השבטים הישראליים

 8 eran rols
השבטים הישראליים – שלב ההתארגנות מחדש
מדוע פירוק "השבטים הישראליים" עוד לא נראה באופק, איך קורה שהמגזר העסקי מודע להיותו תלוי בהנהגתו הכלכלית של נתניהו ובכל זאת חלקו מעדיף להחליף אותו, ומדוע תרבות "הכיפות השקופות" היא כרטיס הכניסה הבלעדי של אלפי חילונים ישראלים אל היהדות * ערן רולס, יו"ר "מרכז הבנייה הישראלי", אחת הדמויות הבולטות והמשפיעות בעולם העסקים והנדל"ן במדינה, משקם במקביל בתי כנסת בקהילות חילוניות

איתמר מור

בכל ערב שבת ובבוקר למחרת, צועדים ערן רולס וילדיו מביתם במושב רמות השבים למושב הסמוך כפר מל"ל, כדי להצטרף לתפילה שנערכת במושב החילוני כבר שנתיים. כפר מל"ל הוקם לפני יותר ממאה שנה בידי חברי אגודת חובבי ציון החילונים שביקשו להנציח ביישוב החדש את משה לייב ליליינבלום (ר"ת מל"ל), מראשי התנועה באודסה. השנים חלפו והציונות והאידיאולוגיה התחלפו בנדל"ן. הבתים בכפר מל"ל, כמו גם ברמות השבים, הפכו לאטרקציה נדל"נית בשל מיקומם במרכז הארץ. לא מעט ידוענים ואושיות מעולם העסקים מתגוררים בשני המושבים הללו, הנמצאים בין כפר סבא להוד השרון. אחוזות רחבות ידיים עם מדשאות ענק וגינות מטופחות, גי'פים יוקרתיים, בריכות שחיה פרטיות – והכול במרחק נסיעה של 15 דקות מתל אביב. בלב כל אלה עומדים בית הכנסת של כפר מל"ל ובית הכנסת של רמות השבים. שני איים שלכאורה לא קשורים לסביבה, בלב החילוניות השבעה של גוש דן. סיפורם של שני בתי הכנסת הללו קשור בערן רולס שפעל רבות בשבע השנים האחרונות לחידושם.

למי שלא מכיר, ערן רולס הוא הבעלים והיו"ר של "מרכז הבנייה הישראלי", אחד הגופים החזקים והמשפיעים ביותר בשנים האחרונות בענף הבנייה הישראלי. על ראשו לא תמצאו כיפה. הוא משייך את עצמו למגזר "הכיפות השקופות" – ביטוי שרשום על שמו. כשהוא איננו מקים בתי כנסת, הוא ממנף פרויקטים בתחומי הבנייה, מלווה יזמים ולקוחות, מפעיל מכללות להכשרת אנשי מקצוע בתחומי הבניין והעיצוב ומקהיל אספות עסקיות רחבות בכל רחבי הארץ.

לפני 25 שנה, באמצע שנות ה-90, רולס היה בכלל סוכן של חברת הצבעים "טמבור". מודעה סתמית בעיתון הביאה אותו לזהות הזדמנות. במסגרת גל ההפרטות של ממשלת נתניהו הראשונה מכרה המדינה גם את המותג "מרכז הבנייה הישראלי", מוסד כושל וחסר תוכן. רולס הבין שהמותג החזק והמוכר יפרח בידיים פרטיות, וקנה את הפירמה מהמדינה בסכום מגוחך בתשלומים. מיד לאחר מכן התפטר מעבודתו והחל להקים את האימפריה שתוך שנים מעטות הפכה אותו לאיש עסקים מצליח ולאחד המשפיעים בזירה העסקית בישראל. העיתון "גלובס" בוחר בו כבר כמה שנים ברצף בקטגוריית "איש העסקים המקושר ביותר בישראל".

"גדלתי בקריות והתחנכתי בשומר הצעיר בקן קריית חיים", הוא מספר. "אלו היו ימים שבהם ערכי תנועת העבודה היו אמיתיים וכללו לצד סוציאליזם חילוני גם אהבת הארץ, סובלנות, מחויבות חברתית ועוד ערכים רבים שנמצאים גם בתורת ישראל. בילדותי לא היה כל קשר בין התושבים הדתיים לחילונים בעיר ולא נעשה כל ניסיון לחיבור, שני הציבורים חיו זה לצד זה כמו שמן ומים, לא מתערבבים. בצבא שירַתּי ביחידה שרובה היו אנשים בעלי רקע כשלי. כשהיה מגיע בחור דתי, היינו מתערבים תוך כמה זמן נצליח לגרום לו לראות טלוויזיה בשבת ולהוריד את הכיפה. היו לא מעט 'הצלחות' בעניין הזה.

"לאחר הצבא הכרתי את עירית אשתי. שלא כמוני, היא גדלה בבית מסורתי. נולדו לנו ארבעה ילדים אבל כל חיבור למסורת היה ממני והלאה. יהדות הייתה מבחינתי שם נרדף לשחיתות ממסדית, מתנחלים וקיצוניות. אחרי שקניתי את מרכז הבנייה התחלתי להכיר אנשי עסקים דתיים בתחום הבנייה. השיחות גלשו מענייני עבודה לדיבורים על החיים, משפחה, ילדים. לאט לאט נרקמה, לראשונה בחיי, חברות אמת עם אנשים דתיים.

"המניין מבוסס על גרעין של 20 איש שכולם מה שמכונה 'חילונים' מכפר מל"ל, מרמות השבים, מהוד השרון ומכפר סבא. תפילות כמו שיש בבית כנסת הזה, אין בשום מקום בארץ או בעולם. הדבקות, השמחה וההתלהבות של האנשים במניין הזה לא ניתנות לתיאור בשום דרך וצורה. מה שהאנשים האלה מוציאים מתוכם רק מעצם הגעגוע ליהדות, לא יכול להתקיים בבתי הכנסת הכי גדולים, הכי מפוארים והכי דתיים שיש"
 

":באחד מן הימים קיבלתי הזמנה מאחד החברים הללו להתארח בביתם לסעודת ליל שבת. הוא שאל בעדינות אם אהיה מוכן להקדים וללכת איתו לבית הכנסת. לא ידעתי שקודם לכן הוא התייעץ עם רב שהעניק לו פסק הלכה חדשני במונחי הימים ההם המתיר לו להזמין אותנו לשבת, גם אם משמעות הדבר היא שיש סיכוי שנחלל את השבת. מצאתי את עצמי בפעם הראשונה בבית כנסת. ישבנו יחד לסעודת שבת, ולאחר מכן הגיעו עוד סעודות כאלה והזמנות שגרמו לי להבין שהיהדות כל כך יפה ומיוחדת ויש מצב שהרבה דברים מתוכה מתאימים לי".

כבר יותר מעשור רולס מניח תפילין יום יום. הוא עושה קידוש בשבת ומברך ברכת המזון. כאמור, הוא חידש את המניין ברמות השבים, "הִצעיר" אותו ואף הכניס לבית הכנסת ספר תורה. מיעוט המתפללים בבית הכנסת הביא אותו אפילו להתחיל לעבור לפני התיבה. אט אט הצטרפו בעקבותיו עוד אנשים חילונים. המפנה התרחש בזמן מלחמת לבנון השנייה, כשאחת הנשים החלה להגיע בקביעות בליל שבת, ובעקבותיה חברות נוספות. הנשים החלו להביא את ילדיהן ובעקבותיהן החלו להגיע הגברים. היום יש ברמות השבים קהילה של 25 משפחות הקשורות לבית הכנסת. לדברי רולס, אם הייתם שואלים אנשים במושב לפני חמש שנים אם דבר כזה ייתכן, היו אומרים לכם שאתם הוזים.

"בכל יום שני מתקיים באחד הבתים ברמות השבים שיעור בפרשת השבוע", מספר רולס. "באחד השיעורים עלה העניין שאין בבית הכנסת ספר תורה כשר. לקחתי על עצמי התחייבות לכתיבת ספר. אמרו לי שאני משוגע כי זה יקר מאוד. עניתי מה שאני עונה תמיד – שכל מה שאני מרוויח בעסקים שלי הוא פיקדון מלמעלה, כך שהספר לא יהיה ממש מכספי. כשכתיבת הספר הושלמה הכנסנו אותו לבית הכנסת בתהלוכה עם מוזיקה שהרעידה את כל היישוב, בהשתתפות מאות תושבים.

"לפני שנתיים וחצי הקב"ה שלח אותי להקים בית כנסת נוסף, בכפר מל"ל. בית הכנסת בכפר עמד נעול וסגור במשך ארבעים שנה. הגיע אליי קובי נפשי, בחור לא דתי שעבר לכפר מל"ל ורצה שיפתחו בית כנסת. הוא תרם לעניין 300 אלף שקל וביקש ממני לעשות שם את מה שעשינו ברמות השבים. כך יוצא שבשנתיים האחרונות אני מגיע לשם לתפילות בכל שבת. המניין מבוסס על גרעין של 20 איש שכולם מה שמכונה 'חילונים' מכפר מל"ל, מרמות השבים, מהוד השרון ומכפר סבא. תפילות כמו שיש בבית כנסת הזה אין בשום מקום בארץ או בעולם. הדבקות, השמחה וההתלהבות של האנשים במניין הזה לא ניתנות לתיאור בשום דרך וצורה. מה שהאנשים האלה מוציאים מתוכם רק מעצם הגעגוע ליהדות, לא יכול להתקיים בבתי הכנסת הכי גדולים, הכי מפוארים והכי דתיים שיש".

לא שחורה ולא סרוגה

אני שומע אותך ותמה לעצמי איך קורה שאדם כמוך לא חובש כיפה.

"אני הולך בלי כיפה כי לא מתאים לי להיות חלק מה'דביקות' של העולם הדתי. אני אוהב מאוד את הציונות הדתית, אבל אני לא צריך אישור של אף אחד לכך שהיהדות שלי מקובלת. כיפה היא סממן חיצוני הצהרתי שמביא איתו שיפוטיות של החברה, החילונית והדתית כאחת. לא מתאים לי ללכת בעולם בתחושה שאני כל הזמן תחת זכוכית מגדלת. אני רוצה נקיות פנימית בעבודה שלי מול א-לוהים, בלי לרַצות אנשים, תפיסות או ציפיות חברתיות. הכיפה השקופה פוטרת אותי מכל זה ומותירה אותי נקי. מעבר לזה, בתחושתי האישית יש לי שליחות לחבר את הציבורים החילוניים ליהדות. היה לי הרבה יותר קשה ליישם את השליחות הזאת עם כיפה על הראש. אני חי במנעד רחב מאוד של אנשים ואצל חלקם כיפה יוצרת אנטגוניזם גדול".

מה זה "הכיפות השקופות"?

"'הכיפות השקופות' הוא מגזר שמורכב מארבע אוכלוסיות עיקריות. אוכלוסייה אחת היא אנשים כמוני שנולדו למשפחות חילוניות שבהן ההורים או הסבים מרדו. בשלב כלשהו גילינו את היהדות והחלטנו להכניס אותה לבתים שלנו בלי להתנצל. האוכלוסייה השנייה מורכבת ממסורתיים בפועל, או מכאלה שגדלו בבתים מסורתיים. האוכלוסייה השלישית הם דתיים לשעבר, דתל"שים. אחד הדברים שאנשים לא יודעים על דתל"שים הוא שרובם אוהבים מאוד את היהדות. לא מתאים להם להיות דתיים, אבל הם לא מוכנים לוותר על האמונה ועל היהדות. העולם הדתי רואה בחלוקה הזאת פרדוקס ולכן יש המון בחינה ושיפוטיות כלפי דתל"שים שמעוניינים לשמר את האמונה והמסורת. מסתכלים לך על גודל הכיפה, על סגנון הלבוש, על אורך החצאית והשרוול, אם יש לך ציצית או אין לך. זה סיר לחץ שלא נעים לאנשים להיות בתוכו. בכיפות השקופות אף אחד לא עושה לך חשבון. העיקר שתהיה יהודי טוב, שתאהב כל יהודי ותאהב את הקב"ה.

"באוכלוסייה הרביעית יש דתיים-ליברליים וחרדים-ליברליים שמרגישים מאוד נוח במגזר הכיפות השקופות. ארבע האוכלוסיות הללו הן לדעתי הדבק שעתיד לחבר את עם ישראל. פעם כשמישהו התחיל תהליך של התחזקות או מה שהיה מכונה 'חזרה בתשובה', זה תמיד היה טוטלי לכיוון של כיפות ענקיות, פאות וזקנים. היית רואה קיבוצניקים הופכים לברסלבים או לחב"דניקים. היום התקרבות למסורת לא מחייבת בעיטה בכל הערכים החילוניים של ליברליות, ציונות, הגשמה ועבודה. פעם חזרה בתשובה הייתה כמו להחליף קריירה. היום אנשים שמתקרבים למסורת לא מחפשים קריירה בדת, אלא שייכות, מסורת, חום ומשמעות. אנשי הכיפות השקופות לא מתביישיםבערכי הציונות או הליברליות החילונית. אנחנו בונים על בסיס הדברים הללו את קומת היהדות האורתודוקסית שהיא ליברלית יותר וכל זה ללא שיפוטיות כי לכל אחד מאיתנו יש 'רוחב פס' הלכתי משלו".

למה להשתמש בביטוי "הכיפות השקופות" ולא לומר "חזרתי בתשובה"?

"כי המונחים 'חזרה בתשובה' ו'יציאה בשאלה' איבדו את הרלוונטיות שלהם. אני לא יודע מה זה 'תשובה' ומה זה 'דתי'. המגזרים כולם התערבבו. עד לא מזמן אמרו שיש רצף שעליו הדתיים נמצאים. אני חושב שהיום כל האוכלוסייה הישראלית נמצאת על הרצף, ולכן הגדרות מוחלטות כמו חילוני, דתי, חוזר בתשובה או יוצא בשאלה כבר לא משקפות מציאות. לפני 20 שנה אפשר היה לדבר על מגזרים. היום באותו מגזר אתה יכול למצוא דפוסים מנוגדים כמו חרד"ליות של הר המור לצד ליברליות מוחלטת נוסח גבעת שמואל. האם אפשר לומר שבאמת מדובר באותו מגזר? היום החילוניות והדתיות נמצאות על אותו רצף. על הרצף הזה נמצאות גם הכיפות השקופות. אמנם אין לי כיפה, אבל אני מניח תפילין, שומר כשרות ועוד. אני משתדל למעט עד כמה שאפשר בנסיעות בשבת, לצערי עדיין לא הצלחתי להגיע למצב שבו אני לא נוסע בשבת בכלל. מצד שני, אני נמנע לחלוטין מלהדליק אש. אז מה כל זה אומר עליי – אני דתי? אני מסורתי? אני חילוני?"

ההלכה היא אבן יסוד ביהדות והיא קובעת מה אסור ומה מותר. אין בגישה שלך אידיאליזציה לאורח חיים בעייתי ?

"בשום שלב לא התיימרתי להיות הלכתי, כמו שאני לא מתיימר לומר למי שכן חי את חייו על פי השולחן ערוך שהוא טועה. אני חי איך שלי טוב. אני בטוח שגם לאלה שמבקרים אותי יש בתוך המשפחה קרובים שחיים את היהדות קצת אחרת מהם. כל ילד נולד ומפתח רוחב פס הלכתי שונה מאחיו. לא הכול עניין של חינוך".

ההלכה היא אַמת מידה די ברורה. מה אמות המידה של ה"כיפות השקופות"?

"מי אמר שההלכה שהייתה בגולה מתאימה לחיים המתחדשים בארץ ישראל? מי אמר שכל מה שנקבע להלכה בידי רבנים בגלות תקף במציאות מתחדשת של מדינה ריבונית עצמאית? אני לא יוצא כנגד המצוות מדאורייתא, אבל אני לא מוכן להתיישר אוטומטית לתקנות שנקבעו בידי רבנים במאה ה-11 משום שאני חי במאה ה-21. אני לא זה שצריך לשנות את ההלכה, אבל בסופו של יום לציבור יש השפעה רבה מאוד על הרבנים שמעצבים את ההלכה. לתורת ארץ ישראל יש די-אן-איי אחר מלתורת הגלות. את ההתאמה המוחלטת בין תורת ארץ ישראל להלכה עדיין לא עשינו".

אתה יכול להבין את הביקורת שעשויה להיות כלפי אורח חיים כמו זה שאתה מתאר?

"אני מבין שיש כשל מובנה בתפיסה היהודית של חלק מהאנשים שנולדו דתיים, שיוצר אצלם משוואה שלפיה אם אתה לא סובל מספיק משמירת המצוות שלך, אתה כנראה לא יוצא ידי חובה. כלומר, אם אין לך מספיק עוגמת נפש מהחיים הדתיים שלך, כנראה אתה מחפף. המשוואה הזו, שיהדות חייבת לבוא במחיר פגיעה באיכות החיים, לא מקובלת עליי. אני הכנסתי את היהדות הביתה לפני יותר מעשר שנים וזכיתי באיכות חיים משודרגת פי אלף מזו שהייתה לי לפני כן. אין לי בעיה עם מי שמעביר ביקורת על אורח החיים שלי, בין אם זה בא מהצד הדתי ובין אם זה מהצד החילוני, ואני אכן סופג ביקורת משני הכיוונים. הדתיים אומרים עליי שבדיתי דת מליבי. החברים החילונים שלי רואים באורח החיים שלי בגידה בערכים שעליהם גדלנו בשומר הצעיר. אני מזכיר לעצמי כל הזמן שזכותם של אלה וגם של אלה להעביר ביקורת".

כן למחיר למשתכן

את השיחה אנחנו מקיימים ביממה שלאחר פרסום תוצאות הבחירות. משבר הדיור שתפס כותרות רבות במערכת הבחירות הניב לא מעט אמירות בנוגע להבטחות עתידיות ולביקורת על תוכניות שיושמו. מבחינה זו מעניין לשמוע את דעתו של רולס שמדווח "מהשטח" ומכיר את החומר לא רק ברמה התיאורטית. דווקא בשל ההיכרות הזו מפתיע לשמוע ממנו שבחים על תוכנית "מחיר למשתכן" של שר האוצר היוצא (ואולי גם הנכנס) משה כחלון, שלדעתו נתנה פתרון ממשי וטוב לכ-40 אלף בתי אב. עם זאת, גם רולס מסכים שהפתרון למשבר טמון ביוזמות ממשלתיות של חזרה לבניית דיור ציבורי וקידום פרויקטים להשכרת דירות לטווח רחב בתנאים מועדפים.

"הנתון הבולט ביותר כשבוחנים את מצב שוק הדיור בישראל הוא שיותר מ-40% מהציבור הישראלי גרים בדירות שכורות. במילים אחרות: מי שאין להם גרים אצל אלה שיש להם, ואלה שיש להם מחזיקים לרוב בבעלותם שתי דירות ואפילו יותר. כלומר יש היום בשוק מספיק דירות לכולם, אולם מכיוון שתנאי הפתיחה אינם שווים, אלה שיש להם כסף קונים את הדירות למטרות השקעה. כך נוצר מחסור שגורם לעלייה במחירים בגלל כללי ביקוש-היצע.

