי אריה רחש מכיוון החצר. "מי שם?" שאל, אך השר הרגיע אותו באומרו שאף אחד לא נמצא שם, רק נהגו. רבי אריה התקומם: "אף אחד? הנהג הוא 'אף אחד'?" מיד דאג רבי אריה להכניס גם את הנהג הביתה, הושיב אותו ליד השולחן והגיש לפניו כל מה שהיה לבית הדל להציע. תשומת הלב הרבה שהקדיש לנהג הביאה לכך שכבר לא היה ברור מיהו השר ומיהו הנהג • הציטוט המוכר ביותר בשמו של רבי אריה לוין, כמדומה, הוא מה שאמר כאשר הגיע עם אשתו אל הרופא לאחר שזו חשה כאבים עזים: "הרגל של אשתי כואבת לנו" • בצוואתו ביקש שבמודעת האבל על פטירתו ייכתב עליו רק שהוא: "אריה לוין מתלמוד תורה עץ חיים והמשתתף בצערן של אסירי ציון" • במכתב שמצאו לאחר לכתו העיד הרב על עצמו: "כידוע, החזקתי במצווה לבקר את אחינו הנדכאים בבית הסוהר המרכזי וב'קישלה' משנת תרפ"ז בכל שבת ויום טוב. לא עצרני אף פעם גשם ושלג, קור וחום, במסירות נפש ממש" • הרב לוין הלך לעולמו בט' בניסן ה'תשכ"ט (28.3.1969), ערב שבת הגדול, והובא למנוחות עוד באותו היום בבית הקברות סנהדריה, זה שלימים נקבר בו גם הרב עובדיה יוסף • בכך התמלאה צוואתו שלא להספידו כלל, וזאת הן בשל קדושת השבת והן בשל חודש ניסן שאין מספידין בו • אחרי מיטתו צעדו גדולי ישראל, רבנים וראשי ישיבות, אך גם שרים וראשי עיריות, רבים רבים מאלה שחבו לו כאשר בא לבקרם בהיותם מאחורי הסורגים, בטרם מדינה •

***

עציץ מקרוב

מעבר לבתי הכלא פקד הרב גם את בתי החולים בעיר, על הנוראים יותר שבהם. פעם כשטייל עם בנו ברחובות ירושלים ניגש אליהם אדם שחלף ברחוב והפטיר לעבר רבי אריה: "דרישת שלום מקרובך אצלנו במוסד לפגועי נפש". לאחר שהלה התרחק שאל הבן את אביו רבי אריה בתימהון, מיהו קרוב המשפחה במוסד המדובר. לא היה מוכר לו קרוב משפחה חולה נפש. האב השיב לו שפעם הגיע לבית החולים המדובר והבחין במטופל מוזנח במיוחד שעל גופו סימני חבלות. הרב גילה שלאיש אין קרובי משפחה ואיש איננו מגיע לבקרו. משום כך הרשו לעצמם מנהלי המוסד להזניח את הטיפול בו ואף להכותו. עוד באותו יום ניגש רבי אריה למנהל המוסד כשבידו עציץ שקנה, ובישר לו שאותו חולה הוא קרוב משפחתו, והוא מבקש שיטפלו בו כראוי וראשית לכול יציבו את העציץ בחדרו. מאז היה פוקד מדי שבוע את בית החולים הזה לבקר את 'קרובו' החדש ולשמח אותו.

לנקות חשדות שווא

מי שהיה תלמידו ולימים שימש כרבה של ירושלים, הרב בצלאל ז'ולטי זצ"ל, סיפר שכתלמיד שובב במיוחד ב'עץ חיים' חשד בו פעם רבי אריה שעשה מעשה אסורכלשהו. "הסברתי שזו טעות ושאינני מעורב כלל בשום מעשה קונדס", שחזר הרב ז'ולטי, "ורבי אריה התרשם מדבריי והבטיח לבדוק את טענותיי. לפנות ערב, הופיע רבי אריה בבית הוריי וביקש להביע את התנצלותו בפניי". הוא בדק כהבטחתו את העניין ומצא שאכן לא היה לבצלאל הצעיר כל קשר למעשה, ולכן בא לבקש ממנו סליחה ומחילה על שגער בו. "הוא לא עזב את הבית, עד שאמרתי לו שאני מוחל לו בלב שלם, וזאת כשמדובר בסך הכול בילד קטן".

לא תלין

תלמיד נוסף סיפר שבאחד הלילות הופתעו הוריו מאוד לראות את רבי אריה בפתח ביתם. התברר שבצהרי אותו יום ניגש התלמיד לחדרו של רבי אריה כדי לשאול משהו. הרב היה עסוק באותה שעה ולכן ביקש ממני רבי אריה בעדינות שימתין לו, אלא שהעניין התארך והתלמיד התייאש והלך לביתו. אולם רבי אריה לא שכח וסר לבית התלמיד כדי לשמוע את דבריו ולהתנצל. ההורים תמהו מדוע לא המתין המשגיח עד למחרת, אבל רבי אריה השיב שלא רצה שהתלמיד יוסיף להתייסר בענייניו לילה תמים.

• הכתוב כאן מתבסס בחלקו הבלתי מבוטל על ספריו של שמחה רז 'מלאכים כבני אדם' ו'איש צדיק היה'.

צילום: אתר מעלה


אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
הלחם והשמלה של היתום

  הטור של סיון רהב...

האריה שאהב תות

  הטור האישי של אשר...

הפרסום בעולם קטן עובד


לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666


מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר


וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם