מה עשית בשביל חתונה? Featured

 700

 דעה גלעדי 

מתניה ובשמת לא ניסו למצוא חן (הרי לפי רבי נחמן הם כבר נשואים), חביבה חייכה לבעלה אפילו שאיחר בשעתיים וחצי, ואבינועם החליט להפסיק להגיע לפגישות כנציג האו"ם * דעה גלעדי שמעה מ-13 אנשים סיפורים על מאמצים רוחניים, נפשיים ומעשיים שהביאו אותם נשואים לט"ו באב * בקרוב אצלה

- כל השמות בכתבה בדויים -

תני חיוך

חביבה (55)

Yמתי: 22

€€בדרך: 15-20

"שמונה חודשים אחרי שנפרדנו בעלי ניסה להירדם ולא הצליח. הוא סיפר לחבר מהישיבה ש'הבחורה ההיא' לא יוצאת לו מהראש, אבל טען שאם יתקשר אליי אני אזרוק אותו ושבטח אני כבר נשואה. החבר הרווק דחף את העסק ואמר: 'תנסה!'

ובכן, לנסיך התחשק פתאום לדבר אִתי שוב. קבענו להיפגש במוצאי שבת ב'בנייני האומה'.

עמדתי שם, בקור, מחכה. לא היו פלאפונים, ואני המשכתי לחכות. עשרים דקות, חצי שעה, שעה, שעתיים... מה, הבחור עושה צחוק? הוא יורד על ארבע כדי לחזור אליי ובסוף זורק אותי לכלבים? אחרי שעתיים וחצי חזרתי הביתה, בוכה מאוד.

באותו זמן, בגלל הצפיפות של מוצאי שבת, בעלי החמיץ שני אוטובוסים לירושלים. הוא ניסה להתקשר לדירה שלי מהטלפון הציבורי ולהתנצל שאינו מצליח להגיע, אבל לא הייתי שם לענות. בסוף הוא הגיע ל'בנייני האומה' בשתים-עשרה וחצי בלילה, ופִספס אותי ברבע שעה. הוא רץ לדירה שלי, השאיר לי פתק בתיבת הדואר והיה בטוח שאראה אותו בבוקר.

למחרת בערב הוא דפק בדלת. פתחתי, הוא עמד שם בחיוך רחב, ואני רטנתי בקרבי; כל כך נעלבתי! בכל זאת, משהו בתוכי אמר לי 'אם הוא מחייך – תחייכי. מה אכפת לך?' היה לי קשה מאוד, אבל במקום להתרתח לימדתי זכות. היום הוא אומר שבזכות החיוך הזה, שקנה את לִבּו, התחתַנּו".

__________________________________________________________

מותר להרגיש

יראת (31)

Yמתי: 23

€€בדרך: 5

"...האמת? זו הייתה הפעם הראשונה שלא זרקו אותנו. לאף אחד מאתנו לא הייתה סיבה לזרוק את השני - דווקא היה סבבה - אבל כל אחד חיכה שזה יקרה, כי היינו רגילים. כשפעם אחת היה לי ברור שאליחי אומר את המשפט שלפני ה'היה נחמד אבל ביי' - אמרתי לו 'או-קיי, תגיע לפאנצ'-ליין'. אבל הוא ענה: 'לא, אין. רק רציתי לומר שאת בחורה מיוחדת ונחמדה וששמחתי מאוד להכיר'. 'כן, ו...?' 'כלום, אני באמת חושבת שאת בחורה מיוחדת ונחמדה, וששמחתי...' 'אה, טוב, כי זה היה יופי של משפט מקדים'.

זה היה מצחיק, אבל גם מטלטל. פתאום הבנו שבעצם אנחנו משדרים על אותו גל.

אחרי פרק זמן בלתי סביר של שבועיים אליחי הציע לי נישואין. עניתי 'לא', אבל העובדה שהוא חשף את הקלפים הייתה לי יעילה מאוד: מאותו רגע הייתי בטוחה בקשר, ומכיוון שלא פחדתי שיזרקו אותי מחר - יכולתי להרשות לעצמי להרגיש.

עד אז מה שעשיתי במסגרת ההיכרויות היה בעיקר לא לשלול. חשבתי שאפשר ליצור זוגיות על בסיס 'נעבוד על זה, ואם נתאמץ נסתדר'. רק אחרי שהתחתנתי עם אליחי וגיליתי כמה דורשים חיים משותפים - הבנתי שזה לא נכון; צריך התאמה בין אנשים, אחרת זה קשה ומסובך. בַּשורה התחתונה היה לי יותר מזל משכל – ברוך ה' יצא לי כל כך טוב".

__________________________________________________________

אצל אהוד בנאי

אבנר (33)

Yמתי: 30

בדרך: 60+

"לפני הדייט הראשון עם אשתי הרגשתי שפשוט אין לי כוח לעוד פגישה בבית קפה או בגן ציבורי. בשיחת הטלפון הצעתי רעיון נועז - דייט ראשון בהופעה של אהוד בנאי ב'חוצות היוצר'. היא התפלאה קצת, אבל זרמה אִתי. בסוף שנינו נהנינו מאוד (לא רק מאהוד בנאי).

הדייט הזה, שלא היה תבניתי כמו כל האחרים, שִחרר אותנו והפך לסוג של גיבושון: היינו במקום רועש, פגשנו חברים שלה ושלי – היה בזה משהו טבעי יותר, שנתן אוויר וכוח. דייט נורמלי. הרי בליינד-דייט בגן או בבית קפה הוא לא חלק טבעי מהחיים הזורמים; הוא פאוזה שבה אתה רואה את האדם בתוך בועה, במין ערך מוחלט. אני יכול להגיד שבזכות המפגש השונה הזה הרגשנו שמשהו נפתח, משהו שאחר כך יכולנו לבנות עליו קשר אמִתי".

__________________________________________________________

חתן במקום דגל

אסנת (40)

Yמתי: 33

€€בדרך: 150+

"בגיל שלושים הבנתי שאיני מצליחה להתקדם לבד. נעזרתי באיש חכם, ולמדתי ממנו אילו שלושה דברים יש לחפש בבן הזוג: נעימוּת – כשנוח לך ואת לא מרגישה צורך לברוח; משיכה גופנית – משהו שאסור לוותר עליו; ותקשורת – קרקע איתנה שיהיה אפשר ללכת עליה. אלה שלוש הנקודות שעומדות בראש סדר הזוגיות.

את כל שאר הדברים - שהיו חשובים מאוד בעיניי - הוא אמר להעיף. למשל את המחשבה שבעלי חייב להיות 'כתום' כמוני. ממש לפני החתונה בעלי אמר לי שהוא לא מרגיש בנוח עם הדגל הכתום שעל האוטו. בשבילי זה היה רגע קשה מאוד: הסרתי אותו, והבנתי שאני לא מתחתנת עם דגל. אני מתחתנת עם בנאדם, ובשביל זה צריך לוותר גם על דברים שהיו משמעותיים מאוד בעבורי.

בעלי ממש לא התאים לתבנית שלי, וזה נכון עד היום. איני יודעת אם יש משהו קשה מלעבור את המחסום הזה, אבל זה משתלם. את התקשורת שיש בינינו אנחנו לוקחים לכל מקום וקושי.

חשבתי שהתפשרתי על המון דברים, אבל הקב"ה החזיר לי אותם בצורה אחרת - פתאום התעוררתי ואמרתי 'וואלה, איזה קטע! בעצם זה מה שרציתי'".

__________________________________________________________

בלי איפור

בשמת (23)

Yמתי: 20

€€בדרך: 1+

"בדייט השני מתניה אמר לי שרבי נחמן אומר שכל מפגש בין גבר ואישה הוא בחינת זיווג, כך שלפי זה אנחנו כבר נשואים. מכיוון שכך, לא ניסינו למצוא חן.

כמה חודשים קודם יצאתי לדייט הראשון בחיי. התכוננתי ממש ברצינות: חשבתי מה ללבוש, התאפרתי, תכננתי איך לא אבוא שוב באותם בגדים... בפגישות ניסיתי להתנהג יפה ולהעמיד פנים כדי שהבחור יאהב אותי. אחרי הפגישה השלישית כתבתי לו במסרון 'אני מתגעגעת – בסדר להגיד את זה?' והוא נלחץ, ענה שיחשוב על העניין ובסוף החליט שלא. לקחתי את זה ממש קשה וכל הזמן חשבתי 'אוף, למה הייתי טיפשה וכתבתי לו את זה, למה הוא לא רוצה אותי, אולי אני לא יפה מספיק...' וכמו בהתאהבויות שלי בתור נערה – בעוד שהבחור סגר את הסיפור אני המשכתי להתייסר במשך חודשים במחשבה מה הייתי יכולה לעשות אחרת.

ואז נפגשתי עם מתניה. הדייט הראשון היה במוצ"ש. אולי בגלל הרצח של משפחת פוגל שהיה בשבת והוציא את החשק, או בגלל הקור והחורף – באתי לבושה בפליז ענק ומכוער, ובלי שום איפור. דיברנו כמה שעות ולא ניסיתי לעשות רושם - אולי כי לא כל כך התלהבתי ממנו... בפגישה השנייה שנינו התלהבנו ומתניה ציטט לי את רבי נחמן. לא נבהלתי; התאים לי מאוד לעזוב את כל המשחקים. כל הקשר שלנו היה בלי העמדת פנים בכלל – בהתחלה זה פשוט קרה, ואז המשכנו כי ראינו שהצד השני לא נבהל. אחרי שבועיים כבר אמרתי לו שאני אוהבת אותו, והוא ענה שהוא עדיין לא. קיבלתי את זה בשלווה; שנינו אמרנו דברים שהיה צריך אומץ כדי להגיד אותם. אחרי שבועיים נוספים גם הוא היה מוכן להתחתן.

הבנתי אז שאם למישהי מתאים להיות ישירה ואמִתית, אבל היא צריכה להעמיד פנים כי הצד השני נבהל מזה – הוא כנראה פשוט לא בשבילה. את התובנה הזו לקחתי לחיים: אם משהו נגמר צריך לשחרר ולהמשיך הלאה. זה פשוט לא היה זה".

__________________________________________________________

האחת (מתוך חמש-עשרה-אלף)

דונלד (29)

Yמתי: 23

בדרך: 2

"התובנות שלי לא נובעות מעשרות דייטים; להפך, יצאתי עם מעט מאוד, ואולי לכן חשבתי לעצמי 'נו, מה אתה יודע, מה כבר ראית?' הרי אני לא באמת יכול לבחור בלי שיש לי מבחר. הסוויץ' הגדול הגיע בעקבות שיחה עם הרב יהושע שפירא: סיפרתי לו שאני יוצא עם מישהי ושממש טוב לי. הוא שאל אותי אם היא צדיקה, נחמדה, יפה, מבשלת טוב... ובסוף אמר 'אז יאללה, תתחתן אִתה!' התחלתי לומר לו 'שמע, אני לא יודע... אולי הבאה תהיה טובה יותר?' הרב יהושע הודיע לי שאם זה כיוון החשיבה שלי – יש עוד 15,000 בנות טובות בציבור הדתי, ולא תהיה לי תשובה עד שאגמור להיפגש עם כולן. 'וכשתגמור תבוא שוב, כי אז תהיה מבוגר יותר ויהיו עוד הצעות'. זה מה שהביא אצלי לשינוי התפיסה; הבנתי שלחשוב כל הזמן 'לך תדע מה יהיה עם הבאה בתור' זו בעיה חמורה.

  1. ...האם הבחירה שלי באשתי הייתה בדיעבד? אם הלכתחילה הוא 'וואו, גיליתי שזאת האחת' –ידעתי שלי יהיה קשה להגיע למצב כזה. אני מכיר אנשים שמחכים לזה כבר עשרים שנה. לא ציפיתי לדעת מהרגע הראשון, לא חיכיתי שלא יהיה לי שום ספק, וגם היום אני לא יודע אם יש מצב שבו אתה יודע חד משמעית שזה זה, ולא רועד מפחד בתקופת האירוסין וחושב לבטל.

אני לא יודע אם היום הייתי יכול להתחתן... לכשעצמי יש לי נתונים קלאסיים של רווק זקן: אני מהחפרנים, מהמודעים לעצמם, וזה מה שאמור היה לקרות לי. לכן שמחתי - אז וגם היום - על ההחלטה הזו".

__________________________________________________________

הקול בפרופורציה

רווית (25)

Yמתי: 22

€€בדרך: 30

"ברגע שראיתי שלא הולך לי, ושזה ארוך יותר ממה שאני מסוגלת לסבול – הבנתי: נשמה, לא משנה כמה את מהממת; את צריכה עזרה משמים. והתפללתי. הרבה. בדמעות.

כשפגשתי אותו - זה פשוט היה זה, ובכל זאת נשאר לי מה לעשות: כשהיה לי ברור שאני רוצה שהוא יהיה בעלי והוא עדיין התלבט - נשארתי טבעית וגלויה ודיברתי על מה שיכול להיות טוב בינינו, אבל את ההתרגשות הנשית שמרתי לעצמי, כדי לתת לו מרחב בלי שייבהל. בסוף הצלחתי לשכנע אותו...

אחרי ההתרגשות של הדייטים הראשונים צצו כל מיני דברים שהייתי פחות מבסוטה עליהם. חשבתי לעצמי: מה, את אוהבת בו הכול? לא יכול להיות... בואי תחשבי – את אוהבת איך שהוא שר? לא. והרי את אוהבת לשיר ושרה יפה – ברור שזה צריך להיות חלק מהבית, לא? יכול להיות שבלי לדעת החלטתי שאם הוא מתלבט – גם אני אתלבט.

שיתפתי חברה שלי, ומיד אחרי שהשמעתי לה את כל ההתלבטויות חזרתי לספר איך הוא היה מהמם אתמול. היא אמרה לי 'רווית, נשמה, תפסיקי עם המשחקים שלך וצאי מזה. תקשיבי איך את מדברת עליו - ברור שהוא שווה את זה למרות הכול'. בשלב הזה ביקשתי מעצמי לחזור לדייטים הראשונים ולחשוב אם הדברים האלה באמת יפגשו אותי ביומיום, וכמה הם שוקלים לעומת הדברים הטובים. החלטתי שאני מתמקדת מאוד במה שאני אוהבת אצלו, ואת מה שלא - מכניסה לפרופורציות הנכונות. היום אני מתקשה להיזכר בנקודות האלה מרוב שהן זניחות".

__________________________________________________________

רציונל של התגמשות

נאווה (71)

Yמתי: 22

€€בדרך: 2

"כשהכרתי את בעלי לעתיד היה לי ברור לגמרי מה עלול להפריע לי בו. אבל היו לו תכונות שנראו לי חיוניות בעבורי - אמינות, עקביות, אחריות – וכל היתר נראה לי טפל בהשוואה אליהן.

לי היה קריטי שבעלי יהיה מעניין, וכשמצאתי את זה ייחסתי לכך משקל גדול. היום אנחנו נשואים באושר כמעט חמישים שנה, ואני יכולה לומר שלא היה לי משעמם אִתו אף לרגע. ראיתי גם את הרצינות שבה הוא התייחס ליהדות שלו, את הכבוד שלו לאנשים אחרים, ועם כל הצניעות אני מוכרחה להגיד שהדברים האלה היו נכונים והוכיחו את עצמם לגמרי.

בשלב מתקדם של ההיכרות שאלתי את עצמי אם אני מוכנה לקבל את מה שמתאים לי פחות לטובת מה שחשוב בעיניי הרבה יותר, ועניתי שכן. זו הייתה החלטה רציונלית לגמרי. האם זו הייתה התפשרות? מבחינתי זו מילה עצובה, כי היא אומרת שוויתרת על משהו שהיה לך חשוב מאוד, ואני לא ראיתי את זה כך. 'התגמשות', זו המילה".

__________________________________________________________

די להשקפה מהאו"ם

אבינועם (42)

Yמתי: 39

בדרך: 750 (!)

במשך כ-13 שנה נפגשתי עם מאות בחורות, לפעמים עם שתיים בשבוע. כמעט תמיד אני אמרתי את ה'לא', אחרי פגישה אחת או שתיים.

כמובן, טענתי - ובאמת חשבתי כך - שאני רוצה להתחתן, אך במבט לאחור הבנתי שרק חיפשתי את הסיבה להגיד 'לא'. לא נפגשתי באמת; רק נכחתי בפגישות, כמו נציג או"ם. פחדתי – מקשר, אולי מהתחייבות, מפלישה לחיים שלי.

כשנתיים לפני שהכרתי את אשתי עשיתי תפנית גדולה. כשפגשתי בחורה ניסיתי להכיר אותה ולראות אם היא מתאימה לי, לא רק לבדוק במה היא לא מתאימה. בתקופה הזו נפגשתי עם בנות לטווחי זמן ארוכים יותר, נתתי צ'אנס אמִתי ובדקתי את הקשר בכנות. בשנתיים האלה קרה הרבה פעמים שהן אמרו לי את ה'לא'.

בסוף הגיעה הבחורה שהייתה אשתי. גם אצלה יכולתי לפסול על דברים שטותיים אם לא הייתי יודע לשים אותם במקום האמִתי שלהם – השוליים, ולתת את הבמה ואת החשיבות לדברים האמִתיים. אבל ברוך ה' ידעתי לעשות את החלוקה, והתחתנתי עם האישה שהכי מתאימה לי בעולם.

מאז חשבתי הרבה פעמים שלא פלא שלא נפגשתי אִתה בחמש-עשרה שנות חיפושיי; הרי הייתי מפספס אותה בשיטת הפסילה הקודמת שלי. הקב"ה פשוט לא בזבז עליי את הדבר האמִתי, עד שהייתי מוכן לקבל אותו".

__________________________________________________________

יודעים לריב

רויטל (27)

Yמתי: 24

€€בדרך: 10

"פעם אחת, לפני שהיינו חברים, דור ואני היינו בדרך לפעילות והתחלנו לריב על משהו. נעצרתי באמצע הרחוב ואמרתי לו: 'תשמע, המריבה הזאת נשמעת כמו של זוג שנשוי עשר שנים'. מבחינתי זה היה זעזוע – אז אפילו לא חשבנו שיהיה בינינו קשר, וכבר זה נשמע ככה? אבל זו הייתה הזדמנות, אז התפתחה בינינו התקשורת; לא צעקנו ודי, אלא עצרנו בצד ודיברנו ברצינות על הנושא שעליו רבנו. הגענו לדרך האמצע ואז המשכנו.

את ההתנהלות הזאת אנחנו לוקחים אִתנו עד היום: יכול להיות שנכעס מאוד, אבל לא נוותר לעצמנו ולא נלך לישון לפני שהפקנו מסקנה. אם תשאלי אותי על מה רבנו אתמול – לא אזכור, כי ברגע שטיפלנו במריבה, כיסינו אותה ומצאנו פתרון – אני פשוט עוברת הלאה.

מצאתי איש שמסוגל לקבל אותי עם כל הצדדים הלא יפים שלי ולהתמודד עם הבת-אדם הקשה שאני, גם לאחר היכרות ארוכה. וכמו שהוא יכול לסבול אותי אפילו שאני נוטה להתפרצויות זעם ודיכאון ויכולה להיות ממש צעקנית ובלי נסבלת – גם אני צריכה לקבל אותו כמו שהוא, אפילו שלפעמים הוא נאטם וקשה לו להבין את האנשים ואת הסיטואציות שסביבו. אני מקבלת את זה ומתווכת לו.

אחרי שהוא הציע לי נישואין והסכמתי - היה לי רגע של החלטה מודעת שאני מקבלת אותו למרות החסרונות שלו: סיפרתי לחברה שמכירה את שנינו שאנחנו מתחתנים, והיא שאלה אם אני בטוחה שאני רוצה להתחתן אִתו, בגלל העובדה שהוא יכול להיות מאוד אטום רגשית וחברתית. אמרתי לה שאני מודעת לחסרונות שלו, שאני רוצה ויודעת להתמודד אִתם, ושאני בוחרת בזה.

לאחרונה, כשעברה עליי תקופה קשה, הייתה לי שיחת נפש עם אותה חברה והיא הזכירה לי את זה. יכולתי להתעצבן ולשאול את עצמי למה לא הקשבתי לה אז, אבל לקחתי את זה אחרת: וואו, בעצם כבר אז ידעתי והחלטתי; אני צריכה לעמוד בהחלטות שלי".

__________________________________________________________

כל הכבוד

רינת (32)

Yמתי: 29

€€בדרך: 50

"לפגישה השנייה עם אליקים הגעתי די במתח. הפגישה הראשונה הייתה טובה ונעימה, הוא הרשים אותי באישיות ובנעימות שלו, ובהחלט יכולתי להכניס אותו למשבצת החתן הפוטנציאלי. אז למה לחץ? כי בינתיים מה שיצא לי מחתנים פוטנציאליים היה רק כאבי לב. עד היום הסטטיסטיקה קבעה שבמאה אחוז מן המקרים זה נגמר בצער, לא בחתונה.

כמובן, לצד המתח היו תקווה וציפייה. עטפתי הכול בחיוך-של-פגישה והתיישבתי מולו. אחרי שני משפטים אליקים הדהים אותי בשאלה: 'מה קורה אִתך? את לא נראית כתמול שלשום'. איך הוא זיהה שמשהו אצלי לא כרגיל, אחרי פגישה אחת בלבד? (לימים התברר שזה היה פשוט בגלל היותו בעלי - הוא ממשיך בזיהוי התחושות ובקריאת פניי עד היום.)

כמובן, לא רציתי להסביר לו שהוא מצא חן בעיניי; זה לא לכבודי, פדיחה, ואם (לפי הסטטיסיטיקה) אכן ניפרד בסוף - סתם ביזיתי את עצמי.

כאן הגיעה חצי שעה של הסברים מפותלים על מצבי מתח. באיזשהו שלב הוא הלך לשירותים, ופתאום חשבתי שמרוב בִּרבּוּר והליכה סביב-סביב הוא עומד להבין בדיוק ההפך ממה שרציתי לרמוז. הוא יחשוב שאיני מעוניינת, יגיד 'שלום' ו'תודה' וילך.

ברגע האחרון תפסתי את עצמי. כשחזר - נשמתי עמוק, מחלתי על כבודי, ואמרתי לו שיכול להיות שלא הסברתי את עצמי מספיק טוב. אמרתי לו בצורה ישרה וגלויה שהרגשתי בפגישה הקודמת שיש פה פוטנציאל טוב (אולי גם גמגמתי משהו על נשיאת חן), ושאני במתח איך הסיפור הזה ייגמר.

אליקים חייך. 'אה, טוב שאמרת. כבר שאלתי את עצמי למה בכלל הגעת לפגישה שנייה אם את כל כך לא מעוניינת...'

המשכנו להיפגש, והפעם הסוף דווקא כן היה טוב, ברוך ה'. גם סטטיסטיקות טועות לפעמים".

__________________________________________________________

תכלית הידיעה

דביר (31)

Yמתי: 24

בדרך: 1

"אשתי אומרת שכנראה התפללתי ממש הרבה, כי מה שקרה לנו היה מעל הטבע. כשהכרנו שנינו היינו חילונים. יצאנו ואפילו עברנו לגור יחד, עד שבשנה השלישית התחלתי להתבשל בנוגע ליהדות, ויום אחד זה התפרץ ממני והחלטתי לשמור שבת. לשבת הזו אנחנו קוראים בבית 'השבת השחורה' - הקטסטרופה הכי גדולה שזוג יכול לדמיין. היא לא הבינה מאיפה זה בא, ונרתעה מאוד. בהתחלה חשבנו שאפשר להיות זוג מעורב, אבל אחרי בירורים הבנו שאנחנו לא מאמינים בזה.

אני ידעתי כבר אז שהיא האישה של חיי ושאנחנו נתחתן, רק שלא ידעתי איך זה עומד לקרות... זה נראה לא שייך – למה שאכניס את עצמי לבור כזה, לחתונה עם מישהי שלא רוצה בית יהודי? אבל לי הייתה החלטה ברורה מאוד: לא לוותר. הרגשתי שבסוף הבית שלנו ייראה אחרת, הייתה לי אמונה שבסוף זה כן ידבר אליה, והחלטתי להיכנס לזה גם אם אין לי מושג איך זה יקרה.

באיזשהו שלב היא נסעה למזרח וחזרה בהבנה שלא משנה מה קורה – היא רוצה להתחתן ומוכנה לְמה שזה כולל, אפילו שהיא עדיין לא נמצאת בשום תהליך. אנחנו יחד.

בשנים הראשונות אני הייתי דתי והיא לא התעניינה. אבל אז זה קרה. לאט לאט, בהרבה סבלנות. כל התקופה הזו אני פשוט שתקתי. שחררתי, נתתי לה הרבה מרחב, וראיתי איך זה קורה: יש יחס ישיר בין ה'ספייס' שאתה נותן לצד השני לבדוק את הדברים בעצמו, בלי שזה תלוי בך ובצורך לרַצות אותך, לשינוי שהוא עובר. זה נקי, כך הדברים יכולים לקרות באמת, אבל זה מצריך הרבה ויתור על שליטה.

יכולתי להתחתן עם מישהי אחרת – דתייה או מתחזקת שתהיה בצד שלי – אבל הקב"ה מזווג זיווגים, ועם מה שהוא נתן הלכתי... ברוך ה' היום יש לנו בית יהודי מאמין ומקיים, שמח ומאיר, בדיוק כמו שדמיינתי. לא יכול לתאר משהו טוב יותר".

__________________________________________________________

ומה אנחנו עושים כדי להישאר נשואים?

עטרת (33)

Yמתי: 23

€€בדרך: 8-10

"כשחברה של אמא שלי הציעה שאלך לכנס של 'אמונה' שפותח את הראש לעניין - הרכנתי ראש בענווה ואמרתי 'בואו נלמד מה צריך לעשות'. ה' ראה שאני במצב לא-משהו, ופשוט ריחם עליי... נפגשנו בטרמפ הביתה מהאירוע.

היינו ברכב מֵרון, אני והנהג, והתפתחה שיחה על הכנס (שהיה נפרד). אמרתי לעצמי: 'מה אכפת לך? תזרמי. איזה סיכוי יש שתיפגשו שוב אי פעם?' שחררתי את המבקר הפנימי הפעיל שלי ולא נתתי למוח להתמלא במחשבות של 'עשיתי טוב? לא אמרתי נכון? איך הוא נראה לי?' לא חשבתי אם אנחנו באמצע דייט או לא ואם נוצר פה משהו, ואולי העובדה שהשיחה לא הייתה רשמית, אחד-על-אחד, תרמה לעניין.

בטרמפ כמעט לא ראינו אחד את השני, אבל הוא מצא חן בעיניי – שנינו נהיינו מעין קואליציה מול הנהג, כשהבענו שאט נפש כלפי טלוויזיה. אבל הכי חשוב היה מה שמֵרון אמר, משפט המפתח: כשהגענו לדון באחד הדברים שנאמרו בכנס - שלגברים ולנשים יש חשיבה שונה - מֵרון אמר שלדעתו גברים צריכים להיות מודעים לכך ולעשות מאמץ לדבר עם הנשים בשפה שלהן. אמרתי לעצמי: 'הוֹ, הנה מישהו שחשוב לו להתכוונן לצד השני! יש פה פוטנציאל'. בהמשך התברר שגם מֵרון היה מעוניין - הוא השיג איכשהו את הפרטים שלי, ואחרי שבועיים של שיחות בטלפון היה לנו דייט. לא-משהו בכלל. שמנו לב שיש פער בין השיחות בטלפון - שהיו כיפיות וזורמות - לפגישות, והחלטנו שיש פוטנציאל ושמנסים להמשיך. טוב שלא פסלנו בגלל הרושם הראשוני, כי לאט לאט, ככל שלמדנו להכיר אחד את השני, הפער הצטמצם.

...אני חושבת שכדאי לעשות כתבת המשך: 'מה גורם לנו להישאר נשואים'; זה ימחיש את העובדה שלא מדובר ב'לפתע נפקחו עיניי, ראיתי את האדם הנפלא ביותר עלי אדמות ומאז אנחנו מאושרים יחד' - לא תמיד זה קורה, בכל אופן...

פעם קיבלתי ממישהו עצה חכמה: איך יודעים שזה זה? אם את מרגישה שתהיי מוכנה להשתנות בשבילו ושהוא יהיה מוכן לעבוד על המידות בשבילך. כי הנישואין יכולים להיות כיף גדול, אבל הם עבודה: לזוז טיפה פה, להתמתח שם, להתכווץ. מדובר בעבודה יומיומית, בפתיחות משני הצדדים, וכמובן בברכת ה'. זה לא אנחנו".

אולי יעניין אותך גם

כתבות אחרונות

Prev Next
משהו חדש מתחיל בצה"ל

  מאמר מאת איתמר סג"ל,...

ולוויים לשירם ולזמרם

  שירת הלווים המיתולוגית תתחדש...

הפרסום בעולם קטן עובד

לפרסום באתר או בשבועון

This email address is being protected from spambots. You need JavaScript enabled to view it.

דניאל 055-920-5666

מקום בעולם - מגזין הנוער מבית עולם קטן

לאתר מקום בעולם

שירות לקוחות מגזין - ok@okm.co.il 077-6621680

הירשמו לניוזלייטר

וקבלו את גיליון "עולם קטן" במייל הרבה לפני כולם