"פעם חזרה בתשובה הייתה כמו להחליף קריירה. היום אנשים שמתקרבים למסורת לא מחפשים קריירה בדת, אלא שייכות, מסורת, חום ומשמעות. אנשי הכיפות השקופות לא מתביישיםבערכי הציונות או הליברליות החילונית. אנחנו בונים על בסיס הדברים הללו את קומת היהדות האורתודוקסית שהיא ליברלית יותר"

 

"הפתרון הטוב ביותר הוא הגבלת הרכישה אך ורק למי שזכאים לכך כמו בתוכניות 'מחיר למשתכן'. כדי שאפשר יהיה לשווק יותר דירות כאלה צריך לבנות אותן. שר האוצר צריך לדחוף לכיוון הזה, גם אם יזמים פרטיים לא מעוניינים בכך, כדי להשאיר את הביקוש בשוק גבוה. בשנות ה-90 היינו במצב דומה ואז הממשלה התערבה ויזמה בנייה מסיבית של דיור ציבורי בהתיישבות וגם בחלק מהערים. פעולה דומה כיום עשויה לשחרר את השוק ולסיים את המשבר שנמשך כבר לא מעט שנים. גם פרויקטים של 'דירה להשכיר' שמאפשרים השכרה לטווח ארוך, בדומה למה שקורה באירופה, עשויים להיות פתרון מעולה".

השבחים שאתה חולק ל"מחיר למשתכן" לא מתיישבים עם הביקורת הגדולה שמתחו מומחים וגם הציבור על התוכנית.

"אני חושב שהיתרונות של התוכנית עולים על חסרונותיה ולו משום שבשורה התחתונה בזכות התוכנית יש היום לכ-40 אלף משפחות בישראל דירה משלהן. נכון שהתוכנית הזו לא חפה מבעיות. נכון שהפרויקטים שמשווקים ב'מחיר למשתכן' לא נמצאים תמיד בפינת הרחוב או השכונה שעליהם הזוגות חלמו. אבל בשורה התחתונה יש להם דירה שאותה הם יכולים לרכוש בכמעט 400 אלף שקל מתחת למחיר השוק. זה לא דבר שאפשר לבטל אותו, ועל כך מגיע לשר כחלון שאפו ענק.

"אני חושב שכשר אוצר האיש הוא בשורה של ממש, בוודאי ביחס לקודמו בתפקיד יאיר לפיד שפשוט לא עשה כלום. כחלון היטיב מאוד עם זוגות צעירים, משפחות חד-הוריות ועוד ציבורים מוחלשים. הוא העלה את משכורות החיילים וקצבאות הקשישים. הוא אדם חברתי במהותו לצד היותו חלק מהמחנה הלאומי.זה שילוב נדיר. אישית הייתי רוצה לראות אותו שוב בתפקיד שר האוצר ובעוד צומתי קבלת החלטות".

מהם החסמים העיקריים לחילוץ שוק הדיור מהמשבר?

"אם היינו מקיימים את השיחה הזאת לפני 20 שנה הייתי אומר שזאת המדינה ומנהל מקרקעי ישראל שלא משחרר שטחים. אלא שמאז הוכרז פרויקט 'פינוי בינוי' כמדיניות רשמית, הרי שלכל ועד בניין יש אפשרות, ברגע שיש הסכמה בין הדיירים, להרוס ולבנות על אותו תא שטח פרויקט חדש עם יותר בתים ודירות. כלומר הדיירים הם בעלי הקרקע והם יכולים בעצמם לאפשר יצירת עוד יחידות דיור, ללא כל תלות במדינה. אם מדיניות 'פינוי בינוי' הייתה מיושמת בצורה רחבה יותר היינו יוצאים ממשבר הדיור מזמן. נכון שישנם חסמים נוספים הקשורים בעודף בירוקרטיה ורגולציה של המדינה, אך המפתח העיקרי מצוי בידי הציבור. פינוי בניין של שש דירות שנבנה בשנות החמישים בחיפה יכול להניב היום על אותו תא שטח מגדל עם 60 יחידות דיור ויותר. הדיירים המקוריים מפוצים כספית או באמצעות דירות בפרויקט החדש, וכך כולם מרוויחים. לצערי זה לא קורה מספיק".

גם על נתניהו יש לרולס כמעט רק דברים טובים לומר. "הוא ראש ממשלה מעולה. לדעתי הקב"ה ממש שומר עליו. כשמסכלים על העליהום התקשורתי שיש עליו כבר יותר מעשור, ומנגד כיצד מתקיים בו 'וכאשר יענו אותו כן ירבה וכן יפרוץ', אי אפשר שלא להשתאות. אני מקווה שהממשלה שתקום תהיה רחבה מאוד. אין משהו שהקהילה העסקית מייחלת לו יותר מיציבות פוליטית. זה א"ב של כלכלה שמבקשת להתפתח ולשגשג.

"אינני נביא, אך אני מעריך שהאיחוד של כחול-לבן שהתרחש רק כדי לנצח את נתניהו יתפרק בקרוב. יאיר לפיד ירצה בחזרה את העצמאות שלו ב'יש עתיד' ואני מניח שכך גם גנץ ב'חוסן לישראל'. הצטרפות של אחת מהן או שתיהן לממשלת נתניהו החדשה תהיה לדעתי בשורה טובה מאוד גם לעם ישראל וגם לעולם העסקים הישראלי. הפרדוקס הוא שבתוך העולם העסקי ישנם רבים שאבלים על ניצחונו של נתניהו. יש לי לא מעט חברים שיודעים שנתניהו הוא המפתח להצלחתם, אך הם באבל עמוק על בחירתו המחודשת".

איך אתה מסביר את זה?

"זה דיסוננס שאני לא מצליח ליישב. בתל"ג לנפש נתניהו הצליח בתוך עשור להביא את ישראל למצב שבו אנו עוקפים כלכלות כמו של צרפת ויפן. אם מישהו היה מעלה לפני עשר שנים תרחיש כזה לפני 100 אנשי עסקים בכירים, הם היו אומרים שעצם העלאת האפשרות מעידה שהשואל לקח פטרייה או סמי הזיה. והנה אנחנו חיים בפועל את המציאות הזאת, צועדים בצעדי-ענק לעבר הכלכלות החזקות בעולם של גרמניה ובריטניה, אך עדיין יש מי שמעדיף להתכחש.

"בבוקר שאחרי הבחירות הייתי בכמה פגישות עסקיות עם חברים. ראיתי אנשים עם עיניים כבויות. כאילו מישהו נפטר להם. זה מוכיח שבסופו של דבר נפשו של אדם מורכבת לא רק משורת רווח. אנחנו מאוד שבטיים. כשהשבט שלך מפסיד, גם אם זה מועיל לך, אתה באבל. גם תוצאות הבחירות מוכיחות את השבטיות שלנו, בעיקר בפוליטיקה. זה בא לידי ביטוי בהתחזקות של ש"ס ויהדות התורה, בכניסה של ליברמן עם חמישה מנדטים בזמן שבכל הסקרים הוא לא עבר את אחוז החסימה, בהתכנסות של השבט החילוני-אשכנזי מאחורי גנץ, ומנגד בכישלון של בנט ושקד שניסו לרוץ על הקלף של שבירת השבטיות. חבל לי מאוד שהם לא נכנסו בסוף. האמנתי בכל ליבי שאנחנו כבר במקום אחר ושהשבטיות מתפוגגת. מפלגת עולים כמו זו של ליברמן הייתה אמורה להתפוגג לאור תהליך הישראליזציה שהעולים מרוסיה עברו ב-30 שנה האחרונות. ניאלץ לחכות כנראה עוד 20 שנה עד שבאמת יותרו שבטים לבוא זה בזה, בעיקר בפוליטיקה.

"עד שזה יקרה, אני מבין שצדק רבי נחמן כשאמר שהמפתח לכול בחיים הוא עין טובה. זה אותו רבי נחמן שאמר שלכל עשב ועשב יש ניגון מיוחד משלו. כל אחד מאיתנו הוא בחינת עשב, וכל אחד מאיתנו אומר שירה. כשאנחנו פוסלים את אחד הקולות או משתיקים אותו, שירת העשבים לא יכולה להתקיים. המשימה שלנו היא לתת לכל עשב לשיר את שירתו כפי שהקב"ה התכוון, כפי רוחב הפס הרוחני שהוא העניק לו. לפעמים זו משימה קשה יותר מכל הלכה שכתובה בשולחן ערוך".

 

 

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
"אנחנו פצועים"

  השבת מעלים את נפגעי...

תפסיקו לשחק בנוער

  מאמר מאת יו"ר נוער...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם